אור ברסלב
כרם יהושע לאנג סנהדרין › דף ח.

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

סנהדרין · דף ח.

דף ו:

בתוס' ד"ה מוציא ש"ר ועוד שמעתי מהר"ף דלר"מ דסבר דכתובה דאורייתא אינו נאמן להפסידה כתובתה הנה הפ"י בכתובות (ר"ד י') הקשה לפ"ז קושי' עצומה מהא דיבמות (ד' קי"ב) דסבר ר"מ דטענת בתולים כל ל' יום והיינו להפסידה כתובתה דאי לאוסרה לעולם נאמן והא לר"מ דס"ל דכתובה דאורייתא אינו נאמן להפסידה כתובתה ע"ש ונלע"ד ליישב לשמואל לטעמי' בעז"ה דהאי סברא אי סבר ר"מ דנאמן להפסידה כתובתה מבואר בירושלמי הכא דפליגי אמוראי בזה דחד מ"ד מפ' כפי' רש"י הכא דמיירי להפסיד את כתובתה ור"מ ס"ל דנאמן להפסידה כתובתה ואידך מ"ד מפ' כפר"ת דמיירי לענין ק' סלעים ועי' לקמן בתד"ה והביא:

א"כ י"ל שם דלר"מ אינו נאמן להפסיד כתובתה אלא דקושי' הפ"י קשה על שמואל דכתובות שם דסבר דדוקא למ"ד דכתובה דרבנן נאמן ולא למ"ד דכתובה דאורייתא א"כ ע"כ סבר דלר"מ דס"ל דכתובה מה"ת אינו נאמן להפסידה כתובתה מאי יענה בהא דר"מ דט"ב דיבמות הנזכר:

אולם נלע"ד דשמואל ס"ל דר"מ סבר דכתובה דרבנן. דהא דמוכח דר"מ סבר דכתובה דאורייתא הוא מהא דכתובות (דף נ"ו ב') שהביאו התוס' הכא דפריך שם ואפי' בתנאה והא סבר ר"מ דכל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ומשום זה משני דסבר ר"ע דכתובה דאורייתא והנה התוס' הקשו שם דמאי פריך שם דלמא ס"ל לר"מ דכ"ש בדרבנן עשו חיזוק לדבריהם ותירצו דא"כ ה"ל למיתני שם גם כתובה בהדי שאר כסות ועונה וביאר המהרש"א דלמאי דמשני דס"ל לר"מ דכתובה דאורייתא א"ש מאי דלא תני כתובה משום כיון דתני שאר וכסות דהוי מה"ת ל"צ למיתני כתובה ע"ש וא"כ י"ל היטב לשמואל לפמ"ש הפ"י והמג"ש בכתובות (דף נ"ח ב') דרב סבר דמזונות דרבנן וכן סבר שמואל א"כ ל"ק לדידיה קושי' הגמ'. דהא שפיר י"ל דסבר ר"מ דכתובה דרבנן וס"ל שפיר לר"מ דאף בכתובה דרבנן תנאו בטל ומאי דלא תני כתובה שם בהדי שאר כסות ועונה משום כיון דתני שאר דהיינו מזונות דהוא דרבנן לשמואל תו ל"ל למיתני כתובה: והנה יתו' עוד קושי' עצומה בהא דס"ל לשמואל בכתובות (ר"ד י') דכתובה דרבנן והא ס"ל לשמואל שם ר"ד נ"ז) דהל' כר"מ בגזרותיו בהא דר"מ דכל הפוחת דמוכח משם דסבר ר"מ דכתובה דאורייתא וקשה דשמואל אדשמואל ועי' בהגמ"ר בסוף כתובות ובביאורי הגר"א בא"ע (סי' ס"ו ס"ק י"ג) ולפמ"ש יתו' היטב דלשמואל לטעמי' סבר ר"מ ג"כ דכתובה דרבנן וכן יתו' עוד לפ"ז קושי' השעה"מ (פי"ב מהל' אישות) בהא דב"מ (ד' נ"א) דהא דאמר שמואל שם האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה הוא אף לר"מ דהתם ודאי קעקר אבל באונאה מי יימר דקעקר מידי והקשה השעה"מ ע"ז מהא דכתובה בכל הפוחת דסבר ר"מ דתנאו בטל אף דלא הוי עקירה ודאית דמי יימר דתבא לכלל גבייה ונשאר בצ"ע ולפמ"ש יתו' היטב לשמואל לטעמי' דשאני כתובה, ר"מ דהוי דרבנן ושמואל אזיל ג"כ לטעמי' דסבר בעירובין (דף פ"ה ב') דעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכן מוכח ממ"ש המ"מ (פ"א מהל' שביתת עשור) דס"ל לשמואל כן דעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר מש"ת ועי' ביבמות (ד' ל"ו ב') בתד"ה חיזוק ובכתובות שם בתד"ה הא ובב"מ (ד' נ"ה ב') בתד"ה וכי ויתבאר עוד בתשובה בעז"ה:

והנה דרך אגב נלע"ד דבר נחמד בעז"ה בענין זה. דנפלאתי עמ"ש הבעה"מ בכתובות (ד' ל"ו א') דפריך שם מההיא ברייתא דתניא דחרשת ושוטה יש להם קנס וטענת בתולים אאידך ברייתא דתניא שם דחרשת ושוטה אין להם קנס וע"ב סומא יש לה ע"ב ר"מ אומר סומא אין לה ט"ב ומשני רב ששת ל"ק הא ר"ג והא ר' יהושע ופי' הבעה"מ דהא דתניא יש לה ט"ב הוא ר"ג דס"ל דבחזקת בתולה קיימא והא ברייתא דאין לה ט"ב הוא כר' יהושע עי"ש ביתר ביאור וקשה לי דהא רבא שם בכתובות (דף ע"ה ב') מפ' דר"מ סבר כר"ג וכן ס"ל לשמואל שם (ס"ד ע"ו) וא"כ אמאי לא פליג ר"מ רק עלה דסומא ולא פליג ג"כ עלה דחרשת ושוטה דלר"מ דסבר כר"ג סבר ע"כ בחרשת ושוטה דיש לה ט"ב ולפי' רש"י שם דמפ' איפכא א"ש ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש התוס' שם (דף ל"ו רע"ב) דמשו"ה לא מתרץ רב ששת הא דטעין טענת פתח פתוח והא דטעין טענת דמים דל"ל לרב ששת האי סברא דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואינו נאמן להפסיד כתובתה בטענת פ"פ ע"ש א"כ וזהו' היטב קושייתי לפי' בעל המאור הנזכר די"ל דשמואל ורבא אזלי לטעמייהו דאינהו הם מארי דהאי מימרא הנזכר דס"ל דאדם נאמן בטענת פתח פתוח דחזקה א"א טורח בסעודה ומפסידה ול"צ לתרץ דהא ר"ג והא ר"י ונלע"ד עוד די"ל דרב ששת ושמואל ורבא אזלי לטעמייהו דכתבו התוס' בכתובות שם (ר"ד י') דרק למ"ד דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה כלל שייך האי סברא דא"א טורח בסעודה ומפסידה מש"ה מהימן אבל למ"ד דכנסה בח"ב כו' יש לה כתובה מנה לא מהימן בטענת פ"פ דאין מפסיד הסעודה יעו"ש א"כ י"ל דרב ששת אזיל לטעמי' דסבר בכתובות (ד' י"א ב') דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה מש"ה סבר דלא מהימן בטענת פ"פ ורבא הא סבר שם דאין לה כתובה כלל מש"ה סבר דמהימן:

אמנם אכתי תמוה לי דנהי דמתו' היטב מהא דטענת בתולים אבל אכתי תשאר האי קושי' מקנס דתנא שם בההיא ברייתא דחו"ש אין לה קנס אאידך ברייתא שם דיש לה קנס כמ"ש הבעה"מ דפריך ג"כ מהא דקנס אקנס וא"כ ע"כ צ"ל דגם שמואל ורבא מודים לשנויא דרב ששת דהא ר"ג והא ר"י וא"כ אכתי קאי קושיתי לפי' בעה"מ דאמאי לא פליג ר"מ גם בהא דחרשת ושוטה לדעת שמואל ורבא דר"מ סבר כר"ג וצ"ע ועוד נלע"ד מוכח כפרש"י ודלא כפי' הבעה"מ מהא דאי' בירושלמי דכתובות (פ"א הל' ב') דר' יוסי [אמורא[סבר דאין לחרשת קנס ור' יוסי זה גופי' סבר בירושלמי שם (הל' ח') דהל' כר"ג: והא לפי' הבעה"מ ר"ג סבר דחרשת יש לה קנס וגם ל"ל אליבא דר' יוסי דל"ל כרב ששת דהא ר"ג והא ר"י אל סבר כתי' התוס' דהא דטעין פ"פ והא דטעין טענת דמים דז"א דהא מבואר בירושלמי שם. (הל' ד') דר' יוסי זה גופי' סבר דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וע"כ סבר דלא מהימן בטענת פתח פתוח כיון דלא מפסיד הסעודה כמ"ש התוס' הנ"ל ומוכח ע"כ כפי' רש"י ודוק:

והנה התוס' כתבו עוד שיאמרו לפי שלא ידעו לדון הוסיפו עליהם מש"ה חוששין ללעז של הראשונים:

והרמב"ם בפירושו כתב עוד שיאמרו שהן פסולים והעיר התוי"ט בזה דהא עדיין יושבין ודנים אלו עם אלו ע"ש:

אזי"ל לפמ"ש הקצה"ח (סי' ל"ו) והמל"מ (פט"ז מהל' עדות) דבדיינים ל"ד לעדות דאף שנמצא קרוב או פסול לא בטל הדין א"כ ודאי חיישי' שיאמרו שהן פסולין ומ"מ יושבין בדין דלא מיפסיל הדין אלא שהוסיפו הדיינין והנה לסברת הקצה"ח שם דדיין דלא גמיר מיקרי אשירה והוי כמו פסול ולמאן דס"ל דנמצא קרוב או פסול בטל הדין ה"נ בנמצא ביניהם מאן דלא גמיר ע"ש א"כ קושי' התוי"ט שהקשה על הרמב"ם תקשה ג"כ על התוס' דהכא דהאיך יוכלו לטעות משום שלא ידעו לדון הוסיפו הדיינים דהא

עדיין יושבין ודנין אלו עם אלו ולענ"ד יש לחלק טובא בין פסול ובין דיין דלא גמיר ודלא כבעל הקצה"ח כיון שיושב הדיין שאינו גמיר ביניהם ומלמדין אותו הדין לא הוי כפסול ממש ועי' בתוס' לעיל (דף ג' א') בד"ה א"א:

ועי' בחידושי ליבמות (דף ק"ד ב') מש"ש בעז"ה ועי' מ"ש במכות (ד' ו' א') בעז"ה:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה