אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרח"א זלה"ה › מסכת מגילה

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת מגילה

מסכת תענית

דף ג' ע"ב רש"י בד"ה ל"ת שבתורה דכתי' לא תוכל להתעלם וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל על רש"י ממסכת ברכות ועוד ק"ל ממס' מנחות דף ל"ז) דבהדיא אית' שם שהוא לאו דלא תסור ונ"ל לתרץ כמאי דכת' רש"י ז"ל בעצמו במס' שבת (דף פ"א) וז"ל ל"ת דכתי' והתעלמת מהם פרט לזקן ואינה לפי כבודו והכא נמי טלטול דרבנן אלאו דלא תסור אסמכוה רבנן ובמקום כ"ה ידחה עכ"ל נמצא דחכמים למדו דדחי כ"ה בלאו דידהו דהיינו לאו דלא תסור מוהתעלמת ופי' ל"ת שבתורה הוא לאו דלא תתעלם בשב וא"ת ולאו דלא תסור אמי' בקום עשה ולא למדו חכמים ממנו אלא בלאו דידהו דוקא ורש"י דלא כת' כאן ג"כ כמ"ש במ' שבת דהא מק"מ נמי דרבנן היא י"ל דהא במ' ברכות דחו דלא ליגמר מוהתעלמת מטעמא דאיסורא מממונא לא ילפי' ואח"כ הביא לו בריית' דולאחותו ותי' לו שוא"ת שאני ובודאי דזה הדחייה דשוא"ת תרתי נמי דלא ליגמר מוהתעלמת דהא האי טעמ' דאיסור' מממונא לית' דהרי מצינו מולאחותו דהוא איסור' ואעפ"כ דוחה כ"ה איסור' אלא מוכרח דהאי טעמ' דשוא"ת אהני לן ג"כ דלא ליגמר מוהתעלמת ודוק מינה דהאי איסור שהוא שוא"ת אה"נ ליגמר דדוחה ובמנחות דהוא איסור כלאים מדאורייתא בקום עשה להכי קמהדר הש"ס לומ' תרגמה רב שבא אלאו דלא אסור ר"ל דהאי דאייתית ראיה מאמר מר גדול וכו' לומ' דאף בקים עשה דחי היינו דוקא בלאו דלא חסור ולהכי קאמ' קרא ל"ת שבתורה סתם ר"ל בלאו דלא תטור אפי' קום עשה ובלאו גמור דאוריית' דוקא בשוא"ת בלאו דוהתעלמת וא"כ בכאן מגילה שהיא שוא"ת אפי' היתה מצוה דאוריית' ליגמר מוהתעלמת דדוחה ולא צריכינן ללא תסור אבל התם בשבת שהוא קים עשה דעובר על טלטול מוקצה אלולא שהיה איסור דרבנן לא היה נראה מפני כבוד הבריות ולכך צריכינן לטעמ' דלא תסור וכן התם נמי במס' מנחות (שם) שהוא איסור כלאים בקום עשה צריכינן לטעמ' דלא תסור ודוק:

תו' בד"ה מת מצוה עדיף הק' הר"א וכו' והכא בולא קרי ותני וכו' עכ"ל ובמ"ש ניחא נמי הא דקשיא על דבעי רבא לקמיה מקרא מגילה ומ"מ הי מיטיהו עדיף וליפשו' מת"ת דרבים דעדיף ממק"מ דדוחה אותה דהא לא למדנו דמק"מ דוחה ת"ת אלא מק"ו מעבודה דעדיפא מת"ת ודוקא דיחיד אבל דרבים עדיפ' מעבודה וא"כ מוכרח דת"ת דרבים דוחה מק"מ ומ"מ עדיף מת"ת דרבים וא"כ מכ"ש מת"ת דדוחה מק"מ ומאי בעי אכן במ"ש ניחא דמ"מ דלא קרי ותני אין מבטלין עליו ת"ת דרבים ולכך רבא בעי וק"ל:

דף ה' ע"ב תו' בד"ה בקש לעקור וכו' דרצה לעוקרו מט' ולקובעו בי' וכו' עכ"ל. הקו' בכאן גלויה דא"כ מאי קא מקשה הש"ס לעיל (דף כ') דאי ס"ד אנשי כנ"הג וכו' והתנן וכו' ומאי קו' כיון דלא עקרו אותו מכל וכל אלא מיום ליום יכולים לבטל דברי ב"ד אחר והפר"ח במים חיים הניחה בקושיא ואם אפשר ובעיני ה' יכשר לתרץ דלא דמי דבשלמ' בט' באב כיון דעיקר זמנו בי' ליכא עקירה דתרי יומי הם זמניה וכאילו לא עקרו אבל הכא דאין זמנו אלא כי"ד ובט"ו והם עוקרים אותו ליום הכניסה שאינו זמנו כלל ולא שייך ביה כלל הו"ל באילו עקרו אותו מכל וכל ולהכי קא מקשה הש"ס דאיך יכול לבטל מזמנו ודוק. ועוד דהיינו טעמ' דלא הודו לו דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אבל בדחייה מיום ליום וכדאמרי' לעיל (דף כ') והתנן אין ב"ד יכול לבטל וכו' אף בדחייה בעלמא כדברי חכמים ודוק:

דף ו' ע"ב רש"י בד"ה אלא מקר' מגילה כלומ' שאם עשאן בא' וכו' עכ"ל כיון רש"י בזה לשלול דמשום דתנא ברישא קראו את המגילה באדר א' ולא תנא בהדה ומתנות לאביונים ש"מ דאם עשאה בא' יצא והא דתנא בסיפא אין בין אדר א' וכו' היינו לענין לכתחלה דשוים אבל אם עשה מתנות באדר א' יצא דא"כ מאי קא מקשה הש"ס לקמי' אי ת"ק קשיא מתנות לכך פירש"י כלומ' שאם עשאה בא' לא יצא וב' שוים אפי' בדיעבד דלא יצא ורישא סמכה אסיפא וק"ל:

דף ט' ע"א תו' בד"ה אלהים ברא בראשית פי"ה וכו' ונ"ל וכו' והתיבה הא' הוי בורא אחר וכו' עכ"ל ואע"ג דכתבו לו לשון יונית בתחלה י"ל כיון שכך דרכם של עולם יש לו להזכיר בורא בתחלה א"כ י"ל לפי שהוא קדמון ותחלה בעולם קודם הנבראים לזה נקרא שמו תחלה וא"כ ח"ו שהם כ' רשויות ומ"ש ה' מר דרור דאף שכתבו ל' יונית בתחלה לא היה מאמין להם דכיון שהבורא תחלה ומשקר כל מ"ש כיון שהפכו הסדר וכו' א"כ לפ"ז הטעם משום שמשקר כל מ"ש ולא מטעם ב' רשויות כיון שפי' לו תחלה ואין זה משמעו' ל' התו' שכתבו דמחזי כ' רשויות ואפשר מ"ש שמשקר מ"ש ר"ל וא"כ גם מה שפירשו בראשית בתחלה שקר אלא שם אלוה ח"ו וק"ל:

בד"ה על נושאי ב"א וכו' לא הי"ל למשה סוס וכו' עכ"ל כחך ה' מר דרור אבל לרש"י היה מאמין להם אלא משום בזיון למשה שלא הי"ל וכו' ול"נ דאף לדברי רש"י מטעם שאינו מאמין להם ודברי רש"י ז"ל בתמיה ואפושי פלוגתא לא מפשינן וק"ל:

בד"ה ואל זאטוטי כו' וכו' אמאי לא כתבו לו וישלח את אצילי וכו' עכ"ל עיין מה שפי' מהרש"א ז"ל ולכאור' היה נר' לפרש דכשכתבו לו התורה כתבו לו כל מלה ומלה בל"הק ומתפרשת ביון ומשמ' להו דזאטוטי ל"הק דאל"כ מאי אתא לאשמועי' דכל התורה כולה בל' יון כתובה ולא אמ' לנו השינוי איך שינו אותה בל"הק כמו בראשית וכמו נושאי וכו' כמ"ש מהרש"א אלא ודאי ש"מ דבל"הק היא וכתבו פי' בל' יון ואהא קשיא להו דאמאי לא כתבו לו בל"הק בתרוייהו אצילי כלישני' דקרא ותי' משום דלא רצו לשקר לזה כתבו אצילי בתרוייהו וא' דורשי' אותה לגנאי וכ' לשבח אלא דק' לפי פי' זה דבל' יון איך כתבו פי' זאטוטי דסוף סוף שקרו דמוכרח בל' יון מפרשים אותו לשבח ומה הועילו בתקנת אמנם לפי פי' מהרש"א א"ש דפי' זאטוטי בלשון יון אינו כפי' אצילי אלא משמעותו ג"כ בלשון יון לתרי אנפי ואהא קשיא להו אמאי לא כתבו פי' אצילי ותי' משו' דלא רנו וכו' ולוה כתבו פי' זאטוטי דמשמעותו לתרי אנפי ולעולם לא כתבו אלא בל' יון ורוק:

ע"ב רש"י בד"ה וכתבו לו צעירת הרגלים וכו' קצרות מרגליה עכ"ל לשון זה נתחבטו בו רבים ויראה לי דק"ל דאיך קורא אותה צעירת הרגלים והרי עינינו הרואות דרגליה ארוכות וידים שלה קצרות לזה תי' דלפי שידיה קצרות מוכרחת שתקצר רגליה ונקטו צעירת רגלים ולא ירים משום דאילו כתבו לו ירים לא היה ניכר שהיא הארנבת דכמה מיני חיות ידיהם קצרות כמו החתול וכיוצא בו דהקב"ה ברא כמה מינים יש שרגליהם ארוכות כמו הבהמות ולמטה מהם בהמות דקות והקצרות מהם החיות ולמטה מהם העופות וא"כ מהיכן ניכר שהחיה הזאת הארנבת לזה קרו אותה צעירת הרגלים ר"ל שבגופה בעצמה ידיה קצרות ורגליה ארוכות והיא מקצרת אותם בשביל ידיה הקצרות ודוק ושמעתי שחכמי המערב פי' דבא לפרש רש"י מ"ט קראו איתה צעירת הרגלים והשיב לפי שיריה קצרות וכו' וידים נמי איקרו רגלים כיון שהולך עליהם כדכתי' בקרא ההולך על ד' רגליו וכו' ובכמה דוכתי קרא אותם רגלים ע"כ:

דף י"ב ע"א רש"י בד"ה הראוי לכסף. וכו' מטות זהב וכסף וכו' עכ"ל כיון בזה לשלול דלכאור' נר' דפי' הראוי לכסף קאי על גלילי כסף מכיון דהש"ס התחיל בכסף שלא כסדר הכתו' ועוד דהביא רישי' דקרא על גלילי כסף מטות זהב וכסף תניא וכו' וא"כ פי' הראוי לכסף קאי על מקו'שיש בו גלילי כסף והראוי לזהב קאי אמטות זהב ולפ"ז ק' דא"כ מ"ש הן של כסף ורגליהן וכו' לכך פירש"י דהדרשא של הראוי לכסף קאי נמי על מטות זהב וכסף ומ"ש רש"י אח"כ הראוי לזהב והגדוע לכסף בא לפ' ההפרש שבין הראוי ל זהב ובין הראוי של כסף וק"ל:

דף ט"ז ע"ב רש"י בד"ה ששון זו מילה ועל כל אלה גזר עכ"ל רבים נתחבטו בזה הלשון ונלע"ד דכוונת רש"י ז"ל בא לשלול פי' אחר שהייתי מפרש פי' אורה זו תורה כמ"ש ז"ל ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' אמר אביי מכאן מודעא רבה לאוריית' וכו' קיימו מה שקבלו כבר ע"כ נמצא שלא קבלו התורה כהוגן אלא מימי הפורים דמקודם אילו היו רוצים שלא ללמוד תור' היה יכולת בידם מכח שהיא כאונס וא"כ פי אורה זו תורה ר"ל שאז היתה להם התורה ברצון והייתי מפ' כך מכיון שלא מצינו קרא שגזר על התורה וכן פי הרב חמדת ימים ז"ל ופי' שמחה זה י"ט היינו שעשו פורים י"ט כדכתי' שמחה ומשתה וי"ט וכו' א"נ פי' שמחה י"ט ר"ל שמקודם מרוב עול צרות וגלות שגזר עליהם נתבטל י"ט ממילא כמ"ש ז"ל ויעבור מרדכי שעבר על דת וכו' ועכשיו נתבטלה הגזירה ונתקיימה השמחה של י"ט וזה הפי' ששלל רש"י ז"ל דא"כ מהו ששון זו מילה הא אאע"ה כבר קבלה ברצון הוא וזרעו אלא מוכרח שגזר על המילה א"כ תורה נמי וי"ט נמי דומיא דמילה לכך קבע דבריו במילה ר"ל מכאן מוכח דעל כל אלה גזר א"נ בא לשלול שלא תאמ' דמאי שנא דגזר על המילה דבשלמא תורה משום דאם אין תורה אין ישראל אלא מילה מ"ט אלא ודאי הוא לא גזר אלא על המילה דוקא כרי שתתבטל תורה ממילא דהערלים אין מתקיימת תורה בידם כמ"ש ז"ל וממילא יתבטלו ישראל ח''ו ולעולם לא גזר על התורה ולפ"ז ק' מ"ש ויקר זה תפלין אלא ודאי ש"מ דגזר על הכל וא' נ"ל עיקר ודוק וכפי פי' ב' רש"י פי' במילה לומ' שלא תפרש ותטעה מכאן שלא גזר על כל אלה אלא על המילה ולכן בא הכ' לומר דהשתא היתה תורה ע"י מילה ושמחה זה י"ט ר"ל כדפי' לעיל דליתיה דא"כ תקשה נמי בויקר זה תפלין ומאי איכא למימר הכא אלא מוכרח דגזר על התפלין א"כ במילה נמי גזר שהיא מצוה עיקרית ויסודית באלהות ולהכי גזר עליה ולעולם דגזר נמי על התורה וק"ל:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה