כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ת (כלל קנח) תנאי
[א.] קדושין דף ס"א מתני' ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר אליהם אם יעברו וכו' ואם לא יעברו וכו' (כגון הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים ולא כפל אין כאן תנאי ואפי' לא נתנה הוי גט וכמו שמצינו שהוצרך משה רבינו ע"ה לכפול וכו' ש"מ דאי לא כפל היתה מתנתו קיימת ונוחלין ארץ גלעד ואפי' לא יעברו וכו' דלית לן מכלל הן אתה שומע לאו. וה"ה נמי בעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאי אמר הכי לא אתא תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקמי' ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם) ר' חנניא בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו (אתנאי כפול לחוד פליג דמכלל הן נשמע לאו). (ותוס' כתבו קשה הא אמר ב"מ (דף צ"ד) מאן שמעת ליה דבעי תנאי קודם למעשה ר"מ משמע דר"ח ב"ג פליג אכולהו. לכן נ"ל דפליג אכולהו עכ"ל) שאלמלא כן יש במשמע שאפי' בא"י לא ינחלו (דהכי היה שמעינן לה אם יעברו ונתתם וכו' בשביל כל חלקם הא אם לא יעברו יהיו נקנסין ולא יטלו חלק לא כאן ולא כאן לכך פי' שאם לא יעברו לא יפסידו חלקם בכך). ומייתי הש"ס הרבה תנאים הנזכרים בתורה ופריך טוב' על רחב"ג ומשני. וכתבו תוס' שם ד"ה בשלמא אהא דתנאי דכתיב בסוטה קשה הא הוי לאו קודם להן דהא אם לא שכב כתיב ברישא וי"ל דאם לא שכב חשוב הן דמה שאנו רוצים שתעשה חשוב הן דומי' דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו ואם לא יעברו יפסידו כך אנו רוצים שתתקיים דבריה שלא שכב וזו הן ואם שכב תפסיד וזהו לאו עכ"ל. ורמב"ן כתב דהכי קאמר אם לא שכב הנקי תשארי תחת אישך וכו'. וכתב מש"ל פ"ו מאישות נראה בכוונת הרב דאין אנו מקפידין על התנאי אם הוא בלשון הן וכו' אלא הכל תלוי בקיום המעשה ובטולו שקיום המעשה קרוי הן ובטולו קרוי לאו וגבי סוטה המעשה שתשאר עם בעלה וכו' ע"ש שהאריך. ובגיטין דף ע"ו איתא ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וכו' אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי (דבעינן ת"כ) דברי ר"מ וחכ"א אם נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט רשב"ג אומר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול איכא דאמרי לר"מ קאמר ליה והכי קאמר אין לך תנאי בכתובים וכו' והוי ליה שני כתובים ואין מלמדין (אין לנו ללמוד מתנאי ב"ג) איכא דאמרי לרבנן קאמר וה"ק אין לך תנאי וכו' וגמרינן מינייהו (ולא הוי ב"כ דכולהו מצריך להו ר"ח ב"ג בקידושין). כתבו תוס' אין נראה דהתם לא מצריך להו אלא דמשני להו דאין משום אחד ללמוד דבעי ת"כ וי"ל דיש בהם שום צריכותא עכ"ל: [ב.] שבועות דף ל"ה מתני' אל יכך ויברכך וייטב לך (אם תעידוני וכפר) ר"מ מחייב (מכלל לאו אתה שומע הן אל יכך אם תעידוני ואם לא תעידוני יכך) וחכמים פוטרין. גמ'). והא ל"ל לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן איפוך וכו' כי אתא ר' יצחק תנא כדתנן וכו' אלא קשי' כי לית לי' בממונ' אבל באיסורא אית ליה והרי סוטה דאיסור' ואמר ר' תנחום הנקי כתיב (וכוונתו חנקי) טעמא דכתיב הנקי הא לאו הכי מכלל לאו אתה שומע הן לא אמרינן אלא איפוך אפי' באיסור' ל"ל. מתקיף לה רבינא ובאיסורא ל"ל אלא מעתה שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה הכי נמי דל"ל לר"מ (דבמיתה לא שמעינן לה אלא הן מכלל לאו דכתיב יין ושכר אל תשת ולא תמותו הא אם תשתו תמותו) והא תנן אלו שבמיתה שתויי יין וכו' (ולא פליג איש עליה) אלא לעולם תיפוך כי ל"ל בממונא באיסורא אית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא (כלומר אלא כי מפכית לה לא תימא אפי' באיסורא ל"ל אלא ודאי אית ליה ומש"ה ליכא פלוגתא גבי שתויי יין ושאני סוטה דאית בי' גביית כתובה ושבועה דמתני' נמי על שם ממון באה. ובלאו איפוך ליכא לתרוצי דא"כ לר"מ שבועה דמתני' איסור גרידא היא וכו' ואי רבנן פטרי בה אלמא לית להו מכלל לאו וכו' אפילו באיסור גרידא אם כן שתויי יין דבמיתה לרבנן מנ"ל). כתבו תוס' קשה לר"ת דבנדרים דף י"ג גבי נדר ל"ל לר"מ מכלל לאו וכו' אף על גב דהוי איסור ואומר הר"ר י"ט דוקא באיסורא חמור אית ליה וכו' כגון גבי פרוע ראש וכו' וכן גבי שבועה שלא אוכל לך נדרים דף ט"ו משמע דאית ליה משום דאיסור חמור דלא תשא וכו' וא"ת והלא בקדושין דף ס"א בעי ר"מ ת"כ בשבועה גבי אז תנקה מאלתי וי"ל דהתם איכא ממונא דכתיב וכל טוב אדוניו בידו עכ"ל: ובנדרים דף י"א איתא מתני' לחולין שאוכל לך וכו' אסור. [גמרא]. סברוה מאי לחולין לא לחולין להוי אלא קרבן מני מתני' אי ר"מ ל"ל מכלל לאו וכו' אלא רבי יהודה (דאית ליה מכלל לאו ולא בעי ת"כ) אימא סיפא וכו'. כתב הר"ן אף על גב דאמרי' בשבועות דבאיסורא אית ליה הא אסיקנא התם דבסוטה ועדות ל"ל משום דאית ביה ממון ונדרים נמי ממונא אית בהו דהיינו חפצא דמתסר עליה. עוד כתב הר"ן ולענין הלכה נקטינן כר' יהודה דמכלל לאו אתה שומע הן וכסתם מתני' דהכא אף על גב דאתקין שמואל בגיטי דש"מ אם מתי ואם לא מתי וכו' לאו דס"ל כר"מ אלא דחש ליה לרווחא דמלתא גזירה משום ב"ד טועין דס"ל כר"מ ואי לא כפלו וכו' אתי למשרייה בעלמא וכן דעת הרי"ף ורמב"ן ז"ל. ולקמן דף י"ו כתב הר"ן ובשבועה כיון שהוא חל בגופו אינו אלא איסור גרידא אפילו רבי מאיר מודה דמכלל לאו אתה שומע הן וכו' עכ"ל [ועיין סוטה דף י"ז: [ג.] גיטין דף ע"ה ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא (קס"ד דע"מ לאו כמעכשיו כרבנן והוי כמו לכשתחזירי לי את הנייר ליהוי גט אם כן אמאי מגורשת הא בשעת גירושין לא מידי נקיטנ') אלא אמר אביי הא מני רבי מאיר דאמר בעינן ת"כ והכא דלא כפלי' לתנאי מתקיף לה רבא טעמא דלא כפלי' הא כפלי' לא הוי גיטא מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן להו מתנאי ב"ג וב"ר מה התם תנאי קודם למעשה (תנאי שתלוי בו המעשה הוזכר קודם למעשה אם יעברו זה התנאי ונתתם זה המעשה ה"נ בעי' דנימא אם תחזירי יהא גט) לאפוקי הכא דמעשה קודם לתנאי (דאמר הרי זה גיטך ברישא ואחר כך ע"מ שתחזירי) אלא אמר רבא משום דמעשה קודם לתנאי. מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא וכו' הא תנאי קודם למעשה לא הוי גיטא מכדי כל תנאי מב"ג גמרינן מה התם תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר [נחלת עבר הירדן] אף כל וכו' לאפוקי הכא דתנאי ומעשה בדבר א' (בגט עצמו הוא התנאי להחזירו והוא המעשה להיות גט) (ותוס' כתבו דהתנאי סותר המעשה דאין גט חל אלא אחר שנתקיים התנאי ואז אין הגט בידה). רב אשי אמר הא מני רבי היא דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי (ואשתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט ולאחר זמן הוא מחזרת ומתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה) אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט (דבעי ת"כ) ולימא אם מתי יהא גט וכו' לא מקדים אינש פורענות לנפשיה ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה מתקיף לה רבא מכדי כל תנאי מב"ג וכו' מה התם הן קודם ללאו (אם יעברו ונתתם) אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים וכו' ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט בעינן הן קודם ללאו. כתב הרא"ש בכולהו תנאי דמתני' לא דק לפרש אם נעשו כהלכתן וסמיך על זה מאחר שהוצרך לדקדק על תנאי דהכא מכח קושיא דפריך מרישא לסיפא ופי' לך כל דין תנאי מהכא איכא למילף בכל דוכתי דמדכר תנאי בגמרא שצריך שיעשה כמו שפי' כאן וכו'. ועוד כתב מכאן משמע דהל' כרבי מאיר דבעי ת"כ ואין לומר דשמואל ורבא לשופר' דשטרי תיקנו דאם כן נפיק מיני' חורבא היכא דאתני ולא כפל. וכן פסק בה"ג ובעל מנת נמי בעי כפיל' לרבי מאיר דהא בעל מנת שתשמשי פליגי וכו' לפיכך צריך ליזהר בכל התנאים שיהא תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושלא יהא תנאי ומעשה בדבר א' והא דקאמר ב"מ (דף ס"ו) אי קיימת דידך אנא ואמרי' פטומי מילי בעלמא הוא לרבי מאיר לא איצטריך דבעי ת"כ אלא אשמעינן דאפילו לרבנן לא מהני. הרי"ף כתב בתשוב' דע"מ כמעכשיו דמי בין באיסור בין בממון וכן כתב בשמעתין אף על גב דבעי' בגיטין ת"כ ה"מ באם כענין שנאמר אם לא יעברו אבל בע"מ לא. וכ"כ משמו של רב האי בתשוב'. וכ"כ הרמב"ם וראב"ד נתן טעם לדבריהם דתנאי בע"מ או במעכשיו כיון דמהשתא חייל המעשה בתנאי הוא דחייל דהשתא מתנה עמו אבל על תנאי דאם כיון שהתנאי בא לבטל המעשה לא הוי תנאי אם לא שכפל אותו ולדבריהן הא דאמר רב אשי הא מני רבי ה"ק לא מפני שהתנאי בטל כאביי ורבא דתנאי ודאי קיים דע"מ כמעכשיו ואינו צריך לדיני תנאים אלא אף על פי שתנאי קיים מתגרשת משעת נתינה. ואף על גב דרבי מאיר בעי ת"כ בע"מ שתשמשי וכו'. אין הלכה כרבי מאיר בהא. ורמב"ן הקשה הא משמע בתוספתא דרבי מאיר אית ליה ע"מ כמעכשיו ואפ"ה בעי ת"כ ואשכחן נמי בע"מ דבעינן יכול לקיימו ע"י שליח דקיי"ל חליצה מוטעת כשרה כגון דאמר ע"מ שתתני לי ר' זוז. ועוד דבירוש' דקדושין פרק האומר משמע דבע"מ ובמעכשיו בעינן תנאי כפול ובלאחר שירדו גשמים לא בעינן תנאי כפול וגם ר"ח סובר כן וכו' אלמא דסבירא ליה דבכל התנאים בעינן שיהא בהן דין התנאים. וכן הסכימו חכמי ארצינו וכן עמא דבר עכ"ל הרא"ש. ועיין שער המלך פ"ו מאישות שמקשה בשם האחרונים דהרא"ש סותר א"ע למה שכתב בפ' י"נ דרבא פליג ארב אד ואם כן מאחר שהוא פסק כרבא גבי אתרוג זה נתון לך והאיך פסק הכא להא דרב אדא ע"ש. ורשב"ם בב"ב דף קל"ז ע"ב גבי הילך אתרוג ע"מ שתחזירי לי כתב ואף על גב דקיימא לן לגבי גיטין כרבי מאיר דבעי תנאי כפול הני מילי לענין גיטין וקדושין בעי לכתחלה לרווחא דמלתא מיהו גבי דיני ממונות לא בעינן ת"כ אלא גילוי דעתא בעלמא דהא בדיני' הרבה אזלי' בתר אומדן דעת עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם בשם הר"ש הזקן והביא ראיה מירושלמי פרק האומר א"ל ר' יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והכא ל"ל אמר רב מתנה חומר הוא בעריות וכו' ואי אפשר לומר כן דבכמה דוכתין שמעינן לי' לר"מ דבעי ת"כ במילי דלאו עריות. ומפרש ר"ת דלאו משום חומרא דעריות דוקא ולאפוקי תנאי ממון אלא חומר הוא בעריות מבשאר איסורין כגון שתויי יין וכו' ועל הירושלמי קשה דקולא הוא בגיטין דבעינן ת"כ דאי לא כפלי' אפילו לא נתקיים התנאי הוי גט ונראה דגרסי' איפכא בכל אתר ל"ל לר"מ מכלל הן וכו' והכא אית ליה וקאמר חומר הוא בעריות דאי לא כפול נמי תנאי הקדושין וגירושין אינם בטלים לגמרי אלא חלין מספק וכו' הלכך צריך לכפול כל תנאי שבממון עכ"ל. ורמב"ן בחדושי גיטין דף ע"ה כתב ומיהו לענין תנאי קודם למעשה תנן אמר כתבו ותנו גט לאשתי אם באתי וכו' דאלמא תנאי קיים ואף על פי שיש בו מעשה בתחלתו אלא שיש אומרים דבהדי שליח לא בעינן תנאי כפול ולא חד מהני דיני דתנאי דאהכי משווי ליה שליח ולאו אהכי ותנאי ב"ג לאו שליחות הוא וליכא למיגמר מיניה אלא למאי דדמי ליה (וכ"כ הר"ן בפרק מי שאחזו):
[ד.] יבמות דף נ"ג ע"ב תניא אידך החולץ ליבמתו וחזר וקדשה רבי אומר אם קדשה לשם אישות צריכה הימנו גט לשום יבמות אינה צריכה הימנו גט. וחכמים אומרים בין לשום אישות ובין לשום יבמות צריכה הימנו גט. רב שרבי' אמר הכא בחליצה פסולה פליגי (שחלץ אחר הגט קמפלגי) מר סבר חליצה פסול' פוטרת ומר סבר אינה פוטרת רב אשי אמר דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת והכא ביש תנאי בחליצה קמפלגי (שחלץ לה ע"מ שתתן לו ר' זוז רבי סבר אין תנאי מועיל בחליצה הלכך לא תפס מאמר שעשה בלשון זיקת יבמין אבתרא) מר סבר יש תנאי בחליצה ומר סבר אין תנאי. רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה (אף על גב דקי"ל חליצה מוטעת כשרה הני תנאי לא ס"ל) והכא בתנאי כפול קמפלגי מר סבר (רבי) בעי' תנאי כפול ומר סבר לא בעינן. כתבו תוס' תימא דהני אמוראי אתו דלא כהלכתא דקי"ל לקמן (דף ק"ו) וכתובות (דף ע"ד) דאין תנאי בחליצה ואור"י דלענין התירה לשוק לכ"ע הוי חליצה דאין תנאי אלא לענין דהוי חליצה פסולה דלא מפק' לה זיקה לגמרי שלא יועיל אחריה מאמר בלשון זיקת יבמין קאמר דיש תנאי ושוב מצא ר"י בשם ר"ת עכ"ל:
[ה.] כתובות דף ע"ג אתמר קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכ' גט שמואל אמר אינה צריכה גט אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה אחליה לתנאי' אלא טעמ' דרב לפי שאין עושה בעילתו בע"ז (ובעל לשם קדושין ואפי' ימצא עלי' נדרים אבל לענין ממונא בתנאי קאי שאם ימצא עלי' נדרים תצא בלא כתובה). כתבו תוס' וא"ת והיכי ס"ד למימר דכנס בלא בעל דאחליה לתנאי וצריכה גט כיון דקידשה ע"ת והיו עליה נדרים א"כ אינה מקודשת ומה מועיל אפילו ימחול התנאי אח"כ אם לא יחזור ויקדשנה ומיהו אי חופה קונה ניחא ואפי' את"ל דחופה אינה קונה מצינו למימר בשעת קדושין היה דעתו לכך שאם יכניסנה לבסוף יהא מחול התנאי עכ"ל. אמר רבא מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים (קידשה ע"ת וגירשה מן האירוסין וחזר וכנסה סתם בההיא אמר רב צריכ' גט דכי אשה אחרת דמי ולשם קדושין בעל וליכא למימר אתנאי קמא קסמיך ושמואל סבר הא גלי דעתיה מעיקרא דאם היא נדרנית אי אפשי בה וע"ת כן חזר וקידשה) אבל בטעות אשה אחת גרידת' ד"ה אינה צריכה גט (שכנסה ע"י קדושין ראשונים) אתמר נמי אמר רב אחא ב"י אמר ר' יוחנן המקדש ע"ת ובעל אינה צריכה גט. איתביה וכו' חליצה מוטעת כשרה ואיזו חליצה מוטעת אמר ר' יוחנן כל שאומר לו חלוץ ע"מ שתתן לך מאתים זוז אלמא כיון דעבד מעשה אחליה לתנאי. כתבו תוס' תימא לר"י דמאי ס"ד דהאי מקש' וכי ס"ד שלא יועיל שום תנאי לבטל שום מכר וקנין ויש לומר דס"ד דצריך להזכיר תנאי בשעת גמר הקנין. א"ל בר בי רב שפיר קאמר' (בתמיה) מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי ב"ג וכו' תנאה דאפשר לקיים ע"י שליח (למעשה של תנאי) הוי תנאה (דהיינו כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם את הארץ) תנאה דלא אפשר לקיימו על ידי שליח כי התם לא הוי תנאה (חליצה אי אפשר לקיימה ע"י שליח אין יכול לומר לשלוחו אם תתו לך פלונית ר' זוז חלוץ לה הלכך לאו תנאה הוא לבטל החליצה) והא ביאה דלא אפשר לקיומ' ע"י שליח וקא הוי תנאה (כדאמרי' הריני בועלך ע"מ שירצה אבא) התם משום דאיתקש הוויית להדדי. כתבו תוס' וא"ת מה סברא יש כאן דלא גמרי' מהתם אלא לענין מה שהוא סברא דהא לא ילפינן מהתם דלא מהני תנאי אלא בנתינת קרקע יש לומר דהיינו טעמא דהואיל והמעשה כ"כ בידו שיכול לקיימו ע"י שליח סברא הוא שיהא כמו כן בידו לשוויה ביה תנאה אבל חליצה שאין בידו לקיימה ע"י שליח לא הוי בידו נמי למרמ' ביה תנאי ואפי' לא יתקיים התנאי יהא המעשה קיים ומשום הך סברא מודה כ"ע דבעי' אפשר לקיימו ע"י שליח דומי' דב"ג אבל לענין ת"כ ולענין תנאי ומעשה בשני דברים משמע בגיטין (דף ע"ח) דדוקא ר"מ אית ליה ולא רבנן דלענין זה אין סברא כ"כ ללמוד משם להכי פליגי עליה עכ"ל. ועיין ברא"ש יבמות דף ק"ו גבי חליצה מוטעת שכתב דמן הדין אין כח בשום תנאי לבטל המעשה ואפילו לא נתקיים התנאי ראוי המעשה להיות קיים אלא דילפינן מתנאי בני גד הלכך בעי' דוקא כי התם עכ"ל. כתב בהג"א המקדש ע"ת ובעל ופירש בהדיא שלא תהא ביאת קדושין אפילו לענין גט אם לא יתקיים התנאי וכפלו לתנאי' כדין תנאי א"ז גט עכ"ל:
[ו.] יבמות דף ק"ז מתני' בש"א אין ממאנין אלא ארוסות (יתומה שהשיאה אחיה ואמה) ובה"א ארוסות ונשואות וכו' אמר רב יהוד' אמר שמואל מאי טעמייהו דב"ש לפי שאין תנאי בנשואין (אין תנאי מועיל בנשואין של גדולה ואפי' הוה ליה תנאי בשעת קדושין אחלה בשעת חופה) ואי נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנשואין. נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי איכא למימר. לפי שאין תנאי בחופה וכו' וב"ה מידע ידעי דנשואי קטנה מדרבנן. כתבו תוס' תימה דבכתובות מוקי אביי פלוגתא דרב ושמואל בבעל אלמא אפילו בבעל לשמואל יש תנאי בנשואין וריב"ן הגיה כאן אמר ר"י אמר רב. מ"מ תקשה לרבא דהתם וכו' ונראה לר"י דאביי לא הי' מפרש טעמא דב"ה משום דמידע ידעי אלא משום דיש תנאי בנשואין וסוגיא דהכא כעולא אמר ר"א דאמר התם המקדש ע"ת ובעל ד"ה צריכה גט דאין תנאי בנשואין וגרס הכא אמר ר"י אמר רב דלשמואל בנכנסה ולא נבעלה יש תנאי. והא דאמר אביי לעיל דף צ"ה גבי פלוגתא דרב ושמואל לחד לישנא דשמואל אדר"י נפחא קאי דמפרש מלתא דר' יוסי משום דאין תנאי בנשואין. לאו משום דלא מהני תנאי קאמר אלא משום דאין רגילות שיהו הנשואין נתבטלין מחמת תנאי שהי' בקדושין דרגילות הוא או שיודע וימנע מלישא או גמרו ומחלו להדדי בשעת נשואין. והר"ר חיים מפרש הא דהכא נמי בענין זה וה"פ לפי שאין תנאי בנשואין פי' אין רגילות שיתבטלו נשואין מחמת תנאי ואי אמרת נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנשואין בתמיה וכי יעלה על לב לומר שמחמת תנאי נתבטלו אהא אין רגילות. מחמת קדושי קטנה נמי לא ידעי אלא יאמרו דאשת איש יוצאה בלא גט עכ"ל: [ז.] קדושין דף ו' ע"ב אמר רבא הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא ואם לאו לא יצא. כתבו תוס' וא"ת אמאי לא יצא הא לא הוי תנאי כפול וי"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהיה דעתו שיברך חברו על אתרוג שלו וגדולה מזאת אמרו לקמן (דף מ"ח) בההוא דזבין נכסי' וכו'. וא"ת ובלא החזירו אמאי לא יצא הא הוי תנאי ומעש' בדבר אחד וי"ל התם לא הוי מסקנא הכי וכו', א"נ י"ל הא דלא מהני תנאי ומעשה בדבר אחד היינו כששניהם סותרין זה את זה כי ההיא ע"מ שתחזירי את הנייר דהתם ס"ד דהאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו ונמצא שאינה מגורשת עד שמחזר' הנייר ואז אינה שלה אבל הכא סבר דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי עכ"ל. ואיתא בקדושין דף מ"ט ע"ב גבי ההיא דזבין נכסי' אדעתי' למיסק לא"י וכו' ואמר רבא הוי דברים שבלב וכו'. כתבו תוס' משמע דוקא משום דלא פירש דבריו וכו' קשה הא בעי ת"כ. ורשב"ם סוכה דף מ"א כתב ואע"ג דבעי ת"כ ה"מ באיסור אבל בממון לא. ולא נהירא דהא כל תנאי מב"ג ילפי' והתם דבר שבממון ואור"י דצריך לחלק ולומר דיש דברים שאינן צריכין ת"כ אלא גילוי מלתא דאנן סהדי דאדעתי' דהכי עבד וגם יש דברים שאפי' גילוי מלתא לא בעי כההיא דכותב כל נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן שהמתנה בטילה עכ"ל. ורשב"א בחדושיו כתב אהא דאמרינן דברים שבלב אינן דברים דיקדק הראב"ד דבממון לא בעי ת"כ וכו' וי"א דגילוי דעת עדיף טפי מתנאי מפורש שאינו כפל דכיון דפי' תנאו ולא כפל גלי דעתי' שאינו מקפיד על קיום התנאי וכו' ורמב"ן תפס דרך הראב"ד וגם רש"י כתבו בפירושו לב"ב. אלא שכתב הר"מ נ"י בזו שאין דרך התנאים אלא במתנה על חברו כגון בני גד אבל מוכר על דעת עצמו שדי מכור' לך אם אעלה לא"י אם לא עלה ודאי בטל שאפילו בעלה קרוב לאסמכתא היא ע"ד כן עשה ולא אמר אלא בהך שתלה תנאו בדעת אחרים י"ל כיון שגמר ונתן על ספק התנאי אינו רוצה בביטול מעשה שבו. אבל זה שתלה תנאי בעצמו לא גמר ונתן דאי לא תימא הכי כל אסמכתא קני' עד שיכפול תנאי שבה. ומ"מ אם כדברי ר"מ צריך היה לכפול תנאו דר"מ ל"ל מכלל הן וכו' בשום מקום לא לענין עצמו ולא לענין אחרים וה"נ מוכח בענין המוציא אשתו משום שם רע דאפילו היכי דלא בעי תנאי גמור בעי כפול לר"מ עכ"ל. וריטב"א בקדושין כתב שמעינן מהכא דלית הלכתא כר"מ דבעי ת"כ ושאר דקדוקי תנאים וכו' דרבנן פליגי עלי' וכיון דבד"מ לית הלכת' כוותיה כ"ש בגיטין וקדושין ושלא כדברי רי"ף. והא דהתקין שמואל לרווחא דמלתא אבל צריך שאפשר לקיים ע"י שליח דמודו רבנן בהא משום שדינא שמעשה שהוא כ"כ אלים וחזק שאינו נעש' ע"י שליח שלא יבטלנו תנאי והוי כמפליג בדברים הא לשאר דקדוקי תנאים לא מודו רבנן ואפי' בתנאי קודם למעש' עכ"ל:
[ח.] גיטין דף פ"ד ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתעל' לרקיע וכו' אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט כלל אמר ר"י בן תימ' כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים (דוחה אותה בדברי הבאי לצערה) וכשר. אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר"י בן תימא. אמר ר"נ בר יצחק מתני' (בב"מ) נמי דייקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר תנאו בטל ש"מ. כתבו תוס' לת"ק דאמר אינו גט קשה דהוי לן למילף מתנאי ב"ג שיכול לקיימו אבל היכא שאינו יכול לקיימו כי הכא אף על גב דתנאי בטל מעשה קיים כי היכי דילפינן דבעי' שיוכל לעשות ע"י שליח וי"ל דהתם לא לפי' אלא שהמעש' יכול לעשות ע"י שליח אבל תנאי אין לחוש אם לא יוכל לעשות ע"י שליח או אינו יכול לעשות כלל עכ"ל (עיין פני יהושע). איבעיא להו ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר מהו אמר אביי היא היא רבא אמר אפשר דאכלה ולקיא. מיתבי ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט. ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן ואלו ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך נא קתני לאביי ניחא לרב' קשיא אמר לך רבא בשלמא בשר חזיר אפשר דאכלה ולקיא פלוני נמי אפשר דמשחדי' ליה בממונא חנא אבא ואביך בדידה קיימא נהי דאיהי עבדה איסור' אבא ואביך מי עבדי איסור'. ותיפוק לי' דמתנה על מה שכתוב בתורה (נהי נמי דאפשר לה לקיימו באיסור מיהא תנאה היכי הוי) ותנאו בטל. אמר רב אדא בריה דרב איקא כי אמרי' מתנה עמש"כ בתור' תנאו בטל כגון שאר כסות דהוא קא עקר אבל הכא איהי קא עקרה מתקיף לה רבינא כלום קא עקר' איהי אלא לקיימי תנאי' אשתכח דאיהו קא עקר אלא אמר רבינא כי אמרי' מתנה על מה שכתוב בתורה כגון שאר כסות דודאי קא עקר אבל הכא מי קאמר לה לא סגי' דלא אכלה לא תיכול ולא תיגרש:
[ט.] ב"מ דף צ"ד מתני' מתנה ש"ח להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם נושא שכר והשוכר להיות פטורי' משבועה ומלשלם. כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו (שהקדי' מעשה שעליו לעשו' לתנאי שהוא שואל ממנו כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני דלא דמי לתנאי ב"ג אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות) תנאו בטל [והוי מעשה מקוים אף ע"פ שלא קיים בעל התנאי את התנאי] וכל שאפשר לו לקיים בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים. [גמרא]. אמאי מתנה עמ"ש בתורה הוא (ואמאי קתני מתנה ש"ח להיות וכו') הא מני ר' יהודה דאמר בדבר שבממון (שאר כסות) תנאו קיים וכו' ומי מצית לאוקמי כר' יהודה אימא סיפא כל המתנה על מ"ש בתור' תנאו בטל אתאן לר"מ הא לא קשי' לעולם ר' יהודה וסיפ' בדבר שאינה של ממון. אימא סיפא כל תנאי שיש בו מעשה מתחלתו תנאו בטל מאן שמעת לי' דאית לי' החי סברא ר"מ דתני' אבא חלפת' חמר משום ר"מ תנאי קודם למעשה ה"ז תנאי מעשה קודם לתנאי אינו תנאי. אלא כולה ר"מ ושאני הכא דמעיקרא לא שעבד נפשיה (אפי' תימ' רישא דקתני מתנה ש"ח ר"מ והאי לאו מתנה עמ"ש בתורה אלא שאמר אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך ושומר לא נחית לשמיר' עד דמשיך לבהמה והאי כי משיך כבר פי' ע"מ שאין לו עליו שבועה ולא שעבד נפשו לירד בתורת שומרין אלא במקנת אבל המקדש אשה מכי אמר לה הרי את מקודשת לי אקדשה לה וכי אמר לה ע"מ שאין לך עלי שאר וכו' מתנה עמ"ש בתורה דאין אישות לחצאין וכי תפס קדושין לגמרי תפוס והוי מתנה וכו'). כתב באספ"ז ד"ה לא שעבד נפשי' הפי' הנכון דשומרין לא דמי לאידך דאתמר בהו מתנה על מ"ש בתורה דבכולהו אידך אזהר רחמנא בהדי'. אונאה לא תונו. שביעית לא יגוש. שאר כסות לא יגרע הלכך כל שמתנה כנגד זה מתנה על מה שהקפיד' תורה אבל בדיני שומרים לא גלי קרא קפיד' ולא אזהר עליו שלא יפטור מדיני שומרין אלא שגזר הכתוב על השומרין שמקבלין שמירה סתם מה יהא דינם אבל כל שפי' לגרוע מחיובו ולא נחית להכי לא קפיד רחמנא כלל עכ"ל. ועל מה שפי' רש"י בדבר שבממון כגון שאר כסות וכן פי' הרמב"ם דעונה לאו דבר שבממון אינו נכון דכל הנאת הגוף חשיב ליה לענין זה דבר שבממון ועוד דבירושלמי אמרו ועונה לאו דבר שבממון הוא הי ניהו דבר שאינו של ממון שלא תצטרכי גט שלא תהא זקוקה ליבם ע"כ ריטב"א. ורש"י במהדורא קמא כתב דממון עשוי למחול אבל צער הגוף כגון עונה לא מחלה לי' ותנאה בטל עכ"ל. כתב הג"א בשם ר' ברוך מדלא נקט גבי שומר חנם להיות פטור לשלם כדקתני גבי ש"ש משמע דלא מפטר אם פשע אפילו התנה עכ"ל. ועיין מש"ל פ"ב הלכה ט' משכירות שכ' נראה מתשובת מהר"ם הביאה מרן סי' ע"ב מחודש ז' הוא היפך מסברת ר' ברוך:
[י.] כתובו' דף נ"ד ע"ב מתני' ר' יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי מנה וכו' ר"א אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים וכו' ה"ז בעילת זנות. [גמרא]. טעמא דכתבה אבל על פה לא (דהוי ליה תנאה בעלמא ולא הוי תנאי דמתנה עמ"ש בתורה) אמאי דבר שבממון הוא ושמעינן לי' לר' יהודה תנאו קיים דתנ' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה ה"ז מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ ר' יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים. קסבר ר"י כתובה דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. והרי פירות דרבנן ולא עבדו חיזוק (שיהא התנאי בטל אם התנה למחול על אכילתו) דתנן ר"י אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיאמר דין ודברים וכו' עד עולם אמר אביי מלתא דשכיחא עבדו חיזוק ומלתא דלא שכיח לא עבדו חיזוק וכו'. רמ"א בל הפוחת וכו' כל הפוחת אפי' בתנאי והא שמעינן לר"מ מתנה על מ"ש בתורה וכו'. הא בדרבנן תנאו קיים (דייק זה מדלא קתני לעיל ע"מ שאין לך עלי שאר וכו' וכתובה כיון דאיכא מ"ד לא עשו חיזוק אפי' כשל תורה תוס') קסבר ר"מ כתוב' דאוריי'. כתבו תוס' הא דאמר ר"מ ה"ז מקודשת וכו' ע"כ בדכפלי' לתנאי דאמר אם לאו אל תהי מקודשת וכו' ותימא א"כ אמאי היא מקודשת הרי התנה בפי' שאם יהא עליו שאר כסות וכו' שאינה מקודשת. ואין לומר דלכך מקודשת לפי שמקדשה ע"מ שתמחול לו והרי מחלה אלא דאין מחילתה מחילה דהא תניא נזיר (דף י"א) הריני נזיר ע"מ שאשתה יין ואטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן מפני שמתנה עמ"ש בתורה והתם לא שייך לשנויי הכא. ואור"י דאי לאו דילפינן מתנאי ב"ג הוי אמינא דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפי' לא יתקיים בסוף המעשה קיים. והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדוקא כשאינו מתנה עמ"ש בתור' דומי' דב"ג שלא התנה עמש"ב. (ועיין תוס' גיטין דף ע"ה ד"ה לאפוקי שכתבו וא"ת בשלמא ת"כ ילפי' מב"ג מדנכתבו בזה הענין ש"מ בעינן כה"ג אבל שלא יהא מתנה עמש"ב ואפשר לקיימו ע"י שליח היכא ילפינן מהתם דילמ' בלאו הכי נמי מועיל תנאי אלא דהכי הוי מעשה וי"ל משום דכל התנאים הכתובים דמייתי בקדושין (דף ס"א) הוו בענין זה ש"מ דבעי' ממש כה"ג עכ"ל) וא"ת הא דתנן מנחו' (דף ק"ט) הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו יגלח בבית המקדש ואם גילח בבית חוניו יצא ומשמע התם יצא דלא חל עליו נזירו' כיון דאינו רוצה לטרוח או אינו יכול לגלח במקדש אדעת' דהכי לא נדר ואגלאי מלתא דלא הוי נזיר ואמאי והא מתנה על משכ"ב ואין גילוח אלא במקדש. ואור"י דלא אמרינן מתנה וכו' אלא היכ' שמתכוין לעקור מש"ב אבל התם סבר שיש מצוה בב"ח כמו בבהמ"ק ואין מתכוין לעקור לית לן למילף מתנאי ב"ג. וא"ת כיון דשייך מתנה עמשכ"ב אפי' גבי ממון א"כ לא יוכל אדם למחול חובו ע"י תנאי שאם יאמר עשה עמי היום וחובך מחול לך וכו' איהו מלוה לא חשבינן כתובה בתור' וכו' דאינה באה מכח התור' דסברא הוא שיש לו לשלם מה שלוה אבל גבי נזיקין נימא שלא יוכל למחול זכי תימא ה"נ הא תנן ב"ק (ד צ"ב) קרע כסותי ע"מ לפטור פטור. תירץ הר"ר אלחנן דהתם נמי אם אמר קרע ע"מ שאין לך עלי דין נזק הוי חשוב מתנ' עמשכ"ב אבל למחול יכול וכן הכא גבי שאר דוקא כשאמר ע"מ שאין לך עלי דין שאר אבל ע"מ שתפטור אותי משאר וכו' פטור וכן ע"מ שאין לך עלי אונאה היינו דין אונאה ועי"ל דניזקין לא דמי לקדושין דהכא היינו טעמא דאין קדושין לחצאין דאין לך קדושין שאין לה עליו שאר וכו' וכן אין מיר לחצאין אבל גבי נזקין לא שייך למימר הכי וא"ת א"כ היכא מדמה בגיטין הרי את מגורשת ע"מ שתאכלי חזיר למתנ' עמש"כ בתור' והא בתנאי זה לא הוי גירושין לחצאין וי"ל דגבי ממון דניתן למחילה דוקא אמרי' טעמא משום דלחצאין אבל גבי איסור לא בעי' האי טעמ' וא"ת והא אמרינן גבי מתנה ש"ח שאני הכא דמעיקרא לא שעבד נפשיה והא הכא נמי לא קדשה ע"מ כן ולא שעבד נפשיה וי"ל שאני התם כיון דריבתה התורה שומרים הרבה יכול גבי כל אחד להיות כפי תנאו. א"נ שאני התם דחייבתו תור' שומר שכר על שלוקח שכר ושואל לפי שכל הנא' שלו ומשעבדי' עצמן לכל הכתוב בפרש' אבל במקום שאין משעבדין עצמן פטורין ורש"י כ' התם דהכא מקודשת משום דכי יהב לה קדושין אקדשי' ותנאי דבתר הכי לאו כלום הוא שכבר היא אשתו אבל ש"ח מתנ' קודם שמשך ואין נרא' דהא כל תנאי לר"מ קודם למעשה הוא עכ"ל. ואספ"ז פרק אע"פ כתב בשם ר"ת הא דמתנה עמשכ"ב לא מהני שאין דעתו שיתקיים התנאי אלא כמפליג בדברי' בעלמ' בדרך ליצנות ודמי' לע"מ שתרד לתהום ומאן דפליג התם מודה הכא מפני שמתנה על מה שכתוב בתור' וכ"כ הרשב"א דהוי כמפליגה ובדבר שבממון תנאו קיים מפני שניתן למחילה אבל דבר שאין בידה למחול כגון ע"מ שלא תהא זקוקה ליבם מקודשת ותנאו בטל. וכן הוא בירושלמי פרק האומנין כל המתנ' עמשכ"ב את שהוא של ממון תנאי קיים שאינו של ממון בטל וכו' ע"מ שאם מתי לא תהא זקוק' ליבם הרי זו מקודשת ותנאו בטל תני' זה הכלל אמר ר' יהודה בן תימא כל דבר שאי אפשר להתקיים והתנה עמה לא נתכוין זה אלא להפליג' בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בכתב עכ"ל ורמב"ן בפרק יש נוחלין הקש' עליו מהא דנזיר (דף י"א) דלעצמו אין אדם מפליג בדברים ע"ש. ובאספ"ז ב"מ דף צ"ד כ' כשהתנה על משכ"ב הא נחית לקיום המעשה אם יתקיים אותו תנאי כיון דאפשר להתקיים אם ירצה לעבור על ד"ת וכיון דכן אע"פ שלא יתקיים יהא קיים המעש' דאנן תנאי שיהא אפשר להתקיים מצד הדת בעינן והוא נמי מעיקר' נחית לקיום מעשה מיהת כדפרישית ובהא אפי' רבנן דר"י בן תימא מודו אבל כשהתנה תנאי שאי אפשר להתקיים בסופו כלל מצד הענין בעצמו לא סליק אדעתי' דהאי קיום מעשה כלל דהא א"א לעלו' לרקיע וממילא לא שיער במחשבתו שבשום צד יהא קיום על המעשה וא"כ לא נתכוין אלא לצחק בה מה שאין כן במתנ' עמשכ"ב דסליק אדעתי' שתעבור היא עמ"ש בתור' כדי שתקיים המעש' וכיון דמעיקר' סליק אדעתי' קיום המעשה אמרינן אנן אע"פ שלא יתקיים התנאי יהי' המעשה קיים שאינו חוץ מדעתו לגמרי ולזה הוצרך התנא ליתן טעם לדבר כאומר דאנן בעינן תנאי שיהא יכול להתקיים על פי התור' דלאו כל כמיני' דההוא גברא לעקור ד"ת ושתאמר שא"כ לא יתקיים המעשה א"א דהו' לקיום מעשה נחית כדפרשתי אלא שהי' רוצה שתעבור זו על ד"ת ולא שמעי' לי' עכ"ל. ורמב"ן פרק יש נוחלין כ' על הא דהק' למה באמר על מנת שאין לך עלי שאר וכו' מקודשת. ולי נרא' טעמא דכל מתנה עמשכ"ב דתנאו בטל משום דכל תנאי דעקר לי' למעשה לאו תנאה הוא שכיון שאמר ע"מ שאין לך עלי וכו' הרי את מקודשת לי חלו הקדושין שמצאו מקום לחול שהרי אפשר להתקיים התנאי שלא יתן לה שאר וכו' וכיון שחלו לא חלו לחצאין שהרי אין אישו' לחצאין ולא דמי לשאר תנאין שלא נתקיימו שהקדושין בטלין ואם תדקדק במידו' חכמים תמצא טעם זה נכון עכ"ל. כ' הרשב"א בכתובו' דטעמ' דר' יהודה משום דס"ל האומר ע"מ שלא יהא לך עלי שאר וכו' הכוונ' היא שתמחול השאר והכסות אבל אמר שאין לך עלי דין שאר וכסות לא מהני משום דהוי מתנ' עמשכ"ב עכ"ל:
[יא] ב"מ דף נ"א אתמר האומר לחברו ע"מ שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה. ומסיק הש"ס דרב דאמר אפי' לר"י (דאמר גבי מתנה עמשכ"ב בדבר שבממון תנאו קיים) דע"כ לא קאמר ר"י אלא משום דידעה ומחלה אבל הכא מי ידע דמחל ושמואל אמר אפי' לר"מ ע"כ לא קאמר התם אלא דודאי קא עקר בשעת התנאי עוקר ד"ת שהטילה עליו שאר וזה עוקר החוב' מעליו ואפי' הוא נותן לאחר זמן מתנה בעלמא היא) אב הכא מי יימר דעקר (שמא לא יהא בו אונאה) א"ר ענן לדידי מפרש' לי מיני' דמר שמואל ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה. ע"מ שאין בו אונא' הרי יש בו אונאה (אין זה לשון מחילת אונאה אלא לשון תביעת אונא' דע"מ שאין בו אונאה אמר והרי יש בו ומקח טעות נמי הוי). כתבו תוס' ורבינו שמואל מפרש ע"מ שאין בו משמע ע"מ שלא יחול איסור דלא תונו על המקח וע"כ הוא חל והשתא הוי ממש דומי' דשביעית דמדמה במכות להדדי עכ"ל. מיתבי הנושא ונותן באמונה והאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה לרב דאמר אנא דאמרי אפילו לר"י הא מני אמר אביי מחוורתא רב כר"מ ושמואל כר"י ורבא אמר לא קשי' כאן בסתם כאן במפרש (שפי' לו יודע אני שיש אונאה ואני מוכרו לך ע"מ שאין לך עלי אונאה תנאו קיים דדמי לשאר כסות דידע). כתבו תוס' פסק ר"ח כרב וכן בשאלתו' עכ"ל. ועיין בחספ"ז כתובו' דף פ"ג שכתב בשם הרמב"ן שפי' לא ידע דמחל היינו מפני שסבר שאין בו אונאה אבל בירושה מקרי ידע דמחיל אע"ג דאינו יודע אם תמות אשתו בחייו מ"מ הרי יודע הזכות שיש לו ומוחל אותו אדעת' דהכי דאי מיית נמי אינו יורשה. ועוד כ' ולא דמי לההיא דאמרינן מי יימר דעקר דההיא ליתא אלא משום דלא מכווני למיעקר ודאי ד"ת עכ"ל. ועיין בנמוקי יוסף שכ' דרשב"א דקדק מדלא קאמר לקמן (דף ע"ט) גבי יבש האילן או נקצץ שניהם אסורין בו (לוה אסור נשרפו דכלי' קרנא דמלוה ומלוה אסור לשרפו דכלי' קרנא דלוה) אלא כיצד יעשה ילקח בו קרקע והוא אוכל פירו' והא הכא כיון דכי מטי יובל קא הדרא ארעא למרי' וקא כלי' קרנא וכו' ע' בגמ' שם ולמה לא משני דאמר ע"מ שלא תחזור ביובל ש"מ דביובל אין יכול להתנו' כיון שאין ברשותו דכתיב כי לי כל הארץ עכ"ל:
ובמכות דף ג' ע"ב איתא אמר ר"י אמר שמואל האומר לחברו ע"מ שלא תשמטני שביעית שביעית משמטת ומסיק הש"ס דהכי קאמר ע"מ שלא תשמטני בשביעית אין שביעית משמט (תנאי הוא זה וקיים) ע"מ שלא תשמטני שביעית שביעי' משמט' (השביעי' אינה מסורה בידו להתנו' שלא תהא משמט' לפיכך אין כאן תנאי). כתבו תוס' גבי שביעי' נמי שייך מי יימר דעקר שמא יפרע לו קודם עכ"ל (צ"ע על דבריהם דבכתובו' (דף נ"ו) מסיק לר"מ כתובה דאוריי' ואם התנה תנאי בטל משום מתנה. עמשכ"ב הרי אע"ג דבכתובה מי יימר דקא עקר דשמא היא תמות בחייו אפ"ה ס"ל תנאו בטל וא"כ תקשי לשמואל דאמר דבאונאה דמי יימר דקא עקרי אפי' לר"מ תנאו קיים. שער המלך פרק י"ג מאישות):
[יב] כתובו' דף פ"ג מתני' כ' לה דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' בחייך ובמותך אה מתה אינו יורשה רשב"ג אומר אם מתה ירשנה מפני שמתנה עמשכ"ב וכל המתנה וכו' תנאו בטל. [גמרא]. אמר רב הלכה כרשב"ג ולא מטעמי' מאי ולא מטעמיה אילימא דרב סבר תנאו קיים והא על מנת שאין לך עלי אונאה אמר רב יש לו עליו אונאה אלא הלכה כרשב"ג דאמר מתה ירשנה ולא מטעמיה דאלו רשב"ג סבר ירושת הבעל דאוריי' וכו' ורב סבר דרבנן ועשו חיזוק כשל תורה. כתבו תוס' אע"ג דבב"מ מוקי רב אפילו כר"י וכו' הכא ליכא לשנויי הכי דה"נ לא ידע דמחל שהרי אינו ברור לו שהיא תמות בחייו שמא הוא ימות בחייה עכ"ל (וזה דלא כרמב"ן שכתבתי למעלה). ובבבא בתרא דף קכ"ו ע"ב איתא מתני' האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה. המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאח' והשו' להם את הבכור דבריו קיימין (שיש כח ביד אדם ליתן ממונו במתנ' לכל מי שירצה ואין כאן מתנה עמשכ"ב שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתור' ירושה) ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום (אם ריבה לא' וכו' בלשון הירושה לא אמר כלום דמתנה עמשכ"ב שאינו יכול לעשו' אלא כמשפט הכתוב ודלא כר' יוחנן בן ברוקה לקמן). [גמרא]. לימ' מתני' דלא כר"י דאמר בדבר שבממון תנאו קיים. אפי' תימא ר"י התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל (מה הנאה יש לבן שימחול ואע"פ ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו ולא גרסינן מי ידע דמחיל) (מזה נראה דרשב"ם ס"ל כסברת רמב"ן דלעיל דלא כתוס'):
ובב"ב דף ק"ל איתא מתני' האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה עמשכ"ב ור' יוחנן בן ברוקה אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי שאינו ראוי ליורשו אין דבריו קיימין. [גמרא]. אמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"י ב"ב וכן אמר רבא. אמר רבא מ"ט דר"י ב"ב אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה. אמר ליה אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא. (דהכי משמע בכורה לא יוכל להעביר מבכור ולהנחיל לאחרים אבל שאר נכסיו בלא חלק בכורה יכול להנחיל אחד מבניו) האי מבעיא ליה וכו':
יג נזיר דף י"א מתני' הריני נזיר ע"מ שאה' שותה יין ומיטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן. יודע אני שיש נזירו' אבל איני יודע שנזיר אסור ביין ה"ז נזיר ור' שמעון מתיר וכו'. גמ'. וליפלוג נמי ר' שמעון ברישא אמר ריב"ל חלוק הי' ר"ש אף ברישא. רבינא אמר ברישא לא פליג ר"ש משום דהוי מתנ' על מה שכתוב בתורה וריב"ל אמר על מנת כחוץ דמי (כיון דקיבל עליו נזירות במקצת לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דאלו לגבי מ"ד ע"מ שאין לך עלי לא שאר כסות ולא עונה לא קבל עליו כלום אבל הכא קיבל עליו במקצת ומש"ה הוי תנאי קיים ואינו נזיר משום דלר"ש אינו נזיר עד שיזיר מכולם). כתבו תוס' וא"ת והא מקדש אשה ע"מ שאין לך שאר וכו' היא מקודשת ותנאי בטל ולא אמר כחוץ דמי וי"ל דגבי קדושין שאני דאפי' אמר בפי' חוץ משאר לא מהני ליה דבורי' דאין קדושין לחצאין וכי אמר הרי את מקודשת הרי זה מקודש' וכי אמר חוץ משאר לאו מידי קאמ' ולכך חייב בכולן אבל גבי נזיר ילפינן לעיל מקראי דצריך שיור מכולם דאם שייר א' מהם לא הוי נזיר עכ"ל. תניא כוותי' דרבינא אמר הריני נזיר ע"מ וכו' ה"ז נזיר ואסור בכולן מפני שהוא מתנה עמשכ"ב וכל המתנ' וכו' תנאו בטל. כתבו תוס' וא"ת ותיפוק ליה דנזירות א"א לקיים ע"י שליח דאמר בכתובות דבעינן תנאי דומיא דב"ג שנתקיים המעשה ע"י יהושע שהיה שליח משה והתם מהני תנאי נבטל המעשה ולא בעלמא. וי"ל אחרי שאחרים יכולין להביא קרבנותיו תחתיו נחשב כאלו כל המעשה יכול לעשות ע"י שליח וא"ת הא אמרינן גילח בבית חוניו יצא ואמאי הא הוי מתנה על מה שכ"ב והוי ליה למימר בחוניו לא יצא וי"ל דמשמעות לשונו הרי הוא שנים משמע מקדש ואז אם גילח בחוניו לא יצא ומשמע נמי שאין מכווין כ"א לצעורי ואז גלח בחוניו יצא במקדש הוי חולין בעזרה ונזירות מתלי תלי וקאי אי מגלח במקדש גלי מלתא דלנזירות מעלייתא איכווין וע"מ דאמר לאו כלום הוא ואם גילח בחוניו גלי מלתא דלצעורי קא מכווין עכ"ל. ובחספ"ז לנזיר כ', וה"ר עזריאל כתב הכא לא שייך למבעי תנאי דאפשר ע"י שליח דדוקא גבי מעשה בידים הוא כגון קנין חליצה גט קדושין וכיוצא דהתם ודאי אם אי אפשר לקיים ע"י אחר אלא ע"י עצמו אלים המעשה ואפי' לא נתקיים התנאי לא נתבטל המעשה אבל נדר ונזירות דאין צריך מעשה בידים אלא שיזהיר וישמור מעצמו לא אלים שיתקיים אם לא נתקיים התנאי עכ"ל. ורמב"ן פרק יש נוחלין כתב איכא למידק הא תנאי שבנזיר אי אפשר לעשות ע"י שליח וכו' ויש אומרים כי גמרי' מתנאי בני גד ה"מ כיוצא בו שהוא תנאי בין אדם לחברו אבל תנאי שבינו לבין עצמו בכל ענין הוי תנאי. והטעם נותן שהרי מדעתו התנה ורוצה הוא לקיום תנאי הלכך אף תנאי כפול לא בעינן ונכון הוא זה ואחרים אומרים נזיר נמי משכחת לה ע"י שליח שאומר אדם לחברו הריני נזיר על דעתך וכל זמן שתרצה תדירני בנזיר עכ"ל. (ועיין פני יהושוע גיטין דף ע"ה שכתב די"ל דלהכי מהני תנאי בנדרים ובנזירות אף דחי אפשר ע"י שליח משום דלא הוי מעשה גמור אלא דבור בעלמא ואתי דבור ומבטל דבור ואפי' דברים שבלב מהני בנדרים לבטל דבעינן פיו ולבו שוין וזה הטעם נמי יכול למימר דכל היכא שיכול המעשה להעשות ע"י שליח א"כ לא מיקרי מעשה גמור לכן מהני תנאי אבל אם אינו יכול לעשות ע"י שליח אלא בעצמו א"כ מיקרי מעשה גמור אינו יכול להטיל בו תנאי דלא אתי דבור ומבטל מעשה עכ"ל). ובמסכת פאה פ"ו משנה י"א איתא אם אמר הרי אני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה דמתנה עמשכ"ב תנאו בטל). ובקדושין דף י"ט ע"ב. תניא המוכר את בתו ופסק ע"מ שלא ליעד נתקיים התנאי דברי ר"מ וחכ"א אם רצה ליעד מיעד מפני שהתנה ע"מ שכתוב בתורה והא ר"מ סבר תנאו בטל אמר חזקיה שאני הכא דאמר קרא לאמה פעמים שאינה מוכרה אלא לאמה. ובחולין דף קל"ד איתא אמר ע"מ שהמתנות שלי (כהן שמכר פרה לישראל וכו') נותן לכל כהן שירצה ורמינהו ע"מ שהמתנות שלי המתנות שנו בהא פליגי מר סבר ע"מ שיורא הוא (כמו חוץ דהוי שיור ששייר המתנות ולא מכרן) ומר סבר ע"מ לאו שיורי הוא (אלא תנאה הכל מכר לו ע"מ שיתנם לו והוא אין בו כח להתנות). כתבו תוס' אמאי אין המקח בטל וי"ל כגון שהתנו אם לא יתן נמי לא יהא מקח בטל. א"נ דהוי כמו מתנה עמשכ"ב שהרשתו תורה ליתנם לכל מי שירצה עכ"ל:
[יד.] קדושין דף כ"ב ע"ב מתני' עבד כנעני נקנה בכסף וכו' וקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים ובשטר ע"י עצמו דברי רבי מאיר וחכ"א בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. גמ']. נימא בהא קמפלגי דר"מ סבר אין קנין לעבד בלא רבו ורבנן סברי יש קנין אמר רבה אמר רב ששת דכ"ע אין קנין והכא במאי עסקינן דאקני ליה אחר מנה ואמר ליה ע"מ שאין לרבך רשות בו ר"מ סבר כי אמר ליה קני קנה עבד וקנה רביה וכי אמר ליה ע"מ לאו כלום קאמר ליה ורבנן סברי כיון דאמר ע"מ אהני ליה תנאיה (דמעיקרא אדעתיה דתנאיה אקני) ור"א אמר כל כי האי גוונא דכ"ע קנה עבד וקנה רביה והב"ע כגון דאקני ליה אחר מנה וא"ל ע"מ שתצא בו לחירות ר"מ סבר כי אמר ליה קני קנה עבד וקנה רבו וכי אמר לה ע"מ לאו כלום ורבנן סברי לדידיה נמי הא לא קא מקני ליה דהא לא אמר ליה אלא ע"מ שתצא בו לחירות. כ' הרא"ש דטעמא דר"מ משום דיד עבד כיד רבו והוי כמו נותן מתנה לחברו ואמר ליה ע"מ שלא תהא שלך היא דקנה דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי ורבנן סברי כיון דאמר ע"מ אהני ליה תנאה עכ"ל. ורשב"א בחידושיו כ' תימא האיך אפשר לומר כן שאם התנה עליו שלא יקנה רבו איך יקנה בע"כ של נותן ויש מפרשים מפני שמתנה עמשכ"ב לפי שכל תנאי שעוקר המעשה אינו תנאי לפי שמשעה שאמר לעבד הרי מתנה זו נתונה לך חל המעשה שהרי ראוי הוא לחול ולהתקיים שלא יהא לרבו רשות בו אלא דדברי תורה אין יד לעבד בלא רבו וכיון שחל המעשה לא חל לחצאין וכו' ורבנן דמודו בהכי לדעת רבי אלעזר ופליגי בעל מנת שתצא בו לחרו' משום דסבירא להו שמתנה שתצא בו לחירו' לאו מידי יהיב לעבד כי היכא דנימא ביה מתנה על מה שכתוב בתורה אלא מתנה הוא דקא יהיב לאדון ע"מ שיצא עבדו לחירו' ולשון הזה כ' רב האי בספר המקח בשער ה' כגון שאמר לו נותן המתנה הילך מתנה זו ע"מ שיוציאך רבך לחירו' וכלומר כדי שיקח הוא מתנה זו ויוציאך בה לחירו' ע"כ. וראב"ד פי' דטעמא משום דיד עבד כיד רבו לזכו' לו לאדון אמרי' אבל לא לחוב לו והלכך ס"ל לר"מ כיון דאמר קני קנה עבד וקנה רבו דכשנתנו לעבד כאלו נתנו לרבו ממש וכשהתנה עם עבד כאלו התנה עם אחר ואין זה כשאר תנאים דעלמא דמתנה עם המקבל מתנה בעצמו ורבנן סברי דמעיקרא קנה עבד אלא דלכי זכה עבד זכה אדון מכח זכיית העבד והלכך כשהתנה עם העבד הוה ליה כשאר תנאים דמתנה עם מקבל מתנה בעצמו וכיון שכן תנאו קיים דאי אמרת מ"מ ליזכי אדון מיד עבד כבר קדמו תנאי נותן שלא יהא לרבו רשות בו ואתא ר"א למימר דאין יד לעבד כלל ואין לו קנין בלא רבו ואפילו לרבנן אבל בשאמר ע"מ שתצא בו לחירות אפיל' לעבד לא יהיב מידי אלא דאמר לו ע"מ שתנא בו לחירות עכ"ל. [ויש לעיין על סברת ראב"ד שכ' דלא אמרינן יד עבד כיד רבו לחוב דמשמע אפי' מדעת רבו. מהא דאמרינן ב"מ דף צ"ו האומר לעבד צא והשאל עם פרתי דיד עבד כיד רבו והשואל פטור משום דהוי שאלה בבעלים ואמאי הא התם חוב הוא לרבו ואף על פי שאמר לו צא והשאל לא הוי אלא כשאר שליח אבל לא מטעם יד עבד ואין לומר דראב"ד לא אמר אלא שלא מדעת רבו אבל אם ניחא ליה לרב אמרינן אפילו לחוב לו יד עבד כיד רבו אם כן למה אמר ר"מ בכסף על ידי אחרים דמשמע דוקא על ידי אחרים דמדרבנן נשמע לר"מ דאמר דוקא על ידי אחרים הא בכה"ג שמדעת הרב יכול להיות נמי ע"י עצמו ונראה כיון דאדון הוא מרוצה שיתנה עם העבד הוי ע"י אחרים. אמנם עדיין צ"ע הא על כל פנים מוכח מסוגיא דהתם דאפילו לחוב נמי יד עבד וכו' דהא התם לא אמר האדון בפירוש שיפטר השואל אם תמות הבהמ' אלא אמר צא והשאל סתם והי' לנו לומר לחובתו אין יד וכו']:
כתב הריטב"א והנכון דהכא האי על מנת לא חשיב תנאה לכ"ע ולא בעינן ביה דקדוקי תנאים אפילו לרבי מאיר שאין לשון תנאי והלכותיו אלא כשהוא בלשון עשה או לא תעש' בין שיעשה הוא או לא יעשה או שיעשו אחרים או לא יעשו אבל בדבר שאינו בלשון עשה ולא תעשה אלא מילתא דממיל' כגון זה שאומר ע"מ שאין לרבך רשות אין תנאי אלא שיור בגוף המתנה שמשייר בה שלא יזכה בה האדון או הבעל והוי כההיא דפרק הזרוע ע"מ שהמתנו' שלי דחשוב שיור' וכדאמרי' בפרק המוכר את הבית בן לוי שמכר את השדה ואמר ע"מ שהמעשר שלי מעשר ראשון שלו והוינ' בה והא אין אד מקנה דבר שלא בא לעולם ופרישנא דשייר מקום המעשר ואלו הי' לשון תנאי מה ענין אין אדם מקנה בכאן אלא ודאי כל כה"ג שהתנאי הוא בגופו של מעשה ואינו אמרו בלשון עשה ולא תעשה אינו תנאי אלא שיור וכו' וכל שמשייר לעצמו כולי עלמא לא פליגי דשיורו שיור כההיא דמעשר ודיוט' ומתנו' אבל הכא דשיורו לא הוי לנפשיה אלא לזכותו של מקבל מתנה פליגי דר"מ סבר דהמעשה אינו תלוי בע"מ זה וכיון שקנה עבד קנה רבו דכגוף אחד חשיבי ומה דשייר שלא יזכה האדון אינו כלום ורבנן סברי דאפי' בהא שיורי' שיירה ואהני ע"מ דידיה שאין הרב זוכה בה עכ"ל. ועיין בר"ן פרק לולב וערבה גבי לא לקני אינש הושענא לינוקא דמיקני קנה אקנוי לא מקני וכו' שכתב וא"ת והא איהו ע"מ להחזיר יהיב ניהליה ואי אקנוי לא מקני ולא מצי לאהדורי נמצאת מתנתו בטלה. ליתא דהא קיימא לן דכל תנאי שאי אפשר להתקיים בסופו וכו' תנאי בטל ונמצא שהקטן קנאו ואע"פ שאינו יכול להחזירה עכ"ל:
[טו] גיטין דף ע"ה ע"ב מתני' הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה מניקתו ב' שני' (שכך היא זמן הנקה ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו) מת הבן או שמת האב הרי זה גט (דכיון דלא פריש מידי לא אכוין אלא להרוחה כל הימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך) ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וכו' מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט. גמרא]. ומי בעינן כולי האי ורמינהו שמשתו יום א' הניקתו יום א' הרי זה גט וכו' רבא אמר לא קשי' כאן (מתני') בסתם כאן (ברייתא) במפרש (יום א') רב אשי אמר כל סתם נמי כמפרש יום א' דמי (ומתני' מוקי יום א' מב' שנים לאפוקי שאם הניקתו לאחר שעברו לו ב' שנים) ומסיק הש"ס דברי רב אשי בקשי'. כתב הרא"ש והלכתא כרב אשי דהא לא מסיק בתיובת' ואיכא מ"ד דהלכתא כרבא וכך ראוי לפסוק לחומרא וכן פסק הרמב"ם (צ"ע דרמב"ם בפ"ח מגירושין פסק כרב אשי ונראה דהאי וכן פסק וכו' קאי למעל' אמ"ש והלכתא כר"א). כתב הרשב"א ולענין תנאי שבממון שכיוצא בזה אם אמר לו בית זה נתון לך ע"מ שתיזון את בני וכו' ולא פירש לו זמן איכא למימר דלרבא צריך לזונן כל ימי חייו ולרב אשי כמפרש יום א' או שעה אחת דמי ואיכא למימר דכ"ע לענין ממונא סתם כמפרש כל ימי חייו דמי ולא פליג רב אשי אלא לענין גיטין משום דלצעורה קמכוין והא צערה יום וכו' אבל לגבי ממונא לכ"ע להרוחה קמכוין וסתם כמפרש כל ימי חייו דמי וצ"ע עכ"ל:
[טז] קדושין דף ס' מתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן. [גמרא]. אתמר רב הונא אמר והוא יתן (לכשירצה וקדושין חלין למפרע) רב יהודה אמר לכשיתן לר"ה תנאה הוי מקיים תנאה ואזיל לרב יהודה לכי יהיב הוי קדושין השתא מיהא לא הוי קדושין איכא בינייהו שפשטה ידם וקבלה קדושין מאחר (קודם שקיים תנאי ואחר כך קיים תנאו) לר"ה לא הוי קדושי (שני) קדושין (דהא גמרו למפרע) לר"י הוי קדושין ותנן נמי גבי גט כה"ג וכו' ואיכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד לר"ה הוי גט לר"י לא הוי גט מיתבי ה"ז גיטך ע"מ וכו' אף על פי שנתקרע הגט או שאבד ה"ז מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן (דדלמא לא יהבה ונמצא הגט בטל) תיובתא דר"י אמר לך הא מני רבי דאמר על מנת כמעכשיו דמי ופליגי רבנן עליה ואנא דאמרי כרבנן ורב אסי משמיה דר' יוחנן אמר הכל מודים (רבי ורבנן) באומר ע"מ כאומר מעכשיו לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה (כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה הוי אי חזרה אלא במהיום) והתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים רבי אומר כזה גט. ובקדושין (דף נ"ח ע"ב) איתא מתני' וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני. [גמרא]. אמר רב מקודשת לשני לעולם ושמואל אמר מקודשת לשני עד ל' יום לאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון. יתיב רב חסדא וקא קשיא לי' קדושי שני במאי פקע' א"ל רב יוסף מר מתני אריש' וקשיא לי' רב יהודה אסיפ' מתני לה ולא קשיא ליה מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' מקודשת ואינה מקודשת אמר רב מקודשת ואינה מקודשת לעולם ושמואל אמר עד שלשים יום ולאחר שלשים יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון לרב מספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי (האי לאחר ל' יום אי תנאה הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהיו הקדושין מעכשיו אי חזרה הוי ממאי דקאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר שלשים יום הלכך לעולם היא בספק') לשמואל פשיטא לי' דתנאה הוי (הלכך כל ל' יום הוו קדושין תלוין שמא יחזור בו מל' ואילך גמרו). (ולעיל כתב רש"י לשמואל אינה בספק' אלא עד ל' שמא ימות הראשון ונמצא קדושי שני חיילי למפרע) ובפלוגתא דהני תנאי דתני' מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים רבי אומר כזה גט ונימא רב הלכה כרבנן וכו' צריכא דאלו אמר רב הלכה כרבנן הוי אמינא התם דלרחוקה קאתי אבל הכא דלקרובה קאתי אימא מודה לי' לשמואל דתנאה הוי. אי אמר שמואל הלכה כרבי ה"א התם הוא דאין גט לאחר מיתה (ומידי דכדי לא עביד אינש דאמר) אבל הכא דיש קדושין לאחר ל' אימא מודה לי' לרב (דלמא הו' חזרה דלא רצה לקדשה מעכשיו שמא דעתו על אחרת וימלך בתוך ל' יום) צריכא. אמר אביי ולטעמי' דרב בא אחד ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר ואמר וכו' מעכשיו ולאחר עשרים ובא אחר וכו' מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ומאחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט מה נפשך אי תנאה הוי דקמ' קדושי' דהנך לאו קדושי' אי חזרה הוי דבתרא קדושין דהנך לאו קדושין. פשיטא מהו דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ותבעי גיטא מכל חד וחד קמ"ל. עולא אמר ר' יוחנן אפילו מאה תופסין בה וכו' טעמא דר' יוחנן שוו נפשיה כי שרגא דלבני דכל חד וחד רווח' לחברי' שביק:
כתב הריטב"א על הא דתניא ולאחר לא תנשא עד שתתן כבר פירשתי שכל הנותן גט על תנאי אם הוא בקום ועשה בין שיש עליו לעשות או עליה לעשות אין מניחין אותה להנשא עד שיתקיים התנאי וכל תנאי שהיא בשב ואל תעשה כיון דממילא מקיים מתירין אותה להנשא וכו' ודוקא בתנאי המוטל עליה אבל בתנאי המוטל עליו חוששין שמא יעקרנו בידים כדי שלא תתגרש ואין מתירין אותה להנשא בעודו חי. זאת ועוד אחרת שכל תנאי שהוא בקום ועשה בין בגירושין בין בקדושין על בעל התנאי להביא ראי' שקיים אותו ואם לאו לא הוי קדושין שאם אמר הרי את מקודשת ע"מ שאתן לך ר' זוז או ע"מ שתתני לי הרי הוא בחזקת שלא נתן או שנת נה היא עד שיהא שם ראי' וכו' ואם עבר זמן קיום התנאי אינה מקודשת כלל ואפילו גט אינה צריכה מספק וכו' אבל תנאי שהוא בשב ואל תעשה הרי הוא בחזקתו שלא עשה ועל זה להביא ראיה שעשה ועקר תנאו בידים מפי רבינו ני' עכ"ל. ור"נ פרק האומר בקדושין כתב בשם רמב"ן שכל התנאים שהוא מתנה עמה שהן התנאים שלו בלבד כגון ע"מ שאדבר עליך לשלטון או ע"מ שאלך למקום פלוני אם אמר עשיתי והיא אינה יודעת נאמן ואין צריך עדים וכן אם אמר לו דקיימתי נאמן. וכן תנאי שהיא תנאי שלה כגון שתעשה דבר פלוני היא נאמנת כל זמן שאינה מכחישה וכל תנאי שהוא בינו לבינה כגון ע"מ שתתן לי ר' זוז או ע"מ שאתן לך וכו' כלל גדול אמרו המע"ה לפיכך בקדושין היא נאמנת ומותרת לשוק בגירושין הוא נאמן ואסורה ע"כ ונחלקו עליו האחרונים בכל תנאי שהוא בקום ועשה אפי' הוא תנאי שלו בלבד דכל היכא דלא מייתי ראי' אינה בדין שתהא מקודשת דהא מוציא מחברו הוא ועליו הראי' והוי לי' כאומר מנה הלויתיך ואמר איני יודע אם הלויתני וחנוני על פנקסו שאני דהתם מן התקנה הוא וכו' ונראין דבריהם ומיהו בתנאי שהוא בשב ואל תעשה משמע דבין בקדושין ובין בגירושין כל אחד נאמן בשאין חברו מכחישו אבל במכחישו כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שלא תשתי יין עד יום פלוני כ' הרמב"ן שנראין הדברים שאע"פ שאמר לה עברת על תנאך מקודשת ולא כל הימנו לאסרה שכל תנאי שהוא בביטול מעש' אין חוששין שמא בטלתו וכו' עכ"ל. ועיין שם עוד מזה. ובגיטין דף פ"ג על הא דאיתא במתני' המגרש אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרין ובגמרא השיב ר"ע על דבריו אמר הרי שהלכה זו ונשאת לא' מן השוק והיה לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים הא למדת שאין זה כריתות וכו' ופריך הש"ס אי הכי בכולהי תנאי דעלמא נמי לא תנסוב דלמא לא מקיימי ליה לתנאי' ונמצא גט בטל וכו' היינו פירכ' (כלומר דאמר רבא לכולהו אית להו פירכ'). וכתב הרשב"א שם פי' כולהי תנאי שב ואל תעשה כגון אל תשתי יין לא תנסוב דלמא שתיה ואנן קי"ל דמותרת לינשא מיד וראי' מדאמרי' לקמן ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות דמשמע טעמא משום דאגידא בי' הא לאו הכי ה"ז גט ולמאי אי לאנסובי הא כל ימי חייה משום חשש תנאי אסורה וכו' מיהו איכא למימר דנפקא מיני' דאי קבלה קדושין מאחר ואם נשאת לא תצא וכו' ויש ראיה מתשובת ר' טרפון (ע"ש בגמרא) וגם זה אפשר לדחות כגון שעברה ונשאת דמדאורייתא ודאי בין בקיום מעשה בין בביטול מעשה מתירין אותה מיד אלא מדרבנן אסורה וכו' מיהו שמעינן מדלא נסיב תלמודא ולאחר לא תנשא אלא בקיום מעש' כגון ע"מ שתתני וכו' אבל בשב ואל תעשה לא אמרו כלל וכן שנוי בתוספתא ע"מ שלא תלכי לבית אביך וכו' ה"ז גט ולא חיישינן שמא תלך ושמא תשתה. וטעמא דמסתבר הוא כשהתנאי בקיום מעשה חוששין שמא תאנס ולא תקיים אבל בשב ואל תעשה אין חוששין שמא תזיד שאינה חשודה לקלקל עצמה הלכך כל שהתנאי ברשות אחרים בין בקיום מעשה ובין בביטול חוששין שמא יתקיים. ויש אומרים דכל תנאי שבידה לקיימו ואפי' בקיום מעשה תנשא מיד וכו' וההיא דע"מ שתתני ר' זוז דלאחר לא תנשא וכו' התם לאו בידה דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה ועוד דלמא אזיל לעלמא ולא מצי יהיב ליה וכו' ויש מחמירין אפי בתנאי שב ואל תעשה אין מתירין אותה לינשא ואם נשאת לא תצא וכן נראה מדברי ר"ח והא דאמר אי הכי בכל התנאים דעלמא וכו' אפי' בשנתקיים התנאי קאמר לומר שאינה ראויה לינשא כלל שאינה כריתות משום שמא לא יתקיים התנאי ודעת רש"י לקמן נראה כן דכתב ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו כלומר שאין מתירין לינשא עד שימות וכו'. אבל בפ"ק דקדושין כתב מכאן ועד ל' יום ה"ז כריתות ואפי' מיד והיא תקיים תנאה ותלך שאפשר לדברים הללו לבוא לידי הבדלה ונמצא בתשובת הגאונים שנחלקו גאוני מתא מחסיא וגאוני פומבדיתא בשב ואל תעשה ורבו המתירים וכן עיקר עכ"ל. ובגיטין דף פ"ב איתא תני' אמר ר' יוסי בר"י לא נחלקו ר"א וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שאינה מגורשת (ופליג אתנא דמתני' דאמר דפליגי בחוץ) על מה נחלקו על המגרש אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל ע"מ שלא תנשאי לפלוני שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו איש וחכמים אוסרין. כתבו תוס' משמע שר"א מתיר אפילו בחיי אותו האיש לינש' לאחרים והקשה רבינו שמואל אמאי לא חיישינן דלמא לא תתקיים תנאה כדאמר לעיל (דף ע"ד) גבי ע"מ שתתני ר' זוז ולאחר לא תנשא עד שתתן. ועוד מביא ראי' רבינו יצחק מברייתא דלקמן ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תבעל להם הא לאחר חוששין שתבעל לו. ותירץ הרב ר' אלחנן דשאני גבי מאתים זוז דיש לחוש פן תפסיד את אשר לה ולא תוכל לקיים תנאה וכן גבי שלא תבעלי לאחר חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל הכא ע"מ שלא תנשאי ליכא למיחש שישאנ' בע"כ דנשואין א"א בע"כ עכ"ל: [יז.] גיטין דף ע"ז ת"ר א"ל בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וחזר ואמר לה בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז (ומסרו לה כי בפעם הראשון לא מסרו לה אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לא אמסרנו אלא ע"מ כן) לא ביטל דברו האחרון את הראשון (שלא בא זה להוסיף מדלא אמר לה שתתני ר' זוז תוספת על תנאי הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דברו הראשון בפני אלו אלא ה"ק לה או תנאי ראשון או מאתים זוז) רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים אבל אמר לה בפני ב' ע"מ שתתני מאתים וחזר ואמר לה בפני ב' ע"מ שתתני ג' מאות ביטל דברו האחרון את הראשון ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין (להעיד שהיה תנאי בגט זה וכל זמן שלא יבאו שנים כאחד ויעידו באחד מן התנאים כשר ע"י עידי חתימה) אהייא אי לימא אסיפא הרי בטל אלא ארישא פשיטא מהו דתימא כל לקיומי תנאה מצטרפין קמ"ל: פשיטא:
[פסק]:
[יח.] כתב הרמב"ם פ"ו מאישו' כל תנאי שבעולם בין בקדושין בין בגירושין בין במקח וממכר בין בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים ואלו הן הד' דברים של כל תנאי שיהיה כפול ושיהיה הן שלו קודם ללאו ושיהיה התנאי קודם למעשה ושיהי' התנאי דבר שאפשר לקיימו ואם חסר התנאי אחד מהן הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל אלא תהיה מקודשת מיד וכאלו לא התנה כלל כיצד האומר אם תתני לי מאתים הרי את מקודשת לי ואם לא תתני לא תהיה מקודשת ואחר שהתנה תנאי זה נתן לה הדינר הרי התנאי קיים אבל אם אמר הרי את מקודשת בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי וכו' הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח"כ התנה ואף על פי שהכל בתוך כ"ד ה"ז מקודשת מיד. (כ' הראב"ד אפילו אם אמר הכל קודם המעשה ואחר כך נתן הדינר התנאי בטל דלא דמי לתנאי ב"ג דאמר אם יעברו דהיינו תנא' והדר ונתתם היינו המעשה וזה אמר הרי את מקודשת דהיינו המעשה והדר אם תתני דהיינו התנאי עכ"ל) וכן אם אמר אם תתני הרי את מקודשת לי ונתן הדינר בידה התנאי בטל מפני שלא כפל וכן אם אמר אם לא תתני לא תהיי מקודשת ואם תתני תהי' מקודשת התנאי בטל לפי שהקדים לאו להן וכן אם אמר אם תעלה לרקיע וכו' התנאי בטל שהדבר ידוע שאי אפשר לה לקיים תנאי זה ואין זה אלא כמפליגה בדברים דרך שחוק והתול הרי שהתנה בדבר שאפשר לעשותו אלא שהתורה אסרה אותו כגון שאמר לאשה אם תאכלי חלב ודם הרי את מקודשת בדינר זה ואם לא תאכלי לא תהי' מקודשת אם תאכלי בשר חזיר ה"ז גיטך ואם לא תאכלי לא יהא גט ואחר שהתנה נתן הדינר או הגט בידה הרי התנאי קיים ואם עברה ואכלה תהיה מקודשת או מגורשת ואם לא אכלה אינה מקודשת וכו' ואין אומרים לזה הרי התנה על מה שכתוב בתורה שהרי בידה שלא תאכל ושלא תתקדש וכו' ובמה אמרו חכמים כל המתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל חוץ מדבר שבממון שתנאו קיים כגון שקידש או גירש או נתן או מכר על תנאי שהוא רוצה בתנאו שיזכה עצמו בדבר שלא זכתה לו תורה ומנעה ממנו או יפטר עצמו בתנאי מדבר שחייבה אותו בו התורה שאומרים לו תנאך בטל וכבר נתקיימו מעשיך ואין אתה נפטר מדבר שחייבה אותך בו התורה ולא תזכה בדבר שמנעה אותך ממנו כיצד כגון שקידש ע"ת שאין לה עליו שאר וכו' שאומרים לו בכסות ושאר שהוא תנאי שבממון תנאך קיים אבל בעונה תנאך בטל שהתורה חייבה אותך בעונה והרי זו מקודשת ואתה חייב בעונתה ואין בידך לפטור עצמך בתנאך וכו' וכן המקדש יפת תואר על תנאי שיתעמר בה ה"ז מקודשת ואין לו להתעמר בה וכו' ולא מפני תנאי יזכה בדבר שמנעה אותו תורה אלא תנאו בטל וכו' והתנה בשעת קדושין או גירושין שתבעל לאביה ולאחיה וכו' ה"ז כמי שהתנה עליה שתעלה לרקיע ותנאו בטל שאין בידה שיעברו אחרים ויבואו על הערוה ונמצא שהתנה עמה בדבר שאינו בידה לקיימו וכו' אבל אם התנה עלי' שיתן לי פלוני חצרו או שישיא בתו לבני וכיוצא בזה תנאו קיים שהרי אפשר בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון רב עד שיתן לו חצרו ועד שישיא בתו לבנו שהרי אין כאן עברה וכו'. יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו שאין צריך לכפול תנאו אלא בגיטין וקדושין אבל בדיני ממון א"צ לכפול ואין ראוי לסמוך על דבר זה שכפילת התנאי עם שאר ד' דברים מתנאי ב"ג למדו אותם חכמים ותנאי זה לא היה לא בגיטין ולא בקדושין וכזה הורו גדולי גאוני הראשונים וכן ראוי לעשות וכו'. המקדש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים לא משעה שנתקדשה וכו' לפיכך אם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי של ראשון מקודשת לשני וכן הדין בגיטין ובממון וכו' במה דברים אמורים כשהי' שם תנאי ולא אמר מעכשיו אבל אם אמר הרי את מקודשת לי מעכשיו בדינר זה אם אתן לך מאתים זוז ולאחר זמן נתן לה ר' זוז ה"ז מקודשת למפרע משעת קדושין וכו' לפיכך אם קדשה השני קודם שיעש' התנאי אינה מקודשת וכו'. כל האומר מעכשיו לא צריך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי על המעשה אלא אף על פי שהקדים המעשה תנאו קיים אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו ואם התנה בדבר שא"א לקיימו ה"ז כמפליג בדברים ואין שם תנאי וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו ואינו צריך לכפול התנאי ולא להקדימו למעשה וכו':
כתב ה"ה יש מי שהקשה למה לא מנה רבינו תנאי ומעש' בדבר אחד וי"ל דההיא סוגיא דמי שאחזו לא קיימא אלא כרב אשי דעבד אוקימתא אחריתא עכ"ל. ולח"מ כתב דטעמו כדכתב הרא"ש פרק יש נוחלין גבי אמר רבא אתרוג זה וכו' ואף על גב דהוי תנאי ומעשה בדבר א' רבא לטעמיה דפליג במי שאחזו על רב אדא בר אהבה וסבר רבא דתנאי ומעשה בדבר אחד הוי שפיר תנאי ופוסק רבינו כרבא ואף על גב דרבינו סבר בע"מ אין צריך משפטי תנאים אם כן אין מוכח משם דרב' פליג י"ל הא דאהני מעכשיו היינו היכא דאיכות התנאי שייך ביה אלא שלא הוציאו בלשון נאות אז מועיל מעכשיו אבל בתנאי דלא מהני משום איכות התנאי אפילו במעכשיו לא מהני והוי כמו דבר שא"א לקיימו עכ"ל. עוד כתב ה"ה למה לא כתב רבינו האי דינא דא"א לקיימו ע"י שליח ואפשר משום שכבר ביאר פ"ד מחליצה שאין תנאי בחליצה עכ"ל. וכ"מ כתב דסובר דאין צריך שיהא אפשר לקיים ע"י שליח וחליצה מוטע' כשרה כיון דעבד מעשה אחלי' לתנאי' כמו קידש ע"ת ובעל צריכה גט ע"ש עכ"ל. (עיין שער המלך פ"ו מאישות שהקשה על מהרימ"ט שכתב בח"א סי' קכ"ו דמי שעשה שליח שיקדיש בשבילו לא עשה כלום דמילי לא ממסרן לשליח וקשה דאם כן לא משכחת הקדש ע"מ שא"א לקיימו ע"י שליח ובנדרים (דף כ"ח) תנן הרי נטיעות אלו קרבן אם אינן נקצצו' וכו' ומשמע דתנאי מהני בהקדש):
כתב מש"ל דעיקר הקפדה שיסיים בלאו וכ"כ הר"ן פ' מי שאחזו דלא יהא מסיים דבריו בהן דבגמר דבריו אדם נתפס וכו' לפ"ז אם התחיל בהן ואחר כך לאו וחזר ואמר הן דלא מהני משום דבגמר דבריו נתפס והרי סיים בהן אלא שיש לדקדק לפ"ז במה שכתוב בתשובת הרא"ש במי שאמר הרי את מגורשת אם לא אבוא ואם אבוא לא יהיה גט. ואם לא אבוא יהא גט והשואל נסתפק משום דהוי מעשה קודם לתנאי ולפי מה שכתבנו הא איכא ריעותא אחריתא דמסיים בהן וכו'. עוד כתב מש"ל הא דאמרינן הן קודם ללאו אין אנו מקפידין על התנאי אם הוא בלשון הן או בלשון לאו אלא הכל תלוי בקיום המעשה ובטולו שקיום המעשה קרוי הן ובטול המעשה קרוי לאו וגבי תנאי ב"ג ונתתם קרוי הן שהוא קיום המעשה ומה שלא ינחלו בארץ גלעד הוא לאו שהוא ביטול המעשה (אך מדברי התוס' קדושין דף ס"ב ד"ה בשלמא שכתבו שחשב הן מה שאנו רוצים שיעברו משמע שאנו הולכים אחר התנאי שהן דתנאי יקדים ללאו וזה דוחק ועיין מהריב"ל וט"ז בהקדמת י"ד) וכן מוכח מדברי הר"ן דלעיל שהכל הולך אחר המעשה וכן מוכח מרמב"ם פ"ט מגירושין שכ' הרוצה לגרש ע"ת וכו' כיצד כגון שיאמר אם לא באתי וכו'. הרי זה גט ואם באתי לא יהא גט הרי מבואר כמו שכתבתי עכ"ל. עוד כ' מש"ל נסתפקתי אם הקדים מעשה לתנאי ואחר כך אמר שני החלוקו' כדינם כגון הרי את מקודשת אם תתני מנה וחזר ואמר אם תתני הרי את מקודשת ואם לא תתני וכו'. עוד נסתפקתי בהא דבעי תנאי קודם למעשה דהיינו שצריך שיאמר אם תתני הרי את מקודשת אם כשחזר וכופל התנאי אם גם בכפל צריך שיקדים תנאי למעשה שיאמר אם לא תתני לא תהיה מקודשת אבל אם אמר לא תהיה מקודשת אם לא תתני לא מהני או דלמא כל שבתחלה אמר אם תתני וכו' וכל שבכפל אין חלוק ורצה לפשוט מתוס' קדושין דף ס"ב ד"ה חנקי אך מהרימ"ט בחדושיו תמה על דברי תוס' ומסיק שבחלוקת הכפל לא בעינן תנאי קודם. עוד נסתפק אם בתנאי דלשעבר כגון אם עשיתי דבר זה או לא עשיתי אי בעינן משפטי התנאים והוכיח מסוגיא דקדושין דאף בסוטה צריך כפלו' והתם הוי שלעבר עכ"ל. עוד כ' בשם מהר"א ששון סימן ס"ד דבתנאי לא אמרי' מגו דחייל אהא וראיה מהאומר לאשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה. ואם איתא דדמי לשבועה דחיילא בכולל אם כן גם בתנאי נאמר כן מגו דחייל על שאר כסות חייל נמי על עונה. עכ"ל ולי נראה דאין מכאן הכרח שאני הכא שהזכיר איסור בפירוש כמ"ש התוס' שבועו' (דף ל"ד) בשם הריצב"א עכ"ל. כתב לח"מ לפי' רבינו בתנאי קודם למעשה קשה מה זה שהקשה גיטין (דף ע"ב) גבי אתקין שמואל בגיטי דש"מ אם לא מתי לא יהא גט וכו' ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה והא לפי' רבינו כל זמן שאינו נתנו לה תנאי קודם למעשה מקרי וכן הקשה הר"ן פרק האומר על רבינו ע"ש מה שתירץ. (ועיין שער המלך פ"ו מאישות שכתב דרבינו הוכיח מסוגיא דמי שאחזו דאביי ורב אשי בהא פליגי על רבא דאביי ור"א סברי דהא דקתני מתני' כל תנאי שיש מעשה בתחלתו היינו מעשה ממש ורבא סבר לאחדומי בדבור מש"ה פסק כאביי ור"א ע"ש באריכות). כ' ה"ה לדעת ראב"ד ורמב"ן ורשב"א דתנאי קודם למעשה היינו להקדים בדבור. לדבריהם כל מה שהזכירו בגמרא הרי את מחודשת ע"מ שיהא כך למאן דל"ל בגמ' ע"מ כמעכשיו אין הלשון מדוקדק אלא כשאמר ע"מ שיהא כך הרי את מקודשת וכו' ולשון המשניו' והגמ' בכמה מקומו' אינו מדוקדק לפי דעתם וזה נראה שהכריחו לרבינו לפרש מה דפי'. ודין זה צ"ע עכ"ל. ובפ"ג מזכיי' כתב הרמב"ם כבר בארנו שכל תנאים שיש במתנו' או במקח וממכר צריך שיהא כפול וכו' וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו ואין צריך לכפול כך הורו מקצת הגאונים ולזה דעתי נוטה ורבותי הורו שאין צריך לכפול וכו' אלא בגיטין וקדושין ואין לדבר זה ראיה:
כתב הראב"ד טעם גדול יש לדבר איך יתכן שזה מוכר קרקע או נותנה ואומר איני נותנה או מוכר אא"כ יעשה כך וכך ונוציא אותו מידו ולא עשה בו מה שהתנה עליו אבל גיטין וקדושין אומדן דעתא הוא דמכיון שנתן דעתו לגרש או לקדש אינו אלא כמפליגה בדברים וקירוב דעת וריחוק דעת אין תנאו מועיל לרחק ולקרב אלא אם כו חזקו בכפילו' ובכל הענינים שנתפרשו בו כי כולם חיזוק התנאי. ונחלת ב"ג לא היתה מוחזקת ביד ישראל ואינו דומה לקרקע המוחזק לאדם מירושתו או ממקחו. עכ"ל. ובפ"ח מגירושין כתב הרמב"ם המגרש ע"ת וכו' כבר בארנו פ"ו מאישו' משפטי תנאים ושם נתבאר כשיתקיים התנאי מגורשת משעה שנתקיים לא בשעת נתינת הגט לידה לפיכך יש לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות על תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון וכו' אם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת. ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי ואם נשאת לא תצא אא"כ לא נשאר בידה לקיימו שהרי בטל התנאי. ושם נתברר אם אמר מעכשיו או ע"מ כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לפיכך אינו יכול לבטל וכו' ואם אבד או נשרף אפילו מת קודם שיתקיים התנאי הרי זה מקיימת התנאי אחר מותו וכו' ויש לה לינשא לכתחלה אף על פי שעדיין לא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בע"מ. כתב ה"ה מה שכתב רבינו ואם נשאת לא תצא תמוה שהרי אינה מגורשת עד שיתקיים התנאי ואשת איש היא וכו' ע"ש. וגם הכ"מ בשם הר"ן כתב שתמה על רבינו בזה וגם רשב"ץ כתב ואם נשאת תצא דקיי"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וכו' וגם על מה שכ' בע"מ שתנשא לכתחלה תמהו עליו דהא בגמ' אמרי' ולאחר לא תנשא עד שתתן וגם הטור השיגו בזה עכ"ל:
ובפ"ז הלכה כ"ג מאישות כתב הרמב"ם המקדש על תנאי וחזר אחר כמה ימים וביטל התנאי אף על פי שביטלו בינו לבינה בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם. עיין בה"ה ובר"ן פרק המדיר שכתב בשם הרשב"א דחולק בזה ואומר שאין מחילת התנאי וביטולו מועילים אלא א"כ היה בו הרווחת ממון דהוי כאומר הריני כאלו נתקבלתי. פי"ב מאישות כ' הרמב"ם התנה עמה אחר שנשאה שלא ירשנה תנאו בטל וא על פי שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כש תורה וכל תנאי שבירושה בטל אף על פי שהוא ממון שנאמר בה לחקת משפט ובשאר דברים תנאו קיים כגון שלא יאכל פירות נכסיה וכו'. כתב הראב"ד מה צורך לחקת משפט ואיך אדם יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם ואיך יאמר לאביו או לא' ממורישיו דו"ד אין לי בנכסייך אחר מיתתך ואין אדם מקנה מה שאין לו בו זכות עכ"ל. פי"ג ממכירה כתב האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה יש לו עליו אונאה במד"א בסתם שאין יודע כמה הוניי' יש בו כדי שימחול ואצ"ל אם אמר ע"מ שאין בו אונאה שהרי יש בו אבל במפרש אין לו עליו אונאה שכל תנאי שבממון קיים וכו'. כתב לח"מ קשה איך פסק כאן הרב דתנאי בטל ובפ"ט משמטה פסק בע"מ שלא תשמיטני שביעית תנאו קיים כשמואל ובמכות מדמי האי להאי וצ"ע. וכתב המרכבת הא דמדמי הש"ס היינו לפי הס"ד דליכא חילוק בין בו לעלי ולפי המסקנא לא קשיא מידי ובהא אפילו רב מודה עכ"ל. ובפרק ט"ו כ' הרמב"ם מכאן אני אומר שהמוכר חפץ לחברו בק' דינרין ואמר לו חפץ זה אינו שוה אלא זוז א' ע"מ שאין לך עלי אונאה ה"ז יש לו עליו אונאה שהרי אומר כיון שראיתי שאמר שאינו שוה אלא זוז ידעתי שאינו מתכוין אלא להשביח דעתי עד שיפרש כדי ההוני' שיש במקחו בודאי או קרוב לה בכדי שהדעת טועה שהרי ידע בודאי הדבר שמחל בו וכזה ראוי לדון. פ"ד מעבדים כתב המוכר בתו ופסק על האדון ע"מ שלא לייעדה אם רצה האדון לייעדה מייעד שהתנה ע"מ שכתוב בתורה ותנאו בטל. פ"ו מנחלות כתב אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מן היורש אף על פי שזה ממון לפי שנאמר לחקת משפט לומר שחקה זו לא נשתנ' ואין מועיל בה תנאי בין שצוה והי' ברי' או ש"מ בין ע"פ בין בכתב לפיכך האומר בני בכורי לא יטול פי שנים פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום. איש פ' יירשני במקום שיש בת וכו' לא אמר כלום אבל אם הי' לו יורשין רבים ואמר כשהוא ש"מ פלוני אחי יירשני מכל אחי וכו' דבריו קיימין בין בע"פ בין בכתב וכו' אבל אם אמר הבכור יירש כפשוט או שאמר לא יירש פי שנים עם אחיו לא אמר כלום שנאמר לא יוכל לבכר ואם היה ברי' אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לאחד משאר יורשין. כתב ה"ה בשם הר"י מג"ש אם היה שם בכור אין דבריו קיימין אצל הבכור כיון שאמר בלשון ירושה אף על פי שלא הזכיר הבכור. ועוד כתב הר"י מג"ש שכל שיש שם בכור כשם שבטלה צואתו לענין בכור כך בטלה אצל הפשוטים ובזה חלקו עליו קצת האחרונים ואמרו שאצל הפשוטים דבריו קיימין וכל אחד מפסיד לפי חשבון מה שהורישו אביו והבכור נוטל כדינו עכ"ל. בפ"ט משמיטה כתב המלוה את חברו והתנה עמו שלא תשמטנו שביעית ה"ז משמט שאינו יכול לבטל דין השביעית התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים שכל תנאי שבממון קיים ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה שהוא חייב. ובפ"א מנזירות כתב האומר הריני נזיר ע"מ שאהיה שותה יין וכו' ה"ז נזיר ואסור בכולן מפני שהתנ' עמ"ש בתורה. (כתב לח"מ לא היה צריך לזה הטעם דהא קי"ל אפילו לא נזר אלא באחד מהם ה"ז נזיר בכולם ובגמרא נאמר טעם זה לר"ש אלא דרצה לתת טעם שהכל מודים בו וכן דרכו עכ"ל). ובפ"ח הל' י"ט מגירושין כתב התנה עליה שתעשה דבר זה סתם ה"ז כמפרש יום אחד וכו'. כ' ה"ה היינו כרב אשי. ובפ"ה הל' כ' מגירושין כ' חולה שרצה לגרש ע"ת כשימות כדי שלא תפול לפני יבם ואם עמד לא תהיה מגורשת ולא רצה לגרשה מעכשיו כדי שלא תטרף דעתו כך הוא כותב וכו' או אומר לה כשנותן הגט אם לא מתי לא והא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט כדי שיהא תנאי כפול וכו'. ואם מת תהי' מגורשת כשימות והוא שיגיע הגט לידה קודם מיתה:
כ' ה"ה צ"ע האיך יתקיים הגט בלא מעכשיו הא נתבאר למעלה שאם אמר הרי זה גט אם מתי לא אמר כלום שמשמעו לאחר מיתה ואפשר שהוא סבר שהכפל מוציא מידי משמע לאחר מיתה ומכניסו בכלל משמע תנאי והטעם שכשלא כפל הוא סבור שהוא כאומר לאחר מיתה ומפני כך אינו כופל וכו' אבל כשכפל מגלה דעתו שהוא אומר כן בתנאי ואומר משפטי תנאים וכו' זה נראה בדעתו ובדעת מי שאומר שבמעכשיו אין צורך לכפול וכו' ורחוק הוא ורמב"ן ורשב"א כתבו דהא דשמואל בשאמר מעכשיו דאלו אם מתי גריד' משנה שלימה שנינו ה"ז גיטך אם מתי לא אמר כלום ומכאן הקשו לדברי הגאונים שאומרים שבמעכשיו אין צורך למשפטי תנאים והניחו בצ"ע עכ"ל:
עוד כ' הרמב"ם שם הנותן גט ואמר לה אם לא תתני ר' זוז אין זה גט או אינה מגורשת ה"ז לא גירש כלל ואין כאן גט לא ע"ת ולא תלוי במעשה. ועיין בטור וש"ע אה"ע סימן ל"ח מדיני תנאי. ושם סעיף ה' כ' הרמ"א בשם הגמ"ר שכתב ויש אומרים דכל מה דתיקון רבנן הוי כמ"ש בתורה. וכ' חלקת מחוקק דבהגמ"ר כתב בתקנה דרבנן אפי' בממונ' תנאי בטל דעשו חיזוק יותר משל תורה. (ועיין במש"ל פי"ב מאישות על הא דכתב הרב המגיד אמה שכתב הרמב"ן דאם התנה לפחות מעיקר כתובה תנאו בטל הטעם דעשו חיזוק כשל תורה וכו' ואע"ג דבדבר שבממון אפי' בדאוריי' תנאו קיים י"ל כיון שבעילתו בעילת זנות מדרבנן הוי מלתא דאיסור' ועשו חיזוק כשל תורה בתנאי איסורין ע"ש). ועיין ש"ע אה"ע סימן ס"ו וס"ט וצ"ב וקי"א וקמ"ג ובח"מ בטור ובש"ע סימן ר"ז ועיין בט"ז שם וסימן רמ"א לענין תנאי במתנה וסימן דמ"ש לענין תנאי שומרין וסימן רפ"א לענין תנאי בירושה וסימן ס"ז לענין שמיטה וסימן ש"ה סעיף ד': [יט.] כ' הרמב"ם פ"ט מגירושין המגרש אשתו לאחר זמן קבוע ה"ז מגורשת כשיגיע הזמן שקבע וה"ז דומה לתנאי ואינו תנאי דומה לתנאי שהיא מתגרשת כשיגיע אותו זמן שקבע ואינו תנאי שהמגרש ע"ת הרי גירש וזה עדיין לא גיר עד שיגיע אותו זמן לפיכך המגרש על תנאי צריך לכפול וכו' וזה אינו צריך ולא לשאר משפטי תנאים כיצד האומר לאשתו ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום אינה מגורשת אלא לאחר ל' יום ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף בתוך ל' אינה מגורשת. (כ' ה"ה דין זה באומר לאחר זמן שהיא מתגרשת לאחר זמן מבואר הוא בהקש הקדושין לגירושין וכבר נתבאר כן פ"ז מאישות ומה שכ' שא"צ משפטי תנאים דבר ברור הוא שהרי אין כאן תנאי אלא קביעו' הזמן לחול המעשה ועוד שלא מצינו בגמרא שנזכר משפטי תנאים בדין לאחר ועוד מבואר בירושלמי בקדושין פרק האומר שהכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים מקודשת שא"צ לכפול עכ"ל). וכן אם תלה הגירושין במעשה דינו כדין מגרש אחר זמן כיצד כגון שאמר הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו עד שתתני לי ר' זוז ה"ז מתגרשת אחר שתתן וא"צ לכפול ולא לשאר משפטי תנאים שהרי לא גירש ע"ת אלא עדיין לא גירש זה אלא תלה הגירושין בעשיית כך וכך ואח"כ תתגרש: