כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר
סימן לה
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] ריאה שניקבה טרפה. מפני שרוח יוצא דרך שם ואינה יכולה לחיות. לבוש. זב"ת או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. ריאה שניקבה טרפה. ודין ניקבה הריאה מבואר לקמן סי' ל"ו. וטעם שכתב מרן ז"ל סעי' זה כאן לומר דטעם טרפות הסדור בסי' זה הוא מטעם ניקבה הריאה. פר"ת או' א' זב"ת שם.
סעיף קטן ג
ג) ודע דהריאה מניפה ללב שלא ישרף מחום הטבעי והריאה דומה לנוד נפוח שאם מינקב בו נקב קטן משהו כל הרוח יוצא דרך שם ונשאר כמת וא"כ אינו יכול הריאה להניף ללב ועתיד לישרף ולמות ואע"ג דנקב זה כבר הוא סתום בסירכה או בבועה או במראה פסולה וכיוצא מן הטרפיות שית' לקמן הא ק"ל דקרום שעלה מחמת מכה לא כלום הוא שסופו ליסתר ולישאר הנקב פתוח כדלקמן סי' ל"ו סעי' ג' וזהו טעמו של כל טרפיות הריאה. שו"ג או' א'.
סעיף קטן ד
ד) ריאה שניקבא טרפה הל"מ וכל טריפות הריאה שית' בסימנים אלו כולם מחמת נקובה הם דק"ל לחז"ל שאם לקתה באחת מאותן לקותות סופה לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי לכן כל הטריפות שיתבארו בה דאו' הם. שמ"ח או' א' חכ"א כלל ט' או' א' בי"צ או' א' קומץ ריש הסי'.
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ב'] חמשה אוני אית לריאה וכו' ולמטה יש אומות גדולות א' לימין וא' לשמאל. ופי' אוני אוזן כי תרגום של אוזן אוני. ואומה נקראת הגדולה מלשון אם שהאונות נפרדות ממנה והיא עיקר הריאה. כ"כ הרא"ש גבי תרתי אונא דסריכן בשם ר"ת. ואונות ואומה הכל בשם ריאה. וי"מ שנקראת ריאה ע"ש שרואין ומעיינים בבדיקתה. פרישה או' א' ובגמ' פא"ט דמ"ט ע"א אמרינן למה נקרא ריאה שמאירה את העינים כלומר שהאוכל אותה ע"י סימנים המאירים את העינים אף היא מסייעת עמהן. כנה"ג בהגה"ט או' ד'.
סעיף קטן ו
ו) שם. ונקראת עינוניתא דוורדא. כמו אינוניתא אונא קטנה דוורדא על שם קלישתא ואדומה. רש"י חולין מ"ז ע"א. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ב.
סעיף קטן ז
ז) שם. ואם חסרה אחת מימין או מהשמאל וכו' ואפי' איכא ד' בימין אי חסרה א' בשמאל טרפה. ש"ך סק"ג. כנה"ג שם או' י"א. פר"ח או' ג' פר"ת או' ב' לה"פ או' ד' בל"י או' ג' כריתי או' א' שמ"ח או' כ"ג. לב"ש או' מ' שפ"ד או' ג' זב"ת או' ד' בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' א' קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' ב' שש"א סוף או' ב' ובספרו ענ"ה סי' ט' או' ב' זבח שמואל דף י"ז ע"ב. זב"צ או' א'.
סעיף קטן ח
ח) חסרה האומה טרפה בין משמאל בין מימין. תב"ש או' ב' מש"ז או' ב' שה"מ או' ה' ער"ה או' ב' שש"א או' ג' ענ"ה שם או' ג' אמרי טוב על בדיקות מהרי"ו או' ד' זב"ש דין ט"ו. זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ט
ט) שם. או שהיו שנים מימין ושלשה משמאל טרפה. וה"ה נמי ד' בשמאל וג' בימין הוי חליף וטרפה כמ"ש הרב בהגה סעי' ה' ש"ך סק"ד. ועיין לקמן או' פ"ד.
סעיף קטן י
י) שם הגה. צורות האונות של ימין אינן דומות לשל שמאל ואם נתחלף צורתן טריפה וכו' כל זה נקרא חליף וטרפה. אבל רש"ל ביש"ש פא"ט סי' נ"ד כתב דכל אלו לא נקרא חליף וכשרה. וכ"כ הפר"ח או' ה' פר"ת או' ג' שה"מ או' ו' זב"ת או' ו' וכ"כ השו"ג או' ו' דארבעה טרפיות הללו שמנה הרב ז"ל לא נהגו כן במקומו בני ספרד. וכ"כ זב"צ או' ד' דמנהג בגדאד יע"א להתיר בכל חילופים אלו כס' רש"ל ודעמיה. ומנהג בני אשכנז נכתוב באו' שאח"ז.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. כל זה נקרא חליף וטרפה. וכ"כ הלבוש. והב"ח הביא דברי רש"ל הנז' וכתב ומ"מ היכא דליכא הפ"מ אין להורות היתר במה שנהגו לאסור אע"ג דמדינא ליכא איסורא עכ"ל והב"ד הט"ז סק"ב והש"ך סק"ה. וכ"פ חכ"א כלל ט' או' ז' אבל דעת הפליתי או' א' והכריתי או' י"ג להחמיר אפי' בהפ"מ וכתב דאין לפרוץ גדר בחומרא שקבלה בידינו מראשונים הגאונים יעו"ש וכ"פ השמ"ח או' כ"ו ועיין בתב"ש או' ה' מ"ש להשיג על דברי הב"ח והפר"ח הנז' יעו"ש. וכן הסכים הלב"ש או' מ"ט. בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' ד' ואו' ה' קומץ או' ו' אהל יצחק סי' ו' או' ב' זב"ר סי' ד' או' ד'.
סעיף קטן יב
יב) ואי ליכא חליף רק שניהם שוים כגון אונות דימין ודשמאל כולם בצורה אחת כדימין או כולם כדשמאל א"נ אותן אונות או אומות הראיות להיות גדולה מחברתן הם שוים לחברתן יש להתיר בהפ"מ. שמ"ח שם. בי"צ שם או' ו' ובספרו אהל יצחק שם או' ג' קומץ שם. זב"ר שם בתמידים או' כ"ב.
סעיף קטן יג
יג) ודוקא שינויים הללו פוסלים באונות מטעם חליף אבל שינוי לצורה אחרת שאינה כצורה שכנגדה כגון שדרך האונות להיות משוכים וחדודים ועתה הם עגולים אפי' כוורדא ובענין אחר אין זה פוסל בה כיון דאין בה משום חילוף אונות או אומות. שמ"ח שם. קומץ או' ה' אהל יצחק שם. זב"ר שם בתמידים או' כ"ג. וכ"ז לבני אשכנז אבל בני ספרד בלא"ה נוהגין להכשיר כמ"ש לעיל או' יו"ד.
סעיף קטן יד
יד) ואם האונה למטה והאומה למעלה הוי חליף וטרפה. רש"ל פא"ט סי' ל"ד. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ה. והפר"ח או' ה' כתב דאנן מכשירין אף בכה"ג. וכ"כ הזב"ת או' ו' ענ"ה סי' יו"ד או' ט"ז. וכ"כ זב"צ או' ה' דמנהגם להכשיר כס' הפר"ח ודעמיה רק אם יש עוד ריעותא אחרת אפי' דלא מטריף בשבילה מ"מ הו"ל תרתי דריעותא ומנהגם להטריף. וזהו למנהג הספרדים אבל רבני אשכנז האחרונים פסקו כרש"ל להטריף אם האונה למטה והאומה למעלה. שמ"ח או' כ"ו. בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' ה' ובספרו אהל יצחק סי' ו' או' ב' קומץ או' ד' זב"ר שם או' ו'.
סעיף קטן טו
טו) אם נעשו האונות גדולים כאומה דעת הפר"ח או' ג' להטריף דהוי חליף אבל הזב"ת או' ו' דחה דבריו יעו"ש וכן עיקר למנהג שאין אוסרים בשינוי תואר כלל. זב"צ או' ו'.
סעיף קטן טז
טז) שם. והוורדא אם חסרה וכו' והטעם דכיון דיש בהמות שאין להם וישנה במקצתן אין להטריף בשום שינוי שימצא בה בין שאין לה כלום ובין שימצאו ב' וג' ב"י בשם הרא"ש. ט"ז סק"ג. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' שה"מ או' ז' זב"ת או' ז'.
סעיף קטן יז
טוב) שם. או אם יש לה שתים. ואפי' אינם עומדות זו אצל זו. ש"ך סק"ו. שה"מ סוף או' ח' זב"ת שם.
סעיף קטן יח
חי) שם. והוורדא אם חסרה או אם יש לה שתים וכו' כשרה. וכ"ה מנהגינו. שו"ג סוף או' ז' זב"ת או' ו' ענ"ה סי' י"ב או' א' תו"ז סי' פ"ז או' ג' זב"צ או' ז' ואין שום שנוי פוסל בוורדה בין אם נמצאו ב' וורדות בין שינתה מקומה או תאורה או שיעורה בין אם לא נמצא לה כיס בין אם נמצאת בב' כיסין מנהגינו להתיר. זב"צ שם. והוא מדברי מור"ם בהגה שכתב אבל במקומות שמכשירים גם כל אלו החילוקים הם כשירים. וכ"כ מהריק"ש בהגהו' זב"ת או' ט'.
סעיף קטן יט
יט) שם הגה. ובמדינות אלו נהגו להטריף וכו' ר"ל במדינות אשכנז אבל במדינות ספרד נוהגין להכשיר כדברי הש"ע כמ"ש באו' הקודם.
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. בין נמצאו ב' וורדות וכו' היינו בבהמות אבל בחיות יש להכשיר שרוב חיות יש להם ב' ורדות. תב"ש או' מ"ב. דג"מ. קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' ג' בי"צ סי' ל"ה ח"ז בעמ"ז או' א' מק"מ או' קי"ב. אהל יצחק סי' ז' או' א' ודוקא לענין יתרת הורדות יצאו מכלל בהמה אבל לענין חסר הורדא או שינוי צורה ושינוי מקום אוסר גם בחיה. קומץ שם. אהל יצחק שם. בי"צ שם. מק"מ שם.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. בין נמצאו ב' ורדות וכו' אנו אוסרים בזה מטעם דהוי חסרא הוורדא במקום הראוי דכיון דיש יתר כנטול דמי. וכן בשינתה מקומה דהיינו שעומדת בצד שמאל ולפ"ז אין טריפות דוורדא אלא כששניהם במקום הורדה ואין להם שורש א' כעובי האצבע אחר הנפיחה. ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפי' במקום הראוי להיות ורדא אין כאן פיסול דב' וורדות אין כאן דצורת האונה אינה דומה לוורדא. וה"ה אם נמצאו ב' ורדות א' בימין וא' בשמאל דלא שייך יתר כנטול דמי כיון שאין היתרת עומדת במקום הראוי לה ומטעם יתרת אין פסול דהא מקמא היא וכבר העיד עלינו רמ"א שהמנהג להכשיר בכל יתרת מקמא דמשמע דאפי' בלא דרי דאונה. ט"ז סק"ד. לה"פ או' ט' בל"י או' ז' ומיהו מ"ש הט"ז להכשיר בב' ורדות א' בימין וא' בשמאל השמ"ח או' כ"ח חולק ומטריף אם נמצא ורדא בשמאל משום דלא דמי ליתרת מקמא דאורחא בהכי יעו"ש. וכ"כ הלב"ש סוף או' ס"ג. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' א' ובעמ"ז שם סוף או' ב' ובספרו אי"צ סי' ז' או' א' קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' א' זב"ר סי' ג' או' ז' וה"ד ביש לה קצת צורת וורדא אבל אם אין בה צורת וורדא כלל כשרה. בי"צ שם או' ב' אהל יצחק שם או' ב' זב"ר עם.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. או אם חסרה. ואם היא פחותה מעלה של הדס לאחר נפיחה טרפה. ש"ך סק"ז בשם האגור. לה"פ או' יו"ד. שמ"ח או' ל"א. שפ"ד או' ז' חכ"א כלל ט' או' כ"א. בי"צ שם או' ד' קומץ כלל א' מסי' ל"ה או' ב' זב"ר סי' ב' או' ב' ושיעור עלה של הדס עיין לקמן או' נ"ח.
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. או ששינתה מקומה. שדרכה לעמוד למטה מן האונות ויש לה חריץ וכשנופחין הריאה החריץ מכוון נגד החיתוך שבין אומה לאונה וגבה נגד הלב ופניה נגד הכליות. ואם נהפכה כגון שהחריץ נגד הלב וגבה נגד החיתוך טרפה. אבל אם החריץ הפוך מעט למעלה נגד האונות או למטה לאומה כשרה. מהרי"ו סי' ג' או' ב' ד"מ או' ג' ש"ך סק"ח. פר"ח או' ז' ורש"ל פא"ט סי' ל"א כתב מה בכך שהחריץ הפוך אין זה אלא אבוד ממונם של ישראל ויש לבטל המנהג עכ"ל והב"ד הש"ך שם. פר"ח שם. וכתב עליי הפר"ח שם דיפה כתב. והב"ד לה"פ או' י"א. בל"י או' ח' ובהפ"מ יש לסמוך על המקילין. חכ"א כלל ט' או' ך' פ"ת או' א' והתב"ש או' מ"ז הסכים לביה"ל שהשוחטים בזמן הזה נוהגים להטריף יעו"ש. שפ"ד או' ח' וכ"כ הלב"ש או' ס"ז דהמנהג לאסור בהיפוך גם בהפ"מ. בי"צ סי' ל"ה ח"ז בתה"ב או' ו' וכ"כ הקומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' ו' דהמנהג להטריף. וכ"כ אהל יצחק סי' ז' או' ה' זב"ר סי' ב' או' ח'.
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. וכן אם שיגתה תוארה וכו' דהוי כחסרה ורדא כיון דאין לה תואר ורד וצ"ל עגולה כמו ורד ולא חדודה וגם לא גדולה כמו אונה הסמוכה לאומא. כריתי או' ז' ועיין עוד באו' שאח"ז.
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. וכן אם שינתה תוארה וכו' ואם אין לה חריץ כתואר עינוניתא דורדא טרפה ואם היא גדולה יותר מדאי כאונא הסמוכא לאומא או שינתה תוארה שיש לכל ורדא או שפחותה מעלה הדם בנפיחה טרפה. ל' תואר ר"ל צורתה הרגיל בה וא"כ כשהיא משוכה וחדודה כאונה ולא עגולה יש להטריפה. אגור סי' אלף ק"י. והב"ד ב"י. ומדברי התו' פא"ט (דף מ"ז ע"א) והמרדכי גבי עינוניתא דכל חויא ברייתא הכי אית להו נראה דאם שינתא תוארה בענין שאפי' רק גדולה כאחד משאר אונות טרפה. וכ"כ האגודה והרשב"א בחי' שם. וכ"כ רש"ל בבדיקות שלו שמ"כ בשם ספר איש זקן א' חכם שאם היא גדולה אפי' כמו אונא האמצעית של ימין טרפה וכ"מ ברש"ל פא"ט סי' ל"א שכתב ואם היא גדולה יותר מדאי טרפה ומדלא נתן שיעור אלמא כל שנשתנה גדלותה טרפה. וכ"נ דעת הרב בהגה שכתב סתם דאם שינתה תוארה טרפה. מיהו ראיתי הרבה בודקים מקילים בזה ולא מטריפין אלא כשהיא גדולה כ"כ כאונא הסמוכה לאומא וכן דעת מהרי"ו. ונראה דאפי' למאי דמכשירין יתרת מקמא בסעי' ג' מ"מ שינתה תוארה וגדולה כ"כ טרפה דהוי כמו חסרה הוורדא דזה אונא הוא ולא וורדא וכ"נ דעת הרב בהגה. ש"ך סק"ט. נמצא דיש פלוגתא בזה די"א דאין להטריף כ"א שהיא גדולה כמו אונא הסמוכה לאומא וי"א אפי' כמו אונא האמצעית וכ"כ השמ"ח או' ל"א דאם היא גדולה אפי' כאונא האמצעית של ימין אעפ"י שיש לה כל צורות וורדא טרפה ובהפ"מ אין לאסור כ"א כשהיא גדולה כאונה הימנית הסמוכה לאומא. וכן הסכים הלב"ש או' ע' בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' ד' קומץ שם או' ז' אהל יצחק שם או' ו'.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. ויש להם שורש א' כעובי אצבע. ואין חילוק בין בבהמה דקה בין בגסה לעולם משערינן כעובי אצבע. ש"ך סק"י. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ג. כריתי או' ח' שמ"ח שם. שפ"ד או' יו"ד. זב"ת או' יו"ד. בי"צ שם. זב"ר סי' ג' בתמימים או' פ"א.
סעיף קטן כז
כז) ועובי אצבע היינו שיעור גובה השורש של שניהם קודם שמתחלקים צריך שיהיה כאצבע. ט"ז סק"ה. פר"ח שם. לה"פ שם. זב"ר שם או' ט' זב"ת שם.
סעיף קטן כח
כח) אבל אם הם ב' ורדות חלוקות במקום עיקר ואח"כ חוזרים ומתחברים יחד ונעשים אחת כיון שבמקום השורש אינם מחוברים יחד בשיעור אצבע טרפה דהכל הולך אחר השורש וגם אפשר לתלות שנסרכו להדדי. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ז. קומץ שם בעשרון או' י"ז. אהל יצחק שם בזב"ת או' ט"ז. זב"ר סי' ג' בתמימים או' ע"ח.
סעיף קטן כט
כט) זה שאמרנו אם יש להם שורש א' אין הדברים אמורים אלא אם שניהם מונחים בכיס א' אבל אם הם מונחים בשני כיסים יש להטריף. אהל יצחק שם. מיהו הבי"צ שם או' ה' כתב בין מונחים שניהם בכיס א' בין מונחים בשני כיסים כשרה. והקומץ שם או' ט' כתב דאם כל א' מונח בכיס א' אין להכשיר כ"א בהפ"מ. ואם א' יש לה כיס והשניה אין לה כיס אין להכשיר אלא בהפ"מ. בי"צ שם.
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. ויש להם שורש א' כעובי אצבע. וכל היכא שנזכר בסי' זה כעובי אצבע היינו אגודל בינוני ואין הכונה על עוביו של האגודל כ"א על רחבו ואמקום הרחב שבו. שמ"ח או' ל"ח. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' י"א. קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' כ"ג. אהל יצחק סי' ז' או' יו"ד. זב"צ אי' מ"ב. ועיין בדברינו לאו"ח סי' י"א או' י"ד ואו' ט"ו.
סעיף קטן לא
לא) שם בהגה. אעפ"י שיש בו סדק כשר. פי' בשורש הנשאר. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"א. כריתי או' ט' שפ"ד או' י"א. זב"ת או' י"א. ואפי' שיש לשניהם תואר ורדא כשר. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. תב"ש או' נ"ג. בי"צ שם או' יו"ד. אהל יצחק שם או' ד' זב"ר סי' ג' או' ח' וכ"ש כשאין לכל א' תואר ורד כ"א ע"י צירוף דכשר. זב"ר שם בתמידים או' ס"ט. אבל אם אין להם שורש א' כעובי אצבע אע"ג דע"י צירוף הוא א' דבכל א' יש חצי תואר ורד מ"מ טרפה. בי"צ שם.
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה. ואם אחד הפוך והשני אינו הפוך וכו' אדסמוך ליה דיש להם שורש א' קאי דאלו באין להם שורש א' פשיטא דאפי' שניהם אינם הפוכים טרפה דהו"ל שני ורדות. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"ב. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' י"ב. ביאור הגר"א או' יו"ד. זב"ת או' י"ב.
סעיף קטן לג
לג) שם בהגה. הולכין אחר היותר גדולה וכו' וה"ה בשניהם שוים טרפה ואינו כשר עד שההפוכה תהיה קטנה משאינה הפוכה. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ג. שמ"ח או' ל"ב. שפ"ד או' י"ג. זב"ת או' י"ג. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' ה' קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' יו"ד. אהל יצחק סי' ז' או' ג' זב"ר סי' ג' או' ח'.
סעיף קטן לד
לד) ואם שינתה תוארה דינה כהפוכה. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. זב"ת שם. בי"צ שם קומץ שם. זב"ר שם. ור"ל דהולכין אחר הגדולה ואם היא בתואר ורד כשרה. וכ"ז בשורש א' להם ואם אין להם שורש א' באחד הפוכה טרפה. שפ"ד שם. ואם א' שינתה מקומה אף שהיא קטנה יש להחמיר. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ובהפ"מ יש להכשיר בקטנה ששינתה מקומה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שה בשמ"ח הנדפס עם הלב"ש. בי"צ שם. וכ"כ זב"ר שם בתמימים או' ע"ד בשם כמה פו' דמקילין בשינתה מקומה הקטנה כמו בהפוכה ושינתה תוארה יעו"ש וע"כ נראה דבהפ"מ יש להכשיר.
סעיף קטן לה
לה) ואם שני הורדות הנ"ל המה נסרכין זה לזה ממעכין לפי מנהג שלנו שאנחנו ממעכין אף בגנב (הוורדא קורין אותה גנב לפי שהיא נחבאת כגנב) ובודקין. לה"פ או' ט"ז. והוא ע"פ המנהג שכתב בהגה לקמן סי' ט"ל סעי' י"ג יעו"ש. ובש"ע שם סעי' ו'.
סעיף קטן לו
לו) ודע דבכל דיני שני ורדות שנתבארו בסי' זה הן בשורש א' הן באין להם שורש א' כל א' כפי דינו אין חילוק בין ב' ובין ג' או ד' בכל גווני דינם כמו בב' ורדות. לב"ש בהגהתו לשמ"ח סוף או' ל"ב. מק"מ או' קל"ב.
סעיף קטן לז
לז) שם בהגה. הורדא דרכה להיות בכיס ואם לא נמצא לה כיס וכו' דכל זה בכלל שינתה צורתה. ביאור הגר"א. והשפ"ד או' י"ב כתב ב' טעמים א' להצילה מרחיפת הריאה שלא תינקב והב' דקים להו דכל ורדא בלא כיס סופה לינטל יעו"ש.
סעיף קטן לח
לח) שם בהגה. ואם לא נמצא לה כיס וכו' ואם הכיס נקב מפולש כ"ע מודים דכשרה. שו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ט והסכים עמו אביו הגאון מוהר"ר אלעזר רוקח ז"ל יעו"ש. פ"ת או' ב' וכ"כ המש"ז או' ג' לב"ש סי' ל"ו או' ו' ועיין לקמן או' נ"ב.
סעיף קטן לט
טל) שם בהגה. ואם לא נמצא לה כיס וכו' ורש"ל פא"ט סי' ל"ב פסק דאפי' אין לה כיס כלל כשר וכ"ש אם יש לה ב' כיסים או שאינה מונחת בכיס. גם בתשו' משאת בנימין סי' ס"א הסכים לרש"ל אלא שכתב מאחר שכבר נהגו בארצות הללו לאסור כשחסר הכיס או שאינה מונחת בכיס אין לשנות המנהג דלא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור וכו' אך בנמצא שני כיסים האריך להתיר יעו"ש כי דבריו נכונים אלא שכל הבודקים נוהגין להטריף וכ"כ בבדיקת הר"ץ ומהר"מ דכן נוהגין וקשה להקל נגד המנהג אם לא בהפ"מ וכה"ג. ש"ך ס"ק י"ד. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ד. ומיהו מ"ש הש"ך דאין להקל נגד המנהג אם לא בהפ"מ וכה"ג דעת השפ"ד או' י"ד דלא קאי כ"א ביתיר כיס לא בחסר כיס דאין להתיר אף בהפ"מ וכ"כ הלב"ש או' ף' פ"ת או' ג' אבל מדברי הלה"פ שם משמע דקאי גם אחסר כיס וכ"כ הבל"י שם וכ"ה דעת חכ"א כלל ט' או' כ"ו. מיהו דעת התב"ש או' מ"ז להחמיר בכל זה אף בהפ"מ וכ"ה דעת הלב"ש שם. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' ו' קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' י"ב. אהל יצחק סי' ז' או' ז' זב"ר סי' ג' או' יו"ד. ונראה דבהפ"מ וגם שעת הדחק יש לסמוך על המתירין ביש לה ב' כיסים. ועיין לקמן סי' מ"א או' ס"ו.
סעיף קטן מ
מ) שם בהגה. או שיש לה שני כיסין וכו' ודוקא יתיר בצד ימין משום דכל יתר כנטול דמי אבל מצד שמאל כשר ודוקא כשאין לכיס שבשמאל חלק ורדא דאל"כ אסור משום יתיר ורדא. ש"ך ס"ק ט"ו. לה"פ או' י"ח שמ"ח או' ל"ג. בי"צ שם. אהל יצחק שם. זב"ר שם. ומיהו מ"ש בש"ך ודוקא כשאין לכיס שבשמאל חלק ורדא וכו' משמע הא אם יש בו צורת אונה כשר וכ"כ הקומץ שם דאם נמצא בכיס שמאל תואר יתרת ממש יש להכשיר בהפ"מ אבל השמ"ח שם כתב דאין להכשיר כ"א בכיס ריק ואין שום יתרת בתוכו. וכ"כ הבי"צ שם. אי"צ שם. זב"ר שם.
סעיף קטן מא
מא) שם בהגה. או שיש לה שני כיסין. ואם שניהם בימין בין שהורדא מונחת בשתיהן ובין בזו או בזו ובין שאינה מגעת להשני כלל להיות מונח בתוכו טרפה. שמ"ח שם. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם. זב"ר שם. ולא הוי יתיר כיס אלא כשיש לו גיד שפה לפיו כדרך הכיס דורדא אבל אם אין לו גיד הו"ל דלדול בעלמא ומ"מ אם הכיס דוורדא אין לו שפה זו אינה אסורה מחמת חסרון כיס כיון דמונחת בתוכו כראוי. שמ"ח או' ל"ד. בי"צ שם או' ז' קומץ שם או' י"ג. אי"צ שם בזב"ת או' י"ח. זב"ר שם או' י"א.
סעיף קטן מב
מב) שם בהגה. או שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו וכו' כלומר שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו דהיינו שאף כשמניחין אותה בתוכו חוזר ויוצא כשנופחין הריאה. ש"ך ס"ק ט"ז. לה"פ או' י"ט. שמ"ח שם. שפ"ד או' ט"ז. חכ"א כלל ט' או' כ"ז. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם.
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. אבל במקומות שמכשירים גם כל אלו החילוקים הם כשרים. וכ"כ לעיל או' ח"י יעו"ש.
סעיף קטן מד
מד) שם בהגה. אם חסר מקצת מן הוורדא יש לבדוק באונות וכו' אע"ג דלעיל כתב דאם אין לה תואר ורד דטרפה הכא מיירי בכה"ג שמצרפין יחד השני חתיכות ונראה לעין שיש תואר ורד בין שניהם א"נ כשהשאר יש בו תואר. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ד. זב"ת או' ט"ז.
סעיף קטן מה
מה) שם בהגה. או באומה מצד שמאל וכו' ולא דמי זה לנמצא העינוניתא בצד שמאל דהכא השורש עומד במקום הראוי אלא שחסר קצת בראש העינוניתא וכך הוא רגיל למצוא בצד שמאל והיינו רבותייהו וכן בא מעשה לידי כמה פעמים. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' כ"א. בל"י או' ט"ו. כריתי או' י"ב. שמ"ח או' ל"ו. שפ"ד או' י"ט. בי"צ שם או' ח' קומץ שם או' ט"ו. אי"צ שם או' ח'.
סעיף קטן מו
מו) שם בהגה. או באומה מצד שמאל וכו' וכ"ש מצד ימין. בל"י שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם.
סעיף קטן מז
מז) ואם יש לחתיכה זו כיס בפ"ע הו"ל כשתי ורדות וטרפה וכן אם נחלקו לג' אפי' בלא כיס יש להטריף. שמ"ח שם. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם.
סעיף קטן מח
מח) שם בהגה. י"א דכשר וכו' ואין להקל אלא בשעת הדחק או הפ"מ. שבו"י ח"ב ססי' ס' פ"ת או' ד' וכ"כ חכ"א כלל ט' או' כ"ח דאין להתיר בזה אפי' בגדיים וטלאים כ"א בהפ"מ.
סעיף קטן מט
מט) שם בהגה. וכל אלו הדברים יש להקל וכו' זה לא קאי אמ"ש בנמצא חסירה או שני ורדות או שינתה מקומה דטרפות זה הוזכר ברש"י ובתו' פא"ט אלא אשאר דינים שזכר בהגה קאי. ש"ך סק"ו. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' ט"ז.
סעיף קטן נ
נ) שם בהגה. וכל אלו הדברים יש להקל וכו' כתב רש"ל בבדיקות כל מה שכתבו להקל בין בחילופים שלא הוזכר בש"ס או בגדלות דעינוניתא דוורדא ה"ד דליכא שום ריעותא בריאה במילתא אחריתא אבל אם אית בה ריעותא אחריתי אפי' במילתא שאנו מכשירין מ"מ מאחר דאיכא צד חומרא להטריף לאיזו מאן דהוא אפי' דלא כהלכתא מ"מ בכל שהוא מצטרף לסייע ידי האוסרים ואמרינן לקותא היא וטרפה עכ"ל וכה"ג כתב הר"ץ גבי מעשה שבא לידו כבש עם ב' כיסים יעו"ש. ש"ך ס"ק כ"ב. וכ"כ הט"ז הט"ז סוף סק"ב. שפ"ד או' כ"ב. ומיהו הפר"ח או' ט"ל כתב על דברי רש"ל הנז' דאין טעם לזה. וית' מזה לקמן בדין תר"ל.
סעיף קטן נא
נא) שם בהגה. וכל אלו הדברים יש להקל וכו' ועכשיו בזה"ז נוהגין השוחטים והבודקים להטריף הכל ואין עושין במדינות אלו שום שאלת חכם כדי להתיר. ביה"ל או' א' וכן הסכים התב"ש או' מ"ז. בי"צ שי' ל"ה ח"ז בעמ"ז או' כ"ג. אי"צ סי' ז' בזב"ת או' י"ז.
סעיף קטן נב
בנ) אם נמצאת הוורדא נקובה אעפ"י שהכיס שלה סותם את הנקב טריפה. הרמב"ם פ"ח מה"ש ה"א. כנה"ג בהגה"ט או' ט' פר"ח סי' ל"ו סוף או' א' לה"פ שם או' א' בל"י בסי' זה או' ו' מש"ז או' ג' לב"ש סי' ל"ו או' ו' זב"צ שם או' י"ב. ועיין לקמן סי' ט"ל סעי' ו'.
סעיף קטן נג
גנ) נוהגין להסיר הוורדא ולהשליכה ולא לאכלה משום מיאוס אבל אין איסור בדבר כמ"ש לקמן סי' ס"ה סעי' ד' בהגה יעו"ש.
סעיף קטן נד
דנ) [סעיף ג'] נתוספו האונות במנינם וכו' שהיו ד' מימין או ג' משמאל. טור. לבוש. זב"ת או' י"ט.
סעיף קטן נה
הנ) שם. נתוספו האונות במנינם וכו' ואם נמצא יתרת בערוגה שהיא למעלה מהאונות סמוך לשדרה לפנים מן הריאה מ"כ דכשר ולי נראה דטרפה שזהו נכלל טפי בכלל ע"ג שאמר התלמוד ממה שנכלל בגוואי. ט"ז ס"ק י"ג. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ו ואו' ל' פר"ח סוף או' י"ז. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. שמ"ח או' י"א. שה"מ או' כ"ו. מטה יוסף סי' ז' דף ל"ו ע"ב. שו"ג או' י"ב וכתב וכן המנהג להטריף. חכ"א כלל ט' או' ח' אי"צ סי' ג' או' א' זב"ר סי' ג' או' א' ובתמידים שם או' ו' תו"ז סי' ס' או' ט' זב"צ או' ח' וכתב ודלא כזב"ת או' ך' ועיין לקמן או' ק"ל.
סעיף קטן נו
ונ) יתרת ע"ג ערוגה והיא פחותה מט"ד כשרה. תב"ש או' י"ד וכתב ודלה כעי"צ שמטריף יעו"ש. וכן הסכים הלב"ש או' י"ז. בי"צ סי' ל"ה ח"ג בעמ"ז או' א' אי"צ שם בלק"י או' א' זב"ר שם. זב"צ או' ט'.
סעיף קטן נז
זנ) שם. אם היתה האונה היתרה בצד האונות או מלפני הריאה שהיא לעומת הלב וכו' והטעם דכשעומדת בצד פנים כיון שאינה דופקת על הצלעות אינה עתידה להתפרק וכשרה אבל כשהיא על גבה דופקת ומתחככת בצלעות וסופה להתפרק. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. שו"ג או' י"א.
סעיף קטן נח
חנ) שם. או מלפני הריאה לעומת הלב וכו' הרוקח הביא בשם כמה רבנים דכל מקמא שרי בין לצד ימין בין לצד שמאל ומ"מ דעתי להטריף זולתי במקום שכבר נתפשט שם ההיתר שאין לבטל מנהגם. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' כ"ה. זב"ת או' ך' וכן נוהגין במדינות אשכנז להכשיר יתרת מקמא כמ"ש בהגה סוף הסעי' וכ"ה מנהג הספרדים כמ"ש זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן נט
טנ) שם. והוא שתהיה כעלה של הדס וכו' ושיעור טרפא דאסא י"א שהוא כצפורן של אגודל וי"א כפרק אמצעי של אגודל. בדיקות מהרי"ו סי' ב' סוף סעי' א' ד"מ או' י"ב. ולכן בכ"מ שנזכר שיעור ט"ד יש לפסוק כסברא החמורה שבשניהם. שמ"ח או' ז' מש"ז או' י"ג. חכ"א כלל ט' או' ג' בי"צ סי' ל"ה ח"ב או' ו' קומץ כלל א' מסי' ל"ה או' ב' ענ"ה סי' ט' או' ה' והיינו היכא דנתקטנה אחת מהן בעינן דוקא להיית כפרק אמצעי !וביתיר במקום המטריף נקטינן דהפי' הוא רק כצפורן אגודל בתר נפיחה טרפה. קומץ שם. זב"צ או' יו"ד. וכתב שם הרב זב"צ ודלא כהפר"ח דעשה שיעור אחר מדעתו גם דלא כהתו"ז סי' ס' או' ג' שהמציא סברא אחרת מדעתו אלא מ"ש בשם הפו' הנז' הוא העיקר יעו"ש.
סעיף קטן ס
ס) ובכל זה אין שום חילוק בין גסה לדקה ואפי' בגדיים וטלאים הרכים אך בתוך ל' ללידתן אם נתקטן בהם א' מכל אלו דיש להקל ולשער בצפורן אצבע משום דאמרינן בהו שסופו להתגדל ולעמוד על שיעורו. קומץ שם או' ג' מיהו במק"מ או' כ"ט כתב דאין להקל ולשער בגדיים וטלאים בצפורן אצבע אלא בהפ"מ.
סעיף קטן סא
סא) וכשאנו מודדים ט"ד אין אנו מודדים אותה מבחוץ שמבחוץ נראית גדולה אלא מעיקר חתוכה. כנה"ג בהגב"י או' ל"ה. שו"ג או' י"ג. קומץ שם.
סעיף קטן סב
סב) אם נמצא יתרת על גבה פחות מט"ד וא"א לנפחה לראות אם עולה בנפיחה ותהא כט"ד או לא שכבר נחתכה או שיש בזה היתרון מקום אטום עם לחה דא"א לעמוד בה בנפיחה ונאבדה בדיקתה כשרה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. כנה"ג בהגב"י או' ס"ח בשם מהר"י סמוט. וה"ד אם נודע שלא היה בה כשיעור קודם נפיחה דאמרינן דגם אחר נפיחה אין בה שיעור אבל אם נאבדה ולא נודע אם היה בה שיעור טרפה. ער"ה או' ח' והשמ"ח או' י"ד אסר אפי' אם בדקוהו קודם שנאבד ואין בו כט"ד עי"ש ונראה דבכה"ג דבדקיהו קודם שנאבד יש להתיר כמ"ש הכנה"ג ומ"מ נראה ודאי דאם נראה באומדן דעתא דאחר הנפיחה תהיה כט"ד כגון דגדולה קצת וקודם נפיחה קרובה לט"ד טרפה דודאי אחר הנפיחה נגדלת קצת. שש"א או' ו' וכ"כ בספרו ענ"ה סי' י"א או' ט"ו. זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן סג
סג) וכל זה הוא דוקא ביתרת מגבה אבל אם א' מהאונות היא פחותה מט"ד וצריך לנופחה כמ"ש לקמן סעי' ו' אז הוא הדין בהפך שאם נודע בודאי שהוא פחותה מט"ד קודם שנפחוה ונאבדה יש להטריף. ובדין של הער"ה שלא נודע אם היה בה כשיעור ונאבדה ג"כ טרפה. ובדינו של השש"א דאם נראה באמדן דעתא דאחר הנפיחה תהיה כט"ד כגון שרואין אנחנו דהיא עכשיו קודם הנפיחה היא קרובה לט"ד יש להסתפק בזה דנוכל לומר שהיא כשרה ומ"מ לדינא צ"ע. זב"צ או' י"ג. ונראה כיון די"א דשיעור ט"ד כצפורן אגודל כמ"ש לעיל או' נ"ט ובזה ראינו קודם נפיחה באמדן דעתא שהיא קרובה לט"ד שהוא פרק אמצעי של אגודל בהפ"מ יש להכשיר.
סעיף קטן סד
סד) שם בהגה. וכשנופחין אותה נוטה לקמא כשר. מדברי המ"כ שהביא ב"י ומדברי המרדכי שהביא הר"ץ משמע דכיון שנמצא יתרת צריך לנפחה ולראות אי נוטה לקמא או לגבה. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' ך' כריתי או' י"ג. שפ"ד או' כ"ג. ומיהו אם לא נפחוה אין להחמיר דאין דרך אונה להתעקם ואין לחוש מן הסתם זולת היכא שראינו שיש ריעותא דנוטה לגבה או שיוצאה מגבה דאז אם לא נפחוה אסורה דשמא אי נפחי לה הוי כט"ד. שמ"ח או' י"ד ובתב"ש או' י"ח. שפ"ד שם. בי"צ סי' ל"ה ח"ג או' ה' קומץ כלל ב' מסי' ל"ה או' ה' אי"צ סי' ג' בזב"ת או' ד' זב"ר סי' ג' או' ב' ועיין לקמן סי' ט"ל סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן סה
סה) שם בהגה. ואם נוטה לגבה טרפה. דוקא בליטה יתירה כט"ד אבל נתעקמה והולכת קצת למעלה אין כאן בית מיחוש. ש"ך ס"ק כ"ד. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"א. שמ"ח או' י"ג. שפ"ד או' כ"ד. זב"ת או' כ"ה. בי"צ שם או' ד' קומץ שם או' ג' זב"ר שם.
סעיף קטן סו
סו) וכן אם אין כאן יתרת רק שאונא א' מושרשת במקומה כראוי ומתעקמת לגבה כשרה ובהא אפי' העיקום בולט כט"ד כשרה דדוקא יתרת דבלא"ה רעועה היא וכי נוטה לגבה סופה להתפרק אבל כולהו אונית הראויות לה לאו ריעי נינהו וכיון שמושרשת במקומה אין הנטייה מקלקלה יכן אפי' שרשה גבוה מאותה שאצלה כט"ד אינו מזיק. שמ"ח שם. שפ"ד שם. בי"צ שם. קומץ שם או' ד' אי"צ שם או' ג' זב"ר שם.
סעיף קטן סז
סז) שם בהגה. ובמדינות אלו המנהג להכשיר יתרת מקמא וכו' וכ"ה מנהג הספרדים כמ"ש לעיל או' נ"ח יעו"ש.
סעיף קטן סח
סח) [סעיף ד'] נמצאת אונה יתרה בסוף שיפולי האומה כשרה. ואפי' האוסרים יתרת מקמא מכשרי בהאי משום דהאי קיימי בדרי דאוני מקרי. ב"י. רש"ל פא"ט סי' ל"ד. ש"ך ס"ק כ"ו. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' כ"ג. כריתי או' ט"ו. שפ"ד או' כ"ו. זב"ת או' כ"ו ביאור הגר"א או' ט"ז. חכ"א כלל ט' או' יו"ד.
סעיף קטן סט
סט) ואפי' היא יש לה סנפון וא' מהדרי אין לה כשרה. מק"מ או' מ"ד. זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן ע
ע) שם הגה. דזה מקרי בדרי דאוני. ואם עומדת בדרי דאוני אפי' גדולות אפי' יש בכל צד יותר מחמשה אונות אפי' עומדים היתרים למטה מאומא בדרא דידה או שני אומות גדולות בצד אחד הכל אורחא הוא וכשרה רק שלא יהיה אונות בצד שמאל יותר מבצד ימין דכה"ג חליף מקרי וטרפה. שמ"ח או' י"א. בי"צ שם או' ב' אי"צ שם או' א' זב"ר שם. ענ"ה סי' י"א או' א' ועיין לקמן או' פ"ד ואו' פ"ה.
סעיף קטן עא
עא) [סעיף ה'] אונה של ימין וכו' אם ימצא על גבה כט"ד כשרה. וה"ה אפי' יותר מט"ד. לבוש. ש"ך ס"ק כ"ז. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' כ"ד. שפ"ד או' כ"ז. שה"מ או' ל"ב. זב"ת או' כ"ט. חכ"א כלל ט' או' י"א. ענ"ה שם סוף או' ח' זב"צ או' ך'.
סעיף קטן עב
עב) ואע"ג דיתרת למעלה מחציה ברגל חמור כשרה מ"מ אינו משלים אם היה חסר אונה א' כנה"ג בהגה"ט או' י"א. שו"ג מתו' או' ח' זב"ת או' ל' לב"ש או' ט"ו. בי"צ סי' ל"ה ח"ד בעמ"ז או' א' פרי תבואה או' ל"א וחלק על הפליתי שהכשיר. והב"ד ענ"ה סי' ט' או' י"ח. וכן הלב"ש שם דחה דברי הפליתי הנז'
סעיף קטן עג
עג) שם בהגה. מפני שכן דרכה ליפצל. מפני דוחק החזה. ב"י. ש"ך ס"ק כ"ח. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ה. זב"ת שם. והלכך לאו יתרת הוא אלא בתולדה ולא יתחכך ע"ג צלעות משא"כ יתרת ע"ג שלה כאורחיה וטרפה. שפ"ד או' כ"ח. והא דיתרת ע"ג טרפה אית ביה ט"ד כמ"ש בסעי' ג'.
סעיף קטן עד
עד) שם בהגה. מפני שכן דרכה ליפצל. עיין בתשו' גבעת שאול סי' נ"ו שמעשה בא לפניו שנמצא באונא זו על חודה ממש באותו צד שלצד הקנה בליטה קטנה פחות מט"ד והיתה שוה ממש לאונה שעלתה בנפיחה בשוה רק שסירכא יוצא מאותה בליטה לשומן החזה והסירכא עברה ע"י מיעוך והכשיר וכתב שאין לאסור משום תרתי לריעותא דכיון שדרכה ליפצל לא מקרי ריעותא כלל יעו"ש. פ"ת או' ז' והיינו להנוהגין להקל במיעוך כמ"ש לקמן סי' ט"ל סעי' י"ג בהגה אבל לדעת האוסרים במיעוך כמ"ש שם בהגה ובש"ע שם סעי' יו"ד בלא"ה אסורה משום הסירכה.
סעיף קטן עה
עה) שם בהגה. מפני שכן דרכה ליפצל. ואין חילוק דבין מגבה בין מקמא כשרה. ב"ח. בל"י או' כ"ה וכתב ודלא כהלה"פ או' ל"א שכתב בשם שחיטות שדוקא מגבה ולא מקמא מפני שמתחכך בגרגרת דהא מסתימת הש"ע משמע דאין חילוק יעו"ש. מיהו השמ"ח או' ט"ז ובתב"ש או' ך' כתב לאסור אם היא מקמא כדברי השחיטות הנז' ולענין דינא כתב המש"ז או' ח' באין הפ"מ יש לשמוע לדברי המחמירין. וכ"כ הלב"ש או' כ"ז. תשו' מאהבה בסי' זה. פנים מאירות ח"ב ססי' קנ"ז וכתב שכן הסכימו עמו כל חכמי העיר להכשיר בהפ"מ. קומץ כלל ב' מסי' ל"ה או' ז' וכתב כן שם בעשרון או' ט' בשם כמה פו' זב"ר סי' ג' בתמידים או' י"ב. ענ"ה סי' י"א או' ט' זב"צ או' כ"ה וכתב שכן עשו מעשה בעיר בגדאד יע"א והכשירו בהפ"מ. אמנם אם יש עוד ריעותא אסור אפי' בהפ"מ. מש"ז שם. תשו' מאהבה שם. זב"צ שם.
סעיף קטן עו
עו) שם. ויש מי שאומר וכו' הא דכתב זה בשם יש מי שאומר לאו משום דאיכא פלוגתא בזה אלא שכן דרכו של הרב"י דסברא יחידות נמי כותב אותה בשם יש מי שאומר וזה הסברא כתב אותה ב"י רק בשם א"ז.
סעיף קטן עז
עז) שם. דדוקא למעלה מחציה אבל למטה מחציה טרפה. כי אין שם שום דוחק. ב"י בשם א"ז.
סעיף קטן עח
עח) שם. דדוקא למעלה מחציה וכו' בבדיקות מהרי"ו הביא ע"ז ב' פירושים האחד פי' החציה הוא לצד חוד האונה אבל אם נמצא לצד שורש האונה טרפה ולפ"ז יהיה שיעור החצי ברוחב האונה. וי"א דאף באורך האונה משערין דהיינו אותו החצי ברוחב שהכשרנו לאו כולו אלא דוקא חצי ארכו דהיינו לצד הקנה אבל לא החצי השני שהוא לצד הריאה ויש להחמיר כסברא אחרונה. ט"ז סק"ח. פר"ח או' כ"ג. מש"ז או' ח' זב"ת או' ל"ב. נמצא דאין כשר אלא חלק רביעי מאונא העליונה. מש"ז שם. זב"צ או' כ"ב וכתב שכן מנהגם. והשמ"ח או' ט"ו כתב דדוקה בחציה לצד החוד אבל בחציה לצד השורש לא ודוקא חוץ לחריץ ההולך שם מלמעלה למטה באלכסון אבל מהחריץ ולצד השורש לא דבמקומות אלו אין שם דוחק עכ"ל וכ"כ הבי"צ סי' ל"ה ח"ד או' ב' קומץ שם או' ו' אי"צ סי' ה' או' ב' זב"ר סי' ג' סוף או' א' וא"כ כל אחד יעשה כחומרת מקומו. ומה שנגד החריץ עצמו אוסר. קומץ שם.
סעיף קטן עט
עט) שם. דדוקא למעלה מחציה אבל למטה מחציה טרפה. לכאורה ק' דיוקא אדיוקא דמתחלה כתב דדוקא למעלה מחציה משמע דאם היא באמצע ממש טרפה ואלו מסוף דבריו שכתב אבל למטה משמע דבאמצע כשרה ולכן נראה דדיוק ראשון עיקר דאם היא באמצע ממש טרפה. שה"מ או' ל"ד. זב"צ או' כ"ג.