אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב קונטרס קדושת שביעית › סימן יד

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

קונטרס קדושת שביעית · סימן יד

סימן יג

אשר שאלת תמיד לבאי כי שמעת מפי חכם א' שאסור לכהן ליגע בתכשיטי כסף וזהב שהיו על אשה בשעה שמתה וכן טבעות כסף וזהב שהוציאו מעל איש המת וכן בגדי רקמה אם היו על אשה שמתה כי כל אלו מטמאין את הכהן אף אחר שהסירום ואינם נוגעים במת ואמרת שזה לפלא וזרות בעיניך ומעולם לא שמעת כזאת ולא ראית שום כהן ואפי' חסיד שבכהונה נזהר בזה ובקשת לעמוד על דעתי בזה:

תשובה אל יפלא בעיניך דבר זה כי שורש גדול יש לו ודבר גדול דיבר החכם ראוי לתת לב ולעמוד על מקור הדין. הנה שורש דבר זה פתוח בפלוג' דר"ת ורבינו חיים הכהן ז"ל הוב"ד בתוספות דנזיר ד' נ"ג ע"ב דעמ"ש בגמרא ה"ן מסתברא דקתני וכלים הנוגעים במת וכלים בני הזאה אינון אלא ש"מ אשארא כ' התוס' ד"ה אשארא ז"ל וא"ת ולישני ליה דהני כלים בכלי מתכות מיירי דאדם הנוגע בהם טמא טומ' ז' ובעי הזאה שלישי ושביעי דחרב כחלל ואומר ר"ת דע"כ לא מתוקמא מתני' בכלי מתכות דא"כ הנזיר מגלח דחרב הרי הוא כחלל ושלח לו רבינו חיים כהן איזה בית אשר תבנו לי דאי הנזיר מגלח עליו ה"ה דכהן מוזהר עליה ואין לך בית שאין בה שום כלי מתכות שהיה באהל המת או שום מסמר כדאמרינן במס' שמחות כל טו' שהנזיר מגלח עליה כהן מוזהר עלי' ותו דבהדיא תניא בתוספתא ובמס' אהלות פ"א דקחשיב התם ד' טמאים במת כיצד וכו' וקאמר במד"א לתרומה וקדשים אבל נזיר אין מגלח אלא על המת בלבד פירוש וכו' וע"כ מתני' דהתם בכלי מתכות מיירי דבכלי שטף א"א להיות טמאים ד' אלא דוקא בכלי מתכות דאמר רחמנא חרב כחלל משכחת וכו' אלמא דאין הנזיר מגלח עליהן והא דלא מוקי מתני' בכלי מתכות משום דבלא"ה קי"ל דקאי אשארא ע"כ. הנה דעת ר"ת מבואר דכל כלי מתכו' הרי הם כמת עצמו ומטמאים אדם וכלים וגם הנזיר מגלח עליהן דחרב הרי הוא כחלל אלא שר' חיים היק' לו מהך תוספתא דמס' אהלות דקאמר בד"א לתרומה וקדשי' אבל הנזיר אינו מגלח ונר' דיש להכריח מכאן שר"ת היה אוסר לכהנים ליגע בכלי נחשת שנגעו במת ושלוקה על טומאה זו אעפ"י שלא נתפרש זה בדברי ר"ת מ"מ מתוך תשו' הרב חיים הכהן ז"ל יש להכריח כן דיש לדקדק מה לו להאריך בתשו' דאי הנזיר מגלה א"כ הכהן מוזהר עליה כדתניא במס' שמחות וכו' ואי זה בית אשר תבנו לי ואי אפשר לשום כהן ליזהר מזה ומה צורך לכ"ז האריכות והלא יספיק השיב על דברי ר"ת מהך תוס' דאהלות דמפורש בה דטו' מתכות אינה אלא לתרומה וקדשים אבל הנזיר אינו מגלח וכבר נסתר בזה תי' של ר"ת שכ' דמאי דלא מוקי לה בכלי מתכות היינו דאי הכי הנזיר מגלח ולקו' ר"ת דאמאי לא מוקי ומזה בג' וז' בכלי מתכות ובתרומה וקדשים כבר תי' ר"ח דה"ה דהו"מ למימר הכי אלא דקוש' דמלתא נקט. אל"ו ממה שהאריך ר"ח להביא ההיא דמס' שמחות ולומר איזה בית אשר תבנו מוכרח דשמעיה לר"ת שסובר דכהן מוזהר על טו' מתכות וע"כ השיב לו תרתי חדא שאי אפשר לכהנים ליזהר מזה ואיזה בית אשר תבנו לי ותו דבהדיא אי' בתוספתא דעל טו"מ אין הנזיר מגלח. ועוד מוכח מדברי הר"ח דכשנאמר דנזיר מגלח מאין המלט מוכרח לומר דכהן מוזהר עלי' דאי יש מקום לומר דאע"ג דנזיר מגלח אין כהן מוזהר, א"כ לא מק' מידי איזה בית וכו' וכיון דר"ת סו' דנזיר מגלח עליה בהכרח הכהן מוזהר עליה:

וכן מצאתי מבואר להדיא בהג"א פ' לא יחפור הגהה י"א וז"ל וכלי מתכות הנוגעות בכל טומאות הבאות מן המת הרי הן כמותן שפוד שנגע במת עצמו או באהל המת הרי הוא אבי אבות הטומאה וכו' ואוסר ר"ת לכהן ליכנס באותו בית שיש בו מתכת שנטמא באהל המת וההיא דמס' שמחות דתניא כל טו' שהנזיר מגלח עליה כהן מוזהר עליה משבשתא היא אבל רבינו חיים כהן ז"ל התיר מכח ההיא ברייתא חרב הרי הוא כחלל ואין הנזיר מגלח עליה א"כ אין כהן מוזהר עליה ע"כ ומ"ש משם ר"ת ז"ל דהך ברייתא, דמס' שמחות משבשתא היא כ"כ בשמו התוס' בכתובות ד' ד' ד"ה הגולל וברכות די"ט ד"ה מדלגין ובדוכתי טובא והכריח כן ר"ת משום דהתם תני רביעי' דם שאין הנזיר מגלח ובהדיא אמרי' בפ' בהמה המקשה דף ע"ב דעל רביעית דם כהן מוזהר עליו מעל כל נפשות מת לא יבא ואעפ"י שהתוס' שם והרשב"א בחידושיו ויתר הראשונים ז"ל דחו אותה קושיא של ר"ת מ"מ הוא ז"ל כך דעתו דהך תוספתא משבשתא היא ואין לסמוך עליה וע' בס' הישר לר"ת ז"ל במס' שבת פ' הזורק סי' ר"ך דכ"ד ע"א ושמעי' מהא מתני' דחרב הרי הוא כחלל לענין אהל וכו' ע"ש. ונר' דר"ת לא הוצרך לשבש אלא הך בריי' דמס' שמחות שתלה הכהן עם הנזיר אבל כך תוס' דאהלות אין צורך לשבשה לדין טו' כהן דאף אם נאמר דמתרצתא היא ואין הנזיר מגלח עליה מ"מ כהן מוזהר עליה ומשו"ה כ' הג"א דהך תוס' דמס' שמחו' משבשתא היא ולא חשו להתוס' דאהלות ונמצא לדעת הג"א דעת ר"ת הוא דבטו' מתכות אין הנזיר מגלח. אכן מדברי תוס' דנזיר הנ"ל נר' דס"ל לר"ת דגם הך תוספתא דאהלות משבשתא היא שהרי כ' להדיא ר"ת שהנזיר מגלח:

אכן מצאתי להר"ש ז"ל בפ"א דאהלות מ' א' קצת שינוי בזה דהנה שם הביא בתחי' ס' ר"י מסיפונס שהובא בתוס' דנזיר דס"ל דלאו דוקא כלי מתכות אלא ה"ה בכל הכלים אמרי' חרב כחלל והביא ראיה מתוספתא דכלים החמת שהיא נתונה וכו' ועוד הביא ראיה מהספרי כל אשר יגע בו הטמא וכו' ת"ל וכבסתם בגדיכם וכו' והיק' על ר"י מהסו' הנז' דאמרו כלים בני הזאה נינהו והשתא לפיר"ת ניחא דבכלי שטף איירי אך לר"י מאי מק' הלא כל כלים בני הזאה נינהו ככתוב בתוס' באורך והר"ש ז"ל כ' ז"ל ועו"ק לפי' מדאמרי' בנזיר כלים בני הזאה נינהו וכו' ולפיר"ת ניחא דאע"ג דאיכא לאוקומי בכלי מתכות משמע ליה מתני' בכל כלים א"נ אי בכלי מתכות היה הנזיר מגלח ומיהו זה לא יתכן דבהדיא תני בתוספ' אין הנזיר מגלח ואומר ר"ה דלא חייש לאוקמא בכלי מתכות דע"כ לאו אכול' קאי כדקתני מצו' בימי ספרו וכו' הנה כאן מבואר דר"ת עצמו תי' לקושיתו כתי' הר"ח הכהן והך תוספתא דאין הנזיר מגלח מתרצתא היא והיינו כמ"ש בדעת הג"א הנ"ל אבל התוס' דמס' שמחות דוקא הוא שמשבש וכ"כ הר"ש לקמן בסו' הדבור ז"ל יש לדקדק מכאן דאין חרב נעשה כחלל לענין נזיר דהא קתני אין נזיר מגלח אלא על המת בלבד ויש מדקדקים דאין כהנים מוזהרים על טומאת חרב משום דתניא במס' שמחות וכו' ואומר ר"ת דכללא משום רישא דע"כ כללא דסיפא לאו דוקא רביעית דם וכו' וכהן מוזהר עכ"ד. הרי מבואר שלא כדברי התוס' הנז' דר"ת משבש ב' התוס' ואילו למה שהביא הר"ש בשמו אינו משבש אלא תוס' דמס' שמחות אבל תוס' דאהלות מתרצתא היא דחרב כחלל אין נזיר מגלח ומ"מ סובר ר"ת דכהן מוזהר עליה משום דלאו הא בהא תליא ואעפ"י שאין נזיר מגלח כהן לוקה עליה ונמצא גם הר"ש כ' להדיא בדעת ר"ת דכהן מוזהר על טו' מתכות. גם האגודה פ' לא יחפור סי' מ' כ' בשם ר"ת שאסר לכהן ליכנס בבית שיש בו מתכת שנטמא באהל המת ושר"ח כהן ז"ל חלק עליו ע"ש:

גם הרא"ם ז"ל בס' יראים עמוד טהרה סי' שי"א כ' ז"ל וחרב שנטמא במת דאמר רחמנא הרי הוא כחלל וכו' כגופו של מת חשבינן ליה וכהן מוזהר עליה שהרי יש לדקדק שנזיר מגלח עליה מדאמרינן בנזיר וכלים בני הזאה נינהו וכו' ומדלא מוקים בכלי מתכות וכו' שמעינן דכ"מ לא הוה תני בהו אין הנזיר מגלח וראיה ממס' אהלות וכו' למדנו דכלים שנטמאו באהל המת הרי הן כמת ועוד דקרא דחרב הרי הוא כחלל מוקמי' ליה באהל המת וכו' הילכך צריכי' כהנים ליזהר שלא ליטמא בחרב שנגע במת או באהל המת ונפש החוטאת היא תמות ואנחנו נקיים. ויש למצוא תקנה לכהנים בטומאות דההוא ט' דשרינן להו בגולל ודופק דטומאות הפורשות מן המת פי' מגופו של מת ולא גולל ודופק וכו' מההוא ט' נמי יש להתיר טומא' מתכות אני ראיתי לחלוק על ר"ת ז"ל כאשר כתבתי פי' בפנים ופסקתי אחריו כדבריו עכ"ל וביאור דבריו בפשטן לע"ד הוא כך דמה שפסק תחי' שצריכין הכהנים ליזהר מטו' חרב כחלל והנפש החוטאת וכו' היא ס' ר"ת ושוב כ' דעת עצמו שנר' שיש למצוא תקנה וכו' ולהתיר טו' מתכות אמנם לא סמך ע"ז נגד ר"ת ז"ל וזהו שסיים בדבריו וכ' אני ראיתי לחלוק על ר"ת וכו' ופסקתי אחריו כדבריו שר"ל שלמעשה לא סמך על דעתו אלא פ' כר"ת וכן הבין כדבריו הכל בו סי' קי"ד ה' אבל ד' ק"ל ע"א ז"ל כ' בס' יראים חרב הרי הוא כחלל הילכך צריכים כהנים ליזהר בחרב שנטמא במת במגע או באהל ע"כ והעתיק דבריו רבינו הב"י ז"ל בסי' שע"א ע"ש ושלא כמו שהבין בדברי הרא"ם הרב הגדול מהר"י טייב ז"ל בס' ווי העמודים יבואו דבריו לקמן בע"ה אלא שיש להעיר על הכל בו ז"ל שלעיל מזה בד' קכ"ט ע"ג כ' היפך מזה וז"ל ואלו הן המטמאין באהל וכו' הגולל והדופק וכו' וכהן אינו מוזהר ע"ז ולא על כלי מתכות שמגען במת דתניא כל טומ' שאין הנזיר מגלח אין כהן מוזהר עליה ר"ל שם טומאה ע"כ ומ"ש ר"ל שם טו' כיוין לדברי התוס' דברכות שם שדהו דברי ר"ת שכ' דהתוס' דמס' שמחות משבשתא מחמת רביעית דם ודחו ליה דשם טו' קאמר ע"ש ולעולם הך דמס' שמחות מתרצתא היא וכדברים האלה ממש כ' הסמ"ק עשין פ"ט ע"ש ונמצא דברי הכל בו סתראי נינהו ואם כונתו לומר דיש חולקי' ומחמירי' כדברי ר"ת היה לו להביא דברי ספר יראים סמוך לזה ולומר אבל בס' יראים כתוב. לא לכתוב תרי סתמי רחוקי' זה מזה כנר' דשניהם ה' פסו' ותימה על רבינו הב"י ז"ל שלא העיר בזה. ואולי יש לחלק בין חרב שנחלל בו המת לשאר כלי מתכות כמו שיתבאר לקמן שיש סוברים כן:

איברא בעיקר דברי רבינו הרא"ם ז"ל יש מקום עיון במ"ש ויש למצוא תקנה לכהנים מההוא ט' דשרינן לעיל גולל ודופק וכו' והנה לעיל מזה כ' הרב ז"ל דברי הת"כ ריש פ' אמור לנפש לא יטמא אין לי אלא למת לדם מנין ת"ל לנפש מנין לרבות כל טו' הפורשו' מן המת פי' הפורשו' מגופו של מת כההיא דתנן בנזיר על אלו טו' הנזיר מגלח וכו' ותניא במס' שמחות כל טו' מן המת שהנזיר מגלח וכו' מכלל זה למדנו דטו' הפורשות מן המת דמרבי' פי' מגופו של מת שהרי מטו' שאינן מגופו של מת כגון גולל ודופק אין נזיר מגלח עליהן הילכך אין כהן מוזהר עליהן כדתנן בנזיר (דנ"ד ע"א) על אלו טומאו' אין הנזיר מגלח הסככות והפרעות וגולל ודופק וכו' ורביעית דם וכו' ועוד יש ט' לגולל ודופק שיש להשיב ולומר שמהטעם שאינו מגלח על רביעית דם אעפ"י שהוא מגופו הרי נוכל לומר שאינו מגלח על גולל ודופק אפי' אם נפרש פורשות מן המת שלא מגופו של מת עכ"ד וביאור דבריו אלה לע"ד כך הם תחי' פירש דמ"ש הת"כ טו' הפורשות מן המת ר"ל מגופו ממש של מת וסו' דכל הנהו דתני במתני' דנזיר ברישא דהנזיר מגלח כולהו הוו פורשות מן המת ומשו"ה הנזיר מגלח והת"כ אזיל בשי' התוס' דמס' שמחות דעל מה שהנזיר מגלח הכהן מוזהר וכולא חדא ט' משום דבנזיר כתיב על נפש מת לא יבא ובטו' כהן כתי' על כל נפשות מת לא יבא ע' בהרמב"ם בפי' המשנה דנזיר שם ובעינן פורשות מגופו של מת כגון עצם כשעורה ומלא תרוד וכו' שהיו מגופו של מת ממש ופירשו. וכל אינך דתני בסיפא דמתני' דנזיר שאין הנזיר מגלח עליהן ובכאלן גולל ודופק קרי להו אינן פורשות מן המת ר"ל שאינו מגוף המת עצמו ונמצא שהגולל והדופק אין הנזיר מגלח ואין הכהן מוזהר עליו. וכ' עוד פי' שני דאפ"ל דמ"ש הת"כ פורשו' מן המת אין ר"ל מגוף המת עצמו מפני שהוק' לו דבפ' העור והרוטב ד' קכ"ו ע"ב אית' ג' טומאות פורשות מן המת עצם כשעורה ומלא תרוד וגולל ודופק אלמא פי' מגופו של מת אין ר"ל מגופו של מת ממש אלא גם מה שנגע בגוף המת ונטמא מחמת המת ואח"ך פירש קרי ליה פורשות מגופו ש"מ ולאפוקי ממה שנטמא ע"י אהל המת ולא נגע במת עצמו ולכן פי' דמ"ש הת"כ לרבות כל טו' הפורשות מן המת ר"ל שנגעו במת ופירשו ובדין היה דגם גולל ודופק יהיה כהן מוזהר עליו והנזיר יהיה מגלח עליו כיון שפורש מן המת אלא שמוכרח שיש איזה ט' שאינו מגלח כמו שאינו מגלח ברביעית דם דבלי ס' מגופו של מת הוא ואולי כך נאמרה הלכה בפירוש למ"מ שרביעית דם אעפ"י שהוא מגופו ש"מ ממש וכן גולל ודופק אעפ"י שהיא טו' הפורשת מן המת לא יגלח הנזיר ולא הכהן מוזה' עליה ולעולם מאמר פורשות מן המת כולל גם הדבר אשר היה מחובר אל המת ונטמא ופירש זה נר' פשט כונת הר' ז"ל. וכן הוא בהדיא בתשו' תמים דעים סי' ר"ד:

ומעתה נחזי אנן מהו זה שכ' רבינו ז"ל בסו"ד שיש למצוא תקנה לכהנים בטו' מתכות מההוא ט' דשרינן להו בגולל ודופק דטו' הפורשות מן המת ר"ל מגופו של מת והדבר מתמיה מה ענין גולל ודופק לטומא' מתכת שאני גולל ודופק שאין הנזיר מגלח כמבו' במתני' אבל טו' מתכות כבר הכריח הרב ז"ל מתוך הסו' דנזיר והן הן דברי ר"ת שהנזיר מגלח וא"כ כיון שהנזיר מגלח הכהן מוזהר שהרי הרב ז"ל נקיט להלכה הך תוס' דמס' שמחות וא"כ לא יושיענו הך דגולל ודופק להקל בטומאת מתכות והנה ר"ח כהן ז"ל לא חלק על ר"ת אלא בהניח מונח שהנזיר אינו מגלח על טומ' מתכת אבל הרא"ם ז"ל לא דחה ראית הסוגי' דנזיר הנ"ל דמתבאר ממנה דנזיר מגלח על טו' מתכות ומה דמות יערוך לההיא דגולל ודופק. ותו ק"ט על רבינו ז"ל איך בריש דבריו סמך להקל בפשי' בדין גולל ודופק והלא שמעתתיה דר"ת ז"ל בפומיה והנה ר"ת ז"ל כ' דהך תוספ' דמס' שמחות משבשתא וכן כ' כל הראשונים ז"ל משמו וכיון שאין לסמוך על תוס' הנ"ל א"כ יחייב שהגולל ודופק יטמא לדעת ר"ת והכי רהטי דברי התוס' דברכות שם וכן הבין בפשי' בהגהות חדשות על סמ"ק סי' פ"ט ס"ק פ"ז ע"ש. וכן מתבאר מדברי ר"י בר שמואל ז"ל הוב"ד בס' תמים דעים להראב"ד סי' ר"ד ע"ש. גם מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תע"ו מתבאר כן להדיא. ואולי יהיה זה דעת הטור ז"ל ביו"ד סי' שס"ט שפ' דכהן מוזהר על כל טומ' הפורשות מן המת והגולל והדופק ע"ש ומסייע ליה סו' דהעור והרוטב דקרי לגולל ודופק פירשו מן המת ולקמן נדבר בדברי רבינו הב"י ז"ל ומאחר שרבינו הרא"ם ז"ל בדין המתכות אעפ"י שראה לחלוק על ר"ת ביטל דעתו ופ' כר"ת מדוע לעיל בדין גולל ודופק, לא חש לס' ר"ת ז"ל כלל וכולה חדא מילתא היא דכיון דמשבש ר"ת הך תוס' דמס' שמחות א"כ הכהן מוזהר על שניהם ומדוע חשש לס' ר"ת בחדא ולא חשש באידך ולא העלהו על דל שפתיו כלל:

והקרוב אלי בישוב קו' הראשונה הוא עפ"י שראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' בתרא על ד' ך' אחר שהביא דברי ר"ת ז"ל שהכריח דנזיר מגלח על טו' מתכות מהוכחת סוגיא דנזיר הנ"ל והביא מה שהיק' לו ר"ח כהן ז"ל איזה בית אשר תבנו לי דאי הנזיר מגלח א"כ כהן מוזהר עליו דתניא במס' שמחות זה הכלל כל שהנזיר מגלח כהן מוזהר עליו וכל שאין נזיר מגלח אין כהן מוזהר עליו ואין לך בית שאין בו שום מסמר שלא נטמא באהל המת וכו' כ' ע"ז ז"ל והשיב ר"ת ואמר אותו הכלל אין למדין ממנו שאינו שהרי רביעית דם מן המת שאין נזיר מגלח עליו וכהן מוזהר עליו ויש לו דין מת גמור אף אנו נאמר בכלי מתכות אעפ"י שהנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר כך שמענו בשם ר"ת ז"ל ואין דבריו נכונים בזה וכו' עכ"ד וע"ש מה שדחה לזה. ודע ששמועה זו שהביא רבי' הרמב"ן ז"ל ע"ש ר"ת ז"ל היא ס' חדשה ממש לא שיערוה שום א' מהראשונים ז"ל בדעת ר"ת דהנה מתוך דברי' אלו מתב' שר"ת לא אמר בפירוש שהכהן מוזהר על עו' מתכות אלא עיקר דבריו היו לומר שהנזיר מגלח אלא דלפי שהקשה לו ר"ח כהן ז"ל דאם כן הוא שהנזיר מגלח יחייב מזה עפ"י תוס' דמס' שמחות שהכהן יהיה מוזהר ולא שבקת חיי דאיזה בית אשר תבנו לי וכו' וע"ז השיב ר"ת דהך תוס' לאו דסמכא ואין זה כלל מוסכם ומשכחת לה שהנזיר מגלח והכהן אינו מוזהר ובטו' מתכות נמי הכי הוא שהנזיר מגלח כשי' דר"ת והכהן אינו מוזהר ותו ל"ק איזה בית וכו' ונמצא שר"ת לא אמר בפי' שכהן מוזהר על טומ' מתכות ואדרבא הודיע לר"ח כהן זל שלא יטעה להבין כן בדבריו אלא דעתו שהנזיר מגלח והכהן אינו מוזהר. וזה היפך כל דברי הראשונים הנ"ל אשר כתבו בשם ר"ת שאסר להדיא לכהנים ליגע בכלי מתכות שנגעו במת או אפי' נטמאו באהל המת וכמ"ש התוס' דנזיר והג"א והר"ש והאגודה והרא"ם כולם כתבו בפי' בשם ר"ת שהכהן מוזהר עליו. גם הרוקח בסי' שס"ו הביא ב' הסברות צריכים הכהנים ליזהר מחרב שנטמא במת ויש חולקים ע"כ ואעפ"י שלא הזכירה בשם ר"ת ידוע היא ס' זאת לר"ת שלא נתיחסה ס' זו לזולתו. אך עיין בסמ"ג עשין רל"א הביא דברי ר"ת ודברי ר"ח זקינו אבי אמו באורך וסיים ולא השיב ר"ת לר"ח זקינו ע"ז על נכון עכ"ד ודבריו באו סתומי' לא פי' אם דעת ר"ת שהכהן מוזהר או דוקא לענין שהנזיר מגלח בטו' מתכות וגם שיש דין טומא' אהל בכלי מתכות פליגי ואולי כיוין לדברי הרמב"ן הנז' נקוט מיהא דעת הרמב"ן הנז' בשמועה של ר"ת חדשה היא:

ובכן אף אנן נמי נימא בדעת הרא"ם ז"ל דאעפ"י שהוא שמע ס' ר"ת ז"ל כאשר העתיקו בשמו כל הראשו' ז"ל שאסר בהדיא לכהנים להיטמאות בטו' מתכות ושהכהן מוזהר עליו מ"מ הוא ז"ל הרא"ם חולק על ר"ת בזה וסו' דאעפ"י שההוכחה מהסו' דנזיר שהביא ר"ת ז"ל מדפריך וכלים בני הזאה נינהו היא הוכחה טובה ובריאה לומר שהנזיר מגלח על טו' מתכות מ"מ לא מפני זה יחייב להיות הכהן מוזהר עליה דמשכחת לה שהנזיר מגלח וכהן אינו מוזהר ומשו"ה כ' שיש למצוא תקנה לכהנים ומה שתלה ההיתר בפי' הא' שפירש בדברי הת"כ דפורשות מן המת ר"ל מגופו של מת ממש הוא מפני דלפי' הב' אי אפשר למצוא היתר כלל דכמעט מפורש האיסור בדברי הת"כ שהרי הוא מרבה עכ"פ טו' הפורשות מן המת ולפי' ב' ר"ל שנגעו במת וקבלו טו' ממנו ופירשו אח"ך ובדין היה דגם גולל ודופק יהיה הכהן מוזהר עליו דפורשות מן המת הוא אלא דיש ט' ידוע לגולל ודופק שלא יטמא אעפ"י שפורשות מן המת הוא דומיא דרביעית דם דאעפ"י דמגופו של מת הוא והיה ראוי שיהיה הנזיר מגלח ואינו מגלח מהטעם הידוע ונמצא מ"ש הת"כ לרבות טו' הפורשות מן המת לא לכל טו' הפורשות מן המת קאמר אלא לאיזה מהם חוץ מגולל ודופק והנה ניחזי אנן איזה טומאות אחרות חוץ מגולל ודופק שנגעו במת ופירשו שיהיו מטמאות הא ליכא אלא כלים שנגעו במת שהם נעשים כמת יהיו כלי מהכות דוקא לדעת ר"ת ודעמיה או אפי' שאר כלים חוץ מכלי חרס כדעת החולקים על ר"ת כמו שנבאר מחלוקתם לקמן בדברינו בע"ה וא"כ כשתאמר דרבוייא דמרבי הת"כ טו' הפורשות מן המת לא לגולל ודופק אתא אלא לטומאות אחרות מוכרח לומר דלרבות כלי מתכו' אתא דחרב כחלל ונמצא מפורש ממש בדברי הת"כ כדברי ר"ת דעל כלי מתכות הכהן מוזהר ואין למצוא שום תקנה לכהנים על כן תלה ההיתר בפירוש הראשון דבעינן פורשות מגופו של מת וכלי מתכות לאו מגופו של מת נינהו דומיא דגולל ודופק זה היה נכון בכונת רבינו הרא"ם ז"ל ואעפ"י שקיצר בדבריו כבר כ' שבפנים האריך אולי שם כ' כדברינו. ואעפ"י שהרמב"ן ז"ל דחה ס' זאת הרא"ם ז"ל אולי ישרה בעיניו:

אכן רואה אנכי דאין דבר זה מתישב מפני שאם יהיה דעת הרא"ם ז"ל כן תתחזק ביותר קושיא השנית שהקשינו עליו על ריש דבריו גבי גולל ודופק ביתר שאת ויתר עז דהנה רבינו הרמב"ן ז"ל דחה שמועת ר"ת זו בזה"ל ואין דבריו נכונים בזה שאעפ"י שאין הנזיר מגלח על רביעי' דם הרי הוא מגלח על לוג דם ואין הכלל לשיעורין אלא לשם טו' ואפי' לדבריו דאיפרך ליה כללא ממה שהכהן מוזהר עליו ואין הנזיר מגלח עליו מ"מ כללא דכ"מ שהנזיר מגלח כהן מוזהר ולוקה עליו דוקא הוא ולא אפריך ולמדין ממנו ועוד דליכא פרכא בההיא מלתא גופה למדין מן הכללות עכ"ד. והשתא לדעת הרא"ם ז"ל דסובר דכללא בתרא היינו סיפא דההיא דמס' שמחות דכל שהנזיר מגלח הכהן מוזהר לדעתו לאו דוקא ומש"ה בכלי מתכות סובר דאעפ"י שהנזיר מגלח אין הכהן מוזהר יקשה עליו קושית הרמב"ן הח' דמשום דרישא איפריך משום קושי' דרביעית דם אמרינן דסיפא נמי איפריך. וביותר קשה על הרא"ם דאיהו חולק על ר"ת ברישא ואומר דרישא דוקא הוא דכל שאין הנזיר מגלח אין כהן מוזהר ומשו"ה סו' בגולל ודופק דאין הכהן מוזהר וחולק בזה על ר"ת. והשתא הוי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא רישא דאית בה פירכא מצד עצמה מההיא דרביעית דם לא דחי לן מהלכה סיפא דלית בה פירכא מצד עצמה אלא מכח רישא דחי לה מהלכה הדא דתימא. אכן במעט ההתבוננות יש לישב זה ול"ק מידי דקושית הרמב"ן ז"ל על ר"ת הוא לפי שר"ת דחה רישא מחמת הקושיא דרביעית דם משו"ה פריך שפיר דמשום דנדחית הרישא למה תדחה הסיפא. אך הרא"ם ז"ל אינו דוחה הרישא אדרבא מקיים אותה וקושיא דרביעית דם שהוקשה לר"ת לדעתו אינו קושיא שיתרץ כמו שתירצו כל הראשונים ז"ל דשם טומאה קאמר והרי מגלח על חצי לוג דם אך הסיפא סובר דמיפרך וכללא לאו דוקא ולא מט' קושיא שיש ברישא דאדרבא אין שם שום קושיא דהלכתא היא אבל בסיפא עצמה סובר הרב דיש בה איזה פירכא מצד עצמה ואולי קושית רבינו חיים כהן ז"ל איזה בית אשר תבנו לי היא בעצמה מכריחתו להרב ז"ל לומר דכללא דסיפא לאו דוקא ובהכי סלקי שפיר כל דברי הרא"ם ז"ל. רק שעדיין קשה הקושיא שניה שהקשינו עליו מדוע גבי גולל ודופק לא חש לסברת ר"ת ז"ל ולא העלה אותו על דל שפתיו כלל:

הנלקט מזה דבדעת ר"ת ג' שמועות נאמרו השמועה הראשונה הוא מה שהביאו בשמו התוס' דנזיר והג"א ואגודה וס' יראים דר"ת סובר דהנזיר מגלח על כלי מתכות וגם הכהן מוזהר עליו והשי' הב' היא מה שהביא הר"ש בשמו שהנזיר אינו מגלח אבל הכהן מוזהר והשי' הג' היא מה שהביא הרמב"ן משמו שהנזיר מגלח והכהן אינו מוזהר. ונר' דלית לן למינקט כהך שי' ג' להקל בדעת ר"ת חדא דרוב הראשונים לא כ' כן משמו ועוד דגם הרמב"ן שהביא כן משמו דחה אותה ואף למה שצדדנו לומר דהרא"ם ז"ל הכי שיטתו מ"מ כ' שלהלכה לא סמך על דעתו ופ' כר"ת להחמיר ופשי' דהכי אית לן למינקט בדעת ר"ת ז"ל. ועתה לנו לדעת מי הם החולקים על ר"ת ז"ל הנה הראשון אדם החולק על ר"ת הוא רבי' חיים כהן ז"ל שהוזכר בתוס' דנזיר הנז' ואחריו נמשך הרא"ש בה' טו' סי' א' גם הסמ"ג שם ואעפ"י ששם אינו מדבר לענין טו' כהן מ"מ בלאוין רל"ד גבי טו' כהן כ' מנין לרבות כל טו' הפורשות מן המת ת"ל לנפש ובה' טו' מת יתבאר כל דיני טו' מת ע"כ משמע דמסתמיך הרב אדבריו דשם ושם ביאר להדיא שדעתו מסכמת עם זקינו ר"ח כהן ז"ל ושלא כר"ת ז"ל גם הסמ"ק שם כ' להדיא שלא כדברי ר"ת שאין כהן מוזהר על גולל ודופק ולא על טו' מתכות ע"ש הרי סרכין ד' חולקים על ר"ת ר"ח כהן וסמ"ג והרא"ש וסמ"ק. אך דעת הרי"ף בזה אינו מבורר מפני שכ' בריש ה' טו' שלו דברי הת"כ בסתם מנין לרבות כל טו' הפורשו' מן המת ת"ל לנפש ע"כ ולא הזכיר הך תוספתא דמסכת שמחות ולא אינך משניות דנזיר אולי סובר דגולל ודופק מוזהר הכהן עליו דהא קרי ליה תלמו' בפ' העור והרוטב פורשו' מן המת ואפ' יסבור דהך תוס' משבש' היא כד' ר"ת ועל כ"מ הכהן מוזהר באופן דאין להכריע בדעת הרי"ף ז"ל:

ודעת הטור ז"ל כבר כ' לעיל שלדעתי הקצר' הטור בסי' שס"ט נמשך אחר דעת ר"ת ז"ל בדין הגולל שכן כ' הכהן מוזהר שלא לטמאות למת וכן לכל טומאות הפורשות מן המת ולא לגולל שהוא האבן שנותנים על הקבר וכו' והכהן מוזהר עליהן ע"כ נר' שנמשך בזה אחר דעת ר"ת ז"ל שסו' דהך תוספתא דמס' שמחות משבשתא היא ואעפ"י שאין נזיר מגלח הכהן מוזהר ומסייע לזה שלא הביא הטור הך תוספתא כלל אלמא ס"ל דלאו הילכתא היא. והך גולל דמצבה שכ' הטור מוכרח דמיירי אפי' אינ' מונחת על הקבר וכמתבאר מדברי תוס' כתובות ד"ה ע"ב וסוכה דכ"ג ע"א והרשב"א סי' תע"ו שם. או שהקבר יש בו פותח טפח מן הצד כעין ארונות דזמן הש"ס דאז לא אמרינן טו' רצוצה בוקעת ועולה כמתבאר כל זה למעיין בש"ס ותוס' שם. דאילו אין שם פותח טפח והמצבה היא ע"ג הקבר בלא"ה מוזהר מט' טו' רצוצה וכבר ביאר דין זה הטור שם בסי' שע"ב ע"ש. והיינו ממש שי' דר"ת ז"ל כמ"ש התוס' שם דהך דמדלגין מיירי שלא היה על הקבר מצבה. ולא די זה אלא שהוסיף הטור ז"ל וכ' דגם בסככות ופרעות הכהן מוזהר אלמא ס"ל דכל אות' שנשנו בנזיר דאין הנזיר מגלח הכהן מוזהר והיינו דלא כהתוס' דמס' שמחות וכשי' ר"ת ממש. אכן יש לתמוה על הטור דאפי' בלא מס' שמחות לא הי"ל לומר בסככות ופרעות דכהן מוזהר דהא בת"כ דרשי' טו' הפורשות מן המת ובשלמא גולל ודופק מצינו דקרי ליה תלמודא פורשות מן המת וחרב כחלל מט' היקישא וכמ"ש הרא"ם אך סככות ופרעו' מאין לנו. איך שיהיה בלי ס' דעת הטור הוא כדעת ר"ת. אלא דכפי"ז יש לתמוה למה לא כ' הטור דין כלי מתכות שהכהן מוזהר עליו לדעת ר"ת כיון שאין לסמוך אתוספתא הנז' וכולה חד ט' הוא ואולי כלל זה במאמר כל טומ' הפורשות מן המת לחד פי' שהביא הרא"ם ז"ל כמ"ש לעיל ונפלאתי מדברי גאונינו מרנא הבית יוסה ז"ל שכ' על דברי הטור אלו ז"ל מ"ש ולא לגולל וגו' כל אלו הדברי' מבוארי' בפ' כ"ג במשנה שהם מטמאים מהם שהנזיר מגלח ומהם שאינו מגלח ותניא במס' שמחות כל טו' מן המת שהנזיר מגלח וכו' משמע דטו' שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן לוקה עליה את הארבעים ומ"מ משמע דנהי דמילקא לא לקי איסורא מיהא איכא וז"ל הרמב"ם וכו' עכ"ד הנה רבינו ז"ל מחמת שהוק' לו שדברי הטור הם היפך התוס' הנ"ל נדחק ופי' בדבריו דמ"ש אין כהן מוזהר מ"מ איסו' מיהא איכא ועין רואה כמה יש מהדוחק בדברים אלו דב' פעמים כ' הטור הכהן מוזהר והוא מפרש דאיסו' בעלמ' קאמר מה שאין כן משמעו' הדברים. ועוד שהרב ז"ל מקשה ומתרץ מהתוספ' כאילו זה דבר חדש והלא הדבר נפתח בגדולים ודברי ר"ת ז"ל שהביאו התוס' בכמה דוכתי וכל הראשונים כרוזא קרו בחיל דהך תוס' משבשתא ואם כונתו להמשיך דברי הטור אחר דברי הראשונים שדחו דברי ר"ת היה לו עכ"פ להביא דבריהם לא להק' ולתרץ מדיליה כאילו הוא תורה חדשה ועוד למה לא יאמר דהטור קאי בשי' ר"ת ומ"ש הכהן מוזהר היינו כפשטיה ואי קשיתיה להרב ז"ל מה שהקשינו דאי ס"ל כר"ת הי"ל לפסוק שמוזהר על כלי מתכות. הלא גם לפי תירוצו דאיסו' מיהא איכא ק' קו' זאת. עוד נפלאתי בדברי רבינו הב"י דבסי' שע"א הביא משם הכל בו שכתב משם ספר יראים שלא לטמאות בחרב שנגע בחלל וכו' ותימה למה לא הביא בשם התו' דנזיר הנ"ל שהרי דב' הרא"ם הן הן דב' ר"ת ממש:

עוד תמהתי בדברי רבינו הב"י ז"ל שבבדק הבית בסו' סי' שס"ט הביא תשוב' הרשב"א סי' תע"ו וז"ל הגולל והדופק מטמאים במגע ובאהל בפני עצמן כמת עצמו אף בפרושין מן הקבר וכל טו' מן המת שאין נזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ונזיר אינו מגלח לא על אהל גולל ודופק ולא על מגען כמו ששנינו בנזיר והחרב אינו מטמא באהל כדעת הראב"ד אבל לדעת רבותינו הצרפתים מטמא באהל עכ"ד. וכן הגאון רמ"א ז"ל בד"מ בסי' שע"א אות ג' העתיק סיום דברי הרשב"א הנ"ל. ותמיה לי למאי הלכתא הביא דברי תשו' הרשב"א אלו אם ללמוד ממנו שהגולל אין כהן מוזהר עליו משום שאין הנזיר מגלח עליו הי"ל להביא זה מדברי תוס' דברכות וכתובות ועוד בדוכתי טובא שכ' כן וחלקו על ר"ת ואין צורך להעתיקו מתשו' הרשב"א. גם מה שהעתיק סיום דברי הרשב"א שהחרב אינו מטמא באהל לדעת הראב"ד ולדעת רבותינו הצרפתים מטמא הוא תמוה ביותר כמדומה שהרב הבין דלענין טו' כהן מיירי הרשב"א ובאמת אינו כן כי פלוגתא דהראב"ד עם רבותינו הצרפתים לא לענין טו' כהן היא דלהסוברים דכלי מתכות אין כהן מוזהר עליו אפי' במגע אינו מוזהר כיון דלאו טו' פורשות מן המת היא ואין נזיר מגלח וכדעת ר"ח ז"ל אלא שהרב ז"ל השיב לשואלו דבר כי יש פלוגתא בין הראשונים אי חרב מטמא באהל אפילו לתרומה וקדשים כי יש סוברים שאין דין טומ' אהל בחרב אלא מגע דוקא וכבר הזכיר ס' זו הרמב"ן בפי' עהת"ו פ' חוקת והוכיח כן מפשט הכתובים ע"ש. וא"כ ק' על רבינו הב"י למאי הילכתא הביא סיום דברי הרשב"א כי לא נפק"מ מידי לענין הלכה בדין טומאת כהנים ומלבד דפשט דברי הרשב"א מורים כן עוד יש לי להכריח ממקום אחר מדברי הרשב"א דקאי בשי' ר"ח ז"ל דסו' דאין הכהן מוזהר על טו' מתכות שהרי בסי' תקמ"ז נשאל לענין כלי חרס אי שוע באבר אי דינו לטו' ככלי מתכות והשיב ז"ל לא ידעתי עיקר לשאלה זו שאתה שואל למעשה דאי ליטמא מגבו כמתכות או דוקא מאוירו ככלי חרס עכשיו אין לנו עסק לטומאה וטהרה של כלים וכו' עכ"ד ואי ס"ל דכהן מוזהר על כלי מתכות שנגעו במת הלא יש נ"מ גם בזה"ז לשאלת השואל דאם דינו ככלי מתכות אסור לכהן ליגע בו אל"ו משמע דפשי' ליה דאין כהן מוזהר על כלי מתכו' וכדעת ר"ח הכהן ז"ל וא"כ זה שכתב בסי' תע"ו אעיקרא דדינא קאי אי יש דין אהל לחרב גם לתרומה וקדשים ולא הי"ל לרבינו הב"י להביא סיום דברי הרשב"א אלו דלא נפק"מ מידי לדינא. ולפי דרכינו למדנו שהרשב"א הוא מכת המתירים בכלי מתכות:

עוד יש תמיהא רבתי בדברי רבינו הב"י ז"ל וכבר היק' כן מוה"ר בעל חזו"ן ז"ל בפסק הכהנים ד' רנ"ה סוף ע"א שאחר שכ' רבינו דתוס' דמס' שמחות היא הלכה ומ"ש הטור הכהן מוזהר ר"ל איסו' בעלמא סיים וכ' וז"ל הרמב"ם הנראה מריהטת לישניה דרצה להסכים דער הרמב"ם לזה והדבר מתמיה דדברי הרמב"ם מבוארי' להדיא דכהן מוזהר ולוקה על כל אותם שאין הנזיר מגלח וכשי' ר"ת ממש ותוס' דמס' שמחות לאו סמכא היא. ולפי שיש לעמוד הרבה כדי לברר דעת הרמב"ם והראב"ד נרחיב הדברים קצת. הנה בה' אבל פ"ג ה"א ב' ג' כ' כל כהן שנטמא למת לוקה שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו ואחד הנוגע במת או המאהיל או הנושא וא' המת וא' שאר טו' הפורשות מן המת שנא' לנפש וכו' וכבר פירשנו בה' ט"מ כל דברים המטמאין מן המת וכו' וכן אם נגע הכהן בקבר לוקה אבל נוגע הוא בבגדים שנגעו במת אעפ"י שמיטמא בהם טו' שבעה וכן אם נכנס לאהל טמא שנכנס לו הטו' לוקה וכו' ודין הסככות והפרעו' והדברי' המביאי' את הטו' וכו' ע"כ. מתבאר מדבריו אלה דעל כל אותם המנוים במשנה דנזיר שאין הנזיר מגלח הכהן לוקה שהרי כ' שבהלכות טו"מ ביאר כל הדברים שמתטמאין מן המת וגם כ' דין סככות ופרעות שנשנו במשנה הנז' וכ' שהכהן לוקה עליהן רק בכלים דעתו שאינו לוקה. והנה דעת רבינו הוא כדעת ר"י מסאפונס שהביא התוס' בנזיר שם דלאו דוקא בכלי מתכות אמרי' חרב כחלל אלא ה"ה בכל הכלים הנוגעים במת אמרי' חרב כחלל ונעשים אב הטו' ומטמאי' אדם וכלים כמבואר להדיא בדבריו בה' טומאה פ"ה ה"ג ע"ש והראב"ד ז"ל שם חלק עליו וכ' שאין דין זה אמור אלא בכלי מתכות ע"ש וזהו שכ' כאן רבינו אבל נוגע הוא בכלים לכלול כל הכלים אפי' כלי מתכות. הנה ממה שכ' שעל כל הטו' הפורשות מן המת הכהן לוקה וגם על סככו' ופרעות מתבאר דאזיל בשי' ר"ת דתוספתא דמס' שמחות משבשתא היא. ועוד כ' רבינו בה' נזירות פ"ז ה"ו אבל נטמא באחת מי"ב דברים אלו ארץ העמים וכו' סככות ופרעות וכו' רביעית דם וכו' ה"ז אינו סותר אעפ"י שבכל אלו הוא טמא טו' שבעה וכו' נגע באהל המת או בכלים הנוגעים באהל המת אינו מזה בג' ובז' ויראה לי שדין זה מיוחד בנזיר אבל כל אדם וכו' מזה בשלישי ובשביעי וכן יראה לי וכו' עכ"ד:

והראב"ד ז"ל השיגו לא אמרו אלא בחיבורין וכו' וביאו' דברי הרמב"ם והראב"ד הנ"ל ומחלוקתם הנכון כמו שפירשם הלח"מ והרב מרכבת המשנה ז"ל דבהך סו' דנזיר קמפלגי דאמרו וכלים בני הזאה נינהו והרמב"ם לשיטתיה דס"ל דחרב כחלל בכל כלים איירי כמש"ל א"כ ק' ליה מאי בעי וכלים בני הזאה נינהו לכן פי' דדין זה מיוחד בנזיר שאין מזה כדי שלא יסתור ור"ל שהוא הלמ"מ גבי נזיר אבל בעלמא מזה בג' וז' (עם כי עדיין אינו מתישב יפה דברי רבינו מהו זה שחזר וכ' בסו"ד וכן יר' לי שזה אינו מזה בג' וז' אם נגע בכלי כדי שיעלו לו ימי טומאתו ממנין נזירותו ע"כ ולא ידעתי מה טעם יש בזה כאילו התורה חסה על הנזיר שיעלו לו ימים אלו ולמה לא חס בשאר הטו' ומה נתינת טעם הוא זה והיה די במה שכ' שזה דין מיוחד גבי נזיר הלמ"מ בלי ט') והראב"ד קאי בשי' ר"ת דדוקא כלי מתכת וכלים דפריך תלמודא היינו שאר כלים דודאי לא ובעו הזאה ואין בהם אלא טו' ערב ומאי דלא מוקי לה תלמו' בכלי מתכות היינו משום דבהו הנזיר מגלח הכל כדברי ר"ת ז"ל. הנה במ"ש רבונו ז"ל בה' נזירות ט' ונימוקו מכח הסוגיא דנזיר הנז' לפום שיטתיה דחרב כחלל לאו דוקא בכלי מתכות אלא ה"ה בכל הכלים כמ"ש בה' טו"מ פ"ה ה"ג וע"ש בדברי מרן כ"מ כי שורש דברי רבינו הם מדברי הספרי אקרא דוכבסתם בגדיכם והראב"ד יש לו שם שיטה אחרת ע"ש והדברים ארוכים נקוט מיהא ידענו מאיזה מקור חוצבו דברי רבינו ז"ל. אכן דברים אלו שכתב כאן בה' אבל שהכהן אינו מוזהר על בגדים שנגעו במת שר"ל דחרב כחלל אינו מוזהר הכהן עליהם צ"ע מאין יצא לו זה לרבינו ולא ראיתי לשום א' מהגדולים נושאי כליו שנתעוררו על זה. וכבר כתבתי שאין לומר דסובר כתוספתא דמס' שמחות דכל טו' שאין נזיר מגלח אין כהן מוזהר דהא קאמר שמוזהר על כל הטו' שמיטמאין מן המת טו' שבעה שביאר בה' ט"מ וכל הני שאין הנזיר מגלח אית בהו טו' שבעה ובהדיא כ' שלוקה גם על סככות ופרעות אלמא אין מוציא הרב מכלל הטו' אלא טו' חרב כחלל דוקא ולנו לדעת מאין יצא לרבינו זה. ועיין עוד בדברי רבינו בה' טו"מ פי"ב ה"ו ארונות של עץ וכו' ובהשגת הראב"ד שם גם משם נרא' דרבינו לית ליה הך תוס' דמס' שמחות:

ואשר אני אחזה ני לישב דעת רבינו הוא זה דהנה הרב משל"מ ז"ל שם בה' אבל פג בפסק המומיא הביא פלוגתא דהרמב"ם ז"ל עם הרא"ם ז"ל בס' יראים בדין קברי גוים דהרמב"ם פ"א דה' טו"מ הי"ג פ' דאינם מטמאין באהל אבל מטמאים במגע ומשא והרא"ם סובר דכיון דאינם מטמאים באהל גם במגע ומשא אין מטמאין וט' של הרמב"ם מבואר בפ' הבא על יבמתו ד' ס"א ע"א נהי דמעיטינהו מאהל ממגע ומשא לא מעיטינהו ובהגהת ס' יראים כתוב שק' על ס' הרא"ם מסו' הנ"ל וכ' הרב מש"ל דל"ק דמ"ש ממגע ומשא לא מעיטינהו הי"ד לענין תרומה וקדשים אבל לטו' כהן בעינן טו' שיטמא באהל כדי שיטמא במו"מ אבל כל שאינו מטמא באהל אינו מטמא במגע ובמשא וטעמו דאי' בנזיר דע"ח על נפש מת לא יבא שומע אני אפילו נפש בהמה ת"ל על נפש מת לא יבא בנפש אדם הכתוב מדבר ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר לא יבא בנפשות המטמאות בביאה הכתו' מדבר ופרש"י ותוס' בנפש המטמא בביאה היינו באהל הכתוב מדבר ואילו נבילה לא מטמאה בביאה ע"כ וסובר הרא"ם דעכו"ם הוי דומיא דנבילה דכיון דלא מטמא באהל גם במו"מ אינו מטמא אבל דעת רבינו ז"ל דלא אמעיט אלא בהמה לפי שאין במינה שמטמא באהל אבל עכו"ם לא אימעיטו הואיל ויש במינו מטמא באהל והראיה לזה עצם כשעורה דאעפ"י שאינו מטמא באהל מטמא בנוגע ומשא ולא עוד אלא שהנזיר מגלח עליו והי"ט הואיל ובמינו מטמא באהל ובעל ס' יראים סובר דשאני עצם כשעורה מפני שזה המת עצמו בשיעור ש' מטמא משא"כ גוים שאין במין הגוים מטמא באהל אעפ"י שיש במין האדם לאו מינו חשיב זה קיצור דברי המשל"מ עש"ב:

אף אנו נאמר בדעת רבינו ז"ל דמ"ש שאין כהן מוזהר על בגדים הנוגעים במת לשיטתיה אזיל שפ' בה' טו"מ פ"ה הי"ג ז"ל בגדים הנוגעים במת אעפ"י שהם כמת לטמא אחרים טו' ז' אינם כמת לטמא באהל ובמשא וכו' לפיכך הנושא בגדים שנגעו במת והמאהיל עליהן או שהאהילו עליו או שהיו עמו באהל הרי זה טהור וכו' עכ"ד וכבר נתן ט' לסברא זו הרמב"ן ז"ל בחי' פ' לא יחפור ובביאורו על התורה פ' חוקת ע"ש והוכיח כן מתוך הכתובי' ע"ש (ומכאן יש להוכיח דט"ס נפל בתשו' הרשב"א שהבאתי לעיל סי' תע"ו שכתב שהחרב אינו מטמא באהל לדעת הראב"ד ולדעת רבותינו הצרפתים מטמא וצ"ל הרמב"ם במקום הראב"ד כי לא מצאנוה סברא זו להראב"ד ומאריה דשמעתתא הוא הרמב"ם ומ"ש שרבותינו הצרפתים חולקי' עליו כן מבואר בתוס' דנזיר הנ"ל) ומעתה מתישב שיטת הרמב"ם דכהן אינו מוזהר על בגדים משום שאין מטמא באהל ודמי לבהמה דכיון דאין מטמא באהל אין נזיר מוזהר עליו וה"ה דאין כהן מוזהר דבשניהם נאמר לא יבא ואע"ג שהוא סבור דבעכו"ם מטמא היינו משום דעכ"פ יש טו' אהל במינו משא"כ בגדים שאין במינם כלל טו' אהל ודאי דמי לבהמה ומשו"ה אין כהן מוזהר עליו זה היה נר' נכון לישב שיטת רבינו. אפס כי עז והדבר הקשה לזה הוא דא"כ הוא דעת רבינו א"כ צ"ל שגם בנזיר אם נטמא בכלים הנוגעים במת לא יהיה מוזהר ודומיא דבהמה ואילו רבינו ז"ל בה' נזירות פ"ה הט"ו כ' נזיר שנטמא למת טו' ז' בין בטו' שהוא מגלח עליהן בין בטו' שאינו מגלח עליהן ה"ז לוקה ע"כ הנה הר' ז"ל כייל ותני כל טו' שאין הנזיר מגלח ובכללן אתה מוצא טו' כלים וקאמר דלוקה ולפי שי' הנ"ל הי"ל להוציא טו' כלים משום דדמי לבהמה. אעפ"י שהרב משל"מ ז"ל שם תמה על סברא זו של רבינו דאיהו גופיה בה' טו' פ"ג דין ג' כ' דכל טו' מן המת שאין נזיר מגלח עליה אינן דין תורה אלא מד"ס ואיך לוקה כבר רבני האחרונים ז"ל ישבו קושיא זאת עיין למוה"ר בעל ז"א ז"ל חיו"ד ד' ס"ט ע"ג ולמוה"ר בעל חזו"ן ז"ל ד' רנ"ה ע"ב ועיין להרב פ"מ ז"ל על הירושלמי נשים בסוף הספר בהשמטות (הנק' מראה הפנים ונד' עתה מחדש בדפוס זיטאמיר במקומו ע"ש בסו"פ כ"ג ד"ה לטומ' הפורשות מן המת) מה שתי' וקלסיה הרב מרכבת המשנה ז"ל (בפ"ג מה' טו"מ ה"ב דק"ה ע"ב). ובדוחק י"ל דס' רבינו דת"ק פליג על ר' ישמעאל כמו שצידד הרב משל"מ שם ודריש מנפש מת ולא ניחא ליה בדרשת ר"י מלא יבא וסו' רבינו דט' דת"ק משום דלא יבא לא מייתר או דאצטריך לגופיה להזהיר הנזיר על טו' אהל או דאצטריך לדרשא אחריתי עיין נזיר דמ"ב שאם נטמא וחזר ונכנס לאהל המת חייב ב' עיין באר משה (שי' על מס' נזיר). ומשו"ה לא ניחא ליה לת"ק למדרש כדרשת ר"י שכשאין מטמא באהל אין מטמא במו"מ מלא יבא משום דלא מייתר וא"ש ס' רבינו דנזיר לוקה גם על כל כלים כת"ק דר"י. אך גבי כהן דמייתר ע"כ נפשות מת לא יבא מודה גם ת"ק דשפיר דרשי' המטמא באהל מטמא במו"מ ור' ישמעאל ודאי כי היכי דדריש גבי נזיר מלא יבא ה"ן דריש גבי כהן מלא יבא וכמ"ש הרב משל"מ שם אלא דת"ק לא מודה בנזיר משום דלא מייתר ומודה בכהן משום דמייתר והכי אמרי' בפ' בהמה המקשה ד' ע"ב ע"א דלר' ישמעאל אצטריך קרא דבמת בנפש ללמד על רביעית דם שמטמא ור"ע ס"ל דאף רביעית דם הבא מב' מתים טמא שנאמר על כל נפשות מת לא יבא ב' נפשות ושיעור א'. וכ' התוס' ד"ה ב' נפשות וא"ת לר"י תרי קראי ברביעית דם ל"ל במת בנפש ונפשות והניחו בתימה ולשי' רבינו מתורצת קו' התוס' דאצטריך משום לא יבא וללמד דכל שאינו מטמא באהל אינו מטמא במו"מ דהא מייתר דלפום שי' התוס' בקו' הנ"ל כל הנהו קראי דבפרשת חוקת הנוגע במת בנפש אע"ג דלאו בכהן איירי פרשתא מ"מ כולן הם באזהרה לכהן לפום קושיתם דמייתר ע"כ נפשות מת ותרי קראי ל"ל וא"כ גם לא יבא מייתר דהא טו' אהל בהדיא כתי' בפ' חוקת כל הבא אל האהל וכו' יטמא שבעת ימים ודריש ליה ר"י לדרשא הנ"ל. וסו' רבינו דאף על גב דבנזיר לא קי"ל כר"י היינו משום דלא מייתר קרא אבל גבי כהן דמייתר קרא מודי ליה ת"ק ומשו"ה פ' גבי כהן דאין כהן מוזהר על בגדים ואע"ג דלר"מ דפליג על ר"י בפ' בה"מ אצטרי' קרא לב' נפשות ושיעור א' ולא מייתר קרא מ"מ רבינו פ' ריש פ"ד דטו"מ ה"א ה' כר' ישמעאל ע"ש ולדידיה מייתר קרא ודו"ק היטב:

תבנא לדיננא לקו' מוה"ר בעל חזו"ן ז"ל שהקשה על דברי רבינו הב"י ז"ל שאחר שכ' דהך תוספתא דמס' שמחות הלכתא היא שכל טו' שאין נזיר מגלח אין כהן מוזהר וכ' דמ"מ איסו' אי' כ' וז"ל הרמב"ם והעתיק כל לשונו משמע שהבין שזה ג"כ דעת הרמב"ם דההיא דמס' שמחות הלכה היא ובאמת איפכא מתבאר מדברי הרמב"ם דכהן מוזהר גם על טו' שאין נזיר מגלח וכדעת ר"ת ז"ל. ואפ"ל קו' זאת דרבינו הב"י הבין מפשט דברי הרמב"ם הנ"ל דהכהן שנטמא בטו' דאורייתא לוקה מדאוריית' ואם נטמא בטו' דרבנן לוקה מכת מרדות מד"ס וזה מדוייק בדבריו שכ' וכבר ביארנו בה' טו"מ כל דברים המיטמאין מן המת מן התורה או מדבריהם וכן כתב בה' ג' וכבר ביארנו כל האהלים שתכנס להם הטו' ודין סככות ופרעות וכל הדברים המביאין את הטו' וחוצצין בפני הטו' ואיזה מהן דין תורה ואיזה מדבריהם ע"כ מריהטת לישניה משמע דעל שניהם לוקה אם בטו' דאוריית' נטמא לוקה מ' ואם בטו' דרבנן מכת מרדות דרבנן ועיין בה' טו"מ פי"ג ה"ב ובדברי מרן הכ"מ לשם דסתם סככות ופרעות הם מדרבנן וכבר האחרונים ז"ל הנז"ל תירצו לקו' הרב משל"מ הנז' בפ"ה דנזירות דמ"ש הרמב"ם שנזיר לוקה אף על טו' שאין נזיר מגלח מכת מרדות מדרבנן קאמר ע"ע. והשתא לפי שרבינו הב"י ביאר דמ"ש הטור שהכהן מוזהר ר"ל איסו' בעלמא לזה הביא ראיה מדברי הרמב"ם שכ' שגם על טומ' שאין הנזיר מגלח שהם ד"ס לדעתו לוקה ור"ל מ"מ מדרבנן כן יתפרשו דברי הטור דמוזהר ר"ל איסו' בעלמא ומדרבנן:

איך שיהיה לדאתאן עלה סלקא בידן דעת הרמב"ם ז"ל מבואר דכלי מתכות אין הכהן מוזהר עליו כדעת ר"ח כהן ז"ל ולא עוד אלא שהוסיף ואמר אבל נוגע הוא בבגדים דמשמע דאפי' איסו' בעלמא כמ"ש מרן הב"י ז"ל ליכא גבי בגדים וכבר ביארנו דמילת בגדים לדעתו ר"ל חרב כחלל ואין חי' אצלו בין כלי מתכות לשאר כלים. ודעת הראב"ד ז"ל בזה לא נתברר אצלי כי אעפ"י שבהשגותיו בה' נזירות ובה' טו"מ חנק על הרמב"ם ואמר שאין דין כלים אלא בכלי מתכות גם בהשגתו פי"ב דטו"מ ה"ו הביא הך תוס' דמס' שמחות דכל טו' שאין נזיר מגלח אין כהן מוזהר עליה בכל זאת אין בירור בדעתו כי שמא סו' כדעת ר"ת שעל כלי מתכות הנזיר מגלח והכי רהטי דבריו בהשגתו בה' נזירות פ"ז לפי מה שפירשם הלח"מ הב"ד לעיל ולפי"ז גם הכהן מוזהר. אלא דאם נאמר כן ק' למה לא השיג על הרמב"ם בה' אבל שכ' שהכהן מותר ליגע בכלים. מיהו לזה י"ל דלא חש דבלא"ה הראב"ד יש לו שי' אחרת שכל הכהנים בזה"ז אין לוקין על לאו דטומאה משום שכבר הם טמאי מת כמבואר בהשגתו פ"ה דנזירות הט"ו ע"ש אעפ"י שדברי הרמב"ם ד"ה אבל אינם אמורי' לזה"ז דוקא מ"מ אולי הראב"ד סמך ע"ז ומשו"ה לא השיגו. לכל הצדדין דעת הראב"ד בזה לע"ד אינו מבורר. וראיתי להר' הגדול בעל תויו"ט ז"ל בס' דברי חמודות אשר סביב הרא"ש בהלק"ט בה' טו' אות ה' שכ' וז"ל הכלים הנוגעים במת להרמב"ם אין מצריך לשום כלי חיבורין ולפי"ז כל כלי שנגע במת מטמא באהל ואין כהן רשאי ליכנס בו ולהראב"ד בכלי מתכות מיהא וכ"כ התוס' דרבינו חיים וכו' איזה בית וכו' ומיהו הרמב"ם סובר דכלים הנוגעים במת אינו אלא למגע אבל לא לאהל וכו' ועכ"ז קשה הדבר שיהיו הכהנים זהירים מליגע בשום כלי להרמב"ם ולהראב"ד בכלי מתכות ואפי' באהל וכן לר"ת ואין להאריך בזה וכו' עכ"ד ובמחילה רבא מכבוד תורתו ובקיאו' אשתמיט מיניה דמר דברי הרמב"ם בה' אבל שכ' להדיא דמותר הכהן ליגע בכלים וגם דעת הראב"ד אינו מבורר כמ"ש:

והנה הגאון רמ"א ז"ל בהגהה בסי' שס"ט כ' ז"ל י"א דכהנים אסורים ליטמא לחרב שנטמא במת כל בו בשם ס' יראים ותשו' הרשב"א בשם רבותינו הצרפתים ויש מקילין הרשב"א בשם הראב"ד וכן נהגו להקל ואין נזהרין מזה עכ"ד וכבר כ' לעיל שגם עליו ז"ל יש לתמוה דדברי הרשב"א שהביא מחלוקת הראב"ד עם רבותינו הצרפתים אינו ענין לטומאת כהן וגם דברי הראב"ד צ"ל הרמב"ם. ועוד יש להעיר כי לפי מה שהבין הגאון בדברי הרשב"א דמחלוקתם לענין טו' כהן עדיין ק' כי הרשב"א לא הקיל בשם הראב"ד אלא באהל אבל במגע ומשא מודים דמטמא והי"ל לרמ"א לבאר זה לא לסתום. וראיתי להרב מטה יאודה ז"ל בסי' שס"ט שכ' על דברי רמ"א אלו ז"ל ס' יראים כ' דחרב כחלל אפי' בטומאת אהל כ"ש במגע והרמב"ם בפ"ה מה' טו"מ כ' דמ"ש חרב כחלל ל"ד חרב דה"ה לשאר כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים ומיהו מיקל בכולן לענין דאינם מטמאים באהל ובמגע מיהא מטמאין אפי' בלא חיבורין אבל הראב"ד שם בהשגותיו ה"ל דחרב וה"ה כלי מתכות דוקא הוא דהוו כחלל והנהו מטמו אף באהל אבל שאר כלים אינם מטמאין אלא בחבורין וכדעת הראב"ד הוא דעת ר"ח כהן בתוס' וכו' וכן הוא דעת הרמב"ן בפי' עהת"ו ומעתה יש לתמוה על המנהג שנהגו להקל בכלי מתכות דלא אתי לא כהרמב"ם ולא כהראב"ד דאי להרמב"ם דמיקל בטו' אהל הרי הוא מחמיר במגע ובזה"ז אין נזהרים מליגע גם בסכינים וכלי מתכות שהיו באהל המת. ואי להראב"ד ודעמיה דבעו חיבורין בשאר כלים הרי מודה בכלי מתכות מיהא דהרי הם כחלל ואפי' לטו' אהל ועוד תימא על מור"ם שכ' ויש מקילין והורה מקום הראב"ד דליתא דהראב"ד לא היקל אלא בשאר כלים אבל בכלי מתכות מודה דלא בעו חבורין ומטמאין גם באהל ועיין במעדני מלך ובל"ח וכו' עכ"ד. ודבריו תמוהים טובא הנה נמשך אחר דברי הל"ח דלהרמב"ם הכהן מוזהר על מגע וגם ממנו אשתמיט דברי הרמב"ם בה' אבל דכ' להדיא דאין כהן מוזהר על טו' בגדים. גם כ' דלהראב"ד בהשגתו שם כלי מתכות מיטמאין גם באהל ואינו כן כי הראב"ד שם לא אמר אלא שאין דין חרב כחלל אלא בכלי מתכות ולא בשאר בגדים ואין שום רמז בדבריו על טו' אהל וכל דברי הראב"ד על מגע הם המדברים אדרבא משתיקתו שם ה' ה' שכ' דבגדים אינם מטמאין באהל משמע דמודה הוא לס' הרמב"ם. לכל הדברות אין להכריע בדעת הראב"ד כאמור. עוד יש לתמוה עליו שאחר שכ' שדעת הראב"ד כדעת ר"ח כהן כ' וכן הוא דעת הרמב"ן בפי' עהת"ו ואינו כן דאדרבא הרמב"ן בפי' על התורה הוכיח מן הכתובים שאין חרב מטמא באהל כדעת הרמב"ם:

תו כ' הרב שם ז"ל ונלע"ד טעם למנהג הח' הוא משום דאי אפשר ליזהר וכתמיהת ר"ח כהן ז"ל עכ"ד. ואחרי בקשת המחי"ר לא תיקן כלום דתינח לטומ' אהל אי אפשר ליזהר משום אי זה בית אשר תבנו לי כתמיה' ר"ח כהן ז"ל אבל בטו' מגע יכולים הכהנים ליזהר בכלי מתכו' הידועים שנטמאו במגע המת אפשר ליזהר שלא יגעו בהם. גם מה שתמה שם על הלבוש יש להשיב עליו כמו שיראה המעיין ולדעתי הלבוש רמז לדברי הרמב"ם הנז' דה' אבל ועליהם סמך. סו"ד לדעתי הקצרה צריך להחמיר בכלי מתכות שנגעו במת וכן טבעות כסף וזהב וכל תכשיטי אשה שהיו ביד המת וכן בגדי רקמה שכבר כתבו התוס' בנזיר שם דנקרא כלי מתכות הכהנים הנגשים אל ה' וחרדים אל דברו צריכים הם ליזהר שלא יגעו בהם דאפשר ואפשר הוא ליזהר ודיינו שנקל בכלי מתכות שנטמאו באהל המת ומכח שאי אפשר ליזהר כקו' רח"ך ז"ל ונאמר כדאי הם רח"ך והרמב"ם והרמב"ן לסמוך עליהם אבל במגע איך נקל והנה דעת רבים ונכבדים לאסור ה"ה ר"ת וס' יראים והר"ש והג"א והאגודה והרוקח כולם אסרו אף שרבו ג"כ המתירים ה"ה רבינו חיים כהן והרמב"ם והרא"ש וסמ"ג וסמ"ק והרמב"ן והרשב"א מ"מ מחלוקת שקול הוא וודאי בדאורייתא ראוי להחמיר וגם רמ"א ז"ל לא כ' אלא שהעול' אין נזהרין ר"ל דלת העם אינם נזהרין אבל הת"ח היודעי' שרשי הדינים וגם היראים וחרדים אל דבר ה' פשיטא שצריכים הם ליזהר ובפרט שהרא"ם ז"ל כ' הנפש החוטאת וכו' ואיך לא תסמר שער האדם מדיבור זה שיצא מפי גאון עולם:

וצופה הייתי לגדול הדור האחרון הרב מהרי"ט ז"ל בחבורו היקר ווי העמודים על הרא"ם ז"ל (על סי' שי"א דקצ"א עב"ג אות ג') שהביא דברי הרב מט"י ז"ל שתמה איך העולם אינם נזהרין בזה וכ' וז"ל וכבר נת' שכן דעת רוב הפוס' דאע"ג דמטמא אין הכהן צריך ליזה' ובתחי' דבריו כ' ז"ל מסקנת רבינו המחבר להתיר כדעת הר"ח כהן ז"ל וקצת תימא על הכל בו הביאו הרב"י ע"ש וכן כ' התוס' והרא"ש ריש פ' כל הבשר וכו' וכ"כ הר"ש פ"ק דחלה אך תמהני דבפ"ק דאהלות כ' וכו' עכ"ד ואחרי בקשת המחי"ר מכבוד תורתו אין דבריו מחוורין מ"ש דמסקנת הרא"ם להתיר הוא פלא דבהדיא כתב הנפש החוטאת וכו' גם כתב ראיתי לחלוק על ר"ת ופסקתי אחריו כדבריו הרי שלא סמך על דעתו וביטל דעתו נגד ר"ת כמו שהבין פשט דבריו הכלבו והב"י ומ"ש דרוב הפוסקים ס"ל דאין הכהן מוזהר אחהמ"ר אינו כן דאם התוס' בפ' כל הבשר כ' דאין מוזהר הלא התוס' דנזיר כ' בהיפך וכן הר"ש אם בפ"ק דחלה סתם הדברים הלא בפ"ק דאהלות הביא כל דברי ר"ת באורך. ואיה איפוא רוב הפוסקים המתירים. ומ"ש מיהו כבר דחו הכרח ר"ת התו' בברכות וסנהדרין וכו' הוא תמוה דהתוס' שם לא כ' אלא דהתוס' דשמחות לאו משבשתא ותי' קו' ר"ת מרביעית דם. אך כלי מתכות לדעת ר"ת הנזיר מגלח וא"כ גם אי מתרצתא תוס' דשמחות הלא כיון שנזיר מגלח גם כהן מוזהר ונמצא אין הוכחה מדברי תוס' וכל הראשונים הנ"ל לדין כלי מתכת ולא אמרוה התוס' והראשונים שם אלא לגולל ודופק שהוזכר בהדיא במתני' דאין נזיר מגלח. גם מה שהביא מדברי הרא"ש פ' כל הבשר ביותר הי"ל להביא דברי הרא"ש במקומם בהלק"ט שהתיר להדיא. ועוד אשתמיט מיניה דמר כמה פוס' אחרים המתירים שלא הזכירם ובכל זאת מחלוקת שקול הוא כי רבו האוסרים כאשר הזכרנום והירא יחוש לעצמו. זהו הנלע"ד וצו"י יצילנו משגיאות כי"ר. עבדא דרבנן

אע"נה ס"ט.

הלכות טומאת כהן

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה