אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ת (כלל קנט) תעשה ולא מן העשוי

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ת (כלל קנט) תעשה ולא מן העשוי

אות ת (כלל קנח) תנאי

[א] סוכה דף י"א מתני' הדלה עלי' את הגפן (על הסוכה) וכו' וסיכך על גבה פסולה ואם הי' הסיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה (אף לאחר שסיככה בהן ולא אמרינן תחלת עשייתה בפיסול). [גמרא]. יתיב רב יוסף קמיה דר"ה ויתיב וקאמר או שקצצן כשרה ואמר רב צריך לנענע (לאחר קציצתן דתהוי להו הך כעשיי' דאי לא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי דהא משמע סוכת תעשה כשאתה עושה אותה תהי' ראוי' לסוכה ולא מן העשוי בפיסול שאינו ראוי לסוכה ואתה מתקנו בתיקון מועט כי האי דמכשיר לה בקציצה ולא הדר סתר לה ומיהו ניענוע קרוב לסתירה שמגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה את חברו ומניחו) א"ל ר"ה הא שמואל אמרה אהדרינהו רב יוסף לאפי' ואמר לי' אטו מי קאמינ' לך דנא אמרה שמואל אמר' רב ואמרה שמואל. א"ל ר"ה הכי קאמינ' לך דשמואל אמרה ולא רב דרב אכשורי מכשר (בלא נענוע קסבר קציצתן זו גמר עשייתן והיכי דמי תעשה ולא מן העשוי כגון החוטט בגדיש לעשות סוכה שהסיכוך הי' מאליו ואינו נוגע בו לעשות שום מעשה אלא פיחת אחת מדפנותיו ונכנס לעומקו ונוטל העמרים ומשליך והסוכה נעשית מאליה דופנותי' וסככה אבל זה שקצצן זהו מעשה שלה שנגמר בהכשר) כי הא דרב עמרם חסיד' רמא תכלת' לפרזומא דאינשי ביתא תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן אתא לקמי' דר' חייא בר אשי א"ל הכי אמר רב מפסקן והן כשרין אלמ' פסיקתן זו היא עשייתן ה"נ קציצתן זו היא עשייתן מיתבי תלאן ולא פסק ראשי חוטין פסולין מאי לאו פסולין לעולם תיובתא דרב א"ל רב מאי פסולין עד שיפסקו ושמואל אמר פסולין לעולם וכן אמר לוי פסולין לעולם וכו'. מיתבי תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן פסולין. ועוד תני' גבי סוכה תעשה ולא מן העשוי מכאן אמרו הדלה עלי' הגפן וכו' וסיכך על גבן פסולה ה"ד אילימא בשלא קצצן מאי איריא משום תעש' תיפוק לי' דמחובר וכו' אלא בשקצצן וש"מ לא אמרינן זו היא עשייתן ותיובתא דרב א"ל רב הב"ע דשלפינהו שלופי' דלא מנכרי עשייה דידהו מ"מ תלאן ואחר כך פסק קשיא לרב קשי' לימא כתנאי עבר וליקטן (ענבי הדס) פסול דברי ר"ש בן יהוצדק וחכמים מכשירין סברוה דכ"ע לולב צריך אגד (ושייך בה עשיי') וילפינן לולב מסוכה (בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה מעשה והקפידה תורה על העשוי בפיסול אף לולב כן) מאי לאו בהא קמפלגי דמאן דמכשיר סבר גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וגבי לולב נמי לקיטתן זו היא עשייתן ומאן דפסל לא אמרינן וכו' לא דכ"ע לא אמרי' גבי סוכה קציצתן זו עשייתן והכא במילף לולב מסוכה קמפלגי מאן דמכשיר סבר לא ילפינן לולב מסוכה וכו' ואבע"א אי ס"ל דלולב צריך אגד (ושייך בי' עשייה) כ"ע ל"פ דילפינן לולב מסוכה והכא בהא קמפלגי מר סבר צריך אגד ומר סבר א"צ:

כתב הריטב"א כי אמרינן תעשה ולא מן העשוי היינו בתרי אנפי חדא כגון הא הדלה עלי' וכו' שתחלתה בפסול גמור דהוי מחובר ולא חשיבה סוכה כלל ואי קייץ להו ומתכשרי והוי סוכה נעשה מאליה ולפיכך צריך מעשה אח"כ. אידך כגון חבילי עצים פסולים לסכך וכגון תקרה דאמרו שמא יעשה סוכה מחבילין שהניח כבר על גגו ותקרה שהניח בביתו והוי ליה תעשה וכו' וכי תימא בשלמא אנפ' קמא דהוי מעיקר' פסול איכא למימר דאי לא עבד בה מעשה אחר הכשרה הוי לי' תעשה וכו' אלא חבילי עצים ותקרה שכשרים לסכך מאי מעשה בעי דהא כשרים אליב' דב"ה דלא בעו סוכה לשם חג אלא לשם צל והוי כסוכת גנב"ך דלא בעו שום מעשה. איכ' למימר דחבילי עצים ותקרה נמי פסולה בתחלתה במעשה הראשון משום דלא אתעבדי לצל דחבילין נתנו ליבש ותקרה נמי פסולה שנתנה לביתו לדירה ושתיהן פסולות משום דבעינן סוכה לשם צל ולא לשם דירה וזה נכון וכו'. ועוד כתב שם דמחובר נמי פסול משום תעשה וכו' (וזה דלא כרש"י שכתב במתני' דאין מסככין במחובר דאמר מר באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר) והא דפריך מאי אירי' וכו' תיפוק לי' משום מחובר דפסול טפי שהוא עשוי מעצמו שלא נעשה בו מעשה כלל כתלוש עכ"ל:

[ב] סוכה דף ט"ו מתני' החוטט בגדיש לעשו' לו סוכה אינה סוכה. ואמרינן לעיל דף י"ב דטעמא משום תעשה וכו'. וכתב הג"א רבינו ברוך מריגנשפורג אמר שאם עשה סוכה בתוך הבית תחת התקרה ואחר כך הסיר התקרה דפסולה משום תעשה וכו' והר"ר יצחק הלבן מכשיר דאין שייך לומר תעשה וכו' אלא היכ' דגוף הסוכה הי' בפיסול כגון גפן ודלעת וכו' אבל הכא דגוף הסכך הוא כשר אלא שהתקרה היא גורמת לו ה"נ כשרה אחר שהסיר התקרה וכן הוא כדבריו מא"ז עכ"ל. (ועיין ברא"ש שם דף ט"ו דבדפנות לא אמרינן תעשה וכו'). ועוד איתא התם מתני' תקרה שאין עלי' מעזיבה (סתם תקרה בנסרים שיש בהן ארבעה) ר"י אומר בש"א מפקפק ונוטל אחת מבינתים (סותר ומנענע את כולן ואחר כך נוטל אחת מבינתים ונותן פסל במקומה) ובה"א מפקפק או נוטל אחת מבינתים (ומפקפק משום תעשה וכו' ואין צריך לתת פסל) רמ"א נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק (שאין פקפוק מועיל). [גמרא]. בשלמא ב"ה טעמייהו משום תעשה וכו' אי מפקפק עבד ליה מעשה אי נוטל וכו' עבד בה מעשה אלא ב"ש מאי טעמא אי משום תעשה בחדא סגי אי משום גזירת תקרה בנוטל סגי. לעולם משום גזרת תקרה. (לכן אין מסככין בנסרים שיש בהן ד') וה"ק אע"פ שמפקפק אי נוטל אין אי לא לא. ומסיק הש"ס הניח' לרב דאמר מחלוקת (במתניתין לעיל ר"י ור"מ אי מסככין בנסרים או לא) ביש בהן ד' דר"מ אית ליה גזירת תקרה ור"י לית לי' אלא לשמואל דאמר בשאין בהן ד' מחלוקת אבל יש בהן ד' ד"ה פסולין סיפא במאי פליגי בביטול תקרה קמפלגי (כלומר א"ל שמואל לעולם ביש בהן ד' ולא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו בא לסכך לשם סוכה אפי' ר"י פוסל דגזרי' משום תקרה שלא יבא וישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה וכו' פליגי ר"י ור"מ אי איכ' תו למגזר משום תקרה) מר סבר בטלי בהכי ומר סבר לא בטלי בהכי (ר"י סובר בטולי תקרה לב"ש צריך ליטול וכו' דאף על גב דמוכיח שבקי בתעשה וכו' גזרי בו וב"ה סברי ליכא למגזר ור"מ סבר לא נחלקו וכו' ואף ב"ה גזרי):

כתב הרא"ש בשם הרי"ף על הך מתניתין. טעמייהו דב"ה משום תעשה הלכך אי מפקפק עבד ליה מעשה וכו' וכן הלכתא וכו' והקשה הרז"ה דהאי טעמא הוי אליביה דרב ואנן קיימא לן כשמואל ולשמואל בביטול תקרה פליגי משום דסתם תקרה מקורה בנסרים שיש בהן ד' ורמב"ן תירץ דרי"ף כתב כשמואל דטעמא דבטול תקרה היינו משום תעשה וכו' דכל זמן שלא ביטל התקרה הרי הוא כאלו דר בבית ויש כאן משום תעשה וכו' אלא דבגזרת תקרה ליכא לאוקמי פלוגתייהו דכיון דמהדר לבטלה הרי הוא בקי בתעשה וכו' וליכא למגזר שמא יאכל תחת תקרת הבית אלא פליגי מה יש לו לעשות ותתבטל התקרה ואין בה משום תעשה וכו' הלכך הבא לסכך מתחלה בנסרים שאין בהן ד' ואפילו הן משופים כשרים בנסרים שיש בהן ד' לא יסכך ואפי' הפכ' על צידו. אבל בית שהוא מקורה ואין בה מעזיבה מפקפק את כולם שמסיר המסמרים שהיו קבועים בהן ואפילו הן רחבים ד' או נוטל אחת בינתים ומניח פסל במקומה ורמב"ם פ"ה מסוכה כתב בלבד שלא יהא בכל נסר א' ד' טפחים ודבריו תמוהים עכ"ל:

[ג.] מנחות דף מ' ע"ב אמר רב הונא הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע פסולה תעשה ולא מן העשוי ומי אמרי' תעשה וכו' והא אמר ר' זירא הטיל למוטלת כשרה (טלית שהי' בה ד' ציצית והטיל לה ד' אחרים כשרים בהני בתראה ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי והא הכא דשלא לצורך עבדינהו בשעת עשיי' ומכשר' בהו) אמר רבא השת' בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי (לעולם שלא לצורך מן העשוי קרינן ביה והכא להכי מכשר' בבתראי דקאי בבל תוסיף כי עבדינהו ולא הוי מעשה כיון דעובר על דברי תורה לא מקרי מעשה הלכך כי פסיק לקמאי הוי עשייתן דבתראי עשייה אבל שלא לצורך דבעלת שלש שאין עובר עליהן הוי מעשה לאקרויי ציצית העשוי בפיסול ואיכ' כשגמרה תעשה ולא מן העשוי) מתקיף לה רב פפא ממאי דגברא לאוסופי קמכוין דלמ' לבטולי קמכוין ובל תוסיף ליכא ומעשה איכ' (והדרא קושי' לדוכתה):

כתבו תוס' תימ' היכי ס"ד דר' זירא לית לי' תעשה וכו' הא ר' זירא גופיה אית לי' לעיל (דטעם דסדין בציצית אסור שמא יקרע סדינו בתוך ג' ויתפרנו בחוטי הפשתן ויניח סוף החוטין התלוים שם ואחד כך יתן בה שני חוטי תכלת ויצרף אותם שנים של לבן עמהם והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי ונמצאת ציצית פסול והוי כלאים שלא במקום מצוה) וי"ל דס"ד כיון דתחל' הנחתן לשם מצוה לא שייך ביה תעשה וכו' אבל לעיל כי חתך נתבטלה הנחתו עכ"ל. ובד"ה בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי כתבו תוס' וכיון דעביד איסורא לא חשיב עשייה ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשייתה ולא דמי לההיא דסוכה (דף י"א) דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתה וצ"ע: פסק:

[ד.] כ' הרמב"ם פ"א מציצית הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין לבטל את הראשונים מתיר הראשונה או חותכה וכשרה ואם נתכוין להוסיף אף על פי שחתך אחד משתיהן ה"ז פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהתיר או חתך התוספו' נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו הראשונ' פסולה היתה. וראב"ד חלק עליו דאין חילוק בין מתכוין לאוסופי או לא כשרה דהוי תעשה ולא מפסלי משום שמכוין לאוסופי וכ"ג בגמ' וכו':

וכ"מ כ' שרבינו מפרש דהא דאמר רבא מעשה לא הוי היינו לומר דהטלת ציצית בתראי כיון דקאי עלייהו בב"ת שפיר חשיב מעשה ולא קרינן בי' מן העשוי ולא דמי להטיל לבעלת ג' דחשיב מן העשוי משום דלא עבר אבל תוסיף ולישנ' בתמיה' הוא וכו' ור"פ פליג עלייהו ואמר ממאי דמכשרי' בהטיל למוטלת במתכוין לאוסופי דלמא איפכ' הוא דכי מכוין לאוסופי כיון דעבר על ב"ת ליכא מעשה בכשרות ושתיהן פסולין וכי מכשרי במתכוין לבטל ואיכא מעשה העשוי בכשרות כיון שיש בטלית זו ד' כנפו' הלכך לא דמי לבעלת ג' ורב פפא גם כן בא לחלק בין הטיל לבעלת ג' להטיל למוטלת ונקטינן כוותיה עכ"ל. (ועיין ש"ע או"ח סי' י' וי"א):

ובפ"ה מסוכה כ' הרמב"ם גבי הדלה עלי' את הגפן וכו' אף על פי שסכך הרבה מהאילן צריך קציצה ואם לא הי' הרבה מהם צריך קציצה ונענוע. ע"ש בה"ה ובכ"מ ובש"ע א"ח סי' תרכ"ו:

כתב ד"מ וז"ל כתב הכל בו בשם בעל השלמה כל הפסולים שאינן בגוף הסכך כשמבטלין אין צריך מעשה דבטולו הוי מעשה כגון סוכה שגבוה למעלה מכ' ובנה בה איצטבא ומיעטה. וכן אלו העושים סוכה תחת הבית ואין מסירין הגג עד אחר העשייה א"צ לנענע סכך לפי שגלוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשיר הסכך הנעשה בפיסול קודם לכן עכ"ל:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה