אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרח"א זלה"ה › מסכת ערכין

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת ערכין

מסכת חולין

דף י"א ע"א גמ' ומי מצית אמרת הכי והכתי' וכו' כת' הרב בני שמואל דרב יוסף אף דידע ליה להאי קרא מ"מ הוא סבר דקאי על ר"ח הב' דלאו בחד קרא כתיבי וק"ל ולא ידע מאי קאמ' ולא השגיח בדברי הימים היטב שהרי כתי' וביום י"ו לחדש הא' כלו ובתריה כתי' ויבואו פנימה אל חזקיהו ויאמרו טהרנו את כל כלי ה' וכו' וישכם יחזקיהו המלך ויאסוף וכו' בית ה' ויביאו פרים ז' ואילים ז' וכו' לחטאת על הממלכה ועל המקדש ועל יהודה וישחטו הבקר וכו' ויגישו את שעירי החטאת וכו' ויחטאו את דמם במזבח ויעמדו הלוים במצלתים ובכנורות ויעמדו הלוים בכלי דוד ויאמר חזקיה להעלות עולה למזבח ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות עד לכלות העולה וכו' ע"ש. הרי לך דבהשכמת יום אשר כלו לטהר הקריב הכבשים אלים ושעירים והפרים להזות את דמם ואחר הזאת הדם אמר להעלות העולה דהיינו איברים ופדרים על מוכח החיצון ובעת החל העולה וכו' ובתריה כתיב ויאמר יחזקיהו עתה מלאתם ידכם וכו' גושו והביאו זבחים ותודות ואיך אמרי' דקאי על הח' הב' וזה ודאי שבוש ולא ניתן ליכת' ועוד דא"כ ס"ס מאי פריך אביי והכתי' וכו' דמאי קו' דכיון דלא כתי' בחד קרא קאי על החרש הב' ואמאי נייד רב יוסף מהאי פי' דמלת ר"ח מפרכת אביי כיון דכבר ידע ליה להאי קרא וקושייתו אינה קושיא דרב יוסף סגי נהור הוה אשר מטעם זה היה מתרגם לכתובים משום דדברים שבכתב וכו' כדכת' בעלי הכללים ולכן שכח הכתובים וכדפריך ליה אביי והא לא כתי' וכו' הודה מודים מודים שתים ושו"ר לכ"ה (דף ק"א ע"ב) דכת' בשם התו' דפעמים שלא היו האמוראים בקיאים בפסוקים וכו ע"ש ושם משמ' דאיירי בפסוקי תורה כ"ש בפסוקי נ"ך וק"ל:

שם אלא אילייא בעלמא הוא דנפל בפומייהו וכו' הנה לכאו' נר' דהתו' בתענית נעלם מהם סוגיא זאת אבל זה ודאי פלא דכל רז לא אניס להו וכ"ש אשר רש"י שם כת' כדאית' בערכין ואיך נעלם מהם הש"ס ורש"י אבל מה שיראה לי ליישב דהא דאמרי' הכא אילייא דנפל בפומייהו אינו ר"ל דבמקום שירת היום מאת ה' נפל בפומייהו שירת זה הפסוק דא"כ האי קאמ' ותסברא דאימא לעולם היו משוררים על קרבן עולת נדבה ומאת ה' נפל בפומייהו האי קרא אלא ודאי דאביי סבר אם היו משוררים על הקרבן ודאי אף אם נפל בפומייהו לא היו אומרים ומשלימים אותם דברי' לומ' על הקרבן שירת אותו יום אלא ודאי דלא היו משוררים כלל אלא אדעתא דהכי היו מקוננים ומאת ה' היה זה ולהכי פריך ליה שפיר דא"כ הא עומדים על דוכנם קתני דמשמ' דאדעת' דשירה היו משוררים ואילו היו מקוננים למה להם לעלות לדוכן ושני ליה שפיר כדר"ל דאמ' אומ' שירה שלא במקום קרבן ור"ל דהשת' נייד מהך אוקמתא דאילייא וכו' דלעולם היו משוררים ושלא במקום קרבן ומהא לא תפשוט ולא אמרי' מעיקר' אילייא וכו' אלא כי היכי דלא תפשוט וס"ל דלא היו משוררים כלל אלא מקוננים אבל כד שני ליה דשייך שירה שלא במקום קרבן א"כ לעולם שירה ממש הוי והשתא ליכא למימר אילייא וכו' דאם כן מעיקרא אביי מאי קא פריך ותסברא דשירה גמורה הויא על הקרבן דלעולם שירה הויא על הקרבן ואילייא וכו' אלא ודאי מוכרח דס"ל דזה לא אפשר כיון דנתכוונו לשירה אף דנפל בפומייהו לא היו אומרים אותו א"כ השתא מיהא דאמרו שירה בלא קרבן ודאי דנתכוונו לשירה ואז לא אמרי' אילייא א"נ אפשר דלא אמרי' דאינו יכול לומ' שיר יום זה ביום אחר אלא דוקא בקרבן אבל שלא במקום קרבן לית לן בה וא"כ כיון שכן השת' לא צריכינן כלל לתירוצא דאילייא כלל ועיקר כדכתי' ולהכי כת' התו' דאומ' ר"י דאף דכוונתם לשירה כאשר מוכח מהיו עומדים על דוכנם מ"מ במקום שירה אותו יום נפל בפיהם פסוק וישב וכו' שלא במתכוין והביאו ראיה מהירו' דאילו מש"ס דילן אין ראיה כדכתי' ואף לר"ל כדכתי' וכ"ש מאן דחולק על ר"ל כנר' מהש"ס דקאמ' כדר"ל דאמ' וכו' וס"ל דאין אומרים שירה אלא על הקרבן מוכרח דבכאן היו אומרים שירה על הקרבן וליכא למימ' אילייא וכו' להכי כת' התו' דמהירו' מוכח דה' השיב חכמים אחור וערבב לשונם ושכלם לומ' זה הפסוק שלא במתכוין ואפשר דלדברי ר"ל בערכין הא דאמרו פסוק זה היתה כוונתם תפלה להפך עצת האויבי' בראשם וישב עליתם וכו' אכל ר"י אומר דאירע להם לקונן כך כדדייק כן ליש' דברייתא ולא הספיקו לגמור וכו' ובתר דאמרי' בירוש' כן אז יתפרש ש"ס דילן נמי הכי דאף לר"ל מוכרח לומ' דאילייא וכו' ורבא. אמר כן קודם דקדוקו בברייתא דקתני עומדים על דוכנם וכו' ודוק ותשכח:

תו' בד"ה איבעיא להו וכו' בחדש הב' עכ"ל. הנה ה' בני שמואל פי' בכוונתם פירושים אשר לא עלה על לבם ולא נתכוונו לדבריו וכפי פי' יצאה לו קושיא עצמית ואילו עיין יפה לא כת' מה שבת' וכוונת דבריהם פשוטה למעיין דק"ל דאיך מתרץ תלמודא בכבש הבא לעומר דאם לא עשו פסח מאין בא הכבש והעומר כיון שלא נקרא ניסן ולא עשו פסח שאחר זה אומר ויועץ לעשות הפסח א"כ מהיכן בא העומר לעשותו שהרי לא כלו טהרת הבית כי אם בי"ו בניסן כדכתי' וביום י"ו כלו ופסח לא עשאוהו בח' ניסן כדכתי' והכהנים לא התקדשו למדי והעם וכו' וכדפירש"י שם דמלבד טעם העיקרי שלא כלו לקדש כי אם בי"ו בניסן עור ט"א כי הכהנים לא התקשו וכו' ע"ש בפי' וא"כ כיון דהאי קרא כתי' מקמי קרא דויועץ ודאי דקאי על החדש הא' והם לא עשו פסח כי אם בח' ניסן שעיבר ניסן בניסן וא"כ חדש הא' הו"ל אדר ואין ראוי בו לא פסח ולא עומר ואילו הוה כתי' בתר קרא דויועץ אז ניחא דקאי על חדש הב' דהוא ניסן. ואין להק' דהו"ל לתו' להק' על מאי דפריך תלמודא וליחזי פסח היכי עביד וכו' והא קרא קאמ' בהדיא כי לא יכלו לעשות הפסח בעת ההיא ולא עשאוהו כי אם בח' הב' ואיך קאמ' וליחזי פסח וכו' די"ל דכוונת המק' להקשו' אף לדבריו דסבר דעשו עומר בח' הא' א"כ ודאי עשו פסח ומצה וליחזי פסח וכו' ואה"נ דהו"מ למפרך ולסתור לו כל הבנין דלא עשו פסח ולא עומר דעשאוהו אדר ב' וקו' התו' בד"ה אלא רמי ב"ח וכו' תמידים ומוספים וכו' היינו כפי סברתו דהקריבו העומר ודאי עשו י"ט א' והקריבו תמידין ומוספין וא"כ מאי ס"ד אלא דיש לדקדק בדבריהם דאי קושייתם על רמי בריה וכו' א"כ מאי אולמיה דפרכת תמידין ומוספין מפרכת רב איוייא דפסח היכי אכל וכו' והול"ל ודקארי לה מאי קארי לה דפסח היכי עביד וכו' ולא שייכא קושייתם אלא על רב איוייא דלא פריך מתמידין ומוספין של אתמול ויש ליישב דבריהם דאף לשיטתי' דרמי בריה דרב ייבא דלא נתן דעתו על פסח ומצה של תמול שלשום ושכח מאי דהוה אבל אתמול של מוספין איך הקריבו וכו' ואפשר דאתמול לא היה בב"ה ולא ידע ממוס' אתמול כלום אבל מפסח ומצה ק' שפיר אלא דק"ל דאיך רצה לומ' רמי בריה וכו' דהקריבו בי"ו בניסן כבש עומר שהרי קרא קאמ' בהדיא וביום י"ו לח' הא' כלו ובתריה כתי' וישכם יחזקיהו המלך ויביאו ז' פרים וכו' נמצא שלא התחילו להקריב כי אם בי"ז בניסן ולא יש לא עומר ולא קרבן ועוד הרי כתי' ז' פרים וכו' כי לכל ישראל אמר המלך העולה והחטאת וכו' שלא באו כי אם לכפר על עון ע"ז והוראת שעה היתה שהביאו מכל מין ז' ולזו י"ל דמאלו הז' כבשים א' מהם בא עם העומר אע"ג דהחטאת ז' והאלים ז' בשביל עון ע"ז הכבשים אינם כך א"נ דז' כבשים הם של מוסף היום ופרים ז' מהם של מוסף היום וכן האילים והשעירים וקרא דלהעלות עולה איירי בעולת העומר אוכל אלו הקרבנות היינו של הוראת שעה ולא א"ל על המוסף דידוע הוא ומ"ש להעלות עולה על הכבש הבא עם העומר אבל קושי' א'קשיא ונ"ל דרמי מפ'ת"ש וביום זו כלו אינו ר"ל ביום י"ו ממש עשו הטהרה אלא ר"ל עד יום זו ולא עד ככלל וביום ט"ו באו אל חזקיה המלך וישכם דהיינו יום י"ו א"נ דאף א"ת דלא כלו כי אם ביום י"ו מ"מ הכבש והעומר הקריבו יום י"ו דאפשר מקום מזבח החיצון טהרוהו ועדין תשלום הבית וקרא דלהעלות עולה קאי איום י"ו כשהקריבו עולת כבש ועומר ודוק:

ומ"ש לעיל דרב איוייא לדידיה קפריך לא יתיישב זה שהרי רב אשי קא מוקים להאי תירוצא דבכבש הבא עם העומר עסיקי' ומידי דשליחא דצבורא והיינו כוונת התו' שכ' אלא אמר רב שימי וכו' ולעולם לא תפשוט וכו' דר"ל דלא תימא דפי' הש"ס הוא אלא מאי אית לך למימ' מידי דהוה שליחא דצבורא וכו' ה"נ נימא בעולת חובה ומידי דהוה שליחא וכו' דא"כ לא הול"ל השתא דאתית להכי וכו' דמשמ' דרב שימי לא נחית לאוקומה בעולת חובה אלא דלא מוקים לה אלא בעולת עומר ומטעמא דהוי שליחא דצבורא והרי קרא לא איירי אלא באדר שני ולכן נראה דהתוספות הקשו על דברי רמי ומשם חלה הקושיא על המקשה ועל המתרץ:

ובעיקר קו' התו' נ"ל לייש' דבסנהדרי' פליגי ר"ש ור"י ורשב"י דלדעת ר"י מפני הטומאה עיברוה וא"כ הו"ל ניסן אדר ב' וכן לדעת ר"ש דעובר ניסן בניסן אבל לדעת רשב"י דמחצה טהורים עשו פסח א' וטמאים הניחם לעשות פסח ב' ולא עיבר כלל נמצא דלדעת רשב"י עשו ישראל פסח בניהן ועשו בפסח ב' וכיון שכן הקריבו העומר כהלכתו וכוונת רמי דמאן לימא לך דפי' קרא כאידך תנא דילמא פי' דקרא כרשב"י דעשו פסח א' והקריבו העומר כיון דהוי ניסן ובעיית ר' אבין היא אליבא דר"ע וכפ"ז אין ראיה אלא מר"ש ור"י ומרשב"י ות"ק ליכא ראיה ועכשיו דברי רמי ע"ד הניחא למ"ד וכו' ולהכי הק' לו שפיר וליחזי פסח היכי אכיל וכו' ודוק ותשכח:

דף י"ז ע"א רש"י בד"ה פורענות מזדמנת לו למאן שעברו עליו וכו' עכ"ל. לכאורה מה בא רש"י לשלול ונ"ל דבא לשלול שלא נפרש דבמערבא אמרי דברי הש"ס וקאי על וכל כך למה ר"ל דהאי יסורין אהנו כדי שלא תהיה פורענות מזדמנת דאילו לא היו יסורין תהיה פורענות מזדמנת לו ולפי פי' זה ק' דא"כ הול"ל כרי שלא תהיה פורענות מזדמנת לו לכך כת' רש"י דקאי על תנא דבי ר"י דהיינו למי שעברו עליו מ' יום וק"ל:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה