אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב יורה דעה › סימן ד

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

יורה דעה · סימן ד

סימן ג

מעי"ת דמשק יע"א ד' לח' מנחם התרל"ו:

שאלה שאלתי מאת עט"ר הרב המופלא וכבוד ה' מלא ראש ב"ד מקודש כמהר"ר אהרן עזריאל נר"ו על מעשה שהיה כך היה כי ראובן ושמעון וגוי א' בארץ נשתתפו שלשתם יחד בדבר מסויים וכן התנו ביניהם שאם יוצרך סך מה לצורך השות' הנז' שראובן יקח בהלואה לריוח היום ומה שיעלה ריוח יכתבו על השות' הנז' וכן היה שראובן נתלוה סך מה לריוח היום ושמעון ג"כ בהתוועדו יחד עם ראובן לקח ע"ע סך מה לריוח היום ופרע להשו' הנז' בעד גוי אחד אשר היה מחויב להשו' הנז' והוא יתפרע ממנו אחר זמן וקרן והריוח אשר יעלה עליו לעת פורעו כי כן התנו עמו ואחר זמן עמד הגוי הנז' בטו"ת אשר אין צורך לבארם על השו' הנז' ומתוך זה נתפשר ראובן עם הגוי הנז' וכדעת שו' ומחלו להגוי וריוח אשר עלה עליו עד אותו היום בעד הטו"ת וכתב עליו שט"ח חדש על שארית הקרן הנשאר אצלו לזמן קצוב. ולמאי דביני ביני נתועדו יחד רו"ש לפטור שו' הגוי מהשו' הנז' ועשו חשבון ביניהם וראובן כתב הריוח אשר נתן בעד השו' הנז' ושמעון כתב הריוח אשר נתן בעד חוב הגוי הנז' כיון שפטרו אותו מהריוח בעד הטו"ת כנז"ל ונתפשר עם שו' הגוי בעד סך מה וחזרה השו' בין ראובן ושמעון יחד ונשאר שמעון מתלוה לריוח היום שארית הקרן הנשאר אצל הגוי הנז' זמן מרובה עד התפרעו ובתוך זמן זה נתבקש ראובן בישי' ש"מ והנה בעת"ה באו יורשי ראובן ושמעון לעשות חשבון השו' הנז' וכתבו בחש' הריוח אשר פרעו ראובן ושמעון בחשבונם הראשון ולא עוד אלא כי שמעון כותב הריוח אשר נתן בעד שארית הקרן הנשאר אצל הגוי הנז' מעת חשבונם הראשון עד עת התפרעו כיון שהגוי הנז' לא פרע הריוח האחרון ומה גם כי מחלו לו מהקרן כי השעה הצריכה לכך ועמדו יורשי ראו' וטענו שלא יקבלו לכתוב לא זה הריוח אשר נתן שמעון אחר חשבונם הראשון ולא אותו הריוח אשר כ' מב' הצדדים בחשבון הראשון מט' כי הוא רבית קצוצה:

והענין הוא כי ריוח שמעון הוא יותר מריוח ראובן ושמעון טוען כי ליכא חשש רבית מכמה טעמים ויצא הראשון כי אעיקרא דמילתא ריוח שמעון לא בא על השו' הנז' בתו' ריוח כי אם בתו' פסידא כיון שהגוי הנז' נתחייב לפורעו כמו שהתנו ביניהם אם לא שהשו' הנז' הוצרכו למוחלו בעד טענותיו והויא פסידא על השו' הנז' כמו פסידא מגוף הקרן אשר הוצרכו למוחלו עוד מדעת ב' וכל כי האי גונא בדינא ובדיינא יתפרע שמעון הריוח ומה שנשאר מגוף הקרן מהשו' הנז' וליתא חשש רבית. ותו דאת"ל דראובן ושמעון דמו אהדדי וכ"א הוצרך להתלות לריוח היום לצורך השו' אפ"ה ליכא חשש רבית כי הדבר ידוע ומפורסם והמה בכתובי"ם כי שותף שלוה לצורך השו' נשתעבד הב' עמו ומט' זה דעת הר' קול אליאו ח"א סי' כ"ט עלה להלכה כי נשתעבד גם ברבית ולאו כל כמיניה לפטור את עצמו מט' דבית כי לא גרע משעבוד הקרן וכנראה כי כן דעת הרב אדמת קודש ח"א סי' ס"ג וא"כ בנ"ד כי אעיקרא דמילתא כ"א נתלוה לריוח היום כדעת חבירו ובודאי נשתע' הן בקרן והן ברבית דמכ"ש וק"ו דליתא חשש רבית ולאו כל כמינייהו יורשי ראו' לפטור עצמם מס' רבית:

ואם יעלה על הדעת לחלוק ולומר כי שניא היכ' דהשו' היה בדבר מסוים לשו' אשר היה בכל עסקיהם וכמו שכן עלה לחלוק הר' קול אליאו ז"ל שם לישב דעת המבי"ט סי' ע"ב אשר עלה להלכה דאיכא חשש רבית וא"כ בנ"ד שהשו' היתה בדבר מסוים ואיכא חשש רבית מלבד כי שם באר"ה כי טעמא לדבר כי שניא השו' דבר מסוים כיון דאינה מפורסמת השו' וא"כ בנ"ד אף כי השו' היה בדבר מסוים עם כל זה היה מפורסמת מרוב גודל עסקיו וכיון שכן ליכא לחלוק מצ' שו' בכל עסקיו ולדעת הרב קול אליאו ז"ל גם המבי"ט ז"ל סובר והולך כי ליתא חשש רבית זאת ועוד אחרת כי הא ודאי שמעון לא גרע מנאמני הקהל שלוו לצו' הקהל ברבית והדין ידוע כי היכי דנאמני הקהל פורעים הרבית מהכנסות הקהל ראשו' ואחרונים עלו להלכה והלא המה בספרתם כי ליכא חשש רבית וא"כ בנ"ד כי אף אם יכתבו כל הריוח על השו' הנז' עם כל זה השותפות הנז' לא הפסידה וכ"א יתפרע הריוח היום מריוח השו' הנז' כי ודאי ליכא חשש רבית ולאו כל כמינייהו יורשי ראובן לפטור עצמם ממ' רבית. הנה כי כן נא אדוני יעמוד ויתגבר כארי אריה של תורה לחקור ולדון ולהעלות הלכה למשה מסיני ולמצא טעם בדברי שמעון ולהצילו מחשש רבית ומוטב שיהיה שוגג כי איכא פסידא גדולה ויפשא"ק כי השעה צריכה לכך ונשארתי בניו"ק לקב"ץ. והוא עבד

אברהם פינסו ס"ע.

תשובה ראיתי שאלת חכם חצי תשובה אשר כוננו מעשה ידי אומן גם ן' ואח הח' הש' והכו' זר"ק בנש"ק אברהם אוהבי ודברי פי חכם לגבוה סלקי מני"ר הרב המופלא וכבוד ה' מלא רבין חסידא ראש ואב לבית דיננו הוא אחרן קדוש ה' יצ"ו ולפי רב הענוה פנה אל האזוב אשר בקיר כמוני היום לתור ולחפש בדברי הפוס' ועם כי מכיר אני את מקומי ואיננו להפקת רצון צדיק אמרתי ללקט באמרי"ם אמרות טהורות ממה שדברו הפוס' בענין זה ולמעשה יעלו הדברים לפני מי שגדול מני"ר שיחל"א ואת אשר יבחר יקריב אליו וזה החלי בס"ד:

הנה שאלה זו חתומה ניתנה מפי הח' השואל כי לא פורש אם הלואות האלו אשר לקחו ראובן ושמעון כל חד כשיעוריה' אם היו ביד ישראל בהכשר שטר עסקא כנהוג או אם היו מיד גוי ברבית גמור כי לפי מה שנתבאר בדברי הפוס' יש לחלק בין הנושאים כאשר מבואר בהגאון בעל ט"ז בסי' ק"ע ובלוה מן הגוי הצריך שיחתמו ב' בשטר ההלואה ואילו כשלוה בדרך עסקא התיר בשופי וכ' דכדרך שלוה וקיבל בעסקא כך נותנו לתוך השו' בעסקא וע' מזה בס' עין משפט ח"מ סי' ט' שכ' וז"ל ואין כאן רבית כיון שלקחו אותו בתורת עסקא כדין כל שמ"ע גם לא נתברר אם כולם היו מתעסקים בשו' או ראו' או שמ' דוקא דנת' בט"ז דאם העוסק בשו' לקח מגוי וכו' יוכל תחי' למלאות הפרעון במה שצריך לתת לגוי והמותר יחלוקו וכו' ובשי' זו קאי הר' בית דוד ז"ל בחי"ד סי' פ"ז גם מ"ש הח' השואל נר"ו בלשונו הטהור בטענות יורשי ראו' לא ירצו לקבל וכו' ולא אותו ריוח אשר כתבו מב' הצדדים בחשבון הראשון מט' כי הוא רבית והענין הוא כי ריוח שמעון הוא יותר מראו' כי הכונה בדברים אלו דהשתא בענין יורשי ראו' בריוח אשר נתן שמעון א"כ גם הריוח אשר נתן ראו' אינו מן הדין שיתן ובשביל זה כתב דכבר הם מתרצים בלא זה ולא אותו משום שזה יותר מזה והראה דעת הח' השואל בזה דאם באנו לאסור במה שנתן שמעון דהוי כמו לוקח רבית משו' ראובן א"כ יש לאסור גם מה שנתן ראובן דהוי כמו לוקח רבית משמעון וזה אינו בנ"ד דכבר מת ראובן אפי' בלוקח רבית קצוצה מן ישראל ומת אין יורשיו חייבים להחזיר דאמרי' פ' אז"ן אל תקח מאתו נשך וכו' לדידיה מזהר רחמנא לבריה לא מזהר רחמנא והשתא אם כי יהיה הדין נותן לאסור לשמעון ליקח מאמצע מה שנתן כ"פ לא נאסור מה שנתן ראובן דלו יהיה דמה שפרע ראו' לגוי מאמצע הו"ל כלוקח רבית משמעון יורשיו פטורי' כמ"ש וכן פסקו כל הפוסקים ע' סי' קס"א סעיף ו' דהשתא כיון דהשו' באו לידי טהרת חשבון וקיבל שמעון מה שנתן ראו' לגוי ועבר לחש' הו"ל כמו שלקח הרבית ראו' משמעון דהשתא דמת אין לחייב ליורש עכ"פ מדברי הגאון בט"ז שלא מצא תיקון להתיר לשו' אלא כשיחתמו ב' בשטר מוכח לאסור בנ"ד:

אמת כי מדבריו ז"ל שכתב משום שהגוי אינו מכיר אלא אותו שלוה ממנו היה נראה להתיר בנ"ד דלפי הנודע מדיני הגוים דשו' שלוה לצורך השותפות כל שהם שו' בפרסום גובה מב' והבטחת הגוי על השו' הב' כמו על זה שלוה ממנו וחזר הדין למה שהתיר הרמב"ן בשם חכמי נרב'ונה בתשו' הרשב"א כי באה ביתה יוסף סוף סי' קס"ט להתיר בנאמני הקהל ליקח ברבית לצורך הקהל וכתב הט"ז סי' קס"ט ס"ק כ"ב בטעם הב' כי היכי דלא תיקשי מה שפסק רמ"א שם להתיר נגד ד' הרשב"א החוכך להחמיר משום דהגוי יודע דהלואה היא לצו' הקהל וגם הבטחתו על כל הקהל וא"כ בשו' דנטה דעתו הט"ז לאסור הוא ממאי דהציע בתחי' דיבר שהגוי המלוה אינו מכיר כי אם זה שלוה ממנו וזה הוא פשט כונת הט"ז במ"ש ואין זה דומה למ"ש רמ"א לעיל דהתם וכו' וע' מ"ש עוד שם מה שאין שייך לכאן ר"ל דשם כתב ב' טעמים האחד משום דהוא צורך מצוה ועוד דהגוי יודע וכו' והבטחתו וכו' וזה אין שייך כאן דכבר הציע בראשית מאמר דהגוי אינו מכיר כי אם לזה שלוה ממנו כי עפ"י האמור לא ידעתי מאי אידון בדברי הר' מט"ש ז"ל סי' קע"ו הגב"י אות רכ"ג דנחית לפרש כונת הט"ז דכתב דבא לישב דברי רמ"א שפסק לעיל נגד הרשב"א והרואה יראה דזו כבר כ' הט"ז לעיל והכונה כאן פשוטה דבא לישב מה שנטה דעתו לאסור לשו' שלוו ברבית לצורך השו' וכדי שלא תקשי ממאי דכתב רמ"א להתיר בנאמני הקהל ומי הכריחו להרב מט"ש ז"ל לפרש כן בדברי הט"ז:

באמת כי דברי הט"ז שם סי' קס"ט ראיתי בהם גמגומי דברים שנעץ דברי הרשב"א תחי' בסופן והביא מה שסיים הרשב"א בתשו' דהרי זו כאומר לחבירו מנה שאתה חייב לפלוני הלויני ואתן מנה לשנה לב"ח ור"ק רואה אני כאן ועל זה דחיק ליה מלתא טובא על רמ"א דפ' להתיר והאמת מ"ש רמ"א להתיר לא על זו דימה הרשב"א לאומר לחבירו מנה שאתה חייב לי וכו' כי זו כ' הרשב"א בסו"ד על עיקר שאלתו כי היתה כשהתנו הקהל שכל אחד מהקהל שיפרע מה שיפרע ינכו לו מן החוב סך ידוע כי בזה גם רמ"א שם כתב לאסור וזה הוא מה שדימה הרשב"א לאומר לחבירו וגם חכמי נרב'ונה לא כתבו בזו להתיר ומה זו תמיה על רמ"א במאי דפסק בעיקר דין נאמני הקהל להתיר אחרי שכבר העיד הרשב"א שכבר פשט היתר זה בכל הקהלות וגם הרמב"ן בשם ח"נ כ' להתיר ואם רצה להשוות דעת הרשב"א לזה לא תיקן כלום דהרשב"א בצורך מצוה דהוא נאמני הקהל דיבר. ואפשר כי תמיהת הגאון ז"ל היא אמאי סמך אח"נ אחרי שהרשב"א חוכך להחמיר אבל מה שהביא סוף דברי הרשב"א אמאי שכתב רמ"א להתיר לא ידענו מאי קאמר:

לדאתאן עלה נראה מפשט דברי הט"ז דכעין נ"ד לפי דיני הגוים דשו' שלוה לצורך השו' אף דבדיננו רבו הסברות כמו שמבואר ח"מ סי' ע"ז ולכל הפחות אנן בדידן דבתריה דמרן גררינן בעינן שיודו השו' שלצו' השו' לוו כדעת הרמב"ן ז"ל מ"מ בדיני הגוים כיון שהם שו' בפרסום גובה מב' וא"נ נשתעבדו הב' כשלוה הא' ולטעם שכ' הט"ז בט' הב' לחלק דין השו' מדין נאמני הקהל משום דהתם הבטחת הגוי על כל הקהל היה נראה מקום להתיר בנ"ד כי מכח זה היה טעמו של הרב קול אליאו ז"ל בח"א סי' כ"ט וכן נוטה דעת הרב אדמ"ק בח"א סי' ס"ג וכבר הביא כל זה חכם בני השואל יצ"ו. ולפלא בעיני כי הרב אדמ"ק ז"ל לא זכר מתשו' הרשב"א וממ"ש רמ"א להתיר בנאמני הקהל:

ובמעט התבוננות נראה דכל זה לא יעלה מזור לשמ' דנ"ד דהנה הא דקי"ל בשו' שלוה לצורך השו' דנשתעבד הב' הוא דהוי כב' שלוו ומתחייב השו' בחצי כל שהודה דלצורך השו' לוו ואם אין לזה לשלם פורע השו' הכל מדין ערב דזהו הדמיון לב' שלוו דנעשו ערבים זה לזה באם אין לאחד לשלם דא"כ היינו דנין בדיניהם ודאי דהיה מותר דהרי מבואר בדין הערב לישראל בעד הגוי בסי' ק"ע דטעם האסור הוא משום דכיון דבדיניהם תובע הערב תחי' ונמצא הערב תובע את ישראל ברבית אבל אם תחי' תובע הלוה גם דכי אין לו הולך אצל הערב הוא מותר והכא נמי בשו' שלוה אם היו דנין דנשתעבדו הב' לגבות כ"א מהם החצי ולא היה יכול לגבות הכל ואחד מהם כדינינו היה מותר אבל לפי האמת אין דנין כן אלא תובע מזה שהלוה הכל ובפרט כשהוא חתום בשטר דוקא אלא דאם אין לו תובע מהב' הכל וא"כ חזר הדין שדנין לתבוע הערב תחי' ואף כי בזה איכא פלוגתא דרש"י ורשב"א ז"ל כמבואר הכל בב"י ולדעת רשב"א אינו אסור אלא בערב שלוף דוץ דזהו הדעת הי"א שהביא מרן ז"ל מ"מ אנן בתריה דמרן גרירנא דפסק דלא כדעת רשב"א וסתם ערב כיון דיכול לתבוע את הערב תחי' אסור אם לא כשקיבל וכשנחשוב לשמ' דנ"ד כערב על חלק ראובן אף דאינו שלוף דוץ אסור דשפיר טענו יורשי ראובן:

וכ"ש לפי מאי דקי"ל דשותפין הם שלוחים זה לזה עיין סמ"ע בסי' ע"ז ס"ק ז' ובדין השליח מבואר בסי' קס"ט דאם אמר לחבירו לוה לי מעות מגוי על שמי אם אין משכון שיסמוך על המשכון בעינן שיסמוך דעתו על המשלח ולא על השליח כו"ע וכבר אמרנו דכאן בדיני הגוים אם נחשוב לשמעון שליח מראו' על חלקו כיון דהגוי סומך הוא על השליח גם על חלק ראובן אסור:

ואני רואה כי הרב קול אליאו ז"ל וכן נוטה דעת הרב אדמ"ק ז"ל תפסו לעיקר מאי דקי"ל בדינינו בשותף שלוה לצורך השו' דנשתעבדו הב' באופן דאינו יכול לתבוע מזה שלוה ממנו כל החוב והו"ל כערב שאינו יכול לתבוע ממנו תחי' דלדעת כ"ע מותר. והאמת אינו כן דאין ההיתר תלוי במאי דקי"ל בדינינו דגם בערב קי"ל דאין נפרעין מן הערב תחי' ואפ"ה אסרינן משום דאינהו בדיניה' תובע את הערב תחי' והיא היא בנ"ד אי משוית ליה לשמ' ערב בעד ראובן או משוית ליה שליח כיון דהוא סומך על הערב או על השליח יש לאסור ומנ"מ ממאי דקי"ל בדינינו וזה פשוט כי משו"ה הצריך הגאון בט"ז ז"ל שיחתמו ב' בשטר כדי להתיר דאז בדיניהם גובה מכל א' החצי עיין תפארת אדם ז"ל בשאלה חי"ד סי' מ"ז ועפ"י האמור לא ידענא מאי כל החרדה אשר החריד עלינו הר' קול אליאו ז"ל על המבי"ט בתשו' ח"ג סי' ע"ב בראו' אשר רצה להשתתף עם שמ' ומכח כי לא היה לשמ' להשלים קרנו כתב לראו' שיקח להשלים מן הגוי ומצא טעם להתיר מכח אשר כבר פרע וכו' והוא ז"ל תמ"ה יקרא דלמאי אצטריך טעם זה אחרי שהוא מחויב בקרן ולפי מ"ש אם לא היה ט' זה היה מקום לאסור ואטו בעיקר דין מי לא בעינן או שיסמוך דעתו על המשכון או שיסמוך על המשלח דוקא ולא על השליח ובנדון הרב המבי"ט אטו משום שאומר ראובן הפאטור לגוי שלוקח מעות לשמעון מי סמך דעתו הגוי על המשלח הא ודאי לא סמך דעתו כי אם על ראו' הפאטור ודברי המבי"ט לדעתי שרירין וקיימין ועין רואה להר' בית דוד ז"ל בתשו' סי' פ"ז אשר זכרנו דלא מצא שום תיקון לשיכול השותף ללות ברבית מגוי אלא שיתנה תחי' בתחי' השו' ויכתבו בשטר השו' שכל מי שיטול מעות מהגוי ברבית יהיה לו יתרון בריוח אותם מעות בשיעור שצריך ליתן לגוי רבית שיטול אותו מאמצע ואח"כ יחלוקו שאר הרוחים ואז אין שם רבית לפי שיכולים להתנות בתחילה שזה יטול מזה וזה יטול וכו' נמצא דהרב ז"ל לא סמך להתיר מכח מאי דמשתעב' השו' בהלואו' שו' אלא בתנאי זה,

אמת כי מדברי הכנה"ג בח"מ סי' קע"ו הגב"י אות ט' היה נראה דעתו להתיר שנסתפק בב' שותפים ששמו לקרן זה מאה וזה ר' וכמו כן התנו על הריוח זה א' וזה ב' ושותף אחד מהם לקח לצורך השו' מעות ברבית מהגוי ורוצה שיפרע חבירו החצי וזה טוען כי אינו פורע כי אם שליש והשתא אם דעתו ז"ל לאסור אמאי לא חש לה ומ"מ אין זה חייב מלתא דאיסורא דרבית:

ובהשקפה ראשונה יראה הרואה כי כל כי הא לא תברא דהנה בכנה"ג חי"ד סי' קס"ח הגהט"ו אות ב' הביא תקנה משם ס' הזכרונות לשו' הלוה מן הגוי ברבית לצורך השו' דהיינו שישלם לגוי מיד ממון השו' הרבית ונמצא שלא נשאר חייב כי אם הקרן ולזמן פרעון אינו נוטל מהשו' כ"א חלקו של כל א' וא' מהקרן ומבואר דעת ס' הזכרונות לאסור וכן נר' דעת הכנה"ג מדהביאו בסתם ולא דיבר מאומה לגלות דעתו להתיר בלאו הכי ואיך יתקיימו ב' מקראות, אבל האמת יורה יורה דהכנה"ג בח"מ לאו להכי אתשיל שהוא סניף חיצוני שאינו נוגע לאיסור רבית כו"ע אלא כיצד יהיה סדר התשלומין ובענין האיסור משכחת לה בגונא דליכא איסור דכמה אופנים של היתר נמצא בדברי הפוס' בזה היתר ס' הזכרו' היתר הרב ב"ד לוו מישראל בדרך עסקא דאמרינן כדרך שמקבלו וכו' הוא לבדו מתעסק דגם בזה התירו הפוסקים כי בכל אחד מאלו הדרכי' יש להתיר כנראה מריהטת הפו' וזה הוא מ"ש בלשונו לקח מעות מתוגאר בריוח בהכשר הכונה בזה דליכא משום איסור מרבית מהאופן אשר כבר עשאו והוא הדבר אשר דיברנו ושוב האיר ה' את עיני ומצאתי לה בתשו' בעי חיי ח"א מח"מ אשר שם ביתו של הס' הזה שכ' וז"ל בד' ק"ס ע"ד ומה שטוען ראי' שאינו רוצ' לפרוע שאסו' לשו"ל שיפרעו ממנו הרבית ע' בחי"ד סי' קצ"ג ורוצה אני לחקור לו יהיו ששו"ל לקחו הריוח בהכשר וראו' הסכים למעשיהם אם יתחייב לפרוע כפי הקרן א' ושתים כמו שטוען ראו' ותחילה תלה הדבר במנהג הסוחרים ואם אין מנהג וכו' ע"ש המשכיל יבין במ"ש הרב ז"ל ומה שטוען וכו' ע' בי"ד ואח"כ כתב לו יהיה ששמו"ל לקחו הריוח בהכשר כי האמת כמו שכתבתי וזה פשוט:

ואל תשיבני מאותה תשובה דמהריק"ו בשו' ז' שהובאה בב"י ח"מ סי' קל"א בראו' שנתערב לש' נגד הגוי וראובן יש לו כת"י משמעון שנתחייב לסלק מעליו הגוי ולפותו וראו' הוכרח לשלם לגוי קרן ורבית מכח הערבות וכתב בשם ר"י דאם לקח ממנו רבית הנהוג מחויב שמ' לפרוע לראו' מכח מאי דקיבל עליו אלא שאם הוא רבית יותר מהנהוג פטור משום דהוי כאונס דלא שכיח ולא קיבל עליו ובנ"ד לפי מ"ש דכשו' זו שלוה הוי כערב לשו' הב' כיון דכן התנו מתחי' השו' ליקח מעות ברבית ומדעת ב' נעשה לא גרע מקיבל עליו לסלק שכ' הריק"ו שחייב לשלם אי מהא לא אריא דהנה ס' הריק"ו בשם ר"י דהביא בב"י כנז' לא נפלאת היא ולא רחוקה דהיא היא ס' הר"י קורקוזה שהובא בטור יו"ד סי' ק"ע דישראל הערב לחבירו בעד הגוי דוקא לכתחילה אסור אבל דיעבד צריך לשלם כל ההפסד כיון דמחמתיה קא פסיד והטור שם חלק עליו וכתב דלמה נאמר לו תן רבית ומור"ם ז"ל במפה בס"ב פסק כדעת הטור דאין אומרים לו ליתן רבית שנתן בשבילו וע' בס' פ"מ ז"ל בח"א סי' נ"א דאוקי לס' הריק"ו בשם ר"י באופן דליכא איסור רבית או דלא הוי ערב שלוף דוץ ואית ליה לר"י כדעת הרשב"א דלא אסרי' בערב כי אם בערב דשלוף דוץ או במקום שדנים הגוים שלא לתבוע את הערב תחי' או דאית ליה כס' בעל העיטור וכו' וא"כ הא ודאי אין לסמוך להתיר בנ"ד מס' הריק"ו בשם ר"י כשנחשוב אותו לערב לזה השו':

ומה שרצה הח' השואל לזכות לשמ' דנ"ד ממ"ש הפוס' ז"ל בנאמני הקהל להתיר אמת כי מוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' נ"ח בקהל שמנו ב' אנשים להשגיח על בתי הקדש וכו' והוצרכו ללות הממונים ברבית מגוי והקהל מאנו לפרוע הרבית וכ' שם בסוף התשו' וז"ל ומעתה כיון שלקיחת העצים היתה צריכה והוצרכו לפרוע הרבית דמי הרבית יחשבו אף הם ודאי בכלל הפיזור וההוצאה והנושא ונותן באמונה יש לו להעלות שכר חמרים וכו' והכי נמי בנ"ד כיון דעיקר ההלואה היתה כדי להציל את אשר היה חייב להם הגוי אשר היו נושים בו יחשב גם הוא כמו הוצרכו לפזר ממון כדי לגבות מן הגוי ומכ"ש כי כבר כתבו ג"כ עליו הרבית אלא שאח"ך מפני טו"ת שהיו ביניהם חששו לעמוד נגדו ובהסכמת ב' ראו ויאותו למחול הרבית ואעיקרא קאי שעשו כן לגבות ממנו אשר היה חייב להם נר' דמותר דדמי ממש לתשו' מוהראנ"ח ז"ל ברם אין ס' מוהראנ"ח ז"ל הלזו מוסכמת ומי לנו גדול מגדול המורים הוא הרשב"א ז"ל בתשו' שזכרנו למעלה ראש פליג ואפשר דגם מוהראנ"ח כי היכי דלא תקשי ליה מתשוב' הרשב"א נאמר דלא כתב כן אלא בנ"ד דעיקר המנוי הוא לצורך בנין עצים ואבנים וסמך להתיר דנחשוב לאלו המעות של רבית מכלל הוצאת לצורך הבנין וכ"נ פשט לשונו ודברי מור"ם ז"ל במפה שפסק בנאמני הקהל נגד תשוב' הרשב"א כבר כ' הגאון בעל ט"ז דהט' משום דהוא לצורך מצוה או משום דהבטחתו על כל הקהל ואפשר דעיקר טעם הראנ"ח להתיר בצורך מצוה כמ"ש הט"ז וע' בהרב ד"מ ז"ל בח"ב סוף סי' ק"י שהביא תשו' הראנ"ח ז"ל להסתייע להתיר בנדונו וכתב דמתשו' הרב פ"מ ז"ל בסי' נ"א נראה חולק על תשובת הראנ"ח דהתם הפאטוריס שהיו שולחים הסחו' וכו' וא"כ נ"ד היינו כדין הראנ"ח ז"ל דקאמר דכיון דהשליח אינו נותן המעות שלקח ברבית מן הגוי לישראל חבירו המשלחו אלא שהוציאם במה שהרשהו המרשה לעשות וכו' ועם כל זה אתי עלה הרב פ"מ מדין רבית ולא הזכיר חילוק זה שחילק מהראנ"ח עכ"ל וע' בשיורי ברכה כי באו בס' חיים שאל ח"א בסי' קס"ט אות ח' מ"ש משם מוהר"י זין בס' שערי ישועה שחקר על פרנסי א"י שלוקחים מעות מגוי ברבית לצורך הקהל וחוזרים ונפרעים מהקהל שכתב טעם להיתר ממ"ש מור"ם ועוד טעם אחר ע"ש

אמנם בתר ההשקפה אמינא מלתא דשויא ארוכה ומרפא לשמ' דנ"ד והוא כמבואר בתוך השאלה כי זה הרבית מב' הצדדים כבר נפרע מן האמצע אלא שעתה באו יורשי ראובן לגלגל על שמ' את הישנים באמרו כי אינם רוצים לעלות לחש' מה שפרע שמ' מטעם איסור רבית גם אנו נאמר דכיון דכבר פרעו מה שפרעו וקי"ל בדין דנכסי השו' בחזקת ב' קאי איש כפי חלקו אשר יאותו ביניהם והגע עצמך נמצא עתה מממון השו' מנה והם שו' חלק כחלק אכלו הממון אשר נמצא עתה הוא בחזקת ב' אלא שהמנה שנותן ש' מאמצע לרבית באים אנו לחושבו כמו שלקח משותפו ראו' מעות רבית ואם עתה נאמר דינכה יורשי ראו' משמ' השו' בשביל מה שנתן הוי כמו בא להוציא מחזקתו של שמ' כי הוא מוחזק בהחצי הנמצא מממון השו' וכל כי הא צריכא רבא להוציא מיד המוחזק דלהצד דנחשוב לזה השו' כדין ערב הרי כתב מור"ם ז"ל שם במפה בסי' ק"פ דאם כבר פרע לו הרבית אין מוציאין מידו דלא גרע מא"ר וכן נראה הטור שחלק על הר"י קורקוזה מדכ' למה נחייב אותו ליתן רבית משמע דכל שכבר נתן לא מפקי' מיניה ומכ"ש דאיכא פלוגתא דרש"י והרשב"א בעיקר דין הערב גופיה דלדעת הרשב"א אינו אסור כי אם ערב שלוף דוץ עם כי מרן ז"ל פסק כדעת רש"י לאסור בכל מין ערב וזו לאסור לכתחילה לא להוציא מידו אם פרע וכן כתב מרן ז"ל בב"י דלכתחילה מורין כדעת רש"י ובדיעבד היכ' דקיימי זוזי שבקינן להו כדין הספיקות דהמע"ה וע' בט"ז סי' ק"ע ס"ק א' בזה:

פש גבן כשאנו חושבין את השו' שלוה כדין שליח וכמבו' גם מצד זה אשכחנא לה פטרי דהנה מרן ז"ל בב"י סי' קס"ט הביא ס' מצאתי כתוב דישראל שלוה מעות מגוי לצורך ישראל חבירו שמותר לאותו ישראל שהוא שליח לקבל הרבית מיד ישראל חבירו וליתנו לגוי. איברא דמהר"א ששון סי' קע"ז העמיד לתשו' זו בשאמר השליח לגוי שהמעו' הם לצורך ישראל המשלח והוא אינו לא לוה ולא ערב וע' בתשו' ב"ח חי"ד סי' קצ"ג דהעמיד אותו בסרסור שאין לו עסק עם הגוי אלא מעמיד הלוה אצל הגוי וכו' וכ' שם דאפי' אם תשו' זו דמ"ך שהביא בב"י מחיר אפי' בנדון שלפנינו כיון שהרא"ש וריב"ה וכו' חולקים ע"ז יכול המוחזק לומר קי"ל ומבואר דעת הכנה"ג שם בתשו' זו דכל דאיכא מ"ד דאיכא איסור דאורייתא ולדידיה הוא ר"ק אינו יכול אף שהוא מוחזק לומר קי"ל אפי' דמאן דמתיר ליכא אפי' איסו' דרבנן ודחה שם ס' הח' השואל מוהר"י הלוי ז"ל ע"ש. אי מהא לא איריא דהנה גדולי הדור שהביא שם מוהר"ש ז"ל העמידו דמחלוקת המ"ך עם הטור הוא דלדעת המ"ך היתר גמור ולדעת הטור הוי איסור דרבנן ומה שהעמיד מוהר"ש ז"ל דברי המ"ך באין לזה השליח שום עסק עם הגוי אלא שהעמיד הלוה אצלו ונראה מתוך תשובת הכנה"ג שזכרנו דמסכים לדברי המהר"ש עד שביאר דברים אלו בתוספת ביאור כמו שיראה הרואה שם מ"מ בכנה"ג בסי' קס"ח הגב"י ס"ק כ"ט כתב על דבריו דאם זה' אמת למה לא ביארו הרב ב"י גם מה דפסיקא ליה מלתא בתשו' זאת דכל דאיכא מאן דאסר מדאורייתא אף דמאן דהתיר ליכא איסור אפי' מדרבנן אין המוחזק יכו"ל קי"ל כתשובת מוהר"י הלוי ז"ל הרואה יראה בספרו בכנה"ג בכללי הקי"ל אות ס"ח שהעיד בגודלו דהוכיח בתשו' בראיות הנכוחות לפסוק כדעת הח' שהביא מוהר"י הלוי ז"ל דיכו"ל קי"ל ומ"ש בתשו' דסי' קצ"ג הוא מפני טעמי אחריני כמ"ש הוא עצמו שם וע' בהרב דבר משה ח"א בחי"ד סי' כ"ב דעשה עיקר לס' זאת לומר קי"ל:

ומה גם דאם נדחוק עצמינו קצת נאמר דגוונא דנ"ד דמי למאי דאוקי ס' המ"ך הכנה"ג שם בסי' קס"ח דאחרי אשר השיג על מאי דמפרש לה הר' מהר"ש ז"ל ממאי דלא ביאר זה בב"י כתב הוא ז"ל דדברי המ"ך הוא בשלא ירד הלוה לפרוע הרבית לישראל אלא שהישר' מעצמו בלי בקשת חבירו היה יודע שחבירו צריך למעות ולכן הלוה מגוי לצורך ישראל ולכן מותר וכו' והא דנ"ד נמי דכוותא היא דהשו' כיון שראה שצריך מעות לצורך השו' המקצת הוא כמו שצריך ישראל חבירו למעות אותו מקצת והלך ולוה לצורכו דבזה דיבר המ"ך להתיר:

תבנא לדינא דנ"ד כיון שכבר פרעו הרבית מאמצע ונכסי השו' הנשארים בחזקת ב' קיימי כשתאמר שינכה מאמצע הרבית שנתן הוי כמו בא להוציא מיד השו' וכל כי הא ודאי דיכו"ל קי"ל שלא להוציא מתח"י וכ"ש כי ס' הרב קול אליאו ז"ל וס' אדמ"ק ז"ל שהביא הח' השואל נר"ו כתבו להתיר בפשיטות ובשי' זו קאי הר' זכור לאברהם אביגדור בד' קנ"ט נר' לע"ד עפ"י האמור ומדובר שלא לנכות דכל כי הא אפוקי מיניה ממונא הוא וכל זה אם יסכים עמי מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא רבין חסידא ראש ואב לב"ד אהרן קדוש ה' נר"ו ואם יעלו דברי אלה לרצון לפניו אהיה גם אני לסניף בכחא דהיתרא ממני יצאו הדברים והוא הצעיר ברוך פינטו ס"ט

הלכות רבית

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה