כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת בבא קמא
דף ס"ב ע"א תו' בד"ה מרובה קתני וכו' וי"מ דאין לחוש הכא וט' דלא נחת למניינא וכו' עכ"ל. הנה הרב י"ש הבין כוונתם לומ' דאי הוה תני מניינא לא משייר חדא אבל השתא דלא תני מניינא משייר חדא וכדברי בעל הכריתות ודבריו הם בכללי הש"ס (כ"ח) ולעד"ן דלא נתכוונו להכי כלל דהא לא הול"ל לא נחית למניינא דהו"ל למינקט לישנא דש"ס דלא קתני אין בין ועוד מהו שסיימו בדבריהם דגלי לן שיש ריבוי בד' וה' דמאי נ"מ דהול"ל בקיצור כיון דלא נקט מנין ד' או ה' אפי' דכוונתו היא לומ' למימני ולסדורי לכל הני דמרובה מ"מ כיון דתני מרובה בלא מנין אמרי' תנא ושייר. ויראה לע"ד דכוונתם דע"כ לא אמרי' איכא דשייר חדא לאו שיורא הוא דוקא היכא דכוונת התנא למימני ולסדורי כולהו לומ' דהני כולהו מרובה וכו' ושייר חדא. אז ודאי דוקא קתני אבל הכא דאין כוונת התנא אלא לומ' דאיכא ריבוי ובחדא סני שייך לומ' שייר דהא אין כוונתו למימני כולהו ולשייר חדא אלא דכוונתו דאיכא ריבוי ונקט חדא ות"ה לכולהו דהא שיתף שגנב מחברו לא קתני ואע"ג דכת' הרב ח"ה דלא הוי שיור מ"מ אי נחית חנא לאשמועי' לכולהו דמרובה ולסדורי ולמימני להו לא הו"ל לשיירה אלא מוכרח דתנא לא קמ"ל אלא דאיכא ריבוי דלא אשמועי' לעיל דאיכא ריבוי אלא הכא וכיון דאין כוונת התנא אלא לאשמועי' עיקרא דדינא בהני דתני הני. ואף אם נפרש כפי' ה' י"ש דפי' מניינא מניינא ממש כוונת התו' היא ר"ל דאי הוה תני מניינא אף אם שייר תרתי לא אמרי' שייר תרתי אע"ג דיכולין לומר דכונת תנא דגלי לן דאיכא ריבוי מ"מ כיון דתנא מניינא לדיוקא אתא אבל השתא דליכא מניינא א"כ איכא למימ' שפיר דגלי לן דאיכא ריבוי וכו' ודלא כה' י"ש וכמ"ש בזה באורך בכללים ע"ז וכפו פי' זה נקטו התו' מניינא לריבותא דל"מ אי תנא אין בין דודאי מוכרח לומ'דכוונת תנא להדורי לכל הני דמרובה לומ' דוקא הני ותו לא אלא אפי' תנא מניינא ויכולים לומ' דכוונת תנא לומ' דאיכא ריבוי מ"מ כיון דתנא מניינא לא מצי למימ' שייר ודוק: