כפות תמרים על סוכה· רבי משה [מהר"ם] אבן חביב
פרק לולב הגזול · דף מב:
תוספ' ד"ה והיודע לשחוט כו' כך פיר' בקונט' וכו' משמעות דבריהם דרוצי' לדקדק מדברי רש"י דאפי' בדיעבד אסו' לאכול משחיטתו אם אינו יודע לאמן ידיו אע"פ שראהו גדול מתחלה ועד סוף אבל הר"ן נר' שחולק בזה שאחר שהעתיק דברי רש"י הקשה למה לי יודע לשחוט הא תנן וכלם ששחטו ואחרים רואים שחיטתן כשרה כו' יע"ש ולפי מאי דמשמע מדקדוק דברי התוס' צ"ל דמה ששנינו וכולם ששחטו ואחרים רואים אותם שחיטתן כשרה מיירי דוקא ביודע לאמן ידיו ומרן בי"ד סי' א' פסק כדברי הר"ן יע"ש:
היודע לשחוט כו' פרש"י לאמן ידיו כו'. ק' אמאי לא פרש"י היודע לשחוט שיודע לאמן ידיו וגם הוא בקי בהלכות שחיטה דאוכלין משחיטתו לכתחל' כשגדול עומד על גביו ובדיעבד אוכלין משחיטתו אף על פי שאין גדול אע"ג כיון דיודע לאמן ידיו וגם הוא בקי. ותו קשה אמאי לא פירש היודע לשחוט דר"ל דיודע הלכות שחיטה אף על פי שאינו יודע לאמן ידיו אוכלין משחיטתו והוא שגדול עומד ע"ג ויש ליישב דמשמעות היודע לשחוט מיירי באימון ידים דאי מיירי דיודע הלכות שחיטה הוי ליה למימר היודע ה' שחיטה ועיין בב"י י"ד סס"י יע"ש:
יכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו כו' משמעות לשון הברייתא משמע דאע"ג דלא אכל כזית מעולם אלא יונק משדי אמו כיון דיכול לאכול כזית מרחיקין מצאתו: אמנם מדברי רש"י משמע בהפך זה שכן כתב מרחיקין מצואתו משאכל זית מאלו בכל ענין אכילה שצואת מינין הללו מסרח' עכ"ל וכן ראיתי שמרן הב"י א"ח סי' פ"א כתב וז"ל ונר' מדברי רש"י שאם קטן זה לא אכל עדין כזית דגן אין מרחיקין מצואתו ואפילו כו' יע"ש. ולע"ד היה נראה לסיועי לפרש"י דאם איתא דכל שהגיע הקטן לשיכול לאכול כזית דגן אע"ג דלא אכל חשוב כאכל א"כ מאי אשמועי' לקמן ר' חייא ובגדול אע"פ שאינו יכול לאכול כו' נהי דעתה גדול זה אינו יכול לאכול כזית מחמת חולי או חולשא מ"מ הרי לפני החולי אכל כמה פעמים דגן או היה יכול גם עתה לאכול כזית דגן ולא עדיף מקטן ובשלמא לפרש"י דמיירי דקטן זה הוא כשאכל ממש כזית דגן שאז דוקא צואת הדגן שאכל מסרחת אתי שפיר דאשמועינן דבגדול אינו כן דאע"פ שאינו יכול לאכול כזית דגן צואתו מסרחת דכתיב יוסיף דעת יוסיף מכאוב. ויש לדחות ולו' דאי מהא לא איריא דמ"ש בגדול אע"פ שאינו יכול לאכול מיירי דגדול זה משנולד עד עתה מחמת חולי וחולשא מעול' לא היה יכול לאכול כזית דגן וא"ה כיון דהגיע לכלל שנים דהוא גדול צואתו מסרחת אבל קטן אין צואתו מסרחת כיון דאינו יכול לאכול כזית דגן אבל אם יכול לאכול אף על גב דלא אכל צואתו מסרחת כדמשמע מדברי הרמב"ם פ"ג מה' ק"ש וטא"ח סי' פ"א. ואפשר לומר דגם רש"י ס"ל כשטת שאר המפרשי' ומ"ש מרחיקין מצואתו כשאכל כזית מאלו כו' האי משאכל לאו דוקא אלא כונתו לומ' משאוכל כזית בכל ענין אכילה כגון אפוי ומבושל או פירורין במרק אע"ג דאינו אוכל כזית דגן בעיניה אפ"ה חשיב אכילה שצוא' המינין הללו מסרחת וה"ה ביכול לאכול כזית בעיניה אע"ג דלא אכל ממש צואתו מסרחת וכן יש לדקדק ממ"ש רש"י לקמן והוא שיכול לאכול כזית זה בכדי אכילת פרס לבינוני גדול אבל אם צריך זה הקטן לשהות יותר כו' ואם איתא דרש"י ס"ל דוקא כשאכל ממש כזית דגן לא הול"ל אבל אם צריך זה הקטן לשהות יותר אלא הכי הול"ל אבל אם זה הקטן שהוא יותר מכאן כו' ודוק:
תם ונשלם חדושי פרק לולב הגזול