אור ברסלב
כרם יהושע לאנג סנהדרין › דף ב.

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

סנהדרין · דף ב.

סנהדרין

לרבי יהושע לאנג ז"ל:

הקדמה:

אמר המחבר הנה ככל אברי ועורקי מזדעזעים ונרתים אברך ואהלל לה' הטוב שהחיינו וקיימנו לבצע את כחשבתי אשר עמלתי בעניי טפחתי ורביתי בעבודתי לנטוע נטע שעשועים משדה הבינה והדעה לגמול ציץ ולעשות ענבים בכרמי הדלה וההרבה מגן ה' צבאות ע נ פ י ושריגי משרשם הפרידו וכפורחת עלתה נצה להוציא פריי פרי תנובתם הבשילו אשכלותיהם לעשות יין המשמח אלהים ואנשים תקותי בעזר אל חי אשר שרים וחקרי לב יהלכו בכ ר מ י לטעום מפריי ולהעלות על שולחנם מפרי תנובתי ואשכולות עגבי' תקותי חזקה להחונן דעה ובינה. כי ימצאו בכרמי העניה פירות נעימים ונחמדים מטיפים יין משובח יתענגו בהם בני אדם העוסקים בתושיה. רגשות לבבי ידונו בהודות והלל לה' בראותי ילדי רעיוני בקרב חכמים ינוחו. יעלו על שולחן שרים גדולים וחקרי לב היא חלקי לנצח. היא שכר עבודתי היא תשלומי עמלי כי האדם אשר שלחו אלהים לשדד אדמת חמדו לתקן גויתו בעזר נפשו חלק אלוה עבד לשדה נעבד הזאת היא חלקת נחלתו להעלות גשם חמרו ולהוריד רוחו ונפשו הזאת היא מטרת עבודתו. להחליף עולם הקיים בעולם הכלה. חיי עונג נצחי בחיי צלמות ואפלה לקנות חיי הבל ירחי שוא ולילות עמל. תחת חיי אור עולם אף אם ישבע האדם מזמרת הארץ מחלבה ומשמנה ירוה עונג מחדרי משכית ארמנות היכלי עונג הלא ימים כצל יעפו כחלום יעוף יעברו ויכלו ינוע וינוד מהרה מהרה לקול הקורץ הקורא בקול מר שוב בן אדם לאדמתך שוב לעפרך מקום אשר ממנה נוצרת ימי האדם רגעים עטופים בכל מיני פגעים היקח אז בידו בשובו למקום מחצבו מכספו וזהבו מבנינו וקנינו אם מחוט ועד שרוך נעל בלתי גויתו ואדמתו ערום יצא מבטן אמו ערום ישוב לבור תחתיתו תחתיו יוצע רמה סביב משכנו חמת תנינים עם ראשי פתנים. גם אוהביו אשתו וזרעו ירחיקו גדוד ממנו בעת לקברו יובל כי יקרא בעת קיצו לביקור חשבון מימי חלדו לפקוד מעשיו בעולם שאינו שלו יביט ויציץ כה וכה אין משען ומשענה אין אח אוהב לשוח' בערו בחצר המשפט אולם האדם אשר מסתופף בנחלת שדי בגן אלהים היא התורה והמצוה. כל ימי זמנו וחלדו יגע בתורת ה' יום וליל המה יעמדו בעזרו לעת מצוא זה המיתה. לגבר בן תמותה המה בהלוכו ינחו אותו ובשכבו ישמרו עליו ובהקיצו ישיחו בעדו [כדמבואר בסוטה (דף כ"א א') משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה כו' מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם כו') בשאול יאירו לו נתיב ביום מועד לכל חי שם יהיו לו למשען יד שם ימצא שכר עמלו:

אשר עמל בחייו בגופו ונפשו אשר הקדיש לה' אלהיו כדאיתא בפרקי דר"א באחד שהיו לו ג' אוהבים כו' עושרו ורכושו אשתו וזרעו תורתו ומצותו אשר רק תורתו ומצותו ידבקו בו לילך עמו לחצר המשפט להמליך בעדו] לזאת אנכי להי אנכי אסורה לנטוע כרם חמד נטע שעשועים לבנות בית זבול לנוח תחת צל אשכלותי. תחת ענבי גפני תחת פרי כרמי אשר הרו עשתנותי וילדי רעיוני בעזר אל חי יציצו ויפרחו עדי עד גחלי עדנים יפרצו ועל יובל ישלחו שרשם לנסוך יין נסכי של מזבח הדפוס להתענג בכומר ענביו [כמאמרם ביבמות (ר"ד צ"ו) מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף מי שאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר] בחרתי לנטוע גפן אדדת. מעניני ציון וירושלים [כי הענינים במסכתות האלו רובם הנוהגים בבית תפארתנו] לזכרון כבוד רום מקדשינו ירמז עליה שם ספרי אשר קראתיו בשם כרם יהושע כי עזה עלי אהבת בית תפארתינו חמדת נזר ראשינו לעלות שמה לנשק אבניה:

לעלות במסילה שמה להשתטח על אדמתה נבוכו עשתנותי מורשי לבבי נשברו כגלי הים בדברי אודותם ובזכרי את שמם לכן חרטתי בחרט עטי לזכר עדי עד להעלות את ענבי כרמי על מזבח הדפוס. לזכר נסכי יין על מזבח מקדשינו זכרון הבאת בכורי ענבים לנחלת אדמתינו כן אתפלל לאל חי מקרב לב עמוק למלאות את מחשבתי לזכנו לעלות שמה בארצות החיים במקום משכן אבות העולם מקום אשר הליכת ארבע אמות עליה יזכה לאושר חיי עדי עד [כמאמרם בכתובות (ס"ד קי"א)] מקום המקדש היכל מזבח ואולם המקודש מימי עולם ונזכה כולנו יחר לעבוד שמה בשכם אחד לאל חי ומלך עולם גם קראתי לספרי הנוכחי בשם כרם על שם אבי מורי ר' משה ואותיות כרם הם כבוד ר' משה [כמאמרם בקדושין (דף ל"ב) מכבדו בחייו ומכבדו במותו ובזוהר (ס"פ בחוקותי) איתא בן יכבד אב דלאחר מיתת אביו מחויב יותר לכבדו ואיתא בזהר חדש (פ' לך) ובמדרש הנעלם ברות כשהבן מחדש בתורה מעטרין עטרה לאביו שם) כי על ברכי שעשועיו נדלני לעסוק בתורת ה' כל ימי זדוני ע"כ זכרתי את שמו בפתח ושער כרמי נסכתי נסכי ענבי על מזבח הדפוס. עבור נשמתו ינוחו הורי בעדן בשלוה ובהשקט ונשמתם תהא צרורה בצרור חיי עדי ער:

והנה ימים כבירים חלפו שנים רבות גנוזו ועברו מעת הדפסת ע נ פ י ו פ ר י י כי הרבה טרדות כתרוני מעת אשר יצאתי מעיר מולדתי היא עיר ו ו י ל נ א המפוארה כשנים עשרה שנה לעבוד עבודת עבד תחת משא עבודת הקודש (כמאמרם בהוריות לא שררות נתתי לכם אלא עבדות נתתי לכם] ועמוס עלי עול דעבודה בטרדות וסיבות שונות:

לזאת הייתי נחבא אל הכלים מלהפיץ מעיינותי חוצה ועד כה הסיבותי את לבי אחורנית מלערוך את מערכתי. ותשב אחור ידי מלהפיץ את דעת מי תכונתי אולם נפשי עלי השתוחח לבי יהמה בקרבי לאמר מה לך נרדם. למה נחבאת לברוח. מעט נכאת ומעט צרי יש אתך הוציאם מאוצרותיך. ע נ פ י ך הפריחו והעלו פ ר י יהללו אותם בשערים המצוינים גם עתה תקותינו כי מיינך ותירושך פניך לא יחוורו לזאת הרהבתי בנפשי עוז בעזרת מפלטי צור מעוז עור פעם שלישי ידי יד כהה לנופף לנטוע אשכלות להטיף יין לרעות בגנים תוך עדרי הצאן לפרוח ולהציץ שושנים מנחת ענ"י לפניה שלחתי פרי נעים לפני כרמי נטעתי ובחסד אל הטוב מצאו חן בעיני מורי. ונתהללו בעיני חבירי כן תקותי כי גם עתה לא אבוש. כי יעלו בכ ר מ י חבירי ורעי כערכי לשעשע ברוחב תבונתם:

וכן גם גדולים חקרי לב יטעמו מעט מענבי גפני ואם אולי שניתי אהבתם תכסה על שגגתי וחסדם יעבור על טעותי כי מצודה פרוסה היא על כל החיים ובעזר אל חי מוכן אני להקריב יין נסכים על מזבח הדפוס על כל הש"ס אולם למען אהבת ירושלים המדת כלילת ציון כעת הצני גערתי ומתני חגרתי להוציא ציצים ופרחים חבצלת ושושנה במסכתות אלו בענינים אשר נהגו בהיות ציון על מכונה כאשר נצטווינו מפי חכמינו הראשונים ונזרהרנו מפי הורינו הנכונים לדרוש לציון בכל עת לחזק תקותינו ומאויינו ובזה נעלה זכרון רום מקדשינו. על לוח לבבינו ובעבור זה נזכה להקריב פרי הלולים. בבית תפארתנו וגזר ראשינו להאיר במהרה בימי חלדנו חשכת ואפלת אהלנו והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יאיר שבעתים ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ויזכנו ה' הטוב לגו ולזרענו לעסוק בתורה ובמצות כל ימי חלדנו דברי המחבר ברגשות אהבה ביראה ובאימה עיניו לשמים ומשתחוה מול הדרת קדשנו אל יוצר ארץ ושמים

יהושע בא"א מורי מוהר"ר משה לאנג זצ"ל אב"ד דק"ק שערשאב בעהמ"ח ספרי ענף יהושע ופרי יהושע:

כרם יהושע על סנהדרין דף ב/א

דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' מוציא ש"ר בשלשה והקשו התוס' דאמאי לא חנן כופר ול' של עבד ותי' בשם י"מ משום דשור מיתתו בכ"ג ובזמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר ול' של עבד וקשה דמאי יענו לדעת ר' אבהו בירושלמי בפרקין (סוף הל' א') דמבע"ל שם בזה אי כופר נידון בשלשה אף דשור הנסקל מיתתו בכ"ג ואמאי לא פשט לה ממתני' דהא להאי תי' של י"מ מוכח דהוי בכ"ג כמיתת השור וע"ש במראה הפנים בריש פרקין והנה ראיתי בערוך לנר במכות (ד' י') שנסתפק אם חייבי גליות הוי בב"ד של ג' או בכ"ג וכתב שלא מצא דין זה לא במשנה ולא בגמ' וברמב"ם ורק הוכיח לה מהא דאי' בתוספתא (פ' ז') דבחייבי גליות פותחין לזכות כמו דיני נפשות דילפי' רוצח רוצח ע"כ ממילא ילפי' ג"כ דשוין חייבי גליות לד"נ דבעי' כ"ג עכ"ל הטל"נ שם ובמח"כ לא ה"ל להביא זאת מתוספתא אלא ה"ל להביא סוגיא ערוכה דלקמן (דף ל"ג ב') וכן במכות (דף ה' ב') דילפי' חייבי גליות מד"נ בהאי ג"ש דרוצח רוצח ומלבד זה מבואר הדבר מפו' ברמב"ם (פי"א מהל' סנהדרין הל' ד') דכתב שם דחייבי גליות בעשרים ושלשה ואשתמיטתי' במח"כ כ"ז:

והנה בהא דגזילות וחבלות כתב רש"י ז"ל כופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי עכ"ל נלע"ד דאף דבכופר לבד ג"כ הוי גזלן כדאי' בב"ק (ס"ד ק"ה) ובב"מ (ס"ד ה') מ"מ נקט רש"י טפי שלח בו יד משום דבכופר לבד לא הוי מילתא דפסיקא דהיכי דלא הוי ברשותו דקאי באגם לא מיפסל לעדות דסבר אשתמיטנא ליה אדתשכח לי' כדאי' שם ודע דקשה מ"ש רש"י מהא דויגזוז את החנית דזהו כר' אבהו בב"ק (ד' ע"ט ב') ולמה לא כתב רש"י טפי מהא דבעלי שכם כר' יוחנן שם דהוא רבו דר' אבהו ולכאו' י"ל דתלוי זה בהאי פלוגתא אי ליסטים מזוין גגב הוא דאמרינן שם דמש"ה לא מייתי ר"א מהא דבעלי שכם משום כיון דמטמרי אטמורי לאו גזלני נינהו והיינו לכאו' כמ"ד דליסטים מזוין גנב הוא וא"כ מתו' לפ"ז דברי רש"י דלא מייתי מהא דבעלי שכם משום דהא קיי"ל דליסטים מזוין גנב הוא ולא גזלן כמ"ש הרמב"ם (ר"ה גניבה) והא דפריך הגמ' בב"מ (ר"ד כ"ב) על ר"פ דמשני בליסטים מזוין א"ה היינו גזלן משמע דס"ל לסתמא דגמ'

דלסטים מזוין גזלן הוא נלע"ד דשם פריך לאביי לטעמי' דקאי שם אליביה דמבואר בב"ק (ד' נ"ז סע"א) דסבר אביי גופי' דליסטים מזוין גזלן הוא אבל אנן קיי"ל כרב יוסף שם דגנב הוא אבל ז"א דהא ר' יוחנן גופי' דמייתי מבעלי שכם סבר דליסטים מזוין גנב הוא אלא ס"ל דהא דמטמרי דלא נחזי אינשי ונערקו מינייהו ע"ש בתוס' ד"ה ור' יוחנן א"כ ודאי קשה הא דלא מייתי רש"י מהא דבעלי שכם ויעוי' בב"מ) ד' קי"א א') דהביא רש"י שם לתרווייהו הא דויגזול את החנית ומהא דבעלי שכם וא"כ ודאי צריך טעם לדברי רש"י דהכא אולם גם הרמב"ם (רפ"א מה' גזילה) כתב שם רק מהא דויגזול את החנית ולא מהא דבעני שכם וכתב הלח"מ שם דס"ל להרמב"ם דר' אבהו ור' יוחנן ל"פ ור' יוחנן מודה בהא דר' אבהו ע"ש א"כ לפ"ז יתו' ג"כ דברי רש"י דהכא ולענ"ד מוכח מדברי הירושלמי לקמן (פ"ח הל' ג') וכן (פי"א הל' ב') דהביא שם ג"כ להאי קרא דויגזול את החנית ולא הביא מהא דבעלי שכם וסתמא דירושלמי הוא ר' יוחנן וא"כ מוכח דר' יוחנן סבר ג"כ הא דר' אבהו:

והנה בהא דמוציא שם רע פי' רש"י נא מצאתי לבתך בתולים ובתוס' לקמן (ד' ח') כתבו בשם רש"י שפי' לענין טענת פתח פתוח להפסידה כתובתה ע"ש. והכא כתב רש"י טענת דמים ונא טענת פ"פ ולנע"ד דפי' רש"י הכא בטענת דמים ולא בטענת פ"פ שיהא מתני' א"ש אף לר"א דסבר בכתובות (ר"ד ט') דנא מהימן בטענת פ"פ להפסיד כתובתה כ"א לאוסרה עניו וכדמבואר בירושלמי שם וכמ"ש התוס' שם (ד' ט' ע"ב) בד"ה נחמן. מש"ה פי' רש"י טענת דמים דגם ר"א ע"כ מודה דנאמן בטענת דמים להפסיד כתובתה דאמר שם (ס"ד ט') לא דטעון טענת דמים בהא דהאוכל אצל חמיו כו'. דהוי טענה ברורה טפי וכמ"ש התוס' בכתובות שם וכן שיהא א"ש מתני' דהכא למ"ד בכתובות דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה דלא מהימן בטענת פ"פ להפסיד כתובתה כמ"ש התוס' שם (ד' י' ע"א) בד"ה חזקה אבל בטענת דמים ע"כ ס"ל דמהימן להפסיד כתובתה דאל"כ תקשי ליה מתני' דהאוכל אצל חמיו כהוכחת ר' יוסף שם מזה ע"ש ובזה נלע"ד בהא דלקמן (ד' ח' סע"א) בהא דרבה [להגהו' רש"ל שם] דאמר דונו ני מיהא ד"מ ופרש"י להפסידה כתובתה ע"י עצמו דקיי"ל חכמים תקנו להם כו' וקיצר רש"י ונא הזכיר לשון הגמ' דהאמינוהו בטענת פ"פ משום דרש"י פי' הכא לענין טענת דמים ונא נפ"פ ולפי האמור בשם התוס' דכתובות נ"ל דמיירי שם בטענת פ"פ דהא רבה גופי' ס"ל בכתובות (ר"ד י"ב) דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וא"כ ס"ל ע"כ דלא מהימן בטענת פ"פ להפסידה כתובתה וע"כ מיירי לקמן שם בטענת דמים דהוי טענה ברורה טפי ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה:

שם סמיכת זקנים וערי' עגלה בשלשה כו' החליצה והמיאונין בג' הנה תמוהים בזה דברי הלח"מ (פ"ה מה' סנהדרין) שנתן טעם למ"ש הרמב"ם בעריפה כר"י דבחמשה ובסמיכת דיינים פסק כר"ש דבשלשה דהוא משום דאי' בירושלמי בפרקין אמר רבי נראין דברי ר"י בעריפה ודברי ר"ש בסמיכה עכ"ל ותמוה דהא בירושלמי מבואר שם דאסמיכת פר קאי דאמר שם דלא דריש וסמכו אלמא דלא קאי אסמיכת דיינים אמנם נלע"ד בעז"ה דכונת הלח"מ הוא כן דממ"נ יתו' דברי הרמב"ם הנזכר דלשיטת הכ"מ שם (בפ"ד הל' ג') וכן הוא שיטת הלח"מ שם (הל' ה') וכ"כ עוד (בפ"ג מהל' מעה"ק הל' י') דהא דפליגי ר"י ור"ש בסמיכה הוא סמיכת זקנים על הפר אבל סמיכת דיינים לכ"ע בשלשה ודאי נכונים דברי הרמב"ם במ"ש דסמיכת דיינים בשלשה כיון דכ"ע ס"ל הכי אלא אף לשיטת בעל הגה"ה שם דהא דפליגי ר"י ור"ש הכא בסמיכה היינו בתרווייהו סמיכת זקנים בפר וסמיכת דיינים מדסתם התנא לשונו לפ"ז ג"כ מתו' דברי הרמב"ם מהא דירושלמי הנזכר דאמר נראין דברי ר"ש בסמיכה דודאי מדסתם לשונו קאי על מתני' דמיירי בתרווייהו היינו בסמיכה על הפר וסמיכת דיינים דאי רק בסמיכת זקנים על הפר קאמר שם ולא בסמיכת דיינים ה"ל לומר ג"כ דנראין דברי ר"י בסמיכת דיינים כעריפה כיון דמיירי מתני' ג"כ בסמיכת דיינים: והנה בהא דחליצה תמוה לכאו' דברי הרע"ב בפה"מ שכתב דמוכח ביבמות דמיאון בפני שנים מספיק:

ותמוה דהא מבואר בהדיא ביבמות (פ' מ"ח) דא"ר נאמן דהלכה כמ"ד בשנים וכבר העיר ג"כ התוי"ט שם בזה:

ונלע"ד נכון בעז"ה ליישב דמש"ה כתב לשון מוכח ולא מפו' בהדיא משום דלכאו' רבא פליג ע"ז וסבר דמיאון בפני ג' מדאמר שם (ד' ק"ו סע"א) דכותבין גט מיאון אע"פ שאין מכירין דחיישי' לב"ד טועין לגירסת התוס' שם והיינו שאותם שמיאנו בפניהם צריכין שיהיו מכירים אותה דאל"כ חיישי' לב"ד טועין שישמעו המיאון ויסמכו עליהם. והעיר בזה הב"ש בא"ע (סי' קנ"ה) מהא דאי' בב"ב דב"ד בתר ב"ד לא דייקי אבל בתר עדים דייקי וכיון דמיאון בפני ב' ה"ל עדים ולא ב"ד א"כ בודאי יהי' דייקי הב"ד אח"כ ואיך חיישי' בזה לב"ד טועין וכתב הב"ש לתרץ דאפשר דרבא ס"ל דמיאון בפני ג' והקשה בזה דלדידן דקיי"ל דמיאון בפני ג' אמאי כותבין אע"פ שאין מכירין ע"ש מש"ה לא כתב הרע"ב דמפו' דמיאון בפני שנים כיון די"ל דרבא פליג על ר"נ כדעת הב"ש וא"כ לכאו' קיי"ל כרבא דמיאון בפני שלשה לכך כתב לשון מוכח וכוונת הרע"ב בזה נלע"ד דמוכח מהא דיבמות (דף ק"א ע"ב) דפריך רבא נופי' לר"נ א"ה מיאון נמי תיבעי שלשה ובאמת אינו כן אלא דסגי בשנים ע"ש א"כ מוכח דרבא גופי' סבר דמיאון בפני ב' דלא כדעת הב"ש בהא דרבא וקושי' הב"ש נלע"ד די"ל דחיישי' לב"ד טועין דיטעו בזה גופי' דהא דמיאון בפני שנים הם ג"כ ב"ד כשיטת ר"נ בגיטין (ס"ד ל"ב) וע"ש בב"מ מש"ש אבל ודאי בזה דברי הרע"ב נכונים בעז"ה והנה רש"י ז"ל פי' בהא דחליצה בשלשה דה"ט דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקון כוונת רש"י בזה עי' במהר"מ שיף ובנו"ב מ"ת (חא"ע סי' קי"ד) ושם (ס"ס קי"ח) וע"ע בחתם סופר (חא"ע סי' ס"ד) ושם (סי' ס"ה וס"ו) וע"ע בח"ס (חא"ח סי' נ"א) מש"ש ודוק:

שם ולא כה"ג אלא ע"פ ב"ד של ע"א ברמב"ם (רפ"ה מהל' סנהדרין) חשיב שם עוד האי דזקן ממרא והשקאת סוטה ומדידת החלל דכולהו בעי' ב"ד של ע"א. ועי' בזה מ"ש בתוס' סוטה (דף ז' רע"ב) תי' לזה מאי דלא תנן להו הכא במתני' וע"ע בתוי"ט הכא מ"ש תי' דלא תנן הכא למדידת החלל מיהו קשה דאמאי לא תנן הכא למ"ש הרמב"ם שם דלא היו מעמידין את המלך אלא בב"ד של ע"א והוא מבואר בתוספתא (פי"ג דסנהדרין) וכ"כ עוד (בפ"ב מהלכו' כלי המקדש) דאין מעמידין כה"ג אלא בב"ד של ע"ח ואמאי לא תנן להו הכא וע"ק דאמאי לא תנן הכא עוד הא דלא היו דנין את המלך כ"א בב"ד של ע"א כמ"ש הלח"מ (פ"א מהלכות עדות הל' ג') ואף דמלך לא היו דנין אותו כדלקמן (ד' י"ח א') מ"מ ה"ל למיתני הכא כן במלכי בית דוד דדנין אותו כדלקמן (דף י"ט סע"א) ועי' לקמן (דף י"ח ב') בתד"ה והא:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה