אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ע (כלל קל) עדות שאי אתה יכול להזימה אי מהני או לא

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ע (כלל קל) עדות שאי אתה יכול להזימה אי מהני או לא

אות ע (כלל קכט) עדיו בחתומיו זכין לו או לא

[א.] סנהדרין דף מ' מתני' היו בודקין אותן בשבע חקירו' באיזה שבוע וכו' באיזה שעה באיזה מקום ר' יוסי אומר באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום וכו'. מה בין חקירות לבדיקות חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטלה בדיקות אפי' שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת. א' חקירות וא' בדיקות בזמן שמכחישין זא"ז עדותן בטלה. ובדף מ"א ע"ב פריך רמב"ח מכדי אידי ואידי דאורייתא (חקירות ובדיקות) מ"ש חקירות ומ"ש בדיקות א"ל רב כהנא לרב ספרא הכי השתא בחקירות אמר אחד א"י עדותן בטלה דהוי לה עדות שאי אתה יכול להזימה (בכולן שבע חקירו' הזמה כתיבה. ובפסחים דף י"ב כ' רש"י דרחמנא אמר ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר וכו' ועשיתם לו כאשר זמם עדות שאתה יכול לקיים בה תורת הזמה הוי עדות ואי לא לא והזמה אינה אלא בעמנו הייתם וכו' ואם אמרו א"י באיזה שעה שוב אינו יכול לומר עמנו הייתם וא"ת אתה יכול להזימה ע"י היום אם יאמרו כל היום עמנו הייתם מיהו בצרי להו תורת הזמה מן חקירות השעות ורחמנ' רבי שבע חקירות בג"ש דהיטב היטב בסנהדרין עכ"ל רש"י שם) בדיקות עדות שאתה יכול להזימ' הוא (דהזמה אינה תלוי' בכך) ובפסחים דף י"ב פריך הש"ס אי אמרי' אדם טועה ב' או ג' שעות חקירות דאיזו שעה נמי אי אתה יכול להזימה ומשני דיהבינן להו כולה טעותא:

[ב.] סנהדרין דף מ"א א"ר חנין עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו (ולא להורגה) והא אתרו בה דלא אתרו בה (ועיין תוס' דף פ"ו ע"ב כתבו דהוי מצי לתרוצי. דאתרו בי' אחריני ואינהו לא ידעו) ואי לא אתרי בה היכא מקטלא באשה חברה ואליבי' דר' יוסי בר יהודה וכו' וכיון דאינהו לא מקטלו איהי היכא מקטל' הוי עדות שאאי"ל וכל עדות שאאי"ל לא שמה עדות הכי נמי קאמר מתוך שאין נהרגין אף היא אינה נהרגת אלא באשה חברה דקיי"ל דמקטל' אליבי' דריב"י היכ' משכחת לה כשזינתה וחזרה וזינתה (דהנך עדי זנות שני אין יכולין לומר לאוסרה באנו שהרי נאסרה מזנות הראשון) והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו שזינתה מבועל ראשון [וכבר נאסרה עליו] אי נמי שזינתה מקרובותיה מאי שנא נערה מאורסה דנקט אפי' נשואה נמי אין אלא אפי' האי דלא יתבה תותי (ואיכ' למימר דלא אסקו אדעתייהו לאוסרה עליו שהרי לא היו רואין אותה יושבת תחתיו) יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו. כתבו תוס' הוי מצי למימר דאיירי שזינתה ולא ידעי מי הוא. ועוד כתבו וא"ת אכתי מצי אמרי לפוסלו לעדות באנו דהבא על הערוה פסול לעדות וי"ל דא"כ הל"ל פלוני בא על נערה מאורסה עכ"ל:

[ג.] סנהדרין דף פ"א מתני' מי שנתחייב בשתי מיתו' נדון בחמורה. [גמ']. פשיטא אלא אתגורי אתגר אמר רבא הב"ע כגון שעבר עברה קלה ונגמר דינו על עברה הקלה וחזר ועבר חמורה סד"א כיון דנגמר דינו וכו' האי גברא קטילא הוא קמ"ל. כתבו תוס' תימא אמאי נידון בחמורה הא הוי עדו' שאאי"ל דאי מתזמי סהדי בתראי לא מקטלי כיון דבלאו סהדותייהו גברא בר קטלא כדמוכח מכות [דף ה'] וי"ל דהכא מיירי כגון דהך עברה שניי' עבר בפני ב"ד וכו' ועי"ל כיון דאי מתזמי קמאי או מתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזימ' קרינן בי' עכ"ל. ועיין מכו' דף ה':

[ד.] מכות דף ב' תוס' ד"ה מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה וכו' אין אומרין יעשה זה ב"ג אלא לוקה ארבעים. כתבו תוס' תימא כיון דאם הוזמו אין נעשין ב"ג א"כ גם בשלא יוזמו איך יעשו ע"פ ב"ג והא הוי עדו' שאאי"ל וי"ל כיון שלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימ' וקשה דא"כ מאי קאמר סנהדרין (דף מ"א) גבי עדי נערה מאורסה דהוי עדות שאאי"ל ומאי קאמר הא מ"מ לוקין וי"ל דהתם כיון שבאו לחייבה מיתה וזממו להרוג הנפש לא מקיים כאשר זמם במלקו' דהא כתיב נפש בנפש גבי הזמה דעדות נפשו' ולא חשיב יכול להזימה במלקו' אבל הכא שלא כוון אלא לשווי' ב"ג דליכא כ"א לאו בעלמא כיון דלקי חשיב אתה יכול להזימה ועי"ל דגבי עדות דב"ג לא חיישי' באתה יכול להזימה דמהיכי נפק' לן דבעי עדות שאי אתה יכול להזימה מכאשר זמם והא מוכח בגמ' דכאשר זמם לא קאי כלל ולא נכתב גבי עדות דבן גרושה (דכתיב ועשיתם לו ולא לזרעו) אבל גבי נערה וכו' ודאי קאי עלייהו וכאשר זמם בעינן אתה יכול להזימה. (עיין תוס' כתובו' דף ל"ג ד"ה אלא): [ה.] סנהדרין דף ע"ח אמר רבא ההורג את הטרפה פטור וטרפה שהרג בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך שלא בפני ב"ד פטור דהוי עדות שאאי"ל (לקיים בה דין הזמה שאם הוזמו אין נהרגין דגברא קטילא בעי למקטל) ואמר רבא עדים שהעידו בטרפה והוזמו אין נהרגין. עדי טרפה (שהן עצמן טרפה) שהוזמו נהרגין (דכתיב ובערת וכו') רב אשי אמר אפי' עדי טרפה שהוזמו אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין (בדין זוממי זוממים אותם שהזימום ואמרו להם עמנו הייתם אם היו באו שנים אחרים ומזימין אותן לומר האיך אתם מזימין אלו והרי אתם עמנו הייתם אין הזוממין שנמצאו עכשיו זוממין נהרגין משום דגברא קטילא בעו למקטל הלכך כי לא אתזמו נמי לא מקטלי הנך טרפה אפומייהו דהוי עדות שאאי"ל ולא מקטלי ולרבא כיון דעדות זוממין חדוש הוא אע"ג דהוי עדות שאאי"ל מקטלי. זוממי זוממין. המזימין את הראשונים כשהם נעשו זוממין הוו להו זוממין של זוממין קמאי כל עדות זומם קרו זוממי של נדון כדאמרי' זוממי בת כהן וכו'). כתבו תוס' בד"ה בפני ב"ד חייב כגון שראוהו ביום שדנין על ראייתן דאי ראוהו בלילה בעי עדות וכיון דבעי עדות בעינן עדות שאי"ל עכ"ל:

[ו.] ב"ק דף ע"ה ע"ב היו שנים מעידין שגנב ושנים מעידין שטבח ומכר הוזמו עדי גנבה עדות שבטלה מקצתה וכו' הוזמו עדי טביחה הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי ג' משום סומכוס אמרו הן משלמין כפל והוא משלם שלשה סומכוס אהאי וכו' אלא מלתא אחריתי איכ' בינייהו כגון דאתי בי תרי אמרו לי' גנבת אמר להו אין גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו שלא בפניכם גנבתי ואייתי סהדי אזמינהו דלא באפייהו גנב ואייתי בעל הבית דגנב וטבח ומכר ובהודאת טביחה קמפלגי וכו' אמר רב אחא ברי' דרב איקא לא דכ"ע הודאה דטביחה לאו הודאה היא אלא בעדות שא"א יכול להזימה קמפלגי כגון דאתי סהדי ואמרי' לי' גנבת ואמר להו גנבתי וטבחתי וכו' מיהו לא בפניכם אלא בפני פלוני ופלוני ואייתי סהדי ואזמינהו דלא באפייהו גנב ואתו פלוני ופלוני ואסהידו בי' דגנב טבח ומכר דרבנן סברי הו"ל עדו' שאי אתה יכול להזימה דהני סהדי בתראי לאו עדים דאין יכול להזימם ולקיים בעדות זו דין הזמה שהרי הוא הודה תחלה שבפניהם גנב ועל פיו באו להעיד ולאו עדו' הוא הלכך אמאי מחייבת לי' אהודאת פיו לא ישלם קנס אלא משלם לבעלים קרן והוא נוטל כפל מראשונים] ואהא מילת' קאי סומכוס) וסומכוס סבר עדות שאאי"ל הוי עדו' (ועדים המוזמין משלמין כפל לבעלים במקום גנב והוא משלם ג' דהא אתו סהדי דטבח) והא קי"ל עדות שאאי"ל לא הוי עדות ה"מ היכא דלא ידעי באיזה יום וכו' דליכא עדות כלל (דאיכא למימר דלהכי עבדי דמסתפי דלא ליתי סהדי דלזמינהו וכו' ועדים שקרנים הם) אבל הכא סיוע הוא דקא מסייע' לי' (דהא דאין אתה יכול להזימה היינו משום דקושטא קמסהדי מכ"ש דעדותן עדות וכו' הלכך ראשונים שהוזמו משלמין כפל והוא משלם ג' דעדו' איכא). כתב אספ"ז ד"ה עדו' שאאי"ל דאם הוזמו לא משלמי מידי כיון דגנב מסייע להו ונ"ל דכמו כן לא לקי על לאו דלא תענה דאי לקי מקרי שפיר יכול להזימה כעדו' בן גרושה ולי נראה דלקי על לאו דלא תענה דלענין ממון ניחא דא"א להזימם דהודאת בע"ד כמאה עדים אבל לענין מלקו' אין הודאתו מועלת כיון שהעידו שקר ולא דמי לעדו' ב"ג דמקרי יכול להזימה כיון דלקו שאני התם דמרבינן מלקו' דידהו מוהיה אם בן הכות ומסתבר לאוקמי קרא היכא דלא אפשר לקיומי כאשר זמם לעולם אבל עדו' גנבה דאלמל' הודאתו אפשר לקיומי כאשר זמם לא מוקמינן קרא וכו'. הרא"ש. וכתב רמ"ה קי"ל כרבנן דעדות שאאי"ל לא הוי עדות ודוקא בדיני קנסו' ובד"נ אבל בהודאו' והלואו' כיון דתיקון רבנן דלא לבעי דרישה וחקירה הוי עדות עכ"ל:

[ז.] כתובו' פרק האשה שנתארמלה גבי אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראה בקוטנן. כ' הר"ן מדנאמן להעיד זה כתב ידי אבא שמעי' דעדי קיום יכולין להיות קרובין לעדי שטר וכו' וכ' רז"ה דהיינו טעמא משום דעדות שני קרובים לעלמא היינו טעמא דפסול משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה כדמוכח בירושלמי ובעדי השטר ליכא הזמה לפי שיש לומר אחרוהו וכתבוהו כדאית' סנהדרין (דף ל"ב) ובב"ב (דף קע"א) שטר שכתוב בו בא' בניסן וכו' ובאו שנים ואמרו בא' בניסן עמנו הייתם שטר כשר ועדיו כשרים שמא אחרוהו וכתבוהו ועוד כ' דבעדות ע"פ הוא דאיכא הזמה אבל לא בעדו' בשטר לעולם משמע דס"ל אפי' כתוב בשטר בזמנו כתבוהו משום דהזמה חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו דסתם עדות בע"פ הוא וזה שלא כדברי הרי"ף שכ' בב"ק גבי עד זומם דבשטר נמי איכא הזמה כל שכתוב בו שנכתב בזמנו וכן נרא' עיקר מ"מ כל שלא כתבו כן יש לתלות שמא אחרוהו ומש"ה קרוב יכול להעיד על חתימת קרובו דעדים קרובין זה לזה אין טעם פסולן אלא משום הזמה והכי איתא בירושלמי פרק זה בורר לא יומתו אבות על בנים וכו' ומנין שלא יהיו עדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם נהרגין (שאין העדים נעשו זוממין עד שיזומו כולן ואם יעידו ב' אחין ויזומו נמצא אח נהרג ע"פ אחיו) וכתוב בהלכו' ז"ב אלמא פסול עדים קרובים זה לזה אינו אלא משום הזמה וכו' ויש לדון ע"ז דבגמרא פרק ז"ב אדחי האי טעמא דהזמ' דאמר רבא לרמב"ח דאמר טעמא משום הזמה וכו' הזמה מעלמא קא אתי לי' וכו' לפיכך נראה דטעמא דקרובים פסולין משום גזרת הכ' כדמסקינן התם א"כ נכתוב בן על אבות מאי בנים אפי' בנים לעלמא וכ"ת האיך בן מעיד על חתימת אביו לאו קושיא שאלו שתי עדיות הן שאביו כשחתם העיד על מנה שבשטר וזה מעיד על כתב יד אביו וכל כי האי גונא אע"פ ששני העדיו' צריכין לגביית ממון לא מפסלו כדאמרי' בעדות דחזקה דג' אחין ואחד מצטרף עמהם הרי אלו שלש עדיו' וכו' עכ"ל הר"ן וע"ש עד שהאריך. וש"ך בח"מ סי' ל"ח כ' דאף רז"ה מודה לרי"ף דהזמה איכא בשטר היכא דכתוב בו בזמנו כתבנוהו ורז"ה לא אמר דאין הזמה בשטר היינו שאין העדים משלמין כיון דעדים זוממין חידוש שמשלמין אע"פ שלא עשו מעשה וכו' אבל מודה הוא לרי"ף ששטר פסול כדמוכח להדיא ר"פ אחד ד"מ ע"ש: כתב מרדכי פרק ז"ב קרובי דיינין לא יעידו משום דהוי עדו' שאאי"ל ומהאי טעמא נמי אמרי' אין עד נעשה דיין בד"נ וכו' מיהו אומר השר מקוצי דלעולם קרובי הדיינין כשרים דהוי יכול להזימה בב"ד אחר אבל הכא אין עד נעשה דיין שאי אתה יכול להזימה אפי' בב"ד אחר שהרי לא נתקבל (כצ"ל) עדותו בב"ד כשר שהן עצמן היו הדיינין מאחר שהוזמו אגלאי מילתא למפרע דפסולין היו ואפילו למ"ד מכאן ולהבא נפסל נראה דבאותו דבר עצמו מיהא פסול למפרע עכ"ל: [ח.] סנהדרין דף ל"ב מתני' אחד דיני ממונו' ואחד ד"נ בדרישה וחקירה שנא' משפט אחד יהי' לכם. [גמ'. דיני ממונו' מי בעינן דרישה וחקירה ורמינהו שטר שזמנו כתוב בא' בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו האיך אתם מעידין על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם וכו' שטר כשר ועדיו כשרים חיישי' שמא אחרוהו וכתבוהו ואי סלקא דעתך בעי' דרישה וחקירה היכי חיישי' שמא אחרוהו (מכדי דרישה וחקיר' לאכחושי קא אתיא והכא דקא מתכחשי קמן ניקו אנן מתרצינן למלתייהו בשמא) ולטעמיך ש"ח המוקדמים פסולין והמאוחרין כשרים ואי ס"ד בעינן ד"וח מאוחרין אמאי כשרים וכו' אמר ר' חנינא דבר תורה אחד ד"מ ואחד ד"נ בדו"ח ומה טעם אמרו ד"מ לא בעינן דו"ח כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אלא מעתה טעו לא ישלמו (טעו ב"ד בד"מ וכו' דדלמא אי שבקת להו לדרוש ולחקור הוי רווחא למילתא ולא הוו טעו) כ"ש שתנעול דלת (דמתיראין להפסיד ע"י ב"ד טועין) רבא אמר מתני' דהכא בדיני קנסו' (דליכא למיחש לנעילת דלת) ואידך בהודאו' והלואו'. ר"פ אמר אידי ואידי בהודאה והלואה כאן בדין מרומה (צריך דו"ח) כאן בדין שאין מרומה. כ' נמוקי יוסף לא בעינן דרישה וחקיר' וכו' ומיני' דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה דטעמא דדרישה וחקירה משום דבעי עדות שאת' יכול להזימה וכו' וכן גט דמכשרינן אפי' אין בו זמן מהאי תקנתא הוא דלא בעי' ד"וח כיון דשכיחי כהלואות ויש כח לחכמים וכו' מטעם אפקעינהו. וכ' ר"ן בחדושין לסנהדרין ולענין קדושין וכתובה ודאי בכלל הודאו' והלואו' נינהו כדאיתא ביבמו' דכיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונו' דמי ולא בעי דו"ח (והתם סוף יבמו' איכא פלוגתא ר"מ סבר אין בודקין עדי נשים בדו"ח משום דאיכא כתובה למשקל. ור"ט סבר בודקין כיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמי):

[פסק]:

[ט] בפ"ב מעדות כתב הרמב"ם עדים שהעידו על איש טרפה שהרג והוזמו אין נהרגין שאפי' הרגוהו בידיהם אין נהרגין לפי שהוא טרפה וכו' וכן העדים שהיו טרפה והעידו בדבר שחייבין עליו מיתת ב"ד והוזמו אין נהרגין. שאם יזומו זוממיהם אין זוממיהן נהרגין שלא הזימו אלא טרפה. כתב כ"מ קשה האיך דנין ע"פ עדי טרפ' הא הוי עדות שאאי"ל שהרי אנו אומרים שאין זוממיה' נהרגין. ואפשר לומר דבשעת עדותן לא הכירו בהם שהיו טרפ' עכ"ל. ובפ"ב מרוצח כתב אדם טרפה שהרג הנפש נהרג שנא' ובערת וכו' והוא שיהרוג בפני ב"ד אבל בפני עדים פטור שמא יזומו ואם הוזמו אין נהרגין שהרי לא זממו אלא להרוג הטרפ' וכל עדות שאינה ראוי' להזמה אינה עדות בדיני נפשות. ובפ"ג מעדות כ' אע"פ שאין עדי ממונות צריך דו"ח אם הכחישו זא"ז בחקירו' עדותן בטלה ואם הכחישו בבדיקו' עדותן קיימת. אחד ד"מ ואחד ד"נ בדו"ח אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אין עדי ממון צריכין דו"ח כיצד אמרו העדים בפנינו הלוה זה את זה מנה בשנה פלונית אע"פ שלא כוונו את החדש ולא את המקום שהלוה בו וכו' עדותן קיימת בד"א בהודאו' והלואות מתנות ומכירו' וכיוצא אבל בדיני קנסות צריכין דו"ח ואצ"ל במלקות ובגלות וכן אם ראה הדיין שהדין מרומה צריך דו"ח ובפ"ז ממלוה כתב לא היה בשטר שם מקום והוציאו בבבל מגבהו ממעות בכל וכו' מכאן אתה למד ששטר שאין בו שם מקום כשר לכל דבר הוא הדין בשטר שאין בו זמן כלל שהוא כשר אע"פ שעדות זו אי אתה יכול להזימה: שאין מדקדקין בד"מ בדו"ח כמו שיתבאר כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ולפיכך ש"ח המאוחרין כשרים אעפ"י שאין אתה יכול להזימן:

ובפי"ט מעדות כתב אין עדי השטר נעשי' זוממין עד שיאמרו בב"ד שטר זה בזמנו כתבנוהו ולא אחרנוהו אבל אם לא אמרו כן אע"פ שזמנו של שטר בא' בניסן בירושלים ובאו עדים ואמרו שעדי השטר היו עמהן בבבל ביום זה השטר כשר והעדים כשרים שאפשר שכתבוהו ואחרוהו. אמרו בזמנו כתבוהו והוזמו. אם יש שם עדים שיודעים היום שחתמו על השטר או עדים שראו זה השטר וחתימת ידם בו ביום פלוני כיון שהוזמו הרי נפסלו למפרע מיום שנודע שחתמו על השטר שהעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד בעת החתימה אבל אם אין עדים שראו עדותן ולא ראו השטר מקודם אינן נפסלים אלא מעת שהעידו בב"ד שזה כתב ידן ואמרו בזמנו כתבוהו ואפשר שביום זה שהעידו בב"ד בו ביום חתמו על השטר שיש לו כמה שנים והם שקרו ואמרו בזמנו כתבנו. כתב לח"מ דגם דעת הרי"ף בפרק מרובה נר' שסובר שהזמה איכ' בעדות בשטר אבל הרז"ה כתב אין הזמ' לעולם לשלם ממון אלא בעדות בע"פ משמע דמ"ש שאין מועיל הזמה בשטר הוא לחייב העדים אבל מ"מ לבטל העדות ודאי דסגי דלא גרע מהכחשה וכו' עכ"ל. כתב ב"י בח"מ סי' ל"ג הנרצח עצמו יכול להעיד כ"ז שהוא חי ואינו טרפה כ"כ מרדכי משמע מהכ' דטרפה אינו כשר להעיד. וכתב ד"מ ונראה דאינו פסול רק בד"נ משום דהוי עדות שאאי"ל אבל בד"מ דאין אנו צריכין עדות שאאי"ל כמ"ש נ"י פ' א' ד"מ גם טרפה יכול להעיד עכ"ל. ובש"ע סי' ל"ג כתב העדים שקרובים לדיינים פסולים. כתב סמ"ע משום דבעינן שאתה יכול להזימה ועי' ד"מ שכתב בשם ר"י ונ"י דבד"מ לא בעינן וכו' וקיצר כאן מור"ם משום דרבים חולקין עליהם. כתב הש"ך מ"ש ד"מ דטרפה יכול להעיד בד"מ משום דלא בעי' עדות שאי"ל תמוה הא יכול לקיים בו דין הזמה לשלם ממון וא"כ אף אי בעי עדות שאי"ל נמי כשר ומ"ש שנ"י סובר בד"מ לא בעינן עדות שאי"ל ליתא דהא נ"י כתב דלא בעי' דו"ח ומנה דלא בעי' עדות שאי"ל עכ"ל ר"ל דלכתחלה לא בעינן לחקור משום עדות שאי"ל דלכתחלה אין מדקדקים בזה משום נעילת דלת ואמרי' מסתמא יודעי' באיזה יום באיזה שעה אבל אם ידעינן בודאי שאין יודעים באיזה יום והו' עדות שאאי"ל לאו עדות הוא כמו שהוכחתי לקמן וכן מ"ש הרמב"ם בפי"ז ממלוה נמי כוונתו דלכתחלה אין לחקרם (ואיני יודע מה יענה למ"ש רמב"ם פ"ג מעדות אעפ"י שלא כוונו את החדש ולא את המקום ואין לומר דגם התם כוונתו שלא אמרו אלא את השנה והחדש והמקום לא אמרו ואנו אין צריכין לחקור אותן על זה דמלבד שהלשון לא כוונו אינו נופל על כוונה זאת עוד קשה שכ' אף על פי שאין עדי ממונות צריכ' דו"ח אם הכחישו העדים זא"ז בחקירות וכו' עדותן בטלה דמשמע דוק' אם הכחישו אבל אם אמרו אין אנו יודעי' עדותן קיימת סוף דבר דברי הש"ך בכונת הרמב"ם דחו' למאד) וכו' נהי דתקנו דלא בעי' דו"ח היינו שאין ב"ד צריכין לכתחלה לחקור ולדרוש העדים משום נעילת דלת אבל מ"מ מוכח מפרק היו בודק' דבעי' עדות שאי"ל אף בד"מ ונ"מ אלו חקרו ב"ד את העדים בדיעבד ואמרו איני יודע בחקירו' עדותן בטלה ודוחק לומר דעקרו רבנן משום נעילת דלת דינא דעדות שאי"ל לגמרי דזה לא מסתבר כלל ובריב"ש סי' רס"ו כ' שנרא' דבהודאות והלואות אפילו בדין מרומה לא בעי דו"ח כד"נ לא שצריך הדיין לחקור כל מה דאפשר לא שאם אמר באחד מן החקירות איני יודע שתהא עדותן בטלה כד"נ וכו' ואין דבריו מוכרחים עכ"ל. ע' מש"ל פ"ג דין ח' מגנבה. וע' ספר פני יהושע בכתובות (דף כ"א) בקונטרס אחרון שהשיג על הש"ך ומסיק לענין ממון לדינ' דגמרא לא בעינן עדות שאי"ל. וע' ספר המקנה על קדושין (דף י"ח) דמקשה כיון דאמרי' בגנבתו ולא בזממו אם כן הוי עדי גנבה עדות שאאי"ל כיון דאינהו לא מזדבנן אלא דבממון לא בעינן עדות שאי"ל וכו' [ואיני יודע מה הוקשה הא לפי דברי תוספות במכות כיון דכאשר זמם לא קאי אעדות דבן גרושה מדכתיב לו לא בעינן עדות שאי"ל ה"נ הכא כיון דקרא ממעט בגנבתו ולא בזממו ע"כ כאשר זמם לא קאי אעדי גנבה לענין זה דמכירה ואפשר לומר דהתם כתיב המיעוט גבי קרא דהזמ' לכן אמרינן שפיר דלא קאי אעדות דבן גרושה משא"כ הכא ועוד דהכא מתקיים כאשר זמם במלקות. וע' רמב"ם פ"ב מעדות שמפרש הא דאמרי' במכות ואין נמכרים בעבד עברי שאם העידו עליו שנמכר בעבד עברי והוזמו לוקין. ורש"י פי' אם העידו שגנב ואין לו מה לשלם ונגמר דינו לימכר אין נמכרין דכתיב ונמכר בגנבתו וכו']:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה