אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרש"א זלה"ה › מסכת ביצה

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת ביצה

מסכת פסחים

דף י"ו ע"א גמ' כיון ששבת ווי אבדה נפש.

ק' דמ"ל לכתו' לומ' ווי אבדה דלימא הה שבאה נפש ויר' ע"פ מ"ש אין ניכר האור אלא מתיך החשך שאלמלא החשך אין נכרת מעלת האור כן הדבר הזה אע"פי שבעת ביאתה יש ג"כ היכר והפרש משאר ימי החול מ"מ בעת יציאתה יש היכר והפרש הרבה שהאדם עצב ודואג הרבה יותר מכל שאר ימי החול ונקט הכתוב סימן חותך והוא במי שעלה במעלה וירד הימנה שהוא דואג הרבה יותר מאחר שלא עלה כלל שלא טעם טעמה:

רש"י בד"ה חוץ מהוצאת שכתו' אותה לא פסקו לו וכו'. ביון רש"י לשלול שלא נאמ' דוקא כל מזונותיו הם קצובים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע חוץ מהוצאת שבתו' וכו' שאף שקצבו לו אם פיחת פוחתין לו מהקצבה ואם הוסיף מוסיפין לו ורש"י מיאן כזה משום דמה להם לקצוב תחלה ביון שיש בו תוספת ומגרעת מן הקצבה אטרוחי כי דינא בכדי ל"ל ול"ד לפלוגתא דר"עק ורבנן בענין אם זכה משלימין לו דהתם מתקיימ' הקצבה בחד חלוקה למר כדא"ל ולמר כדא"ל ומתקיימ' ג"כ ברובא דעלמא שהם בינוניים ועוד דכפי מה שפי' רש"י לפי מה שרגיל ממציאי' וכו' לא יתכן פי' זה לכך פי' דר"ל שלא פסקו לו כלל אלא ממציאי' לו לשעה וכו'. ומ"ש פוחתין לו אין הכוונה פוחתין לו מן הקצבה אלא ד"ל ממציאי' לו שכר מועט והוא ע"ד אם פיחת ומ"ש לפי מה שרגיל ולא הניח דברים כפשוטן נר' טעמו דמפשט השמועה משמע שאם דרכו למעט ובא פעם א' ונתאוה ונשתוקק להוספה מוסיפין לו וסובר רש"י שזה הוא דבר חוץ מן הסברא שאם הוא עשה זה לכבוד שבת מה נשתנית שבת זה משאר שבתות השנה אלא ש"מ שלכבוד עצמו ולתענוג גופו הוא עושה אלא שבחר לו יום התענוג שהוא יום השבת וא"כ למה מוסיפין לו לכך. פי' דר"ל לפי מה שרגיל ממציאין לו ומ"ש או לאחר שעה הוא ע"ד לוו עלי ואני פורע אך ק' דלפ"ז למה אין קוצבין הוצאת שבת וי"ט והרי הם יודעים כמה רגיל להוציא ומשם ידעו קצבתו וי"ל דנ"מ אם היה רגיל לפחות ועכשיו נכנסה בו רוח טהרה ורוצה להוסיף מכאן ואילך וכן להפך אז פוחתין ומוסיפין ולכך לא קצבו הדבר מתחלה שעשוי אדם בענין הוצאה לימלך להוסיף ולגרוע אבל אם הוא רגיל לפחות אלא שפעם א' רצה להתענג ולהוסיף בזה אין מוסיפין עליו ומינה דה"ה אם דרכו להוסיף ופעם א' פיחת לאיזו סיבה שהיתה לו כגון שנדחקה לו השעה וכדומה אין פוחתין לו ומרובה מדה טובה וכו':

תו' בד"ה איזהו חג וכו' דקחשיב לו שעירים הרבה. ק"ל דהא ליכא אלא ל"ב שעירים והם ז' דימי הפסח וא' של עצרת ועוד בו שעיר אחר הבא עם ב' הלחם וא' של ר"ה וכ' של י"ה א' נאכל וא' נשרף וח' דח' ימי סוכה וי"ב ראשי חדשים הרי ל"ב ובתו' דפ"ק דר"ה דף ח' ע"ב) הביאו הגי' ל' שעירים וגי' זו יש ליישב דלא חשיב אלא שעירים הנאכלי' הבאי' מחמת היום כמו כל שעירי המוספין אבל גי' דהבא ק' ונד' ודאי דט"ס היא והעיקר כההיא שכתבו בר"ה:

דף ל"ג ע"א תו' בד"ה ר"א אומ' דדוקא משלפניו אבל בכל החצר לא. ק' דמנ"ל דהקו' היא מר"א אדרבה הקו' היא מרבנן וכ"כ התו' בסוכה דף ל"ז ע"ב) ד"ה בשבת וכו' וז"ל ומק' ליה רבינא מהא דאסרי' לעיל מניה ליטול קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו וכ"כ בשבת (דף פ"ז ע"ב) ד"ה מהו ע"ש וי"ל דס"ל להתו' דעיקר הקו' היא מדר"א דלרבנן י"ל טעמ' כמ"ש התו' לקמי' משום דגזרי' שמא יקטום בסכין דלא שכיח. כל שעה שימצא קיסם שיבא מכוון לחציצת שיניו וקטימ' בסכין חייב כמ"ש הרא"ש ורש"י ז"ל וא"כ ל"ד לאיסור מוקצה דהתם הוא לטרחא ואף להתו' דסברי התם בסוכה דאף מכניסן מכרמלית לרה"י ע"ש מ"מ הכא עדיפא דבההוא קיסם גופיה אתי ביה לידי חיוב חטאת וכ"ש לרש"י התם דאסר בכרמלית וא"כ ע"כ דהקו' היא מדר"א דאסר בחצר משום מוקצה ומדר"א נשמע לרבנן דהעמידו דבריהם אף במקום כבוד הבריות דבהא לא פליגי וא"ת סוף סוף דילמ' הקו' היא מדר"א דאסר בשל שדה דלאו מוכן הוא אבל בחצר שדי במו בסיפא י"ל דס"ל להתו' דכיון דע"כ מתני' לאו דוקא א"כ נימא דלחצוץ אף בשדה מותר משום כבוד הבריות ונקט משלפניו משום רבנן ורש"י סובר דל"ק הך קו' דהתו' דאף אי מתני' ל"ד היו' לגבי חצר דמסיפ' שמעי' לה ולהכי לא חש תנא למיתני משלפניו אכל לגבי שרה הו"ל למימר' דלא שמעי' לה מסיפא:

בד"ה וחכ"א וכו' גזירה משום שמא יקטום. נר' דס"ל להתו' כמ"ש רש"י והרא"ש דקטימ' בסכין חייב:

ע"ב גמ' מתקיף לה ר' אחא וכו'. אר"ץ נמי פריך דמחלק בין רכים לקשים ור' כהנא דל"ק ליה הך מתני' דשוכר י"ל דס"ל כשינויא דר' אשי בסמוך אבל קו' התו' ז"ל ק' דאמאי לא ק"ל מעובד' דאלות' אלות' ורחוק לומ' דר' כהנא לא ידע בהך עובדא וע"ק דאי ר"ן ידע להאי פלוגת' דר"א ורבנן ואיהו דעבד כרבנן א"כ הו"ל לאודועיה לר' כהנא דהך ברייתא דלא כהלכת' ומדקמתרץ לה להך בריית' משמ' דהלכת' היא ואי לא ידע לה א"כ תק' ליה לדידיה דהוה מפשח בקשין ונ"ל לתרץ הקושיא לפירש"י ז"ל דאה"ן דר' כהנא ידע שפיר להך בריית' דר"א ורבנן ולהכי לא ק"ל אההיא דאלות' דהוה משני כשינוייא דהש"ס בסמוך אלא רק"ל מהך בריית' דמיירי ברכים דקתני מוללו ואפ"ה קתני לא יקטמנו ומינה נשמע לאידך בריית' דקתני ושוין שלא יקטמנו ארכים נמי קאי אאבוס של בהמה והא דקתני ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו את הדלת קאי אכולה רישא דלעיל וכל חדא ומאי דשייך בה' (עיין באשר"י) וא"כ ק' לר"ן דמתיר לכתחלה לחצוץ בו שיניו דהא ל"פ ר"א ורבנן אלא בחיוב ופיטור ומכיון דאשכחן לר"א בהדיא דאסר בהא ממילא נשמע לרבנן ושני ליה ר"ן דברייתא חסורי מחסרא ולא אפרה אלא בקשין וא"כ אידך ברייתא דושוין אקשין גרידא קאי כפשטה וממילא מיתרצא נמי אידך דר' יהודה דאלות' והא דקאמ' ר"ן חייב חטאת מיבעיא אע"ג דההיא אתיא כר"א י"ל דה"ק אי הוה משכח בריית' דקתני פטור אבל אסור אליבא דר"א הוה ק' לי דר"א ורבנן ל"פ בהא ושמעי' מינה דאף באוכלי בהמה לכ"ע יש בהם משום תיקון כלי דליכא למימ' בהא דמשום דבקשין מחייב חטאת ר"א אוסר ברכין כדמשני הש"ס בלהריח דכיון דאוכלי בהמה אין בהם תיקון כלי לא דמיין כלל לקשי' ולא ליתסרו כלל וכ"ש השתא דקתני חייב חטאת דודאי לרבנן איסורא מיהא איכא ודו"ק:

תו' בד"ה פטור וכו' ומ"מ ר' יהודה לא הוה מודה ליה. פי' דר"י סבר דברייתא משבשת' היא ואף לחצוץ בו שיניו שרי וסמך אשינוייא קמא דברייתא משבשת' היא ולא ניחא ליה בשינוייא דר' כהנא דאיהו ס"ל דאוכלי בהמה לית בהו תיקון כלי וכיון דע"כ בריית' לאו מתרצת' היא כמו שהיא שנויה מתרצי' לה אליבא דהלכת' קוטמו ומריח בו קוטמו וחוצץ בו שיניו בד"א ברכין אבל בקשין לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו וכו' וכ"ש דנר' דר' יהודה ידע להך פלוגתא דר"א ורבנן ולכך לא ניחא ליה לאוקומה דלא כהלכתא כיון דבלא"ה הברייתא לאו מתרצת' היא וסמך על דבריו הראשונים דברייתא משבשת' היא דאף אי לאו משבשת' היא לאו כהלכתא היא:

דף ל"ד ע"א רש"י בד"ה פורני וכו' הגדולים ופיהם בצדם וכו'. נר' שכיון בזה לתרץ קו' התו' מתנור דכיון שהם גדולים ופיהם בצדם ונמצא חום השלהבת עולה אל הקירוי יש לחוש בו שמא יפחת:

תו' בד"ה ואין מפיגין וכו' עושה ע"י משקין וכו' אע"ג דתיסוס התנור וכירים הוא ע"י משקין ואינו כמו חיסום הקדרה מ"מ לא בריא חיסומן במו חיסום האחר דקדרה:

ע"ב ב"דה ואומ' מכאן וכו' וק"ל דל"ק דלא מיחלפא וכו'. מפשט דבריהם משמ' דבירוש' אסיקו דמחלפא שיטתייהו והתו' שבאו לתרץ קו' הירוש' נר' משום דק' להו דאיך בש"ס דילן לא הק' ורמינהי בדרכו בבל מקום שמדקדק הרבה כזה ושנו התו' שפיר דלא מחלפא ואע"ג דכפי שיטת הש"ס לעיל דמוקי לה בבריכה ה' משום דילמא אתי לאמלוכי לק"מ מ"מ תק' אמאי דמסיים התם רב חנן אבל בבריכה ב' ד"ה באומ' זה וזה אני נוטל סגי דלימ' מכאן אני נוטל ואף אם נדחוק ונאמ' דמ"ש באומ' זה וזה אני נוטל הוא משום כ"ה ולאפוקי מ"ש במתני' עד שינענע דפליגי אב"ה דמקילי ונקט מלת' דמודו בה תרוייהו אבל אה"ן דב"ש מקילי באומ' מכאן אני נוטל מ"מ ק' דהו"ל לש"ס לסיועיה לדר' חנן מדומיא דהך מתני' אההיא אבל הירוש' נר' וראי דמפ' ההיא מתני' כפשטה בכולהו בריכות דלא בש"ס דידן:

בא"ד אבל ק' דמתלפ' שיטתייהו דב"ה וכו' תימ' דלעי' קתני בהדיא איפכא כ"ה אומ' עומד ואומ' זה וזה אני נוטל ודמיא ממש לדהכא ונר' דקו' התו' היא לשיטת רבא לעיל דלב"ה אה"נ באומ' מכאן אני נוטל סגי דס"ל יש ברירה והתם שאני משום דזמנין משתכחי' כחושים שמנים ושמנים כחושים וקמטלטל מידי דלא חזו ליה ומשמ' להו להתו' דכב"ח הוא דשייך זה דלמראה עיניו נראי' שמנים והם כחושים כשמשמשן אבל לא במוקצה וא"ב סגי באומ' מכאן אני נוטל כיון דס"ל יש ברירה כההיא מתני' דהמת בבית ודו"ק:

דף ל"ה ע"ב גמ' ודילמא שאני התם דאיכא ביטול כ"ה. ק' דאמאי שני הש"ס בבעיות הללו שבכ"א נקט טעם משונה מחבירו ולא השוה מדותיו ועוד מאי קאמ' י"ט דקיל ואתו לזלזולי ביה וכו' והא אדרבה איפכא תנן דמשילין פירות בי"ט אבל לא בשבת ולזו י"ל דבי"ט דהוצאה שרי משילין פירות משא"כ בשבת וכדלקמן בש"ס דל"ז ע"כ) וכ"כ ה' ח"ה ז"ל אבל הך דלקמיה דאשוויי גומות דמיקל בי"ט ק' ונר' דסובר הש"ס דבי"ט מקילינן שפיר בהך דאשוויי גומות וכדומה דשבת המיר זדונו בכרת וסקילה ולכך אחמור ביה רבנן לגזור משום אשוויי גומות ולא חיישינן דאתו לזלזולי ביה אלא במידי דאוושא מלתא טובא ודמי לעובדין דחול דאז כיון שהוא קיל ושרינן כ"הג נמי אתו לזלזולי ביה ולכך בד' וה' קופות דדמי לעובדין דחול ואווש' טובא אתו לזלזולי ביה משא"כ כהך גזירה דאשוויי גומות ולהך סברא דאתו לזלזולי ביה אף בביטול ב"ה כי"ט אסור ובהך דיגמור את האוצר נקט ה"ט דבי"ט דקיל שפיר ונ"מ דלכ"ה נמי בי"ט גומר את האוצר ובהך דמגג לגג כיון דאיכא טירחא טובא ואוושא מילת' רמי לעובדין דחול ואתו לזלזולי ונקט הש"ס ה"ט לומ' דאף בביטול כ"ה נמי בי"ט אסור אך בההיא דלא ישלשלם בחבל ק' אמאי לא נקיט טעמא דאתו לזלזולי ביה ואפשר דהתם לא אוושא טובא כמו מגג לגג אבל אין לחלק דבשבות טלטול וטרחא דעיקרו דרבנן אחמור רבנן משום דאתו לזלזולי ביה משא"כ בדבר שעיקרו דאורייתא דקושט' הוא דחמורה מלאכה בי"ט כשבת אבל בי"ט לא אחמור רבנן בגזירתם ולא ליתו לזלזולי ביה דתק' לך הך בעיא דלא ישלשלם דלא נקט ה"ט דאתו לזלזולי ועוד חילוק מעיקרו אינו נראה:

רש"י בד"ה שלא יגמור את האוצר אם לא היו שם וכו'. הנה פירש"י הוא הפך מסוגיא דמפנין ומפירש"י שם כאשר יראה הרואה שם דפי' שלא יגמור הוא שאף שמפנה כל מה שיצטרך ואף שי"ל דרש"י לאו לדיוק' נקט' וחדא מתרתי נקט מ"מ לא יפנה את כולו והוא הפך מדהכא ע"ש ונר' דק"ל לרש"י דהכא בש"ס משמ' דס"ל דד' וה' דוקא כר' חסדא התם ובלא יגמור את האוצר מפרש לה כשמואל והו"ל תרתי דסתרן דלר"ח דמפ' ד' מה' או ד' מאוצר קטן וכו' מגדול לא צריכא תו למימ' לא יגמור את האוצר לכך סובר רש"י דהש"ס מפ' הדא מתני' בשמואל דמוקים לה כר"ש דקי"ל כוותיה מיהו מפ' לה הכי ד' וה' כדאמרי אינשי אבל טפי לא ואם לא היו אלא ר' או ה' לא יגמור כולו ולא ס"ל הש"ס הא דשמואל התם דאמ' אפי' טובא וכן גרים ר' אחא משבחא ז"ל התם בשבת כ"ש בהר"ן ז"ל ואף דרש"י ל"ג הכי התם מ"מ סובר דזו היא סברת הש"ס הכא ולולי פירש"י ז"ל י"ל דהש"ס בעי לתרוייהו למר כדא"ל ולמר כדא"ל ודו"ק:

בד"ה במאי אוקימת' וכו' ור' יצחק בר"י ס"ל. והש"ס דפריך לר' יצחק משום דס"ל דבכלים המותרים ל"פ ואף ר"י מודה דשרי:

דף ל"ו ע"א גמ' אימא סיפא וכו' אתאן לר"ש. בפ"ז מעיקרא לא מק' מידי לר' יצחק דהא ע"כ ר"ש היא אלא דס"ל למק' דבהא ל"פ ר"י ור"ש וידע שפיר דמצי לשנויי הכי דההיא ר"ש היא ובהא נמי פליגי אלא שהק' לו לידע אם יש שם תי' אתר לאוקומי הך רישא ככ"ע:

שם ר' אשי אמר וכו' אע"ג דמעיקרא הקו' היתה לר' אשי י"ל דבעלי הישיבה שהיו שם הם השיבוהו קודם ר' אשי בעוד שהיה ר' אשי מעיין בה והתו' בבירה כתבו דמסתמא ר' אשי השיב מיד כן אלא שסידר הש"ס תי' שלו תחלה ורשב"א אומ' דשניהם השיב ר' אשי דבמס' ביצה גרס א"ל לא נצרכה וכו' בנוסחי דידן ליתא להא דא"ל) ובשינוייא דהכא גרס ואבע"א מי קתני וכו' ע"כ:

רש"י בד"ה כמאי אוקימת' וכו' ור' יצחק כר"י ס"ל. הנה כפ"ז אף לשינוייא דר' אשי דלקמיה צ"ל ובלבד שלא יעשנו מצודה דהא ע"כ בריי' ר"י היא דמוקמי' ליה בדאיכא דבש וזה דוחק קצת בפשט הסוגיא ולולי פירש"י י"ל דר' יצחק אתי נמי כר"ש וס"ל דאפ"ה אין ליטול הכלי אלא לצורך הכלי עצמו כגון מחמה לצל וכדומה אבל לצורך דבר שאינו ניטל לא והרי הוא כמוהו והאי דמשמ' ליה דמוקים לה כר"י הוא מדקא מתרץ בשחישב עליהן והיינו ודאי כר"י דאית ליה מוקצה בכ"הג וא"כ לר' אשי בריית' כפשטה שלא יתכוין לצוד לר"ש ואי כר"י פירושה שלא יעשנו מצודה וכן משמ' קצת בפירש"י שם בכירה (דף מ"ג ע"ב) דקאמ' מני אי ר"ש לית ליה מוקצה וז"ל ל"ל לאוקומי בשחישב ע"כ:

תו' בד"ה שופך ושונה ואבן בתוכה דאסר כפ' כירה וכו' כצ"ל:

בא"ד דהוי כגרף של רעי. כפ"ז לא מק' מידי לעיל לר' יצחק דגרף של רעי לכ"ע ודאי שרי ורחוק לימ' דמשמ' ליה למק' דמתני' מיירי אף במקום שאין בע"ה שם דליכא מאיס עליה דסתמ' קתני מטלטלין הכלי משום דמאיס עליה אבל לטלטל הכלי כדי שיותן בו הרעי אסור שאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל והרעי אינו ניטל אלא משום מאיסותו א"נ ס"ד דמק' כסבור מינה דרעי עצמו אסור והמתרץ השיב לו כפי שיטתו:

ע"ב מתני' כל אלו בי"ט וכו'. פי' דיש מהם שנאמרו בשבת כגון עליית האילן דאיתא בפ"ח דעירובין ואפשר שיש ג"כ רשות ומצוה שנשנו גבי שבת אבל כל הדינים האלו בפרטם לא נאמרו אלא בי"ט והתי"ט פי' דריש' מיירי בדיני' אחרים והא דקתני ואלו משום שבות וכו' אסיפא מהדר דקתני כל אלו בי"ט וכו':

תו' בד"ה והא מצוה וכו' דגם בדליכא דעדיף וכו'. וכפ"ז ה"ה דהוה נקיט משום מצוה בכ"הג דליכא דעדיף מניה אלא דאי הוה נקיט לה תנא בכ''הג ה"א משום דלא פלוג רבנן בחדא מילתא בין רשות למצוה אבל במקדיש ומעריך דכולהו מצוה נינהו ש"ד קמ"ל:

בא"ד אבל אם אין לו אשה ובנים מותר. ול"ד למקדיש ומעריך דלאו חובה נינהו ועוד דאפשר לעשותו למחר וכן בהגבהת תרומות משא"כ במקדש ומיבם דתלוי בדעת אחרים ושמא למחר לא תתרצה לו וכל הקודם זריז ונשכר וכן בדין כיון דדינא שלמא הוא שרי אפי' בשבת משום בקש שלום ורדפהו וכן בחליצה משום עיגונא שרוצה לינשא לאיש זר שו"ר להר"ן ז"ל שכת' דהנהו דסיפא שנו דלית בהו מצוה כולי האי:

דף מ' ע"א גמ' ואם עירב וכו' כי עירב הוא מאי הוי הא דלא פריך מרישא דמתני' דקתני לא יביאו לו י"ל דמהתם לא מיכרעא כשמואל אע"ג דתק' לרב די"ל דהפירות קנו שביתה במקומם ואינו לא כרגלי המפקיד ולא כרגלי הנפקד אבל מסיפא מוכחא שפיר כשמואל ונר' שלזה כיון רש"י ז"ל במאמרו הקצר שאמ' אלמא כרגלי המפקיד נינהו ומהרש"א כת' בשם ר"י תי' אחר ע"ש:

שם שו"ר פטם הרי הוא כרגלי כל אדם. ולא אמרי' הכא כרגלי המפקיד מי שהפקידו מאצלו דהא אפקה מרשותיה מאתמול להעמידו בשביתת הקונה וכן גבי ההיא דר' דוסא וכשינוייא דלעיל:

רש"י בד"ה שאני עברא וכו' והם לא קבליהו מידו. ולר' הלל ורבינא ור' אשי דלקמיה אף שקבלוהו מידו כיון דברשותיה אוקמוה ובמחשבתו היה כרגליו:

בד"ה א"ל ר' הלל וכו' כל אדם אלמא כיון וכו' הר"א:

בא"ד הא ברשותיה אוקמיה במחשבתו הה"ד ומה"ד א"ל רבינא והשאר נמחק:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה