כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר
סימן שיט
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] הבורר אוכל וכו' הבורר הוא אחת מט"ל אבות מלאכות שחייבים עליהם סקילה במזיד ובהתראה ובשוגג חטאת קבועה ומפרש המחבר הכא כיצד הוא הבורר שיתחייב מיתה ומה שהוא פטור אבל אסור ומה שהוא מותר אפי' לכתחלה. עו"ש או' א'. ובענין אם אסור לאוכלו בו ביום ומה שיש לחלק בין שוגג למזיד והמברר לחולה כבר נתבאר לעיל סי' שי"ח סעי' א' וב' לענין מבשל וה"ה למברר דלא יש הפרש בין המלאכות כמ"ש שם ומ"ש הא"א אות א' לחלק בין מברר פסולת מתוך האוכל למברר שני מינין כבר השיג עליו הפתה"ד או' א' יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' ל"ו ואו' ל"ז:
סעיף קטן ב
ב) שם בנפה ובכברה חייב. שזהו דרך ברירתו, מ"א סק"א. ואפי' לאכול לאלתר חייב אם בירר בנפה ובכברה. ב"י. ב"ח. תו"ש או' א':
סעיף קטן ג
ג) שם בקנון ובתמחוי וכו' קנין הוא כלי עץ שעושין כעין צינור רחב מלאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושין אותו והבורר בו קטנית נותן קטנית במקום הרחב ומנענעו והקטנית מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי, רש"י שבת ע"ד ע"א. ותמחוי הוא קערה גדולה שמערה כל האלפס לתוכה ומשם לקערות. ב"ח פרישה או' ג' א"ר או' ב' ועיין לקמן סעי' ז':
סעיף קטן ד
ד) שם פטור אבל אסור. ומותר לכתחילה לא הוי דדמי לברירה, וחייב חטאת לא הוי דלכאחר יד הוא דעיקר ברירה בנפה וכברה אבל ביד לא דמי לבורר כלל רש"י שם, ומ"ש אבל ביד לא דמי וכו' ר"ל ולכך שרי לכתחילה וכמ"ש בש"ע:
סעיף קטן ה
ה) שם פטור אבל אסור. ואפי' לאכול לאלתר נמי בקנון ותמחוי פטור אבל אסור, ב"י ב"ח. והוי יודע בקנון ותמחוי לברור פחות מכגרוגרת חצי שיעור אסור אטו נפה וכברה דחצי שיעור אף בשבת הוי מה"ת לא מדרבנן דליהוי גזירה לגזירה, מש"ז או' א':
סעיף קטן ו
ו) שם ואם בירר בידי כדי לאכול וכו' אבל אם בירר בידו לאוצר חייב. טור, ועיין לקמן סעי' ב':
סעיף קטן ז
ז) שם ואם בירר בידו לאכול וכו', ואפי' מניחו אח"כ לכלי אחר שרי ופשוט הוא כמ"ש הב"י. תו"ש או' ג' מש"ז או' ג':
סעיף קטן ח
ח) שם לאלתר מותר, ודוקא אוכל מתוך הפסולת, מ"מ, מ"א סק"ב ואפי' אם האוכל מרובה ויש טרחא יותר בברירת האוכל אפ"ה צריך דוקא לברור האוכל כמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה יעו"ש, ואם בירר לאלתר ואח"כ נמלך והשהה לסעודת בין הערביים, לא אריך למעבד הכי אבל חיוב חטאת למפרע לא דמלאכת מחשבת אסרה תורה, מש"ז או' ב' ועיין לקמן או' ל"ו.
סעיף קטן ט
ט) שם לאלתר מותר, לאו דוקא לאלתר אלא באותה סעודה ט"ז סק"א והוכיח כן מהגמ' יעו"ש והגם שכתב זה מור"ם ז"ל בהגה כתב הלב"ש דכוונתו לומר דגם הש"ע מודה בהא לרמ"א דהא לשון הגמ' הוא בורר ואוכל היינו לאלתר בורר ומניח היינו סמיך לסעודה עכ"ד.
סעיף קטן י
י) שם לאלתר מותר, וכן הבורר ביד לאכול הבהמה לאלתר שרי מש"ז או' ה'. ודוקא בורר ביד דהוי דרך אכילה שרי כדי לאכול לאלתר אבל לא בשאר מלאכות מ"א סי' ש"ך סק"ז יעו"ש:
סעיף קטן יא
יא) שם הגה. וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה וכו' ר"ל שבורר קודם סעודה לצורך אותה סעודה, וכתב ב"י בשם רי"ו שאם הוא בורר אחר סעודה כל שבורר לצורך סעודה אחרת באותו יום בעצמו הוי לאלתר ואם כשהוא בתוך הסעודה בורר אינו יכול לברור אלא לצורך אותה סעודה בלבד וכן אם בורר קודם סעודה צריך לאוכלם בתוך סעודה ראשונה ואם השהה מהם עד אחר שעומד מסעודתו לא מקרי לאלתר וחייב אלא שבשם המרדכי כתב דדוקא להתחיל ולאכול אחר ברירתו שרי אבל לאכול אחר שעה נעשה כבורר לאוצר ואסור וכתב שכ"מ מדברי הרמב"ם כדברי המרדכי יעו"ש וכן דעתו כאן בש"ע כמ"ש לקמן או' ל"ה. וכ"כ הלבוש סעי' ב' לא יברור אלא בתוך הסעודה או סמוך לה קודם שיסעוד, וכ"כ מ"א סי' שכ"א ס"ק ט"ו, ר"ז או' ג', ח"א כלל ט"ז או' ב' ואו' ג'. וכתב שם הר"ז דכל שהוא סמוך לסעודה. מותר לברור לצורך כל אותה סעודה אעפ"י שתמשך איזה זמן ואם נשתייר מברירתו עד לאחר הסעודה אין בכך כלום כיון שבירר בהיתר ובלבד שלא יערים עכ"ד, וכ"כ הרב בן א"ח פ' בשלח או' א' דאם בורר לסעודה שמתחיל בה אחר פחות משעה מותר ואעפ"י שהסעודה שאוכל בה נמשכת הרבה שעות מותר:
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה ואפי' אחרים אוכלים עמו שרי, ומותר לברור אחד בעד כולם, לבוש. ר"ז שם:
סעיף קטן יג
יג) שם בהגה ואפי' אחרים אוכלים עמו וכו', לאו דוקא אלא אפי' שמברר הכל לצורך אחרים ואינו אוכל עמהם שרי. ברכ"י או' א' אמנם השש"א או' א' כתב דדבר זה לא נפיק מפלוגתא די"א בעינן דוקא שיאכל עמהם יעו"ש וע"כ נראה דיש להחמיר ולאכול מאותו דבר שמברר לצורך אחרים:
סעיף קטן יד
יד) שם בהגה ואפי' אחרים אוכלים עמו שרי, והגם דמרן ז"ל לא העלה דבר זה על שלחנו מ"מ נראה דכל הפו' מודים בזה ולא חששו לבארו מפני שהוא פשוט בעיניהם ברכ"י או' ב':
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו' ודוקא אוכל מתוך הפסולת ואפי' אין העלין הללו פסול' גמור שראויים לאכילה ע"י הדחק אסור לברור הפסולת. מ"א סק"ג, תו"ש או' ו' ר"ז או' ד' ח"א כלל ט"ז או' ד' ומה שנהגו לחתוך המעופש ודאי לכ"ע אינו אלא כקליפת תפוחים וכהסרת עצם המחטין דקין מן הדגים דשרי סמוך לאכילתו ואפי' לקרוע הנייר הנדבק בעוגות מתירין מה"ט בשעת אכילה, ס' מאורי אור בחלק באר שבע דף פ"ט ע"א א"ח או' ב' וכ"כ המש"ז או' ג' ועיין לקמן או' י"ט:
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו' וצריך ליזהר שלא לברור עד לאחר יציאת בהכ"נ שיהא סמוך לסעודה ממש ואז מותר לברור כל מה שצריך לאכול ממנו באותה סעודה. ר"ז שם:
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו' ועיין בשה"ג פ' אלו קשרים שנהג לבררו מע"ש ומי"ט כתב המחמיר תע"ב. א"ר או' ה':
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה ולכן מותר לברור הירק וכו' וה"ה קטניות לברור הטובים מהמתולעים שרי ביד לאכול מיד הא לברור המתולעים יש לאסור מדרבנן עכ"פ וכ"ש פסולת קליפה מקטניות אע"ג דראוי לאכול ע"י הדחק מדרבנן אסור א"א או' ג' וכן פירות שנפלו לארץ ונתערבו בעפר וצרורות יזהר שלא יברור רק מה שצריך לאותה סעודה שרוצה לאכול תיכף ולא יותר דאז חייב. ח"א כלל ך' או' ד'
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה מן העלין המעופשין וכו' באופן ברירה זו יש חילוק דאם הם עלין מופרדין יבור לו הטובים ויניח המעופשים דאם יעשה בהיפך הו"ל בורר פסולת מתוך האוכל דאסור אפי' ביד ואפי' לאלתר אבל אם הם קלחים כגון חזרת שהעלים מבחוץ הם המעופשים אז יסיר מוצא המעופשות דהו"ל כמסיר הקליפה לאכול התוך. הרב מהרי"ל ואלי בהגהות כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' א' והיינו ברוצה לאכול לאלתר כמ"ש לעיל או' ט"ו:
סעיף קטן כ
ך) [סעיף ב'] הבורר אוכל מתוך פסולת וכו' כלומר אפי' אוכל מתוך פסולת כיון שבירר להניח חייב עו"ש או' ד':
סעיף קטן כא
כא) שם נעשה כבורר לאוצר וכו' והיינו בבורר זמן מופלג מסעודה וכמ"ש לקמן או' ל"ה יעו"ש.
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ג'] הוי לפניו שני מיני וכו' בורר אחד וכו' דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת ואסור לבררו, טור, לבוש:
סעיף קטן כג
כג) שם הגה ומניח השני וכו' כוונת רמ"א למ"ש הטור דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת וא"כ צריך לברור זה שרוצה לאכול ולהניח השני אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל. מ"א סק"ד א"ר או' ו' תו"ש או' ט' ר"ז או' ה' ת"א כלל ט"ז או' ה'
סעיף קטן כד
כד) שם כדי לאכול מיד, כלומר מה שבורר צריך לאכול מיד באותה סעודה, עו"ש או' ו'
סעיף קטן כה
כה) ודע דגם בשני מיני כלים המעורבים שייך ברירה כשבירר אחד מאחד וכדאיתא בפ' כלל גדול (שבת ע"ד ע"ב) גבי האי מאן דעביד חלתא וכו' ועיין בפרש"י שם שכתב בירר יפות הר"ז בורר, ט"ז ס"ק י"ב. תו"ש או' יו"ד, פתה"ד או' ג' וזה שרוצה עכשיו להשתמש בו מקרי אוכל והשני פסולת וצריך לברור זה שרוצה עכשיו להשתמש בו מיד ולהיפך חייב חטאת, ח"א שם, וכ"כ הר"ז או' ח' ואפשר דאם תלויים כמה בגדים על הכותל זה על זה ומוכרח לסלק מתחלה כל הבגדים כדי לקחת בגדו וכן אם מונחים כמה מינים יחד זה על זה והמין שרוצה למטה, וצריך לסלק כל המינים כדי לקחת מין שרוצה דזה לא הוי בכלל בורר דלא גרע מעלין המעופשין המונחים בחוץ דמותר להסירם כדי לקחת הטובים המונחים מבפנים כמ"ש לעיל או' י"ט יעו"ש
סעיף קטן כו
כו) שם הגה ושני מיני דגים וכו' בתה"ד סי' נ"ז נסתפק בזה ונטה להחמיר מטעם דספיקא דחיוב חטאת הוא, ב"י עו"ש או' ז' ונ"מ דאם בירר בדיעבד אין לאסור לאוכלו באותו יום דספקא דרבנן לקולא, וכ"כ המש"ז סוף או' ב':
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה ושני מיני דגים וכו' ונראה דה"ה בשני מיני בשר דמאי שנא, והטוב והישר שילמד אדם תוך ביתו להניח מע"ש כל פרי ואוכל בכלי בפ"ע. ס' הזכרונות דף נ"א כנה"ג בהגב"י:
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה כדי לאכלו מיד, ר"ל שיברור אותו שרוצה לאכול מיד ולא יברור אותם שרוצה להניח לסעודה אחרת. לב"ש:
סעיף קטן כט
כט) שם בהגה וכל אחת נכרת וכו' כלומר דלא תימא דאין שייך בורר אלא בב' מינים מעורבים כלשון הש"ע וכאן אין מעורבין קמ"ל דאפ"ה שייך ברירה, ועיין לב"ש.
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה אבל כל שהוא מין א' וכו' כ"כ בתה"ד סי' נ"ז דבמין א' לא שייך ברירה ושרי ליטול קצתו לאכול ולהניח קצתו לסעודה אתרת או ליטול קצתו ולהצניעו לסעודה אחרת ולהניח קצתו לפניו לאכול לאלתר, והביאו ב"י. אבל הט"ז סק"ב חולק וס"ל דאפי' במין א' שייך ברירה דאותו שאינו רוצה לאכול עתה ולהניחו לסעודה אחרת מיקרי פיסולת יעו"ש, אמנם הח"מ או' ב' ואו' ג' והתו"ש או' יו"ד והנה"ש או' א' כולם השיגו על דברי הט"ז הנ"ז והסכימו לדברי התה"ד ומור"ם ז"ל דבמין אחד לא שייך ברירה יעו"ש, וכ"כ הברכ"י או' ד' דבהמ"מ ריש שביתת עשור משמע כהתה"ד וכ"כ בא"ח דף מ"ה ע"ד משם ר' פרץ יעו"ש, וכ"פ הר"ז או' ז' ומיהו הת"א כלל ט"ז או' ה' כתב דמ"מ נכון להחמיר אפי' במין א' בגדולות מן הקטנות ושיברור מה שרוצה לאכול עכשיו:
סעיף קטן לא
לא) שם בהגה לא מקרי ברירה אלא א"כ קצת אין ראוי לאכילה אלא ע"י הדחק דאז פטור אבל אסור, מ"א סק"ה:
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה לא מקרי ברירה, והיינו דוקא כשהם חתיכות גדולות וקטנות אבל אם אם הוא מין א' כגון מצה שנידוכה ויש בה פירורין גדולים אסור לברור הגדולים מן הקטנים דמה שנידוך הוי כקמח וכשני מנים חשיבי, מ"א סי' תק"ד סק"ט בשם מהרי"ל ולפ"ז יש ליזהר שלא לברור ממלח הנידוך פירורי מלח דהוי למצה נידוכה דמהרי"ל בי"מ או' ל"ח ור"ל שיקח רק מה שהוא צריך בלא ברירה:
סעיף קטן לג
לג) שם בהגה לא מקרי ברירה, אבל כשהוא קצת מהם אינם טובים כ"כ כמו חתיכות האחרים כגון שנקדחו מכח הבישול איזה חתיכת דגים ורוצה לברור אותן שלא נקדחו אפי' במין א' או שבישל ב' דגים ממין אחד ביחד ודג א' הוי חי והדג הב' מת ורוצה לברור זה מזה בודאי גם בזה שייך ברירה וצריך לברור זה שרוצה לאכול עכשיו ודמי ממש לעלין מעופשין (לעיל סעי' א') וצריכין ליזהר בסעודה שמונחין כמה מיני עופות יחד ובוררין להניח למו"ש שיבררו אלו שרוצין לאכול עכשיו ולא להיפוך ובשר צלי ומבושל הוי שני מינים לענין זה, ח"א שם. וכן דג שלוק במים ודג מטוגן בשמן הוי ב' מינין לענין זה בי"מ או' ט"ל, וכן שחורות ולבנות וכדומה אסור דמקרי ב' מינים, ועיין סי' רכ"ה או' יו"ד במ"א אם חלוקים בטעמם או בשמם לענין שהחיינו ה"ה לכאן וצ"ע, גם במיני מתיקה י"ל דב' מינין הוי כל שחלוקי' בטעמם, א"א או' ה' ותפוחים מתוקים וחמוצים את"ל מין א' הוא אפ"ה כל ששונא חמוצים פסולת מקרי לגבי דידיה ואסור אבל אם אחרים מסובים והם אוהבים חמוצים י"ל דשרי לברור חמוצים ממתוקים, מש"ז או' ב':
סעיף קטן לד
לד) שם כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים וכו' היינו מסעודה לסעודה, מ"א סק"ו, ור"ל שבורר בסעודת שחרית כדי לאכול בסעודת בין הערבים, ועיין באו' שאח"ז:
סעיף קטן לה
לה) שם כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים וכו' והא דלא כתב אפי' לבו ביום כמ"ש לעיל סעי' ב' גבי בורר אוכל מתוך פסולת וגם הא דלא כללנהו ביחד אוכל ופסולת וב' מיני אוכלין כמו בסעי' א' כתב הלב"ש משום דחלוקים הם דבאוכל ופסולת כל שאינו סמוך לסעודה חייב אבל בב' מיני אוכלין שרי אפי' רחיק מסעודה ואינו חייב אלא מסעודה לסעודה וכתב שזהו כוונת ע"א סק"ו וכ"ה בב"י יעו"ש, וכ"כ הא"א או' ו' ומחה"ש וכתבו דכ"ה דעת הש"ע יעו"ש. ועיין לעיל או' י"א:
סעיף קטן לו
לו) שם לאכול בין הערבים חייב, ואם בירר בכונה של איסור דהיתה כוונתו לאח"ז דהיינו לסעודת בין הערבים ואח"כ נמלך לאכול לאלתר לא מהני וה"ה אם בישל ואח"כ נזדמן לו חולה שיש בו סכנה שצריך לאותו תבשיל לא נפטר בכך מאחר שגמר מלאכתו במחשבת איסור, וכן אם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר ואח"כ נמלך והניח זה לסעודת בין הערבים לכ"ע איכא בזה איסורא דרבנן ודלא כהרב טל אורות אבל אם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר ואכל לאלתר ונשתייר שרי להניחו לסעודת בין הערבים ובלבד שלא יערים כמ"ש הר"ז או' ג' וכ"ש אם בירר חתיכה אתת שהיתר כדי לאכול לאלתר ואכל ממנה לאלתר ונשתייר דפשיטה דשרי כיון שאכל מאותה חתיכה עצמה אבל אם בירר יותר ממה שצריך לאלתר אדעתא לשייר ממנו לסעודת בין הערבים לכ"ע חייב מה"ת, ואם בירר אוכל שיעור קערה מלאה כדי להביא לפני האורחים אעפ"י שיודע בודאי שלא יאכלו כולה האורחים ורק שעושה מפני הכבוד שבושה להביא קערה חסירה יש להתיר דחשבינן לה כולה לצורך סעודה רב פעלים ח"א סי' י"ב ובספרו בן א"ח פ' בשלח או' ג'
סעיף קטן לז
לז) ואם בירר במזיד בשבת דאסור לו לעולם כמ"ש רסי' י"ח ואח"כ חזר ועירב הפיסולת עם האוכל כמו שהיה אפ"ה אסור לו לחזור ולברור אוכל מתוך פסולת כדי לאכול לאלתר, רב פעלים שם סי' י"ג ובספרו בן א"ח שם או' ד' אמנם צ"ע על הרב הנז' דבספרו רב פעלים פסק דאפי' חזר ועירבו כמו שהיה אסור לו לעולם אפי' בחול ובס' בן א"ח משמע דדוקא באותו היום אסור ונראה דמ"ש בבן א"ח לאו דוקא, וכ"ה דעת הפתה"ד או' א' דכיון שעשה מלאכה במזיד נאסר לו לעולם ולא מהני במה שמחזירו לכמו שהיה יעו"ש:
סעיף קטן לח
לח) ואם בירר לצורך אותה סעודה דוקא ולא יותר ואח"כ נאנס ולא אכלו באותה סעודה לית ביה איסור אפי' כל דהוא ומותר לאוכלו בסעודה שאחריה. פתה"ד או' ב':
סעיף קטן לט
טל) בורר עצים שעורו כדי לבשל בו כגרוגרת ובכלים ובגדים וצרורות וכדומה שיעורן בכ"ש, ותו נראה דבהנך דלאו אוכלא אין חילוק בין בורר יפות מתוך הרעות או איפכא שכ"נ מדברי רש"י דבשניהם חייב מיהו מדברי הערוך ע' חילתא משמע קצת דגם בהנך אינו חייב רק בבורר פסולת מבין היפות, הגאון מהר"י ליפשי"ץ ז"ל בקונט' כלכלת שבת דף ז' ומזה אתה דן לשואפין עפר הטאבק"ו ולפעמים ימצא בתוכו קסמין דקין או שהטיל לתוכו פרחי שושנים ליתן בהם ריח ויבשו והוא מסיר אותן מתוך הטאבק"י דאי עביד הכי בשבת חייב משום בורר שהרי יש איסור בורר אף במידי דלאו דמיכל וגם הוי בורר הרע מתוך היפה דחייב גם לדעת הערוך ז"ל כנז' וצריך זהירות יתירה בזה, פתה"ד או' ד':
סעיף קטן מ
מ) [סעיף ד'] הבורר פסולת וכו' עיין סי' תק"י דביו"ט מקלינן וכ"כ ב"י והעו"ש (או' ט') עשה עצמו כאלו לא ידע את יוסף, מ"א סק"ז ור"ל דדעת הש"ע לחלק בין שבת ליו"ט דבשבת אפי' האוכל מרובה אסור לברור את הפסולת כמ"ש בב"י ודלא כהטור וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה וכ"ה דעת האחרונים:
סעיף קטן מא
מא) שם הבורר פסולת מתוך האוכל וכו' והיינו כדי לאכיל לאלתר דאלו להניח אפי' אוכל מתוך פסולת חייב. עו"ש או' ח', ומיהו עיין ברכ"י בשיו"ב או' ב' שהביא פלוגתא בזה בבורר פסולת מתוך האוכל כדי לאכול לאלתר אם חייב יעו"ש ועיין לעיל או' ח' ואו' ה' ומשמע דדעת הש"ע והאחרונים כדעת האוסרים:
סעיף קטן מב
מב) שם הבורר פסולת מתוך האוכל וכו' אבל מותר להסיר צרעין ויתושין מן הכוס מטעם דאין ברירה בלח דלא שייך ברירה אלא מה שצריך לפשפש ולברור אבל עם דבר שצף למעלה כבר ברור הוא והו"ל כמשחל ביניתא מחלבא דאין זה בורר, כ"כ מהריט"ץ בתשו' סי' ר"ג יעו"ש והביאו א"ר סוף או' ח', וכן הסכים הברכ"י סוף או' ה' וכתב דהכי נהוג, וכן הסכי' הרב זכור ליצחק הררי סי' פ"ט, וכן הסכים הרב מהרי"ן גווי"א בס' טל אורות דף ל"ב ע"ב, והב"ד הבי"מ או' נ"ב, מיהו הט"ז בסס"י זה ובסי' תק"ו סק"ג כתב בשם הראב"ד דשנופלים זבובים לכוס אסור להוציא הזבובים לבדן מן הכוס משום בורר אלא יקח מן המשקה קצת עמהן יעו"ש, וכ"כ הר"ז או' כ"ד (אמנם בסידור שלו כתב שאין לסמוך על היתר זה רק לשפוך מהכוס עד שיצא הפסולת יעו"ש) ח"א כלל ט"ז או' י"ב, ולכן כתב הרב בן א"ת פ' בשלח או' י"ב דנכון לעשות כך שיטול עם היתוש מעט משקה עכ"ף או ד"א ואם אין לו דבר כזה יתחוב אצבעו לתוך המשקה כדי שיהיה היתוש עולה על אצבעו ובודאי יהיה על אצבעו משקה שראוי למצוץ אותו בפיו עכ"ל, ומ"מ אם אפשר יותר טוב שישפוך מן הכוס עצמו היתוש עם מעט יין:
סעיף קטן מג
מג) שם הבורר פסולת מתוך אוכל וכו' ואם הפסולת ראוי לאכול ע"י הדחק ורוצה עתה לברור הפסולת לאכול ולהניח הטוב לאחר זמן ודאי שרי לברור הפסולת שרוצה עתה לאכול ואפשר שאסור לברור המאכל שרוצה להניח אחר זמן אבל זה טעות דאוכל מאוכל לאו ברירה במין אחד רק להט"ז י"ל שזה אסור, מש"ז או' ג" וכבר כתבנו לעיל או' ל' דהסכמת הפו' להתיר במין א' דלא כהט"ז יעו"ש:
סעיף קטן מד
מד) שם הבורר פסולת מתוך האוכל וכו' מיהו אם אוכל חתיכת דג או חתיכת בשר שיש בהם עצמות מותר להוציא בידו תחלה העצמות ולאכול לאלתר. ואעפ"י שמסיר בזה כמה עצמות בזא"ז שרי דדרך אכילתם בכך תמיד ואין זה דרך ברירה אלא דרך אכילה ודלא כהמאמ"ר או' ז' דאסר לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע וכו' בן א"ח שם או' יו"ד, וכן העלה הפתה"ד או' ו' וכתב דלא כהמאמ"ר יעו"ש:
סעיף קטן מה
מה) אבל אם יש לפניו קערה של בשר ובתוכה עצמות בלא בשר אסור להסירם משם דאלו פסולת גמור הם והו"ל בורר פסולת מתוך אוכל וכמ"ש המאמ"ר שם, בן א"ת שם או' י"א. אבל הפתה"ד שם כתב להתיר גם בזה משום דעכ"פ יש בתוכו מוהל התבשיל ומרק הבשר ובחול אין משליכין אותו מן הקערה אלא א"כ מוצצין אותו והו"ל כיש מקצת אוכל עם הפסולת ולא חשיב בורר כמ"ש הט"ז (לעיל או' מ"ב) יעו"ש:
סעיף קטן מו
מו) וכתב עו"ש הרב בן א"ח דה"ה אותם שדרכם לסחוט על הבצים לימוני"ס חמוץ ונופלין גרעינין שבהם על הבצים שבקערה דאסור להסירם ולהשליכם דהו"ל פסולת מאוכל דאסיר גם לאלתר עכ"ל אמנם אם נשאר בגרעינים מעט תומץ שראוי למצוץ אותם נראה גם בזה שרי לדברי הפתה"ד דהו"ל מעט אוכל עם הפסולת דשרי להט"ז:
סעיף קטן מז
מז) אבטיחים (שקורין בערבי של בבל רק"י ובערבי של א"י בטיך אכצ"ר) שיש בקרבם גרעינין הרבה מפוזרים אנה ואנה יש ליקח החתיכה בידו וינתז בכח בעודה בידו להשליך ממנה הגרעינים ומה שלא יכול בהתזה מתמת שדבוקים בה הרבה שרינן ליה להוציא הגרעין בידים דחשיב דרך אכילה בכך ואין מחייבין אותו לתת החתיכה בפיו ולהוציא הגרעינים מפיו דאין זו דרך אכילה מיהו טוב להוציאם ע"י שינוי קנת דהיינו לדחותם כלאחר יד, בן א"ח שם או' ז':
סעיף קטן מח
מח) וכן אם אוכל תמרים בשבת מותר להפריד התמרה מן הגרעין בידו וזורק הגרעין ואוכל התמרה כי כיון שיש בו גרעין א' הו"ל לוקח אוכל מתוך פסולת כשהוא מפרידם זה מזה, וה"ה בפרי שקורין משמש וכיוצא בו אבל בצימוקים שהם ענבים יבשים שיש בכל א' שלש וארבע גירעין אם הוא רוצה להוציא הגרעין ה"ז נמצא בורר פסולת מאוכל כי הוא מוכרח להוציא הגרעין בזא"ז מתוך הענבה וכן יעשה יניח הענבה בפיו ויוצא הגרעין מפיו, בן א"ח שם או' ח':
סעיף קטן מט
מט) פרי שקורין בערבי פסת"ק (והוא מן לוזים קטנים) שקליפתו סדוקה מעט והאדם גומרה בידיו ומוציא הפרי ואוכלו שרי דשאני זה מדין התרמוסין הנ"ז בסעי' שאח"ז מיהו כל זה אינו אלא באוכל לאלתר או בתוך שעה אבל לסעודה שאחר שעה אסור, בן א"ח שם או' ט'.
סעיף קטן נ
נ) שם הגה ואפי' האוכל מרובה וכו' בטור כתב דאם כמות הפסולת מרובה אסור אפי' לטלטלו שהאוכל בטל ברוב הפסולת ומ"מ לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין מעורבים בקליפתן אעפ"י שהקליפת מרובות על האוכל לא מקרי פסולת מרובה על האוכל כיון דארחייהו בהכי והוו כמו שומר לפרי ע"כ. וכתב הב"ח דכן יש להחמיר שלא לטלטלו כלל כשהפסולת מרובה מן האוכל יעו"ש, וכ"כ ח"א כלל ט"ז או' א' שאם הפסולת מרובה על האוכל אסור לברור אפי' האוכל יעו"ש, אמנם הא"ר או' ח' כתב על דברי הב"ח הנ"ז דאינו נכון דאדרבא מסתימת הש"ע משמע דמותר יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ג' דבש"ע משמע דפסולת מרובה מקילין ובורר האוכל לאלתר ולא בטל לגבי פסולת וצ"ע על מ"ש הב"ח יעו"ש, וכ"כ הברכ"י בשיו"ב או' ג' בשם מהרי"ל ואלי דתמה על הב"ח דלמה נחמיר בזה כיון דאין איסורו אלא מד"ס, וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה והלבוש יעו"ש, וכ"כ המחה"ש סק"ז דלא ק"ל כהטור בזה, וכ"כ הלב"ש על הע"ז סק"ג:
סעיף קטן נא
נא) שם בהגה אפ"ה לא יברור הפסולת וכו' ואם יש לפניו אוכל ופסולת ורוצה לברור הפסולת להאכילה לבהמה לאלתר ה"ז בורר הפסולת מתוך האוכל יען מאחר דעתה הוא רוצה בפסולת להאכילה לבהמה חשיבה הפסולת אוכל והו"ל בורר אוכל מתוך הפסולת כמ"ש המש"ז או' ה' יעו"ש, ולפ"ז אם יש לפניו אוכל ופסולת והוא רוצה עתה האוכל לאכלו לאלתר ורוצה ג"כ בפסולת עתה להאכילה לבהמה לאלתר אם האוכל מרובה על הפסולת שהוא מאכל הבהמה יברור הפסולת דלמעוטי בטרחה עדיף, ואם הפסולת שהוא מאכל הבהמא מרובה על האוכל שהוא מאכל אדם יברור האוכל משום למעוטי בטרחה, ואם שניהם שוים יעשה כרצונו, מיהו אם הוא בורר הפסולת מתוך האוכל יעשה בצנעה מפני החשד אבל אם נראה שבורר לצורך הבהמה כגון שמניח לתוך סל המיוחד לבהמה וכדומה אין לחוש, בן א"ח פ' בשלח או' י"ד:
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה אפ"ה לא יברור הפסולת וכו' וכתב בס' קובץ על הרמב"ם פ"ח דבשעת אכילה שהוא אוכל ופסולת מעכבו גם פסולת מתוך אוכל שרי. פ"ת.
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף ה'] הבורר תורמסים מתוך פסולת וכו' זהו לשון הרמב"ם אבל הטור כתב דתרמוסין שלנו שאין שולקין אותם כ"כ כמו בימי הגמ' מותר לבררו מתוך הפסולת יעו"ש, וכ"כ בשו"ח אהל יוסף סי' ו' דדוקא בתורמסין שלהם שהיו משלקין כמה פעמים והקליפה היתה משמרתן הו"ל הקליפה אוכל אבל בתרמוסין שלנו שאין מבשלין כ"כ הוי הקליפה פסולת והו"ל אוכל מתוך פסולת ומותר ומ"מ לענין הלכה למעשה מסיק שלא יברור הפסולת בעודם בידו אלא לאחר שנתנן בפיו כדרך אכילתן יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט סי' י"ד או' מ"ב והאחרונים, וכ"פ בן א"ח שם או' ח' בענין תרמוסין ופולין כיון שדרך בני אדם בחול לקלפם בפיהם כן יעשה בשבת ולא יקלפם בידו ויניחם בתוך פיו יעו"ש:
סעיף קטן נד
דנ) [סעיף ו'] אין מוללין מלילות וכו' וז"ל הרמב"ם פכ"א דין י"ד המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יראה כדש עכ"ל וכתב עליו ה"ה וז"ל ודע שיש מפרשין שמלילה זו היא לרכך האוכל בדוקא הא להוציאו מן הקשין אסור בשבת אפי' ע"י שינוי (והיא ס' המחמירין שכתב מור"ם ז"ל בהגה) וביו"ט מותר ע"י שינוי ודעת רבינו (הרמב"ם) כדעת ההלכות שבשבת מותר בשינוי וביו"ט מותר אפי' כדרכו כמ"ש פ"ג מהיו"ט וכ"נ מהתוספתא כדבריהם ועיקר עכ"ל. וכ"ה דעת הטור והרא"ש וכוותייהו פסק כאן בש"ע, וכ"ה רש"י בפ"ק דיו"ט דאפי' בשבת בלא שינוי אינו אסור אלא מדרבנן וכיון שאינו אסור אלא מדרבנן ודאי דיש להתיר ע"י שינוי והטעם משום דהוא מפרק כלאחר יד ובפ' מפנין פרש"י דמהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכו, ואמרינן נמי התם ובלבד שלא ימלול הרבה, וזהו שכתב כאן בש"ע שימלול בשינוי ומעט כלומר שלא ימלול הרבה ואפי' ע"י שינוי והטעם מבואר שם בגמ' כדי שלא יעשה הרבה כדרך שהוא עושה בחול, וגם בעינן שלא ימלול אלא בראשי' אצבעותיו אבל בכל היד אסור, וכן מבואר בתוספתא. עו"ש או' י"א:
סעיף קטן נה
הנ) שם אין מוללין מלילות וכו' דהיינו לשפשף שבלים בכפות ידיו כדי שיפול הזרע מהן אלא מולל, בשינוי מעט בראשי אצבעותיו, ר"ז או' ט':
סעיף קטן נו
ונ) שם בראשי אצבעותיו ואפי' בכולהו ראשי אצבעותיו נמי שרי. ב"י בשם הגמ' וב"ח:
סעיף קטן נז
זנ) שם בהגה כדי לאכול שרי. והיינו כדי לאכול לאלתר ר"ז שם, וכל שהוא סמוך לסעודה פחות משעה מקרי לאלתר כמ"ש לעיל או' י"א:
סעיף קטן נח
חנ) שם בהגה ויש מחמירין, משום דס"ל דדוקא לרכך שרי אבל לפרק הדגן מתוך השבלין הוי תולדה דדש ואסור, ב"י מ"א סק"ח, ולרכך תפוח קשה וכדומה אפשר דשרי בלא שינוי, א"א או' ח':
סעיף קטן נט
נט) שם בהגה ויש מחמירין, ורש"ל פ"ו דביצה סי' ל"ח פסק כסברא ראשונה וכ"פ הנ"ץ, א"ר או' יו"ד, והב"ח כתב ודאי דגם דעת מור"ם ז"ל דהלכה כרוב פו' המפורסמים ולהתיר בשבת ע"י שינוי אלא שטוב להחמיר שלא יבוא לזלזל באיסור שבת וכתב והכי נקטינן:
סעיף קטן ס
ס) שם בהגה ויש מחמירין, אבל כשנתפרקו הדגן מן השבלים מע"ש מותר לקלפו לכ"ע כדאי' בגמ' וב"י בשם התו' מ"א שם, א"ר שם,:
סעיף קטן סא
סא) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו' היינו אפי' ע"י שינוי דבלא שינוי לכ"ע אסור כמ"ש לעיל או' דן יעו"ש, ועיין לקמן או' ס"ד:
סעיף קטן סב
סב) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו' אבל לשבור האגוזים ולקלף מהאגוזים העור הדק שעליהם ודאי דמותר לכ"ע, עו"ש או' י"ד, תו"ש או' י"ג. ר"ז או' ט':
סעיף קטן סג
סג) שם בהגה ולכן אסור לפרק האגוזים וכו' ומשמע דה"ה בשרביטין של קטניות שגדלו עמהם דאסור לפרכן ולהוציא הקטניות, וכתב הט"ז סק"ד דאפי' אם כבר נתקן מע"ש (ר"ל שהוציאן מן הרשביטים ע"י פירוך ועדיין מעורבין עם הפסולת שלהן) אין ליקח הקטניות מן הקליפות (משום ברירה) אלא מה שרוצה לאכול מיד עכ"ל, ובמהרי"ל תמה איך רשאין לאכול קטניות מתוך שרביטין שלהן (ר"ל בלא שינוי) שקורין שוטי"ן והביאו מ"א סק"ח אלא שתירץ שם המ"א דכיון שעודן לחין ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק אלא כמפריד אוכל מאוכל יע"ש. וכ"כ המי"ט והביאו א"ר או' י"א, ולפ"ז משמע כשהרביטין יבישין ואין ראויין לאכילה דאסור לפרקו ולהוציא הקטניות מחה"ש וכ"כ הא"א או' ח' ר"ז או' ט' ח"א כלל י"ד או' א' ונראה דה"ד במיני קטניות וכדומה דיש במינם דישה אבל שאר ירקות וכדומה שאין במינם דישה שרי דהא מותר להסיר עלין המעופשין מעל גבי ירק כמ"ש לעיל או' י"ט יעו"ש וכ"ז לדעת המחמירין אבל לדעת המתירין שרי ע"י שינוי וכמ"ש לעיל א' ד"ן יעו"ש:
סעיף קטן סד
סד) שם בהגה מתוך קליפתן הירוקה, היינו קליפה העליונה הירוקה שע"ג קליפה הקשה והעבה ואפי' בראשי אצבעותיו אסור, ר"ז שם, וכן יש ליזהר מלהוציא השומשמין מן הקליפה, ח"א שם, וכתב בס' כלכלת שבת דדוקא כשמפרק הרבה ביחד אסור אבל אם מפרק כל אחד לבדו ואוכלו מיד דרך אכילה הוא ושרי יעו"ש:
סעיף קטן סה
סה) שם בהגה וטוב להחמיר מאחר שיכול וכו' ר"ל שיכול לשברן ולאכלן כך בלא פירוק, ר"ז שם, כף החיים להרח"פ סי' ל' או' כ"ו:
סעיף קטן סו
סו) שם בהגה וטוב להחמיר וכו' בצלים אין להם רק קליפה אחת משא"כ שומין יש להם קליפה חיצונה וקליפה בכל גרעין וגרעין וי"ל דקליפה החיצונה הוה מפרק וצ"ע בכל זה, א"א או' ח' וע"כ יש לעשות ע"י שינוי, ועיין לקמן סס"י שכ"א בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן סז
סז) [סעיף ז'] היו לו מלילות מע"ש וכו' ועדיין הם מעורבין בקליפתן לא ינפח בקנון ובתמחוי דגזירה אטו נפה וכברה. תו"ש או' י"ד, לב"ש, ר"ז או' יו"ד:
סעיף קטן סח
סח) שם ולא בשתי ידיו וכו' זהו דעת הרמב"ם פכ"א דין י"ז וכפי מ"ש המ"מ אבל הטור כתב מנפת מיד ליד וכתב עליו בב"י אפשר דס"ל דמיד ליד היינו מיד לחברתה יעו"ש וכ"כ הלבוש כדברי הטור וסברת הש"ע כתב אותה בשם י"א אלא שכ' עליה הא"ר או' י"ב וכן עיקר בפו' ור"ל דעת הש"ע ופ"ה דעת האחרונים:
סעיף קטן סט
סט) שם ולא בשתי ידיו וכו' לא מיבעיא מיד ליד חברתה אסור אלא אפי' לקבץ שתי ידיו כאחת וליתן בשניהם ולנפח אסור ורק בידו אחת ממקום למקום שרי, מש"ז או' ד':
סעיף קטן ע
ע) שם אלא מנפח בידו אחת וכו' פ' בכל היד וא"צ לצמצם דוקא בראשי אצבעותיו כמו שסבר חד מ"ד דלית הלכתא כוותיה, עו"ש או' ט"ז:
סעיף קטן עא
עא) שם אלא מנפח בידו אחת וכו' כדי שישנה מדרך החול ולא יבא לנפות בנפה, ר"ז או' יו"ד:
סעיף קטן עב
עב) [סעיף ח'] אין שורין וכו' כ"כ בש"ע. וכתב הב"ח והט"ז שט"ס הוא וצ"ל אין שולין כדאיתא בש"ס דף ק"מ ע"א ועיינתי בכל ספרי משניות ואיתא נמי אין שורין וכ"ה בירושלמי במשנה וגמ' וכ"ה ברי"ף ור"ן, א"ר או' י"ג, וגם אני עיינתי בכל ספרי המשניות וכתוב שורין אבל במשנה המודפסת עם הגמ' כתוב שולין:
סעיף קטן עג
עג) שם אין שורין את הכרשינין וכו' וה"ה אם יש פסולת ואוכל מעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון עפר או שיציף למעלה כגון תבן. מ"א סק"ט, תו"ש או' ט"ו, ואע"ג דביו"ט איכא פלוגתא בזה כמבואר בב"י סי' תק"י כתב המחה"ש דבשבת כ"ע מודו דאסור יעו"ש, וכ"פ הר"ז או' י"א, ח"א כלל ט"ז או' ואפי' כדי לאכול לאלתר אסור לעשות כן, מש"ז או' ה' ועיין מ"א סי' תק"י סק"ד שכ"פ לאסור נמי גבי יו"ט ויתבאר בדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן עד
עד) שם דהו"ל כבורר, ובורר אפי' לאוכלו מיד אינו מותר אם לא ע"י שינוי, פרישה או' ז':
סעיף קטן עה
עה) שם אעפ"י שנופל הפסולת וכו' אין חוששין כיון דממילא נתברר והוא לא עביד כלום, ואין לגזור שמא יברר שאין דרך לברר כרשינין בכברה ואפי' אי עביד הו"ל שינוי ולא אסור מה"ת, לביש תו"ש או' ט"ז:
סעיף קטן עו
עו) [סעיף ט'] משמרת, שמסננין בה שמרים, טור:
סעיף קטן עז
עז) שם אפי' תלויה מע"ש, דאם אינה תלויה ונטויה מע"ש בל"ה אסור לתלותה ולנטותה בשבת כמ"ש לעיל סי' שט"ו סעי' ט' יעו"ש, ועיין בדברינו לשם או' ח"ן ולקמן או' קכ"ז:
סעיף קטן עח
עח) שם אסור ליתן בה שמרים. ואם עבר ונתן חייב או משום בירר או משום מרקד, הרמב"ם פ"ח דין י"א ב"י, עו"ש או' ח"י, תו"ש או' י"ז, ר"ז או' י"ב, ובענין אם אסור לשתותו בו ביום ומה שיש לחלק בין שוגג למזיד כבר כתבנו לעיל או' א' בענין בורר וה"ה לענין משמר כיעו"ש:
סעיף קטן עט
עט) שם כדי שיחזרו צלולים לזוב. ר"ל שיהיו השמרים צלולים ויזובו כל יינם, הרע"מ בפי' המשנה: