אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב יורה דעה › סימן ב

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

יורה דעה · סימן ב

סימן א

מעשה שבשלו פ'ידייוס עם מים בקדירה חולבת שאינה בת יומא ושכחו וכיסו אותה בקערה של בשר בת יומא וגם היה בה שומן דבוק תוך הכלי אך הכסוי נתנוהו ע"ג הקדירה מאחוריו שלא היה שומן דבוק אחורי הכלי ושאלו מה דין התבשיל ומה דין הקדירה ומה דין הכסוי:

תשובה התבשיל ודאי מותר כיון שהקדירה אינה ב"י הוי נטל"פ כמבואר ריש סי' צ"ג ובסי' צ"ד ס"ה בהגה"א הובא דין זה ממש וז"ל קדירה שבשלו ירקות או מים ותחבו בה כף ן' יומו והקדירה אינה בת יומא או להיפיך וכו' הכל שרי ונוהגין לאכול המאכל כמין הכלי שהוא ן' יומו עכ"ד ועיין ש"ך ס"ק ח"י כ' שמבואר בת"ח שר"ל במין הכלי שהוא ן' יומו ועכ"פ אין לאכול התבשיל הזה לא עם בשר ולא עם חלב רק לערותו לכלי שהוא ן' יומו ועיין ט"ז ובשם רש"ל כ' שנוהגים להחמיר לאוכלו בכך חדשה מן הקדירה עצמה ע"ש וכן הסכים הפר"ח ס"ק ח"י. אכן לענין הקדירה והכסוי צ"ע לפי שמדברי מרן ז"ל בסי' צ"ד ס"ה שכ' ז"ל אם בשלו מים בקדירה חדשה ותחבו בה כף חולבת ואח"ך חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף של בשר וב' הספות היו בני יומן ובשום א' מהפעמים לא היה במים ס' אסור להשתמש בקדירה לא בשר ולא חלב וכו' וסיים מור"ם וכ' מיהו אם עבר ובישל בה בשר או חלב מותר משום דהוי נ"ט בר נ"ט ע"כ. נמצא לדעת מרן יש לאסור נ"ט בר נ"ט לכתחילה וס' זו היא ס' סמ"ק הובאה בב"י וא"כ בנ"ד יש לאסור הקדירה והכסוי אע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט שהכסוי נתן ט' בפ'ידייוס וחזרו המים והלביבות ונתנו טעם בקדירה ודכוותא בכסוי וצריך ס' כנגד כל הכסוי דבכוליה משערינן כיון דלא ידעינן כמה בלע כמבואר ריש סי' צ"ד וכיון שאין כאן ס' א"כ יש לאסור לכתחילה שניהם שלא לבשל בהם עוד לא בשר ולא חלב. אלא שעל דין זה של הסמ"ק ניצבו כמו נד רבני האחרונים ז"ל ותמהו על מרן איך העלה על שולחנו לאסור כדעת סמ"ק נ"ט בר נ"ט והלא הוא עצמו לקמן סי' צ"ה דין א' בדין דגים שעלו בקערה ודין ג' בקערות של בשר שהודחו ביורה חולבת התיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה ועל כן דחו דברי מרן דסי' צ"ד מהלכה ע' בש"ך ס"ק ט"ו ופר"ח ס"ק י"ד ופר"ת ס"ק ה' וביתר רבני האחרונים ז"ל וכפי"ז היה מקום להקל בנ"ד אכן ק' הדבר לעשות מעשה להקל נגד מרן ולא מכח קו' שיש בדבריו ידחה דינו חלילה. ועוד נראה דיש להליץ בעד מרן ז"ל כמו שהליץ הר' ט"ז ז"ל ס"ק ו' על מור"ם ז"ל וז"ל ונ"ל הט' שהחמירו בקדירה כאן לפי שנותנין המאכל למין הכלי שאינו ב"י ע"כ אין נכון להתיר הכלי שאינו בי כיון שמערה ממנו כן נ"ל כונת רמ"א עכ"ד וכ"כ בס"ק ט' ועיין בש"ך ס"ק י"ח בסופו א"נ אפ"ל וכו' ואע"ג דחששא רחוקה היא יש לישב המנהג כן עכ"ד. וא"כ כיון שרמ"א כ' שכן נוהגים מצד חומרא אף שאינו מן הדין והאחרונים נתנו ט' למנהג ודעת מרן הוא לאסור מן הדין מי יקל ראש להקל כנגדן ולהתיר

ומ"מ נראה שעדיין יש מקום להקל מיהא בכסוי שהוא לא בלע מן הקדירה אלא ט' פגום וכ"כ הט"ז בסי' צ"ה ס"ק ט' עמ"ש רמ"א אלא א"כ היה א' מן הכלים אינן ב"י דאז כל הכלים מותרים כ' הט"ז אותו שהוא בי מותר דהא פגם הוא מקבל וכו' וכ"כ גם הש"ך ס"ק י"ב וכ"כ הפר"ח ס"ק י"ג ע"ש. וכן מתבאר מדברי מרן בש"ע סי' צ"ד ס"ד אם אין ככף ב"י הקדירה והתבשיל מותרים והכף אסור ע"כ ועיין להרב ער"ה סי' פ"ב אות ח' וסי' צ"ד אות ה'. גם מט' אחר היה מקים להתיר הכסוי משום דהוי נ"ט בר נ"ט ונטל"פ ונראה דזה מותר לכ"ע עיין בד' רמ"א סי' ק"ג ס"ג ובדברי הט"ז ס"ק ו' וכן תפס במושלם הרב קול אליאו ז"ל, ח"א חיו"ד סי' יו"ד ע"ש שכ' שאין חולק בזה. אלא שהרב הגדול בעל ער"ה בחיו"ד סי' צ"ה אות ה' הביא מחלוקת בזה ע"ש. ונר' דלפי הט' שכתב הט"ז להחמיר בדין זה מפני שצריך ליתן המאכל לכלי שהוא כמין הכלי שהוא כ"י א"כ מזה הט' אין לחלק בין הקדירה לכסוי והכל אסור. כ"ש בנ"ד שהיה שומן דבוק בכסוי שהוא ב"י אין ספק דהקדירה והכסוי אסורים מדינא דכשיש שומן דבוק לא הוי נותן טעם בר נותן טעם אלא נ"ט ממש כמבו' שם בדין קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת כ' בש"ע והוא שיאמר ברי לי שלא היה שומן דבוק בהם אבל אם הי' שומן דבוק בהן צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שעל פני הקערה ע"כ הרי דכשיש שומן הנבלע במים תו לא מקרי נ"ט בר נ"ט אלא נבלע ט' השומן במים וחוזרין המים ובולעין מהקדירה שאינ' ב"י וכל זיעת הרתיחה עולה אל הכסוי ונמצאו הקדירה והכסוי שוין בבליעתן מבשר ב"י ומחלב שאינו ב"י וחזר הדין כדין קדירה חולבת שבשלו בה בשר דהתבשיל מותה והכלים אסו' דריש סי' צ"ג. ושם בהגה"א מבואר דדין כסוי קדירה כקדירה עצמה ואספ"י שהשומן היה תוך הכלי והיה עפ"י הקדירה מאחוריו לית לן בה דע"י הזיעה של הרתיחה עובר השומן דרך שולי הכלי ויורד ומתערב עם התבשיל שבקדירה כמבואר בסי' צ"ב ס"ה בדין טיפת חלב שנפלה על הקדירה ובס"ז בסוף ההגהה טיפה הנופלת ע"ג:

כסוי קדירה ע"ש. איברא שראיתי להרב ש"ך ז"ל בספר נקודות הכסף בקו"א כ' שראה דף א' מהרב ט"ז שהשיג עליו כמה השגות ובכלל בסי' צ"ד האריך להשיג על הש"ך במה שתמה על הש"ע בסי' צ"ד ואעפ"י שלא הובא שם כל לשונו של הט"ז מ"מ מתוך קיצור הדברים שהובאו שם נר' שרצונו ליישב דעת הש"ע דהט' שאסר הוא משום דהוי קדירה חדשה דוקא ע"ש וזה הדף האחרון לא זכינו לאורו א"כ לפי"ז היה נר' דבנ"ד דלא הוי קדירה חדשה יודה מרן דמותר דהוי נ"ט בר נ"ט וכההיא דסי' צ"ה. אלא דהר ש"ך שם דחה זה בב' ידים ע"ש ועיין בהרב פר"מ במשפט דעת אות ט"ו ובאמת דברי הט"ז דחוקים מאד ואנו אין לנו אלא פשט דברי מרן ז"ל גם ראיתי בבאר היטב בסי' צ"ד ס"ק י"ב שאחר שהביא כל תמיהות הש"ך על הש"ע כ' ז"ל והוא בב' חצאי לבנה ודאי תיובתא גדולה הוא על ש"ע ורמ"א ונ"ל בדוחק דמיירי שהכפות היו ב"י ומסתמא היה שומן דבוק בהם וכו' והוי נתינת טעם ממש ואפי"ה סובר רמ"א דבדיעבד מותר דהוי נ"ט בר נ"ט זה הט' לקדירה ומהקדירה למים עכ"ד. והם דברים תמוהים לע"ד דאם יש שומן דבוק אין שייך לומר נ"ט בר נ"ט כמו שהוכחת לעיל מכל המקומות הנז"ל:

אלא דממקום אחר נר להתיר הכל דאעפ"י שה ה שומן דבוק תוך הכסוי מ"מ נר' דכיון דיש ס' בתבשילי נגד השומן שרי ולא אמרי' בזה בכוליה משערינן להצריך ס' נגד כל הכסוי כמ"ש ריש סי' צ"ב אלא די ס' כנגד ממשות השומן וכן מבואר בדברי מרן בש"ע בדין הקערות שהודחו ביורה חולבת אבל אם היה שומן דבוק בהן צריך שיהא ס' כנגד ממשות השומן וכן בס"א בדין דגים שנתבשלו בקדירה של בשר כ' הש"ע אם היתה רחוצה יפה שאין שום שומן דבוק בה מותר וכו' ואם לא היתה רחוצה יפה אם יש בממש שעפ"י הקדירה יותר מא' בששים אסור לאוכלם ברותח ע"כ הנה בב' דינים אלו מבואר דלא אמרינן בכוליה משערינן ודברים אלו הם ד' הרשב"א הביאם מרן בב"י ע"ש. וה"נ בנ"ד שיש ס' בתבשיל נגד השומן שבכסוי נר' דיש להתיר הכל. אכן יש לדחות דהנה בריש סי' צ"ב נתבאר בתוחב כף לתוך הקדירה דבכוליה משערי' משום דלא ידעינן כמה בלע והכא אמאי אמרי' דמשערינן במה שכנגד הרוטב דוקא. ונר' דהט' ברור דהתם דתחב הכף לתוך האיסור עצמו משערינן בכוליה אבל הכא דהוי נ"ט בר נ"ט שכלי החלב נתנו במים והמים ביורה א"כ מט' הפליטה מהבלוע תוך הכלי הוא מותר מט' נ"ט בר נ"ט ואין אנו באים לאסור אלא מט' השומן שהוא בעין ע"כ די אם יש ס' נגדו ונמצא מה שאנו אומרים דדי בס' נגד השומן הוא דוקא לפי פ' מרן דסי' צ"ה דמתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה דאילו לפ' מרן בסי' צ"ד דאסר נ"ט בר נ"ט לא סגי בס' נגד השומן אלא צריך ס' נגד כל הכלי דכיון דבליעתו אוסרת ולא ידעינן כמה בלע ודאי דבכוליה משערינן. ונמצא אין בידינו היתר אלא א"כ נדחה פ' מרן דסי' צ"ד מהלכה ומי יעצור כח בזה:

ואחר ההתבוננות נר' דיש להתיר בנ"ד שהרי לדעת מרן בסי' צ"ד לא אסר נ"ט בנ"ט אלא כששניהן בני יומן וא"כ בנ"ד דהקדירה אינה ב"י לדעתו ודאי שרי מדינא שזוהי בעצמה ס' רמ"א בסי' צ"ה שאחר דברי מרן בדין קערות שהודחו ביורה חולבת שהתיר מרן אפי' ב' ב"י משום דפ' כדעת המתירים נ"ט בר נ"ט לכתחי' סיים רמ"א כ' ויש אוסרין אלא א"כ א' מן הכלים אינן ב"י דאז כל הכלים מותרים ע"כ הרי בהדיא דאף האוסרים נ"ט בר נ"ט מתירים כשאחד מהם אינו ב"י ומהט' שכ' לעיל שנתבאר בדברי הש"ך והט"ז והפר"ח ונמצא בנ"ד פלטינן מדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו. מה גם שאחרי מופלג ראיתי להגאון כמהרד"פ ז"ל בס' מזמור לדוד שכתב בדעת מרן כדברי הט"ז בדף האחרון הנז' וטעמא טעים ע"ש. נשאר לנו דעת הגאון רמ"א שבסי' צ"ד אסר הכלי שאינו ב"י מטעם מנהג והאחרונים הט"ז והש"ך נתנו ט' אל המנהג אך הפר"ח והפר"ת דחו דין זה וכ' שאין לחדש חומרו' וגזירות שלא הוזכרו בתלמוד וא"כ אם הדיין אמיץ לבו יש בידו להתיר גם הקדירה שאינה בת יומא כיון דאינו אלא מנהג וכמדומה לא פשט מנהג זה בינינו אכן אני מיראי ההוראה וחוששני לדעת הגאון רמ"א שכ' שכן נהגו ואיני מתיר הקדירה אך הכסוי אני מתיר בשופי ואף שצדדנו לעיל כי לפי ט' המנהג אפשר גם הכסוי יש לאסור לא היא שהרי בהדיא כ' רמ"א דנהגו לאסור הכלי שאינו ן' יומו משמע דהכף שהוא ן' יומו לא החמירו לאסור משום דט' פגום בלע ולא נוסיף חומרות על חומרות בדבר שעיקרו הוא חומרא מט' מנהג. ואפי' שהיה שומן דבוק בכסוי לית לן בה כיון שיש ס' בתבשיל נגד השומן כן נלע"ד למעשה וצור"י יצילנו משגיאות זעירא מאנשי ירושת"ו אני

אענ"ה ס"ט

הלכות הכשר כלים

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה