אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ת (כלל קס) תרי ותרי אי הוי ספקא דאורייתא או דרבנן

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ת (כלל קס) תרי ותרי אי הוי ספקא דאורייתא או דרבנן

אות ת (כלל קנט) תעשה ולא מן העשוי

[א.] יבמות דף ל' ע"ב מתני' וכולן (ט"ו עריו') שהיו בהן גירושין או קדושין (לאחיו המת) בספק הרי אלו הצרו' חולצו' ולא מתייבמו' וכו' כיצד ספק קדושין זרק לה קדושין ספק קרוב לו וכו'. ספק גירושין כ' בכתב ידו ואין עליו עדים וכו' זהו ספק גירושין וכו'. [גמרא]. ואלו בגירושין ספק קרוב לו לא קתני מ"ט אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומד' ומספק אתה בא לאסרה אל תאסרנה מספק (אבל בהנך ג' גיטין פסולין לאו מספק אסרינן לה דהא גיטא הוא אלא שאינו מן המובחר) וגבי גירושין מי לא תנן היתה עומדת ברה"ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורש' ואמרינן למאי הלכת' דאי כהן הוא אסירא לי' ואי ערוה היא צרתה בעא חליצה וכו' הא אתמר עלה רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בשני כיתי עדים עסקינן אחת אומר' קרוב לה ואחת אומר' קרוב לו דהוי ספקא דאוריי' (כיון דתרי אמרו קרוב לה לא מצי לאוקמי צרה אחזקת' ולמפטרה לעלמא בלא חליצה ומתני' דהכא בכת אחת ועד אומר קרוב לו וכו') דהוי ספק' דרבנן וכו' וממאי דמתני' בכת אחת וכו' ותו בשני כיתי עדים נמי ספקא דרבנן הוא דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואשה אוקמ' אחזקה מידי דהוי אנכסיה דבר שטי' דבר שטי' זבין נכסי אתי בי תרי ואמרו כשהוא חלים זבין ואתו בי תרי ואמרו כשהוא שוטה זבין אמר רב אשי אוקי תרי לבהדי תרי וארעא אוקי בחזקת בר שטי' וכו' אלא אמר רבא כל שיש בקדושין יש בגירושין ויש בגירושין מה שאין כן בקידושין (וזה דקתני במתני' כיצד ספק גירושין לאו דוקא). כ' הרשב"א בחדושיו דגרסינן ודלמא תרי ותרי ספקא דרבנן. ובקדושין (דף ס"ו) כ' הרשב"א גבי ינאי המלך דאמרי' אילימא דתרי אמרו אשתבאי וכו' מאי חזי' דסמכא אהני וכו' ואי קשי' לך אדרבה לימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ינאי בחזקת אבהתי' תירץ רש"י דינאי גופא אי הוי לי' חזקה דכשרות וכו' ויש מי שתירץ דכל תרי ותרי הוי ספקא דאוריי' כדאי' ביבמו'. ואינו מחוור דאדרב' לכאורה משמע דאסיקנא דתרי ותרי ספקא דרבנן וכן מסיק ר"י בעל תוס' עכ"ל. ובכתובו' דף כ' אמר רב נחמן נמי אוקי וכו' ואוקי ממונא בחזקת מרא (ועיין ברא"ש אם מהני תפיסה בתרי ותרי דדעת רמ"ה דלא מהני ודעתו דמהני כיון דאית לי' טענת ברי). ובכתובו' דף כ"ו גבי בי תרי דאמרו בן גרושה הוא וכו' אמרי' אנן אחתינן ואנן אסקינן ליה וכו' כתבו תוס' דתרי ותרי ספקא דרבנן ומדרבנן החמירו דלא מוקמי לה אחזקה והכא בתרומה דרבנן הקילו. ומקשו תוס' מכמה מקומו' ותי' ר"י בר ברוך דלא אמרי' בכל הני אוקמי אחזק' לפי שהשני' שמוציאין אותו מחזקתו של היתר הם מעידין תחלה ומיד כשהעידו יצא מחזקתו ע"י עדותן ותו לא אמרי' אוקמי' אחזקה וכו' ואין נראה לר"י עכ"ל. ובגיטין דף (ע"ח ע"ב) גבי מחצה על מחצה וכו'. כתבו תוספו' וא"ת ונימא אוקי תרי וכו' ואוקי איתתא בחזקת א"א ולא תהא מגורשת כלל ויש לומר כיון דספקא דרבנן היא נתנו לה דין מגורשת ואינה מגורשת. ועיין באספ"ז כתובו' דף כ"ב וכ"ג שנראה משם דרשב"א וריטב"א סוברים דהוא פלוגתא ביבמו' איכא מ"ד תרי ותרי סד"א ואיכא מ"ד תרי ותרי סד"ר ובאמת לא נמצא התם פלוגתא מפורשת בזה ואדרבה מתוס' שם משמע דאף למסקנא רבה ורב יוסף נמי ס"ל דתרי ותרי ספקא דרבנן שכתבו וז"ל וא"ת כיון דמסקינן דבשתי כיתי עדי' ספקא דרבנן למה דחקו רבה וכו' לאוקמי ההיא דגיטין בב' כיתי עדים וי"ל דלשון מחצה על מחצה שייך טפי בב' כיתי עדים עכ"ל:

וכתב הראב"ן דף קכ"ה ע"ב בחדושיו ליבמו' פרק האש' רבה הא דמתרץ אביי בפרק ד' אחין וכולן שהי' בהן קדושין או גירושין בספק דתרי ותרי ספקא דרבנן וקשיא לי' לר' משה הא אמר אביי בסוף פרק האומר בקדושין במעשה דינאי אילימא דתרי אמרו אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני וכו' ואי שני כיתי עדים ספקא דרבנן נימא אוקי תרי להדי תרי ואוקי לאשה אחזקה דלא אשתבאי ואינה קושי' דבפ' ד' אחין מיירי שבאו שנים ואמרו קרוב לה נפל הגט ולא הספיקו להתיר את הצרה עד שבאו שני' ואמרו קרוב לו נפל דכיון דתרווייהו הכתות אתו קודם גמר דין הרי מכחישו' זה את זה ואין כאן עדות וגבי דינאי באו שנים ואמרו דאמו נשבית קודם שנולד ינאי והוה לי' בן חללה ואחר כך באו עדים שלא נשבית ולהכי לא אמרינן אוקי תרי שהרי כבר יצאה מחזקת כשרות ע"פ הראשונים עכ"ל:

[ב] עירובין דף ל"ה איתא פלוגתא בעירב בתרומה שנטמאת וספק מבע"י נטמאה וכו' דר"מ ור' יהודה אומרים ה"ז חמר גמל ור' יוסי אמר ספק עירוב כשר (ולפי הסלק' דעתן דהתם דתחומין דאוריי') מוקי רבה ורב יוסף הכא בשתי כיתי עדים אחת אומר' מבע"י ואחת אומר' משחשכה (ובהא פליגי ר' יוסי סבר אוקי תרי וכו' ואוקי תרומה אחזקה קמייתא וכי אנחה טהורה הוי ור"מ סבר כיון דאיכא כת דמפקא ליה מחזקה בספקא דאוריי' לא אזלינן בתר חזקה וכו') כתבו תוס' אע"ג דבכתובו' (דף כ') אמרינן אוקי תרי וכו' אפי' בדאורייתא הכא שאני דהשתא ודאי טמאה היא (ולא אמרי' השתא הוא דנטמא אע"ג דגבי מקוה אמרינן השתא הוא דחסר הכ' כיון דאיכא ב' כיתי עדים לא אמרינן הכי. תוס' כתובו' דף כ"ו ע"ב) עכ"ל: [ג.] כד' הרי"ף בכתובו' (דף כ"ב) דלא אמרינן אוקי תרי וכו' ואוקי גברא אחזקתיה כדי להוציא ממון אלא אמרי' אוקי ממונא בחזקת מרי' לפיכך ג' שישבו לקיים את השטר וקרא ערעור על אחד מהם עד שלא חתמו מעידין עליו היינו דתרי אמרו הדר בתשוב' אבל אי תרי אמרו גזלנ' הוא ותרי אמרי לאו גזלנ' דמכחשי להנך לא חתים כלל דהוו להו תרי לבהדי תרי והוי ליה גברא ספק פסול הלכך לא מחתמינן לי' כלל דלא מפקינן ממונא אפומיה (ולאפוקי דעת ר"ח שכתב הר"ן בשמו דאמרינן אוקי תרי וכו' וגברא אחזקתיה). כתב הר"ן דמשמע סוגיא דיבמו' דתרי ותרי ספק דרבנן והיינו היכ' שאין צריך להוציא כלום מיד המוחזק אבל לא אמרינן אוקמיה אחזק' לאפוקי ממונא עכ"ל. וכן מסיק עוד שם דתרי ותרי ספקא דרבנן (ועיין במאור ובמלחמו'. דרי"ף סובר דחזקת ממון עדיפא מחזקת כשרות ור"ח והמאור ס"ל דחזקת כשרות עדיפא):

[ד.] ב"ב דף ל"ב ד"ה אנן כתבו תוס' והא דקאמר גבי ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת וכו' נשאת ואחר כך באו עדים לא תצא אף על גב דתרי ותרי ספקא דרבנן ומדאוריי' אית לן לאוקמי אחזקה דהוי אשת איש והיה לה לצאת אף על פי שנשאת לאחד מעדים אומר ר"ת דאת' חזקה דדייקא ומרע חזקת אשת איש. וא"ת כי איכא ב' עדים לא דייקא דליכא חומר בסופה כדאמר יבמו' נשאת שלא ברשות מותר' לחזור לו ומפרש התם דהיינו שנשאת בעדים. ויש לומר הואיל ומכחישין זה את זה איכא חומרא אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה. ואם תאמר שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אמאי לא תצא הא לא דייקא דדוקא במת הוא דדייקא שיראה שמא יבא וידעו הכל שלא מת. ויש לומר דלענין הכי דייקת ומרעא חזקת א"א דלעולם יראה שמא יזומו או יפסלו בגזלנות. וא"ת למאי דלא ידע דבאומר' ברי לי איירי הוה לי' למימר בחטאת קאי וי"ל דפריך אפי' נאמר דתרי ותרי ספקא דאורייתא מ"מ באשם קיימא עכ"ל. וכ"כ תוס' כתובו' דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן. (עיין תוס' יבמו' דף פ"ח ע"ב ד"ה והבא ובמהרש"א שם. שנראה שנעלם ממנו דברי תוס' דהכא ותוס' כתובו'):

[ה.] שבועו' דף מ"ז ע"ב אתמר שתי כתי עדים המכחישו' זו את זו (ב' אומרים הרג וב' אומרים לא הרג) אמר רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה (בעדות אחרת ואף על פי שהאחת פסול' אין לך לפסול לא זו ולא זו הואיל ואינך יודע איזה מהן פסולה אבל אחד מכת זו ואחד מכת זו אין נאמנין דמה נפשך אחד מהן פסול והיינו דנקט האי לישנא באה בפני עצמה) רב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי למה לי (הואיל וא' פסולה אין אחת מהן נאמנת לשום עדות) ב' מלוין וב' לווין וב' שטרו' (ואחת מב' כתות הללו חתומו' ע"ז והב' חתומו' ע"ז דלר"ה שניהם השטרו' כשרין ולר"ח שניהן פסולין) היינו פלוגתייהו. מלוה ולוה שני שטרו' יד בעל השטר על התחתונ' (בין לרב הונא ובין לר"ח אין חולקין בזו שהרי זה בא עליו מכח שתי כיתו' אחת כשרה ואחת פסולה אין אתה יכול לפסול את שניהן ולא להכשיר את שניהן הלכך שטר קטן שבהם גובה הימנו והגדול יפסיד לפי שאומר לו זו היא הפסולה דמספקא לא מפקינן ממונא אבל ממ"נ הקטן גובה דיש בכלל מאתים מנה) ב' מלוין ולוה אחד וב' שטרו' היינו מתני' (גבי חנוני על פנקסו דשניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית אף על פי שאנו יודעין שאחד מהם שקר אין אנו יכולין להפסיד את אחד מהן והכא נמי לר"ה דאית לי' זו בא' בפני עצמ' ומעידה ה"ה לב' מלווין ולוה אחד ואף על פי שממ"נ הלוה העני הזה לוקה באחד מן השטרו' על ידי עדות פסולה אין אתה יכול להפסיד את אחד מן המלוין) ב' לוין ומלוה אחד וב' שטרו' מאי (אמר ר"ה בזה מי אמרינן כיון דחד גברא הוא דמייתי להו לא מודקינן לי' דממ"נ בשטר פסול בא לפנינו זה דוחה אצל זה וכו' ויפסיד או דילמא כיון דעל שני לוין הוא מוציא זו באה ומעידה וזו באה ומעידה. לר"ח לא מבעי לה דודאי פסול) תיקו. ובבא בתרא (דף ל"א) איתא זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי' ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר ר"נ אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהת' א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא א"ל נהי דאיתכחש באכילה באבהת' מי אתכחש לימא רבא ורב נחמן בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמפלגי דאתמר ב' כיתי עדים המכחישו' זו את זו בעדות אחת כגון ב' אומרים פלוני לוה מפלוני מנה וב' אחרים מכחישים ואומרי' לא לוה ממנו כלום שהרי באותו היום היה עמנו הלוה כל אותו יום ולא לוה משום אדם כלום ובעדות כזה לא האמינה תורה האחרונים יותר מן הראשונים אלא בעדות הזמה כגון שמעידין על העדים עצמן עמנו הייתם) אמר ר"ה זו באה בפ"ע ומעידה וכו' (וטעם דר"ה משום דאוקי גברא אחזקי' ולא תפסלנו מספק) ור"ח אמר בהדי סהדי שקרי למה לי (דאוקי ממונא אחזקי' ולא תוציאנו מספק) לימא ר"נ דאמר כר"ה ורבא כר"ח. אליבא דר"ח כ"ע לא פליגי (דודאי רב נחמן לא ס"ל כר"ח) כי פליגי אליבא דר"ה ר"נ כר"א עד כאן לא קאמר ר"ה אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות (דאותה קרקע עצמה) לא:

פסק:

[ו.] כתב הרמב"ם בפרק י"ב מעדות שנים שהעידו על א' שהוא פסול ובאו ב' והעידו שעשה תשובה הרי זה כשר אבל אם הכחישום ואמרו לא עשה עברה ה"ז ספק פסול ואין מוציאין ממון בעדותו (כדעת הרי"ף):

וכ"פ ש"ע חו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ח. וכ' סמ"ע נר' דהיינו רוקא בעדות שהעיד אחר שנולד הספק דתו לית ליה חזקת כשרות מש"ה מעמידין הממון על חזקתו משא"כ לעיל בסעיף כ"ג דכ' מור"ם בהג"ה (אפי' פסול מן התורה אין לפסול אלא בודאי אבל לא מספק כגון שהעיד בב"ד ואח"כ באו עדים עליו שעבר עברה שנפסל בה מן התורה אבל אין יודעין אם עבר קודם שהעיד או אח"כ מוקמינן גברא אחזקתו כל מה שהעיד כשר עד דידעינן דעבר קודם לכן) אף דנפסל בודאי מ"מ כיון שבשעה שהעיד לא נודע ריעותא מהגברא מש"ה לא מחזקינן ריעותא מספק עכ"ל:

ובפ"ח משגגו' כ' הרמב"ם כל הבא על אשת איש שעד אחד אומר מת בעלה ועד אחד אומר לא מת חייב באשם תלוי וה"ה לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור. כ' לח"מ אף על גב דתרי ותרי ספקא דרבנן והל"ל דחייב חטאת י"ל דסבירא לי' כר"ת דאשה דייקא מרע לחזקה וגבי גירושין נמי יראה שמא יזומו עכ"ל. (נראה מדבריו דאשתמיט לי' תוס' דב"ב דף ל"ב ואמר זאת מסברתו ויע"ש):

ובפרק כ"ב מעדות פסק הרמב"ם כרב הונא דשתי כתות המכחישו' זא"ז זו באה בפני עצמה ומעידה. וכ"פ ש"ע סימן ל"א. וכ' הש"ך וצ"ע איך הדין בשני עדים המכחישין זה את זה ונראה דמדברי הר"ן פ' האשה שנתארמלה גבי ע"א אומר נתגרשה וכו' מוכח דב' עדים המכחישין זה את זה נמי פסולין לעדות אחרת כמו אחד מכת זו ואחד מכת זו:

תם ח"ג ונשלם ספר כסף נבחר שלב"ע:

סוף הספר

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה