כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
יורה דעה · סימן ט
בענין ברכת להכניסו בבריתו שאומר האב ידוע המחלו' שנפל בין רשב"ם ור"ת הובאה בדברי רבינו הב"י ז"ל ובש"ע סי' רס"ד דדעת רשב"ם שאבי הבן יברך תחיל' קודם המילה להכניסו בבריתו ואח"ך יברך המוהל על המיל' וכן הנהיג רשב"ם ז"ל ור"ת ז"ל החזיר המנהג שתחי' יברך המוהל ברכת המילה ואח"כ בין מילה לפריעה יברך אבי הבן להכניסו ופלוגתייהו תליא בחילוף גרסאות בברייתא ע"ש בב"י הדברים בארוכה ודוב הראשונים הסכימו עם ר"ת ודלא כרשב"ם וכן פ' מרן בש"ע שם ס"א המל מברך על המילה ואבי הבן מברך בין חתיכת הערלה לפריעה להכניסו בבריתו ע"כ. וכ' הרב שו"ג ז"ל שם ברוב תפוצות ישראל נהגו כר"ת וכפסק הש"ע ז"ל זולתי בעה"ק ירושת"ו שנהגו כרשב"ם ז"ל שבשעה שאבי הבן מוסר הילד ביד המוהל למולו מברך להכניסו ואח"ך מברך המוהל על המילה והדבר תימה שהוא הפך ר"ת והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ורוב הראשונים דמעטים הם דקיימי בשי' רשב"ם ומה גם שהוא הפך פסק מרן שקבלנו הוראותיו והניחו בתימה ע"ש ובאמת המנהג הזה תמוה ולא ראינו לשום אחד מרבני ירוש' ת"ו שכתבו ט' למנהג זה. ונר' לומר סמך למנהג לפי שמנהגינו הוא שאבי הבן מקבל הילד מיד הסנדק ואומר איזה פסוקים ואח"ך מוסרו ליד המוהל וזה המנהג הוא דוקא בירושת"ו אבל במקומות אחרים הסנדק נותנו ליד המוהל. והשתא עפ"י מנהגינו יש סמך להקדמת ברכת להכניסו שאומר אבי הבן קודם ברכת מילה להורות שע"י מסירה זו ליד המוהל עושה אותו שליח שימול את בנו כי עיקר מצות המילה עליה דאב רמיא אלא שכשהאב אינו יודע הוא עושה שליח למוהל שימול אותו בשליחותו וכמ"ש בש"ע שם ס"ט וע"י מסירה זו יוצא הבן מרשות האב ונכנס ברשותו של המוהל לענין מצוה זו ומצינו כיוצא בזה שע"י המסירה נעתק מרשות לרשות גבי אשה במסירת האב ליד הבעל או ליד שלוחיו כמבואר באה"ע סי' ז"ן ס"א ובב"ש ס"ק א' ע"ש. וכיון שחזקת שליח עושה שליחותו אם כן שפיר דמי לברך ברכת להכניסו בשעת מסירת הבן ליד השליח שהוציאו מרשותו והכניסו ברשות המוהל לקיים המצוה ואפשר דבכגו"ד לא נחלקו ר"ת ודעמיה על רשב"ם ז"ל דהם לא דברו אלא כשהמוהל מקבל הילד מיד הסנדק לא מיד האב אבל אם מקבל מיד האב שייך שפיר לברר בשעת מסירה זה נראה לישב מנהגינו:
ועפ"י האמור עשיתי מעשה בעצמי ביום טו"ב טבת התרל"ה שנולד לי בני יאושע שיחל"א ושלי"ת מלתי אותו בעצמי ושניתי המנהג וקדמתי וברכתי ברכת על המילה תחי' ואחר המילה קודם הפריעה ברכתי בר' להכניסו כדעת רוב הפוס' וכדעת מרן ז"ל ואמרתי שאין אני עושה בזה הפך המנהג לפי שיש פנים לומר שהמנהג הנז' לא נתקן אלא דוקא כשיש מסירה מרשות האב לרשות המוהל ועתה שאני בעצמי המוהל ובזה אין מנהג קבוע ודאי אית לן למינקט כדעת ר"ת ודעמיה דרבים נינהו נגד רשב"ם וכפסק מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו אבל בברכ' על המילה לא שניתי מהמנהג ואעפ"י שמרן ז"ל שם ס"ב פ' דאם אבי הבן בעצמו הוא המוהל מברך למול את הבן מ"מ כבר כ' הרב הגדול חיד"א ז"ל על הברכי"ם משם מוה"ר הלק"ט ז"ל דהמנהג לברך על המילה וכתב שכן הוא ע"ד האמת וכן המנהג דלא להשנאה עכ"ד. ולכן בזה שאין מקום לנוס ודאי דנכון שלא לשנות מן המנהג אבל בהאיך שיש פתחון פה לומר דבהכי לא נהוג לא איכפת לשנות מן המנהג שכן מצינו לרז"ל שאמרו הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה ודוק. וצויי"מ כי"ר. אענ"ה ס"ט
הלכות שלוח הקן