אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ת (כלל קנז) תן כזכי או לא

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ת (כלל קנז) תן כזכי או לא

אות ת (כלל קנו) תלוש ולבסוף חברו אי הוי כמחובר או לא

[א.] גיטין דף י"א. מתני' האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו (וזכה בהן השליח לצרכו). [גמ']. יתיב ר' הונא וקאמר ש"מ מרבנן התופס לב"ח קנה ואפילו חב לאחרים (דהא מתניתין נמי שליח זה תופס לעבד וחב לבעלים) אדהכי אתער בהו ר' ירמיה א"ל דרדקי הכי אמר ר' יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכי דמי (ואין זה כשאר תופס אלא בעל עשאו שליח לזכות בו אע"פ שהעבד לא ידע זכין לאדם שלא בפניו). כתבו תוס' וא"ת והא ר' יוחנן ל"ל תן כזכי דקאמר בב"מ דף י' וא"ת משנתינו דקאמר תנה לי ולח אמר זכה לי ותירץ ר"ת היכא דדעת אחרת מקנה אותו אמרינן תן כזכי ולא במציאה וכו'. ועוד כתבו תוס' ומתני' דלקמן דף י"ג תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ומוקי רב זביד במעמד ג' ואמאי לא מפרש טעמא משום תן כזכי אומר ר"ת דתן לא הוי כזכי אלא כשמוסר לו הדבר מיד ליד ומתניתין לא משמע דמיירי בהכי וניחא השתא ההיא דב"מ ועוד פי' ר"ת דשחרור דעבד הוי כעין מלוה דאמרינן ביה תן והולך כזכי אף על גב דבמתנה לא הוי כזכי דשחרור אי לאו דעביד לי' נייח נפשיה לא הוי משחרר ליה משום הכי חשיב כחוב וכו' ומדקדק ר"ת דיש חילוק בין מתנה למלוה דתני' לקמן הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו וכן בפקדון וכו' אם בא לחזור אינו חוזר אלמא בחוב הוי הולך כזכי וגבי מתנה פסקינן בהדיא סוף פירקין כר"ש הנשיא דהולך לאו כזכי וכיון דהולך לאו כזכי תן נמי לאו כזכי דאי הוי כזכי במתנה כמו גבי מלוה אמאי תנן תן כיון דאפילו הולך כזכי כ"ש תן דאפילו במתנה הוי כזכי וכו' ור"י הביא ראי' מתוספתא דקתני בהדיא דתן במתנה לא הוי כזכי עכ"ל כ' הרא"ש בשם הרי"ף והנ"מ לחזרה דלא מצי מהדר בי' אבל עבדא לא נפק לחירות עד דמטי גיטא לידו כדתנן האומר תנו שטר שחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה ושמעת מיניה דלחזרה הוא דזכה לו לעבד אבל למיפק לחירות לא נפיק וכו' ואשכחן זכיה כה"ג גבי הולך מנה לפלוני שאני חייב לו חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וכו' וכתב עליו הרא"ש ומלתא דתמוה דחזרה וחירות דברים אחדים והא בהא תליא דטעם החזרה משום תנו כזכי וזכין שלא בפניו וזכייה מטעם שליחות ואנן סהדי דניחא לי' שיהא שלוחו ושלוחו כמותו והוי כאלו בא לידו וכו' ומה שהביא ראי' מהולך מנה וכו' לאו ראי' דהתם נמי זכה המלוה בגוף המנה והוי כאלו בא לידו דזכייה מטעם שליחו' ולדבר שהוא זכותו נעשה שלוחו אבל להתחייב באחריות שהוא חובת המלוה לא נעשה שלוחו לכן נראה כפירש"י ור"ת עכ"ל. (ורש"י לעיל דף ט"ו ע"ב כתב כרי"ף אך לקמן דף י"ג חזר בו וגרס במתניתין שלא מסרו ליד שליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים):

[ב.] גיטין דף י"ד אתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר לימא בהא קמפלגי דמר סבר הולך כזכי (הלכך אינו חוזר ומיהו חייב באחריותו שהמלוה לא צוהו למסרם לזה) ומר סבר הולך לאו כזכי. לא דכ"ע הולך כזכי והכא בהא קמפלגי מר סבר לא אמרינן מגו ומר סבר אמרינן מגו (דכ"ע הולך כזכי כלומר בעלמא הולך כזכי דמי ואם היו במתנה דליכא אחריות מודה שמואל דאינו חוזר) (ותוס' כתבו ואין נראה דבמתנה אין הולך כזכי כדפרשתי לעיל אלא יש לומר דכשפטרו מלוה מן האחריות או בגט שחרור מודה שמואל דאינו חוזר עכ"ל). תניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן לו מנה לפלוני שאני חייב לו הולך מנה לפלוני פקדון וכו' תן מנה לפלוני פקדון חייב באחריותם ואם בא לחזור אינו חוזר פקדון לימא ליה האי משלח) אין רצונו (של מפקיד) שיהא פקדונו ביד אחר (וכיון דאין רצונו אשתכח דחוב הוא לו ואין חבין אלא בפניו ואמאי אינו חוזר האי לאו זכיה הוא) אמר ר' זירא כשהוחזק כפרן (משלח זה וכו' דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידיו) הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו לימא בהא קמפלגי דמר סבר הולך כזכי וכו' אמר ר' אבא בר ממל דכ"ע לאו כזכי ולא קשיא הא בברי' והא בשכיב מרע (שכל זמן שלא חזר בו דבריו ככתובים וכמסורין והולך דידיה זכי הוא) רב זביד אמר הא והא בש"מ (דהולך דידיה זכי הוא) הא דאיתא למקבל (בעולם) בשעת מתן מעות (ושליח זכה בהן מיד וכשמת זכו יורשיו מכחו) הא דליתא למקבל בשעת מתן מעות (שכבר מת וזה לא היה יודע נמצא זכייה בטעות) וכו' לימא הולך כזכי תנאי היא דתניא הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו יחזרו למשלח מת משלח ר' נתן ור' יעקב אמרו יחזרו ליורשי משלח וי"א ליורשי מי שנשתלחו לו ר' יהודה הנשיא אמר משום ר' יעקב שאמר משום ר"מ מצוה לקיים דברי המת וחכ"א יחלוקו וכאן אמרו (בבבל) כל מה שירצה שליח יעשה אמר ר"ש הנשיא על ידי היה מעשה ואמרו יחזרו ליורשי משלח מאי לאו בהא קמפלגי דת"ק סבר הולך לאו כזכי וי"א הולך כזכי ור' יהודה הנשיא וכו' הולך לאו כזכי מיהו היכא דמית אמרינן מצוה לקיים דברי המת וחכ"א יחלוקו מספקא להו וכו' לא בבריא כ"ע לא פליגי (דלאו כזכי) והכא בש"מ ובפלוגתא דר"א ורבנן (אי דברי ש"מ כמסורין). כתבו תוס' ד"ה ור"י הנשיא הולך לאו כזכי וכו' ואע"ג דרבי אית ליה לקמן (דף ס"ג) הולך ותן לה וכו' לא יחזור דהולך ותן כזכי התם משום שאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי דמסתמא על דעת כן נותן לו כל זמן שאין אומר בהדיא אי אפשי שתקבל לה עכ"ל. ולקמן דף ל"ב ע"ב אמר אביי נקטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט נפקא מיניה להולך לאו כזכי דמי (ואע"ג דמתנה זכות הוא מצי למהדר דהולך לאו כזכי):

[ג.] גיטין דף ס"ג ת"ר התקבל לי גיטי (אמרה ליה היא) ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכי לה התקבל לה רצה לחזור לא יחזור ר' נתן אומר הולך ותן לה רצה לחזור יחזור זכה לה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזור רבי אומר בכולן אם רצה לחזור לא יחזור אבל אם אמר לו א"א שתקבל לה אלא הולך ותן לה רצה לחזור יחזור וכו'. ורשב"א מסופק למ"ד הולך ותן לה לא יחזור דהולך כזכי אי כזכי ממש קאמר ואע"ג דלא ממטי ליה ניהלה מגורשת והולך ותן לה לדעתיך קאמר ליה או דלמא כזכי דמי שאינו יכול לחזור וא"כ מית ליה עד דלא מטי לידה מגורשת ומיהו צריך להוליכו וליתן לה דלהכי א"ל הולך ותן לה וכאלו התנה עמו שיזכה לה מעכשיו ובתנאי שיולך ויתן לה ומקיים תנאי' ואזל ועד דלא מטי גיט' לידה לא תנשא לכתחלה דלמא לא מטי לידה וצ"ע עכ"ל: [פסק]:

[ד] כתב הרמב"ם בפ"ו מעבדים הכותב גט שחרור לעבדו וזיכה לו בו ע"י אחר ואמר זכה בגט זה לפלוני עבדי יצא לחירות אע"פ שלא הגיע הגט לידו שזכין לאדם שלא בפניו אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי אינו יכול לחזור בו ולא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה. כתב לח"מ דרבינו מחלק בין תן לזכה ובזו מתורץ קושית ר"ן על הרי"ף ממתני' דקדושין בשטר ע"י אחרים ומשמע דהוי שחרור גמור וכו' וסובר רבינו אע"ג דתן הוי כזכי לא הוי כזכי אלא לענין שלא יכול יחזור אבל מדאפקי' בלשון נתינה ר"ל עד שיגיע לידו לא הוי גט אף על גב דהוי זכות לו וכו' עכ"ל. (וזה כסברת רמ"ה בח"מ סי' קכ"ה דהוי כתנאי וא"כ הש"ע שם דפ' דלא כרמ"ה ופסק בי"ד סי' רס"ז סעי' ע"ו כרמב"ם ע"כ לא ס"ל דהטעם משום הכי הוא ולי נראה דטעמא דרבינו כמו שכ' לקמן פ"ח הל' י"ז אם הרב גילה דעתו שהפקיע שעבוד של עבד שאינו יכול לחזור בו וכופין אותו לכתוב לו גט שחרור ע"ש וה"ה כאן כיון שאמר תן וכו' בודאי גמר בדעתו לשחררו ואע"פ דלא הוי כזכי ממש להיות משוחרר מיד מ"מ לא יכול לחזור בו). ובפ"ד מזכיי' כתב ראובן שרצה ליתן ק' דינרין לשמעון ושלח לו המאה ע"י לוי אם אמר זכה לשמעון או תן וכו' אינו יכול לחזור בו אבל אם אמר הולך וכו' יכול לחזור עד שיגיע המאה ליד שמעון. כתב הראב"ד דוקא מתנה אבל פריעת חוב א"י לחזור בו וכן בפקדון אם הוחזק הנפקד כפרן עכ"ל (משמע דראב"ד מודה לרמב"ם דבמתנה תן כזכי עיין בכ"מ שם). ובפרק ט"ז ממלוה גבי הולך מנה לפלוני שאני חייב לו פסק כרב. ובפ"א משכירות גבי פקדון כתב אם אמר הולך אם בא לחזור חוזר ואם הוחזק השומר כפרן אינו יכול לחזור. ובפ"ו מאבדה כתב היה רוכב וראה המציאה אמר תנה לי לא זכה בה וכו' (וכתבו הטעם דכיון דלא עשאו שליח אלא ליתן וכו' והכוונה דהתם אינו תלוי בדעת הרוכב אלא בדעת המגביה וכיון שאמר שלא היה רוצה לזכות לו בהגבהה א"כ אין רצונו להיות שלוחו עיין בר"ן ובאספ"ז לב"מ). וש"ע ח"מ סי' קכ"ה כתב הולך כזכי במלוה או בפקדון אבל במתנה לא הוי כזכי ואפי' עשאו שליח לקבל וא"ל הנותן הולך לו לא הוי כזכי וכו' אם אמר תן לפלוני במתנה יש אומרים דאינו כזכי אא"כ אמר זכי וכגון שהיה ברשותו אבל אם אינו ברשותו לא ומיהו אפי' אינו ברשותו לכשיבא לרשותו יזכה לו אם לא יחזור בו הנותן קודם לכן וי"א דתן הוי כזכי במתנה והוא שנתן לו מתה חפץ בידו וכו' אבל אם מתחלה לא בא לידו על דעת לזכות לזה ואח"כ אמר לו תנהו לפלוני לא קנה ואפי' אם הוא תופס החפץ בידו בשעת שאמר לזה תן וכו' אבל אם אמר זכה בעוד שהחפץ בידו זכה לו ואע"פ שלא בא לידו לשם כך או אפי' לא היה בידו בשעה שאמר לו זכה אלא שהגביה אח"כ כדי לזכות לו זכה אפי' שלא בפני הנותן ובש"ע י"ד סי' רס"ז סעיף ע"ו פסק הש"ע כרמב"ם לענין עבד ורמ"א כתב כתוס' ורא"ש דאם אמר תן משוחרר מיד. ובפ"ו מגירושין כתב הרמב"ם האשה שעשתה שליח קבלה וכו' ואמר הבעל התקבל לה או זכה לה לא עקר שליחות הקבלה אבל אם אמר הולך לה עקר שליחות לקבלה ונעשה שליח הבעל וכך אם אמר לו הולך ותן לה עקר שליחות הקבלה. ובש"ע אה"ע סי' ק"מ כתב המחבר כרמב"ם ורמ"א כתב ויש אומרים דבנתן לה הוי ספק מגורשת. וכתב ב"ש גם בהולך לה לחוד נמי ספק דהא רב מספקא ליה בגיטין (דף ס"ג ע"ב) בהולך לחוד אי הוי כזכי ע"ש. ועוד כתב ב"ש עיין פ"ד מזכיי' ובטור ח"מ סי' קכ"ה דס"ל לרמב"ם תן במתנה הוי ליה כזכי אם כן בגט נמי כזכי דהא גט לא גרע ממתנה עיין בר"ן ר"פ האומר ורמב"ם פסק במתנה תן כזכי וכאן בגט פוסק תן לא הוי כזכי ואינו אפי' ספק גט ועיין גיטין דף ס"ג ע"ב ואפשר לומר מה שכתב כאן הולך ותן לה לא הוי כזכי היינו שאמר שניהן יחדיו הולך ותן לה אבל תן לה לבד הוי כזכי אלא לפ"ז קשה מש"כ בהג"ה וי"א תן לה וכו' דהא לא איירי בסעיף זה באמר תן לה לבד ויותר קשה על הטור שכתב בתן לה לבד לא הוי כזכי ובח"מ הביא דעת רמב"ם בתן לה זכה עכ"ל:

[ה.] כתב ש"ע ח"מ סי' קכ"ה אם אמר שליח למלוה הנה מעותיך ששלח לך פלוני אך אני רוצה להחזיק בהם בשביל חוב שיש לי בידך אם מלוה מודה לשליח שיש לו בידו ואין לו שאר נכסים שיגבה מהם חובו והגיע זמן הלואתו אין כח ביד המלוה לערער על המשלח ולומר הפסדתני מעותי שמסרתים ליד מי שאיני יכול להוציאם מידו שהרי המשלח יאמר אף אם היו עדיין בידי הי' מוציאן מידי מדר' נתן אבל אם יש לו נכסים אחרים המשלח כופה לשליח ליתנם למלוה שכל זמן שלא נתנם לו לא נפטר המשלח מהחוב והשליח חוזר וגובה אותם ממנו וכ"ש אם אין המלוה מודה לשליח שחייב ליתנם לו אפי' אם אין לו נכסים אחרים (אף על גב דהוא נאמן נגד המלוה לומר אני תופסם בחובי במגו דפרעתי מ"מ הואיל וכל זמן שלא באו ליד המלוה לא פקע שליחותו נמצא שהשליח בעל דברים דהמשלח הוא וכנגד המשלח אין לו מגו שאינו נאמן לומר החזרתים לך הואיל והולך כזכי דמי וכו' טור בשם בעה"ת). וכתב סמ"ע ור"ל דאם היה לו מגו גם נגד המשלח כגון דמסר לו בלא עדים דאי בעי הוי טעין להד"ם היה יכול לומר עשיתי שליחותך במה שהגבתיהו למלוה בחוב שהוא ח"ל ופקע שליחותו דהשליח בזה בשבועת היסת שהוא ח"ל במגו דאלו היה טוען להד"ם דהיה פקע בזה שליחותו גם במודה שלא מסרה לו אלא נטלו בחובו פקע שליחותו עכ"ל. (וש"ך חולק אסמ"ע ע"ש) ואם מת המשלח ולא הניח נכסים חזר הדין בין השליח והמלוה שנשתלחו לו ואפילו קבלם השליח מהמשלח בעדים מגו שיכול לומר למלוה פרעתיך נאמן בהיסת לומר אני תופסם בחובי כיון שאין תובע בהם המשלח או יורשיו ויש מי שאומר שאם בא השליח להחזיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלוה או המפקיד אינו יכול וטור בשם רמ"ה והטעם דס"ל דכל האומר תן או הולך לפלוני כמאן דאמר זכי לו ע"מ שתתננו לפלוני דמי ואי מקיים תנאי זכ' ואי לא לא זכ' וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד. וכתב סמ"ע רצה לומר אף על גב דקי"ל בפקדון ומלוה הני לשונות כאומר זכי היינו דוקא שאינו יכול לחזור וליטלו מידו אבל מ"מ כיון דהוציאו בלשון הולך או תן כוונתו היה דיזכה לו באופן דיגיע דוקא לידו ובאם לא יגיע לידו הרי הוא עדיין ברשות המשלח עכ"ל):

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה