כפות תמרים על סוכה· רבי משה [מהר"ם] אבן חביב
פרק לולב וערבה · דף מב:
מתני' לולב וערבה כו' פרש"י לולב וערבה שהן במקדש כל ז' כו'. איכא למידק דבגמרא לקמן דף מ"ג ע"ב אפליגי אמוראי אהא דתנן בכל יום מקיפין את המזבח כו' אי הוי בלולבים או בערבה ופסק הרמב"ם פ"ז דלולב דין כ"ג כמ"ד בלולב וכן הסכים הר"ן בהלכות דף שנ"ד ע"א וכתב שכ"כ רש"י בתשובת והביא דבריו מרן בכ"מ פ"ז דלולב יע"ש וכיון שכן ק' איך פרש"י במתני' לולב לנטילה וערבה להקיף איפכא מיבעי ליה למידק ערבה לנטילה בעלמא ולולב להקיף בו המזבח איברא דממ"ש רש"י לקמן דף מ"ג יראה בהדי' דס"ל לרש"י דההקפה היתה בערבה וזהו הפך מ"ש רש"י בתשו' וצ"ל דרש"י בפירושו אזל בשטה א' ובתשובתו אזל בשטה אחרת אמנם על הר"ן קשי' דהוא מעתיק דברי רש"י ז"ל בריש פרקין לולב לנטיל' וערבה להקף המזבח ולקמן דף שנ"ד הסכים הר"ן דההקפה היא בלולב ולא בערבה וכתב שכ"כ רש"י בתשו' וצ"ע:
ההלל והשמחה פרש"י והשמחה לאכול בשר שלמים דקי"לן בפרק ע"פ דף ק"ט ע"א כו' דע דהרמב"ם כתב בפ"ו דה' י"ט דין י"ח ואנשים אוכלי' בשר ושותים יין שאין שמחה אלא בבשר כו' וכתב מרן הב"י סי' תקפ"ט ויש לתמוה על הרמב"ם למה הצריך שיאכלו כו' עכ"ל ואפשר דה"ק יש פעמים דהשמחה היא לאכול בשר כגון בזמן שבה"מ קיים דהיא אכילת שלמים ויש פעמים דהשמחה היא בשתיית היין כגון בזמן הזה אי נמי יש לו' דבזמן הזה נמי צריך לאכול בשר עם היין דיין לחודיה אזוקי מזיק ומ"ש בגמ' דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין ר"ל עיקר השמחה דבזמן המקדש הגם דשותה יין לשרות המאכל עיקר השמחה היא בבשר דהיא בשר של שלמים והיא קדושה ובזמן הזה דהבשר חולין עיקר השמחה הוא ביין ולעול' תרתי בעי' בשר ויין ויש סמך דבבשר חולין איכא שמחה מדתנן בתעניו' ערב ט"ב לא יאכל ולא ישתה יין ועיין בא"ח סי' תקנ"ט ובס' כנה"ג שם:
תוס' ד"ה והשמחה כו' וא"ת זמנין דאינם נאכלים כל ח' כגון שחל י"ט דסוכות בשבת ויום ח' באחד בשבת. כך היא הנסחא בספרים ישנים וה"פ דמקשי' התוס' תרי קו' דאם חל יום א' בשבת ליכא שלמי שמחה ביום א' דמה שזובח בערב סוכות לא מהני דבעינן זביחה בשעת שמחה ואם חל יום ח' בא' בשבת ליכא שמחה ביום אחרון דס"ל לתוס' כשיטת רש"י דפסחים דף ע' ע"א דכשאמרו לרבות לילי י"ט האחרון לשמחה הוי דוקא לילה אבל יום ח' לא אמנם יש מגיהים בלשון התוספת וז"ל וא"ת זמנין דאינן נאכלין כל ח' כגון שחל י"ט א' דסוכות בא' בשבת ויום ח' בא' בשבת כו' וכונת הק' משום דס"ל לתוס' כשטת רש"י דפסחי' כדפרישית ומתרצי' התוס' וי"ל כדאמר רב פפא בפ' אלו דברים על קושיא כשחל יום א' בשבת דליכא שמחה ח' למ"ד בעינן זביחה בשעת שמחה דהשמחה היא בכסות נקיה ויין ישן ה"נ נימא הכי וכן ביארו המפרשי' דברי התוס' הללו ועיין בדרשות הראנ"ח פ' אמור יע"ש אמנם ק' היאך ס"ל לתוס' דידן שיטה זו דלא מתרבי לשמחה אלא דוקא לילי י"ט האחרון אבל יום ח' לא דאם כן תקשי לן הסוגיא דפסחים דף ע"א דמאי פריך מדתנן והשמחה ח' למ"ד בעי' זביחה בשעת שמחה דבצר לי' יום ח' היכא דחל יום א' בשבת היכי משכחת לה השמחה ח' וכן הקשו שם התוס' לרש"י ואפשר דתוס' דידן ס"ל דהמקשה דהתם ס"ל דכשאנו מרבין לילי יום טוב האחרון אפשר דכ"ש דמתרבה היום כשיטת התו' דהתם ולכך לא הקשה אלא למ"ד בעי' זביחה בשעת שמחה אמנם כשתירץ לו דשמחה מתקיים בכסות נקיה ויין ישן למ"ד בעי' זביחה בשעת שמחה ה"ה לדידן יש לתרץ כן בעבור יום ח' ודוק:
גמ' אמאי טלטול בעלמא הוא משמע דלול' לא חשיב כלי שמלאכתו להיתר וק' דבפרקי' דלעיל דף מ' ע"א אמרינן דלולב שביעית נהגה בו קדושת ז' דהנאתו וביעורו שוה דעיקר הנאתו לכבד את הבית והוא שעת הנאתו וביעורו כדפרש"י שם וכיון דלולב חזי לכבד את הבית א"כ ק' אמאי אסור לטלטלו הרי כתב הרמב"ם פכ"ז דשבת דין ב' מכבדו' של תמרה שמכבדין בהם הקרקע הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר שהרי מותר לכבד בשבת עכ"ל ושמא י"ל דאינו מותר לטלטל הלולב לכבד את הבית אלא כשיחדו מע"ש לכבד בו את הבית וכל עוד שלא יחדו חשוב כעצים דהוו מוקצים לטלטל ודוק:
תוס' ד"ה טלטול בעלמא הוא אע"ג דחזי למצוה כו'. דע דמרן הב"י סימן שי"ח הביא בשם הרלב"ח ז"ל דמרגלא בפומייהו דאינשי שתפילין אסור לטלטלם כו' יע"ש ומדברי התוס' דידן יש לי ראיה לדברי הרלב"ח דאדרבה המצוה היא סעד להיתר הטלטול ואין המצוה גורמת איסור טלטול: