כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר
סימן שח
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל הכלים נטלים בשבת וכו' בסי' זה והבאים אחריו עד סוף סי שי"ב נתבארו דיני המוקצה. וטעם איסור טלטול מוקצה כתב הרמב"ם בס"פ כ"ד שהוא כדי שלא יהא טלטול שבת כטלטול של חול והראב"ד כתב שם הטעם דטלטול מוקצה אסור משום הוצאה עכ"ל בקוצר ועיין ב"י שהביא דבריהם באורך. וכתב הב"ח נראה דאפי' הרמב"ם מודה דאיסור מוקצה משום הוצאה אלא כדי ליתן טעם לסמיכות דין איסור מוקצה לדין איסור הילוך כתב דכי היכא דהזהיר הנביא שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול ה"נ לא יהא טלטול של שבת כטלטול של חול יעו"ש:
סעיף קטן ב
ב) והנה כלל הדברים המוקצים שאסורים לטלטל מתחלקים לששה חלקים. הא' כלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס דהיינו כלי שאדם מקפיד עליו שלא יפגם כגון סכין של שחיטה ומילה ושל ספרים. הב' כלי שמלאכתו לאיסור. הג' כל דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים ומעות וקנים ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובעלי חיים וגרוגרות וצמוקים שהם מונחים במקום שמיבשים אותם וכל כיוצא בדברים אלו דלא חזו וזהו מוקצה מחמת גופו. הד' כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו אחד מהדברים המוקצים מחמת גופם כגון חבית שיש עליה אבן וכר שיש עליו מעות ואפי' הוסרו אח"כ כיון שהיו עליהם בה"ש מגו דאתקצו לבה"ש אתקצו לכולי יומא. הה' דבר שהיה בה"ש מחובר או מחוסר צידה הו' מוקצה מחמת מצותו כגון עצי סוכה ונויה. ב"י לב"ש ומיהו יש באיזה חלקים מאלו איזה צדדי היתר כאשר יבואר כל אחד במקומו:
סעיף קטן ג
ג) שם. כל הכלים נטלים וכו' פי' אפי' כלי גדול וכבד הרבה כמ"ש סעי' ב' ואפי' כלי שמלאכתו לאיסור אם הוא לצורך גופו ומקומו כמ"ש סעי' ג' וכאשר יבואר דינם לקמן לאיזה צורך נטלים אבל שלא לצורך כלל אפי' כלי שמלאכתו להיתר אסור לטלטל כמ"ש לקמן סעי' ד' יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) שם. חול ממוקצה מחמת חסרון כיס וכו' דכיון שמקפיד עליהם קובע להם מקום שלא יזיזם ממקומם. תו"ש או' ב':
סעיף קטן ה
ה) שם. כגון סכין של שחיטה וכו' וכן כלי מנוקב שמעשנין בו הכלים ומזלפין בו המים וכן סכינא דאשכבתא וחצינא דנגרא. ר"י א"ר או' ב' וכ"ה בב"י:
סעיף קטן ו
ו) שם. או על מילה, כשאינו צריך לו למול מיירי אבל כשהוא מטלטלו לצורך המילה אינו מוקצה ובעוד שהוא בידו יכול לרחצו ומיהו איסורא איכא כיון שאינו לצורך השבת. הר"מ מטראני ח"ג סי' פ"ד ופ"ט. כנה"ג בהגב"י, מ"א סי' של"א סק"ה:
סעיף קטן ז
ז) וכתב רי"ו בשם הרמב"ם נ"א ח"ב מותר לטלטל הכלי ולהחזירו לאחר המילה דמאחר שטלטל הכלי בהיתר מחזירו לאיזה מקים שירצה אעפ"י שאין לו תינוק אחר למול עכ"ל. והביאו ב"י ביו"ד סי' רס"ו וכתב בד"מ שם, ובמהרי"ל מחמיר דמיד אחר מילה יזרוק האזמל מידו משום מוקצה וה"ה כל צרכי מילה וכן ביו"ט. ולי נראה דברי רי"ו דמאחר שלא הוקצה בה"ש יוכל לטלטלה לאיזה מקום שירצה יעו"ש. וכ"פ בהגהת ש"ע שם סעי' ב' וכ"כ רש"ל בתשו' סי' מ' דשרי לטלטל האיזמל ולהצניעו דכל שהיה מוכן בה"ש אפי' עבר אח"כ היתרו לית ביה איסור מוקצה יעו"ש. מיהו הט"ז שם בסי' רס"ו סק"א הקשה על דברי מור"ם ורש"ל הנז' וכתב דאין לטלטל האיזמל אחר המילה אם לא להצניעו באותו חדר שמל בו ותו לא ואפי' לפני המילה אין לטלטלו בחנם כל שאינו לצורך המילה יעו"ש. וכ"כ בא"ח סי' ש"י סק"ג. והמ"א סי' של"א סק"ה כתב דיש להחמיר שלא יניחנו מידו עד שיוליכנו לביתו להצניעו יעו"ש. והביאו א"ר שם או' ה' וכתב ולפ"ז כשיש מוהל אחד וע"כ צריך להניח הסכין כדי שיפרע אסור לטלטלו לכן טוב שיתן ליד אדם אחר יעו"ש. אמנם בנה"כ שם בסי' רס"ו ישב קושיית הט"ז ונראה שדעתו לפסוק כמור"ם ורש"ל ז"ל ומ"מ כתב דמשמע מדברי מור"ם דלא התיר אלא כדי להצניעו בחצר המעורב אבל לטלטלו בחנם לא יעו"ש. וכן הא"ר שם דחה קושיית הט"ז ומ"א ומסיק להקל כדעת מור"ם ונה"כ יעו"ש וכ"פ בתשו' רב פעלים ח"ג סי' ח"י כדעת רי"ו יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' נ"ה:
סעיף קטן ח
ח) לא הותר לטלטל צרכי מילה ואיזמל לאחרים רק למוהל כשחלה מילה ביום ש"ק דלדידיה מיקרי דלא אתקצאי ונדמ יש להקל במסייעי מילה דהיינו כפי מנהג איזה קהלות שמוכרים בהכרזה צרכי מילה דהיינו שא' בידו טס של כסף עם כל כלי המילה ומושיט למוהל את אשר צריך לו דנוכל לומר דגם לו לא אתקצאי וגם אפשר לומר דדוקא למוהל הוי האיזמל מוקצה מחמת חסרון כיס ואין לו לטלטלו אחר שעשה מצותו אבל לאחרים אינו אלא כשאר סכינים דעלמא. והגם דהרב"י בא חסי' ש"ח כתב בשם הר"ן דמוקצה לעשירים הוי מוקצה לעניים הא איכא תו' פ' מפנין ד"ה כיון דחזייה לכהן כתבו דמוקצה לעשירים לא הוי מוקצה לעניים ואפי' לעשירים בבית עניים. עיקרי הד"ט סי' י"ד או' נ"ב בשם פחד יצחק או' ש':
סעיף קטן ט
ט) שם. ואפי' לצורך מקומו או לצורך גופו. וכ"כ בתא"ו ני"ב ח"ג ודלא כמרדכי ס"פ כירה דמתיר, ד"מ או' א' ובס' נזירות שמשון כתב דיש להתיר עכ"פ לצורך מקומי יעו"ש. והביאו א"ח או' א' אמנם אנן ק"ל כדעת מר"ן ומור"ם ז"ל דבין לצורך גופו ובין לצורך מקומו אסור ומיהו נ"ל דאם גילה דעתו בחול שאין מקפיד עליהם כגון שעושה בהם לפעמים ג"כ מלאכה אחרת לכשיצטרך כגון לחתוך פירות וכדומה דמותר לטלטלן בשבת לצורך גופו ומקומו. ואח"כ ראיתי שכ"כ בא"ר או' ד' ועיין לקמן או' י"ד:
סעיף קטן י
י) שם. ואפי' לצורך מקומו וכו' מיהו ודאי ע"י טלטול מן הצד שרי. תו"ש או' ג':
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. אסור לטלטלו. פי' אותו הסכין של סופרים אסור לטלטלו דה"א הואיל ותחוב עם שאר סכינים לא קפיד עליה קמ"ל דאסור אבל הנדן עם הסכינים שרי לטלטל דהא נעשה בסוס לאיסור ולהתר כמ"ש ססי' ש"י יעו"ש. מ"א סק"א:
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה. אסור לטלטלו. כמו שהוא אלא צריך לנער את האיסור לבד ואם הוא חשוב יותר מסכינים דהיתרא אסור גם בניעור כדין דבר הבסיס לאיסור ולהיתר בסי' ש"י יעו"ש. תו"ש או" ד':
סעיף קטן יג
יג) שם. לקורנס של בשמים וכו' אבל של זהבים שרי כמ"ש סעי' ג'. תו"ש או' ה':
סעיף קטן יד
יד) שם. שמקפידין עליו וכו' אבל במקום שאין מקפידין עליו שרי כמ"ש סעי' ג'. מ"א סק"ב. ואפשר דלשון במקום שאין מקפידין שכתב מ"א הוא ל"ד דאפי' מקפידין באותו מקום אותו אדם שאינו מקפיד עליו מותר. מחה"ש. וכ"מ בא"א או' ב':
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. ומקפיד עליהם. אבל אם אינו מקפיד עליהם אעפ"י שהם מוקצים לסחורה מותר לטלטלם ב"י. לבוש מ"א סק"ג. ובכל דבר שדמיו יקרים אסור אפי' לא נתנן לאוצר ובדבר שאין דמיו יקרים דוקא אם נתנן לאוצר אסור והוא שמקפיד עליו. מ"א שם ומחה"ש. תו"ש או' ו':
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. ומקפיד עליהם. ואפי' כלי סעודה כגון קערות וכלי זכוכית וסכינים ונ"ל דדוקא בחנוני שאין דרכו להשאיל כלים אבל מי שדרכו להשאיל כלים חדשים אין בהם מוקצה אעפ"י שנתנן לאוצר שהרי אינו מקפיד עליהם. ח"א כלל ס"ה או' ג' ד"ה פן ז':
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ב'] כל כלי אפי' הוא גדול וכו' וה"ה אבן גדולה או קורה גדולה אעפ"י שהיא ניטלת בעשרה בני אדם אם יש תורת כלי עליה (ודהיינו שיחדה לתשמיש) מטלטלים אותה, הרמב"ם פכ"ה דין ו' מ"א סק"ד. ועיין ב"י שהביא מהגמ' דהוה מדלו לה בי עשרה ושדו לה אדשא יעו"ש:
סעיף קטן יח
יח) שם. וכבד הרבה וכו' ואפי' אין דרכו כלל לטלטל בחול. א"ר או' ה' א"א או' ד':
סעיף קטן יט
יט) [סעיף ג'] כלי שמלאכתו לאיסור. כלומר שמייחדת לדבר שאסור לעשות בשבת מ"א סק"ה. ואם לא עשה עדיין בה המלאכה כ"א חדשה והזמינה ועומדת לכך כגון מדוכה חדשה אע"ג דהזמנה לאו מלתא היא מ"מ אינה עומדת כ"א למלאכת אסור. ומלאכתו לאיסור אף דרבנן והעד שופר. א"א או' ה' ועי"ש עוד לענין קנא"ק האל"ץ בית קיבול ועץ תקוע ע"י שרויף ונותנים שם אגוזים כדי לשברם שהאריך בזה ולבסוף צידד להקל יעו"ש:
סעיף קטן כ
כ) שם. מותר לטלטלו. אבל דבר שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים וקורות וכיוצא בהם אסור לטלטלן ואפי' לצורך גופן ומקומן. ב"י. ר"ז או' ח':
סעיף קטן כא
כא) שם. מותר לטלטלו. ואפי' מוקצה מחמת מיאוס יכול מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו. הרשב"א בתשו' סי' תנ"ו. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לקמן סעי' ל"ד ול"ה ולעיל סי' רע"ט סעי' ו':
סעיף קטן כב
כב) כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר מותר לטלטלו מחמה לצל. שה"ג פ' כל הכלים. כנה"ג שם. עו"ש או' ו' אבל אם ראוי למלאכת היתר אבל אינו מיוחד לכך מלאכתו לאיסור קרוי. עו"ש שם. ואם אפשר באחר אין לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו. כ"כ האחרונים:
סעיף קטן כג
כג) שם הגה. ואם נשתמש לאיסור בבה"ש וכו' פי' שהיה מונח עליו דבר האסור דנעשה בסיס לדבר האסור אבל אם עשה מלאכת איסור בקורנס בה"ש פשיטא דמותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו. מ"א סק"ו וא"א:
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. ועיין לעיל סי' רע"ט ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן כה
כה) שם. כגון קורנס של זהבים או של נפחים. זו וא"צ לומר זו קתני. עו"ש או' ז' ובטור כתב איפכא וכ"ה לשון הרא"ש:
סעיף קטן כו
כו) שם. ולהניחו באיזה מקום וכו' דכיון שהוא בידו רשאי לטלטלו יותר. ונ"ל דאפי' שכח ונטלה בידו רשאי לטלטלו יותר מ"א סק"ז. מיהו התו"ש או' י"א כתב על דברי המ"א הנ"ז דאינו מוכרח יעו"ש. ועיין באה"ע סי' רס"ו שכ' דדוקא בכלי שמלאכתו לאיסור שתורת כלי עליו ורשאי עכ"פ לטלטלו לצורך מקומו לכן כשבאו לידו יכול לטלטלו לאיזה מקום שירצה אבל במוקצה גמור אפי' בא לידו מע"ש ושכח כשהגיע שבת צריך להניחו מיד יעו"ש. והביאו שע"ת או' ו' וכ"כ הר"ז או' י"ג דיש מי שאוסר במוקצה גמור וראוי לחוש לדבריו אלא א"כ במקום הפסד עכ"ד:
סעיף קטן כז
כז) ונראה פשוט דאף דרשאי להחזיק מוקצה בידו כל זמן שירצה מ"מ אסור להניחו מידו האחת לידו השנית דהוי טלטול חדש. תו"ש בהקדמת הסי':
סעיף קטן כח
כח) שם. באיזה מקום שירצה. משמע אפי' מחדר לחדר וכ"כ בא"א או' ז' בשם התו' והרא"ש אבל בשם רש"י ור"ן כתב משמע דוקא באותו חדר יעו"ש ואיתא בשבת פ' מפנין דאם יש לו לאדם תבואה המוקצה מותר לעשות שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו דהוי טלטול כלאחר יד לצורך דבר המותר דהיינו לצורך הליכתו. תו"ש או' י"א וכתב דלדעת הרא"ש דס"ל דטלטול ע"י גופו עדיף משאר טלטול מן הצד ושרי אף לצורך המוקצה צ"ל הא דנקט בכניסתו וביציאתו אורחא דמלתא נקט דמסתמא עושה בשביל הילוכו וה"ה נמי לצורך המוקצה נמי שרי יעו"ש. ועיין לקמן סי' שי"א סעי' ת' ולפ"ז אם מונח איזה דבר מוקצה על הארץ מותר לדחפו ברגליו כדי שלא יבא להפסד. מ"ב או' י"ג:
סעיף קטן כט
כט) שם. אבל מחמה לצל וכו' וכשמחשב עליו לתשמיש מותר לטלטלו אפי' עיקר כונתו מחמה לצל מ"א סק"ח בשם ירושלמי פ"ה דביצה. ר"ז או' י"ב:
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. אבל בנגיעה בעלמא וכו' הרב אזיל לשיטתיה שכתב ברס"י תקי"ג דמוקצה אינו אסור בנגיעה אפי' כשהנגיעה היא לצורך דבר המוקצה אבל לדעת המחבר בסי' ש"י סעי' ו' לא שרי אלא דוקא כשהנגיעה היא לצורך היא דבר ההיתר. תו"ש או' י"ג:
סעיף קטן לא
לא) שם בהגה. במנורה של בהכנ"ס וכו' ואם המנורה תלוייה אסור לדעת רמ"א ברסי' תקי"ג דשמא יתנדנד מחמת נגיעתו ונמצא מטלטלה אבל לדעת הב"י בסי' ש"י אפשר דשרי בכה"ג דלא חיישינן להכי מיהו אם איזה דבר היתר מונח עליה ודאי שרי ליטול משם דאף אם יתנדנד קצת הוי טלטול מן הצד לצורך דבר היתר אבל אם נר של שמן דולק עליו אסור דשמא יתנדנד מנגיעתו ויטה כמ"ש סי' רס"ה יעו"ש. תו"ש או' י"ד:
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה. וכן מותר ליקח וכו' אף שיתנדנד קצת כמ"ש בסמוך. תו"ש או' ט"ו:
סעיף קטן לג
לג) שם בהגה. ע"י נפוח וכו' דדמי לטלטול ע"י גופו כדמשמע במהרי"ל שהביא בב"י ססי' זה יעו"ש תו"ש או' ט"ז ועיין לקמן או' רנ"ג:
סעיף קטן לד
לד) שם בהגה. ע"י נפוח וכו' והפרחת נוצה בהבל פיו נראה דלכ"ע אין בזה משום מוקצה כי גרע מטלטול דכלאחר יד ואינו טלטול כלל, א"ח או' ג' בשם א"א מהגה"ק:
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ד'] כלי שמלאכתו להיתר וכו' פי' שמיוחד למלאכת היתר אעפ"י שראוי ג"כ למלאכת איסור. עו"ש או' ט' וה"ה שמלאכתו לאיסור ולהיתר. מ"א סק"ט בשם שה"ג וכבר כתבנו אותו לעיל או' כ"ב יעו"ש, ואם הרוב לאיסור אזלינן בתריה ע"ד כל הכלים הולכין אחר רוב תשמישן. א"א או' ט' וקדירה שמלאכתה לבישול ורק לפעמים משתמשין בה למים ולפירות היא בכלל כלי שמלאכתה לאיסור אם לא כשיש בה תבשיל א"א שם בשם חידושי הרשב"א. ומ"מ נראה דאף כשפנה מהתבשיל ועומדת בבית מותר לטלטלה ולסלקה לחוץ דהוי כגרף שלרעי ועיין שבת קכ"ד לענין קערה. וכ"מ במאירי ב"ה:
סעיף קטן לו
לו) קסת הסופר והוא כלי שיש בו בית קיבול דיו ובית קיבול נייר ולכתבים יש מי שרצה לומר שהוא כלי שמלאכתו לאיסור והרדב"ז בתשו' החדשות ח"ב סי' תרע"ד כתב שאין זה כלי שמלאכתי לאיסור כ"א כלי שנעשה בס"ס להיתר ולאיסור וכפ"ז פהק בציבור שנתקבצו לפקח על עסקי רבים והיו כתבים שהיו צריכים לקרא בהם והיו מונחים בקסת הסופר שמותר לטלטל הכלי ולהביאו לפניו ולהוציא הכתבים יעו"ש. י"א מ"ב בהגה"ט או' א' ועיין לקמן סי' ש"י סעי' ח' ודוק:
סעיף קטן לז
לז) שם. מותר לטלטלו וכו' מטעם זה מתיר בתשו' בית יהודה סי' ר"ז להכניס בשבת את המים הנשאבים ללישת המצות ומ"מ מסיק דיותר טוב לשתות ממנו מעט בשבת או יניחנו במקום שא"צ לטלטלו דלמעט בטירחא טפי עדיף יעו"ש
סעיף קטן לח
לח) שם. אבל שלא לצורך וכו' בשל"ה דף קל"ו הזהיר כי אף היראים לא שמים עיניהם ע"ז א"ר או' ט':
סעיף קטן לט
טל) שם. אבל שלא לצורך וכו' ונראה דלא אסרו בזה אלא שלא לצורך כל היום אבל אם ישתמש בו היום והוא נושא אצלו כדי שיהא מוכן לו בשעתו שרי. ט"ז סק"ב. ולפ"ז אחר מנחה שאין דרך שוב לאכול היה אסור וכמ"ש סי' שכ"ג סעי' ו' לענין הדחת כלים אמנם אם נושאן אצלו שלא יגנבו בלא"ה שרי מחה"ש סק"ט:
סעיף קטן מ
מ) שם. וכתבי קודש וכו' פי' ספרים שמותר לקרות בהם דלא כעו"ש מ"א סק"י. תו"ש או' י"ט ר"ז או' י"ז
סעיף קטן מא
מא) וכתב בשה"ג פ"ח דנייר חלק הוי מוקצה מחמת חסרון כיס דכיון דעומד לכתיבה קפיד עלייהו. מ"א שם. א"ר או' ח' תו"ש שם. א"א או' יוד מחב"ר או' ב' ר"ז או' ו':
סעיף קטן מב
מב) מצת מצוה בע"פ שבת אין לו דין אוכלין. א"א שם. וכ"כ ברס"י תמ"ד דמצת מצוה אסור לטלטל בשבת ע"פ דאסור באכילה מדרבנן בע"פ והוה מוקצה ושאר מצה יכול ליתן לעופות או לעכו"ם משא"כ זו אין רוצה וכו' עכ"ל והביאו הפתה"ד בסי' זה או' ד' וכתב דלפ"ז לא יפה הם עושים המשלחים בשבת זה שמורות שעושים לצורך אחרים לסדר הלילה דמטלטלין מוקצה בשבת יעו"ש. מיהו מ"ש דמדברי מרדכי משמע דגם שאר מצות הוו מוקצה כיון דלא חזו למיכל לאותו שבת וכו' יעו"ש נראה דחזו למיכל לתינוקות שאין יודעין מה שמספרים בלילה וכו' כמ"ש סי' תע"א סעי' ב' בהגה יעו"ש וא"כ כיון דחזו למיכל התינוקות לא הוי מוקצה אבל מצת מצוה כיון דבעי להו לסדר הלילה וחס עליהם מליתן לתינוק הוו מוקצה. וע"כ נראה דה"ה במצת מצוה אם יש לו הרבה ממה שצריך לסדר הלילה ואינו חס עליהם מליתן מהם לתינוק דלא הוו מוקצה:
סעיף קטן מג
מג) וה"ה אוכלי בהמה אין להם דין אוכלין. א"א שם. ונראה דר"ל דאין להם דין אוכלין כמו אוכלי אדם דשרי לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל אבל לצורך מותר לטלטלם כמ"ש לקמן סעי' כ"ח וכ"ט יעו"ש:
סעיף קטן מד
מד) שם. וכתבי הקודש וכו' וכן כוסות וקערות וצלוחות ומקצוע של דבילה וזוהמא לסטירן של קדירה וסכין קטן שע"ג השלחן. שה"ג. ומיהו מהרמב"ם פי' המשנה פ' כל הכלים משמע קצת דכוסות וקערות ככתבי הקודש. וכ"מ בכלבו דף ל"ג. אבל בתו' דף קכ"ג משמע כשה"ג וצ"ע. א"ר או' יו"ד. והר"ז או' ט"ז ואו' י"ז כתב כדעת הרמב"ם והכלבו דכוסות וקערות וסכין אינן ככתבי הקודש אלא ככלי שמלאכתו להיתר ואינן ניטלין אלא לצורך עצמן אבל לא שלא לצורך כלל יעו"ש וכ"פ כן א"ח פ' מקץ או' א' ולכן כתב דאדם היושב על השלחן שעליו כוסות וקערות וסכין ומזלג אסור לטלטל א' מכלים אלו מכאן לכאן בלא צורך כ"א מפני שידים עסקניות יעו"ש:
סעיף קטן מה
מה) שם. ואוכלים וכו' ואוכלים המוקצים כגון טבל ומחובר וכה"ג אפי' לצורך גופו ומקומו אסור כמ"ש הה"מ בפ"ד דעירובין תו"ש או' ך':
סעיף קטן מו
מו) שם הגה. ותפילין אין לטלטלם כ"א לצורך. ר"ל לאיזה צורך שיהיה ואפי' אין צורך גופו ומקומו כמו כלי שמלאכתו להיתר וכמ"ש בב"י מיהו בב"י הביא משם ס' הנקרא מקדש דאין לטלטלו כ"א לצורך גופו ומקומו יעו"ש. וכ"נ דעת המ"א ס"ק י"א. וכ"כ א"ר או' י"א. תו"ש או' כ"א. ר"ז או' י"ט. חס"ל או' ג' וכתב דיש ליזהר לכתחלה להסיר הטלית מן הכיס מע"ש שלא יהא עם התפילין ואם שכח להוציא מע"ש ובא ביום שבת להוציא הטלית ויצא עמו התפילין יטלנו ע"מ לישב במקומו וישב במקומו דלצורך מקומו. מותר כנ"ז:
סעיף קטן מז
מז) וכתב המש"ז או' ג' דלפי מ"ש בסי' ש"א סעי' מ"ב במקום שאין משתמרין מכניסן זוג זוג אלמא דליכא איסור תורה עכ"פ במניח תפילין בשבת והתירו משום בזיון תפילין ה"ה כאן דשלא יגנבו הוי כבזיון ושרי מדרבנן הטלטול עכ"ד. וכ"מ מהר"ז שם דבגנבי עכו"ם דאיכא בזיון שרי ומותר להצניען שלא יגנבו:
סעיף קטן מח
מח) ואם מותר לטלטל המגילה בשבת. השכנה"ג בהגב"י בסי זה או' ד' ובסי' תרפ"ח הגהבי"ט או' ב' נסתפק בזה יעו"ש. והא"ר בסי' זה או' יוד כתב בפשיטות דמותר דהוא כמו כתבי הקודש. והפר"ח בסי' תרפ"ח או' ו' כתב לאסור אמנם המט"י כתב על דברי הפר"ח הנ"ז וז"ל ונראה דלסברתו אין איסור זה אלא באותו שבת שחל ט"ו להיות בו דיש בו חובת הקריאה אבל בשאר שבתות השנה דליכא שום חיוב לא שייכא גזירה דרבה ולמה יאסר לקרות בה ולא יהיה דינו כקורא בתורה שהרי ניתנה ליכתב וכיון דליכא איסור בקריאה כ"ש בטלטול דאין סברה לומר בשביל שבת א' שנאסר בה קריאה יהיו נאסרין כל השבתות וכו' ושוב ראיתי להשכנה"ג שדעתו נוטה להכשיר וכ"נ מנהג העולם להקל וכו' יעו"ש. והביאו הש"ץ בש"ח דף שכ"ו ע"א. שע"ת סי' תרצ"ג או' ב' וכתב שם השע"ת אמנם לענין הבאה לבהכ"נ קודם הלילה הייתי מונע מזה משום הכנה משבת לחול ע"ד שנתבאר סי' תרס"ח ויש להחמיר שלא להביאה ע"י קטן אלא ימתין עד שתחשך או יביאנה בצנעה מבע"י לבהכ"נ ומעיין בה קצת שם דרך לימור דאז לא מיחזי כ"כ כהכנה יעו"ש:
סעיף קטן מט
מט) ולענין אם מותר הגט בטלטול עיין בא"ה סס"י קל"ו. מיהו בפסקי רקנאט"י סי' צ"ה ושה"ג בשם סמ"ג פסקו להתיר גט בטלטול מפני דיש ללמוד ממנו כמה דינים, ומהרש ל פ"ה סי' ו' פסק לאסור הגט בטלטול. ונראה להקל לצורך מאחר דמלתא דרבנן היא ומסתברא דעת המתירין. וכל זה מיירי בגט שעדיין לא נתן לאשה ומזומן ליתן שאינו ראוי לצור ע"פ צלוחיתו אבל אם כבר קבלה האשה את הגט שראוי לצור ע"פ צלוחית מותר בטלטול, וכ"כ הרשב"א בחידושי גיטין. עו"ש או' י"ג, ועיין לעיל סי' ש"ז או' קי"ט ודוק:
סעיף קטן נ
נ) שם בהגה. ושופר אסור לטלטלו וכו' והטעם מבואר בהג"א משום דשופר מלאכתו לאיסור הוא. וכתב בא"ז דוקא שופר דכלי הוא ולפיכך מותר לצורך גופו ומקומו אכל חצוצרות דלאו כלי הם אפי' לצורך גופו ומקימו אסור. עו"ש או' י"ג. ול"נ דזהו לר"י אבל לדידן דק"ל כר"ש שרי. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' י"א. תו"ש או' כ"ב. א"א או' י"ב. ר"ז או' ך' וה"ה שאר כלי שיר אסור לטלטלם כ"א לצורך גופם או מקומם כדין כלי שמלאכתו לאיסור שאסר לתקוע או לזמר בכלי שיר בשבת כמ"ש סי' תקפ"ח ושל"ט. ר"ז שם. ועיין עוד בססי' תקפ"ח ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן נא
נא) שם בהגה. כי אם לצורך גופו וכו' וה"ה נמי דשרי לטלטל הלולב לצורך גופו או מקומו. ט"ז סי' תרנ"ח סק"ג. א"ר שם או' א' אמנם התו"ש בסי' זה או' כ"ב תמה על דברי הט"ז הנ"ז דאיך כתב כן בפשיטות ולא שת לבו לדברי רמ"א שם שכתב דהוי כאבן והוא מדברי הר"ן והה"ע ומשמע דאסור לטלטלו גם לצורך גופו כמו אבן וטעמו של דבר נראה בפשיטות משום דהו"ל כמוקצה מחמת חסרון כיס דמסתמא מקפידין עליו שלא להשתמש בו שום תשמיש כדי שלא יפסל מחמת תשמישו וליכא לדמויי לשופר כלל עכ"ל. וכן הרב חמד משה שם או' ב' כתב על דברי הט"ז הנ"ז דלא דק והסכים לדבריו המחה"ש שם סק"ב יעו"ש. וכן השיג עליו המש"ז שם או' ג' ער"ה שם או' ב' ח"א כלל ס"ו או' י"ג. וכ"ה הסכמת האחרונים דלולב אסור לטלטל בשבת אפי' לצורך גופו ומקומו משום דאין עליו תורת כלי כלל ולענין אתרוג עיש בסי' תרנ"ח סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן נב
בנ) [סעיף ה'] יש מתירין וכו' הא דכתב יש מתירין משום דיש אוסרין כמ"ש בב"י יעו"ש. וע"כ כתב הט"ז סק"ד נראה דאין להקל בזה. וכ"כ הגר"א. ומ"מ במקום הפ"מ יש לסמוך ענ המתירין ר"ז או' כ"ב. וכ"ז דוקא אם יניח בתוך הכלי שאר דבר שאינו מיוחד לה אבל אם מונח שם דבר המיוחד לה כמו שום במדוכא ששוחקין בה או קצת תבשיל בקדירה לכ"ע מותר לטלטל הכלי אגב האוכל אפי' מחמה לצל כ"מ בב"י:
סעיף קטן נג
גנ) שם. ע"י ככר וכו' ואע"ג דק"ל דלא התירו ככר או תינוק אלא למת בלבד לא אתי למעוטי אלא הנך דברים הדומים למת שהם מוקצים מחמת גופם כמת כגון מעות ואבנים הדומים להם אבל כלים כיון דיש להם בל"ה היתר טלטול לצורך גופו ומקומו לכך מהני להו ככר או תינוק להתיר אף מחמה לצל. תו"ש או' כ"ג. לב"ש. וכ"ה בב"י. וכ"כ הט"ז בסי' שי"א סק"ה יעו"ש:
סעיף קטן נד
דנ) שם. ע"י ככר וכו' דה"ה אם נתן בה דבר אחר המותר לטלטלו. מ"א ס"ק י"ג. א"ר או' י"ג:
סעיף קטן נה
הנ) שם. ע"י ככר וכו' ועיין מש"ז או' ד' שנסתפק במוקצה מחמת חסרון כיס אם מותר לטלטל ע"י ככר או תינוק למאן דמתיר. ובתשו' רע"א סי' כ"ב כתב לאסור ורק באיזמל כיון דיש לו היתר לטלטל לצורך מילה כתב דיש להתיר אחר מילה לטלטל ע"י ככר או תינוק משום דדמי לכלי שמלאכתו לאיסור והיינו דוקא לטלטל האיזמל ע"י דבר שמותר בטלטול אבל לשומו בתיק המיוחד לסכין ולטלטלו אח"כ ע"י התיק ההוא אינו נראה דהא גם התיק עצמו מוקצה דהוי בסיס לדבר האסור יעו"ש. ועיין לעיל או' ז':
סעיף קטן נו
ונ) [סעיף ו'] כל הכלים שנשברו וכו' במשנה איתא כל הכלים שנשברו שבריהן ניטלין אם עושין מעין מלאכה אפי' אינו מעין מלאכתן הראשונה כגון שברי עריבה לכסות פי חבית וכו' ור' יהודה פליג וס"ל דבעינן דוקא מעין מלאכתן הראשונה כגון שברי עריבה לצוק לתוכה מקפה וכו' ופסקו הרי"פ והרא"ש והרמב"ם כת"ק כמ"ש בב"י וזהו פסק הש"ע. אבל אם אינם ראויים לכיסוי פי חבית אעפ"י שראויים לכסוי פי כלי קטן מחבית אין תורת כלי עליהם כלל. ר"ז או' כ"ט:
סעיף קטן נז
זנ) ונראה דלהכי נקט המשנה כל הכלים הניטלין בשבת לאפוקי כלים שאינם ניטלין כגון שהם מוקצה מחמת חסרון כיס דאסור לטלטל שבריהם אפי' לצורך גופן ומקומן. וה"ה דאם מתחלה היו הכלים מלאכתן לאיסור ועכשיו הם ראוים למלאכת היתר אפ"ה אין בהם היתר טלטול אלא לצורך גופו ומקומו. וה"ה אפכא דאם מתחלה היה מלאכתו להיתר ועכשיו אינו ראוי אלא למלאכת איסור אסורים השברים לטלטל מחמה לצל אלא רק לצורך גופו ומקומו עו"ש או' י"ד א"ר או' י"ד:
סעיף קטן נח
נח) שם. אפי' בשבת וכו' וכ"ש כשנשברו מע"ש דאז כבר הוכנו למלאכה אחרת מבע"י ובזה גם ר' יהודה מודה דשרי דלא מקרי נולד. תו"ש או' כ"ה. וכ"ה בב"י:
סעיף קטן נט
נט) שם. מותר לטלטל וכו' ועיין בסי' תצ"ה בהגה די"א דנולד בשבת אסור אמנם אנן ק"ל כמ"ד נולד בשבת מותר כמ"ש לקמן סעי' כ"ז אבל ביו"ט ק"ל להחמיר בנולד כמ"ש שם בסי' תצ"ה בהגה יעו"ש וכ"כ הר"ז או' כ"ג מיהו לפעמים אסרו איזו נולד גם בשבת:
סעיף קטן ס
ס) שם. עריבה לכסות בה. ולמ"ד נולד אסור בעינן שיהא ראוי למלאכתו ראשונה כגון שברי עריבה לצוק לתוכה מקפה ושל זכוכית לצוק לתוכה שמן. וה"ה אם עכו"ם עושה כלי בשבת אסור לטלטלו לדעה זו. מ"א ס"ק ט"ו, מיהו הא"ר או' ט"ו והתו"ש או' כ"ו השיגו על דברי המ"א הנז' וכתבו דלת"ק דק"ל כוותיה לא מקרי נולד כיון דראוי לשום מלאכה יעו"ש אבל המחה"ש מיישב דברי המ"א וכ"פ הר"ז או' כ"ד כהמ"א וע"כ כתב דשברי עריבה לכסות פי חבית וכו' הרי זה נולד וביו"ט אסור אלא א"כ נשברו בעיו"ט יעו"ש. מיהו במ"ש המ"א לענין עכו"ם שעשה כלי בשבת וכו' גם הא"ר מודה לו דהוי נולד והתו"ש שם כתב ע"ז דהיינו אם עשה העכו"ם מקב של ישראל ואז אפי' אם התחיל מע"ש וגמרו מקרי נולד כיון שנגמר ע"י אדם יעו"ש. ומ"מ לדידן בשבת מותר וביו"ט אסור. וכ"כ הר"ז או' כ"ג. ועיין לעיל סי' רנ"ב או' מ"ז ודוק:
סעיף קטן סא
סא) שם. ושברי זכוכית לכסות וכו' אפי' מונחין במקום שאין לחוש שיזוק אדם בהם, פרישה או' ה' ועיין לקמן או' ס"ג:
סעיף קטן סב
סב) שם. אבל אם אינם ראויים וכו' נראה דהיינו דוקא לטלטלן לצורך גופן שלא יגנבו אבל לצורך גופו או למקומו מותר הואיל דאתי מתורת כלי כמ"ש הרא"ש בקליפי אגוזים שמותר לצורך מקומו. פרישה או' ו' והביאו א"ר או' ט"ז וכתב שכ"מ מלבוש:
סעיף קטן סג
סג) שם בהגה. ואם נשברו במקום שיכולין להזיק וכו' אעפ"י שאינם ראויים למלאכה כלל ניטלים מידי דהוה אקון בכרמלית. ב"י בשם א"ח. ועיין לקמן סעי' ח"י.
סעיף קטן סד
סד) שם בהגה. מותר לטלטל וכו' ונראה דאם יכולין לטלטל בטלטול מן הצד יטלטלם ולא יטלטלם בהדיא. עו"ש או' ט"ו:
סעיף קטן סה
סה) שם בהגה. שלא יזוקו בהם. אבל אם הוא של חרם אסור לפנותן ואעפ"י שדורס עליהן ברגלים ומשבר מ"מ דבר שאין מתכוין הוא וכמ"ש סי' של"ו סעי' ג' מ"א ס"ק ט"ז. ובכלבו ובא"ח מקור דין זה משמע לכאורה דגם בשל חרס מותר דלפעמים נתקל בה. א"ר או' י"ז. א"א או' ט"ז. וכ"ז לפנותן בידים אבל לדחותם ברגליו לכ"ע מותר כדלקמן סי' שי"א סעי' ח' דטלטול מוקצה בגופו מותר יעו"ש:
סעיף קטן סו
סו) [סעיף ז'] חתיכת חרס שנשברה בחול וכו' זהו לשון הטור והא דלא קאמר אפי' נשברה בשבת כבסעי' הקודם. כתב ב"י דהתם בכלים שנשברו והכא בכלי שנשבר ממנו חתיכה וכיון שהכלי עדיין משמש תשמישו הראשון וחתיכה זו שנשבר ממנו לא היתה ראויה לשמש בפ"ע הוי נולד עכ"ל. וא"כ לפי דבריו דוקא אם נשבר בחול מותר לטלטלו אבל אם נשבר בשבת אסור לטלטלו משום דהוי נולד גמור ולא דמי לסעי' הקודם. וכ"כ הלבוש דיש להחמיר כדברי הב"י. וכן הסכים הי"א בהגב"י כדברי מרן ז"ל יעו"ש. אמנם מורים ז"ל בד"מ או' ד' כתב על דברי הטור הנ"ז דהא דנקט נשברה בחול לאו דוקא אלא נקט משום סיפא דבעינן זרקה לאשפה מבע"י אבל אם לא זרקה עד שחשכה מאחר שבקידוש היום הוי מוכן לא פקעה מיניה תו שם כלי יעו"ש. וכ"כ הב"ח. מ"א ס"ק י"ז. א"ר או' י"ט. תו"ש או' כ"ח. ר"ז או' כ"ט הגר"א. חס"ל או' ה' ומ"מ נראה דיש ליזהר לכתחלה לחוש לדעת האוסרים או לדחותה ברגליו אם אפשר כמ"ש באו' הקודם:
סו) וכתב שם הב"ח דדוקא אם נשבר בחצר מותר לטלטלה אפי' נשבר בשבת כיון דחזי לכסות בה מנא אבל אם נשבר בר"ה אין לטלטלו אלא א"כ נשבר מבע"י יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ח"י. תו"ש שם. אבל המ"א שם כתב דאפי' נשבר בשבת בר"ה שרי לטלטל יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' כ"ט. והיינו לטלטלה בר"ה פחות מד"א. ר"ז שם:
סעיף קטן סז
סז) שם חתיכת חרס שנשברה וכו' אפי' היא קטנה דדרך הוא לפעמים לייחדה לכיסוי פי כלי קטן לפיכך יש תורת כלי עליה אעפ"י שלא יחדה עדיין. ר"ז או' כ"ט:
סעיף קטן סח
סח) שם. כיון שבטלה וכו' פי' ואז הוי דינו כמו עפר וצרורות ואעפ"י שראויין לכסות בהם כלים אסורים לטלטלם. עו"ש או' י"ז:
סעיף קטן סט
סט) שם בהגה. דמוקצה לעשיר וכו' מסתימת לשון הרב משמע אפי' שאינם בבית העשירים. אבל הב"ח פסק דוקא לעניים שהם בבית העשירים אבל לעניים שאינן בבית העשירים לא הוי מוקצה יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' ק"ג ואו' רפ"ב:
סעיף קטן ע
ע) שם. אבל דבר שאין בו שייכות כלי וכו' כגון עששית של ברזל וטבלה וכן בקעת. אבל פתילה מקרי כלי כמ"ש הב"י סי' תקי"ד בשם ת"ה וכ"כ התו' בשבת דף מ"ז דפתילה שלימה מקרי כלי ושברי פתילה מקרי צרורות וא"כ מותר לטלטל פתילה שלימה לצורך גופו ומקומו. וכמ"ש סעי' ג' מ"א ס"ק ח"י. והתו"ש או' כ"ט כתב דמוכח מת"ה סי' פ"א דאפי' הודלק קצת ממנה מקרי כלי וכ"מ מתו' וסי' תק"א יעו"ש. וכ"כ המחה"ש. וכתב עו"ש המ"א ונ"ל דמכאן מרגלא בפומיה דאינשי דמותר לטלטל נר שלם של חלב או של שעוה ומ"מ טועין הן דאינו מותר אלא כשצריך לו לדבר היתר כמ"ש סעי' ג' עכ"ל. והמו"ק כתב כיון דלא חזי למאכל ותשמיש הו"ל כאבנים וצרורות ואפי' לצורך גופו ומקומו אסור. יעו"ש. והביאו שע"ת או' ט"ז. אמנם דעת האחרונים כהמ"א והתו"ש דלצורך גופו ומקומו שרי:
סעיף קטן עא
עא) וכתב ב"י כתב בנו של הרשב"ץ על מקום שנוהגין שפעם ראשונה שמכניס אדם בנו לבהכ"נ מביא נר שעוה בידו אפי' בשבת אין בו איסור טלטול כיון שמע"ש חשבו להביאו דמחשבה מתרת לטלטל המוקצה כמ"ש סעי' ך' ע"כ. ול"נ דאין הנידון דומה לראיה דהתם ראויה להשתמש בהן בשבת משא"כ בנר של שעוה עכ"ל. ונ"ל טעם המקומות כיון שהקטן נוטלו בידו ליכא איסורא ומ"מ יש להחמיר. מ"א שם. ובשו"ת אדרת אליהו קובו ח"ב סי' ו' כתב דאין בדבר איסור לא מצד טלטול השעוה ולא מצד המקדיש בשבת ויו"ט יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט סי' י"ד או' כ"ד. ועיין לקמן סי' ש"ט סעי' א':
סעיף קטן עב
עב) שם. כגון צרורות או אבנים וכו' פשוט דה"ה חתיכת עץ שאינו כלי שאסור לטלטלו אפי' לצורך גופו כגון לתקוע אותו במקום בריח לדלת כמ"ש סי' שי"ג אם לא שעשה בו קצת מעשה תיקון קודם שבת כמ"ש המרדכי ס"פ כל הכלים וכ"כ בסי' זה סעי' כ"ב. וה"ה אם רוצה לסמוך בו איזה דף שישכב עליו. ורבים נכשלים בזה אבל ע"י עכו"ם שרי בכל אסור טלטול מוקצה כמ"ש סי' רע"ו סעי' ג' לענין טלטול נר. ט"ז סק"ז. מיהו הא"ר או' ך' כתב על דברי הט"ז הנ"ז דאינו נכון אלא גם ע"י עכו"ם אסור יעו"ש. והמש"ז או' ז' כתב דכוונח הט"ז להתיר לצורך העכו"ם או טלטול מן הצד יעו"ש. ועיין לעיל סי' ש"ז סעי' ה':
סעיף קטן עג
עג) וכתב השה"ג פ' נוטל דאם המעות או אבנים בכלי עם דבר ההיתר אעפ"י שאינו בטל לגבי היתר מותר לטלטל הכלי לצורך מקומו. א"ר שם. ועיין סס"י ש"י:
סעיף קטן עד
עד) [סעיף ח'] כל הכלים הנטלים בשבת דלתותיהן וכו' אבל דלתות הבית אעפ"י שהן כלים לא הוכנו לטלטל לפיכך אם נתפרקו אפי' בשבת אין מטלטלין אותן. הרמב"ם פכ"ה דין ו' ומזה יש ללמוד דה"ה כלים המוקצים שנשברו בשבת אע"ג דעכשיו אין מוקצין (ר"ל שראויים לתשמיש אחר והוי כלים) אסורין. מ"א ס"ק י"ט. ומבואר באגודה דדלתות של לול של תרנגולים דינו כדלתות של בית גם בזה. א"ר או' כ"א. ועיין בסעי' שאח"ז:
סעיף קטן עה
עה) שם. דלתותיהן שנתפרקו וכו' בין שהדלת הוא מן הצד בין שהוא כיסוי ע"ג הכלים. ר"ז או' ל"ד:
סעיף קטן עו
עו) שם. בין נתפרקו בחול וכו' פי' ולא מבעיא נתפרקו בשבת דמותר דמוכנים הן אגב אביהן כי עייל שבת אלא אפי' בחול מותר. ולא דמי להא דשברי כלים בסמוך דשרי טפי בנשבר בע"ש מבשבת דהכא אכתי כלי הוא שראוי להתחבר עם הכלי משא"כ בשברי כלים שאינן כלי אלא מחמת שראוי למלאכה אחרת דאז גרע טפי כשנשברה בשבת דהו"ל נולד. כ"כ התו' ר"פ כל הכלים. ט"ז סק"ח:
סעיף קטן עז
עז) בין נתפרקו בחול וכו' ואפי' מחמה לצל מותר לטלטלן. מש"ז או' ח':
סעיף קטן עח
עח) [סעיף ט'] דלת של שידה וכו' שיכולין ליטלה הימנה ולהחזירה שאינה מחברת להם כשלנו. לבוש ור"ל שאינם תקועים בהם בחוזק כמ"ש באו' שאח"ז:
סעיף קטן עט
עט) שם. יכולין ליטלה מהם. דאין בנין וסתירה בכלים. ב"י. לבוש. עו"ש או' ך' מ"א סק"ך. ועיין לקמן רס"י שי"ד. והיינו אם אינם תקועים בהם בחוזק אבל אם הם תקועין בחוזק יש בפריקתן משום סותר. ר"ז בסי' שי"ג או' ט"ז: