אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרש"א זלה"ה › מסכת סוכה

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת סוכה

מסכת יומא

דף י' ע"ב תו' בד"ה אי קביעי וכו' ובשניה' אית' וכו'. דבריה' אלו ק' ההבנה וי"ל דמעיקרא ק' להו דנקליטין אין להם גג וקנופות יש להם גג ונמצא שהריעות' שיש בנקליטין לית' בקטפות וניחא להו דלא חשיב גג וא"כ בתרוייהו אית חדא ריעות' שוה דשניהם אין להם גג והו"ל נקליטין דאין להם גג ולא גובה י' כקנופו' דיש להם גג ואין גבוהין י' כיון דלא חשיב גג וצריך להיות בדבריהם ובשניהם אית בהו חדא ריעותא דנקליטין דאין להם גג וגובה י' כקנופו' וכו' א"נ מ"ש חדא לריעותא היינו ריעותא לפיסול והיינו ריעותא דקביעו' דתרוייהו קביעי דנקליטין דאין להם גג ולא גובה. י' הם כקנופו' דאית בהו תרתי לטיבותא אי לאו משום דקביעי ודוק:

בד"ה ובלבד תרגמה שמואל למתני' דהכא וכו'. ק' דאי כוונתם אמתני' דסוכה שתחת סוכה כא בש"ס מחלק בין מיפסל סוכה לשוייה אוהלא ואי כוונתם אמתני' דמטה וכדמשמ' לישנא דתרגמה דנקטו הא ע"כ דיש חילוק בין מטה דעשויה לגבה ולא לתוכה ובין כילה דאל"כ ק' מקנופות למטה וי"ל דס"ל לתו' דכיון דכילה לא קביעא דמיא למטה דלא קביעא לתוכה דהא במטה נמי כי גבוהה י' לא יצא כמו בכילה ודוקא לר' יהודה הוה ס"ד לקמן דגריעא מטה מכילה:

בד"ה אי קביעי וכו' מ"מ לא חשיב גג. ק' דלעיל לליש' קמא היה סובר הש"ס דחשיב גג מדקפריך אשמואל מקנופות משמ' דקנופו' ונקליטי' ניחא ליה אע"ג דלא הוה ידע אכתי להך חילוק דקביעא והיינו ע"כ משים גג ואיך נהפכה עתה סברת הש"ס לומ' דלא חשיב גג. ולכאו' י"ל דבתר דשמע להך מילתא דקביעו' הדר מסברתו דהוה אמ' משום גג אלא טעמא הוא משום דנקליטין לא קביעי דלא חשיבא ליה הך טעמא דגג דכיון דאין גבוה י' לא חשיב גג ואף להך ליש' יש לה גג ואינה גבוה י' כמ"ש התו' בסמוך ויותר נ"ל לימ' דכל דברי הש"ס בכאן הם דברי הל"א שהם אומרים שבעלי הישיב' שהק' על שמואל מהני בריית' היו סוברים דגג וקינופות הפחו' מי' לא חשיב גג וכמאן דליתי' דמו אלא טעמא הוא משום דקביעי ודוק:

דף י"ז ע"א גמ' אבל סוכה גדולה שהקיפוה וכו'. ואי אשמועי' קך סיפא בלבד ה"א דוקא הכא דסככה סכך פסול הוא דפסולה כד' אמות אכל בחצר המוקפת דסכך כשר הוא אף בד"א כשרה ואי אשמועי הנ תרתי ה"א דבית שנפחת דסכך כשר הוא ומחיצו' לגואי עכידן כשרה אף כד"א קמ"ל ואי אשמועי רישא וסיפא לבד ה"א דחצר המוקפת אכסדרה דמחיצו' לאו לאכסדרה עבידי גריעא ואף פחות מד"א פסולה:

תו' בד"ה אלו איכא וכו' או שמא כיון דאין באויר ג' מצטרפי. דכי לא אמרי' לבוד להחמיר היינו להשלים הוא את השיעור כדבסמוך אבל הכא שנחשוב האויר כמאן דליתי' והאיסור מצטרף לעצמו שפיר אמרי' לבוד כדמוכח לקמן (דף י"ח) דיליף מארובה דטומאה דאין לבוד באמצע אע"ג דהוא להחמיר משום דהתם אין צורך למקום אותו הטפח אלא חשבי' ליה כדליתיה ונתחבר שאר הגג מכאן ומכאן ומה שנסתפקו התו' הכא בזה הוא משום די"ל דאין חשוב מקים לעצמו אלא כשיהיו ד' טפחים מחוברים כא' ולא ע"י לבוד ודוק:

דף כ"ו ע"א גמ' א"ל אביי אלא הא וכו'. ק' דהא ביום שמת רבא נולד ר' אשי כפי ס' התו' בקידושין לאפוקי ס' הרמב"ם ז"ל שסובר דר' אשי קיבל מרבא) ואביי נפטר קודם רבא כדאיתא בפ' אע"פ וא"כ איך אומ' א"ל אביי והא עדיין לא היה בעולמו ונר' שצ"ל רב אסי בסמ"ך שהוא תלמיד רב והאריך ימים כ"כ עד ימות אביי א"נ אמר אביי וכו' גרסי' ול"ג ליה ואף דהאי טעמא דשמא ירדם רב אשי קאמ' ליה י"ל שגם בימי אביי אמרו כן גזי' שמא ירדם והק' עלייהו אביי אלא וכו' וכ"הג כתבו התו' ריש חולין ד"ה אנא שחיטתן כשרה וכו' ואע"ג דאביי ורבא קדמו לר' אשי שמא גם בימיהם הק' קו' זו ע"כ וצ"ל דהא דקבע לה הש"ס משמיה דר' אשי הוא משום דהראשונים לא נודע שמם מי הם:

שם במוסר שינתו לאחרים. ק' דא"כ אדמפליג בין שינת עראי לשינת קבע ליפליג וליתני בדידה בשינת עראי גופה בין מוסר לאינו מוסר דהא בשינת קבע לא שייך מוסר ונ"ל דה"ק תנא ישן אדם שינת עראי ר"ל שינה שהיא עראי ודאי דלא אתי מינה לידי קבע והיינו מוסר אבל לא שינה דאתי מינה לידי קבע דהיינו באינו מוסר וכן צ"ל לר"י דמפ' לה במניח ראשו בין ברכיו:

שם וליחוש שמא ירדם ק"ל דמאי מדמי תפלין לסוכה הא טעמא דתפלין הוא משים שמא יפיח בהן וא"כ הו"ל גזירה לגזי' משא"כ בסוכה דליכא אלא חדא גזי' וליכא למימר דהאי לא מיקריא גזי' לנוי' כיון דאורחא דמילתא כך היא דמשינת עראי אתי לידי קבע חדא דא"כ מאי אלא דקאמר אביי דמשמע דמהאי דינא דסוכה הוא דק' ליה בלא"ה תק' ליה שפיר (ולזו יש ליישב דלאלומי פירכא הוא דקאמר אלא ועוד מאי פריך ר' משרשיא ערכיך ערבא צריך הא הכא בכ"הג אלא גזירה בעלמ'ולאו אורחא דמלתא כי התם והו"ל גזי' לגזי' ועוד מאי משני רבא אין קבע לשינה סוף סוף תק' גבי תפלין ליחוש לשמא ירדם דהא אורחא דמילתא היא ורחוק לומ' דבהא פליגי אביי ורבא לכן נראה דשמא יפיח לא מיקריא גזי' דאורחא דמילתא היא דבשינת קבע יפיח ועוד דהא קי"ל דתפלין לא יסיח דעתו מהם ק"ו מציץ ואין לך היסח הדעת יותר מהשינה ואע"ג דבשינת עראי נמי הו"ל היסח הדעת י"ל דכיון דכל שעה הוא ממשמש כהן ואינו מסיח דעתו מהם לשמור עצמו שלא יפיח בשינת עראי אין חשש וכשמורים ועומדים הם וש"מ דבשעה מועטת אין קפידא בדבר:

דף ב"ז ע"ב גמ' עשה סוכה הראויה לו'. משום דק"ל רהעשיה אינה אלא פעם א' והישיבה היא ז' ימים והול"ל תשבו כאידך קרא דבסוכות תשבו מ"ה מפ' ליה דת"ק עשה סוכה לשם ז' ולרבנן ה"ק סוכה הראויה לז' שמה סוכה ושאינה ראויה לז' לא שמה סוכה כדלעיל (ד' כ"ג) גבי סוכה שע"ג בהמה ולר"מ דפליג התם היינו משום דמדאורי' מיחזא חזי ומיהו קרא אתא למעוטי סוכה שאינה עומדת ברוח מצויה דיבשה שאינה ראויה לשבעת ומדכתי' חג הסוכות תעשה דרשי' עשה סוכה בחג כדלעיל פ"ק (ד' ט') אך ק"ל דר"י ור"מ ס"ל דסוכה דירת קבע בעי' כדלעיל פ"ק (ד' ז' כ') שתהא עומדת ברוח מצויה דים וא"כ קרא דז' ימים דהכא מאי דרשי ביה ואף לר"י דפוסל מהכא סוכה שע"ג בהמה משום שאינה ראויה לז' מ"מ כיון דמדאוריית' מיחזא חזי ע"כ דעיקר קרא לאו להכי אתא ואין לומר דה"ק עשה סוכה בתוך ז' דא"כ חג ל"ל ורחוק לומר דס"ל כב"ש דלעיל ד' ט') דבעי' סוכה העשויה לשם חג מיהו ר"א ור' דס"ל פב"ט ור"ש נמי ס"ל התם כר"א דהכא ע"ש אבל ר"י ור"מ ור"ג ק' דאף דס"ל כב"ש דדירת קבע בעי' מ"מ דוחק הוא לומ' דס"ל נמי כב"ש בהא דבעי' לשם חג ואף שנאמ' דהא בהא תליא מ"מ ז' ימים ל"ל ומהיכא תיתי דבעי' סוכה א' לז' עד שהוצרך הכתוב לרבוייה תוך ז':

דף ב"ח ע"ב גמ' סד"א האורח בישראל אמ' רחמ' ולא הגרים. ואין להק' לא לכתו' לא ה"א ולא וא"ו דעיקר קרא אצט' לר"א לרבות גר שנתגייר בנתים ולרבנן להכשיר סוכה שאולה כדלעיל:

דף גמ' פשיטא מ"ד הואיל ואית ליה שם לווי. והא דלא קאמ' משום דדומה למגל משום דהא קתני לה בהדיא בבריי' דומה למגל כשר ומאי קאמ' אביי ש"מ האי חילפא וכו' מ"ה שני הואיל ואית ליה שם לווי דבלאו הך בריי' דהימני ערבה ה"א דחילפא גילא פסולה משום שם לווי ומהך בריי' דדומה למגל שמעי' דכשרה ונמצא דחדא דאית בה תרתי שמעי' מהכא וראיתי למהרש"א ז"ל שכת' דאיכא מינא אחרינא דדומה למגל ולית ביה שם לווי ובהכי מיתרצן הבריי' שפיר דקאמ' דחילפא גילא קושטא קאמ' דמכשר נמי אפי' בחילפא גילא ואשמועי' אביי דאפי' חילפא גילא דאית ליה נמי שם לווי כשר ע"כ ולענ"ד אינו נוח לי דא"כ מהיכא שמעת מינה דחילפא גילא דאית ליה שם לווי כשר דילמא ההיא בריי' מיירי בההוא מינא אחרינא דלית ביה שם לווי:

שם אמ' ר"א יכול וכו' כצ"ל:

דף מ"ג ע"א רש"י בד"ה ויעבירנו ד' אמות וכו' בקרפף או בגינה. תימ' דהא אמרי' בפ"ק דשבת (ד"ז) ובעירובין (דס"ז ע"ב) קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפי' כור ואפי' כורים הזורק לתוכו חייב מ"ט מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין הרי שר"הי מודה היא וכן גינה המוקפת גדר ודאי דר"הי גמורה היא וצ"ל דמיירי בקרפף שאין מחיצתיו גבוהות י' דאז הוי כרמלית גמורה כהא דאמרי' התם בשבת (ד"ז) גבי בית שאין בתוכו י' וקיריו משלימין לי' על גגו מותר לטלטל בכולו בתוכו אין מטלטלים אלא ד' אמות דהוי כרמלית ע"ש בפירש"י:

דף מ"ד ע"א תו' בד"ה והאר"י דילכון וכו' והשת' נוח' דפריך הכא שפיר דר"י אדר"י וכו'. ק' דכפ"ז מאי משני כאן במקדש כאן בגבולין סוף סוף ק' דידיה אדידיה בגבולין וכ"ת דההיא ר' כהנת קאמ' לה דמנהג נביאים הוא ואיהו לא ס"ל א"כ הו"ל לש"ס לשנויי הכי וחילוק זה דמקדש מאי אהני לן להאי קו' ולולי דבריהם אלו הייתי אומ' דהכי פריך דמדקאמ' דילכון היא משמ' שחידוש הוא שנתחדש מאצלם ולא שנשכח וחזר ונתיסד אלא חדש ממש שלא היה מעולם וחידשותו הם וא"כ ק' שפיר אמ"ש שבחנם וכו' ומשני שפיר כאן במקדש וכו' והדר ביה משינוייא קמא אבל לדבריהם ז"ל קשה מהכין סוגיית הגמ' ואפשר שזוהי כוונת התו' כדכתי' דדילכון היא משמ' מנהג נביאים שהוא חדש ממש ולא יסור דקאמרת ששכחו' וחזרו ויסדום שזה אינו קרוי דילהון ומשני שפיר כאן במקדש וכו' וא"כ פי' יסוד הוא כפשוטו שהוא יסוד חדש כדס"ד מעיקר' ושפיר קרי ליה יסוד אך ראיתי לח"ה ז"ל שכ' דלפי' ר"ת ניחא דלא קא' אלא ונר' שמפ' דבריהם על סוגיית הגמ' דה"ק מ"ש כאן במקדש ר"ל יסוד נביאים הוא ר"ל שבגלות שכחו דין זה דהל"מ ערבה במקדש וחזרו ויסדוה הנביאים במקדש כשעלו מבבל ולולי הנביאים האלה לא היתה ניטלת ערבה במקדש כאן בגבולין מנהג נביאים הוא והיינו דר"י משמיה דר' כהנא ופלוגתא דר"י וריב"ל הוא במקדש ודברי התו' דלקמן בדבור שאח"ז הם לשיטת רש"י ודוחק ומ"ש נ"ל נכון אע"פי שהוא דחוק קצת בפי' התו' כי בכולה סוגיא דש"ס משמ' דפשיטא להו דלכ"ע ערבה דאורייתא כדמוכח לעיל (דף ל"ד ע"א) ע"ש:

גמ' טוב לצדיק טוב לשכנו וכו' ויש להבין מאי ראיה מייתי מהפסוק שטוב לצדיק וטוב לשכנו ועוד מה הוא הלשון טוב לצדיק וכו' והל"ל אשרי לצדיק ואשרי שכנו ונ"ל לפרש בהקדים מה שפי' הרב חיד"א זצ"ל בס' חומת אנ"ך בפסוק זה וז"ל ואפשר לרמוז בפ' אמרו צדיק במס שפי' רבינו האר"י ז"ל בפי' מאי דתקנו בתפלה ושים חלקנו עמהם דיש צדיקים שנותנים להם חלק אחרים שיזכו בו והם אינם רוצים ליהנות מאחרים וישארו לבעליהם וז"ש ותן שכר טוב לכל הבוטחים וכו' ואינם רוצים ליקח חלק אחרים וכו' עש"ב ואפשר לפ' בסגנון א' אמרו צדיק כי טוב בשביל מה תקנו בתפלה שיתפללו שיתן שכר טוב לצדיקים לזה אמר כי פרי מעלליהם של אחרים יאכלו הם בעצמם ולזה תקנו שיתפללו שיתן שכר טוב לצדיקים תחת זה שנתנו לבעליהם ובדברי האר"י ז"ל א"ש גמ' דקדושין (דף מ' ע"א) אמרו לריק כי טוב כי פרי וגו' זכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב ע"כ ולכאורה קשה דאיך אפשר צדיק ורע לבריות דא"כ אינו צדיק ועוד למה מביא הגמ' סיפיה דקרא כי פרי וגו' ובדברי הרב ניחא דהיינו אותו צדיק שאינו רוצה ליהנות מאחרים אע"פ שנתנו לו שיזכ' בו זהו טוב לשמים וטוב לבריות שאוכלים חלקם אבל אותו צדיק שיזכה בו רע לבריות שאין אוכלים חלקם ולכך הביא סיפיה דקרא כי פרי וכו' ובבא לביאור הגמ' טוב לצדיק טוב לשכנו והכונה איזהו צדיק שנקרא טוב כשהוא טוב לשכנו שנאמר וכו' אי נמי טוב לצדיק שאינו רוצה ליהנות משל אחרים כיון שמתפללים שיתן לו הש"ית שכר טוב תחת זה שנתנו לבעלים א"כ ודאי טוב לצדיק שאינו לוקח מאחרים ואינו חסר כלום וטוב לשכנו שיקח חלקו ודוק מש"א:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה