אור ברסלב
כרם יהושע לאנג סנהדרין › דף טו.

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

סנהדרין · דף טו.

דף יד.

דאמר ר"ג אמר רב כו' רב חסדא אמר כו' ר' אבהו אמר כו' הנה התוס' כתבו דהא דרב הוא כר"מ דס"ל דא"א מוציא דבריו לבטלה והקשו מהא דגיטין דס"ל לרב דלא כר"מ ותי' דאליבא דר"מ קאמר וליה לא ס"ל ובזה נלע"ד ליישב קושי' התוס' בכתובות (ד' ע' רע"ב) שהקשו שם דמאי פריך על רב דסבר שם דיכולה אשה לומר אינה נזונית ואיני עושה א"כ אמאי א"צ להפר באמרה קונם שאני עושה לפיך לימא מתוך שיכולה לומר איני ניזונית וא"ע נעשה כמי שאומרת כך ומשני שם דלא אמרי' נעשה אלא מתני' מיירי שם באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך והקשו התוס' שם ע"ז דאמאי לא משני שם דמתני' דהתם הוא כר"מ דאמר דא"א מוציא דבריו לבטלה ע"ש אבל לפי האמור י"ל היטב דלא נ"ל שם אליבא דרב לאוקמי מתני' שם דלא כהלכתא כיון דל"ל לרב כר"מ מש"ה מהדר טפי לאוקמי שם אף כרבנן ובזה י"ל קושי' המפרשים הכא דאמאי לא מפרש רב חסדא הכא טפי כרב דאינו מגיה המשנה כ"כ כמו לתי' של ר"ח ולפמ"ש מתו' היטב די"ל דרב חסדא ור' אבהו לא נ"ל הכא כתי' דרב לאוקמי מתני' הכא כר"מ כיחידאה כשיטת שמואל בגיטין (ד' ל' ע"א) ע"ש בתד"ה כיחידאה וכן ס"ל לרב שם (ד' י"ג א') ע"ש בתד"ה והא ולר' אבהו י"ל טפי מרווח דאזיל לטעמי' בירושלמי דגיטין (ס"פ ג') שם דלא נ"ל לאוקמי מתני' שם כר' יוסי משום דכיחידאה לא מוקמי' כדא"ר אבהו בשם ר' יוחנן רבו בירושלמי שם:

והנה דרך אגב נלע"ד מה שהעיר הרא"ש כזה עלה דמפ' רבינא בב"ק (ד' י"ג ב') למתני' דתנן שם נכסים המיוחדין פרט לנגח ואח"כ הפקיר כר' יהודה: דאמאי נ"ל לרבינא לאוקמי כיחידאה דלא כהלכתא ותי' דרבנן ל"פ אר"י כ"א בשור שהמית את האדם אבל לא בהמית את השור ע"ש ולדבריו נלע"ד ליישב קושי' חמורה בהא דאמר רבינא גופי' בחולין (ס"ד קל"ח) דעוף שהרג את הנפש פטור משילוח משום שאתה מצוה להביאו לב"ד. וקשה דהא משמע דרבינא סבר כר"י דנגח ואח"כ הפקיר פטור מדמפ' למתני' בב"ק כר"י והא פרש"י שם בעוף שמרד מיירי דהוי הפקר ע"ש (ר"ד קל"ט) ובתוס' שם בד"ה כיון אבל לפמ"ש הרא"ש יתו' היטב דרבינא ל"ל כר"י אלא בהמית שור דרבנן ל"פ עליו אבל בהמית אדם ס"ל לרבינא כרבנן דלא מיפטר ובחולין הא מיירי שם בהרג את הנפש אמנם ק"ל על שי' הרא"ש מהא דב"ק (ר"ד כ"ה) דפריך שם מאי לאו במועד דליכא פסידא יעו"ש והא איכא פסידא דלמא יפקיר וה"ל נגח ואח"כ הפקיר בשור שהמית את השור דגם רבנן מודים לר"י דפטור ובלאו

שיטת הרא"ש י"ל דנ"ל לפרש שם אף כרבנן דהלכתא כוותייהו אבל לשי' הרא"ש קשה וצ"ע:

והנה דרך אגב נלע"ד עוד בענין זה ליישב מאי דקשה במגילה (ד' י"ח א') דפריך על רב ושמואל דאמרי שם דלעז יווני לכל כשר מברייתא דתניא שם דלא יצא ומשני דמתני' כברייתא וכי אתמר דרב ושמואל בעלמא אתמר כו' ואינהו דאמרי כרשב"ג דיוונית כשר ע"ש ותמוה דאמאי לא מפרש שפיר דרב ושמואל קאי אמתני' ורק דמפרשי דמתני' כרשב"ג דס"ל כוותי':

וברייתא היא כרבנן ולפי האמור מתו' היטב דלא נ"ל לפרש שם הא דרב ושמואל כן דהא שמואל גופי' לא נ"ל לאוקמי מתני' כיחידאה אף דס"ל כוותי' כמבואר בגיטין (ד' ל') הנ"ל וכמ"ש התוס' בגיטין שם וכן רב נ"ל לאוקמי מתני' כיחידאה כמ"ש התוס' בגיטין (ד' י"ג) הנ"ל ועי' בחי' לב"ק ובמגילה שם מש"ש בעז"ה. והא דמפרש ר' אבהו הכא קרקעות בעשרה הוא פירושא למאי דתנן במתני' והקרקעות בעשרה דהיינו דאם בא לגבות קרקע הוא בעשרה שמאין וכן פי' הרמב"ם והרע"ב בפה"מ ודלא כרש"י לעיל (דף ב' א') ובמגילה (ד' כ"ג) שפי' דהא דתנן והקרקעות בעשרה היינו אם בא לפדותן ע"ש ודוק:

שם אמר שמואל עשרה כהנים כתובין בפרשה והקשו התוס' במגילה (ד' כ"ג ע"ב) ובערכין (ס"ד כ"ג) דאמאי לא בעי י"א דאין ב"ד שקול בכ"ד שהוא תלוי ועומד בשיקול הדעת ובחי' הרשב"א תי' דשאני הכא שפרט הכתוב בפי' י' כהנים ואלו בעי י"א ה"ל למכתב י"א ע"ש וקשה לכאו' מהא דסמיכת זקנים לעיל (ד' י"ג ב') ומהא דערי' עגלה לעיל (ד' י"ד א') דאמרי' שם זקני שנים או זקניך שנים ואין ב"ד שקול ומש"ה בעי' שלשה או חמשה משום וסמכו שנים שופטיך שנים ואי בעי' חמשה ה"ל למכתב רמז על חמשה והוי כמאן דכתיב בפי' רמז על ארבעה או שנים לאידך מ"ד:

ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הרשב"א גופי' שם דל"ד להא דרפ"ג דר"ה החודש זה לכם הרי כאן שנים ואין ב"ד שקול דזה אינו פורט לפי שהדבור אינו אלא עמהם ואין כאן מקום להזכיר השלישי אלא סמך על הידוע דאין ב"ד שקול אבל כאן שמנה הכתוב מנינא ה"ל למכתב י"א כהנים ע"כ מש"ה א"ש מע"ט ומסמיכת זקנים א"ש ג"כ דהתם לא כתיב מנינא בפירוש רק רמז בעלמא וסמך על הידוע שאין ב"ד שקול משא"כ כאן שמנה הכתוב מנינא אי בעי' י"א ה"ל לכתוב בפי' י"א כהנים:

והנה בט"א במגילה שם הקשה ע"ז מהא דלעיל (ד' ג' ב') דר' יונתן אומר ראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות אלא עד האלהים הרי כאן אחד: אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שנים והא התם נחית ג"כ למנינא ואפ"ה אמר שם דאין ב"ד שקול להביא את הג' ונלע"ד די"ל היטב דבלאו סברא דאין ב"ד שקול ס"ל לר"י דאין דורשין תחלות ואתא לגופי' דבעי מומחין ומאי דלא כתיב אל השופט הוא לישנא בעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן דאי"ל דינא ליקרב לגבי דיינא כדאמרי שם מש"ה הוסיף ר"י האי סברא דאין ב"ד שקול דמשום זה אמרי' דהתורה כתבה אלהים ולא שופט למנינא דגם האלהים הראשון אתא למנינא דבעי שלשה ודוק:

שם אדם מי קדוש והקשו התוס' דלוקמי בעבד דקדוש ובתוס' במגילה (ס"ד כ"ג) תי' ע"פ מאי דאי' בירושלמי דעבד בשלשה אבל לא בעשרה שמא ישמעו ויברחו ועי' במל"מ (רפ"ח מהל' ערכין) דהתוס' דהכא ל"ל כן ע"ש ולכאו' תמוה דמנלן להתוס' דהגמ' ל"ל כהירושלמי ונלע"ד ע"פ מ"ש המה"פ בירושלמי בפרקין (סוף הל' ב') בשיטת הרמב"ם דהירושלמי ל"ל כן אלא בדרך דיחוי אומר כן בירושלמי ע"ש וא"כ י"ל דגם התוס' ס"ל הכי כדעת הרמב"ם ועוד נלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הט"א במגילה שם להקשות ע"ד התוס' דמגילה מהא דלקמן (ד' פ"ח א') דמוכח משם דהגמ' ל"ל כשיטת הירושלמי ע"ש וא"כ י"ל דעת התוס' דהכא ודעת הרמב"ם דמשום האי הוכחה הוכיחו דהגמ' דידן ל"ל כשיטת הירושלמי ודוק:

שם המקדיש את עבדו כו' בענבים העומדים ליבצר כו'. הנה הרמב"ם (פ"ה מהל' מעילה) פסק כת"ק דהכא ועי' בלח"מ (פ"ב מהל' שכירות הל' ד') ובש"ך בחו"מ (סי' צ"ה ס"ק ט') וע"ע בשעה"מ (רפ"ה מהל' טוען ונטען) שכתב שם דהרמב"ם פסק כרשב"ג דהכא וט"ס הוא שם דהא הרמב"ם פסק כת"ק ודע דבנזיר (ד' נ"א א') מבע"ל שם לענין טומאת רקב אי אמרי' בשערו העומד לגזוז, כגזוז דמי ולא מייתי שם להא דת"ק ורשב"ג דהכא וצריך לחלק בין ההיא דנזיר לההיא דהכא וכן הרמב"ם פסק הכא כת"ק דאין מועלין בשערו והתם לענין טומאת רקב פסק (בפ"ג מהל' ט"א) דהוי ספק וע"כ אינם דומים הנושאין זה זלה

והנה בהא דענבים העומדים ליבצר דאמרינן הכא דפליגי ר"מ ורבנן הקשו התוס' מההיא דכתובות דפריך שם ס"ס כל העומד לגזוז כגזוז דמי והא רבנן הכא ל"ל כן ותי' בשם ר"ח דהתם פרכי' משום הא דרב דפסק בב"ק כר"ש כו' דכבצורות דמיין ע"כ וק"ל דלמא רב לטעמי' דל"ל להנהו כללי בעירובין (ד' מ"ו ב' ומ"ז) דר"מ ור"י הל' כר"י וכן ר"ש ור"י הל' כר"י וכן ר"מ ור"ש לגבי ר' יוסי מש"ה סבר רב שפיר דהל' כר"מ ור"ש דהכא אבל אנן הא קיי"ל דלא כרב דהל' כרבנן דהם ר' יהודה ור' יוסי נגד ר"מ ור"ש והנה בזה ק"ל עוד עמ"ש בשיטה מקובצת בב"ק (ד' נ"ט ב) שם דמש"ה חשיב שם יחד לההיא דדן רב כר"מ ופסק כר"ש משום דהני תרתי הוי נגד הכלל דקיי"ל דר"מ ור"י הל' כר"י וכן ר"ש ור"י הל' כר"י ע"ש ותמוה לי דהא לרב איכא טובא דפסק כר"מ וכר"ש דלא כר' יהודה ור' יוסי נגד הכלל כדאי' בעירובין שם ואמאי לא חשיב להו יחד בהדי הנך

וצ"ע: שם ע"ב הניחא למ"ד חנק חמור כו' א"א חזקיה כו' פי' דל"ל דמתני' כמ"ד דחנק חמור דהא ליכא מאן דפליג עלה דתנן דמיתת שה"נ בכ"ג משום האי היקישא ועי' בתד"ה אימא ועוד דהא קיי"ל כרבנן דר"ש לקמן (ד' מ"ט רע"ב) דס"ל דחנק קיל ועוד דפריך לרבא ואיהו מוכח דס"ל כמ"ד דחנק קיל לפמ"ש התוס' בכתובות (ד' ל"ז ב') בד"ה ואח"כ יעו"ש היטב ועוד דר"א ור"ע ס"ל במתני' בכ"ג ואינהו ע"כ ס"ל דחנק קיל משום דרבנן דר"ש ס"ל אליבא דר"ע דנביא שהדיח בסקילה כדלקמן (ד' פ"ד א') וס"ל ע"כ לר"ע דמדיחי עיר הנדחת בסקילה כדלקמן (ס"ד פ"ט) וא"כ ע"כ ס"ל דחנק קיל מסייף דהא ה"ט דר"ש דחנק חמור הוא משום דסבר דמדיחי עיר הנדחת בחנק כדלקמן (דף נ' ע"ב) וכן לרבינא לקמן (ד' נ"א ב') סבר ר"א כרבנן דסקילה חמורה משריפה ומסתמא ס"ל ג"כ באידך בהא דחנק קיל מסייף כרבנן דר"ש כמ"ש התוס' כזה לקמן

(ר"ד נ"ג) ועי' בתוס' בב"ק (ד' ט"ז רע"ב) ולקמן בסמוך בד"ה ור"י:

והנה בהא דמשני חזקיה קשה דלמ"ד דחנק

חמור ל"ל האי קרא דרוצח הוא למעט דא"א הורגו ברציחת שורו הא ידעי' זה מדאיצטריך יומת דאל"כ לכתוב וגם בעליו יומת ולשתוק דל"ל דאתא לאפוקי מסייף לחנק כיון דחנק חמור דקטל איהו בסייף קטל שורו בחנק בתמיה כדאמר הגמ' גופי' ונלע"ד די"ל דאצטריך למעט רציחת שורו דלא נימא דאיתקש ג"כ בהאי היקישא דגם בעליו יומת דאתה ממיתו בכ"מ שאתה יכול להמיתו כדמרבי' בזה לרוצח לקמן (ד' מ"ה ב') ולקמן (ד' נ"ג א') וכן (ד' ע"ב ב') מהא דמות יומת ומ"מ חזקיה מפ' למ"ד דחנק קילא דפשטיה דקרא דרוצח הוא משמע דקאי למעט במה שמפורש ביה היינו ממיתת הרוצח דברציחת שורו א"א הורגו לבעליו:

ובזה נלע"ד די"ל מאי דראיתי מקשים מהכא אהא דלקמן (ד'. נ"ב ב') דרוצח מנלן דבסייף ומסיק הא דואתה תבער דל"ל האי קרא דואתה תבער הא בלא"ה מוכח דרוצח בסייף מדכתיב קרא הכא דרוצח הוא דא"א הורגו ברציחת שורו ואי כל רוצח בחנק ידעי' בלאו האי מיעוטא דרוצח הוא דאל"כ לכתוב וגם בעליו ולשתוק דל"ל דאתי לאפוקי מסייף לחנק אי כל רוצח בחנק וע"כ מוכח מזה דרוצח בסייף וא"כ קרא דואתה תבער ל"ל ועוד מקשים דל"ל לקמן שם לומר דהשתא עבדא בסייף ב"ח לא כ"ש והא מיתורא דרוצח הוא ידעי' דרוצח בסייף ולא בחנק ולפמ"ש מתו' היטב דלא מצי שם להוכיח מדמיותר הא דרוצח הוא כיון די"ל דאתא למעט רציחת שורו מהא דא"א ממיתו בכ"מ שאתה יכול כ"א במיתה הכתובה בו כדס"ל ע"כ למ"ד דחנק חמור ולקמן שם הא דמסקי' דרוצח בסייף מהא דואתה תבער הוא למ"ד דחנק חמור כדמבואר שם ומ"ד דחנק קיל הא איהו ל"ל להאי דרשא אלא סבר דאתא האי קרא דואתה תבער לנערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג כמ"ש התוס' בכתובות (דף ל"ז ע"ב) בד"ה ואח"כ ואף למ"ד דחנק קיל נמי י"ל דהאי רוצח הוא אתא למעט רציחת שורו מהא דא"א יכול להמיתו בשארי מיתות אלא לפי האמת ס"ל דמשמע דממעט לרציחת שורו מהאי דין דרוצח מאי שמפו' ביה אבל ודאי לא מצי להוכיח מזה דרוצח בסייף ממאי דהי' מיותר הא דרוצח הוא אי רוצח בחנק כיון דמצי' לומר דאצטריך למעט הא דא"א יכול להמיתו מש"ה הוצרך לתרץ שם קטל עבדא בסייף ב"ח לא כ"ש אף למ"ד דחנק קיל דלא מצי'

זאת למילף מדמיותר הא דרוצח הוא ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעזרת השם:

שם מה איש בכ"ג אף בהמה בכ"ג

וקשה דאמאי לא יליף במתני' דשור הנסקל מיתתו בכ"ג מהאי היקישא דהכא וכבר הקשה כן בנו"ב מ"ת

(חלק חו"מ סי' ז') בהג"ה שם ונלע"ד די"ל דאצטריך במתני' מקרא אחריני אף לרב דיליף דורות משעה במנחות (ד' י"ט) דודאי י"ל דסיני שאני כמ"ש התוס' לקמן (ד' מ"ה סע"א) ומה שהעיר הנו"ב שם דהא למסקנא לקמן דיליף מדכתיב סקל יסקל אתי לרבות לדורות וכיון דגלי דילפי' דורות משעה מסיני נילף ג"כ לענין שה"נ דורות משעה נלע"ד די"ל שפיר דאצטריך התנא במתני' למילף מהאי קרא דוהשור יסקל משום דהא מצינו דגלי קרא דשה"נ ל"ד לכל מילי למיתת בעלים כדילפי' לקמן (דף ל"ו ב') מקרא דלא תטה וא"כ חזינן דלא אתקש בהמה לאיש לכל מילי וע"כ הא דסיני שאני מש"ה צריך קרא דוהשור יסקל ודוק:

שם איכא בינייהו נחש הרמב"ם (פ"ה מהל' סנהדרין) פסק כר"ע בנחש וכתב הלח"מ שם דה"ט משום דסתם מתני' הכי ס"ל בב"ק ספ"ק דתנן שם דנחש מועד לעולם ע"ש ותמוה לכאו' דהא הוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הל' כסתם כדאי' ביבמות (ס"ד מ"ב) וי"ל היטב לענ"ד ע"פ מ"ש התוס' ביבמות שם ובעבודת גלולים (ד' ז' א') ובעירובין (ר"ד צ"ב) ובחי' הרשב"א בקדושין (ד' נ"ד) דסתם ואח"כ מחלוקת מחשב ג"כ כרבים לגבי יחיד ועי' בשעה"מ (פ"ג מהל' מע"ש) וא"כ מתו' היטב דעת הרמב"ם ובזה מתו' ג"כ מ"ש הרמב"ם (פי"א מהל' שגגות) כר' ישמעאל דמחייב על העלם מקדש בשבועות (ד' י"ד ב') וכתב הכ"מ שם דה"ט משום דס"ל לרבי הכי שם (דף ד') והקשה בתוס' חדשים שם הא ביבמות מבואר דסתם ואח"כ מחלוקת אין הל' כסתם וא"כ גילה רבי גופי' במאי דתנא סתם ואח"כ

מחלוקת דאין הל' כסתם זו ע"ש שנשאר בקושי' ולפמ"ש מתו' היטב דהא עכ"פ מיחשב כרבים לגבי יחיד ואין הל' כר"ע נגד רבים החולקים עליו כדאי' בעירובין (ד' מ"ו ב') ועי' בענפי לשבת (ד' ו') שתמהתי שם על הק"ע בירושלמי (פ"ג דפסחים) במש"ש דהל' כר"ע מחביריו ועי' בא"ר (סי' תצ"ח ס"ק ג') שתמה שם על מ"ש ח"א דהל' כר"ע אפי' מחביריו מש"ה א"ש מ"ש הרמב"ם כר' ישמעאל הכא וכן מתו' בזה קושי' הגרע"א בתור"ע (פ"ג דסוטה מ"ח) על המהרש"א דלקמן (דף י"ט) ע"ש. ומ"ש התוס' הכא בסד"ה והברדלס שהוא חיה קטנה כעין חולדה עי' בבאר הגולה (סי' שפ"ט סעי' ח') ובתפארת ישראל בב"ק (פ"א מ"ד) ודוק:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה