אור ברסלב
כפי אהרן חלק א יורה דעה › סימן ג

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

יורה דעה · סימן ג

סימן ב

בשו"ע יו"ד סי' פ"ז ס' ג' ד' מותר לבשל חלב בהמה טמאה בבשר וכו' הנה מהרלנ"ח בתשו' סי' לו' סבר מימר דכשאומרי' מותר ר"ל דמותר לגמרי ואין בו שום צד איסו' ומזה הוכיח דיבמה קטלנית מותרת להתייבם דבמתני' תנן יבמה נשוי נכרית וכו' מותרת משמע דמותרת לגמרי ואין בה ליתא דאיסו' כלל ואפי' משום קטלנית אבל מהרד"ך בית ב' חדר י"ג ומוהר"ץ ז"ל בתשו' סי' דחה ראייתו דמותרת משום ערוה דווקא קאמר ואה"נ משום קטלנית אכתי אסורה ע"ש והר' חיד"א ז"ל על הברכי"ם אה"ע סי' ט' הליץ בעד מהרלנ"ח דודאי אילו היה ראייתו ממתניתין שפיר מצינן למדחי הכי אבל ראייתו ז"ל מהטור ושאר הפוס' שכתבו מותרת וזה ודאי לא ניתן ליאמר שהפוסקי' שכותבי' דבריהם הלכה לדורת יאמרו מותרת סתם ואכתי אסורה משום קטלנית אל"ו כונתם דהיא מותרת לגמרי ואין בה שום צד איסור אלו דבריו ז"ל וכדבריו ממש כ' הר' ש"ך ביו"ד סי' פ"ז ס"ד עמ"ש מר"ן ז"ל ס' ג' ד' דמותר לבשל חלב בהמה טמאה בבשר דאפי' משום מראית העין ליכא דאומרם מותרי' משמע מותרים לגמרי ולית בו שום צד איסו'. אכן רבינו הגדול חדייא דארמותא איהו גופיה בס' מחזיק ברכה ביו"ד שם חזר בו ודחה דברי הר' ש"ך הנז' מכח תשו' הרשב"א דח"ג סי' נז"ר דשם כ' בפירוש דמותר דקתני היינו משום בב"ח דווקא ואכתי אסור משום מראית העין וא"כ גם דפת מר"ן ז"ל כן ומ"ש מותרים היינו מט' בב"ח ואכתי אסורים משום מראית העין ועל זה חזר בו ממ"ש בברכי יוסף להליץ בעד מהרלנ"ח וקיים השגת מהרד"ך והר"ץ ז"ל ע"ש. ואני עבדו אומר דעדין יש לקיים דבריו ז"ל שבברכ"י והלצתו על מהרלנ"ח ניתן ליאמר ולא תברא מהך תשו' הרשב"א ודברי מר"ן ז"ל שכ' מותרים דשאני הכא דיש פעמים שהוא מותר כשאין בו מפני מראית העין וכגון לחולה או אם עושה איזה היכר דומייא דחלב שקדי' וכמ"ש שם הר' ש"ך ונמצא מילת מותרים אפשר שתתקיים באיזה פעם דליכא משום מראית בכגו"ד דוקא מסתמיך ואזיל מר"ן ז"ל אדברי הרשב"א לומר מותרי' ור"ל מותר משום בב"ח ואכתי אסו' מפני מראית העין משא"כ בהך דקטלנית דאין שום זמן ולא שום צד ואופן להיות מותרת לא שייך לומר בה מותרת משום ערוה ואסורה משום קטלנית דא"כ אין קיום למילת מותרת כנלע"ד לפי דרכו של הר' ז"ל דמ"ש מר"ן ז"ל ביו"ד מותרי' ר"ל מותרים מדין בב"ח ואסו' מפני מראית העין.

אכן אחרי נשיקת עפרות זהב לו אנכי לא ידעתי איך נחה דעתו דעת עליון בזה ואיך יתכן לומר כן על מר"ן ז"ל בשוה"ט אשר כל דבריו בפלס ומאזני משפט וסידר לנו שולחן טהור לאכול עליו ואין דרכו לסתום לא לדקדק ולפרש ככל הצורך איך יאמר מותר על דבר שהוא אסור וגדולה מזו ראינו למר"ן הקדוש ז"ל בה' שבת סי' שמ"ז שהטור ז"ל כ' עקר חפץ מרה"ר והכניסו לרה"י והניח לתוך ידו של חבירו וכו' פטור ומותר לעשותו לכתחי' ואין בו משום איסו' שבת אלא שאסו' לעשותו משום לפני עיור ע"כ ואילו בשוה"ט השמיט כ"ו וכתב פטור אבל אסור וכ' עליו הר' ב"ח ז"ל יפה כיוין בש"ע לכתוב פטור אבל אסור והשמיט דין מותר הכתוב במשנה עכ"ד הנך רואה דאפי' במקום שכ' הטור מותר מצד זה ואסור מצד אחר מר"ן בש"ע השמיט מותר דמאי נ"מ אי מותר מצד א' תיפ"ל דאסור מט' אחרינא כ"ש הכא שהטור לא העלה על שפתיו מהאיסו' כלל וגם איהו ז"ל בב"י לא ביאר מזה איך יתכן לומר דמ"ש מותר היינו מדין בב"ח ואסור מפני מראית העין זה ודאי לא יתכן. וההכרח שהביאו להר' ז"ל לידי מדה זו אהמח"ר איני מכירו דאיברא ודאי הרשב"א ז"ל בתשו' כך דעתו דמ"ש במתני' מותרי' היינו מט' בב"ח ואסורי' מפני מראית העין ובודאי תשו' הרשב"א הנז' היתה ביד רבינו הב"י אשר ממנה העתיק זה אבל עדין אני אומר בשופי דרבינו הב"י סבר וקביל דעת הרשב"א בחדא ופליג עליה בחדא דהיינו בתך דינא דחלב אשה לא מצא בדברי הראשונים מי שחלק עליו לכך פסקם להלכה אבל במאי דס"ל דגם בבשר בהמה טמאה אסור מפני מרה"ע בזה לא פ' כמותו כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור שהם פוסקים כ' מותרי' סתם ודאי דמותרי' לגמרי קאמרי ואף משום מרה"ע ליכא ולכן פ' כוותייהו והניח ס' הרשב"א והיינו ממש כמ"ש הר' בברכ"י ומסייעא ליה שיטת רבינו הב"י. וכי תאמר בלבבך אם כן היא שיטת הר' ב"י ז"ל דמדסתמו הפוס' הראשונים הנז' הרי"ף ודעימיה וכ' מותרי' משמע ליה דליכא איסור כלל ואפי' משום מרה"ע א"כ נימא דגם חלב אשה מות' היפיך דעת הרשב"א ונמצאו הראשו' הנז' חולקים על הרשב"א ואיך פ' בש"ע דינו של הרשב"א כאילו הוא ה' פסוקה מבלי שום חולק. זה אינו דרבינו הב"י לא רצה לומר שהפוס' הנז"ל חולקים על הרשב"א דאימוד יודו לדינו של הרשב"א בחלב אשה דוקא ואפשר יש איזה חי' בין חלב בהמה לחלב אשה והא קמן כמה חי' שחילק הר' ש"ך ולכן גבי חלב בהמה שבודאי הפוס' הנז"ל חולקים עליו דליכא איסו' כלל פ' כוותייהו דרבים נינהו לגבי הרשב"א וכ' מותרי' ס' דליכא אפי' משום מרה"ע וכמ"ש הש"ך והפר"ח ז"ל בדעת מר"ן ז"ל וגבי חלב אשה דוקא דיש פנים לומר שהפוס' הנז' אינם חולקים עליו כמ"ש פ' כהרשב"א וזה נ"ל ברור. ומה שרצה לומר הר' מחב"ר ז"ל דכיון דמר"ן ז"ל לאלתר מייתי דין חלב אשה דאסו' משום מרה"ע משם נבין דה"ה לחלב טמאה. עמו הסליחה דאדרבא איפכא מסתברא מדכתב סמוך ונראה אסור מפני מרה"ע מכלל דמ"ש לעיל מותר היינו לגמרי. ואף משום מרה"ע ליכא ודו"ק בדברי מר"ן גבי חלב אשה לא כ' מותר אבל אסור מפני מרה"ע רק כ' אסור מפני מרה"ע ולא כ' מילת מותר כלל.

גם מה שכ' הר' על דברי הרשב"א דבודאי ס' לה מר דהרי"ף והרמב"ם שכתבו מותרים לא פליג עליה ע"כ. גם זה לע"ד אינו מוכרח דאטו לא ניסה באלה רבינו הגדול הרשב"א ז"ל לחלוק על הרי"ף והרמב"ם ומי כמוהו מורה ובכמה וכמה מקומות אין מספר חולק עליהן ומאי דשמיע ליה בפי' דמתניתין קאמר ואינו חושש לשום פוסק. ועיין שם בש"ע יו"ד סי' פ"ז ס"ו בדין חלב מתה וחלב זכר דקדק מר"ן לכתוב כלשון הרמב"ם פטור ואין לוקין על אכילתו משום בב"ח להורות דמשום בב"ח הוא דאינו לוקה אבל משום דם שבישלו ומשום נבלה לוקה וכמו שביאר הר' בב"י אע"ג דהכא לא איירינן אלא באיסור בב"ח אפי"ה השמיענו הר' בש"ע דאסו' ולוקה מט' אחרינא והיינו כמש"ל. ועיין קה"י בלשון חכמים אות שכ"ט.

ואחר זמן רב ראתה עיני להר' בנימין ז"ל הוא הר' המגיה לס' חמרא וחיי בד' מ"ח מהספר ע"א הביא דברי יונתן ן' עוזיאל ע"פ לא יהיה כלי גבר וגו' ולא יספר גבר בי שיחייא וערייתא וגו' להתחמנא היך נשייא וגו' וכ' הר' ז"ל שמכאן יש ללמוד דגם המסירים זקנם במספריים או בסם דקיי"לן דאינו עובר דאין השחתה אלא בתער מ"מ עובר הוא על לאו דלא ילבש גבר ולא תידוק לשון מותר דכתב בש"ע ס"י קפ"א ס"ז דמותר היינו מט' פיאות הזקן ברם עבר על לאו דלא ילבש גבר מאחר שנר' שאינו אשה עכ"ד. ואני אומר מלבד מה שהוכחתי לעיל דכשכותב מר"ן ז"ל מותר לא נשאר עוד שום צד נדנוד איסו' כלל כנז"ל חוץ מזה ממקומו הוא מוכרח דליתא שהרי בהדיא כ' הר' בית יוסף ז"ל בסי' קפ"א בשם רבינו יונה ז"ל באגרת התשובה ז"ל. אמנם תחת הגרון אינו אסור מן התו' לפי שאין שם פאה אבל אסרו חכמים להעביר שער בתער בכ"מ בגוף ואפי' על זרועותיו לפי שדומה לתקון הנשים אבל מותר להעבירו במספריים ע"כ. הנה מבואר דלא נאסר העברת שער מהגוף משום לא ילבש גבר לא בתער דאז הוי מתקן כנשים אבל במספריים מותר גמור הוא לפי שאין זה כתקון נשים ומבואר הדבר בסי' קפ"ב העברת שער בשאר הגוף כגון בית השחי ובית הערוה אסורין בתער ומותרין במספריים והוא מסוגייא דנזיר ד' נ"ח ובתער אסו' משום לא ילבש גבר כמבואר שם בסוגייא. ומה יענה הר' ז"ל לתיבת מותרי' שבסי' קפ"ב דבשלמא בסי' קפ"א נתיישב לו מותרי' מצד פיאות הזקן ואסו' משום לא ילבש גבר אבל כאן ליכא איסו' אחרי' רק לא ילבש וקאמר בהדייא מותרי' א"כ ממילא גם בזקן במספריים ליכא לא ילבש כלל ונשאר תיבת מותר שכתב מר"ן ז"ל כפשטיה דליכא ליתא דאיסו' כלל ול"מ לדעת המתירי' גם שער בית השחי במספריים לא גם לדעת הרא"ש ודעימיה שהביא הטור שם והיא לפי גירסת בה"ג דסברי דבית השחי אסו' גם במספרי' מ"מ מודו דשאר הגוף במספרי' שרי. ול"מ לדעת הרמב"ם ז"ל שהביא הר' ב"י שם ס"ד דאיסו' מבית השחי הוא מדרבנן לא אפי' לדעת סמ"ג שהביא שם דהוי דאורייתא ולוקה מ"מ שרי במספרי' כעין תער כמבואר בסמ"ג עשין ס' וע"ש שהביא ס' בה"ג ז"ל וכ' שאפי' לדעת בה"ג שסו' דגם במספרי' אסור היינו מדרבנן דמדאורייתא לא אסור אלא בתער ע"ש וצ"ל לדעת בה"ג מ"ט בבית השחי אסור אפי' במספרי' משום דמתקן כתיקוני אשה א"כ מהאי ט' יהיה אסור גם בכל הגוף דהא הוא מתקן עצמו בתיקו' אשה ובשלמא לדעת ר"ת ז"ל ל"ק דהוא סו' דלא מקרי מתקן אלא ע"י תער ומשו"ה בתער אסור בית השחי וגם כל הגוף ובמספרי' הכל שרי אך לדעת בה"ג ז"ל צריך ט' כיון שהכל איסו' א' כדי שלא. יתקן בתיקוני אשה מ"ש בית השחי משאר הגוף ונר' טעמו ז"ל דבבית השחי שיש שערות להנשים ומסירין אותו מפני שנוול הוא לה כמ"ש רש"י נזיר ד' נ"ט ריש ע"א א"כ איש המסיר אותו הוא עושה ממש כתיקוני הנשים בהא ל"ש לן בין בתער בין במספריים כיון דעבר אקרא לא ילבש גבר שמלת אשה אבל בשאר הגוף שמבריית הנשים הוא שאין להם שער לא שיש להן ומסירות אותו א"כ זה האיש שמסיר שער הגוף לא שהוא מתקן כתיקוני אשה לא שרוצה להידמות לאשה שאין לה שער וזה אינו נק' תיקוני אשה עד שנאמר עליו שמלת אשה ואפשר דעיקרא דמילתא הוא גזרו הא אטו הא משו"ה לא אסיר לא בתער אבל במספרי' שרי כן נר' לו' טעמו של דבר לדעת הגאון ז"ל. ומינה ה"ה בהעברת הזקן במספרי' דכיון דאין דרך הנשים להסירו רק שאין להן כלל דומייא דשאר הגוף ליכא איסו' כלל במספרי' ואפי' משום תיקוני אשה ושרי לגמרי. וכן מצאתי להדייא להריטב"א ז"ל בחי' מכות על ד' כ"א ד"ה ת"ר ופאת זקנם וגו' איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער וכן הלכתא ומשורת הדין כל שהוא במספריים אפילו כעין תפר מותר אבל מדת חסידים שלא לעשות כן מפני חשד הרואים וכן ראוי לעשות עכ"ל מבוארי' דבריו שמצד הדין אין שום נדנו' איסו' ואפי' משנת חסידי' הוא מפני הרואים ודלא כהר' ז"ל:

ה' תערובות:

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה