כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר
סימן לו
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] הריאה יש לה שני קרומים ניקבו זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשרה וכו' והטעם כתב בב"י שהרי ב' העורות דבוקים הם זה עם זה ורוח לא יבא ביניהם על הרוב ואפי' את"ל שיכנס הרוח בזה ויוצא בזה כיון שאינם מכוונים זה כנגד זה לית לן בה עכ"ל וטעם האוסרים שכתב בהגה כתב ב"י בשם רי"ו מפני שהרוח נכנס בזה ויוצא בזה. והב"ד ש"ך סק"א.
סעיף קטן ב
ב) שם. ניקבו זה בלא זה וכו' כשרה. שחבירו מגין עליו. וצריך להוציא הריאה ולנפחה ולשום רוק או פושרין במקום הנקב לראות אם אינו מבצבץ כדי שיוודע בבירור שלא ניקב הב' דכל מה שאפשר לברורי מבררין ולא נסמוך האידנא על בקיאותינו. ומ"מ בדיעבד יש להקל אפי' בדלא נפחה כלל רק שידע במראה ובמישוש שאחת שלימה דלא מחזקינן רעותא מקרום א' לב' שמ"ח או' א' הל"פ. פת"ב או' א' בי"צ סי' ל"ו חלק א' או' א' מנ"י או' א' וה"ד כגון שהוציא הריאה לחוץ וראה היטב במראית העין ובמשמוש היד דניקב זה בלא זה יש להקל בדיעבד אבל אם לא הוציא הריאה לחוץ ולא ראה כ"א במשמוש פשיטא דיש לאסור אפי' בדיעבד דא"א להרגיש כ"כ. תב"ש או' א' לב"ש או' ג' פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ב' בי"צ שם בעמ"ז או' ב' ענ"ה סי' י"ג או' א' מנ"י שם. זב"צ או' ח'.
סעיף קטן ג
ג) וכל זה בניקב הקרום האחד ע"י חולי אבל אם ניקב ע"י קוץ או מחט חוששין שמא ניקב גם הקרום השני במקום זה ואין אנו בקיאין בבדיקה וטרפה. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם.
סעיף קטן ד
ד) ואם הוא ספק ע"י חולי או קוץ כתב הלב"ש בהגהתו לשמ"ח שם דצ"ע לדינא אי מהני בדיקה אבל המק"מ או' ד' כתב דיש להכשיר דמחט וקוץ לא שכיחי בריאה ובסתמא תלינן בחולי יעו"ש. זב"צ או' י"א.
סעיף קטן ה
ה) שם בהגה. ויש מטריפין בניקבו זה שלא כנגד זה וכו' וכ"כ הב"ח בשם כמה פו' וכתב דהכי נקטינן ודלא כב"י שפסק בש"ע להקל. וכ"כ הש"ך בנה"כ בשם כמה פו' דלא כרש"ל. וכ"פ הפר"ח או' א' בל"י או' או' א' שו"ג או' ב' שמ"ח או' ב' שפ"ד או' א' חכ"א כלל יו"ד או' א' פת"ב או' ב' בי"צ שם או' ב' אי"צ סי' כ"ט או' א' קומץ כלל ז' או' א' זב"ר סי' ה' או' א' מנ"י או' ג' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ו
ו) ומיהו אפי' ליש מטריפין ה"ד אם שניהם מרוח א' אבל בשני רוחות כשרה. ט"ז סק"א. פר"ח שם. לה"פ או' א' אמנם הש"ך בנה"כ כתב להשיג על דברי הט"ז הנז' ודעתו דאפי' בשני רוחות דהיינו א' מגבא וא' מקמא אין להכשיר וכ"כ הבל"י שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. פת"ב שם. בי"צ שם. זב"ר שם. אי"צ שם. מנ"י שם. ומיהו בזה שאין שני הנקבים מרוח א' או שהם בשני אונות יש להקל בהפ"מ ע"י שיבדוק בנפיחה ולשום רוק או פושרין במקום הנקב שבעליון לראות אם מבצבץ שם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ב' קומץ שם או' ב' זב"ר שם במוספים או' ב' מנ"י שם.
סעיף קטן ז
ז) ומיהו אם ניקב זה בערוגה ימין וזה בערוגה שמאל ליכא למיחש למידי. תב"ש או' ג' שפ"ד שם. ביא"ב בשפ"ז או' ב' בי"צ שם בתה"ב או' א' ודינו כדין ניקב זה בלא זה המבואר לעיל. פת"ב שם. קומץ שם. מנ"י שם. ועיין לעיל או' ב'.
סעיף קטן ח
ח) ואם קורט דם בעליון או נגדה בדופן אעפ"י שלא ניקב אלא קרום התחתון טרפה דודאי ניקב קרום העליון. בדיקות כ"י למהר"י פיגון. וכתוב בהגה שם דאפי' ניקב העליון לבד היא טרפה דמהיכן בא הדם אם לא ניקב גם התחתון דבקרום העליון לבד אין שם דם. וצריך שתדע שאותו דם הוא מעופש מחמת מכה. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. שו"ג סוף או' ב' שה"מ או' ו' זב"ת או' ו' ענ"ה סי' י"ג או' ט' זב"ר שם ובתמידים או' א' זב"צ או' י"ח.
סעיף קטן ט
ט) שמעתי מפי אומן בקי בשם רבני שאלוניקי דלפעמים נמצא בריאה כדמות נחש ומכנים אותו בשם וכו' על שם שהוא דומה לנחש וזה לפעמים נמצא על גוף האדם ונקרא וכו' וזה נמצא בריאה בין ב' הקרומות וראשו שקוע בריאה מבפנים וזנבו יוצא למעלה מן הריאה מבחוץ ולפעמים בהפך ובחיי הבהמה הוא דבר חי ובמיתת הבהמה הוא ג"כ מת ולפעמים נעשית מוגלא ובולט לחוץ ופסקו דבענין זה טרפה דהא ניקבו שני הקרומים א' תחת הראש השקוע בתוכו והחיצון מצד הזנב היוצא לחוץ או להפך ואעפ"י שהרשב"א ס"ל ניקב זה שלא כנגד זה כשרה משום ששני הקרומים דבוקים זה בזה ורוח לא יבא ביניהם הכא שאני שהרי במקום רביצת זה הנחש הוא חלול והרוח נכנס בזה ויוצא בזה ואינו יכול להדבק לעולם. בני חיי בסי' זה בהגה"ט או' א' שו"ג מחו' או' ד' מחב"ר או' א' ענ"ה סי' י"ג או' ב' תו"ז או' ר' סי' פ"ז או' ט' מנ"י בלק"י או' י"ט. זב"צ או' ב' ונראה מדברי הרב ז"ל שזהו נחש ממש שהוא כמו תולע ארוך ומעוקם שבחיי הבהמה הוא רוחש ועושה חלל בריאה אך מה שנמצא אצלינו כמו טינר קשה בריאה והוא מעוקם כמו נחש וגם יהיה ראשו א' שקוע וראשו א' בולט ואין מקומו חלול אין זה נחש דמיירי ביה הרב דזה הוי טינר ושרי. זב"צ שם.
סעיף קטן י
י) [סעיף ב'] אפי' נגלד קרום העליון כולו וכו' כדאיתא בגמ' (חולין מ"ו ע"א) האי ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה. ופירש"י דאגליד שניטל קרום העליון והופשט. כאהינא סומקא שנשארת בקרום התחתון והיא כתמרה אדומה עכ"ל.
סעיף קטן יא
יא) שם. אפי' נגלד קרום העליון כולו וכו' וה"ה אם יש לקותא בכל עור העליון וקולפין שבתחתון אין שום לקותא דינו כנגלד ודוקא בהפ"מ. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ג' ביא"ב בלב"ת או' ב' בי"צ ח"א לסי' ל"ו בתה"ב או' ב' קומץ כלל ז' או' ו' זב"ר שם במוספים או' ג' ומיהו לא עדיף מנגלד ובעי בדיקה ושיקלוף תחלה העור הלקוי ויבדוק אח"כ אי מבצבצא כמו בנגלד. לב"ש סוף או' יו"ד. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם.
סעיף קטן יב
יב) שם. אפי' נגלד קרום העליון כולו וכו' ורובו ככולו. פת"ב או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' ב' אי"צ סי' כ"ט או' ב' קומץ שם או' ד'.
סעיף קטן יג
יג) שם. אלא שצריכה בדיקה. ובהא אנו בקיאין בבדיקה זו. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ב' וכתב ודלא כהט"ז. לה"פ או' ב' שמ"ח או' ג' מש"ז או' ב' שו"ג או' ז' לב"ש או' י"ג. חכ"א כלל יו"ד או' ב' מקום שמואל סי' ט' פ"ת או' א' ענ"ה סי' י"ג או' ג' תו"ז סי' ל"ג או' ד' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן יד
יד) נולד קרום העליון ונמצאו בה תולעים או לקחה זאב והחזירה נקובה ולא נבדקה שמעתי בודקים מטריפין אמנם נראה דיש להכשיר כיון שא"צ בדיקה מדינא. כנה"ג בהגב"י או' ז' בשם מהרש"ג. שה"מ או' ו' פר"ת או' ב' זב"ת או' ד' תו"ז סי' ל"ג או' ה' אמנם הט"ז סי' ט"ל סק"א כתב דאם לא נבדקה ונתברר שאין בה נקב טרפה. וכ"כ התב"ש או' ה' דכ"מ מסתימת לשון הש"ע והפו' דהאי בדיקה לעיכובא היא ואם לא בדקוה טרפה. וכ"כ השפ"ד או' ב' חכ"א כלל יו"ד או' ב' לב"ש או' י"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' ד' ענ"ה סי' י"ג או' ג' אי"צ סי' כ"ט בלק"י או' ד' זב"צ או' ה'.
סעיף קטן טו
טו) והבדיקה הוא כך שינפחנה תחלה כראוי לראות ששלמה היא ועולה בנפיחה בכל מקומותיה ואח"כ ישימה במים פושרים דוקא דהיינו שיהיו כחמימות הרוק בצאתו מהפה או קצת קרים יותר מזה דאם ישימה במים חמים או צוננים יסתם הנקב וינפח בה כראוי בכדי שידע שאין בה נקב משהו שאם יהיה בה נקב משהו יבצבצו המים ואם לא נבדקה כך טרפה מספק. שמ"ח שם. ענ"ה שם. פת"ב או' ג' בי"צ שם או' ג' קומץ שם או' ד' אי"צ סי' כ"ט או' ב' זב"ר סי' ה' או' ב' מנ"י או' ה' מיהו הלב"ש או' י"א כתב דא"צ בדיקה בפושרים אלא בנפיחה לחוד ומ"מ סיים שלכתחלה מצוה לשמוע דברי התב"ש ובדיעבד אם נבדק בנפיחה לחוד כשר יעו"ש. וכ"כ פת"ב שם דבמקום הפ"מ יש לסמוך להקל אם לא בדק בפושרין רק בנפיחה לבד ועלתה כראוי וא"א לבדקה עוד בפושרין שנקרעה או נאבדה וכדומה. וכ"כ ביא"ב בלב"ת או' ג' קומץ שם. מנ"י שם.
סעיף קטן טז
טז) ואם לא נגלד רוב הריאה רק מקצת הקרום העליון בלבד לכתחלה צריכה בדיקה כמו בנגלדה רובה ואם עבר ולא בדקה רק ע"י הראייה והמישוש נודע לו שקרום השני שלם ע"ד שנת' לעיל או' ב' כשר. פת"ב שם. זב"ר סי' ה' או' ב' ובמוספים שם או' ה' קומץ שם או' ז'.
סעיף קטן יז
טוב) אם הושמה ריאה זו פ"א במים חמין שוב אין מועיל בדיקת פושרין אם לא לצורך גדול. ואם לא הושמה מתחלה כ"א במים קרים יש להכשיר בהפ"מ ולבדוק שנית בפושרין אבל אם הושם עליה פ"א משקה חריף כמו יי"ש או חומץ וכדומה תו אין לה בדיקה אף לצורך גדול. קומץ שם או' ה'.
סעיף קטן יח
חי) שם הגה. ומיהו אם נמצא בועה על מקום שנקלף וכו' אפי' בועה של מים זכים. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ד' שמ"ח או' ד' שפ"ד או' ג' שה"מ או' ד' זב"ת או' ה' חכ"א כלל יו"ד או' ד' פת"ב או' ז' בי"צ ח"א לסי' ל"ו או' ד' גבעת שאול סי' מ"א וכתב דהו"ל תר"ל ודמי למ"ש מור"ם סי' ל"ז סעי' ב' זולת מוהר"ש גאון שהביא הכנה"ג בהגב"י או' ה' דמכשיר והמנהג להטריף כדעת רובא דרובא דהפו' המטריפים יעו"ש. תו"ז סי' ל"ג או' ז' זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן יט
יט) ספק נגלד ויש עליו בועה כשר די"ל ספק תר"ל לקולא. דע"ק או' ה' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן כ
ך) אם נמצא טינר ע"ג גלודה כשר מדלא קאמר רבותא טפי. מק"מ או' י"ח. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן כא
כא) אפי' נגלד פורתא ונמצא במקום הגלד בועה במים זכים טרפה. תב"ש או' ד' חכ"א שם או' ב' פת"ב או' ז' בי"צ שם או' ד' זב"צ או' ט"ז. וה"ה ניקב קרום א' לבד בלי חסרון דינו כנגלד פורתא ואם נמצא במקום זה בועה אפי' במים זכים טרפה משום תר"ל. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם: בי"צ שם בתה"ב או' ה' חו"ד או' א' זב"צ שם.
סעיף קטן כב
כב) אם נמצא קמט על מקום שנגלד הו"ל תר"ל וטרפה. שו"ת בית אפרים סי' י"א. תו"ז סי' ל"ג או' ו' וכתב והכי נקטינן. זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כג
כג) אם יש סרכה אפי' תלויה על מקום שנקלף טרפה אפי' במקומות שעושים נפיחה. כנה"ג בהגב"י או' ח' ימין משה. שה"מ או' ה' ענ"ה סי' י"ג או' ח' זב"צ או' י"ט. מיהו פת"ב או' י"ב כתב שאם הסרכה עוברת ע"י מיעוך ומשמוש בנחת ובדק ולא בצבץ יש להכשיר ואם אינה עוברת ע"י מיעוך ונראה לעין שהסרכה התלויה יוצאת מקרום התחתון יש להטריף ואם אחיזתה בקרום העליון אצל מקום הגלד יש להכשיר בהפ"מ. וכ"כ בספרו בית אפרים בתשו' סי' יו"ד. בי"צ שם בתה"ב או' ב' ודוקא נגלד פורתא אבל נגלד רובא וסרכה תלויה לא מהני מיעוך כיון דנגלד רובה צריכה בדיקה דוקא וא"כ אם סרכה תלויה הו"ל תר"ל. בית אפרים בתשו' שם. בי"צ בתה"ב שם. והיינו לנוהגין להתיר במשמוש ומיעוך כמ"ש סי' ט"ל סעי' י"ג בהגה אבל לנוהגין כדברי הש"ע שם סעי' יו"ד שאוסר במיעוך ה"ה כאן דאין להכשיר אפי' בנגלד פורתא וסרכה תלויה על מקום שנגלד. ועיין לקמן סי' ט"ל או' רט"ו.
סעיף קטן כד
כד) לפעמים ימצא תחת הנגלד דברים המונעים לעבור הרוח כגון דם נצרר או בועא או טינר וכיוצא ראוי להטריף מלבד הטעם דתר"ל שנת' לעיל עוד זאת מצד הנגלד עצמו דלא נבדק בנפיחה מחמת אותו דבר הנמצא שם דמעכב הרוח לעבור ואפשר דאילו לא היה שם אותו דם נצרר או טינר וכיוצא היה מבצבץ שם. תו"ז סי' ל"ג או' ט' זב"צ או' ך'.
סעיף קטן כה
כה) נגלד בריאה וסרכא על גבו לדופן צר (דהיינו לבשר או לבשר ועצם כמ"ש לקמן סי' ט"ל סעי' י"ח) או שהנגלד בחיתוך ומשם סרכא לחיתוך האחר כשר בלי שום בדיקה ודוקא אם מכסה הסרכא כל הנגלד ואם אינה מכסה הסרכא כל הנגלד צריך נפיחה. פרי הארץ ח"א חי"ד סי' ג' תו"ז שם או' יו"ד. זב"צ או' כ"א.
סעיף קטן כו
כו) נגלד בריאה וסרכא על גבו לדופן רחב עם מכה כשרה וא"צ בדיקת נפיחה. ואע"ג דהסרכא תלינן במכה והנגלד היה צריך בדיקת נפיחה כדינו מ"מ כיון דמפריקין הסרכא מן הדופן בסכין דלא חליש פומה וע"י טורח בהיות הבהמה בארץ סגורה דא"א לכוין מסתברא לתלות דמחמת הסכין ניקבה וא"צ לבדיקה וכן מנהגינו להכשיר. תו"ז שם או' י"א. זב"צ או' כ"ב.
סעיף קטן כז
כז) אם נגלד מקצת קרום העליון ובדק בצלעות כנגד מקום הנגלד ונמצא שם מכה בדופן יש להכשיר אבל אם נמצא שנשבר הצלע אעפ"י שחזר ונקשר ואין עוקץ בשבירה אם הגלד מכוון כנגד השבר שמראין הדברים שמחמת השבר נגלד יש להטריף שאנו חוששין שניקב גם השני אלא שאינו ניכר ואצ"ל אם מאומד הדעת הגלד הזה מהשבר בא כגון שנראה לעין שנקרע בחוזק ואינו שוה הקצות שטרפה. פת"ב או' י"ג. ביא"ב בלב"ת או' ג' שבאות ד' בי"צ שם בתה"ב או' ג' שבאו' ו' קומץ כלל ז' או' ז' אי"צ סי' כ"ט בזב"ת או' נ"ג. זב"ר סי' ה' או' ב' מנ"י ענף א' או' ב' מיהו התו"ז שם או' י"ב ואו' י"ג כתב דאם אין עוקץ במכה יש להכשיר וכתב דכן מנהגם יעו"ש והב"ד זב"צ או' כ"ג. ויש להחמיר כשנמצא גלד בריאה נגד הדופן לעיין בצלעות נגדו ואם לא בדק יש להכשיר. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם. אי"צ בזב"ת שם. זב"ר שם. מנ"י שם. זב"צ שם.
סעיף קטן כח
כח) ואם אין הנגלד מכוון כנגד השבר אלא רחוק מכנגדו טפי מד' אצבעות כשר בבדיקה והיינו שמשערין אחר נפיחה תהיה רחוק טפי מד' אצבעות. מק"מ או' ג' זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן כט
כט) קרע בבשר שבין הצלעות נגד נגלד וידוע שנעשה הקרע ע"י נגיחת קרן דחברתה אף דעור החיצון דבהמה שלם חמיר כשבר צלע נגד נגלד. מק"מ שם. זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. כי הוי כקרום שעלה מחמת מכה. כלומר שקרום התחתון הוי קרום שעלה מחמת מכה. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד'.
סעיף קטן לא
לא) שם בהנה. י"א אם נפשו הריאה ונקרע הקרום מחמת הנפיחה טרפה. ומיירי שנפחוה כדרכה אבל אם נפחוה יותר מדאי כשרה דאמרינן בעודה בחייה לא היתה כ"כ וכן מעשים בכל יום שמכשירים. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' פר"ת או' ג' בל"י או' ה' שמ"ח או' ה' שפ"ד או' ה' פת"ב או' י"ד. בי"צ סי' ל"ו חלק ח' או' ג' קומץ כלל ח' או' א' זב"ר סי' ה' או' ג' מנ"י ענף ב' או' א' זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לב
לב) וה"ה אם נפחוה מחמת איזה רעותא הצריך בדיקה כגון מראם וכדומה שנמצא בה קודם נפיחה ואחר שנפחוה הלכה לה הריעותא ונקרע הקרום אם במקום הריעותא או סמוך לו נקרע יש להטריף שאני אומר מחמת ריעותא וחולי שבמקום זה נקרע אבל אם נקרע במקום אחר שלא היה שם ריעותא כלל יש להכשיר כיון דנפחוה יותר מדאי. שמ"ח שם. פת"ב שם. לב"ש או' ך' וכתב דמה שגמגם בזה השפ"ד וכתב דיש לאסור יש ליישב קושייתו בקל וכדאי הם התב"ש והכו"פ לסמוך עליהם יעו"ש. וכ"פ הבי"צ שם. קומץ שם או' ב' זב"ר שם. מנ"י שם או' ב' זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן לג
לג) וה"ה אם היה שם ריעותא שאינה מטרפת ונפחיה ונקרע במקום הריעותא או סמוך לה ממש דטרפה ודוקא כשעדיין הריעותא עומדת בעת שנקרע אבל אם הריעותא עברה ונקרע כשר אבל בריעותא המטריף אף כשחלפה הריעותא בעת שנקרע טרפה כשנקרע במקום הריעותא או סמוך לה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. בי"צ שם בתה"ב או' ב' קומץ שם. ואם נקרע רחוק כרוחב קש דק ממקום הריעותא כשר ובהפ"מ אפשר להתיר אם אין רחוק שם רק כרוחב ב' שערות. פת"ב שם. קומץ שם. מנ"י שם. זב"צ שם.
סעיף קטן לד
לד) וזה שהטרפנו בין בריעותא שאינו מטריף בשלא עברה ובין בריעותא המטריף כשעברה ה"ד בנקרעו שני הקרומים אבל נקרע א' מהם כשר. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם או' א' זב"ר שם. מנ"י שם. זב"צ או' ל'.
סעיף קטן לה
לה) אמרינן בסמוך דאם נפחוה מחמת רעותא והלכה לה הרעותא ונקרע הקרום רחוק משם דכשרה. לא בעינן דתלך הרעותא לגמרי ד"מ כגון שהיתה מראה פסולה ותחזור למראה ריאה אלא כיון דחזרה לה למראה הכשרה יש להכשיר משום דנקרע במקום אחר. הרב יד שאול הנד"מ והגם דיש לגמגם בראייתו מ"מ הדין דין אמת וכ"מ שכן דעת המק"מ או' ל"א יעו"ש. זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן לו
לו) ואם נפחוה כדרכה ועייני בה שאינה מבצבצת ולא רפתה רוח הבודק ונפח בה עוד יותר מדאי עד שנקרעה יש להתיר. פת"ב או' ט"ז.
סעיף קטן לז
לז) אם נמצא רעותא כגון מראה וכיוצא בו ונפחו לריאה והלכה הרעותא עי"ז ונשארה כך נפוחה לפי שקשר פי הקנה ונקרעה מעצמה יש להחמיר ולהטריף במקום שאין הפ"מ אף בנקרע שלא במקום הריעותא ובמקום הפ"מ יש להכשיר אף בנפיחה כדרכה אם לא נקרעה עד שקשר פי הקנה. ואין להחמיר כ"א כשנקרעה תיכף סמוך לנפיחה מקשירת פי הקנה אבל אם שהתה קצת אחר שנפח וקשר הקנה זמן מה ונקרעה אין לחוש. פת"ב או' י"ז.
סעיף קטן לח
לח) [סעיף ג'] ניקבה ועלה בו קרום ונסתם טרפה. ואפי' סתימה עבה וחזקה טרפה. רש"י חולין מ"ג ע"א. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' פר"ת או' ד' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' שמ"ח או' ו' זב"ת או' ח' פת"ב או' י"ח. ביא"ב בשפ"ז או' ו' זב"ר סי' ה' או' ד' מנ"י ענף ג' או' א' זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן לט
טל) וה"ה בכל הנקובים אין הקרום סותם. רש"י שם. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. זב"ת שם. ועיין לקמן סי' מ"ו סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן מ
מ) ואפי' נפחו הריאה ולא מבצבץ במים במקום הנקב הזה טרפה משום דהקרום שנתקרם ע"ג המכה הזאת הוא דסותם ואינה סתימה משום דסופו להתפרק. כנה"ג בהגה"ט או' ב' שו"ג או' יו"ד. שה"מ או' ז' ענ"ה סי' י"ג או' יו"ד. זב"צ או' ל"ב.
סעיף קטן מא
מא) [סעיף ד'] ריאה שנשמע בה הברה וכו' מושיבין אותה במים פושרין וכו' ואנן לא בקיאין בבדיקה זו של ריאה משמעת קול. אגודה פא"ט סי' מ"ו. ש"ך סוף סק"ט. פר"ח או' ח' לה"פ או' ט' בל"י או' ח' שמ"ח או' ז' שפ"ד או' ט' זר"א או' מ"ט. חכ"א כלל יו"ד או' ה' שה"מ או' ט' פת"ב או' י"ט. ביא"ב בשפ"ז או' ט' בי"צ חלק א' או' ה' מנ"י שם. זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן מב
מב) ואפי' יודעים המקום ששם הקול יוצא טרפה דאין אנו בקיאין בבדיקה האידנא. שמ"ח שם. שפ"ד שם. חכ"א שם. פת"ב שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. ומ"מ בענין זה שיודעים המקום וכו' בהפ"מ יש לסמוך על בדיקתנו. פת"ב או' ך' בי"צ שם בתה"ב או' ז' קומץ כלל ט' או' א' זב"ר סי' ה' או' ה' מנ"י שם.
סעיף קטן מג
מג) ואם השמיעה קול פעם א' ונפחוה אח"כ ואינה משמעת קול מ"מ טרפה דאנן לא בקיאין בנפיחה ואפשר אי הוו ידעי לנפחה ממש כדמעיקרא הוי מפקי קול. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. קומץ שם. מנ"י שם או' ד'.
סעיף קטן מד
מד) ומיהו במקום שנהגו לבדוק בריאה משמעת קול אין לסתור מנהגם. פת"ב או' י"ט. מנ"י שם או' ג'.
סעיף קטן מה
מה) ואם נפחוה הריאה בראשונה ולא השמיעה קול ואח"כ אירע שנפחוה שנית והשמיעה קול יש להתיר בכל מקום ע"י בדיקה ואצ"ל אם חזרו לנפוח אותה פעם ג' ולא יספה עוד להשמיע קול שיש להתיר ע"י בדיקה. פת"ב או' כ"ו. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ג. מנ"י שם או' ה'.
סעיף קטן מו
מו) שם. מושיבין אותה במים פושרין וכו' כהפשרת המים של ימות הקיץ שעמדו בבית קצת לאחר שנשאבו ונתחממו קצת מחום האויר. טור. לבוש. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ז' והיינו אם נשאבו מן המעין אבל אם נשאבו בקיץ מן הנהר הם חמים מיד. פר"ח שם. וכ"כ ב"י בסי' קפ"ח והפרישה שם או' ט' ובשם הריטב"א כתב שם בב"י דפושרים דיו שיהיו כעין חמימות שברוק וזה כלל גדול עכ"ל ופסקו מור"ם ז"ל בהגה שם סעי' ד' יעו"ש. וכ"כ חכ"א כלל יו"ד או' ה' דמים פושרים כחמימות הרוק. והכלי כתב רי"ו שיהיה מחופה באבר ומביאו ב"י וד"מ. וה"ד בימות הקיץ אבל בימות החורף צריך להיות דוקא שאינו מחופה באבר כדלקמן סעי' ט"ו יעו"ש. ש"ך שם.
סעיף קטן מז
מז) שם הגה. ואם שמו אותה פעם אחת במים חמין וכו' בגמ' (חולין מ"ו ע"ב) איתא בחמימי לא דכווצי בקרירי לא דמטרשי ופירש"י דכווצי והנקב נסתם ואין זו בדיקה יפה. דמטרשי מקשין אותה כאבן ואם אין שם נקב בקרום העליון ויש בתחתון מתקרע העליון מחמת שהוא קלוש ומים הקרים מותחים אותה כשמתקשה עכ"ל ולפ"ז כל שבדק במים קרים ולא בצבץ כשרה אבל הר"ו כתב בשם אחרים דמטרשי סותמים הנקב ולפ"ז בכל גוונא תו לא מהני לה בדיקה. וע"כ פסק מור"ם ז"ל כאן בהגה להחמיר כדברי הר"ן. וכ"כ הב"ח דאפי' בדיעבד מטרפינן לה בין בדק במים חמין בין בדק במים קרים והכי נקטינן לחומרא כמ"ש הרב בהגה. וכ"כ הפר"ח או' ח' שה"מ או' ט'.
סעיף קטן מח
מח) [סעיף ה'] נמצאת נקובה במקום שיש לתלות וכו' כגון שהעביר הטבח ידו בכח וכו' שאם לא העביר ידו בכח או שלא היה המקום דחוק כגון מצר החזה ודאי דלא תלינן וכמ"ש בב"י. פר"ח או' ט' והיינו או שהעביר ידו בכח או שהעביר ידו במקום דחוק כגון במצר החזה אפי' אינו בכח. שמ"ח או' ט' שפ"ד או' יו"ד. ער"ה או' ה' שה"מ או' יו"ד. ענ"ה סי' י"ג או' י"ד. פת"ב או' ל"ב. בי"צ ח"ב או' ב' אי"צ סי' ל' או' א' קומץ כלל יו"ד או' ד' זב"ר סי' ה' או' ח' מנ"י ענף ה' או' א' זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן מט
מט) ומצר החזה היינו מהחוט ולמעלה. שמ"ח שם. ור"ל מן החוט שמנקרין מהחזה ולמעלה לצד השדרה. לב"ש או' ל"א. והיינו במקום שהדופן עם הריאה דוחקים אהדדי ואינם עשוין להתפרק והוא ברחבה מהשדרה עד החוט שמנקרין מהחזה ולא עד בכלל ובאורך מהתחלת הצלעות עד נגד סיום חיתוכי דאוני ששם מתחלת האומא. שמ"ח סי' ט"ל או' נ"ד. כי מקומות אלו מקרי מקום צר ומשם כנגד האומא התחיל להתרחב ואין שם דוחק. בי"צ שם בעמ"ז או' ב' ודוקא בגב שלהם הוא דמקרי דוחק ולא בצד קמא שלהם דצד קמא שלהם לא הוי דוחק זולת באונא העליונה שמונחת במצר החזה דקמא שלה כגב. קומץ שם בעשרון או' ה' זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן נ
נ) הא דאמרן דבמיצר החזה א"צ בירור שהיה בכח אלא סתמא היה בכח ה"ד בשאינו יודע אבל אם ברור לו שהעביר ידו בנחת או שלא היה המקום דחוק כלל דין מיצר כדין שטח אומות. קומץ שם או' ו' זב"צ או' ל"ח.
סעיף קטן נא
נא) וה"ה אם העביר הטבח ידו שם בסכין אפי' בלא כח תלינן בטבח וכשרה. שמ"ח שם. פת"ב או' ל"ב. ענ"ה שם. בי"צ שם או' ב' אי"צ שם. קומץ שם או' ד' זב"ר שם. מנ"י שם, זב"צ או' ט"ל.
סעיף קטן נב
בנ) הא דתלינן בידא דטבחא ה"ד היכא דנמצאת נקובה אחר שהוציאו הריאה מגוף הבהמה אבל אם בשעה שהעביר ידו על הריאה בעודה בגוף הבהמה הרגיש בה שהיא נקובה טרפה. מהרש"ך ח"ג סי' ל"ב והר"ד בן נחמיאש בשו"ת הנז'. כנה"ג בהגה"ט או' י"ג. זב"ש או' י"ג. זב"צ או' מ'.
סעיף קטן נג
גנ) אין לתלות בידא דטבחא אלא כשהטבח מוציאה בלי כונה אבל בכניסת יד הבודק לבדוק שהוא מכניסה בנחת אין לתלות. מהר"ד בן נחמיאש בשו"ת מהרש"ך שם. כנה"ג שם או' י"ד. מחב"ר או' ד' שה"מ או' יו"ד. ענ"ה סי' י"ג או' כ"ב. זב"ש או' י"ב. זב"צ או' מ"א.
סעיף קטן נד
דנ) ואם נקובה בחתוכה דאוני אין לתלות ביד הטבח. מהרש"ך שם והסכים עמו מהר"ד הנז' אבל מהר"ש הלוי הזקן ומהר"א חסון בתשו' כ"י פליגי עליה ושרו והסכים עמהם הרב מהר"ש גאון בתשו' שבס' משפטים ישרים סי' ס' מחב"ר או' ה'.
סעיף קטן נה
הנ) ואפי' אם הצפורן הטבח גדול וראוי לקרוע אם לא העביר בכח לא תלינן. תב"ש או' י"ט. לב"ש בהגהתו לשמ"ח אי' ט' בי"צ ח"ב בעמ"ז אי' ג' זב"ר סי' ה' בתמידים או' נ"ג. זב"צ אי' מ"ג.
סעיף קטן נו
ונ) וכל זה מיירי כשיודע בבירור שמשמע במקום הנקב הא לאו הכי מחמרינן מספק דילמא לא משמש במקום הנקב ואת"ל משמש אימור לא נקב. ב"ח. ט"ז סק"ו. כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. פר"ח או' יו"ד. מש"ז או' ו' זב"ת או' י"ג. ויש בודקים נהגי דכל היכא שנמצא הנקב במקום שהעביר ידו בכח וכדומה אעפ"י שאינו יודע בבירור שהיתה ידו במקום הנקב ממש רק שיודע שהיתה בשטח הזה תולה לומר שגם כאן היתה ידו בכח ולצורך יש לנהוג כן. שמ"ח או' ט' לב"ש או' ל"ב. פת"ב או' ל"ב. חכ"א כלל יו"ד סוף או' ו' בי"צ שם בעמ"ז או' ד' זב"ר סי' ה' במוספים או' י"א. קומץ כלל יו"ד בעשרון או' ו' ובהפ"מ או לצורך שבת או יו"ט יש להקל. אי"צ סי' ל' בלק"י או' ב' זב"צ או' מ"ד.
סעיף קטן נז
זנ) שם. או שלקחה זאב וכו' וה"ה כלב וכיוצא בו. הרמב"ם פ"ו מה"ש ה' י"ד. ב"י בשם רי"ו. ב"ח. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' כ"ז. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ב. בל"י או' יו"ד. שו"ג או' י"ח. שה"מ או' י"א. חכ"א שם. זב"ת או' י"ד. שמ"ח או' ח' וכתב כלב וכדומה מבעלי חיים ששיניהם חדים ועלולים לנקוב. וכ"כ פת"ב או' כ"ז. ביא"ב בשפ"ז או' י"א. בי"צ חלק ב' או' א' קימץ כלל יו"ד או' ב' מנ"י ענף ד' או' א' זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן נח
חנ) ואם לקחה גוי והחזירה נקובה אין לתלות בו וטרפה. אבל אם ידוע שנקבה הגוי רק דלא ידעינן במה תלינן בו כל הנקבים וכשרה. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. זב"ת סוף או' ט"ז. ענ"ה סי' י"ג או' י"ד. פת"ב או' ל' בי"צ שם. מנ"י שם או' ד' מיהו הלב"ש בהגהתו לשמ"ח שם כתב דגם בידוע שנקבה הגוי אין להתיר אלא דוקא בהפ"מ. ביא"ב בלב"ת או' ב' שבאו' י"א. זב"צ או' מ"ו.
סעיף קטן נט
נט) ואם הגוי מסל"ת שהוא עשה הנקבים נאמן. שה"מ או' י"א. זב"צ שם. וכן אם יש ענין ואמתלא שהדעת נותנת שהגוי עשה הנקבים בריאה תולין בו. פת"ב שם. מק"מ או' ל"ח. מנ"י שם. זב"צ או' מ"ז
סעיף קטן ס
ס) והא !והא דלא תלינן בגוי היינו כגון שעדיין לא נבדקה הריאה אבל אם נבדקה הריאה מבפנים ואין שם סרכה ואח"כ לקחה הגוי והחזירה נקובה יש להכשיר בכל גוונא דתלינן שהגוי עשה הנקבים. לב"ש בהגהתי לשמ"ח או' ח' ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ חלק ב' בתה"ב או' א' זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן סא
סא) שם. ואפי' יש נקבים הרבה שלא במקום שיניו תלינן כולהו בזאב. והטעם דאמרינן נשך וחזר ונשך. ב"ח. ש"ך ס"ק י"ב. שמ"ח אי' ח' ביא"ב בשפ"ז או' י"א.
סעיף קטן סב
סב) שם. תלינן כלהו בזאב. ואפי' החזירה בפנינו ואין נקב במקום שאוחז בשינים ויש נקבים במקום אחר מ"מ תלינן בי הואיל ועלול לנקוב אמרינן דעתה רפויים הם בפיו ומקודם זה אחז בכח יותר במקום הנקבים עד שנקב בשיניו. שמ"ח שם. מש"ז או' ו' ענ"ה סי' י"ג או' י"ד. לב"ש או' כ"ו. פת"ב או' כ"ז. בי"צ חלק ב' בעמ"ז או' א' קומץ כלל יו"ד או' ב' זב"ר סי' ה' בתמידים או' מ"ה. מנ"י ענף ד' או' א' זב"צ או' מ"ט.
סעיף קטן סג
סג) ואם נתייחד אצל הריאה זאב או כלב שלא ראינו שנטלה אין תולין וטרפה מספק. שמ"ח שם. ענ"ה שם. לב"ש או' כ"ז וכתב דאע"ג דהמש"ז או' ו' הניח בצ"ע לע"ד אין להקל בזה בשום אופן. פת"ב או' כ"ט. בי"צ שם או' א' קומץ שם או' ג'. מנ"י שם או' ג' זב"צ או' ן' ואפי' אם הנקבים שבריאה הם כתבנית הנקבים הנעשים ע"י שיני הזאב או הכלב שנתייחד אין תולין בזה. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם. זב"צ או' נ"א. והקומץ שם כתב דבהפ"מ יש להקל בזה אם הנקבים הם כתבנית הנקבים של זאב או הכלב.
סעיף קטן סד
סד) אם לקחה זאב והחזירה נקובה כשרה אפי' לדידן דס"ל דנאבדה הריאה ולא נבדקה דאסור מ"מ הכא גבי זאב שרי אף אם לא נבדקה מסרכות מקודם ודלא כביה"ל ופר"ח בקו"א שאסרו. תב"ש או' כ"ב. וכן הסכים הלב"ש או' כ"ה וכתב דהגם דהמש"ז או' ז' כתב להחמיר כביה"ל אין לחוש לזה יעו"ש. וכ"פ פת"ב או' כ"ז. מק"מ או' ל"ד. מנ"י שם או' א' זב"צ או' נ"ב.
סעיף קטן סה
סה) ואם כשהוחזרה הריאה נמצא בה דלדולים וסרכות תלויות טרפה לפי שחוששין שהיו דבוקין לאיזה מקום שלא כסדרן וניתקו משם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' א' שבאו' י"א. קומץ שם או' ב' מנ"י שם. מק"מ שם אלא שכתב דבהפ"מ מותר. זב"צ או' נ"ג.
סעיף קטן סו
סו) וכל היכא דאיכא למתלי בטבח או בזאב א"צ להקיף ואפי' אי הקיפו ולא דמו כשרה. ש"ך ס"ק י"ב. מהרמ"ט ח"א סי' ל"ז. כנה"ג בהגה"ט או' י"ח. פר"ת או' ח' וכתב ודלא כפר"ח. שפ"ד או' י"ב וכתב דאין להחמיר כשמ"ח. ברכ"י בשיו"ב או' א' מחב"ר או' ז' וכן הסכים בסי' ן' או' ה' דלא כפר"ח יעו"ש. ער"ה או' ז' זב"ת או' ט"ז. ענ"ה סי' ל"א או' ג' זב"צ או' נ"ה.
סעיף קטן סז
סז) ולא מבעיא אם מעיקרא התירה בלא הקפה ואח"כ הקיפה ולא אדמו דאין לאוסרה אלא אפי' אסרה מתחלה מטעם שהקיף את הנקבים ולא אדמו כשרה ואין כאן איסור משום דשויא חתיכה דאיסורא דטועה בדבר משנה הוא. מהרימ"ט שם. כנה"ג שם. מחב"ר סי' ן' שם. זב"צ או' נ"ו.
סעיף קטן סח
סח) שם. תלינן כלהו בזאב. ואפי' נמצא בועה במקום הנקב. ט"ז סק"ז. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. שמ"ח או' י"א. מש"ז או' ז' זב"ת שם. ענ"ה סי' י"ג או' ט"ו. חכ"א כלל יו"ד או' ו' וכן מוכח לקמן סי' ל"ז סעי' ו' עיין בדברינו לשם. ואף אם הקיפו ולא דמי כשרה משום דבועות עשויות להשתנות. פר"ח שם. לה"פ שם. זב"ת שם. ענ"ה שם.
סעיף קטן סט
סט) אבל אם נמצא הנקב במקום סרכא אפי' עוברת ע"י משמוש או סמוך לו וכדומה במקום שצריך בדיקה טרפה דהא א"א לבדוק במקום הנקב אבל בסרכא כסדרה או בסרכא תלויה תלינן נקב במידי דאיכא למיתלי ובהא דוקא לצורך גדול. שמ"ח שם. ענ"ה שם. פת"ב או' ט"ל. ביא"ב בלב"ת או' ג' שבאו' י"א. בי"צ חלק ב' בתה"ב או' ב' קומץ כלל יו"ד או' י"ב.
סעיף קטן ע
ע) בגדי וטלה שלפעמים נמצא כמו חלוק בין הערוגות והוא מחמת שהטבחים מנתקים הכרס בכח והוושט נמשך עמו בכח וקורע קצת יש להכשיר ומ"מ יש להזהיר לבודקים שישגיחו על זה. הרד"ק בהגה כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' ב' מנ"י ענף ה' בלק"י או' א' זב"צ או' נ"ז.
סעיף קטן עא
עא) שם הגה. ולא תלינן ביד הטבח אלא אם הנקב משוך וכו' ה"ד אי תלינן בטבח אבל זאב או כלב או חיה שנטל בני מעים (וה"ה ריאה שדינם שוה כמ"ש בב"י) והחזירן נקובים לא אמרינן דאם אין הנקבים כמין שינים טרפה דשן שלהם ג"כ עגול. דמ"א דף ק"ך ע"ג. כנה"ג בהגב"י או' ל"ד. שה"מ או' י"ג. פת"ב או' ל"ד. ביא"ב בלב"ת או' י"ב. קומץ שם או' יו"ד. מנ"י ענף ה' או' ו' ותולין בזאב וכלב או חיה אף אם הנקב משוך קצת. פת"ב שם. והטעם כתב ברא"פ שם או' מ"ד משום דלפעמים מהפכה ומגלגלה בפיו ושורט בשיניו עד שנעשה נקב משוך יעו"ש. ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם בעשרון או' י"א. מנ"י שם. זב"צ או' נ"ח.
סעיף קטן עב
עב) ועיגול פשוט אין מכריע כ"כ שנעשה מחיים רק ע"פ בקיאות בהעיגול ביותר כי ע"י משמוש ג"כ נעשה נקב עגול קצת אלא בעינן עיגול מדויק. דע"ק או' י"ד. מק"מ או' מ"ח. זב"צ או' נ"ט.
סעיף קטן עג
עג) שם בהגה. וכל נקב שהוא פתוח וכו' פי' שיש חלל בנקב כעין נקב שיש בו חסרון. שמ"ח או' יו"ד. פת"ב או' ל"ד. ביא"ב בלב"ת או' י"ב. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ו' קומץ כלל יו"ד או' יו"ד. אי"צ סי' ל' בלק"י או' ג' זב"ר סי' ה' בתמידים או' נ"ח. מנ"י שם או' ד' זב"צ או' ס' והיינו קודם נפיחה דהא ע"י נפיחה גם נקב הבא מכח הטבח נעשה פתוח. זב"ר בתמידים שם.
סעיף קטן עד
עד) ואפי' בנקב שהוא פתוח אם מרגיש הטבח בבירור שמידו נעשה כשר. רש"ל פא"ט סי' ן' כנה"ג בהגב"י או' ל' תב"ש או' ך' פת"ב או' מ"א. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ בעמ"ז שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם או' ח' זב"צ או' ס"א.
סעיף קטן עה
עה) הא דאמרינן דאם מרגיש הטבח דמידו נעשה כשר ה"ד בנקב פתוח אבל בשאר סימנים המבוארים בסי' זה טרפה אף אם יודע הטבח בבירור שמידו ניקב דהם יותר סימנים מובהקים מנקב פתוח ותלינן שמתחלה היה נקב וע"י משמושו נתרחב הנקב. לב"ש או' ל"ג. בי"צ בעמ"ז שם. זב"צ או' ס"ב.
סעיף קטן עו
עו) שם בהגה. וכל נקב שהוא פתוח וכו' ולא מהני ליה הקפה אפי' במקום שסומכין אהקפה דהקפה לא מהני אלא כשיש ספק ולפ"ז ה"ה להושחר ואדום. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"ב. שפ"ד או' י"ג. זב"ת או' כ"א. פת"ב או' מ'.
סעיף קטן עז
עז) שם בהגה. או שהושחר או אדום סביב הנקב ואפי' הוא רק אדום סביב הצלעות וכו' ויש לעיין לכתחלה בצלעות נגד מקום הנקב שאם בצלעות אודם או שחור מוכח ג"כ שנקב זה מחיים היה ולכן לקותא נגדו. שמ"ח או' יו"ד. חכ"א כלל יו"ד או' ו' פת"ב או' ל"ז. בי"צ שם או' ג' אי"צ סי' ל' או' ב' קומץ שם או' י"א. מנ"י שם או' ה' וכן אם נשבר שם בדופן הצלע אעפ"י שחזר ונקשר ואעפ"י שאינו כנגד הנקב ממש רק סמוך לו אין תולין וטרפה. פת"ב שם. קומץ שם. מנ"י שם. רק אם לא בדק לראות בצלעות בדיעבד אין להחזיק ריעותא בדאיכא מידי למתלי. פת"ב שם. קומץ שם. זב"צ או' ס"ג.
סעיף קטן עח
עח) עוד יש סימנים בנקב אם סביבו לבן וקשה כעין שומן אז ודאי מחיים נעשה וטרפה. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ט. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ג. שמ"ח שם. זב"ת או' י"ט. חכ"א כלל יו"ד או' ו' שו"ג או' כ"א. ענ"ה סי' י"ג או' י"ז. תו"ז בדיני ריאה או' ח' שבאו' ן' גם אם יוצא ממנו כעין לחה לבנה ודאי מחיים נעשה וטרפה. ד"מ או' ב' שמ"ח שם. פת"ב או' ל"ו. ביא"ב בלב"ת או' י"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' ח' אי"צ שם. קומץ שם או' יו"ד. זב"ר סי' ה' או' ט' מנ"י שם או' ד' זב"צ או' ס"ד.
סעיף קטן עט
עט) ואם היה שחור קצת או אדום סביב הנקב וע"י הנפיחה הוא מתלבן וחוזר למראה ריאה יש להכשיר שזה סי' לדבר שלא נצרר הדם מחמת מכה שבריאה ותולין בדאיכא למתלי. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. אי"צ שם בלק"י או' ח' קומץ שם. זב"ר שם בתמידים או' נ"ט. מנ"י שם. זב"צ או' ס"ה.