כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
אבן העזר · סימן א
ש"ע סימן ה' ס"א ואפילו כהן פצוע דכא מותר בגיורת ומשוחררת אבל אשור בממזרת ודאית שהרי אסור מן התו' ע"כ. דין זה מועתק מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ו דאיסורי ביאה ה"א וז"ל פצוע דכא מותר בגיורת ונתינה אפילו כהן פצו' דכא אבל אסור בממזרת שהרי היא מן התורה ואפילו פצוע דכא ישראל והשיגו הראב"ד דהא מתני' קתני אינן אסורי אלא מלבא בקהל וממזר לאו קהל הוא ותו פ"ד כהן מותר בגיורת והלא גיורת לכהן היא אסור מדאורייתא ושריא ליה דלאו בקדושתיה קאי וה"ה לישראל פסול במחזרת וכו' וכ' ה"ה דעת רבינו דבממזרת אסור מדתני מותרים בגיורת ולא תני ממזרת דהוי רבותא טפי ואע"ג דכהן לאו בקדושתיה קאי לא ילפינן ממזרת שהוא לאו השוה בכל מגיורת לכהן דלא מפרש לאויה בקרא ואין איסורו שוה בכל ואין לנו להתיר אלא מה שמנו חכמים עכ"ד. ביאור דבריו במ"ש דלא מפרש לאויה בקרא הוא מבואר בדבריו ריש פי"ח ה"ב דעמ"ש הרמב"ם וכן הגיורת אע"פ שנתגיירה פחות מבת ג"ש הרי היא זונה השיגו הראב"ד אינו משום זונה אלא משום דכתיב בתולות מזרע ישראל וכ' ה"ה אמת דבפ' יו"ד יוחסין מייתי מקרא דבתולות מזרע ישראל אן דעת רבינו דלאו דברי קבלה נינהו דא"כ הוי ל"ל עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא מאן דאסר סבר דבכלל זונה דקרא הוא וילפי' ליה מקרא דיחזקאל ע"ש. וזהו שכ' הר' כאן דלא מפרש לאויה בקרא שלא פירש בתו' גיורת לא זונה אך מקרא דיחזקאל שמעינן בפירושא דקרא דגם גיורת בכלל היתה. אך לע"ד קלה כמות שהיא דבריו מתמיהים דמאחר דלאו דזונה מפורש בקרא לא דלא נתבאר אי גם הגיורת קרויה זונה ומקרא דיחזקאל ילפי' גילוי מילתא שגם הגיורת היא בכלל זונה ולוקה עליה לדעת הרמב"ם וכמ"ש הר' חל"מ והב"ש בסי' ו' ס"ק יו ד וס"ק ט"ו ובסי' ט"ז ס"ק ג' ע"ש א"כ איך יאמר הרב דלא אתפרש לאויה בקרא והא ל"ד למ"ש הר"ן פ"ד דביצה גבי תוספת יוה"כ דנשים שאוכלות עד שחשיכה דאין מוחין בידן ודוקא בדבר שאינו מפורש בתו' אעפ"י שהוא מדאורייתא ופ' מר"ן ומור"ם בא"ח סי' תר"ח דהרואה יראה דאין לו דמיון לזה כמבואר, ותו דכבר כ' הריטב"א הב"ד בש"מ לביצה ד"ל ע"א דשאני תוס' יוה"כ דאיסו' עשה הוא וקיל ע"ש איברא היה מקום לומר דהה"מ לאו על ט' זה קסמיך שהרי כ' ט' אחר יותר מרווח דשאני ממזרת שהוא לאו השוה בכל וכן נר' שהבין הר' ח"מ בסי' ה' ס"ק א' דעמ"ש מר"ן כהן פ"ד מותר בגיורת ומשוחררת ואסו' בממזרת ודאית שהרי הוא מן התו' ע"כ כ' וז"ל מותר בגיורת משמע דה"ה גרושה וחללה דמ"ל זונה מ"ל גרושה וחללה דהא בחד קרא כתיבי אשה זונה וחללה וגרושה וגיורת זונה היא וגו' ע"ש והשתא לפי הט' הנ"ז של הה"מ ז"ל אין ללמוד גרושה וחללה מגיורת דשאני גיורת דלא מפורש לאויה בקרא משא"כ גרושה והוי דומיא דממזרת דלא ילפי' מגיורת אם לא שנאמר דסו' הרב ח"מ כאידך ט' שכ' ה"ה דשאני ממזרת דשוה בכל והך ט' דלא מפורש לאויה לרווחא נקטיה ומשו"ה בגרושה וחללה נמי דאינו שוה בכל מותר דומייא דגיורת. אך הרב ב"ש שם חלק על הר' ח מ ואסר גרושה וחללה וכ' דשאני גיורת דלא מפורש לאויה אבל הני מפורש לאויהו אלמא תפס לעיקר ט' זה של הה"מ ולדעתי המעט קשה להולמו כמש"ל
וחמותי ראיתי להריטב"א ז"ל בחי' ליבמות על דף ט"ו ע"א ד"ה הדר שכ' וז"ל הילכך פצוע דכא אפילו כהן מות' בגיורת ונתינה אע"פ שהן אסורין מן התורה לכהן ברור ולישראל ברור כשנפצעו אשתרי להו לפי שיצאו מקדושתן וה"ה בממזר' ושלא כדברי הרמב"ם שכ' שהוא מותר בגיורת ונתינה ואסור בממזרת כי הוא סובר דגיורת לכהן ונתינה לישראל אסור מדבריה' וממזרת איסור תורה וליתא כדמוכח סוגיין וגו' וגיורת נמי איסור תורה לכהן כדכתיבנא בפ' הבע"י עכ"ד הנה לדעת דרב איתבר חצבי' דה"ה ז"ל כי אין אנו צריכים לשום ט' ליישב דעת הרמב"ם לא לט דשוה בכל ולא לזה הט' המחודש דלא מפרש לאויה בקרא אלא ט' דגיורת ונתינה הותר לכהן הוא משום דהוי מדבריהם וזה דלא כמו שהבינו הח"מ וב"ש בדעת הר"מ דלוקה על הגיורת ולפי דברי הריטב"א אינו אלא מדבריהם אלא דדברי הריטב"א אלו בקושטא מרפסן איגרי דאיך יתכן לומר בדעת הר"מ דגיורת לכהן איסור מדבריהם שהרי בפ' י"ז כ' שלש נשים נאסרו על הכהנים גרושה זונה וחללה וכו' כל כהן שנשא אחת משלש אלו לוקה ובריש פי"ח כ' מפי השמועה למדו שהזונה האמור בתורה היא כל שאינה בת ישראל ור"ל דזונה האמורה בתורה דלוקה עליה וכמו שמבואר מתוך השגת הראב"ד ע"ש. ועלה כתב הרמב"ם בהלכה ג' וכן הגיורת והמשוחררת אפילו נתגיירה ונשתחררה כחות מג"ש הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ור"ל שלוק' עליה משום זונה וע"ז השיגו הראב"ד אינה משום זונה אלא משום דכתיב בתולות מזרע ישראל ור"ל שאינו לוקה או משים דהוי דברי קבלה או משום דהוי לאו רבא מכלל עשה כן נוכל לפרש בדעת הראב"ד אם נרצה לומר שאינו חולק על הרמב"ן הב"ד הו' אד"ר אות קס ג שסי' דמה שכ' בנביאים בדרך ציווי ואזהרה על עשה ועל ל"ת אינו נקרא מדבריהם אלא דבר תו' הוא ופירושא דקרא ע"ש ואם נרצה לומר שחו' על הרמב"ן נתפוס דברי הראב"ד כפשטיה דמדבריהם הוא, ולפי דברי הריטב"א שסו' בדעת הרמב"ם דגיורת היא מדבריהם אין מקום להשגתו של הראב"ד כלל ומאי קאמר אינו משום זונה הלא גם להר"מ אינו אלא מדבריהם ויותר מזה תמצא בהר"מ בפ' י"ט כי מתחילת הפ' עד הלכה ה"ו ביאר כל דיני חלל חן התו' ובה' ו' כ' וכן כהן הבא על הגיור' ומשוחרר חללה וזרעו ממנ' חללי' ובה ח' ביא' דין החלוצ' שהוא מדבריה' וכ' וזרעו חללי' מדבריהם ובה' ט' כ' כהן שבא על ס' זונה כגון ס' גיורת או משוחררת ה"ז ספק חללה ובה' יו"ד כ' נמצאו החללים ג' חלל מן התו' וחלל מדבריהם וס' חלל וגו', הנה בביאור כ' דגיורת ומשוחררת לכהן הם אסור מן התו' וס' גיורת הוא ס' חלל ואיך יאמר הריטב"א בדעת הרמב"ם דגיורת הוי מדבריהם וצ"ע שו"ר להריטב"א גופיה בפ' הבע"י ד' ס' ע"ב ד"ה ובדורו כ' דקרא דיחזקאל אסמכתא בעלמא והכי גמירי לה דפסולה דאורייתא משום זונה וקרא דבחזקאל רמיזה בעלמא היא ומדאוריית' גמירי לה וכן כ' הרמב"ם דגיורת פחות מבת ג"ש פסולה מן התו' משום זונה ועולה יפה לא כמו שהק' הראב"ד עכ"ל ודבריו סתראי נינהו.
ועל מ"ש הרמב"ם ומר"ן ז"ל לפי שאינו בקדושתו ראיתי להר' ח"מ ז"ל דברים תמוהים לע"ד שכ' ז"ל משמע דה"ה גרושה וחללה וכו' וכן אין עליו שום קדושת כהן כגון ליטמא למתים ולישא כפיו דמאחר שאתה מתירו בגיורת שהיא זונה דקרא ה"ה שאר מצות כהונה והוי כזר בעלמא וק' דהרמב"ם פ"ז דביאת מקדש מנה בכלל המומין שהכהנים נפסלין בהם כרות שפכה וכ' שם שבעל מום אוכל בק"ק משמע דלא הוי זר ואע"ג דתנן בריש פ' הערל דכהן פ"ד אוכל בתרומה תרו' שאני דאפי' עבדים אוכלים עכ"ד, ולקענ"ד דבריו תמוהים מ"ש תרו' שאני דאפי' עבדים אוכלים אין לו שחר דאי הכי א כ גם אשתו תאכל ובפי' אמרינן בפ' הבע"י דכהן פ"ד שקידש אפי' בת כהן אינה אוכלת בתרומה משום דמשתמרת לביאה פסולה ודווקא אם כבר היה נשוי ונעשה פ"ד ולא ידע עוד את אשתו אוכלת כמ"ש בפ' הערל ד' ע' ומבו' כ"ז בדברי הרמב"ם ה' תרומות פ"ז ה' י"ג וי"ד. אבל קושטא דמילתא הכי הוי שהכהן אפי' אם נשא אשה האסורה לו ממש אינו מתחלל הוא מקדושתו רק האשה הנבעלת ממנו היא הנעשית חללה וכן הזרע היוצא מאותה ביאה האסו' הוא שנעשה חלל והיא ברייתא מפורשת בפ' יו"ד יוחסין ד' ע"ז ע"א מה להוא שכן אין מתחלל בכ"מ ופ' הרמב"ם פי"ט דאיסור ביאה ה"א איזוהי חללה זו שנולדה באיסור וכן א' מן הנשים האסו' לכהונה שנבעלה לכהן נתחללה אבל הכהן עצמו שעבר העבירה לא נתחלל ואפי' אם עבד עבודתו כשירה וכמ"ש הר"מ בפ"ו דביאת מקדש ה"ט והוא מבואר מן הסוגייא הנז', ומעתה ה"ט שפ"ד אוכל בתרומה הוא מבואר לפי שאף שהוא בע"מ לא נתחלל מקדושתו אך אשתו אינה אוכלת מפני שבעילתו אוסרתה ומחללתה ומשו"ה אם לא ידעה משנעשה פ"ד אוכלת הואיל וכבר אכלה אבל הוא אפי' אם בא עליה באיסו' אוכל שהוא אינו מתחלל ומכ"ש עבדיו שיאכלו דקנין כספו הם וה"ה לק"ק שאוכל כיון שהוא אינו מתחלל. וכ"ז הוא אפי' אם בא עליה בעבי' כ"ש שהגיורת והנתינה לפ"ד רחמנא שרינהו דכתיב לא יבא פ"ד בקהל ה' וגיורת ונתינה לא אקרי קהל וא"כ מהיכא תיתי שיתחלל מכהונתו ולמאי דשריה רחמנא שריה אבל ליטמא למתים ושאר דיני כהונה פשיטא דבקדושתיה קאי וזה שכ' הרמב"ם לפי שאינו בקדושתו והוא מדברי הש"ס שאמרו לא בקדושתיה קאי אין ר"ל שאין לו קדושת כהן כלל אלא אינו בקדושתו לענין הנשים הפסולות לו כשאר כהנים דלדידיה רחמנא שרינהו ואין צורך לו שיתנהג בקדושה זאת ודו"ק.
ומדי דברי בענין זה ראיתי למוהר' הגאון בחק"ל תפוחים חא"ע סי' ח' עלה ונסתפק באם נשא אשה ואח"כ נעשה פ"ד אי עובר בלאו דלא יבא והרב ז"ל הלך להביא עצות מרחוק עש"ב. ואני אומר ממקומו הדבר מוכרח מהך סוגייא דפ' הבע"י ד' נ"ז ורש"י ד"ה הואיל ומאכילה בלא ידיעה היה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרו' ונעשה פ"ד ובא עליה לא תאכל בתרו' דשווייא חללה דנבעלה לפסול לה וכו' וכן כ' רש"י שם בפ' הערל ד' ע' הרי מבואר שאם בא עליה אחר שנעשה פ"ד משוי אותה חללה ושם בגימר' דע"ד קאמר מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה וכו' ופרש"י דקתני ואם לא ידעה משנעשה פ"ד הרי אלו יאכלו אע"ג דחצפה ומשתמרת לביאתו ע"כ וכ"ז מבואר בדברי הרמב"ם פ"ז דתרומות הנז' מכ"ז מבואר שאפי' היתה נשואה לו ונעשה פ"ד עובר בלאו זה ופשוט.
הלכות א"ב