אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב קונטרס קדושת שביעית › סימן יג

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

קונטרס קדושת שביעית · סימן יג

סימן יב

יש לחקור בדין סוט"ל אשר התיר בשבת הגאון המבי"ט ז"ל כמבואר בתשו' הרב מהרימ"ט ז"ל בנו בחיו"ד סי' צ"ו אי גם בטו' בבית הפנימי והפתח נעול דהוי סוף טו"ל יש להתיר בשבת או דוקא כשאויר השמים מפסיק אעפ"י שבדברי מהרימ"ט מבואר דלא התיר אלא באויר מפסיק. יש שרצה לומר דגם באין אויר מפסיק רק שהפתח נעול יש להתיר וצריך אני לברר זה, וז"ל מהרימ"ט שם ומאי דשמיע ליה למר על הרב אבא מרי ז"ל שהורה לכהן א' שהיה דר בפונדק בצפת ת"ו ונמצא בחצר הנז' מחוץ לחצר ולא היה נכנס מפני טומאת מת לפי שכל החצר מוקף אכסדרה ומאהיל על הפתחים והורה לו שיכנס ואמר אין טומאה בשבת וכי אמרוה לשמעתא קמיה מהר"י קארו ז"ל אמר אני לא שמעתי שמא הוא שמע ויש לו על מה לסמוך וכו'. תשובה הלכה זו מקופחת ששמע השומע וטעה שח"ו שהתיר טו' אהל דאורייתא ולא דרבנן אלא כך היה מעשה שמת א' היה בבית מן הבתים שבאמצע השכונה באויר החצר ומופלגין מפתח החצר ומן הבתים שסביבות החצר ולפי שאין לאותה שכונה אלא פתח א' נהגו הכהנים חומר בעצמן שלא לעבור בפתח שעתיד המת לצאת ומנהג זה של כת קודמין הוא ואומרים העולם סוף טומ' לצאת וכבר נתרעמו על הדבר חכמי הדורות כי אין למנהג הזה על מה שיסמוך כי לא אמרו סוט"ל אלא בשיש שם אהל אלא שסתי' הפתח מגופה כגון ההיא דפ"ז דאהלות המת בבית וכו' ואעפ"י שהם מוקפים בדלתות גזרו חכמים שלא יהא הדלת חוצצת בפני הטו' כיון שעומדת ליפתח כדי להוציא את המת כפתוחה דמיא והו"ל אהל הטומאה וכו' אבל במקום שאין שם אהל מה מקום יש לטמא שער העיר או שער השכונה מפני שעתידה טו' לצאת משם וכמדומה לי שבכתבי מהר"י איסרלס דיבר בזה אין ספרו כעת בידי ואילו ידענו שהמנהג יצא להם מהלכה זו היינו מבטלים אותו כדין מנהג בטעות וכו' אלא אמרו שמא רצו הכהנים לנהוג סלסול בעצמן שלא לעמוד בחלל פתח שער השכונה שעתיד המת לצאת משם שמא יביאוהו בפתע בלא ראות ויאהיל עליהם. ובזה המנהג הורה אבא מארי ז"ל לכהן הזה שיכנס בשבת ולא יחוש למנהג הזה שמאחר שלא נהגו אלא מפני החשש שלא יבא עליהם המת בטוחים הם בשבת שלא יבא וכו' ומיהו באותה דהמה בבית וכו' משום דעתידה טו' לצאת בין בחול בין בשבת מיירי אעפ"י שאין עתידה טו' לצאת בשבת דטעמא הוא דאותה סתימה חשבינן ליה כפתוח כיון שסופה לצאת לאחר זמן וכיון דאינה חוצצת הוי המת מאהיל עליו אבל כאן כיון שלא חששו אלא שמא יאהיל אין דרך המת לבא בשבת עכ"ד. ומ"ש הרב ז"ל משם פסקי מהרא"י אמת הוא שבפסקים וכתבים סי' כ"ד כתוב שבדבר זה נחלקו מהר"מ ומהר"ש דמהר"מ היה אוסר סוט"ל אפי' באויר מפסיק ומהר"ש חלק עליו ואמר כיון דסוט"ל הלמ"מ היא אין לך בו אלא חידושו ואימור לא נאמרה הלכ' אלא בשאין אויר מפסיק. ועיין בדברינו לעיל בסימן הקודם הארכתי בביאור דברי מהרמא"י ז"ל וכל שיש לישא וליתן בדבריו:

עתה באתי למשקל ולמטרי בדברי הגאון מהרימ"ט ז"ל דהנה בענין סוט"ל נמצאו ב' לשונות לרש"י ז"ל סותרים במס' ביצה דבד' יו"ד במשנה דהמת בבית כתב דסוט"ל הלמ"מ ובפ' בתרא כ' גם בפ' העור והרוטב דגזי' חכמים היא גם הר"ש והרא"ש והרעו"ב במתניתין דפרק ז' דאהלות ופ"ד כ' דגזירת חכמים היא ובזה נחלקו רבני האחרונים ז"ל כי מוה"ר בעל ז"א ז"ל בחיו"ד סי' י"ז ומוה"ר בעל חזו"ן ז"ל על טהרות בד' רנ"ה והרב סמא דחיי חיו"ד ד' נ"ט והרב מהרמ"ז ז"ל בתשו' סי' י"ט והרב דב"ש סי' רמ"ח כולם הסכימו דסוט"ל אינו אלא דרבנן וישבו דברי רש"י דפ"ק דביצה לפי דרכם. אך הרב הגדול מהר"י בלילוס ז"ל הוב"ד שם בהר' סמא דחיי ובהר' פחד יצחק מער' דלת אות דרך טו' לצאת ובאות טומאה גם הגאון מהרד"פ ז"ל תלמידו בתשו' מכתם לדוד חיו"ד סי' נ"ה האריכו בזה וחלקו על כל הרבנים הנז"ל והעלו דסוט"ל הוי הלמ"מ והמשיכו כל דברי הראשונים לס' זו עיין בדבריהם באורך באופן דמידי פלוגתא לא נפקא אי הוי הלמ"מ או דרבנן. והנה יש מקום עיון בשלמא אי סוט"ל הוי הלמ"מ א"ש סיפא דהך מתני' דהמת בבית נפתח א' מהם או שחשב בפלוגתא דב"ש וב"ה דטיהרו כל הפתחים והי"ט דהלמ"מ היא בלא טעמא דסתימת הפתח באותו פתח שעתיד הטו' לצאת ממנה הו"ל כמאן דליתיה וכפתוח דמי ומוציא את הטו' לאהל החיצון והלכה זו לא נאמרה אלא לאותו הפתח שהסכימו להוציא הטומ' ממנה לא לשאר הפתחים דלאינך מהני להו הסתימה ומצילים מפני הטו' ואעפ"י שאין טעם לחלק ביניהם כך נאמרה הלכה וכן כ' התה"ד שם דהלכתא בלא ט' היא. אכן לדעת הסוברים דגזירה דרבנן היא צריך לתת ט' מה נשתנה הפתח שעתידה טו' לצאת ממנה משאר הפתחים וניחזי אנן עיקר הגזירה למה גזרו ומאיזה חשש דודאי כל גזירות חכמים על איזה גדר וסייג נתקני' ומה חששו כאן עד שהוצרכו לגזור גזירה. אם תאמ' דחששו בפתח נעול וגזרו טו' אף דמדינא מפסיק וחוצץ בפני הטו' מ"מ איכא למיחש אם יעמוד הכהן באהל חיצון אולי יפתח הפתח לצורך איזה תשמיש או לצאת בני אדם ולבא והכהן לאו אדעתיה ונמצא מתטמא מחמת שנפתח הפתח והביא את הטו' לבית החיצון. אם תאמר כן קשה באמת מדוע בנפתח א' מהם מציל על שאר הפתחים אטו בית שיש לו הרבה פתחים לכל הרוחות וע"כ הפתחים אהלים וכי משום שנפתח פתח לרוח מזרח להוציא את המת משם לא יפתחו שאר הפתחים אשר לרוחות אחרים לצורך איזה תשמישין אחרים ואיך מציל על שאר הפתחים ועדיין החששא במקומה עומדת. ועל כרחינו לומר שלא היתה הגזירה מחמת שמא יפתח הפתח ויכנס הטו' לאהל החיצון אלא החששא היא פן יוציאו את המת מן האהל הפנימי לתוך האהל החיצון ואזי יהיו המת והכהן באהל א' ממש והשתא ניחא דכיון דנפתח א' מהם או שהסכימו להוציאו בא' מהם נשאר החשש על אותו פתח דוקא ושאר הפתחים שאין המת יוצא משם ניצולו מטו' דלא גזור בהו הואיל והם נעולים אבל אותו הפתח שעתידה טו' לצאת אף שהיא נעולה גזרו עליה ומשום שמא יוציאו המת לאהל החיצון והכהן לאו אדעתיה ונמצאו המת והכהן באהל א'

ומכל מקום אכתי ט' בעי מדוע חששו לזאת החששא ולא חששו לאותה החששא האחרת דשמא יפחת הפתח שהיא יותר קרובה דאז מביא את הטו' דכל פתח בד' טפחים מכניס את הטו' והיה להם לחכמים ז"ל לגזור על כל הפתחים שלא יצילו עד שיוציאו את המת. ואפ"ל דטעמייהו משום דאי' בתוספתא דמס' שמחות והובאה בתוס' כתובות ד' ד' ד"ה גולל וכן אי' בתוספ' דמכות פ"ד דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ואעפ"י שהתוספות שם כתבו משם ר"ת דהך תוספתא משבשתא היא מכח קו' דרביעית דם הנה התוס' דברכות ד' י"ט ד"ה מדלגין ישיבו הך קו' וכן הרשב"א בחי' לשם ויתר הראשונים הב"ד לעיל בסי' הקודם אישרוה וקיימוה לתוספתא זו והסמ"ק והרא"ש בה' קטנות הביאוה לפסק הלכה כמ"ש בעניותין בסי' הקודם. ומוה"ר חזו"ן ז"ל שם ד' רנ"ה ע"ב ד"ה ומעתה כ' בזה"ל כבר כתבנו דכל אותם הפוס' דס"ל ההיא דמס' שמחות ס"ל דטומאת אהלים ר"ל אם נכנס לאהל טמא שנכנסה לה הטו' ועצמה של טומא' בבית אחר שהנזיר אינו מגלח ע"ז כמו שנראה מדברי הרמב"ם בה' נזירות שכ' או היה הנזיר וא' מטומאו' אלו באהל אחר דכי ימות מת עליו באהל א' אמר רחמנ' הוי דרבנן וכמ"ש רש"י אליבא דתוס' עכ"ד וכ"כ מוה"ר ז"א ז"ל שם הב"ד הרב כמהרד"פ ז"ל בס' מכת"ל ד' קל"ה ע"ד. ובזה א"ש שלא גזרו חכמים על כל הפתחי' הנעולי' שיביאו את הטו' משום חשש שמא יפתח משום דהוי גזירה לגזירה כיון דאף אם יפתח אינו מטמא אלא מדרבנן ואם נגזור גם על הנעולים שמא יפתח הוי גזירה לגזירה ולא גזרינן אבל בפתח שעתידה הטו' לצאת גזרו ולא מט' שמא יפתח הפתח אלא מחשש שמא יוציאו את המת מאהל הפנימי לאהל החיצון והכהן לאו אדעתיה ונמצא מתטמא טומאה דאורייתא שהמת והכהן יהיו תחת אהל א' ולעשות גדר אדאורייתא גזרו שאף בפתחים נעולים יטמא הואיל וסוט"ל וכדי שלא יבואו לעבור אדאורייתא וזה נכון:

ומעתה נחזור לדקדק בדברי הגאון מהרימ"ט ז"ל תחילה כתב אעפ"י שהם מוגפים בדלתות גזרו חכמים שלא יהא הדלת חוצצת כיון שעומדת ליפתח להוציא את המת ע"כ משמע דס"ל דסוט"ל גזירת חכמים ולא הלמ"מ וא"כ ק' למה זה בסו' התשו' כ' דבדין סוט"ל בההיא דהמת בבית כיון דעתידה לצאת מטמאינן בין בחול בין בשבת דכיון דאותה חציצה כמי שאינה הרי המת מאהיל עליו וכו' ותימה הוא זה דהא לפי מה שביארנו הט' שגזרו חכמים סוט"ל דוקא בפתח שעתידה טומ' לצאת ולא בשאר פתחים היינו מחשש פן יוציאו המת לאהל החיצון ושפיר יש להתיר בשבת הואיל ואין סוף טו"ל דומיא דמה שהתיר מ"א ז"ל היכא דאויר מפסיק ומשום דחומרא נהגו הכהנים בעצמן פן יאהיל המת עליהם וכיון דאין דרך להוציא המת בשבת תו ליתא להך חששא דכוותה ממש הכא לימא הכי כיון דכל גזירת חכמים אינה אלא מחשש פן בהוצאת המת מבית הפנימי לחיצון לא יהיב דעתיה הכהן ויהיה עם המת באהל א' הרי בשבת אין דרך להוציא המת ויהיה מותר. לכן צ"ל בהכרח דמהרימ"ט סובר דסוט"ל הלמ"מ היא לא גזירת חכמים ומ"ש גזרו חכמי' לאו דוקא והוא ע"ד הרמב"ם ז"ל שקורא לדבר שאינו מפורש בתורה דברי סופרים וכמ"ש הרב ז"א והר' חזו"ן ז"ל שם באריכות וכיון שהוא הלמ"מ אין לחלק בו בין חול לשבת דהלכתא בלא ט' היא. וכבר ראיתי לתרי אשלי רברבי הרב מהר"י בלילוס ז"ל הוב"ד בתשו' הרב סמא דחיי חיו"ד סי' י"ט והר' סמ"ד ז"ל בסי' ך' שנחלקו בכונת מהרימ"ט הנז' כי הרב מהריב"ל ז"ל שם בד' נ"ג ע"ב כ' ז"ל ראה גם ראה דתשו' מהרימ"ט בסי' צ"ו רהיט אבתרייהו דכולהו הני רבוואתא ז"ל אעפ"י שהוא ז"ל כ' גזרו חז"ל שלא תהא הדלת חוצצת וכו' אעפ"כ קרי ליה טו' דאורייתא כמובן למעיין שם עכ"ד והרב סמ"ד ז"ל שם בד' נ"ט ע"ב דחה דבריו עש"ב ואחרי המחי"ר אין בדבריו כדי השבה כמו שיראה המעיין ומה שהכריחו למהרי"ב ז"ל למידק מדברי מהרימ"ט דסו' דהוי הלמ"מ הוא מה שכתבתי והוא הכרח גמור לע"ד. וכדו חזיתיה להרב מופת הדור תנא דבי ר' אליעזר ז"ל בספר הבהיר משנת ר"א ח"ב בחיו"ד סי' ל"ו שהביא דברי מהרימ"ט הנז' שכ' שאין שורש לזה המנהג וכ' וז"ל ומאי דפשיט ליה להרב מהרימ"ט דלא נאמר סוט"ל היכא דמפסיק אויר הנה הר' בצלאל בחי' ביצה פירש למתניתין דהמת בבית אליבא דרש"י דלא מיירי בהפסקת אויר כי היכי דלא תקשי ס' רש"י בכולם פתוחים וסיים וכן פי' בתוספו' מינה למדנו דיש עיקר ושורש למנהג וא"כ בנ"ד יש לאסור ומחוייב הכהן לצאת מט' דסוט"ל ואפי' בשבת אסור עכ"ד הנה דברי הר"ב ז"ל הביאם הרב כמהרד"פ ז"ל שם בד' קל"ה ע"א וביאר דבריו דכונתו לישב סתירת דברי רש"י דבמקום אחד כ' דהוי הלמ"מ ובמ"א כ' דהוי דרבנן והיינו דהיכא דאין אויר מפסיק הוי הלמ"מ והיכא דאויר מפסיק הוי דרבנן ע"ש והשתא אם הרב תד"א ז"ל הבין כן בכונת הר"ב ז"ל וכ' דכיון דיש שורש למנהג וכיון שכן יש לאסור אף בשבת ליתא לפי מה שבארתי וגם לדעת הר"ב יש לצדד שיהא מותר בשבת כיון דאינו אלא מדרבנן ולא כ' מהרימ"ט לאסור בשבת אלא בטו' דהוי הלמ"מ ודו"ק:

אמור מעתה מתוך מה שביארנו דאי הוי סוט"ל גזירת חכמים יש מקום להתיר בשבת הואיל ואין דרך להוציא המת בשבת אפשר דלנו עתה יש פנים להקל גם בסוט"ל מאהל פנימי לאהל חיצון ומט' ס"ס דהנה הבאתי לעיל בסי' הקודם דעת הרב נתנאל מקינון שהובא בפסקי מהר"מ ריקאנטי סי' תקפ"ז גם בכל בו הב"ד מרן הב"י ביו"ד סי' שע"א דס"ל דסוט"ל ליתיה כלל ע"ש והב"ד גם הרב תד"א ז"ל שם ועשה מהם ס"ס וכ' דכולהו אינך מתנייתא דסוט"ל בתרומה וקדשים איירי ע"ש ואני הדל לעיל בסי' הקודם עמדתי על דבריו והארכתי קצת והוכחתי דטעמיה דהרב נתנאל ז"ל הוא משום דקאי בשיטת הרשב"ש סי' תקמ"ד שהוכיח מדברי רש"י והר"ש לחד פי' דדין סוט"ל ליתיה אלא בכלים ולא באדם וכתבתי שם דטעמייהו משום דתפסו עיקר הך תוספתא דמס' שמחות והסברתי פנים לזה בטו"ט ע"ש. בין הכי ובין הכי הא איכא מרבוואתא דסברי דאין דין סוט"ל בזמן הזה. ובכן אית לן למיעבד ס"ס ס' אי סוט"ל הוי הלמ"מ ואין לחלק בו בין שבת לחול דילמא ה' כהפוסקים דסברי דשורש דין סוט"ל אינו אלא דרבנן ובדרבנן שפיר יש לחלק בין חול לשבת כטעמיה דמהרימ"ט ולא כוותיה דאיהו קפסיק ותני דהלמ"מ היא ולא חילק בין חול לשבת אבל לדידן דעלתה הסכמת רבני האחרונים דמידי פלוגתא לא נפקא כמבו' בסי' הקודם מצינא למיעבד ספיקא הא ספיקא חדא ואת"ל דהלכתא כהפוס' דס"ל דדין סוט"ל הוא הלמ"מ ואין לחלק בו בין חול לשבת אימור דהלכה כאינך רבוואתא דאין דין סוט"ל בזה"ז ומתהפך הוא כמובן. ולעיל בדברינו הבאתי דברי הרבנים הגדולים אשר הסכימו בהיתר כהני ויניציאה מע' ס"ס גם הרב תד"א ז"ל שם נשתמש בס"ס להיתר סוט"ל בלילה ואנו בעניותין בסי' הקודם נמשכנו אחר דבריהם ז"ל להתיר בס"ס כזה. אוף הכא נמי נר' לכאורה דאית לן למיעבד ס"ס ולהתיר בשבת גם אם המת בחדר פנימי והכהן באהל החיצון אם הדלת נעול בס"ס הנז':

אכן בקושטא הלב מהסס להתיר בשבת באין אויר מפסיק ובפרט בהביטי אל דברי מוה"ר הגדול ז"א ז"ל שם בד' ס"ח ע"ד שכ' ז"ל הן אמת דאנא נפשאי מודינא שאין להקל קולות הללו בפני עמא דארעא פן ח"ו יבואו לזלזל במקום שיש חשש טו' דאורייתא או דרבנן וכו' מ"מ יאמנו דברי לצנועים למשוך ידיהם מלגעור בכהנים וכו' עכ"ד כן אנכי מתירא אני להורות היתר בדבר פן יהרסו ח"ו להקל בטומאת כהן חלילה. ועוד יש לפקפק במה שהכרחתי לעיל ואיכא למימר איפכא דגם אי הוי סוט"ל מדרבנן וכפשט דברי מהרימ"ט שכ' גזרו חכמים אפי"ה אין לחלק בין שבת לחול דומיא דאי הוי הלמ"מ רמז לדבר כל מאי דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. א"נ י"ל דט' גזירת חכמים אינו כמ"ש בעניותין משום שמא יוציאו המת לאהל החיצון אלא ט' הוא שמא יפתח הדלת הנעול ויכנס הטו' לבית ומה שהקשינו לעיל דאי הכי איך מציל על שאר הפתחי' בנפתח א' מהם והלא אף דנפתח הא' להוציא את המת אכתי איכא למיחש שמא יפתחו הפתחים האחרים לצורך תשמישין אחרים. לזה יש לומר דירדו חכמים לסוף דעה בני האדם שאין רצונם להרבות בטומאה וכאשר יפתחו פתח א' להוציא בו את המת יזהרו שלא לפתוח פתחים אחרים כדי שלא להרבות בטו' על דרך שאמרו ביומא דכ"ג ועדיין בנו מפרפר ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים וכו' ע"ש ואע"ג דהתם בבית המקדש איירי שהיו זהירים הרבה אולי קי"ל לרבנן שכל ישראל היה ק' עליהם טהר' כלים והיו נזהרי' בה מאד ולא היו פותחים אלא פתח א' להוציא את המת ולא היו פותחים לתשמישים אחרים. ואולי יש להביא סמך לזה ממתני' דפ"ד דאהלות מ"ב תיבת המגדל יש בה פותח טפח טו' בתוכה הבית טמא וכו' ר"י מטהר מפני שיכול להוציאה לחצאין או לשרפה במקומה ע"כ וע' בדברינו לעיל בסי' הקודם הוכחתי דט' דר"י לאו מט' הואיל אלא מחשש אולי יוציאנה לחצאין או ישרפנה במקומה ובאמת קשה לשמוע ס' ר"י הלזו כי איך נסמוך על חשש בעלמא ועל השמא כי הוא תמיד רחוק המציאות ע"ד אומרם ז"ל אהוב את השמא להתיר וזו לא שמענו אלא להחמיר ולאסור אנו חוששין לשמא הרחוק וכאן איך נסמוך על השמא להתיר. אכן עם האמור ניחא דמחמת דכל ישראל קשה עליהם טהרת כלים כל טצדקי דמצו למיעבד שלא להרבות בטומ' עבדי ונמצא שמא זה קרוב לודאי הוא. ושמך עליו ר"י להתיר אף דרבנן חולקים עליו מ"מ מדברי ר"י יש ללמוד זה:

והשתא דאתינא להכי אף שהדבר שקול אצלי ואין בידי להכריע לא' מן השני הצדדים הנ"ל. תו אין בידינו לעשות ס"ס להקל כי אדרבא יש לעשו' ס"ס להחמיר כי כן העלו רבני האחרונים ז"ל הב"ד בספרי הקטן כפי אהרן ח"א ד' ל"ז ע"ג משם הרב משל"מ וסיעת מרחמוהי ע"ש. וה"ן יש לעשות ס"ס בכה"ג להחמיר שמא סוט"ל הלמ"מ היא ואין לחלק בה בין שבת לחול ואף את"ל דמדרבנן היא שמא אף אם היא מדרבנן אין לחלק בה בין שבת לחול וכהצד השני שצידדנו. גם מטעם אחר לבי מהסס לעשות ס"ס בהאי פלוגתא אי סוט"ל הוי הלמ"מ או דרבנן דהן אמת דרובא דאיתיה קמן אשלי רברבי מוה"ר ז"א ומוה"ר חזו"ן ומוה"ר אדמ"ק והר' שער אפרים והש"ך ומהרמ"ז והרב דבר שמואל והרב סמא דחיי וזולתם סברי דכל סוט"ל אפי' אין אויר מפסיק הוי דרבנן והסוברי' דהוי הלמ"מ הם מעטים הרב מהר"י בלילוס ז"ל ותלמידו הגאון מהרד"פ ז"ל מ"מ כל הרבנים הנז"ל לא ראו דברי רבינו בצלאל ז"ל שכ' בשם רבו ובשם התוספות ועשה פשר דבר דבאין אויר מפסיק הוי הלמ"מ ובאויר מפסיק הוי דרבנן ויש מקום לומר דאילו הרבנים הנז"ל הוו חזו דברי הראשונים הנז"ל הוו הדרי בהו. ועוד דהוי סברא מציעתא וידוע מדרכי הפוסקים ז"ל דבכל פלוגתא אית לן למינקט הסברא מציעתא. וא"כ אין להקל בסוט"ל היכא דאין אויר מפסיק. אבל באויר מפסיק ודאי יש לסמוך ולהקל בס"ס כמ"ש בסי' הקודם. בהא סלקינן ובהא נחתינן דאין היתר לסוט"ל בשבת וכן בלילה לשערי החצר וכן לשערי העיר אלא היכא דאויר השמים מפסיק ומכל הטעמים שנתבארו בסי' הקודם אבל היכא דאין אויר השמים מפסיק אפי' כמה אהלים זה תוך זה או אפי' אכסדרה וזיזין מקיף לכל צדדי החצר ע"ג פתחי הבתים ומקיף ג"כ על פתח החצר אפי' יש אויר השמים באמצעה של חצר אסור לכהן לעבור באותו השער אפי' בשבת ובלילה משום סוט"ל וזה ברור ולמודע"י אני צריך כי אף שרבני ירושת"ו התירו בלילה היינו בזמנם שלא היה רשות מאת הממשלה יר"ה להוציא שום מת בלילה אבל עתה בזמנינו הרשות נתונה מאת הממשלה יר"ה וכמעט רוב המתים יוצאים בלילה לכן אסו' לכהן לעבור דרך השערים הנז' בלילה. שוב התבוננתי כי מט' אחר גדול אין לסמוך על ס"ס להתיר בטו' כהן ברה"י דמשנה שלימה שנינו כל שאתה מרבה ספיקות וס"ס ברה"י טמא עיין בדברינו לקמן בסי' ט"ו שם נתבארו הדברים באורך. וצור ישראל יצילנו משגיאות כי"ר. הכ"ד זעירא מאנשי ירושלם

אענ"ה ס"ט.

הלכות טומאת כהן

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה