אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ק (כלל קמא) קלוטה כמי שהונחה או לא

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ק (כלל קמא) קלוטה כמי שהונחה או לא

אות ק (כלל קמ) קים ליה בדרבה מיניה

[א.] שבת דף צ"ו מתני' הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר"ע מחייב וחכמים פוטרין וכו'. [גמ']. בעי רבה למטה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר אמרי' קלוטה כמי שהונחה (החפץ הואיל ונקלט באוירה של רה"ר כמי שהונחה בתוכו הוא ואע"ג דלא נח) ומר סבר לא אמרינן קלוטה וכו' או דלמא למעל' מעשרה פליגי דמר סבר ילפינן זורק ממושיט (שהי' בעבודת הלוים למעל' מעשרה מרה"י לר"ה וכו') ומר סבר לא ילפינן זורק ממושיט אבל למטה מעשרה ד"ה חייב מ"ט קלוטה כמי שהונחה אמר רב יוסף הא מילתא איבעי' לי' לרב חסדא ופשטה ניהלי' רב המנונ' מהא מרה"י לרה"י ועובר ברה"ר עצמה ר"ע מחייב וחכמים פוטרין מדקאמר בר"ה עצמה פשיט' למטה מעשרה פליגי ובמאי אילימא במעביר למטה מעשרה הוא דמחייב למעל' מעשרה לא מחייב והאמר ר' אלעזר המוציא ריי למעל' מעשרה חייב שכן משוי בני קהת אלא לאו בזורק ולמטה מעשרה הוא דמחייב למעל' לא מחייב ש"מ בקלוטה וכו' פליגי ש"מ ופליגא דר' אלעזר דאמר מחייב הי' ר"ע אפי' למעל' מי' והאי דקתני רה"ר עצמה להודיעך כחן דרבנן ופליגא דרב חלקי' בר טובי (הא דר"א) דאמר תוך שלשה ד"ה חייב (ואע"ג דלא נח מודי דכמונח דמי) למעל' מעשרה ד"ה פטור משלשה ועד עשרה באנו למחלוקת ר"ע ורבנן. תניא נמי הכי וכו'. ת"ר מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרין רב ושמואל דאמרי תרווייהו לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה דאמרי' ביתא כמאן דמליא דמי אבל שאינו מקורה לא וכו'. ובדף צ"ז ע"ב משמע דר' הוד' נמי סבר קלוט' כמי שהונחה. ותוס' דף פ' ד"ה והא כתבו דלר"י מיירי בנתגלגל ברה"ר ועדיף משאר קלוטה באויר (וע' תוס' פסחים דף פ"ה ע"ב ד"ה נגררין). וכתב רשב"א הכא משמע דלכ"ע ר"י ס"ל קלוטה כמי שהונחה ואילו בעירובין דף צ"ח תנן הי' קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו וכו' ר' יהוד' אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא כמלא חוט גוללו אצלו דאלמא דאפי' תוך ג' לר"י בעי הנחה ע"ג משהו וי"ל דל"ל לר"י אלא כשרוצ' שתנוח שם וא"נ היכא דאמר כ"מ שתרצה תנוח אבל התם שאינו רוצה שינוח שם הספר בהא ל"ל קלוטה וכו' ורמב"ן תירץ שר"י ל"ל קלוטה אלא היכא דראוי לנוח שם כגון זורק שנקלטה כולה באויר הרשות אבל במעביר א"נ בתלוי ועומד שאין סופו לנוח שם שדבר אחר גורם לו שלא ינוח כגון ההיא דעירובין דתלוי ועומד ואינו בעצמו קלוטה באויר ל"ל קלוטה וכו' עכ"ל. ובדף ק"י אמר רבא תוך ג' לרבנן (דפליגי אר"ע דל"ל קלוטה וכו') צריך הנחה ע"ג משהו ופליגא דרב חלקיה. ובדף פ' אמרי' הא דאמר רבא תוך ג' צריך הנחה ע"ג משהו בזורק אבל במעביר תוך שלשה לא צריך הנחה (דהא מנחה בידו דידו סמוכה לקרקע) ועיין שבת דף ד':

[ב.] גיטין דף ע"ט מתני'. הוא מלמעל' והיא מלמטה זרקו לה (לגט) כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף ה"ז מגורשת [גמ']. והא לא מנטר אר"י אמר שמואל כגון שהמחיצות התחתונות עודפות על העליונות א"ל כמאן כרבי דאמר קלוטה (בתוך האויר) כמי שהונחה דמי א"ל אפי' תימ' רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עלי' דרבי אלא לענין שבת אבל הכא משום אנטורי הוא והא קא מנטר (כתבו תוס' דס"ד דטעמא דרבי לא משום קרוי הוא וכו') ותוס' שבת דף ה' כתבו הא דקאמר כמאן כרבי לא סברה דרב ושמואל דאמרי לא מחייב רבי אלא במקורה (דכל הנזרק לתוכה הוי כמונח) ולדידהו (כלומר לרב ושמואל) צריך לשנוי התם משום אינטורי כדמשני אליבא דרבנן עכ"ל. ובב"ק דף ע' איתא מתני' גנב מכר בשבת חייב והתניא פטור אמר ר"פ באומר זרוק גנבתיך לחצרי ותקני לי גנבתיך כמאן כר"ע דאמר קלוטה כו' (נמצא חיוב שבת וחיוב מכירה באין כאחד שאויר חצר קנה ללוקח כיון דסופו לנוח כמונח דמי) דאי כרבנן כיון דמטי לחצר ביתו נה לענין שבת לא מחייב עד דמטי לארעא. באומר לא תקני לי גנבתיך עד שתנוח: [ג.] ב"מ דף י"ב בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי (זרק ארנקי והפקירו לכל הקודם וכו' כמונח דמי וקנאו בעל הבית הראשון) או לא (להכי בעי אויר שאין סופו לנוח דאלו אויר שהי' סופו לנוח בתוך הבית פשיטא לן דאפי' קדם איש אחר וקלטה מתוך האויר לא קנה ומשנכנס לאויר קנאו בעה"ב כדתנן גיטין דף ע"ט) א"ל ר"פ לרבא וכו' לאו היינו מתניתין ראה אותן רצין אחר המציאה ואמר ר' ירמיה והוא שרץ אחריהן ומגיען ובעי ר' ירמיה במתנה היאך וקבלה מיניה ר' אבא בר כהנא במתנה אע"פ שרץ אחריהן ואין מגיען (אלמא מתגלגלין ויוצאין הן ואין סופן לנוח וקאמר דקנה לי' שדהו) א"ל מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי:

[פסק]:

[ד.] בפרק י"ג משבת כתב הרמב"ם הזורק מר"הי לרה"י ורה"ר באמצע אף על פי שעבר החפץ באויר רה"ר פטור אבל אם עבר פחות מג' טפחים סמוך לארץ ונח ע"ג משהו אף על פי שנעקר ונתגלגל ויצא החפץ מרה"י לר"הי אחר הרי הוא כמו שנשאר עומד בר"הר לפיכך חייב. כתב ה"ה פסק כרבא ור"ח ורמב"ן פסקו כרב חלקי' וכתניא כוותי' עכ"ל. ועיין פ"ה מגירושין ופ"ג מגנבה גבי מכר בשבת כאוקמתא דר"פ. וע' ח"מ סי' ש"נ וסי' רמ"ג לענין בעיא דרבא דפסק ש"ע כרא"ש כיון דהיא בעי' דלא אפשטא הלכך במתנה יכול הנותן לחזור בו ולענין אם הפקיר וזכה בו אחר בעודו באויר מוציאין מידו ונותנין לבעה"ב הואיל ונסתלקו הבעלים בעה"ב מוחזק בה בספק תחלה. וע' בנמוק"י ב"מ שם דכתב גבי הפקר כל הקודם בו זכה. וע' ש"ך שם שכתב אהא דכתב המחבר ולא זכה בעה"ב גבי מתנה אם חזר הנותן משום דמוקמינן בחזקת מרא קמא וכו' תימא דהיינו דוקא לדעת הרא"ש וטור דלא מהני תפיסא בבעיא דלא אפשטא אבל המחבר שפסק כרמב"ם דבספקא דדינא מהני תפיסה כמ"ש סי' ר"ב ורמ"ח ושמ"ו ושאר דוכתי אם כן ה"ה הכא זכה בעה"ב וצ"ע. ובהגהות הט"ז תירץ דהא כתב נמוקי יוסף בב"מ שם דבמתנ' לעולם לא נפקא מרשות נותן עד דאתי לרשות מקבל וכו' ואם כן לא דמי לשאר ספקות שבתלמוד עכ"ל. וע' ב"מ דף ק"ב הא דבעי רבא אויר שאין סופו וכו' היינו דלא מפסיק מידי בין הדבר ההוא ובין הקרקע אבל אם מפסיק כלי לאו כמונח דמי ע"ש:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה