אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ש (כלל קנא) שנוי קונה או לא

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ש (כלל קנא) שנוי קונה או לא

אות ש (כלל קנ) שליחות

[א.] ב"ק דף ס"ו אמר רבה שנוי קונה כתיבה ותנינ' כתיבה והשיב את הגזילה אשר גזל מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי (היכא דשני להו בידים מדאורייתא קנה וכו') תנינא הגוזל עצים ועשאן כלים וכו' משלם כשעת הגזילה, ובדף ס"ז אמר רב חסדא אמר ר' יונתן מנין לשנוי שקונה שנא' אשר גזל וכו' האי אשר גזל מבעיא למעוטי גזל אביו שאינו מוסיף חומש על גזל אביו א"כ נכתוב רחמנא והשיב את הגזילה אשר גזל למה לי ש"מ תרתי. איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר ר' יונתן מנין לשנוי שאינו קונה שנאמר והשיב את הגזילה מ"מ והא כתיב אשר גזל ההוא מבעיא ליה על גזילו שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזל אביו:

[ב.] ב"ק דף ס"ה אמר ר' אילעא גנב טלה ונעשה איל וכו' נעשה שנוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח וכו' איתבי ר' חנינא גנב טלה ונעשה איל וכו' משלם כפל וד' וה' כעין שגנב ואי ס"ד קניי' בשנוי (פי' כי האי דטלה ונעש' איל אבל הא פשיטא דשנוי קונה כדאמר בסמוך דשנוי קונה לב"ה תוס') אמאי משלם אמר רב ששת הא מני ב"ש הוא דאמר שנוי במקומה עומדת (אע"ג דאישתני לא נפיק מרשות בעלים) דתני' נתן לה באתננה חטין ועשאן סלת וכו' ענבים ועשאן יין תני חדא אסור ותני חדא מותר ואמר רב יוסף תני גוריין דמאספורק ב"ש אוסרין וב"ה מתירין. מ"ט דב"ש דכתיב גם שניהם לרבות שנוייהם וב"ה הם ולא שנוייהם וב"ש הם ולא וולדותיהם. וב"ה תרתי שמעית מיני'. וב"ה הא כתיב גם גם לב"ה קשי'. כתבו תוס' תימא דבסמוך נפקא ליה לרבה דשנוי קונה מאשר גזל ועוד קשה דרב חסדא קאמר דשנוי אינו קונה וכו' ובהגוזל קאמר ר' יוחנן דבר תורה גזילה הנשתנת חוזרה בעינא וכי פליגי אב"ה ונראה לר"י דלקמן מיירי בשנוי החוזר לברייתו ואהכי מייתי מלת' דר' יוחנן ורבה דבסמוך סבר דאפי' שנוי החוזר לברייתו נמי קנה וצריכי תרי קראי דאי לאו אלא חד קרא הוה מוקמינן לי' בשנוי שאין חוזר והא דמייתי רבה סיוע ממתני' דהגוזל משום דמיירי בשנוי חוזר לברייתו כדמוקי התם עכ"ל. כתב הרא"ש תוס' כתבו דרבה איירי בשנוי החוזר ולקמן פרק הגוזל משמע דשנוי החוזר אינו קונה. כתב באספ"ז ד"ה ואי אמרת שנוי קונה אמאי משלם תימא היכי מצי למימר ר' חנינא דשנוי לא קנה הא בהדיא אמרי ב"ה קונה וי"ל דר' חנינא לא חשיב לי' שנוי טלה ונעשה איל כיון דממילא הוא אבל שנוי בעלמא מודה דקני. עוד כתב הקשה בשיטה מאי קאמר הא מני ב"ש דלמ' ע"כ לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בשנוי דבידים כגון חטין ועשאן סולת אבל שנוי דממילא כגון טלה ונעשה איל שמא אף ב"ה מודים דשנוי במקומו עומד ותירצו דשמא לרב' נמי ס"ל דאין לחלק אלא כל שנוי קונה בין בידים בין ממילא עכ"ל:

[ג.] ב"ק דף צ"ג ע"ב מתני' הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזילה (דמי עצים ואין חייב להחזיר לו כלים דקני בשנוי. [גמרא[. אמרי עצים ועשאן כלים אין שיפן לא וכו' ורמינהו גזל עצים ושיפן וכו' משלם כשעת הגזילה אמר אביי תנא דידן קתני שנוי דרבנן דהדרא וכ"ש שנוי דאוריי' עצים ועשאן כלים בעצים משופין ומאי ניהו נסרים דשנוי דהדר לברייתו דאי בעי סתר לי' וכ"ש שנוי דאורייתא תנא ברא שנוי דאורייתא קתני שנוי דרבנן לא קתני. רב אשי אמר תנא דידן נמי שנוי דאוריי' קתני (אבל שנוי דרבנן לא קתני) עצים ועשאן כלים בוכאני (דהיינו שיפן) צמר ועשאן בגדים נמטי דהיינו שנוי דלא הדר. כתבו תוס' וא"ת לרבה דאית לי' אפי' שנוי חוזר לברייתו הוי דאורייתא כדפרישית לעיל היכי משני מתניתין כדאביי לא מצי לשנוי וכר' אשי נמי לא דר' אשי מוקי לה דוקא בשנוי שאין חוזר וי"ל דהוי משני דמתני' לרבות' נקיט עצים משופין ועשאן כלים לאשמעינן דאפי' שנוי החוזר וכו' קני וברייתא קמ"ל דשנוי בעלמ' הוי שנוי אע"פ שאין שם כלים עליהן עכ"ל. ועוד כתבו הא דאמרי' בוכאני הוי שנוי דוקא שפוי כי האי שנעשה בכך בוכאני מועיל דחשיב שנוי מעשה וכן עבדיה נסרים נמי מהני אבל שפוי שאין משתנה שמו בכך לא מהני וכן אמרינן לקמן (דף צ"ו) גזל דיקל' וקטלי' לא קני דיקל' ועבדי' גובי לא קני דגובי דדיקל' מקרי אבל גובי ועבדי' כשורי קני מעיקרא גובי והשת' כשורי עכ"ל. כתב הרא"ש והלכת' כר' אשי דשנוי החוזר אינו קונה אף מדרבנן וכן סבר רב פפא גבי גזל עפר' ועבדינהו ליבני וכן פסק שמואל כר' שמעון בן אלעזר ומוקי רבא בכחש שחוזר עכ"ל. ועוד מוכח מסוגיא זו דלאביי אית ליה לר"ש דליבון הוי שנוי ורבנן פליגי עליה ולרבא כ"ע ס"ל דליבון לא הוי שנוי:

[ד.] ב"ק דף צ"ג אמר אביי ר"ש בן יהודה וב"ש ור' אליעזר בן יעקב ורשב"א ור' ישמעאל כולהו ס"ל שנוי במקומו עומד ר"ש בן יהודה דתניא גזז ראשון ראשון וצבעו ראשון ראשון וטוואו וכו' אין מצטרף (דתנן בשחיטת חולין ה' רחלו' גזוזות כל אחת מנה ופרס חייבות בראשית הגז וקתני אם גזז אחת וצבעו וכו' אין מצטרפת למנה ופרס להתחייב דקני' בשנוי) ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש צבעו מצטרף. (כתבו תוס' תימא הא בטוואו וארגו מודה ולא פליג אלא בצבעו דלא חשיב ליה שינוי לפי שלא נשתנה גוף הצמר וי"ל דלאו דוקא קאמר דבר אחד אלא כלומר בשיטה אחת הן עכ"ל) ב"ש דתני' נתן לה חטין וכו' (כדלעיל) ראב"י דתני' הרי שגזל סאה חטין טחנה לשה וכו' והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר בוצע ברך ניאץ ד'. רשב"א דתני' כלל זה אמר רשב"א כל שבח שהשביח גזלן ידו על העליונה רצה נוטל שבחו רצה אומר לו הש"ל מאי קאמר אמר רב ששת ה"ק השביחה נוטל שבחו כחש אומר לו הש"ל דשנוי במקומו עומד א"כ אפי' השביח נמי אמרי מפני תקנת השבים. ר' ישמעאל דתני' מצות פאה להפריש מן הקמה לא הפריש וכו' מפריש מן העומרים לא הפריש וכו' מפריש מן הכרי עד שלא מרחו. מרחו מעשר ונותן לו משום ר' ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה ונותן לו. ואלו לת"ק מן העיסה לא דקני בשנוי והוי ממון שאין לו תובעין (דעד השתא דישה לאו שנוי הוא דאוכל הוא כמו שהיה) אמר לי' ר"פ לאביי אכפל כל הני תנאי לאשמעינן כב"ש א"ל ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בד"ז. אמר רבא ממאי (אאביי פריך) ע"כ לא קאמר ר"ש בן יהודה אלא בצבע הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון. וע"כ לא קאמרי ב"ש אלא לגבוה משום דמאיס. וע"כ לא קאמר ראב"י אלא לענין ברכה משום דהוה מצוה הבאה בעברה. וע"כ לא קאמר רשב"א אלא בהכחשה דהדר וע"כ לא קאמר ר' ישמעאל אלא לענין פאה דכתיב תעזוב יתרה וכי תימא לגמור מיני' מתנות עניים שאני. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"א מי אמר שמואל הכי והא אמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין בשלמא לרבא דאמר כי קאמר רשב"א התם בהכחש' דהדר לא קשי' כי קאמר הלכה כרשב"א דשנוי במ"ע בהכחשה דהדר וכי קאמר שמואל התם בהכחשה דלא הדר' אלא לאביי דאמר כי קאמר רשב"א בהכחשה דלא הדר מא"ל. אביי מתני הכי אמר ר"י אמר שמואל אמרו הלכה כרשב"א ולי' לא ס"ל אמר ר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן דבר תורה גזלה הנשתני' חוזרת בעיני' שנאמר והשיב את הגזילה וכו' מ"מ ואם תאמר משנתינו (דקתני ולא משלם כלים אלא דמי עצים אלמא קני בשנוי) משום תקנת השבים. ומי אמר ר"י הכי והא אמר' ר"י הלכה כסתם משנה ותנן לא הספיק לתנו לו עד שצבעו פטור (גבי ראשית הגז) אמר להו ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה לדידי מפרשי' ליה מיני' דר"י כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים דהוי ליה שנוי החוזר וכו'. כתב באספ"ז וז"ל הרמ"ה הא דמוקי ר"י למתני' בעצי' משופים ליתא דהא סוגיין לקמן דשנוי החוזר לברייתו לא הוי שנוי אלא מיהו ה"מ לענין מקנא גופי' דגזלה לגמרי דלא קני אבל שבח' דאשבח גזלן דידיה הוא מפני תקנת השבים וקי"ל כרשב"א ועוד דסוגיא דלקמן דשבח שעל גבי גזלה דגזלן הוי ואיכא למימר נמי דר"י גופא דקאמר דשבח החוזר לברייתו קני לענין מקנה גופ' דשבח' בלחוד הוא דקאמר עכ"ל:

[ה.] עוד שם במתני' גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת לגזוז (והעודף ששוה עכשיו הולד והגיזה יותר שלו הוא דקנינהו בשינוי) גזל פרה ונתעברה וילדה אצלו משלם כשעת הגזלה (הרי זה שנוי אף אצל הפרה ואינו מחזיר אלא דמי פרה שאינה מעוברת אספ"ז) כתב הרא"ש גזל פרה מעוברת וכו' משלם וכו' משום דקניי' בשנוי מעיקרא גופא מלי' והשתא גופא סריק' ואפי' הפרה ורחל בעין קנייה בשנוי ואין צריך לשלם אלא דמי פרה העומדת לילד (ואספ"ז כתב דאי איתא לפרה שקיל לה נגזל ומשלם מאי דהוה שוה טפי) וכן כל מקום שהוזכר קניית שנוי לענין גזלן היינו לענין זה שישלם דמים והגזלה תהיה שלו ויותר מזה אמרינן בסיפא גזל פרה ונתעבר' וילדה וכו' ואמרינן בגמרא אליבא דר"פ לאו דוקא ילדה וגזוזה ה"ה נמי לא ילדה משלם דמי פרה ריקנית כשעת הגזלה. ומעוברת וילדה וטעונה לא מקרי שנוי החוזר אע"פ שחוזרת ומעוברת משום דלא מקרי שנוי החוזר אלא כשחוזר הדבר לקדמותו בלי תוס' וגרעון כגון כחש שהלך לו השומן ואינו בעולם ולכשיתפטם יחזור הדבר לקדמותו וכו' אבל פרה מעוברת וילדה וכו' אם תחזור ותתעבר לא מקרי שנוי החוזר כי העובר והגיזה ישנן בעולם ועובר אחר נתעברה ונטענה גיזה אחרת ועדיף טפי מזוזי ועבדינהו נסכא דלא מקרי שנוי החוזר וכו' משום דפנים חדשות וכו' כ"ש הכא שנתעברה עובר אחר וכו' עכ"ל. ובב"ק דף צ"ה כתב וז"ל נראה אע"ג דקאמר דמשלם דמי פרה העומדת לילד וכו' דמשמע דשמין הפרה כמה היתה שוה רגע אחד קודם ללידתה והרחל סמוך לגיזתה והכי הוי מסתבר שהרי גזלה מעוברת וטעונה ואין כאן שנוי אלא הלידה והגיזה ועד שעת השנוי היו ברשות הנגזל וברשות הנגזל השביחו ודמי להא דאמר רבא האי מאן דגזל חבית דחמרא מעיקרא שוי' זוז' ולבסוף שוי' ד' תבר' או שתייה משלם ד' משום דברשות הנגזל אייקר מיהו אינו משלם אלא כמו שהיו שוין בשעת הגזלה דכל היכא דקנה גוף הגזלה בשנוי ואינו מחויב לשלם אלא דמים חזרה השומא לשעת הגזלה והכי כייל בסיפא זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה דקאי אכולהו בבי דמתני' דכולהו שוין לענין זה שתהא שומ' כשעת הגזלה ואע"ג דאם הוציאה הנגזל מן הגזלן קודם לידה וגזיזה היה נוטל בהמתו כמו שהיא דברשותיה אשבח ולא אשנית ביד הגזלן השתא מיהא דילדה וגזזה ונשתנית הגזלה משלם כשעת הגזלה וכל השבח שהשביח משעת הגזילה ואילך הוי של גזלן ולא דמי לתבר' או שתייה דהתם איבדה מן העולם דבאותו שעה נעשה גזלן אבל היכא דגזילה בעולם אלא שנשתנית וקנאה באותה שנוי משלם כשעת הגזלה וכו' וכן פי' ר"ת לקמן בדר' יהודה אליביה דרב זביד דשבח דעל גבי גזלה הני דנגז ואחר שגזזה הוי דגזלן ואינו משלם אלא כעין שגזל ועוד אלו באת לומר דמשלם כרגע א' קודם לידה וגיזה משום דמדמינן ליה לחבית' דחמרא הא תינח גזזה דהוי כתברא לידה דממיל' מאי איכא דמימר אלא ודאי אין לדמותן לחבית' דחמרא מטעמא דפרישית עכ"ל. ת"ר הגוזל פרה וילדה רחל וגזזה משלם אותה ואת גזותי' ואת וולדותיה דברי ר"מ ר"י אומר גזלה חוזרת בעיניה (ריקנית והדר משלם דמי גיזות ועובר כמו שהי' בשעת הגזלה ולא שבח הגיזה שהשביח אצלו) רש"א רואין אותה כאלו היא שומ' אצלו בכסף (ולקמן מפרש במאי פליגי) ומסיק הש"ס דר"מ סבר נמי דשנוי קונה והכא קנסא הוא דקא קנס. ר' יהודה אומר וכו' ר"ש אומר וכו' מאי בינייהו אמר רב זביד בשבח שעל גבי גזלה (כגון שהשביחה אצלו ועדיין לא נטלה הימנו כגון ריקנית ונתעברה וכו') קמפלגי ר"י סבר דנגזל הוי וכו' (וה"ק ר"י גזלה חוזרת לבעליה בין לשבח בין לגרעות' כמו שהיא בשעת תביעה בב"ד והיכא דגרעה כגון גזזה וילדה משלם פחתא ודאי דהדר קתבע נגזל דמי גזיזה ועובר שגזל ממנו ופליג אר"מ דאמר כולה שבחא יהיב ליה וכו') ור"ש סבר דגזלן הוי (ושנוי קונה ולא ישלם אלא דמים הראשונים כאלו הי' שומ' אצלו בכסף) ר"פ אמר דכ"ע שבח שע"ג גזלה כולה דגזלן הוי והכא למחצה ולשליש וכו' קמפלגי ר"י סבר שבח שע"ג גזילה כולה דגזלן הוי ור"ש סבר למחצה וכו' הוא דשקיל גזלן וכו' תניא כוותיה דר"פ וכו':

[ו.] ב"ק דף צ"ו אמר ר"פ האי מאן דגזל דיקל' וקטלי לא קני מ"ט מעיקרא דיקל' והשתא דיקל' (אע"ג דגזל בהמה וקטל' קני התם הוי שנוי דמנכר טפי. תוס') (ועיין בתוס' ב"ק דף ע"א שכתבו על הא דאמרי' התם ור"מ אמאי מחייב שוחט לע"א כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך לאו דמרי' קטבח וא"ת ומה בכך שלאו דמרי' קטבח הא כל טובח נמי לאו דמרי' קטבח דמכי שחט ביה פורתא קניי' בשנוי מעשה וי"ל דלא חשיב שנוי מעשה לקנות בכך) אמר ר"פ האי דגזל עפרא ועבד לבינת' לא קני מ"ט דהדר משוי' ליה עפרא לבינת' ועבד' עפרא קני מאי אמרת עבד להו לבינת' פנים חדשות באו לכאן (שהוצרך תיקון וגיבול בפני עצמה) ואמר ר"פ האי דגזל נסכ' מחברי' ועבד זוזי לא קני מ"ט הדר עביד להו נסכ' (אבל עבד מן הנסכ' כלי כגון כוס קנה אע"ג דהדר עביד נסכ' דלא גרע מנסרים ועשאן כלים אבל זוזי ולבינה אין תורת חשיבות עליהן כ"כ תוס') זוזי ועבדינהו נסכ' קני מ"ט פנים חדשות וכו'. ועיין בתוס' ב"מ דף צ"ז שכתבו לפ"ז הא דפליג ר' אלעזר ב"ק דף י"א דקאמר שמין לגנב ולגזלן יש להוכיח דשנוי אינה קונה ולהכי הוי פחת לבעלים וא"ת דר"א אמר ב"ק דף ס"ח מה טביחה דאהני מעשיו אף מכירה וכו' והיכי אהני מעשיו אי שנוי אינו קונה וי"ל דאהני מעשיו לאו דאהני לענין קנין אלא דאהני לענין לקלקל ולהפסיד ממון בטביחת הבהמה. א"נ הא דאית ליה שנוי לא קני היינו במתה מאליה או נרגא דאתבר מאליו אבל בידים כגון טביחה קני בשנוי מעשה עכ"ל. ועיין תוס' ב"ק דף ס"ח:

[ז.] ב"ק דף ק' ע"ב מתני' הנותן צמר וכו' לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו' ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו קני בשנוי לר"מ) ר' יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו היציאה וכו' (דקניס לי' להאי דשני להיות ידו על התחתונ') ובדף צ"ה כתבו תוס' ד"ה בשבח דטעמא דר' יהודה דלא קני בצבע אע"פ דסבר גבי הגוזל רחל וגזזה דשנוי קונה הכא לא קני לפי שאין מתכוין לקנותה (וכן כתב הרא"ש היכא שאין מתכוין לקנותה לא קני בשנוי) וכ"כ תוס' ב"מ דף מ"ג ע"ב ד"ה משלם בשם ר"ת ועוד כתבו תוס' דר' יהודה סבר בצבע שנוי לא קני בגזלן קני מפני תקנת השבים וכו' ובצבע לא שייך תקנת השבים עכ"ל:

[ח.] תמורה דף ז' גבי פלוגתא דאביי ורבא דאביי סבר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ורבא סבר לא מהני פריך הש"ס והרי גזל דאמר רחמנא לא תגזול ותנן הגוזל עצים וכו' משלם כשעת הגזלה אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא אשר גזל כמה שגזל ולבסוף פריך הש"ס השתא דשנינן כל הני שנויי אביי ורבא במאי פליגי ומסיק בשנוי קונה כתב רש"י דאביי סבר שנוי ששינה ועבר ע"ד המקום קונה ולרבא לא קנה אלא היכי דכתיבי קראי ולא אתפריש לן דלהוי מידי ביניהו. ונ"ב דמצינו למימר בשנוי קונה כגון גזל עצים ועשאן כלים דלאביי קני ולרבא לא קני וכי פרכינן לעיל לרבא מהא דהגוזל לא תימא שאני התם דכתיב אשר גזל אלא הכי תימא אנא דאמרי כמאן דאמר שנוי לא קני דפלוגתא היא ב"ק דף ס"ו ודף צ"ד וכו' עכ"ל:

[ט.] ב"ק דף ס"ו ע"ב אמר רב יוסף שנוי השם כשנוי המעשה דמי מעיקרא קרי ליה משכ' והשתא אברזי' כתבו תוס' לאו דוקא כשנוי מעשה דשנוי מעשה לחוד קני אבל שנוי השם גרידא לא קני בלא יאוש או שנוי מעשה עכ"ל. ולקמן דף ס"ז ד"ה הא כתבו תוס' דבאמת שנוי השם לחוד' קני אלא דגבי עורות צריך יאוש לאו משום קנין דקנין הוי משום שנוי השם לחודא ויאוש אין צריך אלא כדי שיועיל מחשבת יחודי לשוייה אברזין דאם לאו היאוש אין כאן שנוי השם לכן בהקדש בעי עמו יאוש שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו ולהכי אמר לעיל גבי טלה ונעשה איל ונקנינהו בשנוי השם עכ"ל. ופריך הש"ס והרי מריש דאיכא שנוי השם ותנן על המריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנ' השבים הא לאו הכי הדרי בעיניה אמר רב יוסף מריש שמו עליו וכו' ר' זירא אמר שנוי חוזר לברייתו בשנוי השם לא הוי שנוי (מריש היינו טעמא דלא מקני בשנוי השם משום דחוזר לברייתו הוא אם יסתר הוי כשורא כדמעיקרא) ועיין גיטין דף נ"ה דתני' מריש וכו' ב"ש אומרים מקעקע כל הבירה ובה"א אין לו אלא דמי מריש ובסוכה דף ל"ב גבי אונכרי פריך הש"ס לקנינהו בשנוי מעשה (שאגד ג' מינים יחד דשנוי מעשה נמי קני) שנוי החוזר לברייתו הוא ושנוי החוזר לא שמיה שנוי כתבו תוס' ואף ע"ג דקני מדרבנן וכו' כיון דמדאורייתא לא קני לא נפיק הכא ומיהו מההיא סבת' משמע דנפיק אע"ג דלא קני אלא מטעם תקנת מריש. אלא י"ל הכא באגודת לולב בעלמא לא שייך תקנת השבים דנקל להתיר אוגדו ומה שנקצץ מן המחובר לא חשיב שנוי מעשה כיון שלא נשתנה שמו בכך וכו'. ובד"ה וליקנינהו וכו' כתבו תוס' והשתא יש כמה דינים בדבר דשנוי מעשה שאינו חוזר וכן שנוי השם שאינו חוזר קני מדאוריי' אע"ג דלא נתייאש ושינוי מעשה החוזר קני בלא יאוש מדרבנן וטעמא משום תקנת השבים כדמשמע ב"ק (דף צ"ד) ושנוי השם דהדר למלתיה בלא יאוש לא קני כלל חוץ מלענין מריש משום תקנת השבים וכל בנין קרקע כיוצא בו (אפי' בלא יאוש). וע' ב"ק דף צ"ו במתני' גזל בהמה והזקינה וכו' ובגיטין דף נ"ג ע"ב:

[פסק]:

כתב הרמב"ם בפ"א מגנבה היתה גנבה ביד הגנב והשביחה מאליה כגון כבשה שילדה וגזזה משלם אותה ואת גיזותיה וכו' ואם אחר יאוש ילדה משלם כשעת הגנבה הוציא עליה הוצאה והשביחה כגון שפיטמה הרי השבח של גנב ואפי' לפני יאוש וכשמחזיר הגנבה עם הכפל נוטל השבח מן הבעלים או מחשבין לו מן הכפל (ומה שכ' בהשגות יתבאר לקמן) נשתנית הגנבה ביד הגנב קנאה וקנה שבחה אפי' לפני יאוש ואינו משלם אלם דמים גנב כחושה והשמינה או שמנה והכחישה משלם כפל או ד' וה' כשעת הגנבה גנב טלה ונעשה איל וכו' משלם כפל כשעת גנבה טבח ומכר אחר שהגדיל נעשה שנוי בידו וקנאו ושלו הוא טובח ואינו משלם ד' וה' (עיין ברש"י ב"ק דף ס"ה ע"ב שכתב על הא דנעשה שנוי בידו וז"ל וקנאו בשנוי להא מלתא דאם טבח ומכר שלו הוא טובח וכו' ופטור מד' וה' אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין). ובפ"ב מגזל' כתב הגזלה שלא נשתנית חוזרת וכו' ואם נשתנית ביד הגזלן אע"פ שלא נתיאשו הבעלים קנאה בשנוי ומשלם דמיה כשעת הגזלה. ודין זה דין תורה שנאמר והשיב וכו' אשר גזל מפי השמועה למדו אם היא כשגזלה משלם אותה ואם נשתנית משלם דמיה וכו'. כבר בארנו שהגזלה שהשביחה אחר יאוש או אחר שנשתנית השבח לגזלן מפני תקנת השבים אף על פי שהשביח' מאליה כיצד גזל פרה ונתעברה אצלו בין שילדה קודם שתבעו בדין בין שעדיין לא ילדה וכו' הואיל ונתיאשו וכו' משלם כשעת הגזלה ואם ילדה וגזזה הגיזות והולדות של גזלן ואם לא ילדה וכו' שמין ונוטל השבח מן הנגזל ומחזיר הבהמה עצמה. גזל פרה מעוברת ונתיאשו ואחר כך ילדה וכו' משלם דמי פרה העומדת לילד וכו' ואם לפני יאוש או קודם שנשתנית ילדה וכו' הרי גיזות וולדות של בעלים ואף על פי שנתעברה או נטענת ביד הגזלן הואיל ולא נתיאשו וכו' ולא נשתנית הגזלה ברשות בעלים היא עדיין אע"פ שגזלן חייב באונסין. כ' בהשגות שבוש הוא ואין שנוי גדול מלידה וגיזה עכ"ל. עיין בשעה"מ שמפרש דברי הראב"ד דבא להשיג אגיזות וולדות דהא קנאן בשנוי שהנולד שנוי הוא כמ"ש נמוק"י וז"ל וכתב הרא"ש בשם רבו דלאו דוקא דמיה ולומר דגוף הפרה קנוי לו בשנוי דלידה וגיזה לאו שנוי הוא דמעיקרא גופא מליא והשתא גופ' סריק' ולא הוי שנוי בגוף הבהמה כמו דלא הוי שנוי אם הפיל' גללים והשנוי דוקא לגבי צמר וולד הוא עכ"ל. אמנם לענין גוף הפרה מודה הראב"ד דחוזרת בעיני' כמ"ש רבינו בדין הקודם וע' במלחמו' דמוכח כמו שכתבתי דלגבי פרה לא הוי שנוי ואפי' לדעת הראב"ד ודלא כמהרש"ל ולח"מ שהבינו בענין אחר עכ"ל. עוד כתב הרמב"ם בד"א בשבח הבא מאליו כגון גיזות וולדות אבל אם היתה כחושה ופטמה אפי' לפני יאוש נוטל מן הנגזל שבח הפטום וכן כיוצא בזה משבח שיש בו הוצאה. שנוי החוזר לברייתו אינו שנוי כיצד הגוזל עצים ודבקן במסמרים ועשה מהם תיבה אינו שינוי שהרי אפשר לפורקן וחוזרין לוחות כשהיו וכו' אבל גזל עצים וכו' וחקק בהם כלי או שגזל צמר וצבעו או נפצו ולבנו או שגזל טווי ועשה בגד או שגזל לבינה ועשה עפר ה"ז שנוי בידו וכו'. גזל קורות גדולות ועשאן קטנות לא קנ' עשאן לוחות עד שנשתנה שמם קנה גזל טלה ונעשה איל וכו' קנה. גזל כלי ושברו אין שמין לו הפחת אלא משלם דמיו והכלי השבור לגזלן ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור נוטלין ומשלם הפחת שזו תקנה היא לבעלים וכו'. גזלה שלא נשתנית והוקרה אע"פ שנתיאשו חוזרת לבעלים שלא תקנו לגזלן את השבח אחר יאוש אלא כגון שבח גיזות וכו' אבל שבח היוקר אם היתה חוזרת בעינה אינו זוכה בה. ובפ"ד מאיסורי מזבח כתב דאתנן הנשתנת מותר. ובפ"י מבכורים כתב גזז הצמר וצבעו קודם שיתן נפטר מראשית הגז הרבינו קודם שיתן חייב להפריש אחר שלבנו. ובפ"א ממתנות עניים כתב ואפי' טחן ולשה ואפאו ה"ז נותן ממנו פאה לעניים. כתב כ"מ היינו כרבא וכו'. וטור ח"מ סי' שנ"ד כתב בין גזל פרה ונתעברה וכו' או גזל פרה מעוברת וילדה וכו' הכל שלו ואינו חייב לשלם אלא כמו שהיתה שוה בשעת הגנבה שלידה וגיזה שנוי גמור (זה כדעת הרא"ש וראב"ד דלא כרמב"ם). וש"ע שם כתב כרמב"ם דלידה וגיזה לא חשיב שנוי. כתב הסמ"ע הטעם דהוי כשנוי החוזר דהרי חוזרה להיות מעוברת וטעונה ומש"ה אפי' נתעברה אצל הגנב וגם ילדה אצלו ס"ל לרמב"ם דלא קנאה. ורמ"א כתב יש אומרים אפי' שבח מאלי' הוא של גנב וכ"ש אם גנב כבשה ונתעברה וכו'. עיין ש"ע סי' ש"ס לענין שנוי ומה נקרא חוזר. ועיין סי' שס"ב סעיף ז' ח' ט' י':

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה