אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש ב לשבת הגדול › [מענינא דיומא]

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש ב לשבת הגדול · [מענינא דיומא]

דרוש ב לשבת הגדול

כתיב ואחר באו משה ואהרן אל פרעה ויאמרו כה אמר ד' וכו' שלח את עמי ויעבדוני ויחוגו לי במדבר ויאמר פרעה מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ד' וגם את ישראל לא אשלח. ואיתא במדרש וגם את ישראל לא אשלח זו ישראל סבא אמר פרעה אלו הי' ישראל סבא כאן הייתי נותן סל ומגריפ' על כתיפו עכ"ל המדרש. וקש' דמה שייכות ישראל סבא הכא ונרא' לבאר דברי המדרש הנ"ל עפי"מ דאיתא בתרגום יונתן לא ידעתי את ד' שמא דד' לא אתגלי לי לא אשכחת בספרי מלאכיא כתוב ית שמא דד' מיני' לית אנא דחיל ע"כ. וסוף המאמר מפליא מאד כי אחר שכפר מציאותו ית' מה הוצרך לומר מיני' לית אנא דחיל בלי ספק אין מציאות ליראה ממי שאינו נמצא. גם מ"ש לא אשכחית בספר מלאכיא סתומה תעודתו. ועוד נקדים מאמר המדרש והזוהר בפ' בשלח ריש השיר' ר' אבא אמר לא אתקיף לבא דפרעה אלא שמא דא דכד הוי אמר משה כה אמר ד' דא מלה ממש אתקיף לבי' הה"ד ויחזק ד' את לב פרעה ע"כ. ופירש בס' אפיק"י (דרוש מי שיחור) עפ"י הידוע שאנחנו עם ד' אלה נתחייבנו להאמין אמונת אומן שני עקרים בענין אלקית דומים להפכיים (א) כי הש"י נפרד הוא מנבראיו תכלית ההפרד' וההבדל אינו צריך אל מציאותם ולא אל פעולתם ועכ"ז נאמין עוד (ב) כי אלהותו ית' מתייחס עלינו בבחינת מה עד שמצד זה נצטוינו מאתו ית' לעבדו ולשמור מצותיו וחקותיו והשגחתו עלינו ביחוד ביתר שאת ויתר עז מעל זולתינו. והנה על הבחינ' הראשונ' מורה שם הוי"ה ב"ה כי ענינו לפרש יחודו ית' ומזה הצד מתואר זה השם שם המפורש כלומר שם הנבדל. ועל הבחינ' השנית יאמר ליעקב ולישראל שם מלך והוא שם המצטרף כי אין מלך בלא עם. ולעומת זה אנחנו בשם ד' נזכיר בנוסח הברכ' שני אלה השמו' שם הוי"ה גם שם מלך. כדי להשריש בלבינו אמיתת שני הבחינות הנזכרות. אבל אם לא נזכיר בנוסח הברכ' רק השם מלך ולא השם הוי"ה יהי' מקום אל הטועה לומר כי יש לו ית' בחינת מלך בו"ד לבד אשר אין מציאות למלכותו זולת בשיתוף עמו. וזהו המכוון בהגמרא דברכות דף מ' כל ברכ' שאין בה הזכרת השם אינ' ברכה. ולעומת זה אמר ר"י מאמר אחר כל ברכ' שאין בה מלכות אינ' ברכ'. כי בלא הזכרת תואר מלך יהי' מקום אל הטועה לומר כי אין להבורא התייחסות כלל עם האדם ועם מעשיו והבן:

וזהו המכוון בהמדרש הנ"ל ויחזק ד' את לב פרעה לא אתקיף לבא דפרעה אלא שמא דא וכו' דא מלה ממש אתקיף לבא דפרעה כלומר אלו לא אמר משה השם הוי"ה לא הי' לב פרעה מתקשה אבל באמרו כה אמר ד' מלה זו ממש חיזק את לבו לאמר הבעד ערפל ישפוט. הלא השם הזה הוא מורה שהוא נפרד ונבדל מכל הנבראים. והנה נרא' במלאכי מרום אף שהם מתוארים בשם אלהים וכמ"ש ויבואו בני אלהים עכ"ז בהשם הוי"ה אינם מתוארים וזהו המכוון אני ד' וכו' וכבודי לאחר לא אתן. וזהו שראה פרעה כי אף המלאכים אף כי המה אישים רוחנים עכ"ז אינם מתוארים בשם זה רק בשם אלהים ומזה שפט בשכלו כי בודאי זה השם לא ישפוט את (השכל) [השפל] וזהו המכוון בהת"י הנ"ל לא ידעתי את ד' לא אשכחית בספרי מלאכי' כתוב ית שמא דד' כלומר באישים רוחנים לא נופל זה השם. מכ"ש בברואי מטה וקרוצי חומר. ולזה אמר פרעה מיני' לית אנא דחיל. כלומר אף שנודה מציאת הבורא עכ"ז השם הזה לא ישפוט בעד ערפל להשגיח בזה השם למט' על קרוצי חומר עיי"ש:

ועפי"ז נבין מאמר רז"ל בפסחים דף נ"ד ויקרא יעקב אל בניו וכו'. ואמרו שמע ישראל ד' אלהינו ד' וכו'. כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. מיד פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו ל"ו. והענין צריך ביאור. ולהאמור נתיישב שפיר. כי האיש הישראל מחקו להאמין השתי האמונות דומים להפכים ולהשלימם לאחדים (א) לגדלו ית' בשם המפורש (ב) לגדלו בשם מלכות המור' על השגחתו ית' שמו. ולזה כאשר אמרו השבטים שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד. והוא המור' על עצם ית' שהוא נפרש ונבדל מכל הנבראים. מיד פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כלומר דעו בני כי אין די בשנאמין בהוראת שם אחד לבד אבל צריכים אנחנו להסמיך מיד אל שם זה גם כבוד מלכותו המור' שהוא משגיח ושליט בעולמו והבן:

וזהו המכוון בהמדרש הנ"ל שאמר פרעה מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ד'. כלומר זה השם בודאי אינו מורה לשלח את ישראל. וגם את ישראל זו ישראל סבא וכו' כלומר אפילו יעקב שהאמין בשם מלכות שהוא מורה שהוא שליט בעולמו ומשגיח על עמו. אלו הי' ישראל סבא כאן הייתי נותן סל ומגריפ' על כתיפי. כלומר אפילו אם נאמין בהשגחתו ית' אבל פרעה לא האמין שהוא משגיח על האומה הישראלית והבן:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה