כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן א
בש"ע סי' י"א ס"א החוטין צריך שיהיה טווין לשמן שיאמר בתחי' שעושה כן לשם ציצית נ"ב ארדוף אצי"ג פלפלת כל שהוא בדין כלי הקודש שצריכין עשיה לשם קודש. כ' הרמב"ם פ"ב ה' מלכים ה"ג ואינו חולץ שנא' וירקה בפניו וזה בזיון ואפי' רצה אין שומעין לו שזה בזיון ומלך שמחל על כבודו אין כ"מ והואיל ואינו חולץ אינו מיבם כ' הר' כ"מ שם לא חולץ ולא חולצין לא מיבם ולא מיבמין ומפר' רבינו שט' שאינו חולץ משום בזיון דידיה וכיון שאינו חולץ אינו מיבם ע"כ משמע מדבריו דביבום ליכא איסו' כיון שאינו בזיון לא כיון שאינו חולץ אינו מיבם. ותמיה לי טובא דבירוש' פ"ב דסנהדרין אמרו ותהיינה צרורות אלמנות חיות ר' יודא בשם ר' פזי בשם ר' יוחנן מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטתן ומניחן לפניו ואומר ליצרו הרע תאבת דבר האסור לך חייך שאני מתאבך דבר המותר לך ופי' הר' פ"מ דס"ל שהיו מותרו' לו לפי שאנוסות היו מאבשלום רבנן דקיסרין אמרין אסורות ממש היו ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסור למלך פי' הפ"מ שהרי אינו מיבם כלי המלך שנשתמש בהם הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור להשתמש בהם ע"כ הרי מבואר דלרבנן דקיסרין הא דהמלך אינו מיבם הוא איסור בפ"ע ואי אינו מיבם משום דאינו חולץ כמ"ש הר"מ ז"ל מאי קו' שאני יבום דלאו איסו' הוא לא משום שאינו יכול לחלוץ ולעולם דכלי הדיוט מותר למלך וה"ה כלי מלך שנשתמש בו הדיוט דמותר למלך ולמה היו אסורות ממש לדוד אל"ו דס"ל דהיבום מעצמו הוא בזיון למלך שהוא כלי הדיוט ואסור למלך וא"כ ק' על הר"מ שפ' דה"ט שאסור ליבם הוא משום שאינו חולץ ואמר כן מס' דנפשיה היפיך רבנן דקיסרין וצ"ל דס"ל להר"מ דר"י דס"ל דמותרו' היו לדוד והוא אסר על עצמו דבר המותר ס"ל דלא כרבנן שאמרו דכלי הדיוט אסור למלך אלא ה"ט דהמלך אינו מיבם הוא משום שאינו חולץ וכיון שנפל היסוד אמטו"ל לא עביד ק"ו כרבנן דקיסרין והר"מ ז"ל מסתבר ליה טפי ט' דר"י ופסק כוותיה:
כי מן הבאר תמיהני טובא על רב תנא בפרשתו של מלך דרוש י"ב דכ"ז ע"ד שעמד מתמיה על דברי הירושלמי אלו שעשה ק"ו ומה כלי הדיוט וכו' דא"כ נעשה ק"ו זה בכלי קודש שהרי פ' הרמ' סו' פ"א דבית הבחירה דכלי הדיוט אין עושין אותו כלי שרת וא"כ נימא ק"ו ומה כלי הדיוט אין עושין אותו קודש כלי קודש שנשתמש בו חול אינו דין שיהא אסור להשתמש בו קודש ודין זה לא שמענו מעו' שכלי גבוה יהיו נאסרין בשביל שימוש הדיוט ומדברי הרמ' שם שכ' וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהם גבוה רשאי להשתמש בהם הדיוט ומשנשתמש בהם גבוה אסורים להדיוט. משמע דליכא איסו' לאחר שנשתמש בהם הדיוט לגבוה וכו' ולפי הירוש' היה מן הדין שיאסרו כלי גבוה שנשתמש בהם הדיוט מק"ו וצ"ת. ולפי מ"ש בדעת הרמ' לק"מ דלדעת ר"י דלא ס"ל הך דינא דכלי הדיוט אסור למלך ולא עביד ק"ו זה א"כ שפיר משמע מדבריו דכלי הקדש שנשתמש בהם הדיוט מותרים לגבוה ואה"ן דלדעת רבנן דקיסרי אסור להשתמש גבוה בכלי קודש שנשתמש בו הדיוט אבל כיון דהר"מ בה' מלכים פ' כר"י ה"ן פ' דמותר לגבוה עוד כ' הר' ז"ל וז"ל ודע דבעיקר וברי הירושלמי הללו דנחלקו ר"י ורבנן אני מסתפק בעיקר הדין אי פליג ר"י בהא דכלי הדיוט אסור למלך א"ד בדין זה מודה ר"י דכלי הדיוט אסו' למלך אך במה שהולידו רבנן דקיסרין הק"ו וכו' בהא פליג וכו' הן אמת שכעת לא מצאתי דין זה בשום מקום שיהיה המלך אסור בכלי הדיוט והדבר צריך אצלי תלמוד ע"כ ואהמ"ר דברי הר"מ הללו צווחי ככרוכיא דס"ל דר"י פליג ארבנן דקיסרי גם בזה וס"ל דכלי הדיוט מותרים למלך ואמטו"ל פ' הרמ' הט' דאינו מייבם משום דאינו חולץ והיתה העלמ"ה מעיני הר' ז"ל:
עוד אני תמיה על הד' פרשת דרכים במ"ש ולא שמעט מעולם שכלי גבוה יהיו נאסרים בשביל שימוש הדיוט ומדברי הרמ' שכ' וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהם גבוה מותר להשתמש בו הדיוט ומשנשתמש בהם גבוה אסורי' להדיוט משמע דליכא איסור לאחר שנשתמש בהם לגבוה וקושטא קאי דליכא למשמע מידי מדברי הרמ' אלו דמיירי לאיסור דהדיוט והתירו בין קודם שנשתמש גבוה לאחר שנשתמש אבל אי שרי להשתמש גבוה אחר שנשתמש הדיוט ליכא למשמע מינה וכן היק' בס' חוקי חיי' הנד"מ למוה"ר ז"ל ואיך לא זכר שר דכל רז לא אניס ליה דברי רש"י במעילה ד' י"ט במתני' דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכ"ש וז"ל אין מועל אחר מועל וכו' הני לאו לדמי קיימי ולאו בני איפגומי נינהו שאפי' רכב פ"ג בהמה ותלש משערה או הכחישה חזייא להקרבה ואין בו תורת פגימה הילכך אכתי בקדושתה קיימה הילכך יש בה מועל אחר מועל וכן שתה בכוס של זהב אפי' היפחיתו ופגמו כיון דקדושת הגוף הוא ולא קדושת דמים דלאו לפדייה קיימא עדיין קאי לשירות ויש בו מועל אחר מועל הרי בפירושא איתמר דכלי קודש שנשתמש בהם הדיוט מותרים לגבוה וצ"ע:
עוד היק' הר' ז"ל למ"ש הר"מ בסו' פ"א דה' בית הבחירה אין עושים כלי הקודש מתחי' לא לשם הקודש ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושים אותם לגבוה וכו' תמה הר' ז"ל דהא קיי"ל הזמנה לאו מילתא היא ועוד ק' מההיא דתנייא פ' הקומץ רבה ד' כ"ב על העצים אשר על האש אשר על המזבח ר"א ן' שמוע אמר מה מזבח שלא נשתמש בהם הדיוט אף עצים שלא נשתמש בהם הדיוט והיק' והא כתיב ויאמר ארונה אל דוד וכו' הנה הבקר לעולה והמורגים לעצים וכלי הבקר וכו' ותי' בחדתי משמע מהכא דאין אסורים לגבוה אלא בשימוש ולא בהזמנה דאי ל"ת הכי מאי משני בחדתי הלא ארוונה היזמינם להדיוט ועשאם מורגים וכלי בקר ול"ל דשאני עצים דלא מיתסרי אלא בשימוש ולא בהזמנה דהא מהיקש דמזבח נפק"ל וכ"ו וצ"ע. ולע"ד נ"ר לי לישב דהנה התם בבריתא פליג ר"א בר"ש על ר"א ן' שמוע וז"ל הבריתא יכול האומר הרי עלי עולה יביא פצים מתוך ביתו כדרך שמביא נסכים ת"ל על העצים אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור אף פצים משל ציבור דברי ר"א בר"ש ר"א ן' שמוע או' וכו' והרמ' בפ"ה ה' י"ג כ' המלח שמולחין בו הקרבנות הוא משל ציבור כמו העצים ועין זבחים ד' ס"ב ע"ב א"כ ס"ל דהך דרשא דהוקש עצים למזבח היינו לענין זה ולעולם דעצים אפי' נשתמש בהם הדיוט מותרי' כיון דליכא היקשה דדוקא בכ"ש כ' הרמ' דאם נשתמש בהם הדיוט אסורי' לגבוה לא כן בדבר הקרב למזבח שאם אדם נשתמש בבהמה והקדיש אותה למזבח היתכן לאוסרה זו לא שמענו. וכ"כ הרמ' בפ"ו מה' איסורי מזבח ה"ב וכן עצי המערכה לא יהיו אלא נבחרים וכו' ועצי סתירה פסולים לעולם לא יביאו אלא חדשים ומוצא דין זה הוא בתוספתא כמ"ש הכ"מ ולא כ' ועצים שנשתמשו בהם פסולים אלא דוקא עצי סתירה שהוא בזיון וכן עצים ישנים לא יביאו אלא חדשים שהוא דרך כבוד אפי' נשתמשו בהם ומעתה נסתלקה תמיהת הר' תנא על הרמ'. ועיין ברכת הזבח ובלח"מ פ"ו דאיסורי מזב' שכ' דהר"מ פ' כר"א ן' שמוע ואני עני לא זכיתי להבין דבריהם כי לדעתי אין הכרח ממ"ש הר"מ לא יביאו אלא חדשים שפ' כר"א ן' שמוע דהכוונה למעוטי עצי סתירה שהם מלוכלכים בטיט וכיוצא אבל אם נשתמש בהם לא איכפת לן ודו"ק ועין עוד לקמן בה' תפילין מ"ש על דברי הרב פר"ד ז"ל.