כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
מכות · דף ד.
אלא ר"מ מ"ט אמר עולא גמר ממוציא ש"ר כו' הנה מהכא נלע"ד ליישב דעת הרמב"ם (פ"א מהל' נערה) שפסק כר' יוחנן דכתובות (דף ל"ב) כל היכי דאיכא ממון ומלקות לוקה ואינו משלם ודלא כעולא שם ותמה הפ"י מ"ט פסק דלא כעולא הא רבא סבר שם כעולא כמו שכתבו התוס' שם (דף ל"ג א') ויש להקשות לענ"ד יותר דהא הרמב"ם גופי' פסק כאביי נגד ר' יוחנן דבתרא הוא כמ"ש במ"מ (פי"ד מהל' שבת הל' כ"ב) וכן פסק כרבא נגד שמואל (בפ"ד מהל' יו"ט הל' כ"א) וכ"כ (בפכ"ג מהל' מלוה) כאביי לגבי רב ועי' בתוס' יומא (דף ל"ז ב') בד"ה אמר ויש עוכ"מ ומהכא י"ל היטב דהנה ראיתי מקשים לשמואל דסבר בגיטין (ר"ד נ"ג) דקנסא מקנסא לא ילפי' איך יליף ר"מ הכא עדים זוממין ממוציא ש"ר דהוי קנסא מקנסא ועי' בי"מ (אות תקנ"א) ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הפ"י הכא שהקשה דאמאי לא מפרש הכא לטעמי' דר"מ דלוקה ומשלם הוא משום דלוקה דלא גרע משאר ח"ל לר' יוחנן בכתובות דכל היכי דאיכא ממון ומלקות לוקה דסמיך ליה ארבעים יכנו:
ומ"מ משלם בעדים זוממין ג"כ דהא בפי' רבתה התורה שם לתשלומין ותי' דעולא הכא אזל לטעמי' דל"ל בכתובות כר' יוחנן אבל ר' יוחנן מפרש שפיר כטעם הנזכר ע"ש. וא"כ י"ל שפיר קושי' הנ"ל די"ל דשמואל סבר כר' יוחנן דכתובות וא"כ מפרש לטעמי' דר"מ כמ"ש הפ"י ולא כדעולא הכא דיליף קנסא מקנסא הא דעדים זוממין ממוציא ש"ר ועולא דהכא סבר כרב בגיטין דיליף קנסא מקנסא וא"כ מתורץ דעת הרמב"ם דפסק כר' יוחנן דכתובות ודלא כעולא שם משום דקיי"ל כשמואל בזה דלא ילפי' קנסא מקנסא כמ"ש הרי"ף (בספ"ח דב"ק) וכ"נ דעת הרא"ש שם וכ"כ הרמב"ן בדינא דגרמי והריטב"א בגיטין שם דע"כ שמואל סבר כר' יוחנן מיהו לדעת הש"ך בחו"מ (סי' שפ"ה) והמל"מ (פ"ז מהל' חו"מ) ל"ל כתירוצי שכתבו דדעת הרמב"ם כרב דיליף קנסא מקנסא:
אורם נלע"ד ליישב דעת הרמב"ם שפסק דלא כעולא דכתובות דמקשי' בכתובות שם לעולא דיליף מגז"ש דתחת תחת דכל ח"ל ממונא משלם מלקא לא לקי א"כ צ"ל ב' קראי שם חד לח"כ וחד לחייבי לאוין דמשלמי' קנס הא ממילא ידעי' מהאי גז"ש דתחת תחת ותירץ המהרש"א שם דעולא לא דריש כן הני ב' קראי ע"ש וכיון דמבואר שם (דף כ"ט רע"ב) דר"ל ור"פ ס"ל דדרשי' כן הני ב' קראי חד לח"כ וחד לח"ל א"כ מוכח דס"ל דלא כעולא מש"ה פסק הרמב"ם שפיר דלא כעולא והנה אף דדברי מהרש"א הנזכר תמוהים מאד דהא ר"פ גופי' דריש להני ב' קראי לח"כ וח"ל ואיהו גופי' סבר כעולא כמ"ש התוס' בכתובות (דף ל"ה ב') בד"ה מתני' וכבר נתקשה הגרע"א בזה והקדימו הנו"ב מ"ת (חא"ע סי' פ"ז) ותי' דסתמא דגמ' הוא דקאמר שם (בד' כ"ט ב') ולאו מדברי ר"פ הוא ע"ש ומ"מ אף לפ"ז מתורץ ג"כ דעת הרמב"ם כיון דסתמא דגמ' דס"ל דדרשי' הני ב' קראי לח"כ וח"ל ס"ל דלא כעולא מש"ה פסק דלא כעולא ועי' בחי' לכתובות מה שחידשתי שם ובחידושי לסנהדרין (דף ס"ה ב') מש"ש בעז"ה בסוגיא דהכא ולפמ"ש קודם בדעת הרמב"ם דקיי"ל כשמואל דלא ילפי' קנסא מקנסא יתורץ דעת הרמב"ם במה שפסק כרבנן דאין לוקה ומשלם ופסק ג"כ דעדים זוממין קנסא וקשה דא"כ ניליף הא דעדים זוממין ממוציא ש"ר וכבר הקשה כן בפ"י ולפמ"ש מתורץ היטב דקיי"ל כשמואל דלא ילפי' קנסא מקנסא ומ"מ לפמ"ש הש"ך והמל"מ דהרמב"ם ס"ל כרב י"ל ג"כ דס"ל להרמב"ם כמאי דפירשו עוד התוס' בכתובות (דף ל"ב א') בד"ה דאין דאף דס"ל לרבנן דעדים זוממין קנסא מ"מ לא ילפי' ממוציא ש"ר משום דכדי רשעתו משמע בממון ומלקות או דס"ל דמוציא ש"ר חידוש הוא כדמפרש בירושלמי ודוק:
שם הא ל"ק ר"י ל"ל כר"ע דעדים זוממין קנסא:
וכתבו התוס' משמע דר"ע דסבר דעדים זוממין קנסא ע"כ ל"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו והקשו לפי' הערוך שפי' בהא דאר"ע המקיים כלאים בכרם לוקה היינו שהניח בסוף שדהו וכ"כ רש"י במ"ק (דף ב') כפי' הערוך ודלא כמו שכתב בע' גלולים (ר"ד ס"ד). ונלע"ד די"ל דר"ע סבר שפיר דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ויליף לה מהא דכתיבי קראי בנשבע ומקלל דלוקין אף דהוי לאו שאין בו מעשה עי' בתוס' בשבועות (דף כ"א א') בד"ה אמר קרא ובתוס' בתמורה (דף ג' א') בד"ה והרי מימר ומתורץ בזה ג"כ לקושית התוספות בשבועות (דף ד' סע"א) ע"ש ועי' מ"ש בסנהדרין (דף ס"ז א') בזה ומ"ש לקמן (דף י"ז א') ועוד נלע"ד די"ל דהנה העירו המפרשים דאמאי לא מפרש ר"ל גופי' הכא כדאמר ר"ל לקמן (דף ט"ז א') מדבא הכתוב לנתק עשה אחר ל"ת. מכלל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ונ"ל די"ל דהכא מפרש ר"ל דמנ"ל לר' יהודה זה גופי' דבא לנתק האי והנותר דלמא אצטריך להא דחזקיה שאין שורפין קדשים ביו"ט דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו כדאמר בתמורה (דף ה' ב') אליבא דר' יעקב דהכא והא דלקמן ה"פ דדייק ר"ל שם דר' יהודה ס"ל הכי דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו מדאמר בא הכתוב כו' ולא אמר משום דהוי לאו שאין בו מעשה אבל מקרא לא מוכח כן כיון די"ל דאצטריך לכדחזקיה וא"כ ר"ע לשיטתו י"ל היטב דהא לדידיה מוכח דאין שורפין קדשים ביו"ט מהא דס"ל בשבת (דף קי"ד א') עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביו"ט מכלל דבחול אסור וכדדייק אביי בשבת (דף כ"ד ב') וכמ"ש התוס' שם בד"ה ולא דזה הוא לר"ע ע"ש א"כ האי והנותר בא הכתוב לנתק עשה אחר ל"ת וא"כ מוכח מהתם דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו דאל"כ ל"צ קרא בנותר דהוי לאו שאין בו מעשה לנתק עשה אחר ל"ת ועוד י"ל דלר"ל לטעמי' דס"ל דחסימה בקול הוי לאו שאין בו מעשה יליף ר"ע שפיר דלוקין בלאו שאין בו מעשה דומיא דחסימה כדאיתא לקמן (דף י"ג ב') וכקושי' התוספות בב"מ (ס"ד צ') ול"ל לר"ע למעט מלעשות כמו דל"ל לר' יהודה ולר' יוחנן י"ל דס"ל לר"ע מהא דבא הכתוב לנתק לעשה ש"מ דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ודוק:
שם ורבנן האי לא תענה מאי עבדי ליה והקשו בתוס' דלא ללקי משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד והפ"י תי' דבעדים זוממין לא אמרי' יסוד זה כיון דא"צ התראה כדאיתא בכתובות (דף ל"ב) מש"ה לוקין בעדים זוממין אף בלאו שניתן לאזהרת מב"ד דהא אמר לקמן (דף י"ג) דלוקין בלאו שניתן לאזהרת כרת משום דלא בעי התראה ע"ש ואשתמיטתי' לכאו' במח"כ הא דאי' בסנהדרין (דף פ"ו) ובב"ק (דף ע"ד) דגם בעדים זוממין אמרי' יסוד זה דאין לוקין בלאו שניתן לאזהרת מב"ד ועי' בחידושי לסנהדרין (דף י' ע"א) מש"ש בעז"ה ודוק.
מנה"מ אמר אביי נאמר רשע רשע כו' דף ה' א' רבא אמר בעי' כאשר זמם וליכא הנה הרע"ב בפה"מ פי' הכא כטעמא דרבא ובסנהדרין (פ"א מ"ב) פי' שם משום דאתיא רשע רשע וכפי' אביי ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש התוס' ביבמות (דף מ"ו רע"ב) ובמנחות (דף פ"ב רע"ב) דלמ"ד דאין דנין אפשר משאי אפשר לא מצי' הכא לפרש כאביי וע"ש בבה"ז מש"ה לא פי' הרע"ב כאביי הכא משום דקיי"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר כדקיי"ל ביבמות שם דאינו גר עד שימול ויטבול משום דאין דנין אפשר משאי אפשר כמבואר שם: ובסנהדרין פי' כאביי משום דסתמא דגמ' ס"ל הכי האי גז"ש דרשע רשע כדלקמן (עמוד ב') ובסנהדרין (דף ל"ג ב') ובב"ק (דף פ"ז ב') ועי' בתוס' בסנהדרין שם ובכתובות (דף ה א') בד"ה רבא ובתוס' בכורות (דף נ"ו א') ד"ה ומה והנה דרך אגב תמוהים בזה דברי הר"ן בנדרים (דף ל"ו א') בהא דפריך שם על ר' יוחנן הכל צרי' דעת חוץ ממחוסר כפרה שכן מביא כפרה על בניו הקטנים דא"כ יביא פסח על חבירו ופי' הר"ן שם לדידך דס"ל דדנין אפשר משאי אפשר ע"ש והא ר' יוחנן ס"ל ביבמות (דף מ"ו ב') דאין גר עד שימול ויטבול דאין למידין מאמהות משום דאין דנין אפשר משאי אפשר ויתבאר אי"ה בחי' לנדרים ודוק: