אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר

סימן לז

סימן לו

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] ריאה שנמצאו בה אבעבועות וכו' ואם נמצאת בהם ליחה סרוחה וכו' הרי זה טרפה. הגה. ורבים מכשירים אפי' בעכורים וסרוחים וכו' פי' אפי' בבועות גדולות מאד ולא חיישי לבדיקת סמפונות. ט"ז סק"א. ואע"ג דלעיל סי' ל"ו סעי' ז' גבי ריאה שנימוקה פסק הרב בהגה דדוקא במקום הפ"מ יש להכשיר בעכורים וסרוחים י"ל דהתם איכא חששא דסנפונות דצריכים בדיקה אם לא נמוחו משא"כ הכא דלא איתרעאי ריאה כ"כ. ש"ך סק"א ופר"ח או' א' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד או' א' ביא"ב בשפ"ז או' ב' ועיין לקמן או' י"ב.

סעיף קטן ב

ב) שם הגה. ורבים מכשירים אפי' בעכורים וסרוחים וכו' וכן המנהג להכשיר בועות בכל ענין אם אינן סמוכות ואפי' במקום דליכא הפ"מ. כנה"ג בהגב"י או' ט' פר"ח או' ב' פר"ת או' א' וכתב וכן העלו כל האחרונים ודלא כמרן בש"ע. לה"פ שם. שו"ג או' ג' וכתב וכן נהגו במלכות תוגרמה ובכל מקום ששמענו שמעיהם שלא שמענו בשום מקום שבדקו מי הבועה משום עכורים או סרוחים אלא בכוליא לבד זולת בירושת"ו שנוהגים לבדוק בועות הריאה כבועות הכוליא וה"ט שקבלו עליהם הוראת מרן ז"ל יעו"ש. וכ"כ השמ"ח או' א' דהמנהג במדינות אלו (ר"ל בערי אשכנז) להכשיר אפי' יש בהם מים עכורים וסרוחים ומלוחים או ליחה סרוחה ואין לזוז מהמנהג אבל במקום שאין מנהג יש להטריף. וכ"כ פת"ב או' ג' ביא"ב או' א' בי"צ חלק א' או' א' מז"ה סי' ל"א או' א' אי"צ סי' ט"ז או' א' קומץ כלל כ"א או' א' זב"ר סי' יו"ד או' א' מנ"י ענף א' או' א' וכ"כ הזב"ת או' א' דבמקומו (ר"ל בערי תימן) נהגו להקל כדברי ההגה. וכ"כ התו"ז סי' יו"ד או' ב' זב"צ או' א' וכתב דכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א.

סעיף קטן ג

ג) ומ"ש דבירושת"ו נוהגים לבדוק וכו'. היינו מנהג הספרדים אבל מנהג האשכנזים הדרים בירושת"ו נוהגים כדברי מור"ם ז"ל ואין בזה משום לא תתגודדו כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח יעו"ש.

סעיף קטן ד

ד) ובמקומות המטריפין יש להם לפתוח כל בועא שנמצא בריאה ולבודקה שמא יש בהם א' מאלו הפוסלים בה ואם מצא שהם מים צלולים צריך לטועמם אם הם מתוקים שאם הם מרים או מלוחים דינם כעכורים וסרוחים. ואף אם אינה בועא בולטת לחוץ רק מורסא שהוא שוה לשאר מקום !שבריאא יש להחמיר באין הפ"מ. ואם נאבדה קודם שבדק לידע אם הם צלולים או עכורים יש להכשיר בהפ"מ או בשעת הדחק אבל אם ראה שהמים צלולים ולא הספיק לטעום המים אם הם מתוקים עד שנאבדה יש להקל. ואם היו הרבה בועות בריאה צריך לפתוח כולם ולבודקם ואין סומכין על הרוב שנבדקו ונמצאו צלולים. ואם פתח כולם ומצאם צלולים וטעם רובם ומצאם מתוקים די בכך וא"צ לטעום יותר. ואם פתח הרוב ומצאם צלולים ולא הספיק לפתוח כולם עד שנאבדה יש להקל. פת"ב או' ג' ואו' ד' ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם או' ב'. ועיין לקמן סוף או' ו'.

סעיף קטן ה

ה) ושיעור לדבר אימתי נקראים סרוחים או מרים או מלואים לא נתבאר בפו' ויראה לי שצריך שלא יהא ראויין לשתיית אדם מחמת זה רק ע"י הדחק. פת"ב סי' ל"ו או' פ"ג. ביא"ב בלב"ת שם. ועיין לקמן או' צ"ט.

סעיף קטן ו

ו) ולא ינקוב בסכין אלא בקוץ לפי שע"י הסכין המים נעשו מלוחים ותטרוף שלא כדין וגם שאין לטבול אצבעו תוך הבועות וללחוך באצבע משום דבשר האצבע ממררם אך ילחוך בלשונו מן המים לנסותם ולטעמם. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ח. ומ"ש שם הכנה"ג דאם יש הרבה בועות מ"ז ותבדוק א' מהם והוא צלול ומתוק בידוע שכולם צלולים כבר הב"ד רא"פ שם או' ד' וכתב דהאחרונים חולקים ע"ז וע"כ פסק בפת"ב כמ"ש לעיל או' ד' יעו"ש. ועיין לקמן או' ק'.

סעיף קטן ז

ז) שם הגה. ורבים מכשירים אפי' בעכורים וכו' ובבהמת גוי ראוי להחמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם ולאסור בעכורים וסרוחים ובבהמת ישראל יש לסמוך כדעת הרשב"א והרא"ש ולהתיר ומפני הגאביל"ה או שכר השוחט או שיש לו מנה מן הכשרה ולא מן הטריפה או לתת לגוי בעל הבהמה ג' או ד' לבנים מקרי ממונן של ישראל. כנה"ג בהגב"י או' ח' שו"ג מחו' או' א' וכתב ועל סמך זה נהגו פה שאלוניקי להכשיר בועות אף ממים סרוחים או עכורים גם בבהמת גוי משום הגאביל"ה או שכר השוחט שמקרי ממונם של ישראל וכן המנהג באדריאני מה"ט עכ"ל. וכ"כ התו"ז סי' יו"ד או' ב' זב"צ או' ב' וכתב וכן המנהג בבגדאד יע"א להכשיר אף בבהמת גוי משום מס הקהל שלוקחים מן הכשרות. ועיין לקמן סי' ט' או' רכ"ח.

סעיף קטן ח

ח) ומאחר דאין אנו בודקים משום מים עכו"ם ומרורים כדכתיבנא לא הזכרתי פה הסי' שכתבו הפו' לידע אם המים זכים ומתוקים וגם שלא לנקוב הבועות בסכין אלא בקוץ וגם שלא לטבול אצבעו לטעום כ"א ללחוך בלשון וכמ"ש הכנה"ג בהגה"ט או' כ"ק ובהגהות מהרי"ו דלא נפקא לן מידי דמנהגינו להכשיר בלתי שום בדיקה. תו"ז שם או' ג' זב"צ או' ג' ועיין לעיל או' ו'.

סעיף קטן ט

ט) ודע שדרך הבועות הגדולות לפעמים שאין המים שבתוכם ממלאים כל הבועא ונשפכין כקיתון הנה והנה בתוך הבועא וכשר אפי' אם יש ריקן בתוכו יותר מרביעית וה"ה בבועא מעל"ע או בשפולי במקומות שאין בהם איסור מחמת השפולי או מחמת המעל"ע ואז אפי' יש בהם ריקן בתוך הבועא ביותר מרביעית ג"כ כשר. לב"ש בהגהתו לשמ"ח סוף או' כ"ו. מק"מ או' א' מז"ה סי' ל"א או' ב' זב"ר סי' יו"ד במוספים או' ב' זב"צ או' ב'.

סעיף קטן י

י) ואפי' יש בבועא דם כשרה. שמ"ח או' א' וכ"כ הפר"ת בסי' ל"ח או' ה' פת"ב או' ה' תו"ז שם או' ה' בי"צ ח"א או' א' מז"ה שם או' א' קומץ כלל כ"א או' א' זב"ר סי' יו"ד או' א' זב"צ או' ה' וכתב שם הפר"ת דאם הצמחים מלאים דם והעור אדום טרפה דכיון דהאדים העור לקוי הוא דכל שהאדימה ע"י מכה טרפה מספק אבל האדימה בבשרה ולא בעורה כשרה יעו"ש. והב"ד זב"צ שם וכתב דכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א כס' הפר"ת דכשנמצאת בועא מליאה דם מריקים הדם מן הבועא ואם האדמומית שלטה בגוף העור מטריפין אותה ואם לא האדים העור רק הדם שכנוס בתוכה מכשירין אותה וכתב וכן עיקר.

סעיף קטן יא

יא) ומיהו במקום שנהגו להחמיר בעכורים וסרוחים יש להטריף גם בזה (בבועא שנמצא בתוכה דם) וכן אם המים אינם עבים ועכורים רק מראיהם כרכומי כמראה הדבש יש להחמיר במקומות אלו. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' א' מנ"י ענף א' או' ב'.

סעיף קטן יב

יב) וא"צ לבדוק הסמפונות כשנמצא בועות בריאה. ב"י. תב"ש או' ד' לב"ש או' א' וסיים העולה מכ"ז כל בועה יחידית או אפי' הרבה ורחוקים זה מזה אין בו שום חילוק ואפי' יש בה מוגלא עכורה וסרוחה או מים עכורים וסרוחים בין גדולה בין קטנה בין עומדת בעומק מאד או לא לית מאן דחש לה כלל וכשר וא"צ בדיקת סמפונות עכ"ל. פת"ב או' ב' תו"ז שם או' ד' ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם ובעמ"ז או' א' מז"ה שם. אי"צ סי' ט"ז או' א' קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם או' א' זב"צ או' ו' ועיין לעיל או' א' ואם בדק ומצא הסמפון נקוב סמוך לבועא עיין לעיל סי' ל"ו או' קי"ט.

סעיף קטן יג

יג) בועא ישנה טרפה כיצד היא כשהבודק מכניס ידו לבדוק ומתמסמסת ביד הבודק שהיא מעופשת טרפה. כנה"ג בהגה"ט או' ב' לה"פ או' א' בל"י או' א' שה"מ אי' ב' לב"ש או' ב' ענ"ה סי' ט"ז או' מ"ז. תו"ז סי' י"א או' א' וכתב וכן רגילות להמצא ומטרפינן. בי"צ שם בתה"ב או' א' קומץ שם או' ו' וכתב ואין לה שום הכשר בעולם. זב"צ או' ז'.

סעיף קטן יד

יד) וכי אם נמצאו מין בועות בריאה שקולפין אותם בידים והריאה נשארת שלימה במקום הבועא ולזו קורין שלפוחית יש להטריף ואפי' נפיחה לא מהניא מטעם דדלמא היתה נקובה במקום הבועא וחזרה והבריאה וקרום שעלה אינו קרום. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. שה"מ שם. לב"ש שם. ענ"ה שם. תו"ז שם או' ז' וכתב להשיג על דברי החולקים בזה וסברי להתיר אלא העיקר לאסור כדברי הכנה"ג ודעמיה יעו"ש. בי"צ בתה"ב שם. מז"ה שם או' ד' זב"צ או' ח'.

סעיף קטן טו

טו) ומופת לידע אם היא שלפוחית או בועא שלימה הוא ע"י העברת האצבע על השלפוחית בחוזק כיצד אם נקרעה היא שלפוחית דקרום הריאה הוא קשה וכשדוחקים על הבועא היא נשברת למקום הבשר ולא לחוץ מן הקרום וזו שנשברה בהעברת האצבע היא שלפוחית שהיתה נקובה מחיים. תו"ז שם או' ג' זב"צ או' ט'.

סעיף קטן טז

טז) שלפוחית הנז' אפי' היתה מלאה רוח טרפה. מז"ה שם ביס"ה או' ח' קומץ שם בעשרון או' יו"ד. זב"צ או' יו"ד.

סעיף קטן יז

טוב) ומ"מ נ"ל דזהו דוקא אם הבועא ההיא ככל בועות הנמצאות בריאה אבל כשנמצאות כעין הרגילות להמצא על שומן וחלב וזה בא בבעל חי שהיה שמן מתחלה והולך הלוך להכחיש וסימנם שהיא לבנה ובתוכה מ"ז ואין לה כיס בפ"ע יש להכשיר ע"י קליפה ובדיקה תחתיה רק שיראה היטב שיהא המקום תחתיה נקי בלי שום רושם איזה נקודה דאל"כ יש לחוש שיש שם נקב והעלה את הבועא ההיא. קומץ שם או' ה' והיא כמו הזכוכית ואין לה כיס כ"א עור השלפוחית והעור שלה דק הרבה והיא כמו שלפוחית הנמצאת לפעמים בבני מעים ומ"מ בועא כזאת צריך להתישב בה הרבה וע"י שאלת חכם ומכניף לכל הטבחים דשמא היא מן הבועות הנקלפות שכתבנו לעיל ומשו"ה צריך ישוב הדעת לזה הרבה. זב"צ או' י"ב.

סעיף קטן יח

חי) ואם יש על הריאה כמו נמורין (נקודות אדומות או שחורות) יש לבדוק אחר נקבים ומעשה שהיה על הריאה כעין נמורין ונקודות וקנחו ביד ומצאו שהיתה מליאה נקבים קטנים והטריפו. שמ"ח או' י"ח. תו"ז סי' י"ב או' ט"ו. זבח שמואל דף כ"ה. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם או' ג' זב"ר סי' יו"ד במוספים או' ג' וכתב ואם לא בדק טרפה. והחיוב לקנח אותן ביד ולבדוק אחר זה ואם עדיין הנקודות ניכרות ולא מצא נקבים אזי יוציא המוגלא מהבועא דרך צידה באופן שלא יגע לקלקל מקום הנקודות ואם הלכו להם זה מורה שהמוגלא גרמה לצמיחת הנקודות הללו וכשרה. ואם אחר הסרת המוגלא ג"כ לא הלכו הנקודות טרפה שזה מורה על נקבים אלא שעלה בהם קרום ונסתמו ולא כלום הוא. קומץ שם. זב"צ או' י"ב.

סעיף קטן יט

יט) וכ"ש אם נמצא על הבועא גרב או שחין דטרפה ואינו מועיל שום בדיקה דזה ודאי נקבה והעלה את הגרב או השחין וסופו לסתור ואף בנמצא גרב או שחין על טנרא יש להטריף מספק. שמ"ח שם. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם. זב"צ או' י"ג.

סעיף קטן כ

ך) נמצא בועא שיש בה שחור מחויב הוא לבדוק אם תלך המראה ההיא ע"י הסרת המוגלא כנז' לעיל או' י"ח ואם לאו טרפה מחמת המראה שחור שבה. קומץ שם או' ד' וכ"כ היא"פ סי' ל"ח בשם הנוב"י סי' י"ג. זב"צ או' י"ד. ועיין עוד לקמן סי' ל"ח או' מ"א ואו' מ"ג.

סעיף קטן כא

כא) בועא על גבה של ריאה והיא משונה מכל שאר בועות דהיינו שבולטת יותר מן הריאה ונראה לעין שאין ממנה כלל בתוך הריאה רק דבוקה להריאה בשרשה לבד והשאר הוא בולט לחוץ טרפה משום דסופה להתפרק מחמת חבור הצלעות. שו"ת שער אפרים סי' נ"ה. וכ"פ הפר"ח בקו"א כוותיה ולא מטעמיה. לה"פ סוף או' ו' ואו' מ"ו. בל"י או' ד' שמ"ח או' ט"ז. שפ"ד או' י"ב. פת"ב או' ל"ח. ביא"ב בלב"ת או' ד' בי"צ שם או' ה' מז"ה סי' ל"א או' ג' אי"צ סי' ט"ז בזב"ת או' ל"ד. קומץ שם או' ב' זב"ר סי' יו"ד או' ג' מנ"י ענף ד' או' ט' ודוקא אם היא כט"ד אבל אם היא פחות מט"ד כשרה. לה"פ או' מ"ו. בל"י שם. שפ"ד שם. לב"ש או' ע"ח. דע"ק או' ך' מק"מ או' נ"ד. מיהו הפת"ב שם כתב דיש להטריף בזה אף שהבליטה פחותה מט"ד ואינה חדודה כלל ואפי' מליאה מים זכים. וכ"כ מז"ה שה ביס"ה או' ו' אי"צ בזב"ת שם. קומץ שם. עצ"ל בדיני תר"ל או' קכ"ט. זב"ר שם בתמידים או' י"ד. מנ"י שם. וע"כ יש להחמיר אם לא בהפ"מ או שעת הדחק כי אז יש לסמוך על המתירין. ועיין לקמן או' כ"ד.

סעיף קטן כב

כב) ובועא הנז' גם במלאה רוח ובטנרא דינא הכי. זב"ר בתמידים שם. זב"צ או' ט"ז.

סעיף קטן כג

כג) וכ"ז בבועא שאינה מושרשת היטב אבל במושרשת אף שבולטת הרבה חוץ להריאה יותר מט"ד ועומדת בין הערוגות וקרובה לצלעות ולשדרה ואפי' היא חדודה ובכל ענין כשרה. קומץ שם. זב"ר שם או' ג' וכ"מ מדברי השמ"ח שם והלב"ש או' ע"ט. וכ"כ פת"ב או' ל"ז. בי"צ שם. מז"ה שם ביס"ה או' ה' מק"מ או' נ"ב. מנ"י שם או' ח' ולא דמי לבועא באונא עליונה דימין דהתם לאו מדוחק לחודיה אתינן עליה אלא משום דדרכה להתחכך בגרגרת ולהתפצל משא"כ הכא. תב"ש או' כ"ז. בי"צ שם בעמ"ז או' ח' זב"ר שם במוספים או' ה' זב"צ או' י"ז. ועי"ש בזב"צ מ"ש לדחות דברי התו"ז סי' י"ג או' ו' ובספרו נדיב לב ח"א סי' ט"ז שכתב להטריף בבועא ע"ג ריאה כט"ד משום יתרת ע"ג יעו"ש.

סעיף קטן כד

כד) כתבנו לעיל או' כ"א על בועא שהיא מגבה דריאה ואינה דבוקה בה רק השורש דבוק והיא בולטת לחוץ דטרפה. ה"ד מגבה אבל אם היא מקמא דריאה כשרה. זב"צ או' י"ח.

סעיף קטן כה

כה) ואם בועא הנז' יש מראה ריאה גמורה עליה אפשר להקל דאז ודאי מושרשת יפה ולא תתפרט ועדיין צ"ע. לב"ש או' ע"ח. אבל המק"מ או' נ"ד כתב על דברי הלב"ש הנז' דלו נראה פשוט כיון שנתכסה בבשר הריאה לא גרע מגבשושית וכשר. והב"ד זב"צ או' י"ט וכן עיקר.

סעיף קטן כו

כו) [סעיף ב'] אם סרכא תלויה יוצאה מן הבועא טרפה. משום דהו"ל תר"ל. לבוש סעי' ז' ב"ח. פר"ח או' ד' שמ"ח או' ב' פת"ב בדיני תר"ל בסוף סי' ט"ל או' כ"ד. ומכאן למדו להטריף כל היכא דאיכא תר"ל כגון בועא העומדת על הגבשושית וכיוצא בזה. ב"ח. ט"ז סק"ג. פר"ח סי' ט"ל או' כ"א. לה"פ או' ו' שמ"ח או' ג' פת"ב שם. בי"צ בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ד' ולא דמי לסרכא תלויה יוצאה מטנרי דכשר כמ"ש סי' ט"ל סעי' ח' דטנרי אין עליה כלל שם לקותא. ט"ז שם. לה"פ שם. ועיין לעיל סי' ל"ה בדיני תר"ל או' א'.

סעיף קטן כז

כז) שם. אם סרכא תלויה יוצאה מן הבועא טרפה. וכ"כ בהגה לקמן סי' ט"ל סעי' ח' לבוש סעי' ז' ב"ח. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ב. פר"ח שם. לה"פ שם. שמ"ח או' ב' לב"ש אי' ו' פת"ב או' ז' תו"ז סי' ט"ו או' א' ולאפוקי ממנהג שאלוניק"י שכתב השו"ג או' שנוהגים להכשיר סרכא תלויה בבועא וגם הרשד"ם בתשו' סי' ל"ז קרא תגר על המנהג הזה יעי"ש.

סעיף קטן כח

כח) סרכא תלויה היוצאת מן הבועא טרפה אפי' במים זכים. ט"ז סק"ג. בל"י או' ד' וכתב וכן ראיתי נוהגין. ומיהו הש"ך סק"ג כתב ה"ד לדעת הש"ע ודעמיה דמטרפי בתרי בועי דסמיכי במים זכים אבל למאן דמכשיר בסמיכי במים זכים כמ"ש לקמן סעי' ג' בהגה גם בזה יש להכשיר יעו"ש. והלב"ש או' ז' כתב דגם להמכשירים בסמיכי במים זכים אין להתיר בזה כ"א בהפ"מ כי יש לחוש לדעת האוסרים יעו"ש.

סעיף קטן כט

כט) וה"ד אם הבועא היא גבוהה מבשר הריאה גם לאחר הנפיחה אבל אם היא שוה לבשר הריאה כשרה דזה לא הוי בועא אלא מורסא כמ"ש לקמן בהגה סעי' ג' זב"צ או' כ"ב. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן ל

ל) ואם סרכא תלויה יוצאה מבועא מליאה רוח יש להקל דלאו לקותא היא. שפ"ד או' ט' לב"ש שם וכתב ואפי' בלא הפ"מ יש להכשיר. והיינו במקומות שנוהגים להכשיר בסמיכי במים זכים כמ"ש הלב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ב' וכ"כ הבי"צ בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ה' ביא"ב בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ו' ומיהו נראה דגם במקום שאוסרים בסמיכי במים זכים במליאה רוח וסרכא ע"ג יש להכשיר בהפ"מ כיון דלא הוי אלא רעותא כל דהו.

סעיף קטן לא

לא) וסרכא תלויה העומדת אצל הבועא ממש בלי הפסק כלל טרפה. תב"ש או' ט' לב"ש או' ו' פת"ב בדיני תר"ל בסי' ט"ל או' ל"ב. וכתב המש"ז בדיני תר"ל בתנאי הב' דבעי רוחב קש ביניהם ופחות מרוחב קש הוי סמוכים והלב"ש או' ט"ז חלק עליו וכתב דסגי בכל דהו אכן הפת"ב שם או' ל"ג כתב כהמש"ז דבעינן רוחב קש ביניהם אלא שכתב דלצורך יש להקל בהפרש כשני שערות והפרש הבשר שביניהם צ"ל בריא יעו"ש. ועיין לקמן או' נ"ו.

סעיף קטן לב

לב) מיהו פשוט דבועא במים זכים או מלא רוח לא עדיף מטינרי והוי רעותא כל דהו ואם יש שם סרכא דבוקה (למקום אתר) לא מהני מיעוך. לב"ש או' ז' ביא"ב שם. בי"צ שם בביאור או' ה' והיינו אף לנוהגים להקל במיעוך ומשמוש כמ"ש לקמן סי' ט"ל סעי' י"ג בהגה הכא אסור אבל לדעת הש"ע שם סעי' יו"ד בלא"ה אסור למעך בכל גוונא כיעו"ש. ושאר דיני סרכא תלויה ית' לקמן סי' ט"ל סעי' ח' קחנו משם.

סעיף קטן לג

לג) שם הגה. וה"ה בועא העומדת במקום שאר רעותא וכו' כלומר דכמו שסרכא יוצאה מבועא טרפה משום דהו"ל תר"ל א"כ ה"ה בגבשושית וכה"ג. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ו' שפ"ד או' ד' ומהו גבשושית עיין לעיל סי' ל"ה סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן לד

לד) שם בהגה. כגון בגבשושית וכו' ואם עור הבועא משתנית למראה ריאה אע"ג דעומדת בגבשושית או שאר רעותא כשרה דכיון דיש בו מראה ריאה לא הו"ל אלא חסרון מבפנים. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' לה"פ או' ז' שה"מ או' ו' שמ"ח או' ד' מש"ז בדיני תר"ל או' ג' חכ"א כלל י"א או' ג' ענ"ה סי' ט"ז או' י"ב. לב"ש או' ד' ביא"ב בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ח' בי"צ שם או' ו' זב"צ או' כ"ח. ועיין לקמן או' מ'.

סעיף קטן לה

לה) ודוקא מראה ריאה גמורה שנראה מזה שגם בשר יש קצת תחת העור. שמ"ח שם. מש"ז שם. ענ"ה שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. זב"צ או' כ"ט.

סעיף קטן לו

לו) וצריך להיות בשר הריאה הבריא ממש ולא ע"י מוגלא שבבועא שמראיתה כך. דע"ק או' ט'. זב"צ או' ל'.

סעיף קטן לז

לז) מה שממשמשים גם בכח שתתכסה הבועא בבשר נראה שהשו"ב צריך להבחין בזה היטב שאם ע"י רוב משמושו בכח הוא מעתיק בשר ממקומו שהיה מחובר שם וניתקו מחבורו והביאו ע"ג הבועא שתתכסה שאין שום תועלת בזה כיון שצריכין לשער שבחיי הבהמה היה מתכסה ולא שייך כן אם תולש מה שמחובר שבודאי בחיי הבהמה לא היה נעשה כן ממילא ע"כ צריך ליזהר בזה. דע"ק או' יו"ד. מק"מ או' ט' והכל לפי ראות עיני המורה. זב"צ או' ל"א.

סעיף קטן לח

לח) בועא על קמט יכול למשמש ביד כדי להעלות בשר הריאה על הקמט ולהשוותו אבל לא בכח והגם דהדע"ק שם פליג ע"ז וכתב דאין למשמש ביד אלא דוקא בנפיחה בכח מ"מ המק"מ שם פקפק עליו והגם דחזר ויישב דבריו מ"מ מנהגינו למשמש ביד וכמ"ש בסמוך גבי העלאת בשר ע"ג בועא דמהני ביד. זב"צ או' ל"ב.

סעיף קטן לט

טל) הא דאמרנו ס"ת על הבועא אם מתכסית בבשר הריאה כשרה מ"מ צריך למעך (כלומר להסיר) סרכא התלויה ממקום הבועא ואף שמצד הדין אין למעך מ"מ יש לחוש שמא תחת הסרכא תלויה נשאר קצת מן הבועא שלא נתכסית מפני שלא יכול לראות תחת הסרכא משו"ה צריך למעך התלויה אחר שנתכסית הבועא אלא שא"צ מים פושרין ואם לא עברה ע"י מיעוך הו"ל רעותא גמורה וטרפה. אי"צ סי' כ"א בזב"ת או' מ"ג ובלק"י שם או' ט' זב"צ או' ל"ג וכתב שם בזב"צ דכן מנהג עיר בגדאד יע"א דכשיש ס"ת על הבועא בתחלה מסירים הסרכא מן הבועא ומנקין את הבועא מן הסרכא לגמרי ואח"כ רואים אם נתכסית הבועה בבשר הריאה מכשירין אותה.

סעיף קטן מ

מ) בועא שחוזרת ע"י נפיחה למראה ריאה ממש שדומה מראיתה למראית כל בשר הריאה אעפ"י שעדיין גבוה מבשר הריאה אינה רעותא ולכן אם יש עליה ס"ת או שאר רעותא כשר ומ"מ רעותא כל דהו הוי כמו טינרי. לב"ש בדיני תר"ל או' קל"ז. וכ"כ המש"ז בדיני תר"ל או' ג' בשם השמ"ח. פת"ב בדיני תר"ל סי' ט"ל או' כ"ב. בי"צ שם בדיני תר"ל או' ח' בלק"י שם. ועיין לעיל או' ל"ב.

סעיף קטן מא

מא) והיינו אם כל הבועא חוזרת למראה ריאה מסתבר שהוא גבשושית ותולין במצוי משא"כ בועא שאין מתכסה רק חציה או מקצתה לא מסתבר כלל שהחציה תהיה גבשושית וחציה בועא אלא מסתבר שכולה היא בועא ואף שחציה מתלבנת אין זה רק מחמת חוזק הנפיחה. לב"ש או' קל"ג. ור"ל דאם יש אצלה רעותא אחרת באופן דהוי תר"ל אין זה מפסיק בין הרעועות וטרפה בי"צ שם או' ז' אי"צ שם בזב"ת סוף או' ג' שבאו' מ"ד. מיהו הבי"צ שם בביאור כתב על דברי הלב"ש הנז' דלמעשה יש לעיין בדין זה. וכ"כ התו"ז סי' ט"ו או' ז' דאם עלה בשר ע"ג הבועא אפי' שלא יתכסה כולה כ"א דוקא במקום הסרכא מכשרינן בה דהרי נתברר לן דאין הסרכא יוצאת מעל הבועא לחוש לנקב הבועא כ"א יוצאה מן הריאה ככל סרכא תלויה היוצאת מן הריאה יעו"ש והב"ד זב"צ או' ל"ו וכתב דבהפ"מ יש להקל אם זה הרעותא שאצל זו הבועא הוא ס"ת וה"ד בס"ת אבל בועא העומדת על קמט וחוזרת קצתה התחתון למראה ריאה יש להטריף כמ"ש הלב"ש בסוף או' קל"ט ודחה סברת אותו חכם המכשיר יעו"ש.

סעיף קטן מב

מב) אמנם אם הסרכא יוצאת מאמצע הבועא ותחת הסרכא ממש מכוסה הבועא בבשר אבל מסביבות הבועא בכל היקפה ליכא בשר בשום מקום ונמצא דבשר המכסה אמצעית הבועא הוא מופסק בכל צדדיו משאר בשר הריאה אם שייך לומר כיון דמקום יציאת הסרכא מכוסה בבשר כשר או דלמא כיון דמופסקת מכל הצדדין טרפה וצ"ע. מק"מ סוף או' יו"ד. זב"צ או' ל"ז. ונראה דיש להחמיר כיון דבלא"ה י"א דלא חשיב כיסוי אלא א"כ מכסה בשר הריאה את כל הבועא כמ"ש באו' הקודם. ומה שהכשרנו באו' הקודם בהפ"מ אם אינו מכסה מקום כל הבועא ה"ד אם מחובר אותו כיסוי לבשר הריאה מן הצד. וכ"כ זב"צ שם.

סעיף קטן מג

מג) אם הבועא הזאת בלי נפיחה יש לה מלמטה מראה ריאה זה תלוי בראיית העין אם למראית עיני הבקיאים הכל הוא מהבועא ואם תתרפא הבועא לא ישאר שום גבשושית כשרה ואם לאו הוי ביעא על גבשושית משום דקודם נפיחה ג"כ יש מלמטה מראה ריאה ודאי יש לחשוש שמא היה שם גבשושית ואח"כ צמח עמיה בועא ולכן תלוי במראית עיני הבקיאים ואם לאו טרפה דהו"ל תר"ל ואם יש להסתפק בזה צריך להכנופי לכל הבקיאים ואם יסכימו כולם שא"א לשים בקי להבחין ולהכיר דבר זה יש להכשירו אבל אם יכול להיות שיש שום בקי שיבחין דבר זה הו"ל ספק חסרון ידיעה ולא מקרי ספק וטרפה. לב"ש או' קל"ג וקל"ד וקל"ה וקל"ו בדיני תר"ל על השמ"ח ובלב"ש שם. זב"צ או' ל"ח.

סעיף קטן מד

מד) מורסא או טינרי העומדת על הגבשושית כשרה. שמ"ח או' ד' מש"ז בדיני תר"ל או' ג' ענ"ה סי' ט"ז או' ע"ו. ביא"ב בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ח' בי"צ שם או' ו' זב"צ או' ט"ל. ומיהו כתב שם ביא"ב דצריך שלא להיות גבוה מפרק אמצעי של אגודל אבל מדברי המש"ז והבי"צ שם משמע דאפי' גבוה הגבשושית ט"ד ויש עליו מורסא או טינרי כשרה וכ"מ ממ"ש לקמן או' מ"ז דדוקא בועא אוסרת בגבוה ולא מורסא וטינרי יעו"ש.

סעיף קטן מה

מה) וכן טינר או מורסא העומדת במקום המשמעת קול כשרה דבועא אמרו דאוסרת ולא מורסא וטינרי. מש"ז שם. ענ"ה שם. זב"צ או' מ'.

סעיף קטן מו

מו) מראה כשרה על הגבשושית טרפה משום תר"ל. שמ"ח שם. מש"ז שם או' ד' ענ"ה שם או' י"ז. זב"צ או' מ"א.

סעיף קטן מז

מז) בועא על הגבשושית דטרפה ה"ד גבשושית כט"ד ובועא עליה אבל פחותה מט"ד ובועא עליה לא הוי תר"ל וכשרה. מש"ז שם או' ב' לב"ש סי' ל"ה אי' קכ"ו. ענ"ה שם או' י"ד. בי"צ שם. אי"צ סי' ך' בלק"י או' ח' זב"צ או' מ"ב. וכתב שם הלב"ש דאפי' כט"ד ובועא עליה דמטרפינן אינו אלא משום דאזלינן לחומרא יעו"ש. זב"צ שם.

סעיף קטן מח

מח) והא דבועא על הגבשושית טרפה ה"ד בעומדת מגבה אבל גבשושית מקמא ובועא עליה כשרה אפי' אם אם היא יותר מט"ד דלא הוי רעותא. וכתב דהגם דהמש"ז או' ג' נסתפק בזה היינו משום דאזיל לשטתיה דס"ל דיתרת מקמא מיקרי רעותא אבל לדידן דיתמ"ק אינו רעותא פשיטא דאין להחמיר בגבשושית כלל מקמא. וכ"כ פת"ב בדיני תר"ל סי' ט"ל או' ל"ח. בי"צ בדיני תר"ל לסי' ל"ה אי' ז' אי"צ בלק"י שם. זב"צ או' מ"ג.

סעיף קטן מט

מט) גבשושית באונא העליונה מקמא ובועא עליה יש להסתפק בה. לב"ש שם. בי"צ שם. וא"כ יש להטריף מספק. זב"צ או' מ"ד.

סעיף קטן נ

נ) בועא על יתרת בדרי דאוני או ס"ת אי שאר רעיתא העומדים על יתרת בדרי דאיני כשרה כי אין זה מקרי תר"ל. לב"ש שם או' צ"ב ודחה דברי האוסרים בזה. בי"צ שם אי' א' אי"צ סי' כ"א בזב"ת או' ז' שבאי' מ"ד. זב"צ או' מ"ה.

סעיף קטן נא

נא) אבל יתרת מקמא שיש עליה בועא או ס"ת או שאר רעותא טרפה. לב"ש שם או' ק"ז. בי"צ שם או' ב' אי"צ בזב"ת שם. זב"צ אי' מ"ו.

סעיף קטן נב

בנ) טינרי הייצא מתוך יתרת מקמא יש להכשיר. לב"ש שם או' ק"ט. אי"צ בלב"ת שם או' ח' זב"צ אי' מ"ז.

סעיף קטן נג

גנ) סרכא תלויה מלאה דם טרפם. בית אפרים סי' י"ט. פ"ת או' ב' זב"צ או' מ"ט. וכן סרכא תלויה מלאה מים טרפה. תו"ז סי' ע"ז או' ד' ועיין לקמן סי' ט"ל אי' קס"ז ומשם ואילך.

סעיף קטן נד

דנ) יתרת מגבה והיא פחותה מט"ד ובועא עליה יש להטריף. מש"ז בדיני תר"ל או' ב' ענ"ה סי' י"א או' י"ב אבל יתרת מקמא פחות מט"ד ועליה בועא יש להכשיר. ענ"ה שם. זב"צ או' ן'.

סעיף קטן נה

הנ) [סעיף ג'] אם יש בה שתי אבעבועות סמוכות זו לזו אסורות וכו' חולין מ"ז ע"א. ופרש"י דאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלה הנקב את הבועות הללו סביביו. והרמב"ם פ"ז מה"ש כתב הטעם מפני שהדבר קרוב הרבה שיש נקבים ביניהם ואין להם דרך בדיקה. והר"ן כתב דכיון דסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת את חברתה סופי של עור לינקב והרי הוא כאלו נקב מעכשיו וכ"כ הרשב"א. והב"ד ב"י. ש"ך סק"ו. ויש להחמיר ככל הפירושים שפ"ד או' ו' שמ"ח או' ו' זב"צ או' נ"א. והנ"מ בין הני פירושים הוא אם בתחתיהם הם סמוכות והולכין ומתרחבין לרש"י ולר"מ טרפה ולהרשב"א כשרה ואם בתחתיהן מרוחקין כרוחב קש ולמעלה סמוכין להרשב"א טרפה ולרש"י והר"מ כשרה. מש"ז או' ד' וא"כ לפי מ"ש דיש להחמיר ככל הפירושים צ"ל מרוחקים בתחתיהם ולמעלה מהן. וכ"כ השמ"ח שם דיש להחמיר כשתי הסברות שלא להכשיר כ"א בדלא נגעי אהדדי למעלה ויש הפרש בשרשם שיעור הנז' וצריך שאותו הפרש יהיה לו מראה ריאה ולא מראה מוגלא או מראה אחרת אפי' מהכשרות שית' לקמן סי' ל"ח. וכ"כ הבי"צ ח"ב או' א' ובספרו אי"צ סי' ט"ז או' ב' מז"ה סי' ל"ב או' א' ואו' ב' קומץ כלל כ"ב או' א' זב"ר סי' י"א או' א' ועיין לקמן או' צ"א.

סעיף קטן נו

ונ) ושיעור הרחקת שורשם הוא כרוחב קש דק שיוכל למצוא ובהפ"מ אם אין רחוקים כ"א כב' שערות די. שמ"ח שם. בי"צ שם בעמ"ז או ב' מז"ה שם או' א' אי"צ שם. קומץ שם. זב"ר שם. והוא לפי שיש פלוגתא בזה כמ"ש לקמן או' ץ' אם הוא כרוחב קש או כב' שערות וע"כ כתבו להחמיר כרוחב קש יבהפ"מ להקל כב' שערות יעו"ש.

סעיף קטן נז

זנ) ומ"ש הרמ"א בהגה סוף סעי' זה דבועי וטינרי סמוכים זה אצל זה כשר כתב הט"ז סק"ד דזוהי כסברת רש"י שכתבנו באו' הקודם ולא כרשב"א ור"ל ולכן יש להחמיר. מיהו הש"ך בנה"כ כתב דאפי' לרשב"א ור"ן כשר. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. בל"י או' ט"ז וכתב וכן נוהגין. וכ"כ זב"צ או' ק"י דכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א. אבל דעת הפר"ח או' י"ח לאסור. וכ"כ הלה"פ או' כ"ג. שה"מ או' ך' וכ"כ השמ"ח או' י"א אלא שכתב דאי לא נגעי למעלה אעפ"י שאין הפרש בשרשם כ"א כחוט השערה יש להכשיר ובהפ"מ אפי' אין בשרשם הפסק כלל רק דמשפעין והולכין עד דלא נגעי משורש ואילך להדדי כלל יש להכשיר. וכ"כ פת"ב או' י"ח. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם או' ה' קומץ שם או' ז' זב"ר סי' יו"ד או' ה'.

סעיף קטן נח

חנ) שם. אם יש בה ב' אבעבועות סמוכות זו לזו אסורות וכו' ואין שיעור לאלו הבעבועות וכמו שהנקב פוסל במשהו אף הבעבועות פוסלין במשהו. צידה לדרך מאמר י"ב כלל א' פ"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ט' פת"ב או' ח' מז"ה שם או' א' תו"ז סי' ך' או' א' קומץ שם או' ב' זב"צ או' נ"ב.

סעיף קטן נט

טנ) וכן יש בועות והוא הנקרא אשכול והיינו בועות קטנות כגרעינין של פלפלין זה אצל זה וזה בדיקתו תחלה נופחין אותה וממשמשין ביד עד שיבא חוט בשר (ולדידן ב' חוטין. תו"ז. ועיין לקמן או' ץ') מפסיק ביניהם ואם לא בא חו"ב מפסיק אז נוקבין א' מהם אי שפכי אהדדי א' היא וכשרה ואם נשארו אפי' אחת מהם מליאה ואין חו"ב מפסיק בינה לבין חברתה שתים הם וטרפה דמה לי תרתי או תלת או ארבע. שו"ג מחו' או' ז' זב"ת או' י' תו"ז שם או' ך' וכתב וכן הוא מנהגינו. זב"צ שם וכתב וכ"ה מנהג עיר בגדאד יע"א.

סעיף קטן ס

ס) אל גדר"י (והוא כמו בועות קטנות) נדון כתרי בועי דסמיכי דאפי' בני אדם שיש להם מזל מתים בו והוא שיהיה גדול קצת. זבחים שלמים משם מהריב"ע ומהרב"ץ. ומנהג בגדאד יע"א כשיהיה גדר"י בריאה ומראהו כמראה בשר אזי ממשמשין הרבה בבשר הריאה ואם עלה על הגדר"י בשר הריאה מכשירין ואם ע"י מו"מ לא עלה עליהם בשר הריאה אזי ממשמשין בגב הסכין בריאה בנחת לאט לאט עד שמביאין על הגדר"י בשר הריאה ומכשירין וכן אם ע"י המשמוש חזר למראות הכשרות מכשירין ואם אפי' משמשו בגב הסכין לא יכלו להעלות בשר הריאה על הגדר"י וגם לא חזר למראות הכשרות מטריפין. זב"צ או' נ"ג.

סעיף קטן סא

סא) בועא א' בריאה דעוף יש להכשיר אם אינה בשפולי ולא מעבר לעבר. דע"ק או' א' מק"מ או' ה' זב"צ או' נ"ד.

סעיף קטן סב

סב) גם אם יש הרבה בועות קטנות בריאה דעוף אף שנראה עתה שאינם סמוכות יש לחוש שהיו סמוכות וע"י משמוש היד נתפרדו כי שכיח שהם סמוכות. דע"ק שם. מק"מ שם. זב"צ או' נ"ה.

סעיף קטן סג

סג) תרי בועי בתוך החתוך או במצר החזה אם אין חו"ב מפסיק ביניהם טרפה ואם יש סרכא שנסרכא על שתיהם כשרה דמגין הוא כיון שהיא בחתוך או במצר החזה אבל אם נסרכא לאחד מהם ואחד מהם לא יש סרכא ואפי' קצת ממנה מגולה טרפה. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד ואו' י"א. שו"ג מחו' או' ב' תו"ז סי' כ"ב או' א' זב"ש או' ט' זב"צ או' נ"ז. ועיין לקמן סי' ט"ל או' ע"ה.

סעיף קטן סד

סד) תרי בועי הסמוכות זו לזו בלי חו"ב מפסיק ביניהם והם סמוכות לדופן רחב ויש מכה בדופן טרפה אבל בועא א' עם סרכא לדופן רחב ומכה בדופן כשרה בלי בדיקה דבועא א' כגוף הריאה חשבינן לה והסרכא תלינן במכה. שו"ג מחו' או' ד' תו"ז שם או' ד' זב"צ או' נ"ט ואו' ס'.

סעיף קטן סה

סה) אם נדבקו ב' אונות או אומא ואונא ע"י בועא נופחין אותה אם היא בתוך החתוך כשרה ואם לאי טרפה. כנה"ג שם או' ט"ו. שו"ג מחי' או' ה' זב"ש או' כ"ד. זב"צ או' ס"א.

סעיף קטן סו

סו) וכן אם יש בועא באונא או באומא ויש חלל תחתיה כשיעור שיכול להעביר מחט נידון כמינה ובה וטרפה. כנה"ג שם. שו"ג שם. ואנן בדידן ס"ל דטרפה משום בועא הנקלפת כמ"ש לעיל או' י"ד דכיון דיש חלל תחתיה לא גרע מבועה הנקלפת. זב"צ או' ס"ב.

סעיף קטן סז

סז) שם. ואם היא א' ונראית כשתים וכו' שיש כמין סדק באמצעיתה. רש"י חולין מ"ז ע"א. שמ"ח או' י"ג. פת"ב או' כ"ז. ביא"ב בלב"ת או' ז' מז"ה סי' ל"ב או' ח'.

סעיף קטן סח

סח) שם. ואם היא א' ונראית כשתים נוקבים אותה וכו' ואם שופכות למקום א' וכו' ואף בשפכי אהדדי כתב רש"ל פא"ט סי' כ"ז בשם מהרי"ל דצריך בדיקה אם הם בכיס א' ואם הם בב' כיסים ויש הפסק ביניהם טרפה דחיישינן לנקיבת הריאה. וכ"כ בהגמ"ר דתרתי בועי דסמיכי לית להו בדיקה אפי' שפכי להדדי וכ"מ בבדיקות הר"ץ. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ח' לה"פ או' ט' בל"י או' ו' כריתי או' ד' שמ"ח או' י"ג. פת"ב או' כ"ח. בי"צ ח"ב או' ד' ביא"ב בשפ"ז או' ז' מז"ה שם. קומץ סי' כ"ב או' ט' זב"ר סי' י"א או' ז' ואם לא בדק אם יש שני כיסים ונאבדה הריאה יש להקל ולהכשיר אבל אם לא בדק אי שפכי אהדדי טרפה. שמ"ח שם. פת"ב או' כ"ז ואו' כ"ח. בי"צ שם. ביא"ב בלב"ת או' ז' מז"ה שם. קומץ שם. זב"ר שם במוספים או' יו"ד ואו' י"א.

סעיף קטן סט

סט) אבל בס' משפטים ישרים כתב דלאו דוקא א' ונראית כשתים אלא אפי' הם שתים ממש ונראות שתים אי שפכי אהדדי כשרה. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' כ"א בשם מהרי"ס. שו"ג מחו' או' ו' וכתב וכן נהגי האידנא כדברי מהרי"ס ויש לו סמך מר' גרשון וסמ"ק שכתבו הכי. זב"ת או' ו' תו"ז סי' כ"א או' ג' וכתב והכי נהוג ולא קפדינן אכיסי. זב"צ או' ס"ד וכתב וכן המנהג בעירם. וא"כ היכא דנהוג להוג.

סעיף קטן ע

ע) בועא ע"ג בועא שעומדין זה על זה בין שפכי זה לזה או לא ואף במ"ז טרפה בכל מקום משום די"ל שבועא התחתונה ניקבה ועלה עליה העליונה והו"ל העליונה קרום מחמת מכה שאינו קרום. קומץ שם או' י"ג. זב"צ או' ס"ז.

סעיף קטן עא

עא) שם. אבל אם הם צמחים קשים וכו' וה"ה במלאות רוח דכשר. ב"ח. ש"ך סק"ט. כנה"ג הגב"י או' ל"ה. לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. מיהו דעת הפר"ח או' ט' לאסור גם במלאות רוח והשמ"ח או' ט' כתב דדינם כמליאות מ"ז ולנוהגים לאסור במ"ז כדברי הש"ע אין להכשיר גם במליאות רוח. וכ"כ פת"ב או' ט"ז. אבל דעת השפ"ד או' ט' כדברי הש"ך וכתב ליישב דברי הפר"ח והתב"ש או' י"ט שהקשו על דברי הש"ך הנז' יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' ס"ח הגם דמנהגם להטריף במליאות מ"ז כדבר הש"ע מכשירים במליאות רוח כדברי הרבנים הנז' ועיין לקמן או' ק"ג.

סעיף קטן עב

עב) מעשה שהיו תרי בועי דסמיכי הא' בועא כדינא מליאה מוגלא והשנית היתה ספק אם מליאה רוח שלא יכלו לעמוד עליה והנה פשוט אם בועא א' מליאה מוגלא והשנית מליאה רוח דכשרה דמה לי אם שניהם מלאים רוח או א' מהם כיון דלסברת המכשירין לא מקרי בועא הויא כמאן דליתא ונשארה בועא המליאה מוגלא לבדה. אמנם בנ"ד יש להטריף משום דהוו ס"ס להחמיר ספק אם הלכה כמ"ד מלאה רוח טרפה ואת"ל דכשרה שמא זה הבועא היתה מלאה מים כיון דהיא ספק ומשו"ה טרפה דתרי בועי דסמיכי דינא דגמ' זב"צ או' ס"ט. והיינו לפי מנהגם שאוסרים במ"ז ומתירים במליאות רוח אבל למנהג שאוסרים במליאות רוח כמו במ"ז אעפ"י שא' מליאה רוח בודאי וא' מוגלא אין להכשיר והוא פשוט.

סעיף קטן עג

עג) שם. אבל אם הם צמחים קשים. פי' ואין שם ליחה כלל וזה הנקרא טינרי (סלע מתרגמינן טינרא) וכשרה אבל אם יש בו ליחה הוי בועא וטרפה. שו"ת הרמ"א סי' ה' ט"ז סק"ו. ש"ך סק"ח. כנה"ג בהגב"י או' ל"ד. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט' שמ"ח או' י"ב. מש"ז או' ו' שפ"ד או' ח' שה"מ סוף או' י"א. זב"ת או' ח' ענ"ה סי' ט"ז או' כ"ה. תו"ז סי' ך' או' ז' וסי' נ"ז או' ב' דע"ק או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ח' בי"צ חלק ה' או' ח' אי"צ סי' י"ט בלק"י או' א' קומץ שם או' ו' זב"ר שם או' ד' זב"צ או' ע'.

סעיף קטן עד

עד) וצריך לבדוק אח"ז ואם לא בדק מחזקינן לה בבועא. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם. אי"צ שם. קומץ שם. דע"ק שם. זב"ר שם. מנ"י ענף ג' או' ב' זב"צ או' ע"א.

סעיף קטן עה

עה) ואם יש הרבה טינרי סמוכות זל"ז צריך לבדוק את כולם ואין לסמוך על בדיקת הרוב אפי' בדיעבד. פת"ב או' י"ז. מז"ה סי' ל"ב ביס"ה או' ו' ופשוט דאי נשאר א' לבד שלא בדקה ליכא חשש כלל. מק"מ או' ל"ה. מיהו הלב"ש או' ס"ה כתב דבטינרי אם לא בדק המיעוט יש להכשיר בדיעבד. והב"ד הבי"צ שם בלב"ת או' ה' ובהפ"מ וצורך גדול יש לסמוך על סברא זו. זב"צ או' ע"ג.

סעיף קטן עו

עו) כשיש הרבה טינרי סמוכות זל"ז ובדק ראשונה שבקצה ראשון ואחרונה שבסוף ונמצאו בהם טיפת ליחה ואמצעיים שביניהם לא נמצא בהם טיפת ליחה אפ"ה טרפה שהטינרי שביניהם לא הוי הפסק. פת"ב שם. מז"ה ביס"ה שם. מק"מ שם. מנ"י שם. זב"צ או' ע"ד.

סעיף קטן עז

עז) הטינר שיש בו טיפת ליחה יש בו חומר בועא וחומר טינרי כגון בסמוכה לבועא למעלה ולמטה יש הפרש קש או נגד בועא בשני אונות הגם שבה טיפת ליחה לא אזל מינה חומר טינר דהא מ"מ מבחוץ היא קשה ומנקבת. לב"ש או' מ' דע"ק או' ו' מק"מ או' ל"ד. זב"צ או' ע"ה.

סעיף קטן עח

עח) ואם הליחה שבטינרי אינה משונה אל מעין מוגלא והיא רק משהו לחלוחית בעלמא יש להקל. דע"ק שם. מק"מ שם. זב"צ או' ע"ו.

סעיף קטן עט

עט) מוגלא רכה כשעוה או כעור קרוש אע"ג שאין בה לחות אינה טינרי אלא בועא. דע"ק שם. מק"מ שם. זב"צ או' ע"ז.

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה