אור ברסלב
כרם יהושע לאנג סנהדרין › דף יח:

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

סנהדרין · דף יח:

דף יח.

אם עבר על עשה ול"ת הוא כהדיוט לכל דבריו פרש"י לידון בשלשה מבואר דס"ל דקיי"ל כרבנן דר"י לעיל (ר"ד ב') ולכאו' לרב אשי לעיל (ר"ד ט') דרבנן דר"מ ס"ל דמלקות בכ"ג כר' ישמעאל ה"ל לפסוק כרבנן אליבא דרב אשי דהוא בתרא וכמ"ש הכ"מ (רפ"ה מה' עדות) דקיי"ל, כרבי דמכות (ר"ד ו') ודלא כר' יוסי משום דרבינא מפ' לעיל (ר"ד ט') דרבנן דר"מ ס"ל כרבי וכן קשה על הרמב"ם (פ"ה מהל' סנהדרין) שפסק ג"כ דמלקות בשלשה אמנם נלע"ד די"ל דהוא משום דאיכא סתמא בתרא לקמן (ד' ע"א סע"א) דמלקות בשלשה וכדמפ' בגמ' שם עלה דמלקין בשלשה וכן בירושלמי הכא ובהוריות מבואר דס"ל דמלקות בשלשה הביאו הכ"מ (ספי"ז מה' סנהדרין) גם (ספ"ד מה' כלי המקדש):

והנה בהא דאי' הכא דעבר על עשה קשה דמאי עונש שייך לענין עשה וכבר העירו המפרשים בזה ונלע"ד די"ל א') היינו דעבר על עשה של לאו הניתק לעשה דלוקין עליו למ"ד בטלו ולא בטלו או קיימו ולא קיימו במכות (ד' ט"ו ב') י"ל דהיינו דעבר על עשה ואמר להביא עולה דמכפר על חייבי עשה כדאי' בזבחים (ד' ו') ועוכ"מ וחייבי עולות כופין אותו כדאי' בערכין (ד' כ"א) ועי' בתוס' ר"ה (ד' ו' א') בד"ה יקריב ובב"ב (ד' מ"ח א') בד"ה יקריב ובתוס' כריתות (ד' י"ב א') סד"ה או ואשמעי' דהוא כהדיוט לכל דבריו דלא נימא כל דבריו של גדול דמבעי ע"א אף בממונו כדלעיל (ד' ט"ז א') ודוק:

שם מעיד והתניא והתעלמת כו' א"ר יוסף מעיד למלך כו' אא"ר זירא מעיד לן מלך קשה דאמאי לא משני דכה"ג מעיד אם ירצה ומוחל על כבודו דכבודו מחול כמו נשיא בקדושין (ד' ל"ג) ועי' במ"א (סי' קל"ה) ובט"ז שם (ס"ק ג') וברמ"א שם (ס"ס קכ"ח) משא"כ אינו מעיד אף אם מוחל על כבודו אין כבודו מחול כדאי' בקדושין שם וכ"ש דקשה לדעת הרמב"ם הובא בח"מ (סי' רס"ג) דאף זקן ואינו לפי כבודו מצוה יותר שימחול על כבודו וכבר העיר התומים (סי' כ"ח) בזה ונלע"ד די"ל היטב דאי' בתוספתא לקמן (ר"פ ד') דפליגי בזה רבי ורבנן דלרבי גם כהן גדול אינו יכול למחול על כבודו מש"ה לא משני הגמ' הכא הכי דנ"ל לפרש מתני' אף אליבא דרבי דהוא סדרה עי' ברש"י בב"ק (דף פ"ד ב') בד"ה איפכא מסתברא ובזה יתו' ג"כ מ"ש רש"י בכריתות (דף ג' א') בד"ה ושגגת מלאכות דידע שבת שאסור לצאת חוץ לתחום ותמוה דהא שם לר' יוחנן קיימי' דעליה פרכי' שם ובלא"ה הא קיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל ור' יוחנן הא סבר בשבת (ר"ד ס"ט) דשגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו א"כ משכ"ל דידע לשבת בלאו כדאי' שם ול"צ לומר שם דידע בתחומין כ"א אליבא דר"ל וכבר תמהו המפרשים בכריתות על רש"י שם בזה ולפי האמור י"ל לענ"ד דנ"ל לרש"י לפרש למתני' בכריתות שם אליבא דרבי דהוא סדרה. ואליבא דרבי ע"כ צ"ל דידע בתחומין אף אליבא דר' יוחנן דאליבא דרבי מודה ר' יוחנן לר"ל דבעי עד שישגוג בלאו וכרת כמ"ש התוס' בשבת שם בד"ה כגון ועי' מ"ש בחי' לכריתות עוד בזה: ועוד נלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הט"א במגילה (ד' כ"ז) דהיכי דאיכא בזיון כמו לילך לפני ב"ד לעמוד להעיד אף הרב ונשיא אינם יכולים למחול א"כ ודאי גם כה"ג אינו יכול למחול בזה וכ"כ בריב"ש (סי' ר"ך) ועי' בכנה"ג ביו"ד (סי' רמ"ד) ובט"ז בא"ח (סי' קכ"ח ס"ק ל"ט) ובמ"א (סי' ר"א ס"ק ד') ובמל"מ (פ"ג מה' עבדים) וכן יחו' ג"כ בזה מאי דלא משני הכא דמיירי ששולח הכה"ג עדותו ע"י כתב לשי' ר"ת ביבמות (ד' ל"א ב') דליכא בזיון בכה"ג אבל במלך אף כה"ג איכא קצת בזיון משום דר"ת שם מודה היכי דא"י להעיד בפה, א"י להעיד ע"י כתב דה"ל אין ראוי לבילה מש"ה גם בכהן גדול א"י להעיד בכתב כיון דא"י להעיד בפה דהוי לדידיה בזיון גדול וע"ש בתומים בזה ועוד נלע"ד בזה דר' זירא הכא אזיל לטעמי' דס"ל בגיטין (דף ע"א א') דאף מי שאינו אילם אינו יכול להעיד בכתב דמפיהם ולא מפי כתבם מש"ה מפרש הכא לבן מלך:

והנה הרמב"ם (פ"ה מה' כלי המקדש) כתב דכהן גדול מעיד למלך ודלא כהמסקנא הכא וכבר תמה הכ"מ שם בזה ונלע"ד ליישב בעז"ה דלכאורה קשה על רב יוסף הכא וכי לא ידע מתני' דלא דן ולא דנין אותו ובפרט רב יוסף סיני היה וכקושי' התוס' במנחות (דף ט' א') ד"ה חסר ובשבת (דף מ"ד א') סד"ה דכ"ע ונראה די"ל ע"פ מה שהקשו התוס' הכא דמאי פריך לימא דהא דמעיד הוא למלכות בית דוד דדנין אותו ונ"ל די"ל דר' זירא גופי' הוא דפריך על רב יוסף להאי פירכא וכמ"ש בזה בתוס' ב"מ (ד' כ"א א') ובב"ב (ד' כ"ב ב') ובר"ן בנדרים (ד' ע"א א') ועוכ"מ ואיהו י"ל דסבירא ליה כשיטת הירושלמי בפרקין (ר"ה ג') דמבואר שם דל"ל כשי' הגמ' אלא אף במלכי ב"ד לא דן ולא דנין אותו וע"ש במה"פ בד"ה והכתיב וכן איכא מ"ד במדרש (פ' שופטים) דס"ל הכי ודלא כרב יוסף דלקמן (דף י"ט סע"א) מש"ה א"ש היטב הא דרב יוסף דהא לרב יוסף לטעמיה דס"ל דמלכי ב"ד דן ודנין אותו ודאי ל"ק לדידיה קושי' הגמ' דהא י"ל דהא דמעיד הוא במלכי בית דוד כקושי' התוס' וא"כ מתו' היטב דברי הרמב"ם דהא אנן קיי"ל כדעת רב יוסף דלקמן דמלכי ב"ד דן ודנין אותו כמ"ש (בפ"ב מה' סנהדרין ובפ"ג מה' מלכים) מש"ה תפס הרמב"ם פי' דרב יוסף הכא ול"צ לתי' דר' זירא:

והנה התוס' הקשו דמאי פריך מעיד והתניא לוקמא במילתא דאיסורא כמו בעדות החודש ותי' דמשמע הא דמעיד דומיא דמלך לא מעיד דמיירי בממונא דאי באיסורא אין חכמה כו' והכ"מ (רפ"א מה' עדות) מפרש שם דדעת הרמב"ם אינו כן אלא אף באיסור מלך אינו מעיד ואינן כן שם דעת הלח"מ והמל"מ ע"ש ולכאו' מוכח כדעת הכ"מ בדעת הרמב"ם דהרמב"ם כתב (ברפ"ב מה' מלכים) דכולן נשרפין לפניו והשיב שם גם סוסו וע"ש בכ"מ דסוסו עוקרין ולא שורפין והנה התוס' בעבודת גלולים (דף י"א סע"א) הקשו עלה דתניא שם דעוקרין והאיכא צער בע"ח תירצו שם דכבוד הרשות דוחה ע"ש ולכאו' תמוה לפמ"ש התוס' הכא דאין חכמה ואין תבונה כו' ובטל כבוד מלך ישראל נגד מילתא דאיסו' וא"כ איך דחי כבוד המלך צער בע"ח וצ"ל דס"ל דצער בע"ח דרבנן מש"ה דחי לאיסור דרבנן אבל על הרמב"ם אי ס"ל כדעת התוס' הכא דבטל כבודו לגבי איסו' א"כ תקשה לדידי' קושי' התוס' איך דחי כבודו לצער בע"ח כיון דהרמב"ם גופי' ס"ל דצער בע"ח דאורייתא וכמ"ש הכ"מ (פי"ג מה' רוצח הל' ט') אלא ע"כ כדעת הכ"מ דל"ל להרמב"ם כדעת התוס' הכא ודו"ק:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה