כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף כא.
ר"י אומר כו' ר"ש אומר כו' הנה התוס' בעירובין (ר"ד מ"ח) ובפסחים (דף פ"ג) (שם דף קט"ו) פירשו דר"י ור"ש פליגי אליבא ת"ק דהכא הרמב"ם והרע"ב פירשו דג' מחלוקת הוא הא דת"ק ור"י ור"ש ע"ש:
שם אר"י אמר רב נשים בכתובה ובקדושין פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין וכן הוא גרסת התוס' והתו"י ביומא (דף ס"ו ב') בד"ה פלוני אבל גירסת ודעת רש"י בכה"ת (פ' חיי שרה) הוא דפלגשים הוא בקדושין בלא, כתובה וכן הוא גי' הרמב"ם לדעת המ"מ (פ"א מהל' אישות) אבל הכ"מ השיג עליו שם דהא (בפ"ד דמלכים) כתב הרמב"ם דפלגשי' הוא בלא קדושין וכתובה. והנה להאי גירסא דפלגשים הם בקדושין אלא דיש חילוק בין פלגשים לנשים בכתובה ע"כ צ"ל דס"ל דכתובה דאורייתא כמו שהקשה הרמב"ן על רש"י בפה"ת שם וי"ל דרב לטעמי' דס"ל בכתובות (דף מ' א') דהל' כר"א שם ביתומה ואיהו ע"כ סבר דכתובה דאורייתא כמ"ש הרא"ש בכתובות (פ"א סי' י"ט) וכן רש"י דס"ל הכי ס"ל ג"כ דקיי"ל דכתובה דאורייתא כמ"ש המל"מ (רפ"א מה' נערה) והרמב"ם דל"ל כן כדמבואר (בפ"ד מה' מלכים) הנ"ל וכמ"ש הכ"מ אלא ס"ל דפלגשי' הן בלא קדושין אזיל לטעמי' דס"ל דקיי"ל דכתובה דרבנן כמ"ש (בפי"א מה' אישות) וכן (פי"ב שם) מש"ה ל"ל האי חילוקא לענין כתובה:
והנה המה"פ בירושלמי בפרקין (ר"ה ג') הוכיח שם כהאי גירסא דפלגשים הן בקדושין מהא דאמר שם דאין נושאין אלמנתו וגרושתו של מלך ויליף מותהיינה צרורות כו' אלמא דפלגשי' של דוד היו אסורות להנשא ומפ' המה"פ שם דיליף ג"כ מהתם דא"נ גרושתו דאל"כ הי' לו לדוד לגרש אותן והוכיח מזה דע"כ דפלגשי' הן בקדושין ע"ש ולפי האמור י"ל דהתם רבנן דר' יהודה קאמרי לה שם דהוא ר"מ בכ"מ כדפריך בפסחים (דף י"א א') ועוכ"מ מחכמים דר"י על ר"מ ור"מ לטעמי' דס"ל בכתובות (דף נ"ו ב') דכתובה דאורייתא מש"ה סבר החילוק בין פלגשי' לנשים לענין כתובה וכן ר"מ לטעמי' דסבר בהדיא בירושלמי (פ"ה דכתובות הל ב') דהחילוק בין נשים לפלגשי' הוא לענין כתובה וע"ש במה"פ ובתשו' יתבאר בעז"ה עוד בזה ודוק:
שם ד' מאות ילדים כו' הנה בב"י יו"ד (סי' קע"ח) איתא הגירסא הכא דח' מאות ילדים היו לו לדוד ולענ"ד ט"ס הוא שם וצ"ל ד' מאות וכן לקמן (דף מ"ט) ובקדושין (דף ע"ו) איתא ג"כ כדהכא וכן הכ"מ (פי"א מה' ע"ג) איתא ג"כ הגירסא ת' ילדים כדהכא ודוק:
שם אמר רב תמר בת יפת תואר היתה כו' והקשו התוס' לפרש"י בקדושין דיפ"ת אסור לבא עליה עד לאחר כל המעשים כולן וא"כ לא בא דוד על מעכה רק לאחר שנתגיירה וא"כ בת נישואין היא והיכי שרי תמר לאמנון וכתבו דהוא מחלוקת בירושלמי וקשה לשמואל הך דהכא והוא במחלוקת בירו' דמכות פ"ב ועי' בכ"מ (פ"ח דה' מלכים הל' ב') שהביא בשם סמ"ג דהיא בירושלמי (פ"ב דשבת) והוא ט"ס וצ"ל (בפ"ב דמכות) וכ"כ שם דפליגי בזה רב ור' יוחנן והקשה שם על הרמב"ם דמ"ט פסק כרב ודלא כר' יוחנן והי' משום דסוגיא דהכא מוכח דס"ל הכי כרב דירושלמי וקשה דהא הכא רב הוא מארי דהאי מימרא ורב לשיטתו ואיך הביא ראיה מדהכא דלא כר' יוחנן וע"ש בלח"מ:
והנה קושי' התוס' נלע"ד די"ל דרב לשיטתו ודאי א"ש דס"ל דביאה ראשונה שרי במלחמה ולאו אחותו היא ולשמואל י"ל דס"ל כמ"ד בפ"ב דיבמות דמי שנתגייר לשום שולחן שרים אינו גר כדהכא במעכה דהוי לשם שולחן שרים ואף דרב פסק ביבמות (דף כ"ד ב') כמ"ד דכולן גרים הם אף שנתגייר לשם שולחן שרים מ"מ הא רב לשיטתו בלא"ה מתו' כיון דסבר בירושלמי דביאה ראשונה שרי במלחמה ומתו' לרב ושמואל:
והנה לענ"ד י"ל דעת הרמב"ם שפסק כרב דביאה ראשונה שרי במלחמה משום דמוכח כן מסתמא דגמ' דלקמן (דף נ"ט סע"א) דס"ל הכי דפריך והרי יפת תואר דלישראל שרי ולע' כוכבים אסור ולשמואל דביאה ראשונה אסו' ג"כ במלחמה עד לאחר כל המעשים כולן והוי גיורת ל"ק דהא הוי גיורת גמורה וליכא איסור לישראל ואף לע' כוכבים כשנתגיירה שרי דהוי גירושין גמורין כמ"ש בעל ראש יוסף בחולין (דף נ"ג) ג"כ דע"כ סוגיא דלקמן ס"ל הכי מע"ש א"כ מתו' דעת הרמב"ם ומ"מ נלע"ד לדעת רש"י דס"ל דאסור ביאה ראשונה ס"ל דסוגיא דלקמן רוצה לתרץ אף למ"ד בירושלמי דביאה ראשונה שרי במלחמה דהא האי סברא דמי איכא מידי לא מצינו מאן דפליג עלה כדתניא בחולין שם דלא כראב"י וכדפריך רבא לקמן (דף נ"ח ב') בפשיטות מא"מ ודוק:
ונלע"ד עוד דשמואל דס"ל דאסו' ביאה ראשונה במלחמה הוא משום דאזיל לטעמי' דס"ל ביבמות (דף מ"ב א') דהבחנה דאורייתא וכמ"ש הכ"מ והלח"מ שם דמש"ה צריך ג"ח ביפ"ת הוא משים הבחנה ונדחק במה דשרי ביאה ראשונה ע"ש. א"כ ודאי י"ל דה"ט דשמואל דס"ל דב"ר אסורה והרמב"ם דפסק כרב דביאה ראשונה מותר הוא דאזיל לטעמיה דס"ל דקיי"ל דלא כשמואל בהבחנה אלא קיי"ל כרבא דהבחנה דרבנן כמ"ש הנו"ב ח"א מ"ק והבר"י והשב"י בא"ע (סי' י"ג). ועי' בחי' לכתובות (דף ס' ע"ב) שכתבתי דגם רב פפא סבר ע"כ דהבחנה הוא דרבנן דהא ביבמות (דף ק' ע"ב) מפיק ר"פ שם הא דולזרעך [דיליף שמואל הבחנה מינה] לדרשא אחריתא ע"ש בתוס' יבמות (דף מ"ב א') בד"ה לזרעך וכתבתי ליישב שם קושי' הנו"ב דמאי פריך בכתובות שם מאיסו' הבחנה דהיא מה"ת עלה דאיסור מינקת דהוי מדרבנן ולפי האמור מתו' היטב דהא התם לר"פ פרכי' דס"ל דגם הבחנה הוא דרבנן ולפ"ז ודאי א"ש דהרמב"ם פסק דהבחנה הוא דרבנן כיון דרבא ור"פ הכי ס"ל ודוק: