אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ע (כלל קלא) עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ע (כלל קלא) עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

אות ע (כלל קל) עדות שאי אתה יכול להזימה אי מהני או לא

[א.] מכות דף ה' מתני' ע"פ שנים עדים או שלשה עדים וכו' מקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה מנין אפי' מאה ת"ל עדים אמר ר' יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונו' תתקיים העדו' בשאר רבי אומר אד"מ וכו' ואימתי בזמן שהתרו בהם אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו בא' שהרג את הנפש כתבו תוס' פירש בקונט' בד"א בד"נ דכתיב והצילו העדה וקשה דבד"מ נמי כתיב ע"פ ב' או ג' וכו' לכך פי' ר"י דבד"נ שייך שפיר למילף דעדותן בטלה משום דבשנים בטלין לגמרי כי נמצא קרוב וכו' הלכך בשלשה נמי בטלי' לגמרי אבל בד"מ דבשנים כי נמצא א' קרוב אין השני בטל לגמרי דחייב לו שבוע' לכך נמי אחד מהם קרוב וכולי תתקיים העדות בשאר עדים עכ"ל. [גמ']. אמר רבא והוא שהעידו כולן בתוך כ"ד (התם מאה כשנים אבל אם לאחר זמן העידו וכו' הרי הם כשתי כתות לכל דבר) ומסיק הש"ס כל חד וחד בתכ"ד של חברו. כתבו תוס' וק' דהא משמע בסמוך דלענין דין קרוב או פסול אינו תלוי בהעדאה בתכ"ד אלא בראיית מעשה גמרה עדותן אף כי העידו אחר כ"ד דקאמר הרוג יציל לכך נראה דלא קאי רק אדין עדים זוממין דקאמר עד שיזומו כולן ובהא קאמר דוקא כי העירו כולן בתכ"ד אבל העידו מקצתן בתכ"ד ומקצתן לאחר כ"ד א"כ הוי ב' כיתו' ולא בעינן עד שיזומו כולן אבל לענין נמצא א' קרוב וכו' אף אם נמצא מהני שהעידו לאחר כ"ד עדותן בטל' וכו' משום דחשיב כחד עדות אף כשהעיד לאחר כ"ד משום שהם אומרים אמת וא"כ עדותן התחיל' מראיי' שלהם וראיי' שלהם היתה בב"א עם העדים אבל בעדים זוממין שאינן אומרים אמת א"כ לא בא עדותן אלא כשיעידו בב"ד וכיון דלא העידו בב"א רק לאחר כ"ד לא חשיב כחד עדות עכ"ל. א"ל ר"פ לאביי אלא מעתה הרוג יציל (לר' יוסי דאמר אף בלא התרו בו שלא נתכוין להעיד הוא מציל את הנדון מפני קורבה הרוג נמי יציל שהרי גם הוא ראה והוא קרוב אצל עצמו) כשהרגו מאחוריו נרבע יציל כשרבעו מאחוריו הורג ורובע יצילו אשתיק כי אתא לקמי' דרבא א"ל יקום דבר במקיימי הדבר הכתוב מדבר (ולא בעושי הדבר). מה יעשו שני אחין וכו' היכי אמרינן להו. (לקרוב ופסול למבדקינהו אם מתחלה לעדות נתכונו) קאי אד"מ בשלמ' אד"נ לא קשיא דנחזי אנן אם התרו בו הקרוב אם לאו. תוס') אמר רבא הכי אמרי' למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתו נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה אי אמרי למחזי אתו מה יעשו שני אחין וכו'. כתבו תוס' קשה דא"כ לא יהרג אדם מעולם דהקרובים יבואו ויאמרו לאסהודי אתינן ופי' ר' חיים כהן דאמרי' לעדים כשרים לאסהודי עם הפסולים אתיתו או למחזי אתיתו בלא הפסולין ואי אמרי הכשרים למחזי אתינן בלא הפסולים אז לא הוי עדותן בטלה וכו' ומ"מ תימא קצת האיך יהיו גם הכשרים נאמנים לומר לאסהודי אתינן כדי לבטל העדו' הו"ל כחוזר ומגיד כיון שכבר העידו וי"ל דסברא דכיון דבאין לב"ד עם הכשרים עכשיו נראין הדברים שמתחלה כולהו לאסהודי אתו דהוכיח סופו על תחלתו עכ"ל. אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר' יוסי ור"נ אמר הל' כרבי. כתבו תוס' קשה האיך מצינו ידינו ורגלנו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל והאי דומיא דד"נ דשרינן א"א שיש בה מיתת ב"ד וגם לרבי נמי קשה דפעמים יתכוין א' מן הקרובים להעיד לכן נראה דגם לר' יוסי לא אמרו דעדותן בטלה אלא דוקא באותן שמעידין בפני ב"ד אבל בשביל ראייה לחודא לא והא דפריך הרוג יציל והא אינו הולך להעיד בב"ד אור"י דודאי מתחלה הי' סבור הש"ס לר' יוסי כי נמי אינן באין להעיד בב"ד עדותן בטלה ומשני במקיימי דבר כלומר כשבאין לקיים הדבר בב"ד אמר ר' יוסי דעדותן בטלה. לפ"ז לא קשה קושי' תוס' לעיל על רש"י שפי' אליבא דרבא דבנמצא קרוב או פסול ולא העידו תכ"ד. דעדותן קיימת ע"ש] וא"ת א"כ מאי קאמר מה יעשו ב' אחין והלא אין שום חששא אם לא יבאו להעיד בב"ד וי"ל משום דפעמים שלא ידע זה בזה ויעיד האחד אע"פ שכבר העיד אחיו בב"ד ואפי' אירע לאחר כ"ד מ"מ עדותן בטלה וכו' עכ"ל וכ"כ הרא"ש. ועוד כתבו תוס' על הא דפריך לעיל נרבע יציל מפני שהוא שונא של רובעו בעל אונסו ולא נראה דהא מוכח בפ"ק דסנהדרין (דף ט') דנרבע לאונסו כשר לעדו' ויש ליישב דמנרבע לרצונו פריך דבהכי איירי קרא דכתיב ומתו גם שניהם דהיינו ברצון וכו' מפני שהוא קרוב לעצמו וקשה דבסנהדרי' אמרי' פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להרגו וי"ל דה"מ כי ליכא סהדותא מעלמא דרבעו לרצונו אלא הוא עצמו ואחר ולכך פלגינן דבורי' דלגבי דידי' לא מהימנינן לי' דקרוב הוא אצל עצמו אבל הכא דאיכא עדים שנרבע לרצונו ומעדותן נקרא רשע ופסול לעדות ואין אנו צריכין לעדותו כלל ועוד אמר הר' יוסף דפריך הכי נרבע שהוא קרוב לרובע יציל וכן הרוג שהוא קרוב להורג יציל עכ"ל. (כתב הרא"ש בשם הרי"ף בתשובה שנים החתומים על השטר ונמצא אחד מהם קרוב והשני רחוק וזכור העדות ושניהם באו להעיד אלא שלא היה יודע בקורבתו והכשיר עדותו של שני וחייבו שבועה על פיו וכו' ונאמן לומר שלא ידע בקורבתו כשם שנאמן לומר למחזי אתינא. והביא רמב"ן ראיה לדבריו מתוספת' דתני' ר' אומר אף בד"מ והוא לא ידע שיש להם קרוב וכו' תתקיים העדות בשאר וה"פ בד"נ כשר בשלא התרו דלמחזי אתו ואף בד"מ דליכ' התראה אם לא ידע העד השני שיש למלוה כאן קרוב תתקיים העדות בשאר וגמרי' מיניה מה שאנו פוסלין בנמצא קרוב וכו' היינו טעמ' דנטפלו לפסולין הלכך הם שוגגין ולא נצטרפו לדעת הכשרים בהכשרן ונחלקה מהן עדותן וכו' ולא מסתבר כלל כיון שהעיד הפסול בב"ד נתבטל גם עדות הכשרים וכו' וה"פ דתוספת' והוא לא ידע המלוה שיש לו או ללוה שם קרוב וכו' כי לא הזמינם לעדים אלא הם מעצמם באו לראות וכו'. וכן משמע מתוך לשון הלכות גדולות שכתב קאמרי רבנן דשטר דחתימי עליה סהדי ואשתכח חד מינייהו קרוב וכו' נהי דממונא לא מפקינן מיניה אבל שבועה משבעינן לי' אפומיה דהאי עד כשר והא לא מפסל עד כשר בצרופו של עד פסול דאמר רווח' שבי למאן דקשיש מיני' ואתא פסול וחתם ומשמע דדוק' לא נפסל הכשר במה שנמצא חתום עם פסול אבל אם העידו ביחד נתבטלה גם עדות הכשר ויראה שאם הזמין מלוה עדים כשרים ועמדו שם קרובים או פסולים אפי' כוונו להעיד ובאו והעידו בב"ד לא נתבטלה עדות הכשרים דכיון דייחד עדיו לאו כל כמיניה להפסיד לזה ממונו והא דקאמר הש"ס למחזי וכו' היינו דבר הנעשה בפני רוב עם בלא הזמנת עדים ובאו כולם להעיד אבל המזמין והוציא את כל אחרים מעדות לאו כל כמינייהו לבטל העדים וכו' וחזינן לגאון דאמר ה"מ בעדות בע"פ אבל בשטר שיש בו ג' עדים ושנים מהם קרובים זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי כמאן דאמר לאסהודי אתינן לא מבטלינן לשטרו מספק אלא תתקיים העדות בשאר דאמר דלמ' רווחא שבק למאן דקשיש מיניה וכו'. ובירושלמי אית' כתב נכסיו לשני בני אדם ועדים קרובים לזה וכשרים לזה ר' יוחנן אמר פסול ר"ל אמר כשר אמר ר"א מתני' מסייע לר"י מה שנים נמצא אחד מהם וכו' והיכ' דליכ' בשטרא אלא תרי וחד מינייהו קרוב וכו' אפי' מסרי באפי סהדי אחרינ' כשרים לא מהני דהוי מזויף מתוכו וכו' ולקמן כ' ירושלמי. ר' יעקב בר אחא אמר אתפלגין חבריא חד אמר יאות אמר ר"א (דמביא ראי' לר"י ממתני') וחד אמר לא יאות מ"ד יאות נעש' כעדות אחת באיש אחד ועדות שבטלה מקצתה וכו' ומ"ד לא יאות נעשה כשני עדים כשרים לזה ופסולין לזה. ופסק ר"ח כר' יוחנן ור' אפרים פסק כר"ל וכן נמצא בתשובה לרבי האי בשטר צואה שאחד מן העדים קרוב לאחד מן היורשין וכו' וכן משמע בגמר' דילן דקי"ל כרבא גבי הכותב כל נכסיו לעבדו דאמר עצמו קנה נכסים לא קנה דפלגי' דבורי' וקאמר בירושלמי אתי' כהדא כתב כל נכסיו לב' בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולים לזה וכו' ורבא אתי' כר"ל וכו'. ור' יואל פסק כר' יוחנן וכתב דרבא ל"ל ההיא דירושלמי דמדמי להו אהדדי וטעמ' דר' יוחנן משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמ' שלא יאמרו קרוב כשר לעדות אבל בגט שחרור לא חיישי' לאחלופי הואיל וצ"ל בפני נכתב וכו' עכ"ל הרא"ש ועיין תוס' גיטין דף י"ח ע"ב ד"ה אמרי. וריטב"א כתב אהא דאמר ר' יוסי בד"א בד"נ וכו'. וטעמ' דר"י כדפי' רש"י דסברא הוא שאין לדון כן אלא בד"נ אבל בממון למה יפסול הכשר מפני שנמצא עם הפסול א"נ כדפי' תוס' דבממון עדות חברו קיימת לשבועה מיהת. ומיהו ר"ע ורבי סברי דשפיר גמיר דיני ממונות מד"נ ומה התם עדות היחיד בטלה לגמרי אף בד"מ בטלה לגמרי ואינו קם אפי' לשבועה ולכך חוזר ומלמד על השלשה ועל המאה וכיון דקי"ל כרבי שמעי' מיני' דבדיני ממונות שנמצא אחד קרוב אין הכשר קם לשבועה וכן כתבו הגאונים ז"ל (מכאן יש ראי' לרמב"ם דפסק בפ"ה מעדות כ"מ שעד אחד מועיל אשה ופסול נמי מהני חוץ מעד א' של שבועה שצריך להיות כשר וכו' דאל"כ אף הפסול בעצמו מחייב שבועה). עוד כתב הריטב"א על הא למחזי אתיתו וכו' פירש"י לאסהודי אתיתי בשעת מעשה וכי אמרי דלאסהודי נתכוונו בשעת ראייה הוו להו עדים מחמת אותה כוונה לבד ואע"פ שלא באו לב"ד להעיד וכן כתב רשב"ם ב"ב (דף קי"ג). וכו' והקשו עליהם טובא לכן הנכון שאין השאלה אלא בשעת ביאתן לב"ד להעיד שאם באו להעיד נפסלו הכשרים וכו' ואם אמרו שלא באו אלא לראות מה יעשו ב' אחין וכו' וכי נאמר להם שימנעו עצמן מלבא לב"ד עכ"ל:

[ב.] גיטין דף ל"ג ת"ר אמר לעשר' כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה במאי קמפלגי בעדות שבטלה מקצתה וכו' רבי סבר לא בטלה כולה ואי אזלי הנך כתבו ויהבו לכתבו וליתבו [הלכך לא חש ר"ג וכו' שאין בזו מפני תיקון העולם דאי אזלי הני דלא בטיל קמייהו וכתבו שפיר מינסבא] ורשב"ג סבר בטלה כולה וכו' ואיבע"א דכ"ע לא בטלה כולה והכא היינו טעמ' דר' שמעון בן גמליאל קסבר מילת' דמתעבד' באפי עשרה צריכה בי עשרה למשלפה. (והאי אינו יכול דקאמר לאו משום איסור הוא משום עובר על התקנה אלא ה"ק אין בו כח לבטל אלא בפני כולם) ומסיק הש"ס אמר ר' ר' נחמן הלכה כרבי בשתיהן. כתב הרמב"ן בחדושיו הא דאמרי' הכא קסבר רבי עדות שבטלה מקנתה לא בטלה כולה פירוש שבטלה בעל דבר לאחד וכו' שמא בעדות זה אינו רוצה ואינו רוצה באחד שיהי' עליו עד אבל עדות שבטלה מחמת פסול כגון נמצא אחד קרוב וכו' הכל מודים שבטלה כולה ורבי גופי' אמר כן במכות עכ"ל. ועיין ב"ק דף ע"ג דאם שני עדים העידו שגנב וגם העידו שטבח ואתזמו אטביחה אי אמרי' עד זומם למפרע נפסל דהיינו משעת עדות א"כ כיון שהכל הי' תוך כ"ד בטלה גם עדות דגנבה אבל אי אמרי' מכאן ולהבא הוא נפסל דהיינו משעה שהוזם אההיא עדות דאתזמו אתזים אמאי דלא אתזם לא אתזם. ובב"ב דף ל"א נמי איתא גבי זה אומר של אבותי דסבר רב נחמן נהי דאתכחש עדים מאי דאמרי שאכל שני חזקה באבהתי' מי אתכחש ורבא דפליג התם ואמר ה"ז עדות מוכחשת סבר כיון שהוכחשו העדים מאכילה באותו עדות של אותו קרקע הוי עדות מוכחשת ע"ש והטעם משום דעדים פסולים ע"י הכחשה לאותו עדות לגמרי:

[פסק]:

[ג.] בפ"ה מעדות כתב הרמב"ם ע"פ שנים וכו' לעשות שלשה כשנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב וכו' אף ג' וכו' בין בד"מ בין בד"נ בד"א בזמן שנתכוונו כלם להעיד אבל אם לא נתכוונו וכו' מה יעשו ב' אחין. כיצד בודקין כשיבאו לב"ד עדים מרובים כת אחת אומר להם כשראיתם זה שהרג או חבל להעיד באתם או לראות כל מי שאומר לא להעיד עליו אלא לראות בתוך שאר העם מפרישין אותו וכל מי שאומר לא הייתי עומד אלא להעיד ולכוון העדות מפרישין אותו אם נמצאו באלו שנתכוונו להעיד קרוב וכו' עדות כלם בטלה. שטר שהיו עדיו מרובין ונמצא וכו' אם יש שם עדות ברורה שכלם ישבו לחתום ה"ז בטל ואם לאו תתקיים העדות בשאר שהרי אפשר שחתמו הכשרים והניחו לגדול מקום לחתום וכו'. כתב מש"ל היכא דנמצא אחד מהן פסול מחמת שנוגע בעדות תתקיים העדות בשאר כ"כ הריב"ש סי' קס"ח ועיין בבעה"ת שכתב היפך דברי ריב"ש. ודין זה תמוה בעיני דהיכ' דנפסל משום נוגע בדבר לא אמרי' עדותן בטלה כדמוכח סוגי' דמכות במקיימי דבר. שוב ראיתי להרא"ש כלל ג' סי' י"ג שכתב כבעה"ת דבפיסול ממון נמי אמרי' עדותן בטלה. וצ"ע (עיין לקמן בכלל פלגינן מ"ש הר"ן בחדושיו בשם הראב"ד) נסתפקתי במי שאינו פסול לכל העולם אלא לאיש אחד כגון ההוא דאמרי' ס"פ נערה נפק' מיניה לאורע' סהדי. והעיד זה העד עם עדים אחרים אי אמרי' בזה כל העדות בטלה עיין תשובת מבי"ט ח"א סי' א'. ויש להסתפק במי שנוטל שכר להעיד ונצטרף עם אחרים אי אמרי' דעדות כלם בטלה או לא ולכאור' נראה דעדות כלם בטלה ולא דמי לפסול דנוגע בעדות דקי"ל דאין עדות השאר בטל משום דנוטל שכר להעיד לאו משום נוגע מפסל אלא קנסא דרבנן משום דעבר על מה אני בחנם כמ"ש הר"ן ס"פ האיש מקדש וכו' שוב ראיתי לריטב"א ספ"ב דקדושין שכתב גבי נטל שכר להעיד ואפשר שאין עדות כשרים נפסלת מפני צרופם עכ"ל. וטור ח"מ סי' ל"ו כתב והרמ"ה הוסיף לומר דהא דאמרי' כשאומר שבא לראות אינו פוסל זהו דוקא שלא העידו ביחד בב"ד תוך כ"ד אבל אם העידו ביחד וכו' אפילו אומרים שלא באו אלא לראות ואפילו לא ראו זה את זה עדותן בטלה דהא עיקר קרא בשעת הגדה קאי הלכך ל"ש נצטרף עמהם בשעת הגדה ול"ש נצטרף עמהם בשעת ראיי' עדותן בטלה. וא"א הרא"ש ז"ל כתב אפי' כוון לראות כדי להעיד אינו פוסל אא"כ כוון לראית כדי להעיד ובא לב"ד והעיד אבל אם לא כוון לראות כדי להעיד אפי' בא לב"ד והעיד וכו' אינו פוסל ע"כ. ובש"ע הביא תחילה דעת הרמב"ם ואח"כ וי"א שאפי' כוון לראות וכו' הוא דעת הרא"ש. כ' הש"ך אפי' אמרו הפסולים אחר שהעידו שלא כוונו בשעת ראי' להעיד נאמנים והכי מוכח בתוס' ורא"ש וכתב רמ"א בשם תשובת הרא"ש שטר שחתום עליו עד פסול ונתבטל כל העדות ע"מ אם העדים הכשרים זוכרין העדות על ידי ראיית השטר יכולין לחזור להעיד לבד לפני ב"ד וב"ד יכתבו עדותן וחשיב שטר וכו' כתב הש"ך היינו כשלא נצטרפו יחד בראות המעש' וכן הוא להדי' בתשו' הרא"ש. לפ"ז אין חילוק בין שטר לעדות בב"ד דלא כסמ"ע ודוק' בחתומי' בשטר אמרי' הכי אבל לאחר שהעידו הכשרים עם הפסולים בב"ד אין הכשרים חוזרין ומעידין עכ"ל. ועיין מש"ל פ"ה מעדות. ועוד כתב ש"ע אם אינו יודע בקורבתו של זה י"א שעדות הרחוק כשרה ומחייבו שבועה (ואם היו שנים מחייבין ממון ש"ך) ויש מי שחולק ע"ז ועיין ש"ע סי' מ"ה סעי' י"ב וי"ג וברמב"ם פי"ד מעדות הלכ' ז' איתא האי דינא דירושלמי בכותב לב' ב"א וכו'. וע' בכלל פלגינן דבורא. ובפ"ו מגירושין כתב הרמב"ם אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים. כתב ה"ה דמהלכות ורבינו נראה שהם מפרשי' פלוגת' דר' ורשב"ג בעדות שבטלה וכו' שסוגי' זו לא נאמרה אלא לתקנת ר"ג שתיקן שלא יהיו מבטלין וכו' אבל מכיון דקי"ל כר' דבטלו מבוטל אפי' בפני אחרים לא גרע כשבטלו בפני שנים מן העשרה משאם בטלו בפני אחרים (ועיין לח"מ שכתב דמיירי שביטל כלם ע"ש). (וע' ש"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ס"א):

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה