אור ברסלב
כפי אהרן חלק א אבן העזר › סימן יז

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

אבן העזר · סימן יז

סימן טז

תמוז תר"ל

הוה עובדא בא' שגירש בבית דיננו יב"ץ ובשעת מסירת הגט ליד האשה לא הספקנו לומר לו לא תתן הגט לידה עד שנאמר לך כנהוג ותכף הבעל נתן הגט מידו לידה בשתיקה ותכף אחרנו לו שיחזור ויקחנו מידה וכן עשה ולקחו מידה ואמרנו לו כסדר שיאמר לה הרי זה גיטך וכו' כנהוג והשליך הגט לידה ועייננו בדבר וראינו שיפה עשיני ואריך למעבד הכי לכתחילה שאעפ"י שפ' מר"ן בטוש"ע סי' קל"ו ס"א המגרש צריך שיאמר הרי זה גיטך וכו' ואם נתן בידה ולא אמר לה כלום ה"ו גט בטל ע"כ מ"מ כבר כ' שם ס' ב' במד"א בשלא היה מדבר עמה על עיסקי גיטה אבל אם היה מדבר עמה על עסקי גיטה ונטל הגט ונתן בידה ה"ז גט ע"כ. ועיין בהר' ב"י ז"ל שכ' ז"ל וכ' רבינו והיו עדים עסוקים באותו. ענין לומר דלאו דווקא היה מדבר עמה דה"ה אם היה מדבר עם העדים או עם אחרים בפניה וכמ"ש המרדכי בפ"ק דקידושין עכ"ד וה"ן כיון שהבעל עשה בפנינו כל הסדר ואמר לסופר ולעדים שיכתבו הגט לשם כריתות ככל הנהוג ואעפ"י. שכשאומר כל הדברים האלו האשה אינה בב"ד מ"מ מנהגינו שכשהגט מוכן נכנסת האשה בפני ב"ד ואו אומרי' לבעל שיכוין שע"י גט זה שנותן לאשתו שתהא מגורשת מתנו ומותרת לכל אדם וכן אומרים לאשה שתכוין שע"י קבלת גט זה תהיה מותרת לכל אדם ומגורשת ממנו א"כ אין לך עסוקין בעניין גירושין גדול מזה ובנתינה בשתיקה סגי וכבר כ' התוס' והמרדכי הביאם הר' ב"י ריש סי' זה דלרווחא דמילתא אתקינו שיאמר ה"ז גיטך כיון שמדברים על עסקי גיטה בשתי' סגי ע"ש. וא"כ בנ"ד לא היה צריך לומר לה כלל ה"ז גיטך וכו' ומכ"ש שלא היה צריך ליטלו מידה ולאו ר ולומר לה ה"ז גיטך וליתנו לה כמו שעשינו. אבל כר מעיינינן בה נר' דלא סגי בל"ה שהרי דברי המרדכי אלו שהביא כאן מר"ן ב"י ז"ל הביאם גם בסי' ז"ך בדיני קידושין וז"ל כ' המרדכי היה מדבר עמה לאו דווקא עימה אלא ה"ה אם מדברים עם אחרים בפניה ע"כ ומור"ם ז"ל בד"מ אות ד' כ' וכן דייק לשון הטור שכתב היה מדבר בעסקי קידושין ולא כ' עמה עכ"ד. ומור"ם ז"ל בש"ע סי' ז"ך ס"א כ' וז"ל וי"א דלא בעינן מדברין עמה אלא כל שמדברים לפניה סגי עכ"ד וכ' הט"ז ס"ק ב' מדבר עם אחרים בפניה כצ"ל וכי הוא במרדכי ריש קידושין אבל אחרים לחוד לא מהני ואפי' אמירתה לא מהני בלא אמירתו וכו' ונ"ל עוד דצ"ל גם במרדכי שמדבר ולא שמדברים כדאי' בהגהת מרדכי סו' גיטין סי' תרי"ח ובד"מ שלא הביאו אלא שהוא מדבר עם אחרים בפניה עכ"ד. הנה מדברי הרב ז"ל מתבאר דבעינן עכ"פ שהוא המקדש או המגרש ידבר עם אחרים בפניה אבל אם אחרים. מדברים לא מהני ועיין מהריב"ל ח"ג כי' ס"ו צידד' ב' הצדדים בדברי המרדכי אע"ג דמהרש"ך ז"ל בח"ג סי' א' והב"ח ז"ל פשי' להו דאפי' אחרים מדברי' סגי מ"מ מהר"י חנדאלי ז"ל סי' א' תמה על מהרש"ך ע"ש ד' ס"ה ע"ד. ונמצא מהר"י חנדאלי ז"ל והט"ז ז"ל קיימי בשי' חדא דבעינן הוא מדבר עם אחרים אבל אחרי' מדברי' לא סגי ומהריב"ל מספק"ל והב"ח ומהרש"ך תפסו הדברים כפשטן דאפי' אחרים מדברים ויש לתמוה על הר' פה"א בח"א סי' ג' ד' ל"א פ"א שכ' על ס' זו בורכא היא ולא זכר שר דתרי גברי רברבי מהרי"ח והט"ז אמרוה. איך שיהיה בנ"ד דכל אותם הדברים והציווים שציוה הבעל לסופר ולעדים וכל הסדר הנהוג אינו בפני האשה והאשה אינה באה לב"ד אלא אחר גמר כל המעשים. אין בידינו אלא אמירת הב"ד שאמרו לבעל בפני האשה שיכוין שע"י גט זה תהיה מותרת לכל אדם וכן אמרו לאשה כנז' ונמצא אחרי' בפניה מדברי' ולדעת הר' מהרי"ח והט"ז לא מקרי מדבר עימה וא"כ חזר הדין לנתן לה בשתי' ולא היה מדבר עימה דהגט בטל ועם כי היה מקום לחלק ולומר דאמירה זו שאומרים הב"ד לו ולה שיכונו שניהם שע"י גט זה תהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם דיבור גדול וחשוב הוא ולא דמי להיו מדברים דעלמא מ"מ אשנויי דחיקי לא סמכי' במקום ערוה החמורה.

ועל כן הנכון כמו שעשינו ליטלו מידה ולחזור ליתנו לידה באמירה הנהוגה ה"ז גיטך וכו' ועביד ומהני הכי וכדי לברר דבר זה נרחיב קצת הדברים ז"ל הטור בסי' קל"ו צריך שתדע בשעה שמקבלת גיטה שהוא גיטה ושהיא מקבלת אותו להתגרש בו אבל אם נותנו לה בחזקת שהוא שט"ח אינה מגורשת אלא א"כ יאמר לה אח"ך ה"ז גיטך או שיודיע לעדים תחילה כדלקמן נתנו לה בשתיקה והיה מדבר עמה על עסקי גיטה הוי גט ואם לאו אינו גט עכ"ד והוא מהסו' דפ' הזורק ד' ע"ח מתני' אמר לה כנסי שט"ח זה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך וכפרש"י בעודנו בידה יאמר לה הא גיטך וא"צ ליטלו מידה ולחזור וליתנו לה והכי מוכח בגימר' דמתני' כרבי ודלא כרשב"א ע"ש ואעפ"י שהטור לא ביאר דמועיל אמירת אח"ך ה"ז גיטך אלא ברישא דאמר לה כנסי שט"ח זה אבל בסיפא דנתנו לה בשתי' אמר אינו גט סתם ולא סיים עד שיאמר לה ה"ז גיטך גם דברי הרמב"ם ז"ל פ"א דגירושי' ה' ט' יו"ד י"א דייקי הכי תחי' כ' מנין שאין נותנו לה אלא בתו' גירושין שנא' ספר כריתות ונתן בידה אבל אם נתנו לה בתו' שהוא שט"ח וכו' אינו גט ואם אמר לה אח"ך הרי הוא גיטך ה"ו גט. אחר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שט"ח זה ה"ו כשר שהרי הודיע את העדים כנותנו בתו' גירושין וכו' ובה' י"א כ' ואם נתן בידה ולא אמר כלום ה"ז גט פסול פכ"ד הרי גם הרמב"ם דייק כלשון הטור ובסיפא לא אמר עד שיאמר לה הא גיטך. גם מר"ן בש"ע העתיק כן בס"א כ' אם נתן בידה ולא אמר כלום ה"ז גט פסול ובס' ה' כ' נתנו לה בתורת שהוא שט"ח אינה מגורשת אא"כ יאמר אח"ך ה"ז גיטך או שיודיע לעדים תחי' ע"כ. הנה שלשת הרועים שהעתיקו דין המשנה בכנסי שט"ח זה דסגי באמי' אח"ך ה"ז גיטך וכשהגיעו לדין נתן לה בשתי' לא אמרו שמועיל אח"ך אמירת ה"ז גיטך ודין זה דנתנו לה בשתי' הוא מועתק מדברי הספרי' כמו שיתבאר לקמן ולכאורה הלב מהסם לומר מדדייקו הכי בלישנייהו אפשר דס"ל דבנתן בשתי' גרע מאומר כנסי שט"ח זה ואפשר דבנותן בשתי' כגוונא דנ"ד לא מהני מה שאומר אח"ך ה"ז גיטך אך כד מעיינינן שפיר נר' דזה לא יתכן שהרי בפ' הניזקין ד' נ"ד ע"א אמרי' מעדותו של ר"י שהאשה מתגרשת שלא לדעתה למדנו אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואחר לה כנסי שט"ח זה ה"ז מגורשת וכו' ופריך פשי' מהו דתימא כיון דאמר כנסי שט"ח זה בטולי בטליה קמ"ל אם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו והאי דקאמר הכי משום כיסופא ע"כ הרי מבואר דמאי דאצטריך ליה לרבא לאשמועי' הוא באומר כנסי שט"ח דגרע אמירתו דמוכח מינה דבטולי בטליה לגט קמל"ן דאפי"ה לא בטליה ומשום כיסופא הוא דאמר הכי והיינו דלא אשמועי' אמר לעדים ראו גט שאני נותן ונתן לה בשתי' דהא ודאי לא אצטרי' כלל לאשמועי' כיון דהנתינה בשתי' אינה סותרת למאמר ראו גט הא פשי' טובא דהוי גט והשתא נאמר כיון דממתניתי' שמעי' דהאומר כנסי שט"ח אעפ"י שלא דיבר תחי' עם העדים כלל אם אחר לה אח"ך הא גיטך מהני והוא במקום מדבר עם העדים מקודם אלמא עיקר הדבר דבעינן גילוי דפת כל דהו בכדי לומר דמ"ש כנסי שט"ח זה הוא משום כיסופא ולא שאינו נותנו בתו' גט וזה הגילוי דעת מועיל אם מקודם במדבר עם העדים כי כן למדנו מעדותו של ר"י אם אח"ך היכא דלא דיבר עם העדים מקודם לא שבשעת נתינה אמ"ל כנסי שט"ח זה כיון שאח"ך א"ל הא גיטך אמרי' גילוי דעת הוי דמ"ש לה כנסי משום כסופא הוא דעבד והשתא נראה דמק"ו אתייא בנותן בשתי' בלתי הקדמת שום אמירה לעדים דודאי מהני מה שמגלה דעתו אח"ך ואומר לה הא גיטך דהשתא ומה באמירה גרועה דכנסי שט"ח זה מהני גילוי דעת שאומר אח"ך הא גיטך כ"ש בנותן סתם דאיכא למימר דגם מעיקרא לשם גט יהיב דודאי מהני אמירת הא גיטך וזה נר' פשוט וברור למודה על האמת. ואף למי שירצה להתעקש היכא דנתן בשתי' ולא אמר תחי' לעדים כלל אודי לי מיהא דאם אמר לעדים שלא בפני האשה ראו גס שאני נותן ואח"ך נתן לה בשתי' דודאי מהני כי כן מוכח להדייא סוגייא דהנזיקין הס' דאפי' באומר כנסי שט"ח זה לא אתרי' דבטולי בטליה אלא משום כסופא הוא דאם איתא דבטליה מימר הוה אמר לעדים ובזה לא יוכל שום מתעקש לחלוק והיינו נד"ד שמתחי' כתיבת הגט עשה המגרש כל הסדר וציוה לסופר לכתוב ולמדים לחתום וא"כ מה שנתן אח"ך בשתי' מה יזיק אם תאמר בטולי בטליה ונחשוב שתיקתו כאומר כנסי שט"ח זה הא לא מצית אמרת דאם איתא דבטליה לעדים הוה מודע להו אלא לאו משום כיסופא הוא דעבד ועדיין עומד באמירתו שאמר לעדים שהוא נותן גט זה לגרש בו את אשתו ולא חזר מדיבורו וכך לי אמירה לעדים ונותן בשתי' כמדבר עימה על פיסקי גיטה ונותן בשתיקה וא"כ מזה הצד האי גט דנ"ד כשר ואפי' בלתי אמירת הא גיטך.

האמנם להיות אנן יתמי דיתמי קצרה ידיעתינו ואין בנו כח לעשות מעשה בדבר שלא נמצא מפורש בפוס' ראשונים או אחרו' ע"כ גם מזה הצד הלב מהסם על כן יצאתי לחפושי' חיפוש מחיפוש ומצאתי הדבר מפורש להדייא בדברי הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין על ד' פ"ח אמתני' דכנסי שט"ח זה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך כ' וז"ל ולא שיאמר לה בשעת נתינה הא שיאמר לה עכשיו והא דאמרי' כנס' שט"ח זה דאינה מגורשת דווקא בשלא אמר לעדים מעיקרא ראו גם וכו' אבל אי אמר להו וכו' משום כיסופא הוא דאמר לה ומגורשת כדאי' בפ' הנזיקן וה"ה נמי בדלא אמר לה כנסי שט"ח זה אלא דיהיב לה סתם אינה מגורשת אלא א"כ עסוקין באותו ענין וכדאמרינן בפ"ק דקידושין היה מדבר עם האשה על עסקי גטה ולא פי' ר"י אומר דיו ר"י אומר צריך לפרש וכו' ותמיה לי אמאי נקט לה באומר כנסי שט"ח זה לישמועינן בנתן לה סתם דאינו גט וכ"ש באומר לה כנסי שט"ח וי ל דהכא אפי' בשעסוקין באותו ענין ובפלוגתא דר"י ור"י לא מיירי א"נ י"ל דעיקרא משום היתירה דרבי אתא לאשמועי' דאפי' באומר כנסי כט"ח אינו צריך ליטלו ממנה אלא באומר לה הא גיטך סגייא כנ"ל עכ"ל ועיין בהר' משל"מ פ"א דגירושי' ה' יו"ד הנפקותות שעשה בין ב' תירוצי הרשב"א אלו הנה מתבאר יפה מתוך דברי הרשב"א דגם במוסר גט בשתיקה אם אמר לה אח"ך הא גיטך מהני שפיר מדמקשי לשמועינן בנותן לה סתם וכ"ש באומר כנסי שט"ח זה אלמא כי הדרי נינהו וגם לפי ב' תירוציו הדין כן אם לתי' קמא היינו דאצטריך לאשמועינן באומר כנסי ואפי' בעסוקין באותו ענין ואינו ענין לפלוגתא דר"י ור"י דהתם בנותן בשתי' ואין כאן אמירה מנגדת סגי בעסוקין באותו ענין אבל באומר כנסי דיש כאן אמי' גרועה אפי' עסוקין באותו ענין לא סגי עד שיאמר לה הא גיטך אבל אה"ן באם אין עסוקין כלל ונתן בשתי' דמהני הא גיטך וזה הדבר מוכרח אתה לאומרו בדעת הרשב"א שאם תאמר דנתינה בשתיקה גרע מאמירת כנסי שט"ח זה מלבד שאין הדעת סובל זה עוד בה דא כ אין מקום לקושייתו ז ל כלל כמובן ואם לתירוץ השני מבואר בדבריו דחידושה דרבי אתא לאשמועי' דגם באומר אמירה גרועה כנסי שט"ח זה סגי באומר לה הא גיטך ור"ל וכ"ש בנותן בשתי' דאם אומר לה הא גיטך שפיר דמי ועיין ג"כ להריטב"א ז"ל בחי' היק' כקושיית הרשב"א ותי' כתי' הא' דהכא מיירי אפי' בעסוקין באותו ענין ע"ש וצ"ל כמ"ש בדעת הרשב"א ז"ל דפשי' ליה דגם בנותן סתם אם אומר אח"ך הא גיטך מהני. גם הר"ן ז"ל פ' הזורק היק' כקו' הרשב"א והריטב"א ותי' כן הרי דשלשה עמודי עולם הרשב"א והריטב"א והר"ן בפירוש אחרו דאם נתן בשתי' אפי' שלא היו מדברי' מקודם על עסקי גיטה אם אמר לה אח"ך הא גיטך שפיר דמי דומייא דכנסי שט"ח זה. גם מתוך דברי הט"ז ס"ק ב' בביאורו ליישב דברי הטור ממ"ש עליו מר"ן הב"י ז"ל שדבריו באו שלא בדקדוק חש מתבאר שהבין בדעת הטור דל"ש נתן בשתי' ל"ש אמר כנסי שט"ח זה אם אומר אח"ך הא גיטך כשר ע"ש. וכן מתבאר מתוך דברי הר' לח"מ ז"ל על דברי הרמב"ם שם ה"ט ע"ש. שו"ר שבהלכה י"א כ' כן בפי' דאפי' אחר כנתן לה הגט אם אמר לה הא גיטך מהני עכ"ד ובאמת יש לתמוה על מר"ן הקדוש בב"י ובש"ע שהניח הדברים סתומים ולא ביאר הדבר יפה כדרכו ז"ל גם האחרונים ז"ל לא נתעוררו. גם מתוך דברי הראב"ד ז"ל שהביא הרשב"א ז"ל בחי' קידושין על ד' ו' ע"א מתבאר כן שכ' ז"ל היה מדבר עם האשה ע"ע גיטה וקי' ונתן גט בידה ר"י אומר דיו ר' יאודה אומר צריך לפרש כ' וז"ל ר"י אומר צריך לפרש. פי' הראב"ד אחר שנתנו לה הא גיטך ואפי' למ"ד כנסי שט"ח זה וכו' צריך שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה ה"ז גיטך התם הוא דבטולי בטליה כי א"ל שט"ח אבל הכא סגי לה בהכי ותמיהא לי דהא רשב"א דאית ליה הכי פליג אפילו בשלפתו מאחוריו וכו' אלא דאין אנו צריכים למ"ש הר' ז"ל דקיל"ן כרבי דאמר דאינו צריך ניטלו הימינה הא שיאמר לה הא גיטך כדאי' התם עכ"ד הרשב"א ז"ל הרי בהדייא כ' דלר"י שאמר צריך שיפרש דיי שאומר נה ה"ז גיטך ואפי' רשב"א מודה בזה לדעת הראב"ד כיון דנתן בשתי' וא"כ אמירה גרופה כמו כנסי שט"ח זה. וכך לי היו מדברי' עמה ע"ע גיטה לר' יאודה כמו לא היו מדברי' לר' יוסף ומהני כשאומר לה ה"ז גיטך. והרשב"א חלק עליו דבל"ה אין אנו צריכי' לזה דהלכתא כרבי ודלא כרשב"א. סוף סוף מדברי שניהם למדנו דבנותן בשתי' במדברי' ע"ע גיטה לר' יאודה או אין מדברי' לר' יוסף אם אומר אח"כ ה"ז גיטך שפיר דמי. ואין ס' דלא איכפל תנא רבינו הראב"ד ז"ל להשמיענו פי' דברי ר' יאודה דלית הלכתא כותיה כמבואר בסו' וכן פ' כל הפוס' אלא דמדברי ר' יאודה בעסוקין נשמע לר' יוסף באין עסוקי וזה ברור.

וראיתי להר' הפיטור באות גט ד' נ"ה ע"ג שכ' ז"ל מעדותו של ר"י למדנו אמר לעדים ראו גט שאני נותן וחזר ואמר כנסי שט"ח מגורשת ש"מ דלא בעינן שיאמר לה הא גיטך וכו' ומסתברא דקאמר לעדים דווקא הא לא אמר לעדים וא"ל כנסי שט"ח אפי' עסוקין באותו עניי צריך שיאמר לה הא גיטך הא נתן מסתמא בידה לא צריך למימר לה הא גיטך והא דגרסי' בפ' הזורק שאינו גט עד שיאמר לה הא גיטך דווקא שבא לידה בלא הכשר כגון שלפתו מאחוריו או אם היא ישינה וכו' אבל נתן בידה או ביד שליח ועסוקין באותו ענין אין צריך למימר לה מידי לא שיתן הגט בידה אבל אין עסוקין באותו ענין אפי' מענין לענין ובאותו ענין צריך לפרש כדאי' בירוש' צריך שיאמר לה זה גיטך עכ"ד. ולכאורה יש מן הקושי בדבריו דממ"ש בתחי' דבריו הא נתן מסתמא בידה לא צריך למימר לה הא גיטך משמע דאפי' באין מדבר עימה ע"ע גיטה אין צריך וע"ז הוק' לו מההיא דשלפתו מאחוריו ותי' דהאיך נתינה גרועה היא ואילו בסו"ד כ' דבאין עסוקי' באותו ענין ונתן סתמא בעי למימר הא גיטך. אבל במעט ההתבוננות נר' שגם מ"ש בתחי' דבריו בעסוקין באותו ענין איירי ולפי שאמר בתחי' דאם לא אמר לעדים וא ל כנסי שט"ח אפי' עסוקי' באותו ענין צריך שיאמר הא גיטך והיינו דמפרש הך מתני' דפ' הזורק אפי' בעסוקי' וכתי' קמא דהרשב"א עיין להר' משל"מ פ"א דגירושי' שהביא שהר"ן והרמב"ן ס' כתי' קמא דהרשב"א ע"ש. ועתה תראה דגם העיטור סובר כן ודו"ק. וא"כ דהך מתני' דפ' הזורק איירי בעסוקי' באותו ענין א"כ סיפא דהך מתני' נמי דקתני שלשתו מאחוריו מוכרח דאיירי נמי בעסוקין והוק' לו דהא בשלפתו מאחוריו ליכא שום אמי' גרועה אלא נתינה בשתי' היא ואמאי צריך לומר הא גיטך וזהו שיעור דבריו ז"ל מסתברא דאמר לעדים מועיל לבטולי אמירה גרו' דכנסי שט ח אבל לא אמר לעדים ואמר אמירה גרו' צריך לומר אח"ך הא גיטך ואפי' עסוקין הא נתן סתמא בעסוקין א"צ שום אמירה דהיינו פלוגתא דר"י ור"י ואיפסי' הלכתא כר' יוסי וע"ז הוק' לו מהך דפ' דשלפתו מאחוריו דנתי' בשתי' היא וכבר אוקמי' לה בעסוקי' ותי' דהתם שאני דנתי' גרועה היא ומסיים סיומא דמלתיה דבעסוקי' ונתן בשתי' לא צריך למימר מידי ואם אין עסוקי' צריך שיאמר לה הא גיטך ובזה עלו דברי הר' כהוגן. ודע דמתוך תי' הר' העיטור ז"ל שתי' דשאני שלפתו מאחוריו דנתי' גרועה היא מתיישב קו' הרשב"א שהיק' להראב"ד בחי' קידושין שהבאתי לשונו לעיל ודו"ק נקוט מיהא דעת הרב העיטור מפורש יוצא דבאין עסוקי' באותו ענין ונתן בשתיקה דמהני באמי' אח"ך ה"ז גיטך וככל מה שהוכחנו לעיל מדברי הרשב"א והראב"ד והר"ן והריטב"א ז"ל. ונלע"ד דמה שסיים הר' עיטור ז"ל כדאי' בירוש' שהוא מאי דאי' בירוש' ריש גיטין משנה א' וז"ל רבין בר רב חסדא אייתי גיטה ונתנו לה ולא אמר בפ"נ וב"נ אתא עובדא קמיה ר"י א"ל עליהו הימינה ואמור לה בפני ב' בפ"נ ובפ"נ ופריך ור"י כרשב"א דאמר אינו גט עד שיאמר לה בשעת נתינה הא גיטך ומשני דר"י ייבא מן דרשב"א ולא מודה רשב"א שאם אמר לה בשעת נתינה שהוא מלו שהוא גט והכא אפי' אמר לה בשעת נתינה שהוא גט אינו גט עד שיאמר לה בפני ב' בפ"נ ובפ"נ קסבר ר"י אין האשה נאמנת לומר התקבלתי גיטי מיד שליח וכו' ע"כ ועיין פי' הרב פ"מ דמקשה אמאי אצטריך ר"י ליטלו ממנה זוהי ס' רשב"א גבי כנסי שט"ח וכבר פליג עליה וס"ל דאין צריך ליטלו ממנה ודיי שיאמר הא גיטך ומשני דר"י גדול מדרשב"א דאילו התם אם א"ל בשעת נתינה הא גיטך סגי וכאן לא סגי דצריך שיאמר לה בפני ב' עדים בפ"נ ובפ"ן וכו' ולעול' דר"י כרבי ס"ל בהאיך ע"כ. הנה מהירושלמי הזה נר' שרוצה הר' להוכיח דדין נותן בשתי' ואין עסוקי' הוא כאומר כנסי שט"ח והך פלוגתא דרבי ורשב"א דהתם שייכא נמי בנותן בשתי' וכי היכי דקיל"ן התם כרבי דסגי באומר לה הא גיטך ה"ה בנותן בשתי'. ולפי שדין זה לא הוזכר בבבלי בפירוש דבפ' הזורק לא איתמר פלוגתא דר' ורשב"א לא באומר כנסי שט"ח ובפ"ק דק"י בפלוגתא דר"י ור"י היו מדברי' ע"ע גיטה וקי' לא הביא בבבלי שאם לא היו עסוקי' אתאן לפלוגתא דרבי ורשב"א באופן דדין אם נתן בשתי' בלא עסוקין מאי תקנתיה לא הוזכר בפירוש בבבלי. מש"ה מייתי הר' ז"ל מן הירושלמי הזה דמדמי הך דר"י דנתן בשתי' ולא אמר בפ"נ ובפ"נ להך פלוגתא דר' ורשב"א אלמא חד דינא אית להו. ודע דמהירוש' הזה היה לו לרבינו הרשב"א ז"ל להקשו' על רבינו הראב"ד ז"ל שהב"ד לעיל בחי' קידושי' ככ' דרשב"א מודה בנתי' בשתי' ושאני כנסי שט"ח דאמר אמירה גרופה ע"ש. ומהירוש' הזה ק' דעדיפא מינה הו"ל להקשו' לר' יוחנן דבכי האי עובדא דנתן לה בשתי' ולא אמר בפ"נ ובפ"ן אפי' רשב"א מודה משים דליכא אמירה גרועה ולא הו"ל למימר דר"י כרשב"א. ויש לדחות דעדיפא ליה לאקשוי ממילתא בפסיקתא ודו"ק. שו"ר להתוס' בפ' המגרש ד' פ"ד ע"ב ד"ה אמר חזקיה שכ' וז"ל הא דאמרי' בפ"ק. ולקמן נמי ד' פ"ו המביא גט ולא אחר בפ"נ ובפ"נ כיצד יעשה יטלנו הימינה ויחזור ויתננו לה אתייא אפי' כרבי דכיון שניתן הגט כהלכתו מן התו' מה שהוא אומר אחר הנתינה בפ"נ ובפ"נ לא היה מועיל כלום עכ"ד. ולקמן נדבר עוד בדברי התוס' אלו.

שוב האיר ה' את עיני ומצאתי ראיתי דהדברי' בשורשן מבוארים בספרי פ' כי תצא והזכירו הרשב"א ז"ל בחי' גיטין פרק הזור' וז"ל הספרי ונתן בידה ושלחה מביתו עד שיאמר לה זה גיטך מכאן אמרו הזורק גט לאשתו וא"ל כנסי שטר או שמצאתו והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך עכ"ל. וכתב הרב הגדול מהרד"ף ז"ל בספרי דבי רב וז"ל מלשון הספרי משמע דאפילו נתן בידה בשתי' אינו גט כלל מן התו' עד שיאמר לה זה גיטך אבל אין נראה כן מן הסוגיא וכ"כ הרמב"ם פ"א שאם נתן בידה ולא אמר כלום ה"ז גט פסול כלומר גט הוא מדאורייתא לחומרא אבל הוא פסול מדרבנן ודוקא אם א"ל כנסי שטח"ז הוא דאינו גט כלל א"כ לפ"ז צריך לפרש לישנא דספרי דהכי קאמר אין הגט כשר לגמרי אפי' נתנו בידה ממש עד שיאמר לה ה"ז גיטך ומכאן אמרו שאם א"ל כנסי שט"ח זה אינו גט כלל והא דמסיים עד שיאמר לה הא גיטך אתייא כרבי ודלא כרשב"א דאמר עד שיטלנו הימינה וכו' אלא אפי' א"ל כנסי שטח"ז סגי במה שיאמר לה הא גיטך וכ"ש אם נתנו לה בסתם דסגי במה שיאמר לה אח"כ הא גיטך עכ"ל הנה מבואר דעיקר הילפתא דיליף הספרי הוא להיכא דנתן בידה בשתיקה דצריך שיאמר לה הא גיטך ומכאן למדנו לאומר ג"כ כנסי שטח"ז דבעי למימר הא גיטך וסגי בהכי ודלא כרשב"א דמצריך ליטלו מידה. ונמצא עלה בידינו דין זה ברור כשמש בצהרים מדברי הראשונים והירושלמי והספרי דאם נתן גט בשתי' סגי במה שאומר לה לה אח"ך זה גיטך ונלע"ד ליישב קצת לשון הספרי כי הרב הגדול קיצר במקום שהיה לו להאריך דיש לדקדק בדברי הספרי ונתן בידה ושלחה מביתו עד שיאמר לה הא גיטך ממאי דמיירי באם נתן בידה בשתי' שצריך לומר לה הא גיטך ואימור דלכתחי' קאמר שלכתחילה צריך שיאמר לה קודם גירושין זה גיטך עיין תוס' גיטין דע"ח ע"א ד"ה אינו גט ונראה ולא ניחא ליה להרמב"ם לפרש כן דברי הספרי דאי הכי לא אתי שפי' מה שמסיים אח"כ מכאן אמרו אמר כנסי וכו' אינו גט עד שיאמ' לה הא גיטך דהיכי יליף דמהני אמיר' הא גיטך אחר נתינ' מהך דאיירי קודם נתינה ולכתחילה ואיחור אחר נתינה אינו מועיל אלא עד שיטלנו מידה ויאמר לה בשעת נתינה הא גיטך אל"ו דרישא דספרי איירי שכבר נתנו בידה בשתיקה וקאמר דצריך שיאמר לה אח"ך עודנו בידה הא גיטך וסגי בהכי והשתא יליף שפיר מכאן אמרו כי היכי דהכא סגי בהא גיטך וא"צ ליטלו מידה ה"נ באומר כנסי וכו' סגי באמירת הא גיטך וא"צ ליטלו מידה וגיטה לא בטיל כמו שפירש הטעם הרשב"א בחי' גיטין שם. ודע שכפי פי' זה ק' מהספרי הזה לדברי הראב"ד הנ"ל שהביא הרשב"א בחי' קידושין שכתב דבנתן בשתי' אפילו רשב"א מודה ואילו מדברי הספרי הזה מוכח בהפך דאדרבא נתן בשתי' הוא הלמד ואומר כנסי שטר הוא המלמד ולפי דברי הראב"ד הו"ל למיסק דרגא אם בשתי' סגי בהי גיטך באומר כנסי צריך ליטלו הימנה כיון דמסבר' יש לחלק ביניה' אע"ג דרבי לא מפליג לא היה לו לומר מכאן אמרו כיון דיש הדרגה ביניהם אין הלמד והמלמד שוין ועדיין יש לדקדק בדברי הספרי דהיא גופא ק' וצריכה לימוד מנ"ל דקרא אתא לנתן בשתי' ולמילף מיניה לאומ' כנסי ואימא דכוליה קרא לכתחי' ואם נתן בשתי' ומכ"ש אומר כנסי אה"נ דאינו מועיל והיכי משמע דרשת הספרי מגופיה דקרא. גם דעת הרמב"ם שפ' בנתן בשתי' דהוי גט מדאורייתא ופסול מדרבנן אם למד זה מדברי הספרי הזה כפי הנראה מדברי הרשב"א בחי' גיטין שהביא דברי הרמב"ם וסמך לו דברי הספרי וכן הבין המשל"מ והרב קמ"ר ומהרד"ף ז"ל שם ק"ט דכיון דמדאורייתא מפורש שאם נתן בשתי' צריך שיאמר הא גיטך והיינו משמעותיה דקרא דושלחה מביתו א"כ אם לא אמר צריך שיהא הגט בטל מן התורה ולמה פ' שהוא פסול דר"ל כשר מן התורה ופסול מדרבנן ואיך למדנו זה מלשון הספרי. וכבר נרגש הרב כמהרד"ף ז"ל חזה ועי"ש מה שתירץ והרואה יראה כמה דחוק תירוצו ואינו מחוור. ועל הכל ק' דכפי הפשט המובן לא בא הכתוב אלא לדיעבד דלכתחילה צריך שיאמר לה בשעת גירושין הא גיטך ואתי ושילחה מביתו לפי דרשת הספרי לאי עבד ולא אמר בשעת נתינה שיאמר לה אח"ך וזה תימא דאתי קרא לדיעבד והכי פריך תלמודא בכמה דוכתי עיין תוס' גיטין ד"ג סו' ע"ב. והרשב"א בסו' גיטין ואגב צריכין אנו להבין במאי תליא פלוגתייהו דרבי ורשב"א דלרשב"א צריך שיטלנו ממנה ויחזור ויאמר לה בשעת נתינה הא גיטך ולרבי סגי באמירה לבד והתלמו' לא ביאר לנו במאי תליא פלוגתייהו.

על כל אילין דהוו לבי אומר לי יתיישב הכל אם יוכשר בעיני ה' עפ"י דאמרינן בפסחים דף נ"ט ע"א פריך לר"י ן' ברוקא דאמר דאף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה דחי עשה דהשלמה ופריך בשלמא לת"ק אתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה אלא לר"י בן ברוקא מאי אולמיה דהאי עשה מהאי פשה ומשני ר"ח הכא בחטאת העוף ור"פ אחר אפילו בעולת בהמה מעלה ומלינה בראש המזבח ופריך והאיכא אשם וכו' ומשני בשקרב אשתו ופריך והאיכא עולה וכ"ת בשקרבה עולתו מי קרבה עולה קוד' לחטאת והתניא וכו' זה בנה אב שכל החטאות קודמות לעולות וקיי"ל דאפילו חטאת העוף אמר רבא שאני עולת מצורע דרחמנ' אמר והעלה הכהן את העולה שהעלה כבר. פרש"י בפ' חטאת כתיב ומדהוה ליה למיכתב ואת העולה יעלה וכתיב והפלה משמע אפילו הביא העולה קודם לחטאת יכפר ע"כ והתוס' כ' דווק' בדיעבד דהא כתיב בהדייא ואחרי שחט את העולה עכ"ד ואעפ"י שמדברי התוספו' זבחים דף ה' ובמנחות ד"ה ובקידושין די"ג והרשב"א והריטב"א שם נראה דהך דרשה דוהעלה שהעלה כבר הכי הלכתא ואם הקדים בעולת מצ"ו עולתו לאשמו כשר עיין בדבריהם באורך נלע"ד דאפשר דאין כן דעת הרמב"ם ז"ל שהרי בפ"ט מה' תמידים ומוספין ה' ו' כתב חטאת קוד' לעולה וכו' זה בנה אב לכל חטאת שהוא קודם לעולה עכ"ד ומדסתם ולא ביאר דבדיעבד כשר משמע דס"ל דלאו הלכתא היא דידוע שדרכו של הרמב"ם לפרש ולא לסתום אעפ"י שהרב משל"מ כתב על דברי הר"מ דדין זה דווקא לכתחילה ולא דיעבד וציין תוס' והרשב"א והריטב"א אין נ"ל שהרב משל"מ כונתו לומ' שזה הוא דעת הרמב"ם אלא שציין שהראשונים הנז"ל סוברים כן. ואיך שיהיה אף אם הרב משל"מ ז"ל נקיט הכי בדעת הרמב"ם לדעתי הקל יש נצדד דהרמב"ם לא ס"ל הכי מדסת' ולא פירש וכל הראיות שהביאו התוס' והרשב"א אינם מוכרחו' לדעת הרמב"ם. אם הראיה מהש"ס מדברי רבא שאני חטאת מצ"ו דאמר קרא והעלה יש לדחות חדא דתלמודא לא קאמר אלא ליישב שי' ר"י בן ברוקא אבל לדעת ת"ק דס"ל דווקא מחוסר כיפורים בע"פ אין שום קו' כלל עד שנצטרך לתי' זה דוהעלה שהעל' כבר דבע"פ כיון דט' הוי משום דאתי עשה דפסח דאלים ודחי עשה דהשלמה יעשה העולה תחי' כדינא ואח"כ החטאת דהכל בכלל הדחיה. וגם נראה דכל זה הוא לדעת ר"ח דמוקי לה בחטאת העוף. דלר"פ דאמר מעלה ומלינה ל"ק והא איכא עולה כמובן ועוד מצאתי בת"כ פ' מצורע סוף פג וז"ל והעלה הכהן את העולה אעפ"י שקדמה לחטאת והעלה הכהן את העולה מלמד שאיברי עולה קודמין לאיברי חטאת ע"כ ופי' הרב קר"א ז"ל אעפ"י שקדמה לחטאת מדלא כתיב ואת העולה יעלה אלא והעל' משמע אעפ"י שהעלה כבר את העולה יעלה החטאת אח"כ אע"פ שבכל מקום החטאת קודם ע"כ והיינו ממש דרשא דרבא הנז' שהעלה כבר. ובסיפא פי' וז"ל מלמד שאימורי עולה קודמין לאימורי חטאת דאמירת והעלה דמשמע והעלה כבר הוא על האימורין וה"ק והעלה בתחילה מה שיעלה מן העולה והם איבריה קודם למה שיעלה מן החטאת וקדימת החטאת אינו לא בזריק' הדם. והכי תנן בפ' כל התדיר דם החטאת קודם לדם העולה כלומר אם שניהם שחוטים ועומדים וכו' איברי עולה קודמין לאיברי חטאת אם נזרק דם שניהם וכו' עכ"ד הנה דלאידך דרש' דדריש והעלה לאימורין אין פי' והעלה שהעלה כבר אלא פי' והעלה ר"ל יעלה עתה שאם יש לפנינו איברי עולה ואיברי חטאת יעלה בתחילה איברי העולה ולפי פי' זה אין הכרח לדרשא קמייתא שהעלה כבר ואה"נ גם בעולת מצ"ו צריך להקדים החטא' לעולה ואם הקדים החטא פסל דילפינן מבנין אב זה בנה שכל החטאות יהיו קודמין לעולות והרמב"ם שם ה"ה פ' להך מתניתין דפ' כל התדיר דאיברי עולה קודמין וס"ל דילפינן ליה מן והעל' כמ"ש בת"כ ואין צורך לדרוש שהעלה כבר ואה"נ אפילו העלה כבר אפשר דפוסל. ועיין היטיב תוס' מנחות ד"ה ע"א ד"ה עולתה באמצע הדיבור ונ"ל דיליף חטאת יולדת מחטאת מצורע דגילה הכתוב והעל ואי לאו קרא דוהעל' הוה פוסל בעלמ' בכל מקום מט' מחו"ו אפילו בעלמא דליכא תהיה לעיכובא עכ"ד ויתכן שזה הוא דעת הרמב"ם דליתה לדרשה דוהעלה ואפילו גבי מצוה דוהעלה אין פי' והעלה כבר אלא קאי אאימורי עולה ור"ל שיעלה בתחי' כנז"ל ועיין להרב קר א פ' ויקרא פ' י"ח פ"ג שלשון הת"כ שרצה להוכיח ממנו התוס' יש נוסחא מוטעית גם מתניתין דקינים עולתה ומתה שדקדקו הא אם היתה בחיים היה קרב החטאת אינו דקדוק מספיק ובנקל יש לדחותו וכן מתבאר מדברי הרשב"א בקידושין ודוק היטב ואף דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב מ"מ הכא ט' הוי משום מחו"ז כמ"ש התוס' ופוסל אפילו דיעבד. כ"ז אפשר לצדד בדעת הרמב"ם ואינו מוכרח לומר שיסבור כדעת התוספות והרשב"א ודוק היטב.

דבר תלמד מכל הנז"ל הצריך לנו הוא זה דבפי' והעלה איתא פלוגתא בת"כ דלת"ק פי' והעלה היינו שהעל' כבר וכדרשת רבא בתלמודא דידן ולאידך דרשא פי' והעלה היינו לכתחילה וכאילו אמר ויעלה ולא דייקינן מדלא אחר ויעלה שר"ל והעלה בדיעבד לא הכל אחד אומרו והפלה ר"ל ויעלה ובחפשי מצאתי דמעין פלוגתא דאייתי בת"כ בפי' והעלה איתיה נמי בתלמודא דידן בסוטה די"ט אמתני' היה משקה ואח"ך מקריב את מנחתה ר"ש אומר מקריב את מנחתה ואח"ך משקה שנא' ואחר ישקה את האשה אם השקה ואח"ך הקריב את מנחתה כשירה אמרו בגמ' במאי קמפלגי תלתא קראי כתיב והשקה קמא ואחר ושקה השק' בתרא רבנן סברי והשקה קמא לגופיה שמשקה ואח"כ מקריב ואחר ישקה לשרישומו ניכר וכו' ור"ש סבר ואחר ישקה לגופו שמקריב ואח"כ משקה והשקה קמא שאם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה כשירה והשקה בתרא שאם נמחקה המגילה וכו' ופריך ורבנן ומשני בדיעבד לא פתח קרא ופירש"י בד"ה והשקה בתרא ודווקא אחר הקטרה וכו' והיינו דאיכא בין ר"ע לר"ש דר"ע לית ליה אם השקה ואח"כ הקריב כשיר' הילכך והשקה קמא דריש לבעל כרחה ואח"כ דשלא כוין אמחיק קודם הקטרה וכו' והשקה בתרא לגופיה לומר שמקריב מנחתה ואח"ך משקה עכ"ד. ועיין גם ברש"י ד"ה רבן סברי ובד"ה דיעבד לא פתח קרא המורם אסוגי' זו דס' רבא בפסחים והעלה שהוא והעלה דיעבד כבר היא ס' ר"ש כאן דואחר ישקה לגופו:

והשקה היינו לדיעבד שאם השקה תחי' יכול להקריב אח"ך והנה מסברת רבנן החולקים על ר"ש אין להכריח דלא ס"ל דוהעלה או השק' הוא בדיעבד לא לכתחי' דרבנן ט' אחרינא הוא משום דסברי דהפסוק הכתוב ראשון הוא שבא ללמדנו עיקר הדין ושאר הפסוקים הכתובים אח"ך אתא לדרשא והכא והשקה קמא דכתיב בקרא קודם הקרב' הוא עיקר שמלמדנו עיקר הדין שמשקה תחי' ואח"כ מקריב אבל ואחר ישקה וגם והשקה דכתיבי בתריה אתו לדרשות הנ"ל א"כ אין מכאן הכרח שיסבור דפי' והשקה הוא לכתחילה דלא כר"ש אך ר"ע החולק על ר"ש לענין אם השקה ואח"כ הקריב דפסולה נרא' ודאי דחולק על ר"ש בפי' מילת והשקה שהרי גם הוא סובר כר"ש דמקריב ואח"כ משקה וסובר דואחר ישקה הוא עיקר הלימוד וכפשטיה דמקריב ואח"כ משקה ומודי לר"ש דוהשקה קמא אינו לגופו אלא לדרשה ואפי"ה נייד מדרשת ר"ש דאילו ר"ש משום דשמיע ליה דתיבת השקה הוא דיעבד דריש ליה לאם השקה ואח"ך הקריב להכשי' דיעבד ור"ע החולק עליו וסו' דאינה כשיר' דיעבד מוכרחי' אנו לומר דטעמיה הוא משום דס"ל דאין חי' בין והשק' לוישקה והכל לכתחילה משמע דמשו"ה דריש ליה לאם נמחקה המגילה שמשקין אותה בע"כ ואז פי' והשקה הוא לכתחילה שישקו אותה בע"כ. ונמצא הך פלוגתא דספרי בוהעלה אם הוא לכתחילה או דיעבד היא פלוגתא דר"פ ור"ש בתלמודין דלר"ע והשקה הוא כמו וישק' והוא לכתחי' ולר"ש הוא דיעב' ואמנ' מידי דברי לא אוכל להתעלם כי קצרה דעתי הקלושה להבין דברי חכמים וחידותם דלכאורה כמו זר נחשב לומר דוהעלה או והשקה הוא דיעבד והלא כל מתחיל בידיעת לשון הקודש ישכיל את זאת כי הרבה מילות יש ששורשן לשון עבר והוא"ו שבראשו כשהיא נקוד' בשבא הופכו לעתיד כמו ואכל אהרן ובניו מבשר האיל שאעפ"י שאכל הוא לשון עבר מ"מ הוא"ו שבראשו הנקודה בשבא הופכו לעתיד וכמוהו ונתן וקמץ ולבש אספרם מחול ירבון כי כל התנ"ך מלא מזה וההפך במילות וידבר ויקח שמילת ידבר הוא לשון עתיד והוא"ו שבראשו כשהיא נקודה בפתח הופכו לעבר וכן יקח וכמוהו רבים אין מספר והסימן לזה ב' תיבות ויהי והיה כו יהי לשון עתיד יהי אור והואו' פתח שבראשו הופכו לעבר וההפך במילת והיה כי היה הוא לשון עבר והואו' שבה בראשו הופכו לעתיד וזה מושכל ראשון ידוע ופשוט במשפט לשונינו הקדוש לכל תופס ספר א"כ אפוא מי כם פה לאדם לומר דוהעלה או והשקה הוא דיעבד אמת שהתיבה מצד עצמה בלתי וא"ו שבראשה הוא מורה על העבר אבל הוא"ו מנוקד' בשבא שבראשה הופכה לעתיד וכאילו אמר ויעלה וישקה ומה מקום לומר שהוא דיעבד ואם באנו לדרוש כן בכל התיבות שדוגמתם בתורה א"כ תורה חדש' מאהנו תצא ותמיה אני הנמצא כזה במקומות אחרים והנלע"ד בדוחק ליישב דודאי בעלמא ליכא למידק הכי והכא יען נמצא שינוי בכתוב סמוך ונראה דגבי סוטה כתיב והשקה את המים ואח"ך כתב ואח"כ ישקה את האשה את המים וחזר ואמר והשקה את המים אעג"ב דבעלמא והשקה פי' וישקה אבל הכא מדשינה תכ"ד אית לן למידרש הכי וכן במצורע כתיב ועשה הכהן את החטאת ואחר ישחט את העונה ובתריה כתיב והעלה הכהן את העולה מדשינה תכ"ד מלשין עתיד ללשון עבר משמע להו למדרש הכי ועדיין הדבר צריך יישוב נכון א"נ דכיון דעיקר קרא מיותר דלגופיה לא אצטריך כל כמה דמצו למדרש אפילו בדרכים רחוקים דרשי' וגם זה דוחק ולקמן בעהי"ת בתוך דברינו יתיישב הענין היטב.

איך שיהיה העלינו מזה דיש פלוגתא בוהשקה והעלה דלמר דרשי' ליה לכון עבר ולמר לשון עתיד ומעתה ניתנה ראש להבין מחלוקת רבי ורשב"א דהכא נמי כתיב כי יקח איש אשה וכו' וכתב נה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו ויצאה מביתו וכו' ושנתה האיש האחרון וכתב לה ס' כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו. ואפשר דמושלחה מביתו בתרא דהוא מיותר קדרשי דרשב"א סבר ושילחה לעבר משמע ור"ל שכבר שילחה מביתו קודם נתינת הגט בידה והיינו לשעבר קודם ונתן בידה וכס' ר"ש דדיעבד משמע ובא הכתוב לומר דלא יועיל נתינת הגט בידה. אלא א"כ שילחה מביתו קודם נתינת הגט והיינו שיאמר לה הא גיטך וכמ"ש התוס' בגיטין דמה שצריך שיאמר לה הא גיטך משום דבעינן משלחה ואינה חוזרת והט' שלא אמר הכתוב קודם וכתב לה ס' כריתות וישלחנה מביתו משום דבעי לאשמועי' שיהיה השלוחי' סמוך ממש לנתינת הגט לא קודם נתינת הגט ומשו"ה הוצרך לכתוב הפסו' וכתב לה ס' כריתות ונתן בידה ובתוך אלו התיבות לא יוכל לומר שישלחנה מביתו על כן סמכם תכף אחר נתינה ואמר ושילחה מביתו וכאילו אמר וכבר שיצתה מביתו קודם נתינת בידה שאמר הא גיטך שמשלחה ואינה חוזרת ונמצא שהקפיד הכתוב על אמירת ה"ז גיטך שיהיה קודם שיגיע גט לידה ומשו"ה קאמר רשב"א שצריך שיטלנו מידה ויחזור ויאמר לה בשעת נתינה הא גיטך ומשום דהכי משמע ליה לישנא דושילחה לשעבר שכבר שילחה קודם שנתן בידה ושמעי' מיניה דלכתחי' צריך לעשות כן ואעג"ב דאפקי קרא בלשון דיעבד כמ"ש התוס' בפסחים שם ד"ז והעלה וז"ל ודווקא בדיעבד דהא כתיב בתריה ואחר ישחט את העולה עכ"ד. אלמא אי לאו דכתיב בהדייא ואחר ישחט הו"א דלכתחי' כך דינו דעולה קודמת ואף דאפקיה בלשון דיעבד ודו"ק היטב. אבל רבי ס' כדעת ר"ע דושילחה להבא משמע וס"ל דפשט הכתוב ספר כריתות ונתן בידה שר"ל שתדע האשה שמה שניתן לה הוא ס' כריתות הכורת בינו לבינה בשעת נתינה וזהו ספר כריתות ונתן בידה והיינו לכתחילה שיאמר לה בשעת נתינה הא גיטך וחזר ואחר אחר ונתן בידה ושילחה מביתו שר"ל להבא וישלחנה חביתו להורות להיכא דנתן בשתי' שלא הודיעה בשעת נתי' הגט שהוא ס' כריתות וכבר נתן בידה יש עוד תקנה שישלחנה עתה מביתו ויאמר לה הא גיטך ואדרבא בא הכתוב ללמדינו דסגי במה שישלחנה עתה מביתו ואין צריך ליטלו ממנה. והיינו דדריש בספרי ושילחה מביתו עד שיאמר לה רא גיטך ר"ל שלהשמיענו דלכתחי' צריך שאמר הא גיטך בשעת נתינה זה נלמד ממאמר ס' כריתות תתן בידה הא לא בא ושילחה מביתו אלא להשמיענו שגם אם לא הודיעה בשעת נתינה שהוא ס' כריתות יש תקנה עתה ושילחה מביתו ר"ל ישלחנה מביתו. ומשו"ה סיים מכאן אמרו דגם אם אמר לה כנסי שט"ח זה סגי בשיאמר לה הא גיטך ואין צריך ליטלו מידה כס' רשב"א. וכ"ז מדוייק בדברי הרמב"ם ז"ל שכ' ומנין שאינו נותנו לה לא בתורת גירושין שנא' ס' כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ס' כריתות אבל אם נתנו לה בתורת שהוא שט"ח אינו גט ואם אמר לה אח"ך הרי הוא גיטך ה"ז גט ע"כ מכוון אל מה שאמרנו דממילות ס' כריתות ונתן בידה שמעי' לכתחי' ומושילחה מביתו דרשי' שגם אם לא נתנו לה בתו' גט יש תקון בדבר שישלחנה מביתו ונמצא דינו של הרמב"ם לקוח ממש מדברי הספרי הנ"ל ולפי שהוק' לו להרמב"ם ם דכפי"ז נמצא הספרי ס"ל כר"ע דושילחה להבא משמע ודלא כר"ש ואנן קיל"ן ס' ספרי ר"ש ולא זו בלבד לא כי מסיום לשון הספרי שם חטאת דומה לפרקליט עיין בפי' הר' קר"א משמע דר"ש ס"ל דקרא דוהעלה אתי לדרשא דת"ק אפי' העלה כבר דהא לית ליה הך דרשא תניינא דאיברי עולה קודמין ע"ש ודו"ק. משו"ה סובר ליישב זה דכי אמרי' דושילחה ר"ל להבא אין ר"ל להבא ולא עבר אלא דרשי' תרווייהו להבא ולעבר וה"ן ברך דר"ש דוהשקה סובר הכי דתרתי משמע להבא ולעבר דודאי הפשט לא יזוז ממשמעו שר"ל להבא שישקה אותה כמו ואחר ישקה את האשה דהיינו להבא אחר הקטרה לא משום דק"ל דאם קרא דווקא כפשטיה להודיענו שההשקאה היא אחר הקטרה הוא מיותר ועל כן דריש לתרווייהו להבא הוא לכתחילה כפשטיה ודריש נמי לעבר לדיעבד ונמצא דר"ש לא שסובר דוהשקה הוא דיעבד הפך הפשט דודאי הוא להבא כפשט הלשון אלא דמכח היתור דחקינן ומוקמינן שיסבול ג"כ פי' לשעבר והיינו לדיעבד וה"נ בושילחה מביתו לפי שהוא מיותר כנז"ל סו' הספרי דתרתי דרשות דרשינן להבא כנז' שאם נתן לה בשתי' עדיין יש תקנה שישלחנה מביתו הרי להבא ודרשי ביה נמי לעבר על אופן זה שאם נתן בשתי' ולא אמר כלום בדיעבד כשר וכאילו אמר דלכתחי' צריך ס' כריתות ונתן בידה שיתננו בידה בתורת כריתות היינו שיאמר לה הא גיטך והדר קאמר ושילחה מביתו להבא ישלחנה מביתו להשמיענו שאם נתן לה בשתי' יש תיקון שישלחנה עתה היינו שיאמר לה הא גיטך ודריש נמי לעבר ודיעבד שאם נתן ולא אמר ואין תקנה לומר כגון אם נאבד או נשרף הגט שהוא כשר וזהו פי ושילחה דיעבד שבדיעבד הגט כשר כאילו שילחה וכאילו אמר לה הא גיטך ואעפ"י שדרך זה בפי' ושילחה הוא דחוק ואינו דומה לוהשקה אפי"ה דחקינן ודרשינן כן לפי שאי אפשר לדרוש שאם עבר ושילחה קודם נתינה כשר כי היכי דדרשי' התם בוהשקה דהכא אדרבא כך הוא מצותו לכתחי' שקודם נתינה יאמר לה הא גיטך משו"ה דחקינן ומוקמינן פי' ושילחה דיעבד שר"ל כאילו אמר וכבר היא שלוחה אעפ"י שנתן לה בשתי'. וחפשתי ומצאתי מעין זה ממש גבי צפור המשולחת דכתי' ושילח את הצפור החיה ע"פ השדה ואי' בתוספתא פ' הרמב"ם פי"א מה' טומאת צרעת ה' א' שילחה וחזרה אפי' ק' פעמים חייב לשלח. ועיין להר' משל"מ ז"ל שהוכיח דאם שלחה פעם א' יצאתה מאיסו' שהיתה אסורה באכילה וגם יכול לטהר בה מצורע אחר ובסוף דבריו צידד דגם לשוחטה יכול אעפ"י שחייב לשלחה מ"מ כבר קיים מצות שילוח ויצאתה מאיסו' הא שחייב עוד לשלח ולא קיים זה החיוב השני אבל עכ"פ בשילוח הראשון הותרה עש"ב ויש לחקור מאין לנו לדרוש ושילח אפי' ק' פעמים איברא דבפ' שילוח הקן ד' קמ"א אמרו שלח אפי' ק' פעמים התם שאני משום דהוי לאו הניתק לעשה דלא תקח האם ובעינן משלחה ואינה חוזרת וכיון שחזרה נמצאו בידו אם ובנים וצריך לשלחה כמה פעמים כדי שלא יעבור הלאו. א"נ כדכתב הר"ן ז"ל בחי' חולין דהתם שאני משום דכתיב שלח בפתח' שהוא מקור והי"ל לומר שלח בשוא' שהוא ציווי ע"ש. אבל הכא גבי ושילח את הציפור מנ"ל למדרש אפי' ק' פעמים ונר' דהכא נמי דריש ושילח לשון עבר וגם וישלח לשון עתיד וכאילו אמר אעפ"י ששילח כבר אם חזרה עוד ישלח פעם אחרת עד כמה פעמים. ודריש נמי שכשירה לטהר בה את המצו' הואיל ושילחה פעם א' אעפ"י שחייב לשלחה עוד היינו דדריש הכי אעפ"י שוישלח שמחוייב לשלחה מ"מ כבר ושילח ר"ל המעשה הא' של השילוח קיים הוא והיינו ממש לכתחי' ודיעבד לכתחי' ישלח ודיעבד כבר שילח ר"ל כבר אהנו מעשיו מה ששילח ודו"ק הטב. ה"נ דכוותא כפי שדקדקו התוס' בגיטין דמוכח דנתי' הגט בשתי' סגי והא דבעינן שיאמר לה ה"ו גיטך או שהעדים יודיעו אותה היינו משום דבעינן משלחה ואינה חוזרת פ"ש נמצא נתי' הגט בידה בשתי' הוא שילוח ואמירת ה"ז גיטך הוא שאינה חוזרת. וה"נ דריש הש"ס לכתחי' ודיעבד לכתחי' יחזור וישלחנה כדי שלא תהיה חוזרת והיינו ושילחה מביתו לכתחי' ודרשי' נמי ושילחה דיעבד שאם נאבד הגט השילוח הא' היינו שנתן הגט בידה בשתי' קיים הוא וכבר שילחה והיא משולחת דומייא דהתם ממש דמותרת בהנאה ע"י שילוח הא' אף אם שחטה שאין תקנה עוד לשלחה. אחרי מופלג אינה ה' לידי דברי רש"י ז"ל בכתובות ד' מ"ב ע"ב ד"ה יתן לחוד וז"ל יתן משמע לשון ציווי ולעולם ונתן משמע דבר הנתון כבר ע"כ. ושמחתי כעל כל הון בדברי רש"י או ואם תסתכל תראה דאותה סוגייא אליבא דר"ש היא ויש סיוע מזה לכל מה שכתבנו בעניותין וצריך לעיין בדברי הרב בא"ז שם ואין הפנאי מסכים ונמצא קרא אשמועינן תרתי לכתחי'. וחד דיעבד היינו לכתחילה לומר לה בשעת נתינה ואי עבר ולא אמר בשעת נתינה והגט בידה לכתחילה יאמר לה הא גיטך וסגי ובדיעבד שנאבד הגט כשר כאילו אמר לה הא גיטך והיינו ושילחה דיעבד ר"ל כבר היא משולחת. ודייק הרמב"ם ז"ל כן מלישנא דספרי שאמר עד שיאמר הא גיטך ולא אמר אינו גט עד שיאמר הא גיטך כי היכי דתני בסיפא גבי כנסי שט"ח אלמא משמע דברישא דנתן בשתי' לא שאינו גט אלא דלתיקון הענין ע"צ היותר טוב לא יספיק אלא עד שיאמר לה הא גיטך אבל אה"ן דאם אין תקנה בדבר כגון שנאבד הגט הרי הגט כשר וכפי"ז צ"ל דמאי דמדמה הספרי כנסי שט"ח זה לענין בשתי' כמ"ש מכאן אמרו לאו אכולא מילתא קיילפי מהדדי דהא בשתי' הגט כשר ובכנסי הגט פסול אם נאבד ולא אמר לה הא גיטך. אלא להך מילתא דווקא קייליף להיכא דעודינו הגט בידה כי היכי דבנתן בשתי' סגי שיאמר לה הא גיטך וא"צ ליטלו ממנה ולחזור וליתנו לה ה"ה בכנסי דסגי באמירת הא גיטך ודלא כרשב"א דמצריך ליטלו ממנה. ונר' טעמו של הרמב"ם דמחלק בהכי משום דכל בסתמא אמרי' ודאי לשם גט יהיב משא"כ בכנסי דמפרש דבריו שלשם שט"ח יהיב משו"ה בנתן בשתי' דייקינן מקרא כנז"ל דדיעבד כשר דתפסת מועט תפסת לאוקומי היתירה דקרא בשתי' דווקא דאיכא למימר סתמא לשם גט נתן ולא בכנסי דמפרש דבריו שלא נתן לשם גט אלא לשם שט"ח וזו סברא נכונה היא. ואעג"ב דבשמעתא קמייתא דזבחים גבי סתמן לאו כלשמן דמי אמרי' דסתם אשה לאו לגירושין עומדת התם איירי בכותב טופסי גיטין כמבואר בסוגייא שם והיינו שהסופר יכתוב על הסתם לכשתזדמן האשה להתגרש בהך ודאי אמרי' סתם אשה לאו לגירושין עומדת משא"כ כשהבעל כותב הגט ונותנו סתם ביד האשה ודאי סתמו כפירושו שלשם גירושי' נתן אלא שלצד היותר טוב אם ישנו לגט בעין יאמר לה אח"ך הא גיטך ואם אינו בעין כשר. אבל אם אמר לה כנסי אם אינו בעין פסול ובזה סלקי דברי הרמב"ם כהוגן דהכל לחד מלשון הספרי הזה דבנותן בשתי' אם הגט בעין סגי שיאמר הא גיטך והוא הדין לאומר כנסי ובאם אין הגט בעין בנתן בשתי' הגט כשר מן התו' דמגופיה דקרא מוכחי הכי בספרי כנז"ל אבל באומר כנסי הגט פסול וכמ"ש אינו גט ועדיין נשאר לנו לברר דמנ"ל להרמב"ם בנותן בשתי' דהגט פסול מדרבנן וזה לא נתבאר בספרי ואימא דגם מדרבנן כשר ונר' דלמד כן הרמב"ם ז"ל מההיא דפ"ק דקי' ד' ו' פלוגתא דר"י ור"י היה מדבר עמה ע"ע גיטה וקי' ונתן לה ולא פירש ר"י אומר דיו ר"י אומר צריך לפרש טעמא דעסוקין הא אין עסוקין לר"י נמי לית ליה דיו וכדמסיים שם תלמודא והוא שעסוקין באותו עניין ואפי' מענין לעניין באותו ענין לא סגי וסתמא קתני משמע בכל גוונא בין ישנו לגט בעין בין שאינו אמרי' דאינו דיו והשתא בשלמא אם הגט בעין ניחא דאמרי' אינו דיו ויאמר לה הא גיטך אבל אם ליתיה לגיטא בעין מאי אינו דיו והרי הוכחנו דמדאורייתא הגט כשר אל"ו מוכרחי' אנו לומר דמדרבנן מיהא פסלוהו וא"ש בזה מה שסיים התלמוד שם הא דאמר ר"י אמר שמואל כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקי' לא יהא לו עסק עמהן אפי' לא שמיע ליה הא דרב הונא וכו' א"ל אה"נ וכ' התוס' בד"ה לא יהא לו לא יהא דיין שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאין יכול לתקון ע"כ דלכאורה ק' מאי אולמיה דהאי מימרא מכל המימרות עד שנכנס לבית הספק אי הך מימרא היא בכלל כל מי שאינו יודע בטיב גיטין פשי' דהוייא בכלל דיבא להתיר ערוה אם היו עסוקין מענין לעניין ויחשוב דחשיב עסוקין ויאמר שמקודשת או מגורשת והדין אינו כן דמעניין לעניין כאין עסוקי' דמי ומאי גריעותא דהאי מימרא מכל דיני גיטין וקי'. אך לדרכינו א"ש דבאמת גם כי אין עסוקין מדאורייתא הגט כשר כנז"ל אלא דמדרבנן הוא דפסלוה ומשו"ה מבעי ליה אי גם מי שאינו יודע מימרא זו לא יהא לו פסק והשיבו דאה"ן ודו"ק. ואיך שיהיה נחזור אל הראשונות הוכחנו מדברי הספרי הנ"ל וכמו שהבין בפשי' הגאון מהרד"ף ז"ל דבנותן בשתי' סגי באומר לה הא גיטך ומשם למדו לאומר כנסי ודע שהר' משל"מ ז"ל ז"ל שם בה' גירושי' לא ראה דברי הספרי במקומו וסמך אמה שהביא הרשב"א לשון הספרי בקיצור ושילחה מביתו מכאן אמרו אמר לה כנסי שט"ח וכו' ומכח זה רצה הר' להוכיח דמתני' דכנסי מיירי אפי' בעסוקין וכ' וז"ל ותו דדברי הספרי הכי מוכיחים דקאמר ושילחה מכאן אחרו כתב גט ואמר לה כנסי וכו' ואי אמרת דהני טעמי צריכי להיכא דיהיב סתם הול"ל דאי יהיב סתם אינו גט וכו' עכ"ד. ועמו הסליחה רבה דלשון הספרי שלפנינו מבואר דעיקר הילפותא אתא לנותן סתם ומשם למדו לאומר כנסי.

זאת תורת העולה לנד"ד דנתן הגט בשתי' כפי כל האמור לעיל מדברי הראשונים ז"ל הוה סגי במה שיאמר לה בעודו בידה ה"ז גיטך וכו' כנהוג ולא היה צריך ליטלו ממנה ולחזור ליתנו בידה. ואמנם כד הוינן בה חזינן דאינו מספי' עודינו בידה אלא צריך ליטלו ממנה ולחזור ליתנו לה כדי לצאת י"ח דעת הרמב"ם שכ' לעיל שהגט שניתן בשתי' הוא כשר מן התו' ופסול מדרבנן והנה אמרי' בפ' המגרש ד' פ"ג פ"ב אמתני' חוץ מפלוני כיצד יפשה יטלנו הימינה ויחזור ויתננו לה מאן תנא אמר חזקייא רשב"א היא דאמר יטלנו הימינה ר"י אמר אפי' תימא ר' שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו לכהונה ופרש"י שאני הכא משו"ה צריך לחזור וניטלו דקנאתו בנתינה קמייתא ליפסל בו לכהונה הילכך אי לאו דהדר שקיל לה מינה לא מהנייא אמירה שהרי כבר זכתה בו ע"מ תנאי א' אבל ההיא דהזורק לא זכתה בו לכלום עכ"ד. והתוס' שם ד"ה אמר חזקייא כ' הא דאמדי' לעיל ולקמן המביא גט ולא אמר בפ"נ ובפ"נ כיצד יעשה יטלנו הימנה אתייא אפי' כרבי דכיון שניתן הגט כהילכתו מן התורה מה שהוא אומר אח"ך בפ"נ ובפ"נ לא מהני עכ"ד. גם הרשב"א ז"ל בחי' קידושין שם אחר שהביא דעת הראב"ד דמ"ש צריך לפרש היינו שיאמר לה הא גיטך ובהא אפי' רשב"א מודה מפני שנתן בשתי' והוא ז"ל חלק עליו כ' עוד וז"ל ומיהו נ"ל דהכא אפי' לר' דאמר אין צריך שיטלנו הימינה הכא צריך הואיל וקנאתו לגמרי דהא אי בעי למיהדר ביה לא מצי הדר דמימר אמרה ליה את בסתמא יהבת ואנא למתנה איכווני וכיון שכן אינה מקודשת עד שיטלנו הימינה ויחזור ויתננו לה ודמייא למאי דאמרינן בגיטין פ' המגרש אפי' תימא ר' שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו והכא דכוותא היא ועדיפא מינה דקנאתו לגמרי עכ"ד ופשט דברי הרשב"א נלע"ד דאגיטין ואקידושין אתרוייהו קאמר דאי נתן בשתי' קנאתו וצריך לחזור וליטלו ממנה דהא כל הסוגייא בתרוייהו איירי בגיטין וקידושין ודברי הראב"ד ומה שדחה לו הרשב"א בגיטין איירי אעג"ב דהכא בסו"ד כ' וכיון שכן אינה מקודשת ולא אמר אינה מגורשת נר' דהר' קיצר בדבריו והכל א' והכונה כי כל נתינה בשתי' קנה המקבל ובקי' קנה הקידושין ובגט קנה הגט והרי הוא שלה והיינו דמייתי מהך דפ' המגרש דהואיל וקנאתו ליפסל לכהונה צריך שיטלנו ממנה ודין הקי' והגיטין שוין בזה ומעתה לפי דברי הרמב"ם ז"ל שסו' דגט הניתן בשתי' הוא כשר מן התו' א"כ הרי קנאתו יותר מליפסול בה לכהונה ולא סגי במה שיאמר לה הא גיטך אלא צריך ליטלו הימינה ולחזור וליתנו לה והכין חזינא להר' קמ"ר ז"ל ח"א ד' ק"ג ע"ד שכ' וז"ל ראיתי לחקור בסברת רבינו דס"ל דאם נתן סתם הגט פסול מד"ס ולכאורה היה נראה דאם אמר לה אח"ך הא גיטך כשר צריך להבין כיון שהוא פסול וקנאתו ליפסל בו לכהונה איך כשר באומר לה הא גיטך הא אמרי' בהמגרש אפי' תימא ר' שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו לכהונה ופרש"י וכו' וה"ן לסברת רבינו דקנאתו בנתינה קמייתא ליפסל בו לכהונה איך כשר באמי' הא גיטך עכ"ד.

איברא דאם לא היה דברי הרשב"א והתוס' הנז' מן הסוגייא לבד אין כ"כ הכרח כמו שחשב הר' קמ"ר ז"ל ויש מקום לדחות ולומר דשאני התם הואיל וגט זה אין לו תקנה דמן התו' הוא פסול לגמרי כיון שאמר חוץ מפ' ושייר בגוף הגט ולומר שיהא כשר ע"י שיאמר לה הא גיטך ובלתי נטילה מידה אי אפשר דהא עכ"פ כבר אמר לה הרי את מגורשת אעפ"י שהיה על תנאי חוץ מפ' הרי ריח הגט יש כאן ונמצא קנתה מקצת בו לענין שנפסלה לכהונה משו"ה צריך ליטלו ממנה. משא"כ הכא בנתן בשתי' אמאי לא נימא דתסגי באמירת הא גיטך בממ"נ אי בעית גירושין מדאורייתא הרי היא מגורשת ואפי בלי אמירה זו ואמי' זו אינו מזיק ואי בעית לחוש לדרבנן דאמרו דנתינה בשתי' לא סגי א"כ חשיב כאומר כנסי כי היכי דבאומר כנסי אפי' ריח הגט ליכא כיון שלא הזכיר גירושין בפיו ה"ן חכמים עשו השתי' כאילו אין כאן ריח גט ולא נפסלה לכהונה רצוני לומר כאילו לא נפסלה וא"כ שפיר דמי לומר לה הא גיטך וממ"ן מגורשת אי מדאורייתא אי מדרבנן ואפשר דהט' שחכמים פסלוהו לגט זה אעג"ב דמדאורייתא כשר הוא משום גזירה דאומר כנסי וא"כ השוו חכמים נותן בשתי' לאומר כנסי דאפי' ריח הגט אין בו כיון שלא הזכיר גרושין בפיו ולא קנתה אותו כלל גם מדברי התוס' הנז' אין הכרח דהתם נמי אעפ"י דמדאורייתא כשר ורבנן הוא דהצריכו לומר בפ"נ ובפ"נ מ"מ לא סגי בלתי נטילה מידה מפני שלהצד דדרבנן יש ריח הגט שבשעת נתינה כבר אמר לה הרי את מגורשת מפלוני אלא שלא אמר בפ"ן ובפ"ן משא"כ הכא דנתן בשתי' דלהצד דדרבנן אפי' ריח הגט אין כאן דומייא דאומר כנסי ושפיר דמי לומר לה הא גיטך ולצד דאורייתא כבר נתגרשה בשתי' ואפי' הא גיטך אינו צריך אכן מדברי הרשב"א הנז"ל מתבאר דגם בנתן בשתי' בגיטין או בקי' אמרי' כבר זכתה בו ולא סגי באמירת הא גיטך אלא צריך שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטך ולמדנו מתוך דבריו יותר ממה שהבין הרב קמ"ר דאילו הר' ז"ל לא קדייק לא לשי' הרמב"ם דסובר דכשר מן התו' ופסול מדרבנן ואילו הרשב"א ז"ל אשר כעת לא השמיענו כזאת דפיסולו הוא מדרבנן ובודאי שמיע ליה דפסול מדאורייתא מדלא ביאר ואפי"ה אמר דצריך ליטלו ממנה מטעמא אחרינ' דאנא למתנה איכוונית. אלא דבאמת דברי הרשב"א לו תמוהים טובא דנמצא סותר דברי עצמו דלפי דבריו הכא בחי' קי' נותן בשתי' לא סגי באמי' הא גיטך ואפי' רבי מודה ומשים דכל נתינה בשתי' קנתה הגט או הקידושין וא"כ ק' מאי מקשה הרשב"א בחי' לגיטין במתני' דאומר כנסי שהבאתי דבריו לעיל בריש אמיר דאמאי לא אשמועינן בנותן בשתי' וכ"ש באומר כנסי וכו' ומאי קו' הא מתני' עד שיאמר לה הא גיטך קאמר ובנותן בשתי' לא סגי עד שיטלנו ממנה וגם בתי' ב' כ' הרשב"א בהדייא דחדושא דרבי אתא לאשמועי' דגם באומר כנסי סגי בהא גיטך וכ"ש בנותן בשתי' והוא הפך דבריו ממש כאן בחי' קידושין והדא דתימה. ואם נרצה לומר שחזר בו הרשב"א כאן בקי' ממ"ש בגיטין א"כ יהיה הרשב"א חולק עם העיטור והריטב"א והר"ן והרמב"ן שהוכחנו מדבריהם לעיל דס"ל דסגי באמי' הא גיטך לנותן בשתי' וגם זו ק' לשמוע. והיה מקום לומר דעיקר דברי הרשב"א בחי' קי' לאו אגט מיירי לא משום דהראב"ד קאמר דבין בגיטין בין בקי' הכא מודה רשב"א דאין צריך ליטלו ממנה כ' עליו הרשב"א דאדרבא יש מקום לומר בקי' דהנתינ' בשתי' מתנה הוי וצריך ליטלו ממנה והיינו שהאריך הרב בדברי קידושין וכ' וכיון שכן אינה מקודשת וכו' רצתה אינה מקודשת וכו' ומה שסיים ודמייא לההיא דפ' המגרש הואיל וקנאתו ליפסל בה וכו' ועדיפא מינה דקנאתו לגמרי ע"כ היינו דמייתי ראייה מגיטין לקידושין והיינו דכ' ועדיפא מינה משום דדרך בני אדם ליתן ש"פ במחנה וזאת אומרת למתנה איכווני ודווקא בקי' אבל בגט אין רגילות ב"א ליתן נייר במתנה עד שתאמר למתנה איכווני ואעג"ב דאמרי' בדוכתי טובא קנה את השטר לצור עפ"י צלוחיתו ה"מ היכא דנתנו לו בנתי' מפורשת לא שבאותה נתינה יש איזה פקפוק עפ"י הדין. א"נ והוא הנכון דנתינת הקידושין הוא לאשה דעלמא שאין רגילו' ליתן בידה בתדירות ומסתמא לשם מתנה נתן משא"כ איש ואשתו שתמיד רגיל לתת בידה בסתם לשמור או להניח ע"ד מ"ש כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו מפקיד אין הוכחה בנתי' נייר בידה דלמתנה איכוון בכדי שתאמר האשה אנא למתנה איכווני ובגט מודה הרשב"א דסגי בהא גיטך וכמ"ש בחי' גיטין וכל דבריו שם אינם לא לענין קידושין ואיך שיהיה היה מקום לעמוד עוד בזה אבל אין הפנאי מסכים ומלבד דקשה קו' חזקה בעיקר דברי הש"ס דכיון דאמרי' דקנתה אותו לריח הגט ומשו"ה אין מועיל אמירת הא גיטך א"כ מהאי ט' היה לנו לומר דכל הגט לא יועיל ומה בצע בלקיחתו ממנה וחזרתו ליתנו לידה וכבר עמד על קו' זו הרשב"א בחי' שם בפ' המגרש ולא תירץ. והר"ן ז"ל בריש גיטין הב"ד המבי"ט ז"ל בסי' ק"ז מח"א כ' ושמעי' מהא שמעתין דכל גט שאינו פסול בגופו אלא שנפסל בנתינה לא מיפסל בהכי אלא יטלנו ויחזור ויתננו כדינו ע"ש ואגב אורחין ראיתי להמבי"ט שם שהביא סברת חכם א' שרצה לומר דלא מהני יטלנו ויחזור ויתננו הא אי הנתינה היתה פסולה מדרבנן אבל אם היתה פסולה מדאורייתא לא מהני הגט כלל והר' המבי"ט ז"ל חתר להביא עצות מרחוק לסתור סברה זו ע"ש ותמיה לי מה לה להביא עצות מרחוק והלא זו הסוגייא דפ' המגרש שאמר לה חוץ מפלוני עם דברי התוס' הנז"ל הויין תיובתיה וזה ברור.

ועלה מן האר"ש שמה שעשינו בנ"ד ליטלו ממינה ולחזור וליתנו לה בזה יצאנו י"ח כל הדיעות בשופי שהרי דעת רוב הפוס' דאפי' היו אחרים מדברים בפניהם מקרי עסוקים באותו ענין וכדי לצאת י"ח הט"ז ומהרי"ח דבעינן הם עצמם מדברים הרי יש בידינו מה שדיבר עם העדים תחי' ראו גט שאני נותן וכתבנו בעניותין לעיל דבמכ"ש אתייא דהשתא באומר כנסי דיש כאן אמי' גרועה אמרי' דאם דיבר עם העדים קודם סגי בנתי' בשתי' ותו לא בעי מידי דאם איתא דבטליה לסהדי הוה מודע להו כ"ש בנתי' בשתי' וסברה גדולה היא זו וא"כ הגט כשר ואפי' בלא אמי' הא גיטך ומכ"ש שאין צריך לחזור וליטלו ממינה ויען ס' זו לא מצאנוה מפורשת בפוס' לרווחא דמילתא היה דיי שיאמר לה הא גיטך וליותר רווחא דמילתא לצאת י"ח הרב קמ"ר או דברי הרשב"א בקידושין הסתומים וסובלים ב' פירושי' הנז"ל יטלנו ממנה ויחזור ויאמר לה כסדר ובזה יצאנו י"ח כל הדעות ועיין תשו' מר"ן באה"ע דיני גיטין וקי' סי' והוא נדון המבי"ט הנז' זהו מה שעלתה מצודתי להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי גדולי הדור יצ"ו ובפרט גאון עוזינו הנשר הגדול עט"ר מוה"ר ראש"ל מגן אברהם יהיה בעזרו אכי"ר וצור ישראל יצילנו משגיאות כי"ר. הכ"ד תולעת ולא איש

אענ"ה סט.

אנא נפשאי ראש"ל הח"מ כן בקדש ראה ראיתי את כל דברי מע' רא"ג הר' המופלא וכבוד ה' מלא ראש אב"ד מקודש ח"ק לישראל הוא

אהרן בחיר ה' הי"ו ע"ע הגט שניתן בבית דינו בשתי' ועשו מעשה לחזור וליטלו מיד האשה וליתנו פ"ב. וע"ז עמד בכל עוז ונשא ונתן ופלפל בחכמה לא הניח פינה וזוית עד שבירר וליבן הדברים כשמלה כי מה שנעשה עשוי כדת של תורה. והן אמת סהדי במרומים כי תכף ביום המעשה אשר נתוודע לי ואז הייתי מוטל על ערש לתפ"ץ כך עלתה הסכמתי לפי הרשום בזכרוני מב' טעמים הנאמרים בד"ק.

והנה בעתה כי ראיתי כי לא נח ולא שקט והפליא לעשות וראיתי כי דרך בכל ראיותי הרשומים בזכרוני אשר הביאם בד"ק ועוד הוסיף נופך להרבות בראיות אמיתיות נאים הדברים שכולם עומדים בסברה ישרה שמח לבי ויגל מעוצם דעתו הרחבה והמלאה אשר אסף וקיבץ ככל הצורך ומרוב האהבה רצה לעמוד על דעתי.

ע"ד אמינא כי הדין דין אמת ופי כפיו ודיבורי כדיבורו והסכמתי כהסכמתו. וסהדי במרומים כי חפץ הייתי להשתעשע בד"ק מאי דאייתי בידיה אתיא תוך תוך פלפול ערב לשומעים ומתוק לחיך. האמנם למפורסמות א"צ ראייה כי קורות הזמן ותחלואי לא נתנוני השב רוחי. עד ישקיף וירא ה' משמים השקפה עלי לטובה בעה"י. עכ"פ לענין דינא כל מין דין סמוכו וברוך שככה לו אשרי יולדתו ולהיות האמת נהדרת באתי עה"ח פעה"ק ירושת"ו בש"א רחמים מש' זאת תר"ל לפ"ק בא ס"ט חיכו

ממתקי"ם וכולו מחמדים לפ"ק וצור ישראל יצילנו משגיאות אכי"ר הצעיר אברהם אשכנזי הי"ו ס"ט.

הלכות חליצה

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה