אור ברסלב
כרם יהושע לאנג מכות › דף טז.

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

מכות · דף טז.

דף טו.

כגון שהדירה ברבים הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים כו' דמדירה ע"ד רבים הנה ק"ל לדעת הר"ר אביגדור ביו"ד (סי' רכ"ח) דהנודר ע"ד רבים בדיעבד מהני הפרה א"כ אמאי קרי לה הכא בטלו כיון דאם ילך אצל חכם ושרי ליה הוי בדיעבד הפרה וא"כ ה"ל להקשות הניחא למ"ד בגיטין (דף ל"ה ב') דצריך לפרט את הנדר אז אם יפרט לחכם שהדיר ע"ד רבים לא שרי ליה אלא למ"ד דא"צ לפרט את הנדר מא"ל כדפריך הכא דלמ"ד דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה מא"ל וי"ל לענ"ד ע"פ מ"ש השעה"מ (פ"ד מהל' שבועות) דגם מ"ד דא"צ לפרט את הנדר מודה בזה דצריך לפרט את זה לפני החכם אם נדר ע"ד רבים או נדר לתועלת חבירו ע"ש ועוי"ל לענ"ד אף להחולקים בזה עי' בש"ך ()סי' רכ"ח ס"ק ס"ט) דהנה ק"ל לכאו' קושי' חמורה לפמ"ש התוס' בגיטין (דף ל"ה ב') בד"ה אבל ובד"ה ליחוש דר"ה התם ל"ל הא דאמימר אלא סבר דאף ע"ד רבים יש לו הפרה א"כ אף דמשני הכא דמדירה ע"ד רבים כדאמימר ה"ל לפרוך הניחא למ"ד דע"ד רבים אין לו הפרה אלא למ"ד דיש לו הפרה מא"ל כדפריך קודם ממ"ד בנדר שהודר ברבים ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הרמב"ן במלחמות דמאי דא"ר יוחנן הכא אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת קאי אלישנא דמתני' דתני זה הכלל דמשמע דאתי לרבות עוד מאי דלוקין עליה ע"ש. א"כ מתו' ב' קושיות הנ"ל דמש"ה לא פריך הכא על ר' יוחנן מהאי מ"ד דסבר דא"צ לפרט את הנדר ומהאי מ"ד דל"ל דאמימר דהכא ודאי י"ל דר' יוחנן סבר כאמימר וכמ"ד דצריך לפרט את הנדר וא"כ ודאי לא שרי ליה חכם נדרו ע"ד רבים ומשכ"ל שפיר ביטול בזה אבל מהאי מ"ד דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה פריך שפיר לר' יוחנן כיון דקאי אמתני' דהוא רבנן דר' יהודה אמרו לזה הכלל ורבנן דר"י גופייהו אינהו המ"ד דס"ל הכי בנדר שהודר ברבים יש לו הפרה כמו שכתבו התוס' בגיטין שם מההיא רבנן דר' יהודה שם (דף מ"ה ב') והנה לפמ"ש יתורץ לי קושי' חמורה דאמאי לא חשיב ר' יוחנן הכא עוד דמשכ"ל ביטלו בחמץ לשיטת הפוסקים דקיי"ל כר"י דאין ביעור חמץ אלא, שריפה בפסחים (דף כ"א) כגון שהשליכה לנהר דביטל העשה דשריפת חמץ ולאו דבל יראה הוי לאו הנל"ע כמ"ש התוס' בפסחים (ס"ד כ"ט) ושם (דף צ"ה סע"א) וראיתי בתשובת הגרע"א (סי' י"ט) שנתקשה בזה אבל לפמ"ש הרמב"ן הנזכר מתורץ היטב דהא ר' יוחנן קאי הכא עלה דרבנן דר"י והם ל"ל הא דר"י דאב"ח אלא שריפה בפסחים שם. אולם אכתי קשה לפמ"ש הבעל המאור בפסחים (ד' מ"ט) דגם ר"מ סבר שם דאב"ח אלא שריפה וכ"כ הבעה"מ שם (דף י"א ב') וכ"כ הצל"ח מדנפשי' שם (ר"ד י"ד) דר"מ הכי ס"ל ולא הזכיר לדברי הבעה"מ בזה וחכמים דכ"י הוא ר"מ בכ"מ עי' פסחים (דף י"א א') ובקדושין (ס"ד י"ט) בתוס' ומהרש"ל שם וא"כ אף דקאי ר' יוחנן הכא ארבנן דר"י ה"ל ג"כ לחשוב דמשכ"ל ביטול במצות שריפה דחמץ וי"ל ב' תירוצים בזה א) דהא מוכח דחכמים דר"י פליגי בהדיא בפסחים (דף כ"א א') ול"ל הא דאב"ח אלא שריפה וע"כ דחכמים דר"י לאו היינו ר"מ מש"ה לא חשיב אליבא דחכמים דר"י הכא האי ביטול דמצות שריפה דחמץ ב) דהבעה"מ גופי' כתב הכא דליכא בנותר מלקות כשהשליכו לנהר דאף דביטל העשה אין בו מלקות כיון שלא עשה בו מעשה ע"ש וא"כ אין לוקין ג"כ בביטול מ"ע דשריפת חמץ כה"ג במה שהשליכה לנהר והוי לאו שאין בו מעשה דאין לוקין לר"י גופי' לעיל בסוגיין והכא לא חשיב אלא במאי דלוקין בביטול העשה עי' פרש"י: ועוד נלע"ד די"ל קושי' הנ"ל דאמאי לא פריך הכא דלר"ה דל"ל דאמימר מאי איכא למימר משום דלרב הונא לטעמי' משכ"ל שפיר ביטול באונס באופן אחר משום דלכאו' קשה אהא דפריך הכא אי דקטלה ק"ל בדרבה מיניה והא משכ"ל שהאנוסה הרגה לאחד מקרוביו של המגרש והרגה בתורת גואל הדם דמצוה להרוג אותה כמ"ש הרמב"ם (פ"א מהל' רוצח). וי"ל כיון דמצות עשה עליו' להרגה א"כ לא מיקרי ביטול בזה ולא מתחייב מלקות על לאו דלא יוכל לשלחה דאתי עשה ודחי את ל"ת וכ"כ המפרשים בזה אולם קשה דהא משכ"ל בכה"ג דאמר רב הונא לעיל (דף י' ע"ב) דאם מצאו בדרך שגלה לעיר מקלט והרגו להרוצח פטור או שיצא חוץ לתחום ג"כ פטור אם הרגו הגואל הדם להרוצח כדלעיל (דף י"א ב') דלר"ע הוי רשות ולא מצוה וכמ"ש הרמב"ם (פרק ה' מהל' רוצח) ואף לריוה"ג דס"ל דמצוה ביד גואל הדם אכתי משכ"ל כה"ג דלא הוי גואל הדם דהא ס"ל דרשות בידי כל אדם אלא י"ל דלא נ"ל לתרץ הכי דאכתי לרב דל"ל לעיל (דף י"ב א') הכי וכמ"ש ג"כ הריטב"א שם דרב ל"ל ג"כ הא דרב הונא אלא דס"ל דאם מצאו גואל הדם והרגו להרוצח כשיצא חוץ לתחום או שמצאו בדרך נהרג עליו א"כ ל"ל הכי והכא נ"ל לתרץ אליבא דכ"ע כמו דמהדר הגמ' לפרש אף למ"ד דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה וא"כ לרב הונא דל"ל דאמימר א"ש ג"כ כיון דלרב הונא לשיטתו ודאי משכ"ל ביטול באופן הנזכר שהיה גואל הדם והרגו להרוצח בדרך או כשיצא חוץ לענ"ד נכון הוא בעז"ה:

שם והאיכא משכון דרחמנא אמר ולא תבא אל ביתו הנה המל"מ (פ"ג מהל' מלוה הל' ד') הקשה עמ"ש הרמב"ם דולא תבא הוי נל"ע דהשב תשיב דהא הלאו כולל עני ועשיר והעשה אינה אלא לעני ע"ש ולכאורה תמוהים דברי המל"מ דאמאי לא הקשה כן טפי על הסוגיא דהכא דס"ל ג"כ הכי דהוי לאו דלא תבא לאו הנל"ע וכן העירו המפרשים עליו בזה ועי' בתומים (סי' צ"ד) ונלע"ד די"ל היטב דהנה יסודו הנזכר דהיכי דהלאו שוה בכל והעשה אינה שוה בכל לא הוי לאו הניתק לעשה הוא מהא דתמורה (דף ד' ב') דפליגי שם ר"י בר"ח ור"א דפריך שם אביי עלה דר"י בר"ח דאמר שם דהמקדים תרומה לבכורים לא לקי משום דהוי לאו הנל"ע מהא דמימר דהוי ג"כ לאו הנל"ע ולקי וע"ש בתד"ה וכל:

מש"ה משני שם דשאני התם דהלאו שוה בכל והעשה אינה שוה בכל וכ"ז צ"ל אליבא דר"י בר"ח דהתם אבל לר' אלעזר דס"ל דהמקדים תרומה לבכורים לקי אצ"ל האי סברא דהיכי דהלאו שוה בכל והעשה אינה שוה בכל לא לתחום ודוק כי הוי נל"ע מש"ה פריך הכא שפיר אליבא דר' אלעזר גופי' דאיהי נפק דק ואשכח דליכא אלא זאת ועוד אחרת אבל על הרמב"ם מקשה המל"מ שפיר דאיהו גופי' כתב (בר"ה תמורה) דהיכי דהלאו שוה בכל והעשה אינה שוה בכל לא חשיב לאו הניתק לעשה וא"כ אמאי כתב דלאו דמשכון הוי לאו הנל"ע ודוק:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה