כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף לה:
רציחה תוכיח שדוחה את העבודה פרש"י שרוצה לעבוד ובלבד שלא יורידוהו מעל המזבח ממש דכתיב מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ועי' ביומא (דף פ"ה א') וביבמות (ר"ד ז') בפרש"י שם וע"ע במל"מ (פ"ה מהל' רוצח הל' י"ב):
שם הבערה לחלק יצאת הנה התוס' בשבת (ד' ק"ו א') הקשו דמנ"ל לר"ש חילוק מלאכות דהא סבר שם דהבערה איצטריך למקלקל בהבערה דחייב ונלע"ד די"ל ג' תירוצים בעז"ה א) די"ל דס"ל לר"ש כר' נתן בשבת (ד' ע') דרצה למילף חילוק מלאכות מחריש וקציר וחזר ר"נ מזה משום דה"ל ב' כתובים ואין מלמדין וא"כ י"ל דסבר ר"ש דב"כ מלמדין וכבר כתבתי זה בענפי לשבת שם ועפ"ז נלע"ד ליישב דברי רש"י בריש ר"ה (ד' ב' א') מ"ש בהא דתנן שם בא' בתשרי ר"ה לשמיטה לחרוש ולזרוע מה"ת כוונתו דתוס' שביעית דאסו' ל' יום מקודם הוא לאו מה"ת וקשה למאי דאמרי' שם (ד' ז' ב') דמתני' דהתם רבי היא והא ע"כ רבי סבר דתוס' שביעית הוי מה"ת דהא רבי סבר במנחות (ד' ע"ב א') דקצירת העומר אינו דוחה שבת וא"כ ע"כ ל"ל האי דרשא דחריש וקציר מה חרישה רשות כו' יצא קצירת העומר שהיא מצוה ודוחה את השבת אלא ע"כ ס"ל האי דחו"ק לתוס' שביעית עי' בר"ה (ד' ט') ובמ"ק (ד' ג') וכבר העיר הפ"י שם בזה ולפי האמור י"ל היטב דאף דרבי ל"ל הא דחו"ק למה חרישה רשות מ"מ ל"ל ג"כ האי חו"ק לתוס' שביעית אלא י"ל דס"ל דהאי חריש וקציר אתא לחילוק מלאכות כר"ש הנזכר וא"ש טפי לפמ"ש בענפי לשבת (ד' ל"ה) דרבי סבר דהבערה ללאו יצאת ואזיל לשיטתו דס"ל חילוק מלאכות מחריש וקציר וע"כ הבערה הוא ללאו ב) לפמ"ש בפריי לפסחים (ד' ה') דתלוי בפלוגתא דתנאי לקמן (ר"ד ע"וז) אי כל משמע כולה או כל דהוא דלמ"ד כ"ד משמע לא אצטריך קרא לחילוק מלאכות דממילא קרא דלא תעשה כל מלאכה משמע כל דהוא היינו דעל אחת נ"כ חייב ע"ש וא"כ לפ"ז יתורץ קושית התוס' לר"ש לטעמיה דסבר במנחות (דף י"א ב') בהא דקומץ לבונה דכל כל דהוא משמע כמ"ש רש"י שם מש"ה ל"צ קרא לחילוק מלאכות דממילא ידעי' ג) דאי' בשבועות (דף י"ג א') דלרבי יוה"כ מכפר אף בלא תשובה ולדעת רבא הוא אף בכרת דיומא וכרת דמלאכה ביוה"כ אמר שם דמשכ"ל בעבד סמוך לשקיעת החמה וא"כ י"ל לקושי' התוס' דר"ש ידע חילוק מלאכות מהא דיו"כ די"ל דר"ש ס"ל כרבי בזה וכיון דקרא דמלאכת יוה"כ ע"כ בעבד סמוך לשקיעת החמה דלא ה"ל שהות לכפורי ליה א"כ ע"כ חייב אף במלאכה אחת דאם נימא דאינו חייב בשבת ויוה"כ כ"א על כל מלאכות וע"כ צ"ל שעשה כל הל"ט מלאכות סמוך לשקיעת החמה א"כ הא כיפר ציה יוה"כ על כל הל"ח מלאכות אבל אי נימא דחייב על מלאכה אחת שפיר משכ"ל שתלש ב' שערות סמוך לשקיעת החמה ועי' בכריתות (ד' י"ט ב') ובמל"מ (ספ"ג מה' שגגות) והנה קשה לכאו' בהא דשבת (ד' ע"ג ב') דאר"י שם מנינא ל"ל שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב על כאו"א היינו דקמ"ל מתני' דהבערה לחלק יצאת וקשה הא בלא מנינא ידעי' לה מדחשיב הבערה שם בהא דאבות מלאכות ע"כ הבערה הוא אב ול"ל דהבערה ללאו יצאת עי' בתוס' פסחים (ד' ה' רע"ב) ונלע"ד די"ל ב' תירוצים בזה א) דה"א דהא דס"ל דהבערה לחלק היינו דחייב אף על אחת ול"צ כולם דוקא מש"ה תנן מנינא לומר דאם עשאן כולם חייב על כל אחת ואחת [ועי' מ"ש בפסחים שם בסתירת דברי רש"י בזה] ב) י"ל פשוט דלא ידעי' מהא דקרי להבערה אב מלאכה אלא דל"ל למתני' שם דהבערה ללאו יצאת אבל מ"מ לא ידעי' דס"ל לתנא דמתני' דהבערה לחלק יצאת דהא י"ל דס"ל דהבערה אתי להא דמקלקל בהבערה דחייב כר"ש בשבת (ד' ק"ו א') מש"ה תנן מנינא לומר דלחלק יצאת דחייב על כאו"א ועי' מ"ש בחידושי לזבחים (ד' ק"ז א') בעז"ה: