אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ק (כלל קמב) קנין פירות אי הוי כקנין הגוף או לא

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ק (כלל קמב) קנין פירות אי הוי כקנין הגוף או לא

אות ק (כלל קמא) קלוטה כמי שהונחה או לא

[א.] גיטין דף מ"ז ע"ב אתמר המוכר שדהו לפירות ר' יוחנן אמר מביא (בכורים) וקורא. קנין פירות כקנין הגוף (ובזמן שאין יובל נוהג דאי בזמן שיובל נוהג סתם מכיר' לפירות היא שהרי סופה לחזור ביובל כקנין הגוף ויכול לומר מראשית פרי האדמה אשר נתת לי) ר"ל אמר מביא ואינו קורא דלאו כקנין הגוף דמי איתיביה ר"י לר"ל ולביתך (גבי בכורים כתיב ושמחת בכל הטוב) מלמד שאדם מביא בכורי אשתו (שגדלו בקרקע מלוג שהכניסה לו אשתו לפירות) וקורא א"ל שאני התם דכתיב ולביתך (ומדאיצטריך לרבוי ש"מ ק"פ לאו כקנין הגוף). (כתבו תוס' וא"ת והא מן התור' אין לבעל פירות וכו' א"כ ע"כ גזרת הכתוב הוא וי"ל דרך נשים שנותנות פירות לבעליהן וכי האי גוונא מיירי קרא וכענין זה אמרי' קדושין דף ד' ואי כתב רחמנא מעש' ידיה לאביה משום דקא מתזנא מיני' אע"ג דמדאוריי' אינו חייב במזונות בתו אלא דאורחא דמילתא היא שהוא זן אותה עכ"ל) איכא דאמרי איתבי' ר"ל לר"י ולביתך מלמד וכו' התם הוא דכתיב ולביתך אבל בעלמא לא. א"ל טעמא דידי נמי מהכא קאמינא (דכי היכא דאשמעינן הכא כקנין הגוף דמי ה"ה בעלמא) ואזדו לטעמייהו דאתמר המוכר שדהו בזמן שיובל נוהג ר"י אמר מביא וקורא ר"ל אמר מביא ואינו קורא וכו' וצריכ' דא אתמר הא בההיא קאמר ר"ל דכי קא נחית אדעתא דפירי נחית (ולאו אדעתא למקנא ארעא אפי' שעה אחת אבל בהך דאדעתא דארעא נחית אימ' מודה לר"י וכו' אמר רב חסדא מחלוקת ביובל שני (שמנו ישראל שכבר הורגלו להחזיר קרקעו' ביובל בההיא קאמר ר"ל אינו קורא דסמכ' דעתיה דמוכר דודאי הדר' וזה בטוח שיחזירנה) אבל ביובל ראשון ד"ה מביא וקורא דאכתי לא סמך דעתייהו וכו'. אמר רב יוסף אי לא דאמר ר"י קנין פירות כקנין הגוף לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר רב אסי א"ר יוחנן אחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל ואי ס"ד לאו כקנין הגוף לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון. כתבו תוס' הקש' ר"ת ואנו איך מצאנו ידינו וכו' דקי"ל כר"ל וקי"ל בדאוריית' אין ברירה ואחין שחלקו לקוחות הן וי"ל דדוקא בההיא דכותב לבנו מהיום וכו' קי"ל כר"ל דלאו כקנין הגוף משום דאבא לגבי ברא אחולי מחיל אבל בעלמא קי"ל כקנין הגוף ואע"ג דאמר רבא קרא וכו' מסייע לר"ל לרבא לא ס"ל הכי דאל"כ לא מצא ידיו ורגליו וכו' דרבא ס"ל קדושין דף מ"ב דלקוחות הן ועי"ל דוקא ר"י אית לי' דמחזירין ביובל אבל שאר אמוראים סברי אע"ג דלקוחות הן אין מחזירין דמכר אמר רחמנ' ליהדר ולא ירוש' ומתנ' עכ"ל. אמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר"ל קרא במספר שני תבואות ימכר לך (אלמא אין גוף הקרקע מכור אלא תבואות של כל שנה) מתנית' דתניא בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת ביובל (כלומר בשדה החוזרת לאחין מחמת שמכרה אביהם ואי כקנין הגוף דמי הוי לי' ראוי ואין בכור נוטל בראוי) אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשא' (דאי ליכא הרשאה מצי א"ל לאו בע"ד דידי את דקנין פירות לאו כקנין הגוף הוא):

[ב.] בב"ב דף קל"ו מתני' הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אין יכול למכור מפני שהן כתובין לבן. והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב (סתמא) מכורין עד שימות (מכורין לפירותיהן ללוקח עד שימות ולכשימות יטול הבן גם הגוף גם פירות או הוא או הבא מכחו) מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב. [גמ']. אתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב אמר ר"י לא קנה לוקח (אפי' לכשימות האב אח"כ שמעולם לא היו ראוי' לבא לידי הבן אלא יחזרו לשאר יורשי האב ומיהו אם לא מכרן הבן וכו' הי' מודה ר"י שאע"פ שמת הבן ואח"כ מת האב אפ"ה יורשי הבן יורשין את מתנתו אבל גבי מכירה הרי סילק נפשו משעת מכיר' וגם לא בא נידו שיכול הלוקח לזכות מכחו) ור"ל אמר קנה לוקח ר"י אמר לא קנה קנין פירות כקנין הגוף ור"ל אמר קנה וכו' לאו כקנין הגוף והא אפליגי חדא זימנ' דאתמר המוכר שדה לפירות ר"י אמר מביא וקורא ר"ל אמר מבי' ואינו קורא (שאינו יכול לקרות האדמה אשר נתת לי ומיהו בהבאה חייב דכתיב אשר תביא מארצך שהרי שעבד לו יניקת קרקע לפירותיו) (ותוס' כתבו ותימ' אי קרינן בי' אדמתך קרינן בי' נמי מן האדמה וכו' ונרא' שתקנו מדרבנן להביא משום קנין פירות אבל קריאה לא מדאמרי' לקמן דף פ"ח משום דמחזי כשיקרא או משום דאתי לאפקועי מתרומ' ומעשר עכ"ל) אמר לך ר"י אע"ג דבעלמא כקנין הגוף הכא איצטריך סד"א אבא לגבי ברי' אחולי אחיל קמ"ל וריש לקיש אמר אע"ג דבעלמא לאו כקנין הגוף הכא איצטריך סד"א כל לגבי נפשיה אפי' במקום ברי' נפשי' עדיפא לי' קמ"ל. איתבי' ר"י לר"ל נכסי לך ואחריך יירש פלוני ואחריו יירש פלוני מת ראשון קנה שני וכו' מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון ואם אית' ליורשי נותן מבעי' לי' שהרי לראשון נתן פירו' ואין אחריו איש שיקבל לא גוף ולא פירות הלכך יחזרנו לנותן או ליורשיו) א"ל כבר תרגמא רב אושעיא בבבל אחריך שאני (דמשמע דגוף ופירות נתן לראשון דהא בהדי' פריש אחריך יירש פלוני והא לית' דלירת) וכן אמר רב אחריך שאני והתני' יחזרו ליורשי נותן (לר"י פריך אע"ג דאיכא למימר אחריך שאני אפ"ה יחזרו ליורשי נותן דפירות דראשון לאו כקנין הגוף וכ"ש קנין פירות דעלמא) תנאי היא (ולא גרסי' אלא אחריך נמי תנאי דהא ודאי לר"ל מתרצינן אחריך שאני וכו' דהשתא קיימי כולהו ברייתות כר"ל בין למ"ד יחזרו ליורשי נותן בין למ"ד ליורשי ראשון כולהו ס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף אפ"ה הך דתני יחזרו ליורשי ראשון היינו משום דאחריך שאני אלא לר"י מתרצינן תנאי כלו' איכא תנאי דפליגי בקנין פירות דראשון אי כקנין הגוף או לא ואנא ס"ל כמ"ד כקנין הגוף דמי) דתני' נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל השני מוצי' מיד הלקוחו' דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר הראשון (דרבי ס"ל לאו כקנין הגוף והך דקתני יחזרו ליורשי ראשון ר"ש היא ואנא ס"ל כר"ש ומיהו לר"ל לאו בקנין פירות פליגי אלא דכ"ע לאו כקנין הגוף ובהא פליגי ר' סבר אחריך נמי קנין פירות בעלמא הוא דאית לי' לראשון והלכך שני מוציא ורשב"ג סבר בעלמ' לאו כקנין הגוף ואחריך שאני וגוף ופירות אקני לראשון וכו' וכן עיקר דהשת' לא תקשי הלכתא אהלכתא דהא פסקינן כר"ל ובהא דאחריך קיימינן כרשב"ג אלא דאחריך שאני וכו') (ועין תוס' סוטה דף כ"א ע"ב אהא דאמר אביי ה"ד רשע ערום המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג וכו' משמע דס"ל לאביי כרשב"ג ובבתר' מפרש דטעמא דרשב"ג דסבר כקנין הגוף ובגיטין דף מ"ח אמר אביי דבעל בנכסי אשתו צריך הרשא' וכו' יש לתרץ דוק' גבי אחריך ס"ל לאביי כקנין הגוף דמי כפי' רשב"ם ע"ש):

[ג.] ב"ק דף פ"ט ע"ב לימא תקנת אושא (שהתקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה הבעל מוצי' מיד הלקוחו' ואפי' לר"י דכקנין הגוף דמי צריך לתקנת אושא היכא דכתב דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם דאין אוכל פירות וכו'. תוס') תנאי היא דתני חדא עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש ותני' אידך לא לאיש ולא לאשה סברוה דכ"ע קנין פירות לאו כקנין הגוף מאי לאו בתקנת אושא קמפלגי לא דכ"ע אית להו תקנת אושא אלא כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה ואיבע"א אידי ואידי לאחר תקנה ודכ"ע דהני תנאי ל"ל תקנת אושא והכא בקנין פירות קמפלגי ובפלוגתא דהני תנאי דתני' המוכר עבדו ופסק עמו ע"מ שישמשנו שלשים יום רמ"א ראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו קסבר קנין הפירות כקנין הגוף (ולאו דשני הוא) (ורשב"ם בב"ב דף נ' כ' כלו' כאלו קנה גופו ואותו שאין לו פירות אין קנין הגוף שיש לו כלום דאין גופו עומד אלא לפירותיו והלכך ראשון קרוי אדון) ר' יהוד' אומר שני ישנו בדין יום וכו' מפני שהוא כספו קסבר לאו כקנין הגוף ר' יוסי אומר שניהם ישנן בדין יום וכו' מספקא לי' אי כקנין הגוף או לא ספק נפשות להקל רבי אליעזר אומר שניהם אינן בדין יום או יומים לזה לפי שאינו תחתיו וזה לפי שאינו כספו אמר רבא מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא כי כספו הוא כספו המיוחד לו כמאן אזלא הא דאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג (אפי' מכרו שניהם כאחד) לא עשאו ולא כלום (שאינו לא לזה ולא לזה ואם מת אחד מהם זה הנשאר מוציא מיד הלקוחות ולא דמי לשאר שותפין דהתם יש לזה חלק בכולו ליטול חצי וכן לזה אבל הכא כולן קנוין לה לגוף וכולן קנוין לו לפירות וליכא מיוחד לא לזה ולא לזה) (וכתבו תוס' ובענין זה י"ל עבד של שני שותפין דבסמוך שלזה הגוף ולזה הפירות וכן חציו עבד וחציו ב"ח נמי כגון שנתן לו כל דמיו ואין מעוכב אלא גט שחרור להיות מותר בבת חורין עכ"ל) כמאן כר"א מאן תנא להא דת"ר מי שחציו עבד וחציו ב"ח וכן עבד של שני שותפין אין יוצאין בראשי אברים שאינן חוזרין א"ל רב מרדכי הכי אמרי משמי' דרב' ר"א היא מי לא אמר ר"א כספו המיוחד לו הכי נמי עבדו המיוחד לו. (כתב אספ"ז בשם ר"ת (בספר הישר) דהא דפסקי' כר"ל היינו בכל מקום לבד מבכורים דכתיב ולביתך וכן בשדה אחוזה דדרשי אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו כדדריש ר"מ בפרק השולח ומה שהקשו תוס' לר"י למה לי תקנת אושא תירץ דנ"מ טובא דאלו לר"י כיורש הוי והדמים שנתן לה הלוקח הבעל הי' צריך לפרוע ללוקח אבל השתא תקנת אושא שויה כלוקח וטרפה ממנה בחנם. מהר"י כהן צדק). וסוגי' זו אית' נמי בב"ב דף נ' וכתבו שם תוס' ר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף וכו' דאי משום דדריש תחתיו ה"נ כתיב כספו ומנא לי' דתחתיו דוקא טפי מכספו אלא משום קנין פירות וכו' וא"ת א"כ הוי ליה למימר שניהם אינן בדין יום וכו' כמו עבדי מלוג דאין יוצאין בשן ועין לא לאיש ולא לאשה דסבר כקנין הגוף אלמא הא דחשיב כקנין הגוף לא מהני שיצא לאיש אלא לענין שלא יצא לאשה ור"י בר ברוך לא גריס התם בב"ק כקנין פירות וכו' אלא ה"ג דכ"ע לית להו תקנת אושא ובפלוגת' דהני תנאי וכו' והא דתני' לא לאיש ולא לאשה כר"א דשניהם אינן בדין יום וכו' ומש"ה ל"ל תקנת אושא דלר"א אין מכירתו כלום הלכך לא שייך לר"א תקנת אושא דלדידי' אין כאן מכיר' כלל ויש לתרץ גירסת הספרים בדוחק דהתם סברא הוא שלא יועיל קנין פירות להיות כקנין הגוף אלא לענין שלא יצא לאשה אבל לענין שיצא לאיש לא דלא אלים להפקיע קנין פירותיו את קנין הגוף דאשה שיצא לו לחרות. ותוס' הכא בב"ק כתבו בפשיטו' ואע"ג דגבי שן ועין אין יוצא לא לאיש וכו' משום דאין לו כח לשחרר קנין הגוף של אשה אבל בדין יום וכו' שהוא תחתיו ויש לו כח לרדותו לעשות מלאכתו סברא היא שיהא בדין יום או יומים מאחר דקנין פירות כקנין הגוף עכ"ל. אי נמי דלא דמי קנין פירות דבעל שלא היה לו בגוף כלום מעולם לקנין פירות דמוכר עבדו שתחלה היה הכל שלו ועדיין לא יצא מתחת ידו שהפירות שלו וכעין זה מחלקין גבי בהמת ארנונ' בפ"ק דפסחים דף ו' עכ"ל. ועוד כתבו שם תוס' דהא דאמרי' בגיטין דף מ"ח גבי פלוגת' דר' יהודה ור"מ (דאית' התם מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו מנין שתה' לפניו כשדה אחוזה אם לא גאלה ומכרה הגזבר שיוצאה לכהנים ביובל) ת"ל אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו (קרא יתרה הוא) שדה שאינה ראוי' להיות שדה אחוזה יצתה זו שראוי' להיות שדה אחוזה דברי ר' יהודה ור"ש רמ"א מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדישה שתהא לפניו כשדה אחוזה ת"ל אם משדה וכו' שדה שאינה שדה אחוזה יצתה זה שהיא שדה אחוזה ואלו לר"י ור"ש מת אביו ואח"כ הקדישה לא צריכ' קרא מאי לאו בהא קמפלגי דר"מ סבר כקנין הגוף דמי ובהא במיתת אביו הוא דלא ירית ולא מידי והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה צריך קרא ר"י ור"ש סברי לאו כקנין הגוף ובהא במיתת אביו השתא הוא דקא ירית והלכך מת אביו ואחר כך הקדישה לא צריך קרא וכי איצטריך קרא להקדישה וכו' אמר רב נחמן בר יצחק לעולם אימא לך בעלמא סברי ר"י ור"ש כקנין הגוף דמי והכא קרא אשכח ודריש לכתוב רחמנא אם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו מאי משדה אחוזתו יצתה זו שראוי' להיות שדה אחוזה וכו' דר"י אית לי' כקנין הגוף וכו' י"ל דהתם לא קאמר אלא דמהכא ליכא למילף מיניה וכו', ועיין תוס' גיטין דף כ"ה ע"ב ד"ה ר"י שכתבו דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמ' אי כקנין הגוף או לא דשאני התם דכתיבי קראי כספו ותחתיו ולהכי לא מייתי לה בהשולח כי מייתי ההי' דשדה אחוזה עכ"ל (וזה סותר למ"ש תוס' בבבא בתרא ע"ש): [ד.] ב"מ דף צ"א בעי רמב"ח שאל מהאשה ונשאל בעלה (לו למלאכתו) אשה ששאלה ונשאל לבעל מהו קנין פירו' כקנין הגוף (והוי לי' בעלים שואל ונשאל כאלו קרקע ופרה שלו) או לא א"ל רב אחא ברי' דרב אוי' לרב אשי בעל פלוגת' דר"י ור"ל דאתמר המוכר שדהו לפירות וכו'. כתבו תוס' לא בעי למימר פלוגת' דתנאי היא גבי המוכר עבדו וכו' דאיכא מ"ד דפליגי דמר דריש תחתיו ומר דריש כספו (ובאמת ליתא התם כ"א אוקמת' חדא. ונרא' שכוונו למ"ש תוס' גיטין (דף כ"ה) דמהתם ליכא למגמר בעלמ' וכו' וכך צריך להיות בתוס' דאיכא למימר דפליגי דמר דריש תחתיו וכו' ועיין במהרש"א) אי נמי אפי' למ"ד התם כקנין הגוף דמי היינו משום שמשייר המוכר לעצמו פירות בעין יפה אבל בעלמ' לא עכ"ל:

[ה.] בב"ב נ"א ע"ב אמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות נתן לה במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וכו'. כתבו תוס' תימא דאמר בגיטין דף ע"ז גבי ההוא ש"מ דכתב גט לדביתהו וכו' אתא לקמיה דרב' אמר לקני לה ההיא אתר' וכו' אמר רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסף ומאי קשי' והא במתנה אין הבעל אוכל פירות וא"כ לא קנה בעלה ואומר ר"ת דאין תלוי באכילת פירות למקרי חצרה דהא רבא סבר כר"ל דלאו כקנין הגוף ואפי' יש לבעל הפירות אינו מפקיע כח האשה שהגוף שלה ומתגרשת שפיר אלא בהא תלי' מילת' דלא מקרי חצרה לענין זכיי' אלא בשמוכרת ונותנת קיים והלכך כשנתן לה הבעל אע"ג דאין אוכל פירות כיון דאם מכרה אינו קיים לא מקרי חצרה דאדעת' שתמכור לא יהיב לה וא"ת ואע"ג דאינה יכולה למכור תקני לה לגט מידי דהוי אשכירות כדאיתא מעשר שני פ"ה ובב"ב דף ע"ו שוכר את מקומו ואומר ר"ת דגדול קנינו של שוכר מזה שאפי' מת בתוך הזמן המקום מושכר ליורשיו עד הזמן משא"כ באשה שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות כו' ובירושלמי לא משמע כפי' ר"ת וכו' ור"י אמר דאפי' תלוי הזכייה בפירות מ"מ פריך שפיר התם שלא היה נותן הבעל מקום הגט אלא משאיל ודוקא מתנה קנתה ואין הבעל וכו' ועוד אור"י דהא דאמר הכא אין הבעל אוכל פירות היינו דוקא שאינו אוכלם אבל נכסי מלוג הם אותן פירות וילקח בהם קרקע ובעל אוכל פירות מש"ה פריך שפיר עכ"ל:

[ו.] יבמות דף ל"ו אמר רבא הלכת' כוותיה דר"ל בהני תלת חדא הא דהחולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין (דחליצת מעוברת לא שמה חליצה) וחדא דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד וכו' דבריו קיימין ואם משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין בסוף בין באמצע משום מתנה דבריו קיימין ואמר ר"ל לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה ירשום. ואידך דתנן הכותב כל נכסיו לבנו וכו' ואתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן וכו' ר"ל אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף. כתבו תוס' וא"ת ולר"י דאפי' לא מת הבן בחיי האב נמי לא לקני דהוי כמו מה שאירש מאבא מכור לך כיון דאלים קנין הפירות כקנין הגוף וי"ל דלגבי הכא לא אלים קנין פירות לבטל לגמרי קנין הגוף דבן וכיון דלבסוף אתי' שדה לידו דבן חשיב מכר עכ"ל. ועוד כתבו תוס' דלר"י לא איצטריך תקנת אושא ור"י דאורליינש תירץ דאיצטריך היכא דכתב דיי ודברים וכו' עכ"ל. ותוספות כתובות דף נ' תירצו דאיצטריך כגון נותן מתנה לאשתו שאין הבעל אוכל פירות וכו':

[ז.] יבמות דף ס"ו מתני' עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה וכו' כתבו תוס' אפי' למ"ד קנין פירות כקנין הגוף לא חשיב בהכי קנין כספו כיון שאין הגוף שלו כמו שאין יוצאין בשן ועין לאיש אפי' אי כקנין הגוף דמי (כלומר ולכך איצטריך רבוי אחר לרבות קנינו שקנה קנין כדלקמן) וקצת יש להביא ראיה דבתרומה אזלינן בתר קנין הגוף דבכריתות (דף כ"ד) אמר גבי המפקיר עבדו דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה אף טל סי שאין לרב פירות אלא הגוף ואפי' למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי אתי' עכ"ל. ועיין שבת דף קל"ה ע"ב:

[פסק]:

[ח.] בפ"ד מבכורים כתב הרמב"ם המוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא שקנין הפירות אינו כקנין הגוף אבל מביא אדם מנכסי אשתו בכורים ואף על פי שאין לו גוף הקרקע שנאמר אשר נתן לך ולביתך אף על פי שמתה אשתו אחר שהפריש והוא בדרך מביא וקורא (מתה אצטריכא לי' סד"א לגזור משום דר"י בר"ח דאמר בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שיהיה לקוחה והבאה כאחד קמ"ל הכי איתא בש"ס שם). המוכר שדהו או שמכר אילנות וקרקען בזמן שהיובל נוהג מביא וקורא ביובל ראשון בלבד שעדיין לא סמכה דעתיה דמוכר שתחזור לו קרקע אבל אם חזר ומכרה ביובל שני מביא ואינו קורא שהרי סמכה דעתו שאין לו אלא פירות וקנין הפירות אינו כקנין הגוף. כתב כ"מ פירש רבינו בה דלא כפירש"י וכו'. ובפרק י"ב מזכי' פסק מכר הבן וכו' קנה לוקח שאין לאב אלא פירות וקנין פירות לאו וכו'. כתב לח"מ דקו' תוס' איך מצאנו ידינו קשה לדעת רבינו ושום א' מתירוצים לא שייך לדעתו דהוא פסק גבי בכורים נמי כר"ל וגם פסק פי"א דשמטה דאחין מחזירין זה לזה ביובל וי"ל לדעתו דכי היכי דאמרי' בב"ב בסברת ר"ל אף על גב דבעלמא לא כקנין הגוף הכא איצטריך משום דלגבי נפשי' אפי' במקום ברי' נפשו עדיף ליה כלומר וכיון דשייר לעצמו פירות שייר לעצמו גוף הכא נמי אמרי' דהך קושיא שהקשו בגמרא לאו קושיא היא דכל חד וחד אף על פי שלא נתן לחברו אלא פירות נתן לו ג"כ מהגוף מפני שגם חברו נותן לו כן ותרווייהו בעי למעבד הכי כדי שיהא כל אחד מביא וקורא וכו' ומשום הך מצוה אמרי' אנן סהדי דניחא להו בהכי והוצרך רבינו לומר כן לתרץ קושיא תוס' מרבא לרבא דהכא אמר קרא מסייע לר"ל והוא סבר לקוחות הן וכו' אלא ודאי דרבא מתרץ הקושי' באופן אחר ופליג על רב יוסף ופסק כרבא עכ"ל. וע' בבה"ז ערכין דף כ"ז. ומרכבת כתב והנכון לדעת כ"מ דמפרש לדרך רבינו אין חוזרין לבטל' שהחלוק' קיימת אלא שמחליפין של זה בזה דנמצא כל יובל יש לאח חלק חדש והוי לעולם יובל ראשון וכו' דזהו פי' דברי רב חסדא בגיטין (דף מ"ח) לדעת רבינו כמ"ש כ"מ והרי בכל יובל נוטל חלק אחיו ולא משכחת שיחזור ב' פעמים רצופין קרקע אחד והו"ל לעולם יובל ראשון וכו' ולדידן דקי"ל כר"ח דביובל הראשון מביא וקורא לק"מ הך דר' יוסף אף ביובל שני שתבע א' מהן החזרה והחזיר בע"כ אכתי לא סמכה דעתו שתחזור החלוק' שנית דמה שכפאו אחיו להחזיר החלוק' ביובל ראשון משום דניחא ליה חלק זה אבל שוב לא יחזור לתבעו ביובל שני ויחזיק בחלקו זה וכו' דדוקא במוכר קי"ל דלא מהני לצמיתות ועוברים בל"ת אבל אחין שחלקו אם נתרצו שניהם שיעמוד כ"א בשלו רשאין כו' ע"ש שהאריך למאד. ובפ"ג משלוחין פסק בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה. ובפ' י"ב מזכייה גבי אחריך לפלוני פסק כרשב"ג. ובפ"ה מעבדים כתב עבדי מלוג אינן יוצאין בראשי אברים לא אם הפיל הבעל שהרי אין לו בהם אלא פירות ולא אם הפילה אותן האשה מפני שאינן מיוחדין לה. וכתב כ"מ דפסק כר"א דעבדו המיוחד לו ועיין מש"ל הלכה ט"ז. ובפ"ב מרוצח פסק דשניהם אינן בדין יום וכו' זה לפי שאין כספו המיוחד לו וזה לפי שאינו תחתיו. ובפ"ב דשאלה כתב השואל מן האשה ונשאל לו בעלה אינה שאילה בבעלים שקנין הפירות לאו כקנין הגוף וכן פסק ש"ע ח"מ סי' שמ"ו. ובסי' רנ"ז לענין מכר הבן בחיי האב פסק נמי כרמב"ם דקנה לוקח משום דקנין פירות לאו וכו'. וכתב סמ"ע פי' שנאמר שלא תהי' בקנין של לוקח כלום שהרי הקנ' לו הבן דבר שלא בא לעולם קמ"ל דזה אינו דהרי הגוף השד' היה של הבן מיד בשעת נתינ' אף שנשארו הפירות להנותן אותן קנין פירות לאו וכו'. וכ"כ ש"ע לעיל סי' רי"א. וע' סי' רמ"ח לענין אחריך לפלוני:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה