כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
חשן משפט · סימן ב
שאלה הוה עובדא בראובן שלוה משמעון סך מה וקיבל על עצמו להתדיין בעש"ג וזה צוסח הקבלה להיות כי אני הצעיר הח"מ נטלתי וקבלתי מיד פ' סך כו"ך ועלו ובאו לידי במושלם עספ"א וכבר נכתב ונחתם שטר מכר שע"ח פ' וב' בתים וגו' כמבואר בשטר הנז'. ויען וביען חייב אני לאיזה בע"ח גוים ויש לי עסק עם איזה אנשים מעם אחר והכריח אותי השר הקונסול יר"ה שאלוה מעות כדי שאוכל ללכת לעיר פ' בשביל עסקי ולא מצאתי ליקח מעות משום ב"נ כי אם עד שיהיה חזק בחובי בין בד"י ובין בעש"ג דין גרמא כי הוכרח פ' הנז' לכתוב המכר הנז' ע"י השר הקונסול יר"ה בקאנג'יליריאה. ומו"מ בסיבת עשויה הנז' ולא ח"ו לעבור על ד"ת חלילה לנו אלא לקיים האמת במה שהוא אמת מו"מ קבלתי עלי ס' הרא"ש ז"ל בתשו' דס"ל דבדבר שאינו חייב בד"י יכול לקבל עליו לילך בערכאות לדון ובכן מו"מ קבלתי עלי סברתו כאילו היא הלמ"מ ככל תנאי שבממון לקיים כל דבר ומו"מ הרשות נתונה ביד פ' שילך כשירצה להתדיין בפני איזה שררה שירצה לקיים המכר הנז' בידו וכל מין הוצאו' אשר יצטרך להוציא עלי דידי ליהדר לפרוע בידם וביד ב"כ ע"ס פ"א ובנאמנות גו"ש שהאמנתים להנז' בלתי שבועה בענין ההוצאות הנז' ולהיות אמו"ץ ח"ש וגו' והשו"ב וקיים עכ"ל הקבלה עתה לשאול הגיע שמעון המלוה אי מהני ליה שטר קבלה דנא ושפיר ואריך לילך להתדיין עם ראובן בפני ערכאות ש"ג מבלי שיקריב את משפטו לפני דייני ישראל או לא:
תשובה השאלה המוצגת לפנינו צריכה בדיקה וחקירת חכם וצריך להתבונן בה יפה יפה בעיקרן של דברים ושורשן ומשם יפרדו והיו לארבעה ראשים. הראש האחד חקור דבר בנוסח שטר הקבלה כי בא כספר החתום שהוא אומר שקיבל עליו סברת הרא"ש שהתיר לילך בערכאותיהם וכל בתר איפכא קחזינא דהרא"ש אדרבא הוא האוסר והרב בעה"ת הוא המתיר כמבואר בדברי הטור ח"מ סי' כ"ו ויתבאר היטב לפנינו בס"ד הרי לך טעות גדול בשטר הנז'. הראש השני צריך לדקדק בשטר הנז' אם יש בו מועיל יען אין בו קנין ולנו לדעת אי מהני קבלתו מבלי קנין או לא. הראש הג' פונה קדים למען דעת עיקר הדין אי מהני קבלה כזאת או לא כאשר שאל השואל בשאלתו. הראש הד' הוא הסובב לידע ולהודיע אף אם נניח דקבלה כזאת עביד ומהני מ"מ לנו עתה דקבלנו הוראותיו של מרן ב"י זלה"ה ומרן ז"ל בשה"ע שם ס' ג' פ' דאפי' קיבל עליו בקנין אסור לילך לדון בפניהם וא"כ צריך לדעת אי מהני קבלה נגד פ' מרן ז"ל או לא:
וחלקי ה' אני אענ"ה ואפנה על ימין אל הראש הראשון להבין ולהשכיל את כל דברי שטר הקבלה אשר המה סתומים וחתומים ואין בהם תבונה ואען ואומר שורשא דהאי מילתא פלוגתא דבעה"ת והרא"ש ז"ל הובא בטור סי' כ"ו ז"ל כ' בעה"ת לוה שקיבל על עצמו בקנין לילך עם המלוה לדון בדיני גוים אם יש זכות למלוה בכך שיכול לזכות בדיניהם ולא בד"י אין הלוה יכול לחזור בו שאין אחר קנין כלום וגו' אבל א"א הרא"ש ז"ל כ' אעפ"י שכתוב בשטר לדון בדיני האומות אין בכלל זה שלא ישמט שאין הכונה בזה אלא שאם הוא אלם ולא ציית דינא שמקבל על עצמו שיכריחהו בדיני האומות אבל לא שיעבור על ד"ת ע"כ ולקמן בע"ה נרחיב הדברים מה שיש לישא וליתן בדבריהם הצ"ל עיניך הרואות דאדרבא הרא"ש ז"ל מר ניהו האוסר לדון בפניהם אפי' במקבל עליו ובעה"ת ז"ל הוא המתיר וא"כ האי שטרא דנ"ד לכאורה לא חלו בו ידים כי הוא מביא מעשה לסתור דבפירושא אומר ומתנה ומקבל עליו שילך המלוה לדון בעש"ג לכשירצה וגם מחייב עצמו בכל ההוצאו' ואומר שמקבל עליו ס' הרא"ש דהויא תברתיה והיה מקום לומר דהרי זה דומה למה שפ' מרן סי' מ"ב ס' ה' דאם כתוב בשטר מאה שהם מאתים או מאתים שהם מאה אינו גובה אלא מאה דיד בעל השטר עה"ת וה"ן כיון שתחי' כ' שקיבל עליו סברת הרא"ש האוסר ותכ"ד אמר שבדבר שאינו זוכה בד"י יכול לילך בעש"ג דהיא סברת בעה"ת המתיר יד בעה"ש עה"ת ולא יוכל לילך לעש"ג אלא עד שיהיה אלם ולא ציית דינא ע"ד שכתב הרא"ש שאנו מפרשים דבריו שמה שכתב בין בד"י בין בעש"ג ר"ל אם יהיה אלם. אך יש לדחות זה שהרי פ' מרן שם ס' ט' דלא אמרי' יד בעה"ש עה"ת אלא כשאין השטר מתבטל לגמרי אבל בדבר שהשטר בטל בו לא וה"ן אם נפרש כונתו שאינו מרשהו אלא לכשיהיה אלם יתבטל השטר לגמרי דמה צורך לחיובו זה בשטר והלא בלא"ה דינא הכי דמי שהוא אלם ולא ציית לדינא ב"ד כותבין עליו אדרכתא והולך ודן בעש"ג וכדכתב בעה"ת ופ' מרן וא"כ נמצא אם הוא אלם אין צורך לשטר זה ומתבטל השטר ובכי הא לא אמרי' יד בעה"ש עה"ת ונתפוס הלשון האחרון שכ' שאם אינו זוכה בד"י שיכול לילך בעש"ג והיא ס' בעה"ת ז"ל אבל אין זו דחיה דאי הכי על הרא"ש גופיה תקשי איך כ' דמפרשינן דבריו מ"ש בין בד"י בין בעש"ג לכשיהיה אלם ותקשי ליה דא"כ מתבטל השטר לגמרי דדבר זה אין צורך לאומרו אלא ודאי דכונת הרא"ש לומר דתיכף כשיתדיינו לפני דייני ישראל ולא ישמע לקול מורים אזי תיכף ילך לעש"ג בלי שיצטרך ליקח רשות מדייני ישראל ואהני מיהא האי שטרא דאי לאו האי תנאה לא היה יכול לילך עד שיתנו לו רשות וכמ"ש המרדכי והגמ"י הב"ד רבינו הב"י ז"ל שם סי' כ"ו דאין מותר לילך לפני גוים אלא א"כ יתירו לו ב"ד של ישר' או ראשי הקהל ע"ש וכ"כ הרב ראש יוסף ז"ל דכוותא בנ"ד דאינו מתבטל השטר לגמרי אמרי' דהוי כמנה שהם מאתים דיד בעה"ש עה"ת ואינו יכול לילך לפני עש"ג אלא אחר שיתדיינו בד"י ויהיה אלם ולא ציית דינא. ועדיין יש לצדד דע"כ לא כ' המרדכי דבעי נטילת רשות מב"ד אלא דוקא בסרבן שלא נודע שהוא חייב בודאי וצריך דעת ב"ד אבל בהלואה שהוא חוב ברור אין צורך רשות וכ"כ הרב ברכות המים ד' ק"ס ע"ב ע"ש וא"כ עדיין י"ל דמתבטל השטר לגמרי ויש לדחות:
ואמנם מצד אחר יש פנים לומר בנ"ד דקיבל עליו ס' בעה"ת ז"ל ולא אמרי' בזה יד בעה"ש עה"ת שהרי כ' רי"ו הב"ד מרן בב"י ז"ל סוף סי' ע"א ובש"ע שם ז"ל כלל גדול בידינו שאין הולכין בשטרות אחר הלשון הכ' בשטר אלא אחר הכונה גם הרשב"א ז"ל בב' תשו' הביאם הרב"י סי' מ"ב מחו' ה' כ' שאין הולכין בשטרות אלא אחר כונת השומעים אפי' שיהיה ליפוי כח לבעל השטר ועיין להרב דרכי נועם חח"מ סי' מ' (דרנ"ו ע"ב) הוכיח ג"כ מתשו' הרשב"א דמשכן בית תחתית ועליות וכ' בשטר עד סוף עליתה ופ' דכל העליות בכלל משום דהאי לישנא משמע יותר דקאי על כל העליות אף דאם נרצה להדחק יש לפרשו באופן שלא השכיר אלא עליה אחת אבל ריהטא דלישנא דשטרא לא משמע כן ע"ש והרב בנדונו פסק ג"כ דאזלי' בתר משמעות לשון השטר אף ליפוי כחו וילמד סתום מענינו, של שטר ולא מפרשינן פירושים דחוקים לגרועי כח בעל השטר ע"ש וכ"כ מהריק"ש בסי' מ"ב ולח"ר סי' קי"ג והגו"ר חח"מ כ' ג' סי' ד' עש"ב ועיין להרב פמ"א ח"ב סי' ג' (ד"פ ע"ג) הביא דברי רי"ו הנז' וז"ל כ' הרשב"א בתשו' הביאה רי"ו נתיב כ"ג ח"י ז"ל כ' הרשב"א אעפ"י שכתב לה בכתובה שתגבה האשה בין בחייו בין כמותו ואפי' בשלו' ודאי יראה שאין נזקקין לדינא ואין מגבין אותה בחיי הבעל כלל דלא כתב לה אלא כדי שיהיה קיום וחוזק וכלל גדול בידינו דכל תנאי שאדם מתנה שאין להלך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכונה לבד וראיה וכו' עכ"ל רי"ו וסיים הרב פמ"א ז"ל וכ' ואם התם שכתוב בשטר שתגבה בין בחייו בין במותו כ' הרב שאין לילך אחר הלשון אלא אחר הכונה אעפ"י שהוא היפך הלשון כ"ש בנ"ד וגו' ע"ש הנך רואה דסבר לה מר בעד הרשב"א ורי"ו דהולכין אחר הכונה אף כשהוא היפך הלשון. וכ"כ בח"א סי' ך' (דנ"ג ע"א) וע' מ"ץ ח"ב סי' ג"ן ובתשו' מעשה חייא סי' י"ח וע' תשו' חוות יאיר סי' פ' ועיין קה"י בלשון ב"א אות תשנ"ד. וגדולה מזו כ' מהרד"ך בית ט' חדר ז' ז"ל היכא דאנו מבינים כונת הגט והשטר אף שאנו רואים שהוא כתוב בדרך אחרת יש לנו לתלותו לטעות הסופר ואף שטעה הסופר הגט או השטר כשר וכדמוכח וגו' כ"ש בנ"ד דהשטר מוכיח מתוכו דטעות סופר הוא דפשי' דכשר ע"ש בד"ק באורך ובכן אף אנן נמי בנ"ד דכיון דלשון שטר הקבלה מוכיח שקיבל עליו ס' הרב בעה"ת ז"ל הן מההצעות שהציע תחי' בדבריו ואמר שלא מצא מי שילוה לו כי עד שיהא חזק בחובו בין בדיני ישר' בין בדיני אוה"ע ושהוצרך לכתוב השטרות בפני הקונסול והן ממה שכתוב אחר כך הרשות נתונה ביד פ' שילך כשירצה להתדיין בפני איזה שררה שירצה הנה ריהטת כל זה הלשון מוכיח שלגמרי הרשהו שילך להתדיין בפני עש"ג מבלי שילך לד"י כלל וכ"ז מסייע לאותו הלשון שכתוב דס"ל דבדבר שאינו חייב בד"י שיוכל לילך לפני אוה"ע וא"כ נאמר שמה שכתוב ס' הרא"ש הוא טעות הסופר ובמקום שהיה רוצה לכתוב קבלתי עלי סברת בעה"ת כ' ס' הרא"ש כי הכל ממקור אחד חוצב מדברי הטור שהביא ס' בעה"ת המתיר וס' הרא"ש האוסר ועבידי אינשי דטעו בהכי והוא טעות הניכר שהסופר שנתחכם לכתוב שטר כזה ולעשותו באופן המועיל עיין בדברי הטור ובמקום שהי"ל לכתוב ס' בעה"ת כ' ס' הרא"ש. ואעפ"י שאם נרצה לדחוק עצמינו לישב כל אותם הלשונות שבשטר ונעמיס עליהם פירושים זרים ודחוקים יוכלו לסבול ויתהפך כונתם לנטות לסברת הרא"ש ז"ל מ"מ לכל ישר הולך ריהט' דהני לישני הכי מוכחי כס' בעה"ת ולשומעים ינעם וכבר כ' הרב ד"ן דהרשב"א ז"ל בתשו' המשכונא היה יכול להעמיס בדברי השטר פירוש אחר אבל בתר כונת השומעי' אזלינן ה"נ בנ"ד כונת השטר גלויה ומפורסמת דס' בעה"ת ז"ל הוא דקביל עליה ומ"ש ס' הרא"ש הוא ט"ס ועיין בדברי המרדכי הביאם מרן הב"י סי' מ"ג בשטר שהיה כתוב בד' בשבת כ"ב תשרי וגו' והיה יום ח' עצרת דכשר דתלינן בט"ס וע' מה שציין שם בד"מ דבכל ד"מ תלינן בטעות ושזהו דעת רש"י והרי"ף והרמב"ם ופ' בש"ע ס' ה' ואם יקשה לך מתשו' הרשב"א שהביא הרב ב"י תיכף אח"ז שטר מתנה שכתוב ש' נ"ז והיה צ"ל נ"ח וכתוב חתני ועדיין לא היה חתנו דפסול ופ' ג"כ מרן ס' ט' כבר חי' הסמ"ע דהתם ניכר מתוכו והכא אינו ניכר מתוכו ועוד חי' ב' דמדין קנס נגעו בה מטעם שטר מוקדם ע"ש. וגדולה מזו כתב מהראנ"ח בתשו' ח"א סי' ק"י דבא לידו תשו' רשב"א באורך ובפי' כתב דממלת חתנו אינו מוכיח מתוכו דאפשר דקרי ליה חתנו בש' נ"ה שהיה ארוס וע' עוד למהראנ"ח ז"ל שם שכ' דלאו דוקא בקביעא דירחא תלינן בטעות אלא ה"ה בהבנת הענין והביא תשו' הרא"ש דשליחו' הולכה לר"י ור"י לר"ש וא"ל וכשיגיע הגט מידך לידו תהא מגורשת דלא אמרי' דחזרה הוי משליח הולכה לשליח קבלה אלא תלינן דהסופר טעה ע"ש ודוק היטב בדברי הרב ז"ל בנדונו שכ' דהיכא דהטעות מוכיח מתוכו תלינן ודאי בטעות כ"ש בנ"ד דכל עיקר השטר לא נעשה אלא על פטירתו של זה וגו' ע"ש ועיין פרי הארץ ח"א סי' ג' דח"מ וכ"כ הר' פ"מ בשניות ד' קל"ז. ובכן דון מינה לנ"ד כי כל עצמו של השטר לא בא אלא לקבל על עצמו ס' המתיר לילך בעש"ג דשפיר מצינא למימר דתיבת הרא"ש הוא ט"ס ומוכיח מתוכו כדכתיבנא וודאי ס' בעה"ת ז"ל קביל עליה. ואם כן שטרא דנא נהיר ובהיר.
אלא דעדיין הלב מהסס קצת בזה ונוסף גם הוא דעומד קצת לנגדנו ס' הרב מהריק"ש ז"ל בסי' ס"א שכ' ז"ל כל תנאי שהוא היפך הדין ראוי שיהא מפורש מאד בלשון השטר ובאופן שיובן שכך קבלו עליהם המתנים ואם אפשר לפרש הלשון באופן שלא יהיה כנגד הדין ראוי ומחוייב לפרשו כן עכ"ד וא"כ בנ"ד שיש לומר ב' פנים בכונת השטר הנ"ל הא' שנדמה נ"ד לדין מאה שהם מאתים ונאמר יד בעה"ש עה"ת ולא קיבל עליו אלא ס' הרא"ש דוקא דלכשיהיה אלם ולא ציית דינא יקריב את משפטו לפני עש"ג מבלי נטילת רשות מדייני ישראל כמו שצדדנו בריש אמי"ר ואף כי גם בזה הוי תנאי שהוא היפך הדין דהדין פשוט שגם באלם אינו יכול לילך לעש"ג עד שיטול רשות מדייני ישראל מ"מ האי איסו' קליש וחליש לא כן אם נפרש כהצד הב' שצידדנו לילך אחר כונת לשון השטר דמשמעותו ודאי מוכיח דקביל עליה ס' בעה"ת ז"ל דבדבר שאינו זוכה בד"י יוכל לילך לעש"ג תנאי זה הוי היפך הדין ממש דלפניהם אמר רחמנא ולא לפני עכו"ם ולדעת הרב מהריק"ש ז"ל צריך שיהא מפורש היטב ואף דריהטא דלישנא דשטרא מפור' יוצא היטב דקביל עליה ס' בעה"ת כנז"ל מ"מ אומ' ס' הרא"ש ז"ל עדיין אינו מתישב כהוגן וצריכא רבא לסמוך ע"ז לומר שהוא טעות סופר בתנאי שהוא היפך הדין. כי ע"כ תרתי אני בלבי לבקש מנוח אשר יטב לישב כונת השטר קבלה דידן דודאי האי ספרא אשר שרטט וכתב שטרא דנא לאו קטיל קני באגמא הוא ומסתמא לא נחית אינש נפשיה לכתוב שטר מחודש כזה דבר שאינו הווה ורגיל עד שיעיין בדברי הפוס' ז"ל ומכ"ש ביודעי ומכירי כי הסופר שכתב שט"ד הוא ספרא דווקנא מומחה ופקיע חכם לבב ואמיץ לבו בגבורים וגמירי שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ועל זה אני אומר דמקום יש בראש לישב הני תרי לישני הנראין כמכחישין זה את זה והיו לאחדים בידך דהנה זה כלל גדול מסרו לנו ההגמ"י הביאם הרב ב"י ז"ל שם סי' מ"ב ופ' בש"ע ס' ה' ב' לשונות הסותרים אפי' הם מרוחקי' זה מזה כל היכא דאפשר לקיים את שניהם מקיימין וכ"ש היכא דסמיכי אהדדי דלאו אורחא הוא לסתור דבריו תכ"ד והסמ"ע ז"ל כ' דאפי' אם הקיום הוא בדוחק מקיימין וכ' שכן מבואר בד"מ האף אמנם שהר' ש"ך ז"ל כתב דזה לא שמענו מדברי הד"מ ע"ש מ"מ כבר כ' הרב חשק שלמה ז"ל בסי' מ"ב הגב"י אות ג' דהש"ך אינו חולק על דינו של הסמ"ע דהדין דין אמת ומסתבר טובא אלא שעל מה שכ' הסמ"ע שזה מבואר בד"מ השיגו שאינו מבואר שם מ"מ אין במשמעות דברי הש"ך ז"ל שחולק ע"ז עש"ב ודבר ה' בפיהו אמת דפשט דברי הש"ך ז"ל מורין כן וע"ש שכ' שכל הפוס' הסכימו לחי' זה ומה שנרגש הרב ח"ש ז"ל מדברי מהר"י הלוי המובא בגו"ר כ' ג' סי' ל"ח שנר' מדבריו שחלק עלינו את השוין הש"ך עם הסמ"ע לע"ד אני אומר כי גם מדברי מהר"י הלוי אין הכרע יען בנ"ד הי"ל קיום מרווח וזה פשוט לע"ד ועיין לו עוד שם הביא משם הרב ד"מ ז"ל דדברי הש"ך אף אם נניח דחולק על הסמ"ע הם דברי יחיד ע"ש ועיין ערוך השולחן ודו"ק. באופן דעלתה הסכמ' כל הפוס' דהיכא דאפשר לקיים שניהם ואפי' מתוך דוחק יש לקיימן שלא יהיו סותרין. ומעתה אני אומר דגם מ"ש בשטרא דנא שקיבל עליו ס' הרא"ש אף הוא היה מתכוין לס' בעה"ת ז"ל דבדבר שאינו זוכה בד"י וזוכה בדיני אוה"ע יכול להתנות לילך לדון בפניהם והענין הוא דאע"ג דהטור ומרן הב"י ס"ל דהרא"ש חולק עם בעה"ת מ"מ מצינו שלשת הרועים ה"ה מהראנ"ח בח"ב סי' נ"ג והסמ"ע בסי' כ"ו ס"ק י"א והר' גד"ת בשער ס"ב מחו' ד' בד' שמ"ב ע"ב מהס' כ' שהסכימו ס' הרא"ש ז"ל לס' בעה"ת ז"ל והם אמרו דע"כ לא כתב הרא"ש ז"ל דמפרשינן דבריו דמ"ש בין בד"י בין בדיני אוה"ע ר"ל לכשיהיה אלם ולא ציית דינא היינו דוקא כשכתב כן בסתם אבל אם כתב בשטר בפירוש שמתחייב נפשו עכ"פ לדון בפניהם אפי' הרא"ש מוד' להבעה"ת וכמעט שאין חולק בזה עש"ב ולקמן בע"ה בראש הג' נרחיב הדיבור בזה ככל הצורך אי"ה. ומעתה נאמר דהאי שטרא דנ"ד אמיץ וחזק וספר כתב איש ריב"י וחכם יתקרי ובחכמה יסד אר"ש דהא ודאי לא צריכא למימר שמקבל עליו ס' בעה"ת דדבר זה כבר בא מפורש בלשון הקבלה אלא עדיפא מינה השמיענו שהוא מקבל עליו אפי' ס' הרא"ש דס"ל דבדבר שאינו זוכה וגו' יכול לילך וגו' ור"ל שקיבל עליו:
דעת הני רבוואתא הסוברים בעד הרא"ש דמודה לסברת בעה"ת ז"ל בכעין נ"ד שהוא מקבל עליו בפירושא ומחייב נפשו דתו ליכא למימר מתרצינן דיבוריה וכאמור וע' בתשו' רא"ם שהביא הרב קה"י בלב"א אות תשנ"ד דסתם סופרי דדייני מגמר גמירי היכא דלא אתחזק ריעותא ע"ש. ואי לאו דמסתפינא הו"א דפירוש זה מרווח בדברי השטר המוצג לפנינו ואינו דחוק מ"מ אף אם נאמר שהוא דחוק הרי כ' דמקיימין אף בפירוש דחוק ולמתעקש שיאמר דאכתי לא יצאנו י"ח הרב ש"ך ז"ל החולק על הסמ"ע ובעי פירוש מרווח ולא הרוה צמאונו בדברי הרב ח"ש ז"ל המובאי' לעיל שכ' דלא פליגי אף אתה אמור לו קח עמך מה שכתבנו למעל' לסניף דאין הולכין בשטר אחר הלשון הכתוב אלא אחר הכונה ככל האמור ומדובר לעיל ואף כי הט' הנז"ל לבדו אינו מספיק כ"כ מ"מ יועיל לסניף כי כן אורחות צדיקים הפוס' ז"ל הלא בספרתם ואוסיף לך עוד סניף ג' כי שאלתי את פי הרב הסופר יצ"ו וכה ענני כי עיקר סמיכתו בשטר זה היה על דברי הסמ"ע שלי"ת שכיונתי לדעת עליון והרשב"א ז"ל בתשובת המשכונה שהבאנו לעיל עשה סניף מזה ששאל את פי הסופר ואמר שכונתו היה לכל העליות ע"ש דכוותא ממש בנ"ד יועיל לנו ג"כ זה לסניף. ומעתה קם דינא דמפאת לשון השטר וכל הפקפוקים שפקפקנו לא נשאר שום ריעותא ושפיר קיבל המלוה לילך להתדיין בפני עש"ג מבלי שיתראה לפני דייני ישר' כלל כס' בעה"ת ז"ל
ומעתה ניהדר אנפין אל הראש הב' אי שטר זה יש בו מועיל מפאת שאין בו קנין או לא. ואע"ן ואומר הלא זה הדבר נפתח בגדולים ונפל ברברוואתא האיתנים מוסדי ארץ אשר בית ישראל נכון עליהם ה"ה רש"י ור"ת ז"ל בפירושא דשמעתא דר"פ הנושא דף ק"א בפלוגתא דר"י ור"ל גבי חייב אני לך מנה בשטר ר"י אמר חייב אלימא מילתא דשטרא ור"ל אמר פטור לא אלימא מילתא דשטרא ורש"י ז"ל פירשה דוקא בהודאה שהוא מוד' שהיה חייב לו מקודם אבל אם בא להתחייב עתה מחדש בדבר שאינו חייב לא מהני אלא בקנין או בעדים. ור"ת ז"ל הביאוהו התוס' והרא"ש ז"ל שם פירשה דוקא במתחייב מחדש בדבר שאינו חייב וכתב לו שטר בכתיבה דאלימא מילתא דטרח וכתב שטרא כאילו קנו מיניה וזהו דעת הרי"ף והר"ן והרמב"ן והרשב"א והרמב"ם פי"א דמכירה הביאו הטור ורבינו הב"י ז"ל בסי' מ' וז"ל התוס' והרא"ש ואין לתמוה האיך מתחייב בשטר זה הא אין מטלטלין נקנין בשטר י"ל דהואיל וטרח למיכתב שטרא בלישנא דחיוב' גמר ומשעבד נפשיה וגו' וה"ן מתוך שטרח וכתב לו בשטר גמר ומקני וגו' דשעבוד וחיוב מהני בשטר עכ"ד והרי"ף ז"ל כ' ז"ל פלוגתא דר"י ור"ל במאן דקביל אנפשיה מידי דלא הוה מחייב ביה והלכתא כר"י דחייב אני מנה לך בשטר חייב וכ"ש אי קנו מיניה ע"כ. וכן מבואר בהר"ן והה"מ עש"ב. ודברים אלו ברורים כשמלה למעיין היטב במקורן באופן דדעת רובא דרבוואתא דהכותב לחבירו בשטר בכתיבת ידו שאינו יכול להזדייף אני חייב לך מנה חייב אפי' בלא קנין וכן פ' מרן בס' הקצר המחייב עצמו לאחר בלי תנאי אעפ"י שלא היה חייב לו כלום ה"ז חייב כיצד וגו' או שכ' לו בשטר הריני חייב לך מנה אעפ"י שאין שם עדים וגו' חייב לשלם וגו' אעפ"י ששניהם מודים שלא היה חייב לו כלום שהרי שעבד עצמו כמו שמשתעבד הערב וע' בבאר היטב ס"ק ג' וט' דאם הוא כתב ידו הניכרת שאינו יכול להזדייף לא בעינן שימסרנו בפני עדים וכ"כ הרב"י בפירוש משם הרב המגיד ז"ל ומ"ש מרן בס' ב' לוה שכ' בכתב ידו והחתים עדים או מסרו בפני עדים וגו' ה"ז שטר כשר היינו לגבות בו ממשעבדי וכמבואר בטור ובסמ"ע. באופן דלענין חיוב ושעבוד שמשעבד נפשו ונכסיו לדעת רובא דרבוואתא ומרן ז"ל מכללם בכתב ידו שאינו יכול להזדייף משתעבד אפי' בלי קנין זולתי דעת רש"י ז"ל למקצת רבוואת' דסבר דאין אדם משתעבד בדבר שאינו מחוייב אלא בשטר ובקנין וכן הוא דעת ריא"ז ז"ל וכמו שיבא לקמן בע"ה ומעתה בנ"ד שכתב שטר וחתם בו בחת"י כהוגן שאינו יכול להזדייף כי חת"י הלוה דנ"ד גלויה ומפורסמת אף שלא כ' בכתב ידו מ"מ הרי חתם בחתימתו הידועה לכל ולקמן בע"ה אבאר דחתימתו עדיפא מכת"י ואינו יכול להזדייף וא"כ אפי' מסרו בינו לבינו שפיר חייב עצמו ושעבד נכסיו דאלימא מילתא דשטרא כאילו קנו מידו וכבר ביאר הרב הב"י ז"ל בסי' כ"ו דמ"ש בעה"ת דבדבר שאינו זוכה בד"י דמהני ליה הקבלה בקנין לילך לדון בעש"ג הי"ט דלא הוי קנין דברים משום דהקנין אינו חל על ההליכה אלא על שעבוד שמשעבד נכסיו לזכות לו אותו הזכות שיש לו בדיניהם וכמו שנבאר כ"ז היטב לקמן בראש הג' ונמצא דמה שהצריך הרב בעה"ת ז"ל קנין היינו כדי שישתעבדו נכסיו לזכות הזה א"כ בנ"ד שכתב לו שטר בחת"י אלימא מילתא דשטרא כאילו קנו מידו ממש וכבר נשתעבדו נכסיו לזכות זה דמ"ל ששיעבדם בקנין ומ"ל ששיעבדם בשטר לדעת רוב' דרבוואת' הנז"ל מה שעושה הקנין עושה השטר בכתיבה שאינו יכול להזדייף ושפיר מצי המלוה דנ"ד לילך לעש"ג כס' בעה"ת ז"ל דקביל עליה שהרי נשתעבדו נכסיו לאותו זכות לדעת רובא דרבוואתא הנז"ל:
וגדולה מזאת אנכי הרואה להרב חיים יאודה ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר זרע אברהם ז"ל סי' ו' ד' ע"ח סוף ע"ב שהביא הך פלוגתא דרבוואתא וכ' וז"ל אף כי המפרשים נחלקו בפירושא דהאי שמעתתא מ"מ היכא דיש שטר גמור חתום בעדים ואי נמי בכתי' שחתום בו איהו גופיה כמעט כל הפוס' ס"ל דשפיר מתחייב אפילו שאינו חייב לו כלום אלא בא להתחייב לו עתה ואפי' בלי שום קנין כמבואר בתוס' ובפסקי הרא"ש אמת דמדברי מרן בב"י נר' דס"ל דלשיטת רש"י דפירש הסוגיא בהודאה דלא מהני בבא להתחייב וכן הבין מהר"ש יונה והר' גד"ת גם הר' מ"ץ בכמה תשו' ס"ל הכי ועוד הוסיף מדיליה דגם התוספות ור"ח אזלי בשי' רש"י ע"ש וגו' וכ"כ הרב ש"ך ז"ל והוסיף נופך שכן סברת ריא"ז המובאת בשה"ג מ"מ הר' ב"ח כ' דאפי' רש"י יודה לענין דינא לר"ת ולא פליגי אלא בפירושא דשמעתתא גם הרב המופלא מהר"א קובו ז"ל בתשו' כ"י תפס במושלם כדעת הב"ח ודחה דברי הרב גד"ת וכ' שאפי' מרן יודה בזה ואף ס' ריא"ז ז"ל הסכימה לזה באופן שהר' ז"ל בהא סליק ובהא נחית דלכ"ע אדם מתחייב בשטר אפי' כשאין לו כלום וגו'. ומעתה אחרי הודיע אלקי"ם אותנו את כ"ז דרובא דרבוואת' רב בנין ורוב מנין הרי"ף והרמב"ם ור"ת והראב"ד והרמ"ה והרשב"א והטור וה"ה ז"ל ס' דמתחיי' א"כ אמור מעתה כיון שס' רש"י וריא"ז ז"ל מסופק' אצלינו אי פליגי אשאר רבוואתא או לא לענין דינא פשיטא שאין למוחזק לומר קי"ל כרש"י וריא"ז עכ"ד. הנך רואה בעיניך כמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא רבא דמאריה סייעיה ורצה לומר דכל גדולי הפוס' קיימי בשיט' זו עד שאין המוחזק מצי לאשתמוטי ולמימר קי"ל כרש"י וסיעתיה איברא דראיתי להר' ח"ש ז"ל ס"ק ג' הגב"י שכ' עליו דליתא ע"ש וכשאני לעצמי עם שאיני כדאי להכריע בין ההרים הרמים נראה לפקע"ד דיפה כ' עליו דליתא דודאי מצי המוחזק לומר קי"ל כרש"י וריא"ז ומה שתמה הרב ז"א ז"ל על הרב מ"ץ ז"ל שכ' שהתוס' קיימי בשי' רש"י דמנ"ל הא והלא הם הביאו ב' הפירושים ולא הכריעו עמו הסליחה דהרואה בשי' מקובצ' לרב"א ז"ל בסוגיין בד' כ"ו ע"ג מהספר בעיניו ירא' דתפס במושלם ד' וה' פעמים דהתוס' קיימי בשי' רש"י ז"ל ומה שתמה עוד הרב ז"א על הרב מ"ץ שכ' שר"ח ז"ל קאי בשי' רש"י וכ' עליו לא ראיתיו ואין שום פו' שהזכיר אותו לע"ד נר' שמ"ש בתוס' ד"ה אליבא דבן ננס וכן שמעתי מפי מ"ר הוא ר"ח וכן פ' בב' וג' דיבורים הקודמים מפי מ"ר ונר' מדברי הר' רב"א ז"ל שם בד' כ"ח ע"א שכ' ז"ל ובתוס' תירצו בענין אחר בשם ר"ח ולא ירדתי לסוף דעתם עכ"ד ובתוס' ליתא משם ר"ח אלא מפי מ"ר ז"ל משמע שהוא ר"ח וע"כ יפה ק הרב מ"ץ לר"ח ז"ל עם ס' רש"י. וע' עוד להר' רב"א ז"ל בד' כ"ז מהספר ע"א מה שכתב משם תלמידי רבינו יונה ז"ל וז"ל ורבני צרפת היו מפרשים שעכשיו הוא מתחייב לו בשטר והראשון נר' יותר למורי הרב נר"ו דמה ט' הוא לומר דבלא כח הודאה יתחייב לו בשטר וסוגיא דשמעתא נמי מדאקשינן מההיא דהנושא את האשה וגו' ומתרץ דההיא בשטרי פסיקתא וגו' כלומר שמתחי' בשעה שנשאה התנו שיזון את בתה ולפיכך חייב אבל אם לא היה מתנה מתחי' אלא שמעצמו היה מתחייב לזון אותה לא היה מתחייב וגו' ע"כ דברים אלו מורים באצבע דלא מהני חיוב מחדש בשטר אלא דוקא בדרך הודאה כשיטת רש"י ז"ל ודלא כהרב ב"ח שכ' דלא פליגי אלא בפירושא דשמעתא אבל לענין דינא מודה רש"י לר"ת דאף אם יאמר דרש"י מודה לר"ת הלא רבינו יונה ותלמידיו בפירושא אמרו דאינו מתחייב מחדש בשטר ולכל הפחות יאמר המוחזק קי"ל כותייהו. ומה שנסתייע עוד הר' חיי"א ז"ל מדברי מהר"מ די בוטון סי' מ' וז"ל הר' חיי"א ז"ל וז"ל וכן פ' בפשיטו' מהר"ם דיב"ו סי' מ' דבשטר גמור כל אפיא שוין דחייב והרואה יראה שכ' הרב בפשי' עד שלא הוצרך לבאר הדבר יע"ש עכ"ל אני אומר לישר"י לן מר דמ"ש הרב מהרד"ב דבשטר גמור וחתם שמו בז כל אפיא שוין אין כונתו שגם רש"י וריא"ז מודה דהא ודאי לרש"י וריא"ז ל"מ אלא בקנין אבל החולקים על הרמב"ם באומר בע"פ בפני עדים אני חייב לך מנה בשטר דהרמב"ם ס"ל דמהני וכן פ' מרן והשיג עליו הסמ"ע דבזה הדין דאמירה רבים חולקים עליו היינו הרשב"א והרמב"ן ומוקו פלוגתא דר"י ור"ל דוקא בכותב בשטר להתחייב להבא וע' חק"ל ח"מ מ"ב ד' ק"ע ע"ג וקע"ו ריש ע"ב וכולהו הנך רבוואתא דקיימי בשי' ר"ת חולקים על הרמב"ם באמירה ובעו דוקא כתיבה וע"ז כתב הרב מהרד"ב דבשטר גמור כל אפיא שוין ר"ל כל אפיא החולקים על הרמב"ם באמירה וזה מבואר הרבה בדברי מהרד"ב שכן כ' ומ"מ אע"ג דבאומר רבו החו' על הרמב"ם בכותב בכתב ידו אני פ' חייב כמו בנ"ד דהיינו כת"י גמור וגו' דהוי שטר גמור כל אפיא שוין דחייב וגו' וע' בדבריו באורך שזה מבואר באופן דאין מדברי מהרד"ב שום סיעתא לדבריו. איך שיהיה אנן בדידן בנ"ד לא חשחין אנחנא לצאת י"ח רש"י וריא"ז ז"ל ודעימייהו ודי לנו להקת הנביאים ר"ת ודעימיה ז"ל ורבינו מרן הקדוש ז"ל דקאי כוותייהו דמתחייב אדם במה שאינו חייב בשטר שכותב אני פ' חייב לך מנה ושפיר נשתעבדו ודיו לראובן המלוה לסמוך על הני אריוואתא ולילך להתדיין בעש"ג כאשר קיים וקיבל עליו הלוה בשטר שמסר בידו וחתם בו בחת"י הניכרת לעין כל ואלימא מילתא דשטרא כאילו קנו מידו ממש דעביד ומהני לדעת הרב בעה"ת ז"ל:
אלא דבצפיתינו צפינו לרבני האחרונים ז"ל כמסתפקים קצת בדעת מרן ז"ל והק' תרי פסקי מרן ז"ל דסתרי אהדדי הראשון אדם מר ניהו מהרד"ב ז"ל שם כתב וז"ל מהריק"א בסי' מ' פ' כהרמב"ם דבאומר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפ' מנה דחייב אבל ק"ק דבסי' ס' ס"ו כ' וז"ל אבל בלשון חיוב כגון שאמר הוו עלי עדי' שאני מתחייב לפ' חייב והוא שקנו מידו משמע דבלא קנין לא מהני וכן משמע מלשון בעה"ת ש' ס"ד אשר משם לקחם הטור ז"ל דברים אלו אע"ג דהטור לא הזכיר קנין הרב מהריק"א שם ובס' ש"ע הזכיר קנין וא"כ קשו דברי מהריק"א בס' ש"ע אהדדי דבסי' מ' לא הזכיר קנין ובסי' ס' הזכיר קנין וגו' ואפשר דמתחייב בדבר שלב"ל צריך קנין עכ"ד וכדבריו ממש כ' הרב ש"ך בסי' ס' ס"ק כ"ז וסיים וז"ל ואפשר דמתחייב בדבר שלב"ל צריך קנין אבל לא מסתבר לי לחלק בכך ודעת המחבר צ"ע עכ"ד. ואנא הוא עבדא אמינא דחילוק זה שחילקו הרבנים הנ"ל הוא חילוק אמיתי נכון וברור אף שהרבנים הנ"ל לא הרוו צמאונם בזה וכבר ראיתי להר' ח"ש בסי' ס' הגה"ט סוף אות כ' ומר בריה דרבינא הר' מט"ש בסי' מ' הגהט"ו אות ג' שכ' כן שחי' זה הוא אמיתי וכדי שלא להיות כחמור נושא ספרים בעניותי אמינא דחילוק זה הוא מתורתן של ראשונים ומרן ז"ל בעצמו העלהו על השלחן הטהור דהנה הטור בסי' קכ"ט בערב היוצא אחר חיתום שטרות פי' לאחר שחתמו העדים בשטר כ' ואני ערב הביא פלוגתא דהראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס' דמשתעבד בלא קנין וחילייהו מסוגיין דפ' הנושא דעל פלוגתא דר"י ור"ל אייתי תלמודא פלוגתא דר' ישמעאל ון' ננס בערב היוצא לאחר חיתום שטרות ומוקי ר"י כר' ישמעאל וא"כ כי היכי דבחייב אני לך מנה בשטר מהני בלי קנין ה"ה בערב היוצא אחר חיתום שטרות והרמב"ם והרמ"ה ס"ל דבעי קנין וע' בב"י וכבר תמהו על הרמב"ם רבי' ונכבדי' דאיהו פ' כר"י דחייב אני לך מנה בשטר חייב בלי קנין ואפי' באמירה ולמה כאן כ' דבעי קנין עיין בלח"מ ובפרישה ודרישה והעלה מן הישוב דשאני גבי ערב משום דדמי קצת לאסמכתא מש"ה בעי קנין ועיקר חי' זה הוא לקוח מדברי הר"ן ז"ל בסוגיין וע' בתשו' מהריא"ל ז"ל סוף סי' א' ובנחפה בכסף ח"א סי' י"ו ד"ן ודוק בדבריו. ומרן ז"ל על השלחן הטהור ס"ד כ' ב' הסברות ערב היוצא אח"ש י"א שמשתעבד בלא קנין וי"א שאינו משתעבד אלא בקנין וע' בסמ"ע שכ' ט' מחלוקתם וכו' ככל מה שכתבנו לעיל ומעתה מה מקום נשאר להסתפק בחי' זה שכ' הרב ש"ך בסי' ס' דהא פשיטא ויציבא מילתא דבחיוב בדשלב"ל או שאין לו קצבה דהוא גרוע ודאי צריך קנין ובדעת הרמב"ם והרמ"ה דסי' קכ"ט והיותר תימה על הרב ש"ך ז"ל שכאן בסי' קכ"ט כ' בדעת הרמב"ם והרמ"ה דטעמייהו משום דאיכא גריעותא דאסמכתא בעי קנין והביא דברי הר"ן ומהם תמה על הלח"ש ע"ש וא"כ ק' עליו למה כאן בסי' ס' לא ערב לחיכו חי' זה. ואפשר דטעמו של הרב ל משום דאי הכי הו"ל למרן ז"ל להביא גם בסי' ס' סברת הראב"ד ודעימיה דלא חששו לאסמכתא והו"ל לומר י"א דמשתעבד בלי קנין וי"א דבעי קנין כמ"ש בסי' קכ"ט אך י"ל לע"ד דשניא ההיא דערב דאינו אסמכתא ממש אלא דמי לאסמכ' וכן דייק הר"ן ז"ל אבל גבי חיוב דשלב"ל ואינו קצוב דהוי גריעותא ממש אפי' הראב"ד ודעימיה יודו ועדיין חילוק הרבנים ברור. ובעניותין אמינא דגם הרבנים הנ"ל דרפיא בידייהו חי' זה אין ס' אצלם בדעת מרן בסי' מ' דודאי דעתו בסי' מ' דמתתייב בשטר ואפי' בלא קנין וכמו שביאר הרב ז"ל דבריו בב"י ויגיד עליו ריעו הך דסי' קכ"ט דהביא על השולחן הטהור דעת הי"א קמא דמשתעבד הערב אפי' בלא קנין ואי דעת מרן בסי' מ' דחייב אני לך מנה בשטר בעי קנין א"כ לא היה לו למרן ז"ל בסי' קכ"ט להביא דעת הי"א קמא כלל דהא הי"א קמא היא ס' הראב"ד והרמב"ן והרשב"א וחילייהו מההיא דפ' הנושא דמדמי ערב דאח"ש לחייב אני לך מנה בשטר כי היכא דהתם סגי בכתיבה בלא קנין ה"ן כן והשתא אי מרן ז"ל פ' להלכה בסי' מ' דחייב אני לך מנה בעי קנין א"כ תו אין מקום לס' זו אלא ודאי דדעתו ז"ל בסי' מ' דחייב אני לך מנה סגי בלא קנין וע"כ הביא בסי' קכ"ט ב' הסברות הי"א קמא דלא בעי קנין משום דדמי להך דסי' מ' והסברא השנית דבעי קנין היא ס' הרמ"ה והרמב"ם דאע"ג דהך דסי' מ' לא בעי קנין שאני הכא דאיכא ריעותא דדמי לאסמכתא וכמ"ש בב"י ונמצא מעתה דדעת מרן ז"ל אין בו שום ס' דודאי חייב אני לך מנה מהני בלי קנין ומה שנסתפקו הרבנים הנ"ל בדעת מרן ז"ל היינו בהך דסי' ס' דהצריך קנין מספק"ל להרבנים הנ"ל מאי טעמיה דמרן ז"ל ועל זה סיים הר' ש"ך וכתב אלא דלא מסתבר לי לחלק בכך ודעת המחבר צל"ע ע"כ ר"ל דדעתו כאן בסי' ס' צ"ע דלמה הצריך קנין כך נ"ל ברור בדעת הרבנים הנ"ל וכן מתבאר מדברי הטור וע' בסי' ס"ט בדין הכת"י שכ' אני פ' חייב לך מנה ולא הזכיר קנין כלל ויותר מבואר בדברי מרן ז"ל סי' מ"ג ס' י"ז והוא לקוח מדברי הר"ן אשר הובאו ב"י ס"ק י"א שכ' בפי' אבל בשטרי חיוב שהוא מתחייב בקנין או בשטר ומה מאד תמוהים דברי הר' ח"ש שם הגב"י אות ל"ד במה שרצה לתרץ קו' הרב ב"י בתי' השני ולקע"ד אין לו שחר דפסק מרן דסי' מ"ג במאי מוקים ליה אי באומר חייב אני לשון הודאה ק' קו' הרב כנ"י ולא זזה ממקומה ואי באו' שאני מתחייב כההיא דסי' ס' הלא לפי חילוקו לא סגי בלי קנין ואיך כ' מרן ז"ל בקנין או בשטר סו"ד דברי הרב תמוהים הרבה ואדרבא דברי מרן אלו סותרין חילוקן שכ' לכמהר"א פרץ וכבר נר' מדברי הרב עצמו בסי' ס' הגה"ט אות ך' שחזר בו מחילוק זה והודה לחי' הרב ש"ך כמש"ל. באופן דנתברר לנו דעת עליון הוא הקדוש רבינו הב"י ז"ל דחייב אני לך מנה בשטר מתחייב במסירת השטר אף בלתי קנין כדעת רובא דרבוואתא הנז"ל. ודרך לימודי כן בקדש חזיתי להרב שבט בנימין סי' קי"א שהביא ס' רש"י דבבא להתחייב במה שאינו חייב ל"מ וכ' שהדבר כמו זר נחשב שרש"י ז"ל לא יודה לס' חכמי ספרד שהביא רבינו הטור בסי' ו"ז שהיו קונין מזה שחייב לשכנגדו לתקן ענין האסמכ' וכ' שזה הדבר היה ק' מאד בעיניו ונדחק הרבה לישב זה ע"ש ואחהמ"ר אמינא ליה דלא עיין יפה בדין זה דמ"ש רש"י דלא מהני היינו במסירת השטר בלי קנין כי היכי דמהני בהודאה אבל בקנין ודאי מתחייב האדם בדבר שאינו חייב וכן כ' רש"י בפירוש וכל הראשונים והאחרונים ומה שהביאו להרב ז"ל בטעות זה הם דברי הר' משפטי' ישרי' שהביא ואינם ענין לזה כלל כמו שיראה המעיין ונדון הרב משפט"י שאני עיין בחשק שלמה סי' מ' אות ו'. ובכן לדאתאן עלה בנ"ד עביד ומהני מסירת השטר שמסר לו הלוה וחתם בו כאילו קנו מידו דמהני לדעת הרב בעה"ת ז"ל ושפיר מצי המלוה לילך להתדיין בעש"ג כדעת רובא דרבוואתא וכדע' מרן הקדו' ודלא כרש"י וריא"ז ז"ל ודעיממיהו:
ועדיין מקום יש בראש לצדד בנ"ד דמסירת שטר זה חשיב כקנין אף לדעת רש"י וריא"ז ונצא י"ח כל הדיעות יען ראיתי להרב מטה יוסף ז"ל ח"ב סי' ג' תשו' הרב מהר"מ חאיון ז"ל כ' נר' דשמעון חייב לשלם מגלימא דאכתפיה דמבואר בח"מ סי' מ' כתב בכת"י חייב אני לך מנה ומסר לו השטר כבר נתחייב במסירת השטר אעפ"י שלא היה חייב לו כלום וכמ"ש הטור ומרן הב"י שם ואע"ג דלשיטת רש"י וקצת רבוואתא דעימיה אינו מתחייב במסירת השטר בדבר שאינו חייב וגו' מ"מ רובא דרבוואתא פליגי עלייהו ומה גם דהרמב"ם ומרן בש"ע ס"ל דמתחייב וכוותייהו נקטי' וגו' ע"כ דברי מהר"מ והשיב עליו הרב מט"י ד' ק' ע"א ז"ל כ"ש הכא שנתחייב בכת"י שהוא חייב לראובן סך מה וחתם שמו דחייב לכ"ע ולא כמ"ש מעכ"ת דלרש"י אינו חייב במסירת השטר דלא פליג רש"י אלא כשכתב אני חייב לפ' ולא חתם שמו אבל כשחתם שמו ס"ל דחייב כמבואר בדברי רש"י להדי' בפ' הנושא אהא דהמתחיי' לזון את בת אשתו ע"ש עכ"ד והביאם הר' ח"ש אות ד'. א"כ מעתה בנ"ד דחתם שמו בשטר זה לדעת הר' מט"י ז"ל יצאנו גם י"ח רש"י ז"ל וסיעתו ולכ"ע מסירת השטר כקנין חשיב אלא דאני בעניי יש לי לדון על דברי הר' מט"י ז"ל חדא דאף אם רש"י יודה לו בזה כמו שהבין הוא ז"ל מדבריו ריהטת דברי ריא"ז ז"ל אינם מורין כן שכ' ז"ל הבא להתחייב לחבירו בדבר שאינו מחוייב בו אעפ"י שאמר לעדי' אתם עדי ואעפ"י שכתב לו שטר חתום ומסרו לו אינו מתחיי' עכ"ד ריהטא דלישניה משמע שאף אם חתם בחת"י אינו מתחייב. ואעיקרא מה שנסתייע הרב ז"ל מדברי רש"י שכ' וז"ל מאי לאו כי האי גוונא מה עדות יש לה לאחר זמן בדבר זה לאו כי האי גוונא שמוסר לה שטר בפני עדים וכתב בו פ' קיבל עליו כך ואין שם לא קנין ולא חתימה דאי הוה שטר חתום בידה מאי למימרא עכ"ל המעיין היטב בדברי רב"א על דברי רש"י אלו בעיניו יראה דליכא שום הוכחה כלל על בא להתחייב להבא דמהני בחתם בחת"י דרש"י ז"ל מפרש דהפסיקא כדין נעשית בשעת הנישואין או בקנין או שקידשה ע"מ ק ומ"ש רש"י דאי הוה חתום שטר בידה מאי למימרא היינו לראיה בידה לאחר זמן שהודה שכך נתחייב ודוק היטב בדברי רב"א ז"ל במה שדקדק מדברי רש"י ז"ל ולפירושו לא מלבד שאין שום הוכחה מדברי רש"י אלו אלא אדרבא מבואר יפה מדבריו דלא מהני בבא להתחייב חיוב חדש אפי' בחת"י. ובחופשי באמתחות הפוס' מצאתי דאתאי לידי תשו' הרב הגדול מהר"ש צרור ז"ל בחוט בתשב"ץ ח"ד סי' כ"ה שנשאל על שמעון שיצא ערב על לוי בכתי"י מ"א הח"מ וגו' וכ' הרב בד' ע"א ע"ב ד"ה אמנם ז"ל אין עליו שום חיוב כלל שלא היה קנין בדבר וקיל"ן ערב אחר מתן מעות בעי קנין כמ"ש הטור בשם הרמ"ה והרמב"ם ואעפ"י שהראב"ד והרשב"א והרמב"ן חולקים והעלו מסוגיא דפרק הנושא דאינו צריך קנין דוקא שכתב בכתב ידו בשטר החוב עצמו אבל בנ"ד שהערבנות כתובה בשטר בפני עצמה ואחר מתן מעות דבעי קנין אפי' כתב לו שטר בפני עדים אי לא קנו אינו כלום אליבא דכ"ע וכמ"ש הטור שם וכל היכא דבעי קנין אי לא קנו מיניה אינו גובה אפי' מב"ח אפי' כתב לו שטר ומכ"ש בנ"ד שאין כאן שטר בעדים אלא כתב לו בכת"י בלי שום קנין פשי' דאין כאן ערבנות עכ"ד:
הנך רואה דנדון הרב ז"ל בכתב בכת"י מ"א הח"מ וגו' ומסתמא חתם שמו למטה כדרך כל כותבי כתב ידם ואפי"ה כ' הרב ז"ל דאפי' לדעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א דלא מצרכי קנין בערב היוצא אחר חיתום שטרות הכא מודו דבעי קנין משום שנכתב בכת"י בפ"ע ולס' הראשונים הנז' ערב היוצא אח"ש וחייב אני לך מנה בשטר חד דינא אית להו ואפי"ה כ' הרב דבעי קנין אע"ג דחתם בחת"י וזה נר' דלא כהר' מט"י ז"ל אך כד מעיינינן פורת' בדברי הר' ז"ל רב המרחק ביניהם ואעיקרא דברי הר' ז"ל צריכים ביאור דתחי' הביא פלוגתא דהראב"ד והרמ"ה דלהראב"ד ודעיעיה לא בעי קנין ולהרמ"ה ודעימיה בעי קנין וחילק ע"ז דע"כ לא כ' הראב"ד ודעימיה דלא בעי קנין אלא כשכ' בשטר עצמו אבל הכא שהוא כת"י בפ"ע ואחר מתן מעות לכ"ע בעי קנין ונסתייע מדברי הטור שכ' דכל היכא דבעי קנין אי לא קנו מיניה לא גבי אפי' מב"ח אפי' כתב שטר ולכאורה הדבר תמוה דמ"ש הטור וכל היכא דבעי קנין וגו' היינו לדעת הרמ"ה והרמב"ם דמצרכי קנין אה"ן אי לא קנו לא מהני אפי' כתב שטר ואכתי לדעת הראב"ד ודעימיה דאין צריך קנין מעיקרא מהני שטר וכן כ' הדריש' והסמ"ע וה"ה כת"י בשטר עצמו או כת"י לבדו ועדיין דינו של הרב פורח באויר. אבל הנר' ברור בכונת הרב ז"ל דמאי דמבעיא ליה להרב ש"ך ז"ל ס"ק י"ב שכ' וז"ל ואפש' דגם הראב"ד יודה בזה דשטר גרע מאחר חיתום וצ"ע לדינא ע"כ הא מילתא פשי' ליה להר' מהרש"ץ ז"ל ואיהו מפרש דמ"ש הטור אפי' כתב שטר אתי ככ"ע ואפי' הראב"ד מודה בה וע"כ דן הר' בנ"ד שאינו אחר חיתום בשטר עצמו אלא בכת"י מיוחד דלכ"ע לא מהני בלי קנין זה ודאי נראה כונתו ז"ל וארווחנא בזה דמילתא דמבעיא ליה להר' ש"ך מפשט פשי' ליה להרב ז"ל. ובכן רב המרחק בין נדון הרב מהרש"ך למה שחידש הר' מט"י ז"ל דע"כ לא השוו הראב"ד ודעימיה ערב דאח"ש לחייב אני לך מנה אלא דוקא ביוצא אח"ש באותו שטר עצמו ולא בשטר לבדו וכ"ש כת"י לבדו ואינו ענין למ"ש הרב מט"י ז"ל:
האף אמנם הנה מקום אתי להביא ראיה לדינו של הרב מט"י ז"ל מדברי רבינו הגדול הרמ"ה ז"ל בשיטתו לבתרא ס"פ ג"פ שכ' וז"ל עוד אני אומר דהא דאמר ר"נ ערב דלאחר מתן מעות בעי קנין ובלא קנין לא משתעבד כלל דוקא בערב שלא חתם עצמו בשטר החוב אבל חתם בשטר החוב משתעבד לב"ח כפשטא דמתניתין ערב היוצא אח"ש גובה מנכסים ב"ח ועוד דלא גרע מהאומר לחבירו חייב אני מנה לך בשטר דקייל"ן כר"י דאמר חייב במס' כתובות עכד"ק ז"ל. ועתה ניחזי אנן הלא הרמ"ה ז"ל מר ניהו מכת הסוברים כר"ת ודעימיה דאלימא מילתא דשטרא להתחייב להבא ואדרבא קאי בשי' הרמב"ם דאפי' באמירה מבלי כתי' מהני וכמ"ש הטור סי' מ' ואילו גבי ערב אח"ש ס"ל דבעי קנין וכדכתב הטור בסי' קכ"ט בשמו וכן מבוארים דבריו שם בסו' פ' ג"פ באותו לשון שהבאתי והט' כמ"ש הר' ב"י דשאני ערב משום דדמי קצת לאסמכתא וכדברי הר"ן ואפי"ה כ' הרב ז"ל דאי חתם בחת"י מהני בלא קנין אלמא דאלים חת"י טפי מכת"י אף במקום דבכת"י לא סגי בלי קנין בחת"י סגי ומסגי וא"כ יפה כ' הר' מט"י דבחת"י אף רש"י ז"ל מודה דמתחייב להבא ועם שכתבנו לעיל דלדעת הרב"א ז"ל ל"מ מדברי רש"י מ"מ יש להכריח דינו מדברי הרמ"ה אלו ועדיין צריך להתישב. וע' מט"ש סי' ס"ט הגה"ט ס' ז'. ויש להעיר על הרב מהר"ח מוצירי ז"ל בתשו' ח"א ח"מ סי' ב' שלא זכר שר מדברי הרב מט"י אלו:
ואדמקיפנא דרי משתכל הוית להדרישה בסי' קכ"ט שהרבה לתמוה על דברי הרמ"ה ז"ל שהביא הטור וגם ק"ל דבריו דידיה אדידיה ומכח זה רצה לומר שאינו הרמ"ה אלא הרמ"ך ושוב תי' דבריו בדוחק ע"ש ולנו עתה כי הרחיב ה' לנו ולפנינו נגלו דברי הנשר הגדול הרמ"ה ז"ל בזה"ל שהבאתי לעיל לק"מ מכל קושיותיו ודברי הטור ז"ל בב' הסברות שהביא בשם הרמ"ה נאמנו מאד וכל מה שכתב הרב הדרישה ז"ל לא כיוין יפה לדעת עליון הרמ"ה ז"ל כמו שיראה המעיין היטב בדבריו וא"ץ להאריך יותר ודו"ק כי קצרתי. תבנא לדאתאן עלה לדינו של הרב מט"י ז"ל אכתי רפיא בידן כאשר כתבנו אך עדיין י"ל בנ"ד דיצאנו י"ח כל הדיעות ואף רש"י וריא"ז ודעמייהו מודים דרבנן דמסירת השטר עביד ומהני כקנין ממש והוא ממ"ש הרב פמ"א ז"ל ח"ב סי' פ' שכתב דע"כ לא פליגי רש"י וריא"ז אלא במתחייב לחבירו בלתי שקיבל ממנו שום הנאה אבל אי קיבל שום הנאה גמר ומשעבד נפשיה ואפי' בלי קנין ע"ש ד' קכ"ה ע"ב ודין זה פשוט ומוסכם מכל הפוס' ראשו' ואת אחרונים ז"ל ובכן בנ"ד שהלוה פירש שיחותיו ואמר שהיה רוצה לילך לעיר אחרת בשביל עסקיו ולא מצא ממי ילוה מעות עד שיהיה חזק בחובו בין בד"י בין בדיני אוה"ע ומכח זה הוכרח לקבל עליו ס' בעה"ת כדי לחזק ידי המלוה שיוכל לתובעו בכל עת ובכל זמן אפי' בעש"ג אין לך קבלת הנאה גדולה מזו וודאי אלימא מילתא דשטרא לשעבד נכסיו ככל מה שמשעבד הקנין ואל יעלה בדעתך לומר דע"כ לא אמרי' דמסירת השטר מועיל במקום קנין אלא דוקא בכותב לו לשון חיוב חייב אני לך מנה כלישנא דגמרא וכן תפסו כל הפוס' ומרן בסי' מ' וס"ט מה שאין כן בהאי שטרא דידן שאין כתוב בו לשון חיוב כלל ומסייע קצת לזה דיוק דברי הרא"ש ז"ל שכ' אלימא מילתא דשטרא דהואיל וטרח למיכתב שטרא בלישנא דחיובא וגו' לזה אני אומר דהא ודאי בורכא דשאני הך דכותב לחבירו חייב אני לך מנה דודאי בעינן לישנא דחיובא דהא אוקימנא בבא להתחייב מחדש ושניהם מודים שלא היה חייב לו מקודם כלום א"כ אם לא יאמר לו בלשון חיוב חייב אני לך מנה צריך שיכתוב לו אתן אני לך מנה והאי לישנא דאתן הוא לשון גרוע כמ"ש הטור בסי' רמ"ה והוא מסוגיא דר"פ השולח ואפי' קנו מידו לא קנה משום דהוי קנין דברים וכמ"ש הטור שם וא"כ אכתי לא הועיל במסירת השטר אף דהוי כקנין ממש שהרי אפי' קנין אינו מועיל אמטו"ל מצריכינן לישנא דחיובא שהוא משעבד גופו ונכסיו והחיוב חל על גופו דתו לא הוי קנין דברים ואז מהני שפיר מסירת השטר במקום קנין. ולכי תידוק בתשו' מהראד"ב ז"ל הנז' דסי' מ' תמצא דברינו אלה מבוארים ועיין ג"כ בתשו' מהר"ש הלוי סי' ה' דח"מ רמזה הכנה"ג בסי' ס' הגב"י אות מ' ועיין היטב בתשו' מהריק"ו שורש קי"ח ענף ט' שכתב דמהני מסירת השטר אפי' בלי קנין גם לשעבודין והקנאות דבעלמא בעו קנין ודוק בדבריו. לא כן בנ"ד דהמקבל עליו לדון בעש"ג אם הוא דבר שיש [לו זכות בדיניהם יותר מבדיני ישראל כבר כ' הרב ב"י ז"ל לדעת הר' בעה"ת ז"ל שם בסי' נ"ו דלא הוי קנין דברים דהוי כמשעבד נכסיו לאותו זכות וא"כ כיון דלא הוי קנין דברים לא בעי לשון חיוב ודי בקנין לבד וא"כ בנ"ד דאיכא מסירת השטר דעביד ומהני כקנין ממש הרי נשתעבדו נכסיו במסי' שטר זה כי היכי דמשתעבדי בקנין ואף בלי לשון חיוב וזה אצלו חי' ברור. אלא שרואה אנכי להרב ב"ד ז"ל חח"מ סי' י"א ד' ט"ז ע"א שכ' דגם הך דהר' בעה"ת ז"ל מיירי באומר לשון חיוב וקנין ותרתי בעינן ע"ש אף כי בעניותין יש לנו מה להשיב עליו כמו שנאריך בראש הג' בע"ה ושרוב האחרונים ז"ל אינם מודים לו בזה מ"מ כדי לצאת י"ח גם סברתו ז"ל אני אומר דבהאי שטרא דנ"ד איכא לשון חיוב נמי שכן כתוב מו"מ הרשות נתונה שילך ויתדיין בפני איזה שררה שירצה וכל ההוצאות שיוציא וגו' עלי דידי ליהדר לפרוע בידם והך לישנא דעלי דידי ליהדר אין לך לשון חיוב גדול מזה וראי' מנוסח ההרשאה דכותב לו וכל מאי דמתעני לך מן דינא עלי דידי ליהדר ופ' הטור ומרן סי' קכ"ב דכל ההוצאו' שהוציא חייב המרשה לשלם לו שכן כותב לו וכל מאי דמתעני לך מן דינא עלי דידי ליהדר ופי' הרמב"ם רוצה לומר כל מה שתוציא בדין זה עלי לשלם וע' כנה"ג הגב"י אות י"ג דאי לא כתב ליה האי לישנא והוציא יותר על מה שלקח אינו חייב לשלם לו ע"ש ועיין כרם שלמה סי' כ"ב מח"מ הנה מבואר דאומרו עלי דידי ליהדר לישנא דחיובא הוא ומתחייב בזה לפרוע פרעות ואפי' בהרשאה למכור קרקע או מטלט' דאינה צריכ' קנין כמבואר בב"י שם ע' באה"ט ס"ק ח' אלמא דהאי לישנא דעלי דידי הדר הוי לישנא דחיובא ומתחייב עפ"י דיבורו זה אפי' בלתי שום קנין. וה"ן בנ"ד כיון דכתב ליה עלי דידי ליהדר הרי חיוב בגופו לפרוע ומסי' השטר דהוי כקנין כדכתיבנא ובכן יצאנו גם י"ח הר' ב"ד ז"ל הנז"ל. ועוד נלע"ד לומר דהאי לישנא שכתוב בשטר שלפנינו מו"מ קבלתי עלי סברתו כאילו היא הלמ"מ לשון. זה לא גרע משופרא דשטרי שכותבין בכל לשון של זכות או עשוי כהוגן וכתחז"ל ודומה לאלו הלשונות שהעלו רבני האחרו' ז"ל דהאי לישנא עביד ומהני להקנות דבר שאינו ברשותו וכיוצא מהדברים הצריכים לשון חיוב דהאי לישנא משמע מיניה שפיר לשון חיובן אף אם לא נכתב בפירוש עיין להרב ברכות המים ד' ר"ז ע"ג ע"ש וה"ן בנ"ד נאמ' דהאי לישנא דהלמ"מ לכל הפחות ניחשביה כחד מאינך לשונות והאיכא שפיר לשון חיוב:
ואם יפנה לבבך ובעית לעיולי פילא בקופא דמחטא ולבנות דייק על האי שטרא דנ"ד מפאת שכתוב בו קבלתי עלי ס' הרא"ש וכו' ומלת קבלתי הוי לשון עבר ודמי למלת נתתי דאיפליגו עלה הרי"ף והראב"ד כמובא בטור ח"מ סי' ס' דלהרי"ף נתתי להבא משמע ולהראב"ד לשעבר משמע ולדעת הראב"ד דלשעבר משמע יורע כחו דהאי שטרא דנ"ד דהכותב לחבירו חייב אני לך בלשון הודאה לא אמר כלום כמ"ש הרב ד"מ ח"ב סי' פ"א והוא מתשו' הרשב"א הביאה רבינו הב"י סי' ט"ל מחו' כ' ותשו' רשד"ם סי' כ"ט ח"מ וע' ח"ש סי' מ' הגה"ט אות ו' הא לאו מילתא היא מכמה טעמי תריצי חדא דכבר כ' האחרונים ז"ל דבאומר לשון מעכשיו אפי' הראב"ד יודה דלהבא משמע דבקושטא לשון נתתי משמע להבא ומשמע לשעבר ונגרר אחר הלשון הקודם לו או מאוחר וכשכתוב מעכשיו מורה דלשון הקנאה להבא הוא עיין מט"ש וח"ש שם וסי' ס' הגה"ט אות מ"ב ובשטרא דידן כתוב לאמר מו"מ קבלתי וגו'. ושנית דהלא מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו פ' כס' הרי"ף דנתתי להבא הוא וכן כ' כל רבני האחרונים ז"ל עיין חק"ל ח"מ מ"ב ד' קס"ח ע"א דברי מרדכי למהר"מ קריספין סי' ג' מח"מ חוקי חיים לעט"ר מהרח"א גאגין ז"ל סי' מ"א (אה"נ ס"ט וע' להרב המחבר בכפו ח"א חאה"ע סי' ט' דע"ה ע"ב עיש"ב) ושלישית דע"כ לא קאמר הרשב"א דהמתחייב לחבירו בלשון הודאה דלא מהני אלא לגבות ממשעבדי אבל לגבות מב"ח ודאי עביד ומהני כמבואר בדברי הרשב"א ז"ל וכן כ' הר' חק"ל ז"ל שם. באופן אף כי אין הפנאי מסכים עמי לשנות פרק זה באורך מ"מ כמציץ מן החרכים אמינא דלא יפוסל ולא יבוטל האי שטרא דנ"ד מטעם זה והוא ברור באופן זכינו לדין דהאי שטר קבלה דנ"ד על עומדו יעמוד שריר וקיים אפילו שאין בו קנין ודי במסירת השטר ליד המלוה דחשיב שפיר כקנין ככל הנז"ל:
(אה"נ ס"ט.
הראש הג' והד' נפקדו מקומם כי לא זכינו לאורם וחבל על דאבדין):
הלכות טוען