כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן ז
זיכני ה' ועשיתי תופת נכדי אברהם יצ"ו חכם וותיק בליל פסח התרל"ח והתבוננתי איך לעשות בליל פסח בעניין הז' ברכות בכדי שלא יהיה כמוסיף על הכוסות וראיתי שהרבה סברות נאמרו בזה ומסקנת הר' הגדול אבי התעודה הרב חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"א סי' ע"ד ס"ק י"ג גם ביוסף אומץ סי' מ"ז דיברך על כוס א' היינו על כוס של ברהמ"ז יברך ז"ב כיון דמר"ן פסק כן בסי' ס"ב וכ' שכן הוא המנהג והגם שעתה אין המנהג כן עתה בליל פסח הנכון לברך ברהמ"ז וז"ב בכוס א' ע"כ דבריו ביו"א שם. וכן ראיתי למוה"ר ברכות המים ז"ל בא"ח סי' תע"ט שהסכים כן ע"ש. אלא שראיתי שיש הפרש בין שני הרבנים ז"ל דהר' חיד"א ז"ל ביאר דבריו בחיים שאל וכ' דיברך בפה"ג ואחריה שש ברכות ע"כ. אכן הרב ברכוה"מ כ' ז"ל שלפי מנהגינו שנהגו לברך ו"ב על כוס א' המברך ברהמ"ז יברך על היין אחר שא' מן המסובין יברך שש ברכות על אותו כוס שהיה בידו לברהמ"ז והמברך ברהמ"ז יברך על היין וכו' עד וכן נכון לעשות שהמסובין א' יברך ו' ברכות והמברך ברהמ"ז יברך על כוסו עכ"ד. נמצא לדעתו אין לשנות כלל מן המנהג שא' מברך ו' ברכות תחי' ואח"ך אותו שבירך ברהמ"ז מברך בפה"ג אך לדעת הר' חיד"א המברך ברהמ"ז הוא בעצמו מברך ו' ברכות אחרות ועושה שינוי שמברך תחי' בפה"ג ואחריה ו"ב. ואעפ"י שאין הכרעת תלמיד קטון כמוני מכרעת מ"מ נלע"ד הקצרה להכריע כדברי הר' ברכוה"מ ז"ל וכן עשיתי מעשה שא' מן המסובין בירך ו' ברכות ואח"ך בירך אותו שבירך ברהמ"ז בקו"ר בפה"ג כמנהגינו תמיד בלי שום שינוי. אף שלכאורה דברי הר' חיד"א ז"ל נראין דנימוקן עמם משום דפשיטא ליה להר' דכשמברכין על כוס א' מברך תחי' בפה"ג ואחריו ו"ב וכשמברכין על ב' כוסות מברכין תחי' ו"ב ואחר כך בפה"ג ועתה בליל פסח שכולם חייבים בכוס של ברכה אין חי' בין אם יברך המברך ברהמ"ז בקו"ר להאחרים דכולם הכוסות שלפניהם של ברהמ"ז הם ונמצא סו"ס מוכרחים לברך כל הז' ברכות על כוס א' וכשמברך על כוס א' צריך לברך בפה"ג תחי'. מ"מ לדעתי הקצרה מילתא דפשיטא ליה להר' ז"ל מבעייא לי טובא שהרי מתוך דברי התוס' והרא"ש בפ' ע"פ דק"ב ד"ה שאין אומרים ב' קדושו' משמע דכל אותו המחלוקת שהוזכר שם אם מברך על כוס א' או על ב' כוסות הכל באדם אחד איירי שהמברך ברהמ"ז עצמו אחר גמר ברהמ"ז היו מביאים לו. כוס ב' ומברך עליו ו"ב ואח"כ הוא בעצמו לוקח הכוס של ברהמ"ז בידו ומברך עליו בפה"ג וכן כ' הרא"ש להדיא וכן בדברי הטור והש"ע לא הוזכר ב' בני אדם שמברכין אלא א' מברך על ב' כוסות והר' ב"ש ס"ק י"א כ' כדברי הרא"ש ברהמ"ז על כוס א' וו"ב על כוס ב' ובפה"ג על כוס ברהמ"ז ע"כ וכן מבוא' להדיא בטור בשם תוספות ז"ל אין מברכין ברהמ"ז וברכת חתנים על כוס א' אלא מביאין כוס ומברכין עליו ברהמ"ז ולאחר שסיים ברהמ"ז מניחו לפניו ומביאים לו כוס אחר ואומר עליו ו"ב ומניחו ונוטל הכוס שבירך עליו ברהמ"ז ואומר עליו בפה"ג וכן דקדק והעתיק מרן בש"ש הרי מבואר דגם באדם א' כשמברך על ב' כוסות מברך בפה"ג באחרונה:
וטעם הדבר שמניח בפה"ג באחרונה נתבאר במרדכי פ' ע"פ אות ל"ז שאלו לרבינו נסים גאון ז"ל מ"ש דבכל הברכות תקנו בפה"ג תחי' ובברכת המזון באחרונה והשיב דשאני ברהמ"ז דעקר דעתיה משתיה ואם היה מברך בפה"ג תחי' היה ברהמ"ז מפסיק לכך תקנו אותה סמוך לשתיה אבל קידוש דעתיה לשתות ולא הוי הפסקה לכך מברכים בפה"ג קודם וא"ת אכתי כשמברכין ברהמ"ז בחופה למה נהגו להמתין בפה"ג עד לאחר ו"ב הי"ל לאומרו מיד לאחר ברהמ"ז י"ל כיון שנתקן כבר לאומרו אחר ברהמ"ז סמוך לשתיה לכך גם בחופות נתקן לאומרו סמוך לשתיה ממש אבל בברכת נישואין דליכא ברכת המזון, ודעתו לשתות שם היין קודם מט' שהוא תדיר עכ"ד. וע' תוס' שם דק"ב ע"ב ד"ה יקנ"ה ובהרא"ש לשם הוב"ד בעור א"ח סי' ק"ץ ע"ש קרוב לדברי המרדכי בשם גאון הנ"ל ומעתה לא ידעתי מאין פשי' ליה להר' חיד"א דלמקומות שנהגו לברך ברהמ"ז וז"ב על כוס א' דמברכין בפה"ג תחי' ומזה הוליד דעתה בליל פסח כיון שמוכרח לברך על כוס א' יברך בפה"ג תחי' וזו מנין לנו ואדרבא מלשון המרדכי משמע דבעינן סמוך לשתיה ומאן פלג לן בין מברך על כוס א' לב' כוסות והלא כולה חד ט' הוא הואיל ונתקן בברהמ"ז סמוך לשתיה ולא דמי לברכת נישואין:
איברא דראיתי חי' בין דברי הרא"ש לדברי התוס' דהרא"ש כ' שמברך ו"ב על כוס אחר ואח"ך חוזר ולוקח בידו כוס הא' שבירך עליו ברהמ"ז ומברך עליו בפה"ג ואילו התוס' כ' להיפיך ז"ל ויש נוהגים בחופה מט' זה שלא לומר ז"ב על כוס ברהמ"ז אלא מביאין כוס אחר ואין מברכין על הב' בפה"ג כיון שכבר בירך על כוס ברהמ"ז כי אין נכון לברך פעמים ע"כ. פשט דבריהם משמע שתחי' מברך בפה"ג תכף אחר סיום ברהמ"ז ואח"ך מברך על כוס הב' ו"ב ואינו מברך בפה"ג וזה היפיך דברי הרא"ש גם הטור כתב כדברי הרא"ש ממש בשם התוס'. והנראה לומר דהרא"ש והטור הבינו בכונת התוס' ולא היה מברך בפה"ג בתחי' אלא באחרונה היינו אחר שבירך ו"ב על כוס הב' מניחו ונוטל כוס של ברהמ"ז בידו ומברך עליו בפה"ג ומ"ש ואין מברכין על השני בפה"ג ר"ל שאחר ששתה הכוס של ברהמ"ז שבירך עליו בפה"ג חוזר לשתות הכוס הב' שבירך עליו ו"ב וצריך הדבר לאומרו שיש מקום לטעות שיברך ב' בפה"ג הואיל וכל כוס וכוס מצוה בפ"ע היא מעין מש"כ הרי"ף הב"ד העור בסי' תע"ד לענין כוס ב' של פסח יעו"ש ע"ז הוא שאמר שאין צריך לברך על כוס הב' בפה"ג כיון שכבר בירך על הא' אבל לעולם דבפה"ג אינו מברך אלא אחר ו"ב וזה מדוייק יפה בדברי הרא"ש שהביא ראיה מרב אשי דבריך אכסא קמא כנלע"ד. ובחפשי בספרי האחרוני' ראיתי להר' פחד יצחק מער' ב' אות ברכת חתנים בברהמ"ז שהרעיש העולם על קו' זאת כי דברי התוס' הם היפיך ממה שכ' הטור בשמם וע"ש שהאריך ולדעתי הקצרה אין כאן תימא ובפשי' יתפרשו התוס' ע"ד שפירשתי. ואגב ראיתי לו שם דבר תמוה שתחי' העתיק דברי המרדכי הנז"ל אות באות כל הדיבור ואח"כ כ' בשם בית הלל ז"ל הטעם למנהג זה שבסעודה מברכין לאחר ברהמ"ז ו"ב ואח"כ על היין ותחת החופה מברכין על היין ואח"ך ו"ב נראה לי הט' משום דברהמ"ז טעונה כוס וגו' עד סוה"ד כנ"ל וק"ל עכ"ד. ולא ידעתי מה ראה על ככה לחדש ט' מדעתו והרואה יראה שהט' הוא קלוש והלא בדברי המרדכי שהעתיק בשם תשו' גאון מבו' יפה ט' לשבח כי תחת החופה שאין שם סעודה צריך להקדים בפה"ג ככל המקומות ומה שמברכין בסעודה באחרונה הוא מפני שכבר נתקנה אחר ברהמ"ז סמוך לשתיה עדיף ומה צורך עוד לתת ט' כאילו לא מצא בדברי הראשונים ז"ל ט' מפורש לזה והי"ל לומר כי הב"ה אישתמיט מיניה דברי המרדכי:
ועוד ראיתי שם בסו' הלשון אייתי דברי הר' ישראל פינצי בתשו' כ"י שכ' ז"ל במקום שנוהגין שמברכין שתיהן על כוס א' ודאי ימתין לברך בפה"ג אחר נישואין כי ברכת נישואין במקום סעודה אחר ברהמ"ז היא נגררת כדאמרי' בגמ' פ"ק דכתובו' וכו' שמתוך כך יהא ניכר שכולן נסדרו אחר בהמ"ז וכו' עכ"ד. הנך רואה דעת הר' מהרי"ף ז"ל כמו ששיערתי דל"ש אומרם בב' כוסות. ל"ש אומרם בכוס א' תמיד מברך בפה"ג באחרונה וכדעת הר' ברכוה"מ ז"ל ושלא כדברי הר' חיד"א ז"ל:
בתר דנא חזה הוית להר' חיד"א ז"ל גופיה שם בחיים שאל ח"א סי' מ"ד שנשאל כשאין בבית חתנים יו"ד שמברכין אשר ברא דוקא ומברכין על כוס א' אם יאמר בפה"ג תחילה ואח"כ אשר ברא או איפכא והעלה דיברך בפה"ג תחי' ואח"כ אשר ברא ויסודתו בהניח דהא מילתא תליא בהך פלוגתא אי מברכין על כוס א' או בעינן ב' כוסות דהסוברים דבעינן תרי כסי סברי דברכ' חתנים לא שייכי לברהמ"ז ולא דמי ליקנה"ז א"כ צריך לברך בפה"ג לבסוף דלא ליהוי הפסק אבל מאן דסבר דברכת חתנים שייכי נמי לברהמ"ז הו"ל כיקנה"ז דמברכינן אחד כסא וכו' ולדידיה מברך תחי' בפה"ג ואח"כ ברכת חתנים ולא הוי הפסק כיון דכולהו שייכי להדדי עכ"ד. ומעתה נמצא שהר' ז"ל כאן בסי' ע"ד לשיטתיה אזיל וכללא הוא דכל שמברך על כוס א' היינו משום דס"ל דשייכי אהדדי ולא הוי הפסק ומברך בפה"ג תחי' ומשו"ה בליל פסח נמי שמברך על כוס א' מברך בפה"ג תחי'. גם ראיתי לו שם שפי' בדברי התוס' דפסחים הנז' קרוב למ"ש בעניותין אלא שאני עבדו אחרי בקשת המחי"ר מכת"ר יש לי לדון על כל ראיותיו שם וליתן כנגד היסוד אשר בנה עליו בנינו כמו שאבאר. הנה היסוד שהניח דהא בהא תליא ליתא לענ"ד ודברי המרדכי בשם ר"ן גאון שהבאתי לעיל הויין תיובתיה וידוע דאין לחלוק על דברי גאון דדבריהם דברי קבלה ואפי' אילו היה ראיות הר' ז"ל מדברי הטור ואבודרהם והריטב"א קיימות יש מקום לומר דאי הוו חזו דברי הגאון הוו הדרי בהו כ"ש שיש לדחות כל אותם הראיות כמו שאבאר לקמן בעה"י,. ועכ"פ דברי הגאון הם כנגד היסוד של הר' ז"ל שהרי תחי' כ' ט' שבכל הברכות תקנו בפה"ג תחי' הברכה אך בברהמ"ז תקנו לבסוף משום דבברהמ"ז עקר דעתיה משתיה ואם היה מברך בפה"ג תחי' היה ברהמ"ז הפסק אבל קידוש דעתו לשתות ולא הוי הפסקה ושוב הק' מחופה למה נהגו לברך בפה"ג אחר ז"ב הי"ל לאומרו מיד אחר ברהמ"ז ותי' הואיל וכבר נתקן לבסוף סמוך לשתיה אבל בנישואין וכו' ע"כ. והשתא צריך להבין מאי דעתיה דגאון בענין ברהמ"ז וז' ברכות אי צריך ב' כוסות או סגי בכוס א' ממ"ן אי דעתו כדעת רוב הראשונים דצריך ב' כוסות ומשום שאין אומרים ב' קדושות על כוס א' ולפי דברי הר' הגדול חיד"א ז"ל דכשצריך ב' כוסות לא שייכי אהדדי והוי הפסק א"כ ק' מאי מקשה הגאון מחופות הא ל"ד ליקנה"ז דשייכי אהדדי ולא הוי הפסק אבל ברהמ"ז וברכת חתנים כיון דצריך ב' כוסות ולא שייכי אהדדי אם יברך בפה"ג תחי' הוי הפסק ונמצא מוכרח הדבר מעצמו לברך בפה"ג' באחרונה וטעמו בו ולא היה צריך לדחוקי נפשיה למימר' טעמא הואיל ונתקן לבסוף אל"ו שאינו תלוי זב"ז דאף אי הוו תרי מילי דלא שייכי להדדי בהמ"ז וברכת חתנים אפ"ה יכול לברך בפה"ג תחי' ואין כאן ליתא דהפסק ושלא הדברי הר' חיד"א ז"ל. והטעם הוא פשוט לענ"ד כי הם לא הקפידו אלא שלא יפסיק ברהמ"ז בין בפה"ג לשתיה לפי שברהמ"ז הוא סילוק סעודה אבל אחר גמר ברהמ"ז למה לא יברך קודם ו"ב ויהיה עולה בברכתו לכאן ולכאן והפסק אין כאן. והרי תחת החופה מברך תחי' בפה"ג לכ"ע ודלא כראביי"ה שהביא המרדכי פ"ק דכתובות הב"ד בד"מ אות ג' ולא חששו להפסק. אבל העיקר כי ליתא דהפסק אין כאן. רק שאם הם ב' קדושות דלא שייכי אהדדי הצריכו כוס לכל א' כדי שלא לעשות מצות חבילות אבל אם יברך ברכת בפה"ג בסיום בהמ"ז וקודם ו"ב או יניח ברכת בפה"ג לסוף הו"ב בזה לא דברו ונשאר הדבר בפלוגתא דהאחרונים שהביא הריטב"א יבואו דבריו לקמן ובסברא בעלמא פליגי כמ"ש לקמן ולא מט' הפסק נגעו בה כי אין שייך בזה הפסק ודו"ק היטיב.
ואם דעת הגאון כדעת רבינו משולם שאין צריך ב' כוסו' אלא די בכוס א' ומשום דב"ח שייכא לברהמ"ז א"כ בהדיא כ' הגאון שלא כדברי הר' חיד"א ז"ל דגם כשמברך ב' הברכות על כוס א' היינו ברהמ"ז וב"ח מברך בפה"ג לבסוף ונמצא ממ"נ דברי הגאון הויין תיובתיה. ועתה אבאר איך אין מכל הראיות שהביא הר' ז"ל שום הוכחה לדבריו. הנה מה שהוכיח מתוך דברי הטור והש"ע דלמ"ד דבעינן תרי, כסי פירשו דאח"כ חוזר ולוקח כוס ברהמ"ז ומברך בפה"ג ובסברת מ"ד דמברך הכל על כוס א' סתמו ולא פירשו אימתי מברך בפה"ג דסתמו כפירושו דמברך ברישא בפה"ג ואח"כ ב"ח כיקנה"ז עכ"ד. אחר המחי איני רואה בזה שום הכרח ולמה לא נאמר סתמו כפירושו שמברך בפה"ג סמוך לשתיה ומסתמיך ואזיל הטור ז"ל אמה שכבר ביאר בא"ח סי' ק"ץ שהביא דברי התוס' והרא"ש בנותן ט' למה מברכין בבהמ"ז בפה"ג לבסוף לפי שהוא סילוק והיסח הדעת למה שלפניו וכו' ונמצא בהמ"ז נשתנה מיקנה"ז והואיל וקבעוהו לבסוף גם עתה תהיה לבסוף כד' הגאון ואין שום הכרח לומר שתהיה כיקנה"ז כדברי הר' ז"ל. ועוד למה לא נאמר סתמו כפירושו אדסמיך ליה שכ' דכשמברכין בב' כוסות בפה"ג לבסוף וגם בכוס א' בפה"ג לכסו' וזה יותר פשט לומר סתמו כפירושו ולא הוצרך לכפול הדברים דסמך אדבסמוך דבפה"ג לבסוף וההפרש הוא בזה דוקא דלדיעה א' בב' כוסות ולדיעה ב' בכוס א' וזה ההפרש יש ביניהם ותו לא.
גם מה שסיים הר' וכ' והכי מוכח מדברי הר' מהר"ר אבודרהם ד' קט"ו ע"ד ע' בדבריו ובחון בהם עכ"ד בחנתי בעוניי ובדקתי ולא מצאתי בדבריו שום הכרח ואי דייק הר' ממ"ש שם וי"א שאין לשנות המנהג מזה הטעם שכיון שברהמ"ז וז"ב מחמת אכילה הם באים כענין א' הם נחשבים וכו' ודומיא לקידוש והבדלה שאין חוששין משום חבילות וכו' ע"כ הרי ביאר דבריו דמה שדומה לקידו' והבדב' היינו לענין דלא קרינן ביה מצות חבילות לא דמדמי להו' ליקנה"ז לברך. על היין תחי' וכל מה שפירשנו בדברי הטור יתפרש בדברי האבודרהם זיל. ומאי דאייתי בידיה הר' ז"ל שם להכריח דבריו מתוך ד' הריטב"א ז"ל הוב"ד בא"ז לכתובו' על ד' ז' ע"ב והוא בד' ל"ט מהספר ריש ע"ג החי' הביא ב' הסברות דיש מצריכים ב' כוסות וי"א דדי בכוס א' וכ' והמנהג בכוס א' וכ' ויש לתת ט' למנהגינו וכו' ושוב כ' ולפי מנהגינו יש מרבותינו בעלי התוס' אומרי' שאין לברך בפה"ג כדינו אלא לאחר ברכת חתנים דבכל ברהמ"ז בפה"ג בסופה ואחרים כתבו כי סמוך לברכת המזון יש לומר בפה"ג ומסדר עליה ברכת חתנים ובפה"ג עולה לו לכאן ולכאן ולא חשיב ב"ח הפסק לברכת הנהנין כיון דכולהו מעין הכוס והו"ל היקנה"ז אבל הדבר צ"ע ע"כ כתוב בא"ז והוסיף הר' חיד"א וכ' שראה בעיניו דברי הריטב"א בכ"י בשורשן ושם מסיים בזה"ל והו"ל כיקנה"ז וזה ודאי עיקר לפי המנהג שסבורי' דברכת המזון ובר"ח חזא מילתא כיקנה"ז עכ"ל וזה נשמט מהא"ז הרי מבואר דעת הריטב"א דהכריע שיברך בפה"ג תחי' כיקנה"ז הואיל ומנהגם לברך בכוס א' ולא חשיב הפסק אם כן כיקנה"ז ממש דיינינן ליה ומברך בפה"ג ברישא אל"ד ז"ל.
ואני עני אומר אמת דב' הסברות נזכרו בדברי הריטב"א ז"ל כשמברך טל כוס א' די"א דמברך בפה"ג בריש' וי"א לבסוף ואמנם במה שהביא הר' ז"ל סיום דברי הריטב"א שמצא בכ"י שפ' וזה ודאי עיקר וכו' והבין הר' ז"ל כדבריו שכונתו להכריע כהצד הב' דבפה"ג תחילה ומה שסיים וכ' והדבר צ"ע אעיקריה קאי שלא נהגו כמסכת סופרים וכו' כל זה לא שמיע לי אחרי המ"ר מכת"ר ומשום דק"ל טובא דאם כונתו כן להכריע כהצד הב' לא ידעתי מה הכרעה היא זו שהרי תחי' הביא הריטב"א שורש המחלוקת אי בעינן ב' כוסות או די בכוס א' וביאר דבריו עליה דט' דמ"ד שצריך ב' כוסות הוא משום דמדמו ליה לברכת המזון וקידוש דב' קדושות הן ולא דמי לקידושא ואבדלתא דיקנה"ז דחדא מילתא היא וט' למ"ד דסגי בכוס א' כ' דברהמ"ז בא אחר סעודה והיא הגורמת ובר"ח נמי הסעודה גורמת כחדא מילתא חשיבי ודמי ליקנה"ז. ושוב כ' דגם במנהג שנהגו בכוס א' יש מחלוקת י"א קמא ס"ל דמברך בפה"ג לבסוף דבכל ברכת המזון בפה"ג בסופה ודבריהם ממש הם דברי הגאון דהואיל ונתקן סמוך לשתיה גם עתה יהיה סמוך לשתיה והנה. האי י"א קמא לא אשתמיט מנייהו דחדא מילתא היא ואין כאן הפסק ודמי ליקנה"ז וזה מוכרח ממה שמברכין על כוס א' דאילו. הוו תרתי מילי היה צריך ב' כוסות אלא שאעפ"י דחדא קדושה היא ושיוכי אהדדי דומיא דיקנה"ז מהני לן האי ט' לענין דסגי בכוס א' אבל לא לברך בפה"ג תחי' דומיא דיקנה"ז דשאני הכא שהוא אחר ברכת המזון ובכל ברכת המזון הברכה היא סמוך לשתיה ומעתה מה הוכח יוכיח הריטב"א ז"ל להכריע כהצד הב' ואמר וזה ודאי עיקר לפי המנהג שסבורים. דברכת המזון וב"ח חדא מילתא כיקנה"ז ע"כ. ובאמת א שום הכרח מזה דגם המה ידעו שפיר דחדא מילתא היא אבל בסברא קמפלגי דחדא מילתא הוי דוקא לענין שלא להצריך ב' כוסות אבל לא לברך בפה"ג תחילה והא לא תליא כהא אלא בפה"ג לבסוף סמוך לשתיה כיון דבא אחר ברכת המזון ונמצא אין כדאי בזה להכריע כהצד השני. אכן פי' דברי הריטב"א בזה הסיום שמצא בכ"י כך הוא לע"ד שלפי שבדברי הי"א בתרא כ' בזה"ל ואחרים כ' כי סמוך לברכת המזון י"ל בפה"ג וכו' ולא חשוב ברכת הנהנין הפסקה כיון דכלהו מעין הכוס והוי כיקנה"ז ע"כ ע"ז הוק' להריטב"א שדברים אלו נראים כיתרים דפשטא משמע דלהי"א קמא לא ניחא להו לברך בפה"ג תחי' משום דיהיה ב"ח הפסק אח"כ וע"ז באו לחדש הי"א בתרא דלא הוי הפסק דכולן שייכי לכוס וחדא מילתא היא. והאמת אינו כן דגם להי"א קמא מודים הם דלא הוי הפסק וחדא מילתא היא מדברכו על כוס א'. וזהו שכ' הריטב"א וזה ודאי עיקר ר"ל זה שכתבו הי"א בתרא דלא הוי הפסק זה ודאי עיקר דגם הי"א קמא מודים בו לפי המנהג שסוברים דחדא מילתא היא ואין בזה מחלוקת. אלא דבסברא קמפלגי דלהי"א קמא דמי ליקנה"ן דוקא לענין דסגי בכוס א' אבל לא לברך בפה"ג תחי' והט' משום דגבי ברכת המזון צריך בפה"ג סמוך לשתיה והי"א בתרא סוברים דמדמי' לגמרי ליקנה"ז ובפה"ג תחי' וזהו שסיים הריטב"א וכ' והדבר צ"ע כי בגוף המחלוקת הזה או מדמינן ליה לגמרי ליקנה"ז או במקצת אין בידו להכריע וצ"ע:
באופן כי ב' הסברות האלו הוזכרו בדברי הריטב"א ולא הכריע ואנן דחזינן להגאון דהכריע וכתב דמברכינן לבסוף פשי' דאליו שומעין וכדברי הר' מהר"י פינצי ז"ל והר' ברכוה"מ ז"ל דהוו להו תרי לגבי הר' חיד"א וכן ראוי לעשות בתרווייהו בין בליל פסח בז"ב ובין בברכת אשר ברא כשאין שה יו"ד לברך בפה"ג לבסוף דלא כהר' חיד"א ז"ל. אחרי כן ראיתי בס עהד"ט שהביא דברי הר' חיים שאל ודברי הר' ברכוה"מ והסכים לעשות כדברי הר' ברכוה"מ אעפ"י שקוצר בדבריו ולא כ' שום ט' מ"מ דבר ה' בפיהו אמת מכל מה שביארנו בעניותין. כנלע"ד הקצרה וצוי"מ כי"ר. זעירא מאנשי ירושלם אני
אענ"ה ס"ט.
הל פסח