כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
מכות · דף יט.
א"ר ששת בכורים הנחה מעכבת קרייה אין מעכבת כמאן כהאי תנא דתניא ר' יוסי אומר כו' ר' ישמעאל אומר כו' וא"א לפרוך כו' אא"ר אשי כיון דאיכא בכורי הגר כו' הנה בספרי איתא ר"ש במקום ר' ישמעאל דהכא וכ"כ התוי"ט (בפ"ב דבכורים מ"ג) דר"ש אמר לה וקשה האיך ס"ד דר"ש ס"ל דקריה אינה מעכבת הא ר"ש סבר לעיל (ד' י"ז ודף י"ח) דקריה מעכבת וכן לפמ"ש המפרשים הכא דרב ששת גופי' אמר הכא כמאן כהאי תנא תקשה על רב ששת מר"ש אר"ש וע"כ האי גירסא דגרסי' הכא ר' ישמעאל הוא עיקר והנה הרמב"ם (פ"ד מהל' בכורים הל' ג') פסק דגר מביא וקורא והוא כדעת הירושלמי (פ"א דבכורים) דפסק שם כר"י דס"ל הכי אבל תמוה דאמאי שבק לשיטת הגמ' דידן דהכא ותפס לשיטת הירושלמי וכבר נשאר המל"מ שם בזה בצ"ע ועי' בתוס' בב"ב (דף פ"א א') ד"ה למעוטי דל"ל כדעת הרמב"ם בזה, ונלע"ד ליישב דעת הרמב"ם דהוכיח דגם סוגיית הגמ' דידן במקום אחר ס"ל כשיטת הירושלמי מש"ה פסק כשיטת הירושלמי דבברכות (דף כ' ט"ב) מבעי' לן שם אי נשים בבהמ"ז הם דאורייתא או דרבנן ופרש"י דה"ט דמספקא להו בנשים משום דלא נטלו חלק בארץ וקשה דאמאי לא מבע"ל התם גם בגרים בזה והתוס' הקשו שם דאמאי לא מבע"ל גם בכהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ ולענ"ד בכהנים ולוים י"ל דהא יש להם מ"ח עיירות וכן ראיתי להמעיו"ט שם שכתב כן אבל מהא דלא מבע"ל התם גם לענין גרים ודאי קשה ומש"ה הוכיח הרמב"ם דס"ל להגמ' ר"ל דהכא אזיל לטעמי' דס"ל בשבועות (ר"ד כ"ד) דשבועה שאני דאף דבכ"מ אחע"א באיסור כולל הוא דוקא באיסו' הבא מאיליו אבל באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרי' מש"ה ס"ל שפיר דמתני' ר"ע היא ור' יוחנן ל"ל כר"ל שם וס"ל דשבועה דומה לכ"מ מש"ה ל"ל דמתני' מני ר"ע היא מיהו י"ל עוד דעת ר"ל דרק בהא דמחפה ומקיים ס"ל למתני' כר"ע ולא בשארי דברים כמו שכתב הריטב"א דהא דתנן במתני' אמרו לו אל תטמא הוא כר"ט ולא כר"ע דלר"ע באותו יום לא מחייב אטומאה והריטב"א כתב מהא דנזיר (דף מ"ג) וליתא שם בגמ' אלא איתא כן בבריייתא דאבל רבתי והובא ברא"ש הל' קטנות ע"ש ובזה י"ל ג"כ מאי דהקשו עלה דרב אשי דלעיל דאמר על מתני' דאפי' לא שהה אלא כדי לפשוע וללבוש חייב והא, לא עשה בה מעשה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ולכאורה יש לומר דסבר למתני' כמ"ד דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו דתנאי פליגי בה כדלעיל (ר"ד ט"ז) אלא דתקשה לכאו' ע"ז מהא דמוקמי' למתני' כר"ע והא ר"ע סבר דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כמו שכתבו התוס' לעיל (דף ד' ב') בד"ה הא ובתוס' בשבועות (דף ד' סע"א) אבל לפמ"ש מתו' היטב דרק בהא דמחפה ומקיים ס"ל למתני' כר"ע ולא בשארי דברים מיהו בלא"ה ל"ק הא דהא למאי דקיי"ל כר' ינאי דמחפה בכלאים לוקה לכ"ע ל"צ לומר דמתני' ר"ע היא ובהא דרב אשי בלא"ה צ"ל עוד דזה חשוב מעשה כיון שהיה יכול להפשיט ולא הפשיט דהא ר' אשי גופי' סבר בזבחים (דף כ"ט ב') כמ"ד דלאו שאב"מ אין לוקין עליו ועי' בריטב"א ובמל"מ (פ"ג מהל' ביאת מקדש) ובתוס' בשבועות (דף י"ז א') בד"ה או ועי' בש"א (סי' ל"ב) ובנו"ב מ"ק (חא"ח סי' ל"ה) ובספרי ענ"י לשבת (ד' ע') ובאה"ח (סי' ח') בפרט זה ועי' בשעה"מ (פ"א, מהל' שמיטה) שכתב דלמ"ד דחורש בשביעית אינו לוקה אבל מ"מ איסור עשה. איכא והביא משם הרמב"ן דהוא רק מדרבנן בעלמא:
והנה לפי האמור דמתני' הוא דלא כר"ע בכל מילי אלא רק בהא דמקיים כלאים מתורץ ג"כ מה דקשה במתני' דאיך חל יו"ט אשביעית הא אין איסור חל על איסור אף בכולל מדלא תני שבועה במתני' כדאיתא לקמן והקשה זה כבר הש"א (סי' ס') ותי' דמיירי ביו"ט של ר"ה של שביעית וחל איסור יו"ט ואיסור שביעית, בבת אחת ע"ש וקשה אכתי לרבא בחולין (דף ק"א ב') דס"ל דלר"ע ל"ל דאיסור חל על איסור אף באיסור בת אחת וע"ש בתוס' ד"ה ר"ע וא"כ איך אמר הכא דר"ע היא מיהו זה י"ל דרבא ל"ל דר"ע היא אלא ס"ל כר' יוחנן דהכא דל"ל דמתני' ר"ע, היא אולם אכתי קשה דהנה השעה"מ (פ"ח מהל' מ"א) הקשה ג"כ כקושי' הש"א הנ"ל וכתב דא"ל דמיירי ביו"ט של ר"ה דאכתי שביעית קודם דתוס' שביעית היא דאורייתא ותי' די"ל דמיירי בעשר נטיעות שמותר לחרוש עד ר"ה ע"ש וא"כ קשה דאיך אמר הכא דמתני' ר"ע היא הא ר"ע ל"ל הא דעשר נטיעות כדאיתא במ"ק (ר"ד ד') אבל לפי האמור י"ל שפיר דלאו כר"ע בכל מילי אתי מתני' דהכא אלא בהא דמקיים כלאים לחוד וכן יתו' בזה מאי דקשה דאמאי לא חשיב התנא במתני' תחומין שבחרישתו יצא חוץ לתחום לר"ע דס"ל דתחומין דאורייתא בכ"מ ובעירובין (דף י"ז ב') ס"ל לר' חייא דלוקין על ע"ת ד"ת וכתב הריטב"א שם דהוא לר"ע ע"ש ועי' בתשו' עמ"א (סי' י"ד) שהקשה כזה ומתני' ר"ע היא אבל לפמ"ש א"ש דמתני' דלא כר"ע אלא בהא דמקיים לבד ודוק: שם אמר רבא יש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט איתיביה אביי המבשל גיד כו' הנה ראיתי מקשים דמאי פריך אביי מהך ברייתא דא"ר יוחנן עלה בביצה (דף י"ב) דפוק תני לברא ואת"ל משנה ב"ש היא דל"ל מתוך ונלע"ד ליישב היטב בעז"ה דהקשו המפרשים בביצה שם דאמאי מוקי ר' יוחנן לה כב"ש ואמאי לא אמר דר"ע היא דל"ל מתוך כדאיתא בפסחים (דף ה' רע"ב) כמו שהקשה הגרע"א בחידושיו שם והנה הגרע"א במערכה סי' ע"פ מ"ש הצל"ח לתרץ לקושי' התוס' בפסחים (דף מ"ז ב') דאמאי לא חשיב הכא ג"כ לגיד של נבלה דלוקין ג"כ משום נבלה די"ל דס"ל, דלאו דנבלה הוי לאו הניתק לעשה כההוא מ"ד ביומא (דף ל"ו) דאין לוקין עליו וא"כ מתו' מה דלא אמר דר"ע היא דהא ר"ע סבר דהוי לאו דנבלה לאו מעליא דלא כר"י הגלילי עכ"ד הגרע"א שם וא"כ מתו' היטב קושי' הנ"ל מאי דפריך אביי הכא מהאי ברייתא דהא אביי גופי' סבר ביומא שם דכ"ע ס"ל דלאו דנבלה הוי לאו מעליא וע"כ ל"ל כתי' הגרע"א הנ"ל בהא דלא חשיב לאו דנבלה הכא דס"ל דהוי לאו הנל"ע אלא ע"כ ס"ל תי', אחר בזה וא"כ ודאי י"ל דר"ע היא דל"ל מתוך ואצ"ל דב"ש היא מש"ה פריך הכא אביי לשיטתו שפיר מינה ועוד, נלע"ד דגם לרבא לשיטתו פריך הכא שפיר מהך ברייתא דמוכח ג"כ דס"ל כאביי דיומא דגם ר' יוסי הגלילי סבר דלאו דנבלה הוי לאו מעליא ולא נל"ע משום דבחולין (דף ק"א א') איתא דהאוכל גה"נ של נבלה ר"מ מחייב שתים וחכ"א דאינו חייב אלא אחת ומודים חכמים באוכל גה"נ של עולה ושור הנסקל שחייב שתים ואמר רבא עלה דמאן חכמים דהתם ר"י הגלילי היא דל"ל דאחע"א באיסור כולל אלא באיסור מוסיף מש"ה ס"ל בגה"נ של נבלה דאינו חייב אלא אחת דא"א חל על איסור אף בכולל וא"כ מוכח מהתם דרבא גופי' סבר אליבא דר"י הגלילי גופי' דלאו דנבלה הוי לאו מעליא דאל"כ למה צריך רבא לומר דה"ט דר"י הגלילי משום דאין איסור חל על איסור תי"ל דמש"ה אינו מחייב בגה"נ של נבלה משום נבלה משום דסבר דלאו דנבלה הוי לאו הנל"ע וא"כ ודאי ל"ל לרבא ג"כ כתי' הגרע"א בהא דלא תני הכא לגה"נ של נבלה דאתי כר"י הגלילי, דהוי לאו דנבלה נל"ע אלא ס"ל ע"כ תי' אחר בזה וא"כ ודאי, י"ל ג"כ דר"ע היא דל"ל מתוך מש"ה פריך הכא לרבא לטעמי' שפיר מהאי ברייתא והנה לאו שבכללות ולא חש לקושי' דר"פ ונלע"ד די"ל בזה דברי התוס' דפסחים (ס"ד כ"ד) שהקשו עלה דלא אמר אביי שם דהכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה דלוקין אף שלא כדה"נ והקשו המפרשים שם דהא בחולין שנב"ע ליכא מלקות כדאיתא (רפ"ה דחולין) וא"כ ה"ל לתרץ כמו שתירצו שם בהא דבב"ח ולפמ"ש י"ל ע"פ מ"ש המפרשים דמש"ה אין לוקין בחולין שנב"ע מהא דלא תאכל כל תועבה דהוא משום דהוי לאו שבכללות כמ"ש השעה"מ (פ"ה מהל' מ"א) מש"ה הקשו התוס' שם לאביי שפיר כיון דס"ל דאביי סבר דלוקין על לאו שבכללות וא"כ איכא מלקות לדידיה בחולין שנב"ע מהא דלא תאכל כל תועבה:
והנה המפרשים הקשו הכא דאיך חל לאו דאיסור יוצא על איסור דזרות ועולה לפני זריקה הא לר"ש קאי הכא ואיהו ל"ל דאחע"א אף באיסור מוסיף כמ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ד ע"ב) ותירצו דהכא פריך דה"ל לחשוב איסור יוצא כשהיה איסור בבת אחת דאף לר"ש ס"ל להגמ' הכא דאחע"א באיסור בת אחת כגון שנעשה הזר האוכלו בן י"ג שנה לאחר שיצא כדאמר ביבמות (דף ל"ג א') והקשו ע"ז דהא שם (דף ל"א) פליגי ר"ח ובר קפרא אי ס"ל לר"ש דאח"ע באיסור בבת אחת וא"כ מאי פריך הכא לרבא דלמא סבר כההוא מ"ד דל"ל לר"ש דאחע"א אף בבת אחת ונשארו בקושי' בזה ונלע"ד בהקדם מה דנ"ל ליישב לקושי' התוס' בחולין (דף ק"א א') בד"ה איסור כולל שהקשו עלה דאמר רבא שם דהא מני ריוה"ג היא דל"ל איסור כולל ואי"ל איסור מוסיף ואמאי לא אמר דר' יוסי היא דל"ל איסור כולל וס"ל איסור מוסיף כדס"ל ביבמות (דף ל"ב) ונ"ל די"ל דרבא סבר כמאי דס"ל בירושלמי (רפ"א דשבת) כהאי לישנא דמעיקרא ביבמות (ר"ד ל"ג) דבר קפרא ור' חייא פליגי אליבא דר' יוסי באיסור כולל דר' חייא סבר דר' יוסי סבר דאיסור חע"א אף בכולל וכמ"ש המראה הפנים שם וא"כ י"ל דגם רבא בחולין סבר הכי וכיון דר' יוסי ס"ל דאיסור חע"א אף בכולל א"כ ל"ל דהתם ר' יוסי הוא ומתורץ היטב לקושי' התוס' דחולין מש"ה פריך הכא שפיר לרבא לשיטתו כיון דס"ל כמאי דאמר מעיקרא ביבמות שם דפליגי בר קפרא ור"ח אליבא דר' יוסי באיסור כולל ול"ל דפליגי אליבא דר"ש באיסור בת אחת מש"ה פריך הכא שפיר דס"ל דודאי מודה ר"ש דאחע"א באיסור בת אחת כיון דלא מצינו לרבא גופי' מאן דל"ל הכי לר"ש ודוק: