אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ע (כלל קלג) עוסק במצוה פטיר מן המצוה

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ע (כלל קלג) עוסק במצוה פטיר מן המצוה

אות ע (כלל קלב) עובר ירך אמו או לא

[א.] ברכות דף י"ו מתני' חתן פטור מק"ש לילה ראשונה ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה וכו'. [גמרא]. ת"ר בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנ' חייב מאי משמע (פרט לעוסק במצוה) אמר רב פפא כי דרך (בשבתך ובלכתך הוקשו לדרך) מה דרך רשות אף כל רשות מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה ואפ"ה אמר רחמנא ליקרי א"כ ליכתוב רחמנ' בשבת ובלכת מאי בשבתך וכו' בשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטור'. א"ה אפי' הכונס את האלמנ' נמי האי טרוד והאי לא טרוד אי משום טרדא אפי' טבעה ספינתו בים אלמה אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל המצות וכו' חוץ מתפילין וכו' התם טרדא דמצוה הכא טרדא דרשות:

[ב.] סוכה דף כ"ה מתני' שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. [גמ']. דת"ר בשבתך וכו' [כדלעיל] מאי משמע אמר רב הונא כי דרך. כתבו תוס' פי' בקונטרס אפי' בשעת חנייתן פטורין מן הסוכ' וכן משמע דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי הולכין ביום ובלילה אפי' דבר הרשות נמי פטורי כדקתני בבריית' וכו' ותימא אם יוכלו לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מפטר בכך משאר מצות. ובנדרים (דף ל"ג) גבי המודר הנאה דמחזיר לו אבדתו אע"פ דמהני לי' פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיח'. ואי כל זמן דאבדה בביתו מפטר מלמיתב ריפתא לעני א"כ שכיחא היא אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה וכו' וצ"ל דהכא נמי מיירי בהאי גונא דאי מטרדי בקיום מצות סוכה הוי מבטלי ממצות עכ"ל. וריטב"א כתב וא"ל דהא ודאי לא אמרו העוסק במצוה כו' אלא בשא"א לקיים שתיהן כי בעודו בסוכה או שמניח תפילין וכו' אין לפטור מכל המצות וכו' וכיון דלא מפטר אלא בעודו עוסק במצוה זו למה לי קרא פשיטא למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת. וי"ל דהא קמ"ל דאפי' בעי' להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין הרשות בידו דסד"א אפטורי מפטר מינה אבל אי בעי למשבק הא ולמעבד אידך הרשות בידו קמ"ל כיון דפטור מן האחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר הרשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של הרשות ועוד למדנו הכתוב דאע"ג דאיכ' עליה מצוה הקבועה לזמן ודאי כגון ק"ש ושחיטת פסח וקודם לכן באה לו מצוה אחרת שתבטלנו מן הקבועה אם יתחיל בה רשאי הוא להתחיל בזו שבא לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת ואינו חשוב פורק עצמו ממנה כשפורקה מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצו' עליו עד שיגיע זמנה וראשונ' קודמת עכ"ל. עוד כ' ובלכתך פרט לחתן פי' לאו כשעוסק בנשואין דהיינו עוסק במצו' וכו' אלא כי איצטריך קרא לחתן שהולך לעשות מצות נשואין או שחזר משום דהוא טרוד מחמת מצוה זו והגיע זמן קריאת שמע שפטרו משום טריד טרדא דמצוה ואי אפשר לו לקיים שתיהן יפה וכו' וכי תימא כיון דכתיב ובלכתך שנפטר בלכתו לדבר מצוה ממיל' שמעי' עוסק במצות ממש ולמה לי בשבתך י"ל דאלו לא כתב אלא בלכתך מוקמי' לי' כשהמצוה היא בהליכה עצמה שהוא עוסק במצוה ממש כגון ההולך להוצאת המת ולהכנסת כלה ועולה לרגל אבל הולך לדבר מצוה שאין הליכה גופה של מצוה לא מפטר מק"ש ושאר מצות אבל השתא דכתיב בשבתך לעוסק במצות אייתר ובלכתך לפטור הולך למצוה עכ"ל. ותוס' כתבו אע"ג דחתן נמי במצוה טריד אצטריך תרי קראי דהוי אמינא לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מצוה בידים או מהלך במצוה אבל חתן שיושב בטל ואינו עוסק אלא מחשב בבעילה לא פטר הכתוב קמ"ל כך פי' בקונטרס (עיין רש"י ברכות דף י"א) וסוגיא דשמעתין משמע דמבלכתך בדרך אמעט האי דבמצוה עסיק ובברכות הגרסא להפך בשבתך פרט לחתן וגירסא זו נרא' דהכי משמע קרא דבשבת דידך הוא דמחייבת ולא בשבת דמצוה שאתה יושב ומחשב בבעילת מצוה ובלכתך ממעט עוסק במצוה וכו' ומחתן לא הוי ידעי שאר עוסק במצוה דדלמא שאני חתן שאינו נקל לו כ"כ להסיר הטרדא מלבו אע"פ שבטרדא דרשות מבעי' לי' ליתיב' דעתי' עד כאן לשונו. ורבינו יונה בברכות כתב ומה שהוצרך למעט חתן מבלכתך ולא מיעט אותו מטעם עוסק במצוה משום דאי מהתם הוי אמינא שאינו פטור אלא בשעת מעש' בלבד לפיכך השמיענו שאפי' שלא בשעת מעש' אם הוא טריד טרדא דמצוה פטור עכ"ל. והעוסק במצוה וכו' מהכא נפק' (משבתך בביתך) מהתם נפק' דתני' ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' אותן אנשים מי היו. נושאי ארונו של יוסף היו דברי' ריה"ג ר"ע אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא ר' יצחק אומר וכו' אלא עוסקי במת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בע"פ וכו' (מכל מקום שמעי' מיני' דעוסק במצוה פטור מן המצוה שהרי נטמאו במיתתם שבעת ימים לפני פסח ואע"פ שטומאה זו עכבה על ידם אכילת פסחיהם אלמ' מצוה קלה הבאה לידו אינה צריך לדחותה מפני החמורה העתידה לבא) צריכ' דאי אשמעי' התם משום דלא מטי זמן חיובא דפסח (כשנטמאו עדיין לא הגיע זמן אכילת פסח) אבל הכא דמטי זמן ק"ש (דמטי זמן חיובא בתוך החופה והוא ראוי לכך אימא לחייב) אימא לא צריכא ואי אשמעי' הכא דליכא כרת אבל התם דאיכא כרת אימא לא צריכא. כתבו תוס' ואין להקשות מהא דדרשי' זבחים (דף ק') דהולך לשחוט את פסחו מטמא למת מצוה מולאחותו אפי' לאחר חצות דמת מצוה שאני והא דקאמר הכא למת מצוה נטמאו לא מת מצוה ממש אלא לקרובים כדפירש בקונטרס ולאחר חצות הוא דאינו מטמא כדקתני התם אמרת לא יטמא אבל קודם חצות יטמא כדאמרי' התם ביוסף הכהן שמתה אשתו וכו' אבל קשה לרבה דאמר התם אידי ואידי לאחר חצות כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששחטו וכו' אלמ' מטמא לקרובים אפי' היכ' דמטא זמן חיובא זמן הפסח מאחר שלא שחטו וזרקו עליו ואין לומ' דהיא גופא ילפינן מחתן דפטור מק"ש דדלמ' שאני ק"ש דלית בי' כרת וכו' עכ"ל: ת"ר חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורין מן התפלה (דבעי' כוונה) ומתפילין (דשכיחא שכרות) וחייבין בק"ש דכוונתה אינה אלא פסוק ראשון ויכולין לישב דעתן שעה קלה) משום ר' שינא אמרו חתן פטור (מק"ש) ושושבינין וכל בני החופה חייבין (ולית להו להנהו תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה) כתבו תוס' וקשה דאי לית להו א"כ יתחייב חתן בסוכה ומשמע דבחתן פוטר יותר מת"ק לכך נרא' דקסבר חתן אין יכול לכוין דעתו כלל אפי' בפסוק ראשון אבל שאר בני חופה יכולין לכוין ואק"ש לחודא קאי ובכולהו אחרינא מודי לת"ק עכ"ל. ורא"ש כ' הני תנאי אית להו העוסק במצוה פטור ממצוה אלא ת"ק מחייב להו בק"ש משום דבקל יכול לכוין פסוק ראשון וכו' ר' שילא לא קאמר דחייבין אלא בק"ש אבל בתפלה ותפילין מודה דפטורין ולא משום דעסיקי במצוה דלא מקרי עוסקין במצוה והא דפטורי מתפלה לפי שמתוך שמחתן א"א להם לכוין להתפלל משום דשכיח בחופה שמחה וקלות ראש עכ"ל. [ור"ן כתב דדעת הרי"ף הוא דלא כרש"י דא"כ הוי דלא כהלכת' ולא הי' לרי"ף להביאן עכ"ל. ועיין במאור שם] תניא אמר ר' חנני' בן עקבי' כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאתוי' מוכרי תכלת פטורין מק"ש ומן התפל' ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתור' (מאי דאיצטריך למחשב הני אגב דחשבינהו בבריית' קמיית' תוס') לקיים דברי ר' יוסי הגלילי שהי' אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה. ת"ר הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בליל' הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בליל' וחייבים ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה פטורין בין ביום וכו' (דכתיב בסכת תשבו כעין ישיבת ביתו כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו י"ט לא הצריכו הכתוב למנוע) הולכי לדבר מצוה פטורים בין ביום ובין בלילה (אף ע"פ שאין הולכין אלא ביום ומשום דטרודים ודואגים במחשבת המצוה ובתקונה פטורין מן המצוה) כי הא דרב חסדא ורב בר רב הונא כי הוו עיילו בשבת' דריגל' בי ריש גלותא הווי גני ארקתא דסור' אמרי אנן שלוחי מצוה אנן. כתב הג"א בשם ראבי"ה משום דכשנחים וישנים בליל' להנאתן יכולין למחר לעסוק טפי והוי בכלל עוסקי מצוה עכ"ל:

[ג.] ב"ק דף נ"ו שומר אבדה רב יוסף אמר כש"ש דמי בההיא הנאה דלא בעי למיתב ריפתא לעניים הוי כש"ש. כתבו תוס' משום דעוסק במצוה וכו' ודוק' בשעה שמתעסק לשוטחה לצורכה או משום עסק שצריך לאבדה אבל בשביל שאבדה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעני כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח סוכה (דף כ"ה) וכו' עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם. ועיין תוס' ב"מ דף כ"ט ד"ה דהוי. והג"א בשם א"ז בסוכה כתב דכל העוסק במצוה בידיו או ברגליו כגון משקה בהמת אבדה או מאכילה מפטר מלמיתב פרוטה לעני אע"ג דאפשר לקיים שניהם וכן לובש תפילין וכו' פטור בשעה שהוא לובש אבל אחר שהשקה או נתעטף בציצית וכו' חייב ואין זה קרוי עוסק במצות וכו' עכ"ל:

[פסק]:

[ד.] כתב הרמב"ם פ"ב מק"ש הי' עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהם ויקרא אם נשאר עת לקרות. כתב כ"מ בשם ה"ר מנוח ודוק' בדורות ראשונים שהיו עוסקין עם הצבור לש"ש מיהו ליכא ספקא דהשתא נמי אם עוסקים אפי' להצלת ממונם ואין מי שישתדל אלא הוא שאינו פוסק שהעוסק במצוה פטור וכו'. ובפ"ד כתב מי שהי' לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות ומק"ש לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מק"ש עד שיבא עליה לפי שאין דעתו פנוי' שמא לא ימצא לה בתולי' וכו' כ' כ"מ וסבר רבינו דה"ה שפטור מכל המצות. ובפ"ו מסוכה כתב שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בליל' וכתב ה"ה ויש מי שכתב דבעינן שאם ישבו בסכה יתבטל קצת מאותה מנוה. ואין נרא' כן מדברי הגאונים ולא מדברי רבינו שסתם וכתב שלוחי מצוה וכו' אלמא בכל גונא פטורין כל זמן שעוסקין במצוה עכ"ל. ובפרק י"ג מאבדה כתב שומר אבדה כשומר שכר הוא מפני שהוא עוסק במצוה ונפטר מכמה מצות עשה כל זמן שהוא עוסק בשמירתה וכו'. וכ"כ ש"ע ח"מ סי' רס"ז ורמ"א כתב די"א דהוי ש"ח. וכתב הש"ך ומהרש"ל מסיק דהוי ש"ח וראי' ממאי דקי"ל דשרי למודר להחזיר אבדה וממאי דאמרי' מכסין בעפר הנדחת משום דמצות לאו ליהנות נתנו וכן בשופר וכו' כתב הש"ך דאינה ראי' דטעמ' דמודר דפרוט' דר"י לח שכיח וכ' הרא"ש שם בנדרים (דף ל"ג) לא שכיח שיזדמן לו עני באותה שעה וכ"כ הר"ן וכיון דלא שכיח לא הוי בכלל איסור הנאה ומיהו כיון דאפשר דאתי ומתהני מיני' ש"ש הוא עלי' וכו' ומה שהביא מעיר הנדחת ומשופר ולולב של אשרה אי לאו דכתותי הוי מותר ואמאי הא נהנה פרוט' דרב יוסף בשעה שעוסק במצוה דלא בעי למיתב ריפתא לעני וכו' אשתמטתיה תוס' ס"פ שבועות הדיינין דכתבו שאני שומר אבדה ומשכון דכמה פעמים שיתעסק בה לשוטחה לצורכה יפטר מליתן לו אבל התם יכול לכוין ולתקוע ולטבול במקום שלא יבא עני שם באותה שעה. הלכך נקטינן דהוי ספקא דדינא אי הוי ש"ח או ש"ש עכ"ל הש"ך. וש"ע א"ח סי' ל"ח כתב חתן וכל בני החופה פטורין משום דשכיח שכרות וקלות ראש (לכך פטור מתפילין) כותבי תפילין וכו' פטורין מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת ק"ש ותפל' וכתב רמ"א ואם היו צריכין לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה אז פטורין מק"ש ותפלה ותפילין דכל העוסק במצוה וכו' אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן ועיין שם במ"א מה שכתב על זה. ובסי' ע' כ' ש"ע דבזמנינו דגם שאר בני אדם אינן מכוונין כראוי גם הכונס את הבתול' קורא ע"ש:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה