כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ע (כלל קלב) עובר ירך אמו או לא
[א.] תמורה דף י' אתמר בר פדא אמר אין קדושה חלה על עוברין (אם הקדיש עובר במעי בהמה אינו קדושה ליקרב וכו' ואם הפריש חטאת מעוברת לא הוי כב' חטאות לאחריות דעובר מכח אימי' הוא דקדוש ולא מכח עצמו והוי ולד חטאת ולמיתה אזלא) ור' יוחנן אמר קדושה חל על עוברין דאמר ר"י הקדיש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה בולדה (דכי אמרי' ולד חטאת למיתה היינו היכא דהפריש חטאתו ונתעברה וילדה והכי גמירי לה) ולבסוף הסוגי' מסיק דסבר ר"י עובר לאו ירך אמו ומפשט' דשמעת' משמע דבר פדא סבר ירך אמו ולקמן מסיק הש"ס דלא נחלקו אלא בתם במעי בעלת מום אבל בתם במעי תמימה ד"ה קדוש:
[ב.] תמורה דף י"ט מתני' המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאבו ויביא בדמיו עולה ר"א אומר הוא עצמו יקרב עולה ובגמר' אמרי' המפריש נקבה לפסח היא וולדה ירעו עד שיסתאבו ר"א אומר יקרב פסח ואוקמי' רבינ' במפריש בהמה מעוברת עסקינן ור"א כר' יוחנן דאם שיירו משוייר (המקדיש בהמה מעוברת ושייר עוברה לקדושה אחרת משויר אלמא תרי גופי נינהו והלכך כי לא שיירה נמי לאו גופא דאם הוא ולא מכחה דאם אתי ועלי' דידי' חיילה קדושת פסח) דעובר לא ירך אמו ואמו היא דלא קדשה קדושת הגוף אבל היא קדשה:
[ג.] תמורה דף כ"ה מתני' האומר ולדה של זה עולה והיא שלמים דבריו קיימין (שהרי קדושת הולד קדמה) היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד שלמים דברי ר"מ א"ר יוסי אם לכך נתכווין תחלה הואיל ואי אפשר לקרות ב' שמות כאחד דבריו קיימין ואם משאמר ה"ז שלמים נמלך ואמר ולדה עולה ה"ז ולד שלמים. [גמ']. אמר ר' יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה וכו' מ"ט קסבר ר"י אם שיירו משויר (אלמא לאו ירך אמו. כי לא משייר לי' נמי לאו ירך אמו ומחמת עצמו קדוש ולא מחמת אמו ולא הוי כולד חטאת) מתיב ר' אלעזר היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד שלמים ואי ס"ד שיירו משוי' ה"ז שלמים בעי מתנייא תני ה"ז שלמים. ואיתיבי האומר לשפחתו הרי את שפחה ולדך ב"ח אם היתה עוברה זכתה לו בשלמא אם שיירו אינו משויר עובר ירך אמו מש"ה זכתה לו והוי כמשחרר חצי עבד ומני ר"מ דאמר יצא לחרות גיטו וידו באין כאחד ואי אמרת שייר משויר עובר לאו ירך אמו אמאי זכתה לו (הוי כעבד המקבל גט שחרור לחברו מיד רבו שלו דלא מהני) אלא ש"מ שיירו אינו משויר תיובתא דרבי יוחנן תיובת'. כתבו תוס' על מתני' היא שלמים וכו' דמיד שאמר שלמים חל קדושת פיו נמי על העובר ואפי' למאן דאית לי' שיירו משויר מיהא אין יכול לשנות' לקדושה אחרת דמיד שהקדיש האם נתכוין נמי שתחול על פיו אותה קדושה על העובר עכ"ל ועיין קדושין דף ס"ט:
[ד.] תמורה דף ל' ע"ב מתני' כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ר' אליעזר אומר ולד טרפה לא יקרב אבל להדיוט ד"ה מותר דלאו מגופי' קא רבי. ותוס' כתבו ולא נהירא דבחולין מפרש בהדי' דאפי' להדיוט נמי אסור והא דפליגי לגבוה להודיעך כחן דרבנן עכ"ל. גמ']. אמר רב כל האסורין וכו' ולדותיהן מותרין ותני עלה ור"א אוסר אמר ר"ה בר חנינא אמר רב נחמן מחלוקת שעברו ולבסוף נרבעו דר"א סבר עובר ירך אמו (והוא עצמו נרבע) ורבנן סברי לאו ירך אמו אבל נרבעו ולבסוף עברו ד"ה מותרין רבא אמר מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עברו דר"א ס' זוז"ג אסור וכו' אבל עברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסור ורבא לטעמיה ולד הנרבעת אסור היא וולדה נרבעו וכו':
[ה.] סנהדרין דף פ' תניא פרה שהמיתה ואח"כ ילדה אם עד שלא נגמר דינה ילדה ולדה מותר אם משנגמר דינה ילדה ולדה אסור (דעובר ירך אמו וגם הוא נאסר בגמר דין אמו) ומסיק הש"ס דה"ק אם עד שלא נגמר דינה עברה ולדה מותר ואם עד שלא נגמר דינה עברה ומשנגמר דינה ילדה אסור עובר ירך אמו. כתבו תוס' משמע דכן הלכה דעובר ירך אמו. ותימא דבחולין (דף נ"ח) דלמ"ד טרפה אינה יולדת מוקי פלוגת' דר"א ור' יהושע בעובר ירך אמו וסובר ר' יהושע לאו ירך אמו וקי"ל דטרפה אינה יולדת וקי"ל כר"י דר"א שמותי ועוד אשכחן בביצה (דף ו') דאמר רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה בי"ט שהוא מותר וי"ל דבכל דוכתא קי"ל עובר ירך אמו בר מלענין טרפות שהוא תלוי בחיות והעובר יש לו חיות בפני עצמו ולא אמרי' עובר ירך אמו וכו' ע"ש שהאריך בראיות דקי"ל ירך אמו וכו' ור"ת מפרש בכל דוכתי קי"ל לאו ירך אמו כדמשמע חולין (דף ע"ה) השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי מותר וכדמשמע ביבמו' (דף ע"ח) וכו' והא דאמר רבא הכא ובתמורה ולד הנוגחת והנרבעת אסור לא פליגא והיינו טעמ' כיון דעד עכשיו היה חיות הולד תלוי באם הוי כאלו נגמר דין שניהם להריגה ולאו משום דהוי ירך אמו וכן הא דתנן ערכין (דף ז') האשה היוצאת ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופריך הש"ס פשיט' גופה הוא היינו נמי טעמ' כדפרישית ומיהו הא דפרה שנוגחת משתלם מולדה (ב"ק דף מ"ז) אמאי כי ליתא לפרה משתלם וכו' כיון דלאו ירך אמו אע"ג דהוא נמי אזיק למה ישלם חלקו וחלק הפרה אטו ב' שוורים תמין שהזיקו אם אבד אחד מהן מי הוי משלם אידך חלקו וחלק חברו עכ"ל. ובב"ק דף מ"ז אית' הכי אמר רבא פרה שהזיק' גובה מולד' מ"ט גופה הוא תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מ"ט פירשא בעלמ' היא. וכתבו תוס' שם מהא דאמר רבא ולד הנרבעת והנוגחת אסורה היא וולדה נגחו וכו' אין להוכיח דעובר ירך אמו דהתם היינו טעמ' שהולד עצמו נהנה מרביעה והיא וולדה נגחו אך משמעתין יש להוכיח דירך אמו דאם לאו ירך אמו למה משתלם מולד חלקו חלק פרה וכו' ומסיק נמי דהלכה ירך אמו בר מטרפות ואע"ג דבתמורה (דף ל') אמרי' דרבנן סברי לאו ירך אמו אין הלכה כן אלא כדאמר רבא אמר ר"נ התם דפליגי בזוז"ג וכו' וכ"כ תוס' חולין דף נ"ח דבעלמא ירך אמו חוץ מטרפות וכ"כ הר"ן בחולין דף נ"ח דודאי עובר ירך אמו מיהו בטרפ' בלחוד ס"ל לר' יהושע דלאו ירך אמו דזיל בתר טעמ' טרפה משום מאי קא מתסרא משום שאינה חי' וכו' וכיון שכן עובר זה שהוא עתיד לחיות אע"פ שהוא כורך אמו אין לנו לדונו כטרפה וכו' מיהו איכא למידק דבתמורה משמע דאפי' במידי דלאו טרפ' לאו ירך אמו דאמר ר"י הפריש חטאת מעוברת וכו' ומפרשי' בגמר' משום דלאו ירך אמו ושיירו משויר ואע"ג דמסקינן תיובת' דר"י כבר כתב ר"ת שאין לחוש בכך משום דאמרי' בתר הכי שיירו משויר תנאי ואע"ג דדחינן לה מ"מ ר"י מצי למימר אנא דאמרי כי הני תנאי לפיכך כ' ר"ת דקי"ל עובר לאו ירך אמו וההיא דהפרה משום שעובר סייע בנזק וההיא דגיטין דאם היתה עוברה זכתה לו אע"ג דלאו ירך אמו נהי שאינה מקבלת גט לחברתה מקבלת גט לעוברה דכיון דשייך בה ידה כידו [ותימ' שאם כפי דבריו היכי פרכינן מיניה בתמורה לר"י וכו' התם שאני כמ"ש הר"ן ובפ"ב דגיטין מוקמינן להך בריית' כרבי וכו' ולפי דברי הר"ן אפילו לרבנן דרבי דס"ל המשחרר חצי עבדו לא קני נמי אתי'. שער המלך פ"ב מגנבה] וההיא דערכין (דף ז') לאו משום ירך אמו אלא כיון שהיא מחויבת מיתה אין מענין דינה ולולד אין חוששין כיון שלא יצא לאויר העולם תדע שאלו נגער דינה וילדה אין הורגין את הולד משום דלאו ירך אמו ולא עליו נגמר הדין עכ"ל הר"י. ונמוקי יוסף ב"ק פ' הפרה כ' קי"ל ירך אמו בכל דוכת' לבר מטרפות:
[ו.] יבמות דף ע"ח אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי אלמ' קסבר בתר דידי' שדינן לי' מתיב ר' יוסף רבי טרפון אומר יכולין ממזרי' ליטהר כיצד ממזר נושא שפחה הולד עבד שחררו נמצא בן חורין אלמא בתר דידה שדינן שאני התם דאמר קרא האשה וילדיה תהי' לאדוניה (גזרת הכתוב דולד שפחה כשפחה). מתיב רבא אמר ר' יהודה גר מצרי הי' לי חבר מתלמידי ר"ע ואמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניי' כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל ואי ס"ד בתר דידי' אפי' ראשונה נמי הא אמר ר"י לתנא תני ראשונה. כי אתי רב דימי א"ר יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני אלמ' בתר אימי' שדינן. א"ל אביי אלא הא דאמר ר"י הפריש חטאת מעוברת וכו' רצה מתכפר בולדה אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא הוי לי' כמפריש ב' חטאות לאחריות ואמר ר' אושעיא הפריש ב' חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשנייה תרעה אלא אי אמרת עובר ירך אמו הוי לי' ולד חטאת ולמיתה אזל' אשתיק אמר לי' דלמא שאני התם דכתיב אשר יולדו הכתוב תלא' בלידה (הלך אחר האם) א"ל קרקפנ' (אדם חשוב) חזיתי' לרישך ביני עמודי [פי' רבה דמצינו בכתובו' (דף קי"א) שהלך ללמוד לפני ר' יוחנן. תוס'] כי אמר ר' יוחנן להא שמעת' טעמ' דכתיב אשר יולדו הא בעלמ' בתר אבוה שדינן לי' [דעובר לאו ירך אמו והא דמשמע גיטין (דף כ"ג) דס"ל לר"י ירך אמו התם אליבי' דרבי איירי תוס'] אלא הא דאמר רבא מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה (דסלקא לי' טבילה דאמי') [אע"ג דרב' אית לי' ירך אמו רוצה ליישב דבריו דהכ' גם אליבי' דר"י תוס'] אמאי א"צ טבילה וכ"ת משום דר' יצחק דבר תורה רובו שאין מקפיד עליו אינו חוצץ והא אמר רב כהנא ל"ש אלא רובו אבל כולו חוצץ שאני עובר דהיינו רבותא (ולא חציצה היא) ורא"ש פסק כרב דימי אר"י ע"ש:
[ז.] גיטין דף כ"ג ע"ב אר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאין בתורת גיטין וכו' ואע"פ ששנינו הרי את שפחה וולדך ב"ח היתה עוברה זכתה לו. מאי אם היתה וכו' כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר ר' יוחנן תרתי אמר נראין דברים שעבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חברו ולא מיד רבו שלו אם לחשך אדם לומר זו הלכה שנוי' אם היתה עוברה זכתה לו (אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבה) אמור לו שני גדולי הדור פירשו את הדבר ר"ז ורב שמואל בר יצחק חד אמר הא מני רבי היא היא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה העבד אותו חצי) וחד אמר מ"ט דרבי בהא קסבר עובר ירך אמו (וה"ל כחצי גופה) ונעשה כמו שהקנה לה אחד מאבריה. כתבו תוס' תימא האיך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כיון דידה כיד רבה שלא שחרר אלא העובר ואפי' שחרר אותה חוץ מידה לא הוי לה לזכות לו דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיט' וידה באים כאחד עכ"ל. ורמב"ן בחדושיו כתב אע"פ שאינה יוצאה מרשו' האדון וקי"ל דעבד קונה עצמו בשטר ע"י עצמו משום דגיטו וידו באים כאחד. דא"ר המשחרר חצי עבדו קנה גיטו וחציו נמי באין כאחד והכא כמי שהקנה וכו' פי' וגיטא ואותו אבר באין כאחד עכ"ל:
[ח.] ב"ק דף ע"ח ע"ב בעי ר' ירמיה מכרה חוץ מל' יום חוץ ממלאכתה חוץ מעובר (לענין תשלומי ד' וה' מי הוי שיור ופטור) אליבי' דמ"ד עובר ירך אמו לא תבעי לך דהא שייר בה כי תבעי לך למ"ד לאו ירך אמו [פלוגתא בתמורה דף י'] אמרי' כיון דמחובר בה הוי שיור או דלמא כיון דלמפרש קאי לא הוי שיור איכא דאמרי כיון דלאו ירך אמו לא הוי שיור או דלמא כיון דצריך לאשתרוי' בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי תיקו:
[פסק]:
[ט.] בפ"ד מפסולי המוקדשים כ' הרמב"ם הפריש חטאת מעוברת וילדה הרי היא כשתי חטאות שנתפרשו לאחריות. כתב לח"מ קשה הא רבי יוחנן אתותב מברייתא דהאומר לשפחתו וי"ל משום דבתר הכי אמרו אם שיירו משוייר תנאי היא ורבנן סברי משויר ורבי יוסי סבר אינו משויר ורבינו פסק כרבנן והשתא ליכא תיובתא מבריית' דאתיא כרבי יוסי ואע"ג דבדרך דחיי' אתמר וכו' ועי"ל דרבינו פוסק אם שיירו אינו משויר מ"מ פסק כרבי יוחנן מטעם דמתכפר בשבח הקדש כמו דאמרי' התם דלמא טעמא דר' יוחנן דמתכפר בשבח הקדש וכו' ורבינו סובר דאין ה"נ דאית ליה הכי אלא מאי דאתותב ר"י ולא אהדר הוא בטעמא ולא בדינא דדינא קושטא הוא משום דמתכפר אלא בטעמא שהיה אומר שיירו משויר בהא אתותב עכ"ל. בפ"ג מאיסורי מזבח כ' כל האיסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין חוץ מולד הנרבעת ונעבדה ומוקצ' ושהמיתה את האדם שולדן אסורים למזבח כמותן בד"א כשנעבדה בה עברה או שהמיתה כשהיתה מעוברת שהרי הולד מצוי עמה בעת שנפסלה והיה כאבר מאבריה אבל אם נתעבר' אחר שנעבד' בה עברה וכו' הרי ולדה כשר אפי' נרבעה בשהיא מקודשת ואח"כ נתעברה ואצ"ל אם נרבעה כשהיא חולין ואח"כ הקדישה ונתעברה שולדה מותר וכן אפרוח ביצת טרפה מותר למזבח ובפט"ו ממעה"ק כתב המקדיש עובר במעי בעלת מום וכיוצא ה"ז קדוש. וכתב כ"מ פסק כר' יוחנן עכ"ל. וכ' שער המלך קשה כיון דרמב"ם פוסק עובר ירך אמו כדמוכח בכמה דוכתי למה פסק הכא כרבי יוחנן דהא אמרי' בתמורה (דף י"א) דלכך ר' יוחנן סבר דקדוש משום דס"ל לאו ירך אמו ויש ליישב כיון דטעמא דב"מ משום דמאיס לגבוה ומשום הקריבהו איכא למימר דאע"ג דעובר ירך אמו מ"מ כיון שהיא גופה אינה קריבה ע"ג המזבח ליכא ביה משום מאיסותא שהרי הולד תם הוא והרי זה דומה קצת לההיא דולד הנולד מן הטרפה דאע"ג דירך אמו כיון דטרפה משום חיות הוא דאסר רחמנ' והרי זה יש לו חיות בפני עצמו מש"ה שרי עכ"ל שער המלך פ"ב הל' י"ב מגנבה. ובפ"ז מעבדים כתב המשחרר חצי עבדו בשטר לא קנה העבד חציו והרי הוא עבד כשהי' אבל אם שחרר בכסף כגון שלקח חצי דמיו ע"מ לשחררו חציו קנה נמצא חציו עבד וחציו ב"ח הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמי ששחרר חציו. כ' כ"מ ברייתא קדושין דף כ"ג) וכתב' הרי"ף פרק השולח האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כמותה דברי ר' יוסי הגלילי וחכ"א דבריו קיימים ופסק כחכמים ומ"ש הרי את שפחה וולדך ב"ח וכו' מוקי לה בתמורה כר"מ דהמשחרר חצי עבדו קנה ואנן קי"ל כרבנן דפליגי עליה דלא קנה עכ"ל. כתב הראב"ד קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר עובר ירך אמו א"כ רישא אמאי דבריו קיימין אלא רישא דבריו קיימין דעובר לאו ירך אמו וסיפא לא אמר כלום או משום דאינו בא לעולם או משום דאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו וכו'. כתב כ"מ דבריו אינם השגה אלא פירוש וטעם עכ"ל. כתב לח"מ דברי רבינו תמוהין דנראה שפוסק דעובר ירך אמו ומפני כן כתב שהוא כמי שמשחרר חציו דאז לא הולד חלוק ממנה והיה לו להיות ב"ח וכיון שכן למה כתב ברישא דבריו קיימין כיון דהיא וולדה גוף אחד כמי שמשחרר חציו ואינו כלום וכו' וזה קושית הראב"ד וכו' אך על הטעם הראשון שכ' הרמב"ם יש לתמוה דא"כ למה לא הקשה בגמ' שם ג"כ מהאי טעמא דאי אמרת עובר לאו ירך אמו א"כ אמאי זכתה לו הא דבר שלבל"ע הוא ור' יוחנן ס"ל המזכה לעובר לא קנה א"כ אמאי לא פריך גמרא איך אפשר לומר דעובר לאו ירך אמו א"כ אמאי זכתה לו ועוד לדעת הר"א דפסק לאו ירך אמו הא אתותב ר"י שם מיהו לזה י"ל כמו שכתבתי בפרק ד' מפסהמ"ק לדעת רבינו אבל מכאן נראה דא"א לומר כן בדעת רבינו דהוא סובר כאן דעובר ירך אמו. ומ"מ הוא נכון לדעת הר"א ועל קושיא ראשונה לדעת ר"א י"ל דלפי האמת דההיא ברייתא סברה ירך אמו ור"י סובר לאו וכו' והמקשה לא חש להקשות דבלא"ה איתותב מההיא דנראין וכו' אבל דברי רבינו מתמיהין ויש לתרץ בדוחק אע"ג דעובר ירך אמו מ"מ האם הוא עיקרית כשאמר הרי את ב"ח וכו' לא הוי כמשחרר חציו דאין האם חצי בערך הולד והוי כמשחרר כולה דאם הי' משחרר הולד כמו בסיפא הוי כמשחרר חציו דהולד טפל לגבי אם וכו' ויש סעד לזה לחלק בין שחרור האם לשחרור הולד משום דאמרו שם גבי פלוגתא דר' יוסי ורבנן לפי מה דס"ד דאית לי' לר' יוסי הרי את ב"ח וולדך עבד דהולד ב"ח דעובר ירך אמו וקשיא אפי' נימא ירך אמו אמאי הולד ב"ח הא לעיל גבי את שפחה וולדך ב"ח אמרי' דאי ירך אמו ניחא דולד ב"ח והיא שפחה והכא דהוי איפכא נימא הכי דולד עבד והיא ב"ח בשלמא היא בת חורין כמשחרר חצי' אבל העובר אינו ראוי שיהי' גם כן ב"ח דאע"ג דאית ליה המשחרר חצי עבד קנה מ"מ הרי לא שחרר לעובר אלא ודאי שיש לחלק בין היא לולדה שהיא עיקר כיון ששחרר לה ולדה כמוה אע"ג דאמר העובר יהי' עבד אבל כששחרר הולד לא נאמר דהיא תלך בתר הולד וכו' ומדאמרי' האי סברא לר' יוסי נאמר לרבנן סברא דדמי להא לפ"ז ה"מ גמרא לומר דכ"ע שיירו אינו משויר ואפי' רבנן אית להו ירך אמו ומה שאמר כ"ע משויר משום דלית' כולהו תנאי כר' יוחנן זה נראה בדעת רבינו ודוחק עכ"ל. ועיין במרכבת שכ' דרמב"ם סובר ירך אמו ולענין אם שיירו משויר אע"ג דירך אם מ"מ אם שייר בפירוש אינו כאבר ממנה. הלכך אע"ג דבתחלת הקדש מהני שיור באומר היא שלמים ולדה חולין או להפך היינו דיכולת בידו לשייר מתחלה אבל הכא שכבר היא שפחה וולדה כמותה דירך אמו אם אמר הרי את שפחה כמקדם וולד ב"ח הוי כמשחרר חציו ולא מהני דפשטא צד עבדות בכולה דהא קי"ל המקדיש אבר שהנשמה תלוי בה פשטה קדוש' בכולה משא"כ כשאומר את ב"ח וולדך עבד דבריו קיימין דאין צד עבדות שנשאר בולד מתפשט באם דהולד לגבי אם הוי כאומר ידיו ורגלה של זו עולה דלא פשטא בכולה מש"ה לא נקרא משחרר חציה וכדמות סברא זו כתב לח"מ וכו' ע"ש שהאריך ובפ"ט מנזקי ממון כתב הרמב"ם בהמה מעוברת שהזיקה גובה ח"נ ממנה ומולדה מפני שהיא כגופה וכו'. וע' פ"ב מנזקי ממון הלכה י"ב נראה דסובר רמב"ם דעובר ירך אמו מדהביא שמכרה חוץ ממלאכתה וכו' אין מוציאין ממנה ושביק חוץ מעוברה מכלל דס"ל ירך אמו לכן השמיטה וכו' ומהרש"ל כתב שדעת רבינו לפסוק לאו ירך אמו מפ"ד מפסהמ"ק ואינו ראי' כמ"ש לח"מ שם ועצמות יוסף ותי"ט בפ"א מפרה כ' על הא שכ' הרמב"ם בפ"א הל' ז' מפרה עלה עליה זכר פסולה ואצ"ל מעוברת ותמה מרן לשון אצ"ל אינו נח לי כיון דמעובר' לא מפסלה אלא משום עלה עליה זכר לא שייך למתני ואצ"ל דהיא היא] שדעת רבינו כדעת הרע"ב שכתב שם דתרווייהו (ר"א ורבנן) ס"ל דעלה עליה זכר כשרה ור"א דמכשיר סבר עובר ירך אמו ורבנן דפסלי סברי לאו ירך אמו ונפסלת מחמת מלאכה והיינו ואצ"ל מעוברת עכ"ל. ולפי מה שהוכחתי דרבינו סובר ירך אמו תירוץ זה אינו עכ"ל שער המלך פ"ב מגנבה) ובפרק י"ב מאיסורי ביאה כתב מצרי שני שנשא מצרית ראשונ' או מצרי ראשון שנשא מצרית שניי' הולד שני שנא' בנים אשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה. כ' ה"ה פסק רבינו כלישנא בתרא דרב דימי וסובר רבינו דכי שדינן בתר אימי' היינו דוקא כי הוי לחומרא אבל במצרי ראשון שנשא שניי' שדינן בתר האב להחמיר והלך אחר הפחות שבשניהם ואי לאו הכי רב דימי הוי משמע לן כחא דהיתרא דעדיף טפי והיה אומר מצרי ראשון שנשא שניי' הולד שלישי ומ"ש שם טעמא דר"ד הכ' תלאן בלידה ה"ט כיון דכתיב אשר יולדו וא"א ללידה בלא אב ואם אלמא בעינן שיהיה ג' לאב ואם וכו' אבל רש"י פי' תלאן בלידה אחר האם וכן נראה מרמב"ן דאליבי' דר"ד ראשון שנשא שנייה בנה ג' שהכל הולך אחר האם עכ"ל. וע' בעצמות יוסף שהקשה אי ס"ל לרבינו ירך אמו אמאי הוצרך להביא קרא דאשר יולדו וכו'. וע' שער המלך פ"ב מגנבה מה שתירץ ובפי"ג מא"ב כתב מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה: ובפי"ב משחיטה כתב מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו ואם יצא עובר חי אחר שחיטה והפריס ע"ג קרקע אין שוחטין אותו ביום א' ואם שחט אינו לוקה וכו'. וש"ע י"ד סי' רס"ז סעיף ס"א כתב הכותב לשפחתו מעוברת הרי את ב"ח וולדך עבד דבריו קיימין את שפחה וולדך ב"ח לא אמר כלום. כתב הש"ך וסיפא היינו טעמא משום דאמרי' עובר ירך אמו והוי העובר כמו חציה דאין שפחה בטלה לגבי עובר ורישא לא הוי כמו חצי דהעובר בטל לגבי אמו דעובר נגרר אחר אמו ואין האם נגררת אחר העובר עכ"ל. וט"ז כ' דברישא אנו מפרשים דבריו על צד היותר מסתבר דהיינו דה"ק את ב"ח כשתלד הולד דודאי כל שהולד בתוכה והוא עבד אין האם ב"ח אלא אח"כ קאמר והוי כאומר הרי את ב"ח לאחר זמן פלוני ומהיום מתחיל השחרו' לאותה שעה שיהי' הולד נולד ולא יהי' אז ירך אמו ע"כ דבריו קיימין אבל בסיפא אא"ל שהולד יהי' ב"ח כשיהי' נולד דהא קי"ל המזכה לעובר לא קנה אפי' לכשתלד אלא ע"כ לומר שמזכה לעובר מעכשיו על ידי אמו ומהני לולד אגב האם כיון דגופא הוא א"כ הוא משחרר חצי עבדו ובפרישה מחלק דולד בטל אגב אמו וכו' ולי נראה דאין לחלק עכ"ל. וש"ע אה"ע סי' ד' כתב מצרי ראשון שנשא שנייה י"א הולד שלישי (טור) ולרמב"ם הולד שני. ובש"ע י"ד סי' ט"ז כתב מותר לשחוט מעוברת עובר ירך אמו. ובח"מ סי' שצ"ט כ' פרה מעוברת שהזיקה גובה ח"נ ממנה ומולדה מפני שהיא כגופה וכו':