כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ת (כלל קנד) תדיר ושאינו תדיר
[א.] זבחים דף פ"ט מתני' כל התדיר מחברו קודם את חברו התמידים קודמין למוספין מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח מוספי ר"ח קודמין למוספי ר"ה שנא' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה. [גמרא]. מנלן. מנלן כדקאמר טעמא מלבד עולת הבקר. דלמא תמידין הן דקדמי למוספין משום דתדירא (דתמיד בכל יום הלכך חשיב תדירת' דידיה) מוספים למוספין מנלן אמר רבי אילעא דאמר קרא כאלה תעשו ליום שבעת ימים (בתר ההוא קרא דמלבד וכו' תעשו את אלה כתיב כאלה תעשו משמע כסדר שאמרתי לך) אלה כאלה (כאלה של מעלה כשם שתדיר קודם כך סדר המוספים שאם יום שיש שני מוספים כגון בשבת שבתוך הרגל יהא התדיר קודם) אביי אמר מגופא דקרא (דמלבד עולת הבוקר שמעי' דמוספים תדירין יקדמו) א"כ לימא קרא מלבד עולת הבקר וישתוק אשר לעולת התמיד ל"ל (פשיטא דעולת הבקר עולת התמיד הוא) למימר דהך דתדירה תקדום (תלה לך טעם הקדמתה בתדירות כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו דמשום היא גופא ל"ל לפרושי טעמ') (ע' תוס' יומא דף ל"ד):
[ב.] זבחים דף צ' ע"ב אבעי' להו תדיר ומקודש (כגון דם עולת תמיד ודם חטאת עומדין זה תדיר וזה מקודש ממנו כדאמרן דם חטאת קודם לדם עולה [אמרי' לעיל דף פ"ח במתני' כל המקודש מחברו קודם את חברו. ויליף ליה מהא דכתיב בחינוך הלוים בפרשת בהעלותך ופר שני בן בקר תקח לחטאת ע"ש] אי נמי מוספי ר"ח ופר העדה עומדין זה תדיר וזה מקודש) איזה מהם קודם ת"ש תמידין קודמין למוספין ואע"ג דמוספין קדישי (מוספין שם שבת עליהן שהם באין חובה לה והתמידין באין אף בחול) אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני (כיון דהאידנא קריבין א"כ שם שבת עליהן) וכו' ת"ש שלמים של אמש חטאת ואשם של יום שלמים של אמש קודם הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי ואע"ג דשלמים תדירי (שהן מצוין מתוך שבאין בנדר ובנדבה) אמר אביי מצוי קאמרת תדיר קמבעיא לן מצוי לא קמבעיא לן (שאין תדירתו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחברו) א"ל רב הונא בר יהודה לרבא אטו מצוי לאו תדיר והתניא אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה. (אלמא מצוי תדיר הוא) מאי תדירה תדיר במצות (סדורות במצות שנכרתו עליה י"ג בריתות וצווין) אבע"א מילה לגבי פסח כי תדיר דמיא (שמצוי היא הרבה מפסח אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי דחטאת לאו כי תדירי דמי). אבעיא להו תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט לשאינו תדיר מאי מי אמרינן כיון דשחטיה מקריב ליה או דלמא יהיב לאחר דממרס בדמו עד דמקריב ליה תדיר והדר מקריב לשאינו תדיר אמר ר"ה מסורא ת"ש שלמים של אמש חטאת ואשם של יום של אמש קודם לשל יום הא דיום דומיא דאמש וה"ד דקדים שחטי' לשלמים חטאת ואשם קדמי אלמא מקודש ושאינו מקודש וקדם ושחטי' לשאינו מקודש יהא אחד ממרס וכו' וה"ה לתדיר ושאינו תדיר) דלמא שלמים דאמש וחטאת ואשם דיום היכי משכחת לה דשחטינהו לתרווייהו אבל לא שחטינהו לתרווייהו תבעי לך. ת"ש ד"א ברכת היין תדירה ברכת היום אינה תדירה תדיר ושא"ת תדיר קודם (ואע"ג דשאינו תדיר קדם, ובא שכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ודומיא קדם שחטי' לשאינו תדיר ברישא). ה"נ דכיון דאתיין כמאן דשחיטי תרוייהו דמי (כיון דאתא השתא יין קמן ומזומן לברכה כמאן דשחיטי וכו'). ת"ש דאמר ר' יוחנן הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין (ואע"ג דזמן מוספין אתא ברישא) ה"נ כיון דמטי זמן תפלת מנחה כמאן דשחיטי תרוויהו דמי. א"ל רב אחא ברי' דרב אשי לרבינא שחטה קודם חצות (בפסח קאי) פסול מפני שנאמר בו בין הערבים קודם לתמיד כשר ויהא ממרס בדמה עד שיזרוק הדם (אלמא דקדים ושחטיה למאוחר אמרי ליה לשהות את הזריקה ולשחוט את הראוי וכו'). הכא במאי עסקינן כגון דקדים שחטיה לתמיד ברישא (קודם שבא לימלך ולא נמלך אלא על הזריקה). א"ל רב אחא סבא לרב אשי מתני' נמי דייקא דקתני עד שיזרוק הדם ולא קתני עד שישחוט ויזרוק הדם ש"מ:
[ג.] מנחות דף מ"ט מתני' התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין וכו'. [גמרא]. בעא מיניה רב חייא בר אבין מרב חסדא צבור שאין להן תמידין ומוספין איזה מהם קודם היכי דמי אי לימא תמידין דיומא ומוספין דיומא פשיטא תמידין עדיפי דהוי להו תדיר ומקודש (תדיר בכל יום ומקודש שהיום יו"ט ומוספין לא הוי אלא מקודש. לשון אחר תמיד מקודשין קודם מוספין דתמידין קרבי ברישא) אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא (כגון דיש להן בשבת שני כבשים לבד התמידין וקא מבעיא ליה אם יקריבם היום למוספין ולא יהא לו תמיד למחר או יניחם לצורך תמיד מחר) תמידין עדיפי שכן תדיר או דלמא מוספין עדיפי דהוי להו מקודש (מוספין דהאידנא מקודש נינהו דהיום שבת קודש ותמידין דלמחר לא הוי להו מקודש דלמחר חול ל"א מוספין הוי מקודש דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר) א"ל תניתוה התמידין אין מעכבין את המוספין וכו' ולא המוספין מעכבין זה את זה וכו' ה"ד אילימא דאית ליה (תמידין ומוספין) ולקדם (קאמר דאין מעכבין זא"ז דאי בעי תמידין קרב ברישא ואי בעי מוספין קרב ברישא) והתני' מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה אלא פשיטא דל"ל ואי דיומיה אמאי תדיר ומקודש תדיר עדיף אלא לאו דלמחר וקתני אין מעכבין זה את זה אלמא כי הדדי נינהו. א"ל אביי לעולם דאית להו ולקדם ודקא קשיא לך שלא יהא דבר קודם מצוה בעלמא הוא. (וכפי הנראה לא אפשטי' בעיין. וע' הוריות דף י"א ע"ב במשנה וגמרא):
[ד.] ברכות דף כ"ח ת"ר היו לפניו ב' תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח"כ של מנחה שזו מצוה עוברת (ר"י לטעמיה דאמר עד ז' שעות ותו לא) אמר ר' יוחנן הלכה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף. כתב רשב"א יש לפרש כפשוט' בשהיו שתיהן לפניו כלומר שהיה בדעתו להתפלל עכשיו שתיהן הא אם לא היה בדעתו להתפלל מנחה אלא עם דמדומי חמה מתפלל מוסף לבדה וכן ראיתי משמן של גאונים. דלא כתוס' שכתבו דביום הכיפורים יש להקדים מנחה אם אחרו ביוצר עד לאחר שש ומחצה. וליתא. (וכן כתב ר"י בתוס' שם) מ"מ מסתברא שאלו עבר והקדים מוסף במקום שיש לו להתפלל מנחה ברישא יצא עכ"ל:
[ה.] ברכות דף נ"א ע"ב ת"ר דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה בש"א מברך על היום ואח"כ על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ובה"א מברך על היין ואח"כ על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר. ד"א ברכת היין תדירה וכו' תדיר ושא"ת תדיר קודם מאי ד"א וכי תימא התם תרתי והכא חדא ה"נ תרתי (תדיר נפקא לן בזבחים מהאי קרא דכתיב במוספים דתדיר קודם ומכאן אתה למד לכל התדירין):
[ו.] שבת דף כ"ג ע"ב בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום (אם עני הוא ואין לו לקנות שתיהן) מהו קידוש היום עדיף דתדיר או דלמא נר חנוכה עדיף משום פרסומא ניסא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומא ניסא וכו'. כתב רשב"א בשם בעל הלכות היכא דקא בעי אדלוקי נר שבת ונר חנוכה ברישא מדליק חנוכה והדר של שבת דאי מדליק שבת ברישא איתסר ליה לאדלוקי דחנוכה משום דקבלי' לשבת ודבריו תמוהים דהדלקה אין עושה קבלה וכו' אלא מדליק של שבת ברישא הואיל ועדיף (משום שלום ביתו) ותדיר וכן כתב רמב"ן עכ"ל. וכתבו תוס' נראה לרשב"א כשחל ר"ח טבת להיות בשבת שיש להפטיר בנרות דזכרי' משום פרסומי ניסא וכו' ומה שמקדימין לקרות בשל ר"ח כיון דמצי למעבד תרווייהו תדיר ופרסומא ניסא עבדינן תרווייהו ותדיר קודם אבל היכא דלא אפשר למעבד תרווייהו פרסומי ניסא עדיף עכ"ל:
[ז.] סוכה דף נ"ו אתמר רב אמר סוכה ואח"כ זמן חיובא דיומ' עדיף רבה בב"ח אמר זמן ואח"כ סוכה תדיר קודם לימא רב ורבב"ח בפלוגתא דב"ש וב"ה קמפלגי וכו' אמר לך רב אנא דאמרי אפי' לב"ה עד כאן לא קאמרי ב"ה אלא שהיין גורם לקידוש שתאמר אבל הכא אי לאו זמן מי לא אמרינן סוכה. ורבב"ח אמר אנא דאמרי אפי' לב"ש ע"כ לא קאמרי ב"ש אלא שהיום גורם ליין שיבא אבל הכא אי לאו סוכה מי לא אמרינן זמן תנן בעצרת (בחילוק לחם הפנים בעצרת) אומר לו הילך מצה הילך חמץ והא הכא דחמץ עיקר ומצה טפל (חמץ חובת היום ומצה טפל שהוא של שבת שעברה וקתני דפלגי מצה ברישא אלמא תדיר עדיף) אמר לך רב תנאי היא דתני' הילך מצה וכו' אבא שאול אומר הילך חמץ הילך מצה. דרש רב נחמן בר רב חסדא זמן ואח"כ סוכה ורב ששת ברי' דרב אידי אמר סוכה ואח"כ זמן והלכתא סוכה ואח"כ זמן. כתבו תוס' ולא חיישי' לסתם מתני' דקתני הילך מצה וכו' א"נ חשיב נמי לחם הפנים חובת היום אע"פ שהם משבת שעברה. ועיין סוכה דף נ"ד דאיתא התם ר' אחא בר חנינא אמר תוקעין על כל מוסף ומוסף (כלו' לשיר של שבת ושיר של י"ט) וכו' מיתבי ר"ח שחל להיות בשבת שיר של ר"ח דוחה שיר של שבת ואי איתא לימא דשבת ולימא דר"ח אמר רב ספרא מאי דוחה דוחה לקדם ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ר"ח בזמנה (האי חשיבותא עבדי ליה שיכירו דפשיטא להו לב"ד שקדשוהו כהלכתו). כתבו תוס' בד"ה ואמאי תדיר וכו' בלא רב ספרא יכול להקשות כן עכ"ל. וכתב רשב"א בד"ה ואמאי תדיר וכו' פי' כיון דהוי תרווייהו חיובא דיומא עכ"ל:
[ח.] מגילה דף כ"ט ע"ב אתמר ר"ח טבת שחל בחול אמר ר' יצחק קרי תלתא בר"ח וחד בחנוכה ורב דימי דמן חיפא אמר תלת בחנוכה וחד בר"ח אמר ר' מני מסתברא כוותיה דר"י דתדיר ושא"ת תדיר קודם אמר ר' אבין מסתברא כר"ד מי גרם לרביעי שיבא ר"ח הלכך רביעי בר"ח בעי מקרי מאי הוי עלה ר' יוסף אמר אין משגיחין בר"ח (לעשו' עיקר) ורבא אמר אין משגיחין בחנוכה והלכתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר (עיין תוס' כתובות דף ק"ו ע"ב ד"ה כדאמר וכו'):
[פסק]:
[ט.] פ"ט מתמידין כתב הרמב"ם כיצד סדר הקרבתן מוסף שבת תחלה ואחריו מוסף ר"ח ואחריו מוסף י"ט שכל התדיר מחברו קודם את חברו וכן כל המקודש מחברו קודם את חברו היה לפניו תדיר ומקודש יקדים איזה מהם שירצה וכו'. כתב כ"מ כיון דהוא אבעיא ולא אפשטא. ובפ"ד מחנוכה כתב הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קדוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן לנר חנוכה על היין לקדוש היום הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון נס וכו'. ובפ"ו מסוכה פסק סוכה ואח"כ זמן. וע' ש"ע א"ח סי' תרע"ח ובט"ז שם. וע' סי' תרפ"א לענין נ"ח קודם הבדלה מ"ש הט"ז בסוגיא דתדיר. ובסי' תרפ"ד כ' הש"ע חל ר"ח טבת בשבת מוציאין ג' ספרים וכו' ובשני קורא אחד בשל ר"ח ובג' קורא מפטיר בשל חנוכה ומפטיר רני וכו'. כ' מ"א אהא דאמרי' ובב' קורא אחד בשל ר"ח דתדיר קודם ומפטיר רני וכו' דהא דתדיר קודם היינו להקדים אבל לדחות פרסומי ניסא עדיף (כ"כ תוס' שבת דף כ"ג ע"ב) ובתוס' סוכה דף נ"ד ע"ב משמע דס"ל דאפי' לדחות תדיר קודם ויש לישב עכ"ל [ולא ידענא מאי קשיא ליה דודאי תדיר קודם אפי' לדחות אי ליכא עלוי לשני אלא דהתם בשבת כתבו תוס' דפרסומי ניסא עדיף לדחות אבל בסוכה גבי שיר של ר"ח דדחי שיר של שבת לפי הס"ד דליכא פרסומי ועלוי לר"ח ודאי קשה דלמה ידחה שיר של שבת דתדיר קודם וכתבו תוס' שם שפיר בלא רב ספרא דמוקי שיר של ר"ח היינו לקדם נמי יקשה תדיר ושא"ת וכו']. ע' במש"ל פ"א מתמידין ה"ג מש"כ בכלל תדיר:
[י.] כתב מש"ל בפ"א ממגילה הלכה י"א אהא דכ' הר"ן במגילה לענין עיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה וכו' הורו גאונים שהולכין אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות וקורין בי"ד ועוד שאפי' תאמר שהוא ספק השקול ה"ל ספק דבריהם ולקולא ונמצא פטרו בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון ופטר בשני עכ"ל הר"ן וכ' מש"ל פי' משום דכיון דעכ"פ צריך לקרות יום א' צריך לקרות בי"ד דתיכף שבאה המצוה לידו צריך שיקיים ויש לדקדק מהא דמנחות (דף מ"ט) תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא וכו' ולא איפשט וכ' רבינו פ"ח מתמידין לא מצאו אלא ב' כבשים הרי הדבר שקול אם הקריבום למוסף היום הקריבו ואם רצה להניחן למחר לתמידין יניחו וכו' וקשה כפי מ"ש כיון דמספקא לן איזה מהם קודם הול"ל יקריבו אותן למוסף שהיא המצוה שבא לידו תחלה ונראה דלא דמי דשאני מצות חלוקות כגון תמידין ומוספין דמספקא לן איזה עדיף וכיון דלא ידעינן הרשות בידו לעשות המצוה שירצה אבל במצוה אחת דלא ידעינן אם יקיימנה היום או למחר ובקיום יום א' סגי פשיט' שיקיימנה היום עכ"ל: