כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ע (כלל קכח) עדי חתימה או מסירה כרתי
[א.] גיטין דף פ"ו מתני' שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים (האי תנא לאו כר"מ ס"ל דע"ח כרתי דלר"מ הולד ממזר ולמאן דמוקי לה בגמ' כר"מ איכ' למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי ולאו כר"א דהא פליג בסיפ' אלא כיון דכתב בכתב ידו וכתב ונתן קרינן וכו') יש עליו עדים ואין בו זמן. יש בו זמן ואין עליו אלא עד א' הרי אלו ג' גיטין פסולין וכו' ר' אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר (לינש' לכתחלה) וגובה מנכסים משועבדים (גובה כתובתה בגט זה מנכסים משועבדים דתנן הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה לישנ' אחרינ' אם שטר מלוה הוא גובה מנכסים משועבדים) שטר חוב נמי קרי גט רש"י גיטין דף ג'] [גמ']. אמר ר"י אמר רב הלכה כר"א בגיטין כי אמריתי' קמי' דשמואל אמר אף בשטרות (ורב סבר בשטרות לא משום דכתיב וכתוב בספר וחתום ושמואל סבר התם עצה טובה קמ"ל) ורב בשטרות לא הא קתני וגובה מנכסים משועבדים (אם שטר הוא או גט זה גובה כתובה מנכסים משועבדים) ר' אלעזר תרתי אמר ורב סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחד' וכן אמר ר' יעקב בר אידי הלכה כר"א בגיטין ור' ינאי אמר אפי' ריח הגט אין בו (לפסול לכהונה וכ"ש להתיר) ור' ינאי ל"ל דר"א הכי קאמר לרבנן אפי' ריח הגט אין בו. וכן אמר ר' יוסי ב"ר חנינא הלכה כר"א בגיטין ור' יוחנן אמר אפי' ריח הגט אין בו לימא ר"י ל"ל דר"א ה"ק לרבנן אפי' וכו'. אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא הל' כר"א בגיטין ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה משום רבינו (רב) אמרו הל' כר"א בגיטין דאמר רב חסדא וכו' אמר רב הלכה וכו' וכן כי אתא רבין אמר ר' אלעזר אמר רב הלכה כר"א בגיטין:
[ב.] גיטין דף ג') ולרבה דאמר (טעמ' דמתני' צריך שיאמר בפני נחתם וכו') לפי שאין בקיאין לשמה מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה לשמה אי ר"מ (דאמר עיקר השטר זו היא חתימתו) חתימה בעי כתיבה לא בעי דתנן אין כותבין במחובר לקרקע כתבו על המחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר אי ר"א כתיבה בעי חתימה לא בעי (דר"מ סבר דכי כתיב וכתב לה אחתימ' כתיב ור"א סבר וכ' כתיבה משמע) וכי תימ' כי לא בעי ר"א חתימה מדאוריית' מדרבנן בעי והא ג' גיטין פסולין ולא בעי ר"א חתימ' לשמה אלמ' מדפליג ר"א את"ק דלא פסל אלא לכתחל' ש"מ דר"א מכשיר אפי' לכתחלה] ואלא ר"מ וכי לא בעי ר"מ כתיב' לשמה מדאוריית' מדרבנן בעי והאמר ר"נ אומר הי' ר"מ אפי' מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר [היינו היכ' דלא צוה הבעל לכתוב אבל אם צוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות צוויו תו' גיטין דף ס"ו ע"ב] אלא לעולם ר"א היא וכי לא בעי ר"א חתימה היכ' דליכ' עדים כלל היכ' דאיכ' עדים בעי דאמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו [שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה] שהו' פסול, כתבו תוס' תימה מה ענין שלא לשמה למזוייף מתוכו שחותמין בו קרובין או פסולין דהתם בדין מפסל משום דלמ' אתי למסמך עלייהו להשיאה או להוצי' ממון אע"פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר אבל הכא שהעדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה יש בכך אם נסמוך עליהן. וי"ל דמ"מ איכ' למיגזר חתימה אטו כתיבה דאם אין עושין חתימה לשמה פן לא יכתבו גם הכתיבה לשמה עכ"ל. ועוד כתבו תוס' בד"ה ג' גיטין וכו' אע"ג דר"מ סבר וכתב היינו וחתם מ"מ כשר הולד כתב בכתב ידו וכו' דכיון שהבעל עצמו כתב אין לך חתימה גדולה מזו עכ"ל ועוד כ' טעמ' דכתב בכתב ידו פסול משום שיכול לכתוב הזמן כמו שירצה והוי כאין בו זמן וכו'. ועוד כתבו דבלשון שני שפירש בקונט' אם שטר הוא גובה מנכסים משועבדים וכן נר' לר"ת עיקר כדמשמע בדף פ"ו דפריך ובשאר שטרות לא והא קתני וגובה וכו' אלמ' דר"א איירי נמי בשאר שטרות. וק' דבב"ב (דף קע"ו) מייתי מהך דגיטין דקתני וגובה וכו' ומשני שאני התם דאיכ' כתובה משמע דוק' בגט מיירי ולא שטרות ורשב"ם גרס שאני התם דמשעת כתיבה שיעבד נפשיה פי' כשנכתב השטר נכתב כדי למוסרו בפני עדים שיהיו עדי מסירה במקום עדי חתימה והוי קול כאלו עדים חתומים אבל לעיל איבעי' לן הוחזק כתב ידו בב"ד ומסר בינו לבין עצמו ולא נתכוין אלא להודאה ולא לעשות שטר שיהי' לו קול והתם לא יועיל אפי' אתחזק בב"ד. ור"ח פי' דההי' דגט פשוט פליג' אההי' דהמגרש ופסק שיש לסמוך אההיא דגט פשוט ולא מגבינן בעדי מסיר' אלא מבני חרי וכו' וגם מלשון הקונט' לקמן דף י"א מוכח דלא גבי ממשעבדי אלא בעדי חתימה עכ"ל תוס'. רב אשי אמר הא מני ר' יהודה היא דתנן ר"י פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. משום דס"ל דכי כתיב וכתב אכולה כתיבה דגט קאי ואכתיבה ואחתימה הוא דכתיב. רשב"א גיטין דף כ"ב] ומעיקר' מ"ט לא מוקמינן כר"י מהדרינן אר"מ דסתם מתני' ר"מ מהדרינן אר"א דקיי"ל הלכת' כותיה בגיטין. כתבו תוס' משום דמיירי הכא בגיטין נקט גיטין אבל הלכה כמותו אף בשטרות דקיי"ל כשמואל בדיני דפליג ארב לקמן. ועוד דמוכח מסנהדרין (דף כ"ח) דרב יוסף ואביי סברי כר' אליעזר וגם ר' אבא לקמן גבי שטרא פרסאה נמי סבירא ליה כר"א לפיכך צריך ליזהר שיהי' עדי מסירה בשעת נתינת הגט דאינהו כרתי דאי ליכ' שם עדי מסירה אינה מגורשת אע"ג דאיכ' עדי חתימה ולא מהני ע"ח אלא שאם ימותו ע"מ או ילכו למדה"י שתנשא ע"י ע"ח דבסתמ' בהכשר נעשה וכו' וכן משמע לקמן (דף פ"ו) גבי ב' ששלחו ב' גיטין קאמר בגמר' דלא כר"א משום דלא ידעי ע"מ בהי מינייהו מגרשה אבל לר"מ ניח' דמיירי התם במשולשין וכו' ואי לר"א סגי בע"ח אמאי לא אתי' כר"א דל ע"מ מהכא בעדי חתימה סגי. אלא משמע דלעולם בעי ר"א ע"מ. ועוד דרגיל ר"ת לומר דאפי' לר"מ בעי עדים בשעת נתינת הגט דאין דבר שבערוה פחות משנים. וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא לקנין קרקע ואינו לראי' אין מועיל כלום לר"א אם ידוע שלא נתנו בפני עדים. מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהני הודאת בע"ד כק' עדים סגי בעדי חתימה במקום הודאת בע"ד אבל בקדושין וגירושין לא מהני הודאת בע"ד משום דמחייב לאחרים דבקדושין אסר לה אקרובים ובגירושין אסר לה אכהן עכ"ל: [ג.] גיטין דף י' ע"ב [מתני'] כל השטרות העולים בערכאות של כותים אע"פ שחותמיהן כותים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר' שמעון אומר אף אלו כשרים לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט. [גמ']. והא לאו בני כריתו' נינהו (כיון דלא שייכי בתורת גיטין וקדושין אין נעשין עדים בדבר דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה) אמר ר' זירא ירד ר"ש לשיטתו של ר"א דע"מ כרתי (ור"ש מכשיר שימסרנו בפני עדים ישראל) והאמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו (דלמ' אתי לממסרינהו באפייהו ומסמך עלייהו) הכא במאי עסקינן בשמות מובהקין [דכותים דלא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתן דתו לא אתי למסמך עלייהו דמידע ידעי דכותים הם]:
תניא אמר ר"א ב"ר יוסי לא נחלקו ר"ע וחכמים על כל השטרות העולים בערכאות של כותים אע"פ שחותמיהן כותים שכשרים אפי' גיטי נשים וכו' לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שר"ע מכשיר וחכמים פוסלין חוץ מגיטי נשים וכו' (דכיון שנעשו בהדיוט שטרי מכר דקיימי לראיה ועליהן דסהדי סמכינן פסול דאימר שקרא חתום אבל גיטי נשים לאו עלייהו סמכינן אלא אעדי מסירה ובשמות מובהקין מיירי) רשב"ג אומר אף אלו (גיטי נשים ושחרורי עבדים) כשרים במקום שאין ישראל חותמין (שאין מניחין כותים לישראל לחתום והכל יודעין שהם כותים ואין סומכין עליהן ומסר לי' בעדים ישראל) אבל במקום שישראל חותמין לא. כתבו תוס' משמע הכא דרשב"ג סבר כר"א דע"מ כרתי והקשה הר' אפרים דבב"ב (דף קס"ט) משמע דס"ל ע"ח כרתי ואור"י דדוק' בגיטין סבר כר"א ולא בשאר שטרות עכ"ל: אמר רבא האי שטר' פרסאה דמסרי' באפי סהדי ישראל מגבינן בי' מבני חרי וכו' אי הכי ממשעבדי נמי (דהא מיירי דידעי למקרא וכתב שאינו יכול להזדייף והחזיר מעניינו של שטר כך מוקי בגמר') לית לי' קלא [לפי שאין חותמין ישראל דסהדי דחתימי אשטרי אינון מפקי לקלא לפיכך אין הלוקח נפסד דא"ל לא הוי ידענ' דמשעבד לך ובפ"ב אמרינן דאי חתימי עלי' סהדי ישראל גבי ממשעבדי (ואע"פ שכתוב בלשון פרסי) וכו'): [ד.] גיטין דף ל"ד מתני' העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם [כל אלו מתקנת ר"ג הזקן] ובדף ל"ו פריך הש"ס דאוריית' היא דכתיב וכתוב בספר וחתום אמר רבה לא צריכה לר"א דאמר ע"מ כרתי [והאי קרא עצה טובה קמ"ל] תקנו רבנן ע"ח מפני תיקון העולם דזימנין דמייתי סהדי א"נ דאזלי למדה"י (ומערער בעל לומר לא גרשתיה) רב יוסף אמר אפי' תימא לר"מ התקינו שיהיו עדים מפרשים שמותן בגיטין מפני תיקון העולם וכו'. ועיין תוס' לעיל דף ג' ע"ב ד"ה כתב שכתבו דהא דאמרי' הכא לר"א תקינו ע"ח לא שצריך לעשות כן אלא תיקן שילמד להם לעשות כן שלא יצטרכו לע"מ וכו' אבל אם באים לסמוך לכתחלה אעדי מסיר' סמכינן וכ"כ הרא"ש. ועוד כתב ורי"ף ז"ל כתב מהא שמעינן דלא צריכין לעדי מסירה אלא היכ' דליכ' ע"ח אבל היכ' דאיכ' ע"ח סגי בלא ע"מ והוא דנפק' גיט' מתותי ידיה והא דאמרי' בפני כמה נותנו לה וכו' התם משום דבעינן לקיימו ועוד לכתחל' בעי ע"מ וכי קאמרינן אנן בדיעבד עכ"ל:
[ה.] גיטין דף כ"א מתני' ר"י בן בתירא אומר אי כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדיפתר' מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין. [גמ']. מאן חכמים אמר ר"א ר' אלעזר היא דאמר ע"מ כרתי [ולא סגי למיתבי' בלא עדי מסירה דאינהו הוא דעבדי כריתות דע"כ בעינן עדים דילפינן דבר דבר מממון והלכך לא חיישי' לדלמ' מזייפ' דהא אמרן צריכין למקרייא ואי הוי ביה תנאה אינהו ידעי ומאן דאמר ע"מ עיקר הבאה לינש' צריכה להביא עדים שנמסר בפניהם אבל לר"מ דאמר לא בעינן ע"מ איכ' למיחש לזיופ' דמאן דסמיך אעדי חתימה אשה הבאה לינשא בגט אינה מביאה לפנינו עדים החתומים בו וכו' ואם יש תנאה וזייפת' ליכ' דידע] כתבו תוס' דוקא הכא על דבר שיכול להזדייף אומר רש"י דצריכי ע"מ בשעה שבאה לינש' אבל בגיטין הכתובין בדבר שאינו יכול להזדייף יכולה להנש' ע"י ע"ח ואפי' לר"א כדתנן (דף פ"ו) שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון עולם אבל מה שפי' בקונט' דלר"מ וכו' אינה מביאה וכו' משמע דאי הוי סהדי קמן הוי כשר. ואי אפשר לומר כן דלר"מ בעינן שיהא מוכח מתוכו כדמשמע גיטין (דף כ"ד) ובדבר שיכול להזדייף אין מוכח מתוכו כלום עכ"ל. וכ"כ הר"ן דלר"א לא בעינן מוכח מתוכו ולכך כשר אבל לר"מ פסול דבעינן מוכח מתוכו. וכתב הג"א אין לתמוה איך מכשיר ר"א בדבר שיכול להזדייף והא מודה ר"א במזויף מתוכו. דהא מודה נמי היכ' דלא אתי למסמך עלייהו כגון בשמות מובהקין דכשר ה"נ כשר לפ"ז הרחיק ב' שיטין מן הכתב פסול לר"א בע"מ דהוי מזויף מתוכו ודלא כרמב"ם דמכשיר בזה כמו בדבר שיכול להזדייף וכו'. (מרדכי) כתב רשב"א דר"ת נמי ס"ל כרש"י דלר"מ לא בעי מוכח מתוכו ע"ש ועיין לקמן דף כ"ד שכתבו תוס' נמי לר"מ בעינן שיהא מוכח מתוך החתימה שנכתב לשם זה האיש ואש' זו ולא מהני ע"מ. לכן כתב לגרש בו הגדול' ויש לו אשה אחת קטנ' ששמה שוה לא יגרש בו אפי' גדול' אבל לר"א מגרש בו הגדול' וא"ת למאן דחייש לקמן לשני שוירי ולשני יוסף ב"ש אע"ג דלא הוחזק א"כ לר"מ יפסול כל הגיטין דלא משכחת שום גט שיהא מוכח מתוכו ואומר ר"י דוק' בגט הנמצא הוא דחייש שמא מאחר נפל אבל חשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזק וכו'. עכ"ל:
[ו.] גיטין דף פ"ו ע"ב מתני' שנים ששלחו ב' גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אבד אחד מהם הרי השני בטל וכו'. [גמ']. מאן תנא אמר ר' ירמי' דלא כר"א דאי כר"א כיון דאמר ע"מ כרתי הא לא ידעי בהי מנייהו קא מגרשה (ואין זו נתינה לשמה מבוררת ור"א כיון דחתימה לשמה לא בעי ע"כ לשמה דכתיב בקרא אכתב ונתן קאי) אביי אמר אפי' תימ' ר"א אימר דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי: [ז.] ב"ב דף ק"ע ת"ר הבא לידון בשטר ובחזק' נידון בשטר דברי רבי רשב"ג אומר בחזקה ומסיק אביי דפליגי כגון שנמצא אחד מהעדים קרוב או פסול ובפלוגת' דר"מ ור"א קמפלגי רבי סבר ע"מ כרתי (והכי נמי כאלו אין עדים בשטר דמי הלכך נידון בשטר בלא עדי חזקה, אלא יביא ע"מ וכו') ורשב"ג סבר ע"מ כרתי (לכן נידון בחזקה שהשטר בלא עדים אינו קונה דע"ח עיקר דהאי דכתיב וכתב אחתימת עדים קפיד קרא) והא אמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו. אלא אמר ר' אבינא וכו' לא נחלקו אלא בשטר שאין עליו עדים כלל. רבי כר"א. ורשב"ג כר"מ דע"ח כרתי: [ח.] ב"ב דף קע"ב ההוא שטר' דנפק לבי דינ' דרב הונ' דהוי כתוב בי' אני פ' בר פ' לויתי ממך מנה אמר ר"ה ממך אפי' מריש גלות' וכו' א"ל ר"ח לרב' פוק עיין בה דלאורת' בעי מינך ר"ה נפק דק ואשכח דתני' גט שאין עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו גרשתיה היום כשר אלמ' היום ההוא יומ' דנפק ביה משמע ה"נ ממך מהאי גבר' דנפק מתותי ידי' משמע א"ל אביי ודלמ' אבא שאול כר"א ס"ל דאמר ע"מ כרתי (לא חייש לשום זמן בגיטין בדיעבד וכר"א ס"ל דתנן ג' גיטין פסולים וכו' וכי היכ' דר"א מכשיר בלא עדים משום טעמ' דע"מ כרתי ה"נ מכשיר בלא זמן משום האי טעמ' גופיה כדקתני יש עליו עדים ואין בו זמן בהאי משנה ועלה קאי ר"א ואמר אע"פ שאין עליו עדים בהאי שטר שאין בו זמן כשר שאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם. וה"נ אין כותבין זמן אלא מפני תיקון העולם דב"א ופירות וכיון שנתנו לה בפני עדים הם יעידו על הזמן) אבל הכא ניחוש לנפילה. א"ל לנפילה לא חיישינן: [ט] סנהדרין דף כ"ח ע"ב ההי' מתנת' דהוי חתימי עלה תרי גיסי סבר רב יוסף לאכשורה דאמר ר"י אמר שמואל הלכה כר' יוסי (דמכשיר בגיסי) א"ל אביי וכו' א"ל (רב יוסף למקבל מתנה) זיל קני' בעדי מסירה (אם יש לך עדים אחרים שמסר לו שטר זה יעידו ותהי' שלך דסבר דע"מ כרתי) א"ל אביי והאמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו (דבמאי קני לי' בהאי שטר' האי שטר' חספ' בעלמ' הוא) א"ל זיל לא שבקי לו דאותבינה לך: [י.] כתובות דף צ"ד אתמר שני שטרות היוצאין ביום א' רב אמר חולקין ושמואל אמר שוד' ומסיק הש"ס דרב כר"מ דע"ח כרתי (לענין גט ע"ח עיקר כריתות וכן לענין שטרות ואלו שניהם נחתמו ביום א' ובמקום שאין כותבין שעות גלי דעתייהו דאין מקפידין על הקודם לחברו אפי' זה שחרית וזה במנחה. אין זה גובה יותר מזה הלכך מאי שוד' איכא אין אדם יכול ליפות כחו של זה מזה). ושמואל כר"א דע"מ כרתי (דע"מ עיקר והכ' י"ל שמא האחד הי' חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו ואת השני הטעה וכי לא ידעינן נימ' שוד'). מיתבי ב' שטרות היוצאין וכו' (מכר שדה לב' בני אדם) חולקין תיובת' דשמואל א"ל שמואל הא מני ר"מ היא ואנא דאמר כר"א אי ר"מ אימ' סיפ' כתב לאחד ומסר לאחד זה שמסר לו קנה ואי ר"מ אמאי קנה (אלא ר"א היא אלמ' חלוק' עדיפ') תנאי היא (איכ' למ"ד שודא עדיף ואיכ' מ"ד חלוקה עדיף) כתבו תוס' ב' שטרות פי' של מכר או מתנה שמואל אמר שודא דלא דמי להא דתנן היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות דהתם בשעבוד איירי דאין השעבוד חל אלא מאותה שעה שמוכיח מתוך השטר כשהתחיל השעבוד דהיינו ממחרת יום שנכתב בו. דביום שנכתב אין מוכיח מתוך השטר מתי התחיל או בבקר או בערב אבל מכר או מתנה כל הקודם באותו יום עצמו זכה. ובד"ה לימא רב דאמר כר"מ וכו' כתבו כיון דעיקר הוא השטר ומתוך עדים החתומים אין ניכר שקדם קנינו של זה לשל זה הלכך קונין שניהם בב"א אפי' נכתב ונחתם ונמסר לאחד תחלה וכו' אע"פ שמתוך ע"מ ניכר דלא חשיב להו עדי מסירה עיקר והכי מוכח (גיטין דף כ"ד) דלר"מ אפי' גדולה לא מצי לגרש הואיל ומתוך ע"ח אינו ניכר. ונראה לרבי דמיירי הכ' במקום שכותבין השטר דבמקום שאין כותבין שהקרקע ניקנית בכסף והשטר אינו עומד אלא לראי' התם כ"ע מודו דאמרי' שודא דאין צריך שיהא ניכר מתוך ע"ח איזה קנה תחלה הואיל ואינו אלא לראיה. ור"ת מפרש ב' שטרות והוא מכר שדה א' לב' בני אדם האחד עיקר אבל ב' שטרות של ב' בעלי חובין חולקין לכ"ע וכו' וטעמ' דשניהם אמת ושעה אחת בירושלים כיום א' בעלמ' דמי וכו' ע"ש שהאריך. ובד"ה כתב לאחד ומסר לאחר וכו' אע"פ שקדמה הכתיב' למסירה וכו'. תימא הא משמע ב"מ (דף י"ג) דשמואל כאביי ס"ל דעדיו בחתומיו זכין ואליב' דאביי משמע את שכתב לו קנה. ובלא שמואל איכ' לאקשוי מאביי גופ' דס"ל בסנהדרין דע"מ כרתי ובלא אביי גופי' הוי קשה הא דפסק ר"ת הלכה כאביי וקי"ל כר"א ואמרי' את שמסר לו קנה ותירץ רבי דכי אמרי' עדיו בחתומיו וכו' ה"מ בשני ימים שניכר מתוך השטר שקדם זכותו של זה לשל זה אבל הכא מיירי שנכתבו ביום א' הלכך הקודם במסירה זכה הואיל ואין ניכר שקדם זכותו מתוך השטר עכ"ל. ועיין קדושין דף מ"ח גבי התקדשי לי בשטר דאיתא התם דרבנן מספק' להו אי כר"מ דע"ח כרתי אי כר"א דע"מ כרתי. עיין תוס' ב"מ דף כ' ד"ה שובר. כתב הר"ן בגיטין פרק המגרש. על אותן פוסקים דלית הלכת' כר"א בשטרות (כמו שהוא לחד נוסח' ברי"ף כאשר כתב רמב"ן) קשה הא אמרי' בכתובו' דעבד ר"נ עובדא כשמואל שודא. והיינו כר"א ופסקינן כר"נ תירץ רמב"ן כשאמרו שם דלר"מ חולקין וליכ' שודא אלא לר"א היינו למאן דס"ל עדיו בחתומיו וכו' ושמעי' ליה לשמואל דאמר הכי בב"מ (דף י"ג) הלכך כיון דעדיו בחתומיו וכו' והרי שתיהן כאלו נחתמו בשעה אחת אפי' מסר וחזר ומסר שניהם קונין משעת חתימה שהיא לשניהם כאחד הלכך אין אדם יכול ליפות כחו של זה מזה אבל אנן קיימ"ל דלא קני בעדי חתימה עד דמטי שטרא לידיה אפילו לר"מ איכ' למיעבד שודא שהרי לא קנו כלום אלא משעה שמסר להם הוא שקונים הלכך מסר לראשון וחזר ומסר לשני זה שמסר לו תחלה קנה וזו עצה עמוקה וכו' שהרי על כרחנו אפי' לר"מ הכותב שטר מתנה לחברו ביום פלוני ומסר לו בו ביום קנה מיד לשעתו ואינו יכול לחזור בו כל אותו היום אע"פ שלא כתב שעות ואפי' כתב שבוע או שנה וכיון שהוא קונה מיד האיך אפשר לדון בכותב ב' שטרו' ומסר לא' בשחרית וחזר ומסר לשני בערב שקנה השני כלום הלכך אפי' לר"מ איכ' למעבד שודא הרי טרחנו לקיים הלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות לפי שהיא סברא המתחוורת בשמועה זו עכ"ל רמב"ן בספר הזכות מה שכתב דשמואל ס"ל עדיו בחתומיו אינו מוכרח אלא דהתם קאמר דשמואל מצי סבר כאביי ואדרב' מוכח דל"ל דאביי דאמר שמואל המוציא שטר הקנאה יחזיר ואי אית לי' עדיו בחתומיו אפי' שטר דלאו הקנאה אלא ס"ל דבעי' מטי שטר' לידיה ואי אית' דשמואל מצי אמר שודא אפי' לר"מ למה לן לאוקמי כר"א ואע"פ דשמואל בלאו הכי ס"ל כר"א דע"מ כרתי אף בשטרות מ"מ יש לאוקמי אפי' לר"מ ונפק' מיני' דאפי' ידעי ודאי שלא היו שם ע"מ וכו' אלא ודאי דלר"מ ליכ' למימר שודא כלל דאע"ג דקי"ל דלא קני בע"ח עד דמטי שטר' לידי' מה בכך והא כי מטא שטר' לידי' אין המסירה מקנה אלא ע"ח הם שמקנין וכיון דאין כותבין שעות הרי הן מקנין בסוף היום לשניהם כאחד וכיון דכבר מטא שטר' ליד כל אחד מהם ליכ' למימר זה שנמסר בתחלה קנה שאין המסיר' מקנה וכו' ואין לחוש שמא נמסר למחר דלא חיישי' להכי אלא היכ' דנפל דאתרע לי'. ומ"ש דאפי' לר"מ הכותב שטר מתנה וכו' אין הנדון דומה לראי' דאנן ודאי מודינ' שהכותב שטר מתנה לחברו ומסרו לו אע"פ שלא כתב שעות שאין יכול לחזו' אפי' בין כתיב' למסיר' אין חזרתו כלום שכיון שאין ע"ח מקנין אלא בשעת מסירה נמצא שהקנאה נעשית לאחר חזרתו בשעה שמסר ואעפ"כ אם הקנה לאחר באותו היום אע"פ שכבר מסר לראשון יד שניהם שוה שכיון שאין כותבין שעות וע"ח מקנין הרי הוא כמשייר בקנינו שלא יקנה אלא בקנין ברי ומי שאינו יכול לברר אם קנה בתחלה או בסוף היום שדנין אותו לסוף היום ונמצא זכות חברו שוה לו הלכך לר"מ לא משכחת שוד' אבל לענין חזרה אין בכך כלום דמה נפשך בין שחזר בו קודם שהקנ' בין לאחר שהקנ' אין ממש בחזרתו הלכך אם אנו דנין הקנאתו לתחלת היום אין בידו לחזור ואם בסוף היום הרי הקנ' לו אחר שחזר עכ"ל הר"ן:
[יא.] כתב הרא"ש בגיטין דף פ"ו בשם הרי"ף וז"ל מהא שמעי' דלא בעינן ע"מ אלא היכ' דאין ע"ח דהא ר"ה דאמר אם נשאת בע"א וכתב ידי סופר ולד ממזר והוא אמר הלכה כר"א בגיטין ואי ס"ד בעי ע"מ היכ' דאיכ' ע"ח השת' היכ' דליכ' ע"ח כלל מכשיר היכ' דאיכ' ע"ח ועדי מסירה משוי לולד ממזר אלא שמעי' דהאי דפסול היכ' דליכ' ע"מ הוא ואי איכ' בחתימה ב' עדים מכשיר אע"ג דליכ' ע"מ והיינו דקתני שאין העדים חותמין וכו' כלומר אי ליכ' בגט ע"ח אלא נידון בע"מ בלבד זמנין דמייתי ע"מ ומערער הבעל וכו' ואי לא סגי בע"ח אלא עד דאיכ' ע"מ מאי תיקון עולם איכ' דלמ' לא אתיהב לה בע"מ א"ו כל היכ' דאיכ' ע"ח לא בעי ע"מ וכל היכ' דאיכ' ע"מ לא בעי ע"ח דבחד מינייהו סגי מיהו ה"מ בדיעבד אי נמי היכ' דאשתכחו ע"מ פסולין וכו' אבל לכתחלה בעי' ע"מ והן עיקר. וחזינן לגאון דכ' הוו יודעין הא דאמר ר"א כתב סופר וע"א דוולד ממזר משום דהוי הא מילת' לר"א כמזויף מתוכו. ואע"ג דהני מילי סתרי למילי דידן חזינן למכתבינהו משום דמלאכת שמים היא עכ"ל הרי"ף ורא"ש כתב דעיקר כריתות בע"מ וע"ח לחוד לא מהני לר"א. ותיקון עולם הוא דתלינן מסתמ' בהכשר נעשה בע"מ דהכל יודעין אין דבר שבערוה פחות משנים וא"א להתיר א"א אם לא נמסר לה הגט בפני ב' להתירה לשוק ואף לר"מ לעולם אינה ניתרת לשוק אם לא נמסר בפני ב' דע"ח אינן מעידין שבא הגע ליד' וכו' אלא דר"מ דרש וכתב דקר' וחתם ומצריך חתימה לשמה אבל כתיבה לשמה לא ור"א בעי כתיבה לשמה ולא בעי חתימה כלל אלא הכל תלוי בע"מ ואם נמסר בפני עדים פסולים אינה מגורשת אפי' חתומין עליו עדים כשרים. וקשה על הרי"ף מהא דדייק על מתני' דשנים ששלחו ב' גיטין מאן תנא וכו' דלא כר"א משמע אבל כר"מ אתי' ואי לר"א נמי סגי בע"ח א"כ אמאי לא אתי' כר"א וכו' והא דפליגי רב ולוי ור"י אמתני' דג' גיטין פסולים אם תצא או לא תצא אע"ג דאתי' כר"מ ואנן קיי"ל כר"א איכ' למימר משום אין בו זמן דלא פליג ר"א (ולרשב"ם בב"ב דפליג נמי בהא קושייתו במ"ע) ועוד אני אומר דבכולהו איכ' נפקות' גם לר"א דהא דאמר לדידי' שעדים חותמין מפני תיקון עולם והיכ' שהגט חתום ביד האשה כהלכתו א"צ להבי' לפנינו ע"מ שאנו תולין שכדין נמסר לה הלכך נ"מ בכשרות ע"ח לר"א כמו לר"מ ומה שהבי' הרי"ף הלכת' כר"א בגיטין משמע שפוסק אבל לא בשטרות. אבל ר"י פוסק אפי' בשטרות והביא ראיה מסנהדרין (דף כ"ח) ומכתובות דף (צ"ד) דעבד ר"נ כר"א בשטרות וכן הלכת' בין בשטרי מכר ומתנה ובשטרי הלואות בעינן ע"מ עכ"ל הרא"ש. ור"ן כתב על מ"ש הרי"ף דלר"א נמי מהני ע"ח הוי יודע דר' אפרים חולק עליו וס"ל דלר"א ע"ח בלחוד לא מהני מדלא אמר אף ע"מ כרתי אלא דכל היכ' דאיכ' ע"ח מסתמ' אמרי' דבע"מ אתי לידה אבל כשאין שם ע"ח חיישי' דלמ' איהי זייפתא וכן דעת תוס' ולא נהיר' שעל מי נסמוך בחזקה זו אם על עדים החתומים הלא הם כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו. ועל הבעל נמי אין לסמוך אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש וכי כל עם הארץ יודעין דהלכה כר"א בגיטין. ועוד דאמרי' בריש מכילתין כי לא בעי ר"א לשמה היכ' דליכ' עדים אבל היכ' דאיכ' וכו' דמודה במזויף מתוכו שכיון שאין הכשרו אלא מחמת ע"מ מאי מזויף מתוכו איכ' בשלמ' אי סגי לר"א בע"ח שפיר כיון שהם הכורתין בעי שיחתמו לשמה וכו' ועוד הביא ראיות. ולבסוף כתב אלא שרז"ה הקשה מב' שטרות היוצאין ביום א' וכו' דרב כר"מ ושמואל כר"א וכו'. ואם אית' דלר"א נמי ע"ח כרתי הול"ל נמי לדידיה יחלוקו. ורמב"ן תירץ דאע"ג דר"א מודה דע"ח כרתי מ"מ כיון שאין שעות אין קונין אלא מסוף היום וזה שמסר לו תחלה קנה דמסירה קונה לשעות וכו' וכי תימ' דלמ' בלא ע"מ מסר כיון דע"ח לחוד מהני י"ל לענין ד"מ מסירת בע"ד כק' עדים. ועוד דהיינו שודא דאמרי' הכי הוי שרצה לזכות את הראשון ואת השני הטעה אלו דבריו ז"ל ואין נראה דודאי ר"א מסירה בעי ומסירה בינו לבינו בלא עדים לא מהני שאם היה קונה בממון למה לא תכרות בגיטין וכי תימ' אין ה"נ אלא דאיכ' למיחש דלמ' זייפתא מאי אמרי' לעיל דנהי דר"א לא בעי חתימה לשמה מודה ר"א במזויף מתוכו שפסול כלומר משום דאיכ' למיחש דיהיב לה בלא ע"מ וכי יהיב לה הכי מאי הוי כיון שמסירתו כורתת דכל שנתקיים בחותמיו ליכ' למיחש דזייפת' א"ו מסירה לר"א בלא עדים לא מהני. אבל מה שנ"ל בזה דר"א ס"ל דע"מ בלחוד כרתי וע"ח לא כרתי וכו' ומיהו הא דמודה ר"א דע"ח מהני היינו משום דס"ל דמסיר' כורתת כל שיש בשעתה עדים בין שהן מעידין על המסירה עצמה או על גוף הדבר ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתום בעדים כורת אע"פ שלא נתן בע"מ כמו שמוכיחות כל אותן הראיות לאו משום דס"ל ע"ח כרתי אלא שהמסירה כורתת מכיון שיש עדים על עיקר הדבר דהוי להו ע"ח כע"מ שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו לה ונמצא כאלו הן עצמן מעידין על המסירה וכי פסקינן הלכה כר"א בגיטין ומשמע אבל לא בשטרות לא באנו לומר דע"ח קונים בשטרות דלא היא דבין בשטרות בין בגיטין אין כורתין בלא מסירה דהא כי נמי קאמרי' דהא דאמר ר"א דבשטרות לא בעינן שיהו חותמין על השטר לית' משום דבשטרות בעינן שטר קניי' חתום בעדים כדי שיהא ראוי לעמוד ימים רבים וכי הוי כה"ג המסירה היא כורתת משום דעדים החתומים על השטר הוי כע"מ ומעתה כל הסוגיות מתחוורות וההיא דב' שטרות לא קשי' מידי ושפיר עבדינן שודא לר"א אע"פ שע"ח מהני כיון שאין כורתין מצד חתימתן שלא כתבו בה שעות אלא מסירה היא שקונה ואפי' מסר בלא עדים אותו שמסר לו בתחלה קנה משום דעדים החתומים מהני כע"מ ומסירה זו קונה לשעות כשם שהיא קונה לשעות בעדים בע"פ שהעדים החתומים לא מטעם חתימתן הם מקנין אבל לר"מ דמטעם חתימתן מקנין על כרחנו יד שניהם שוין בו. ושפיר קיימ"ל בב' שטרו' שודא אפי' נפסוק דלא כר"א בשטרות משום דכי אמרי' אבל לא בשטרות היינו דבעינן קניי' לעמוד ימים רבים ומש"ה בעינן שיחתמו על השטר וכשהם חותמין מטעם ע"מ הם מקנין ולא מטעם ע"ח כי היכי דס"ל לר"א גופיה וכו' ואף דברי הרי"ף מטין כך וכו' שלא הזכיר כלל שיהי' ע"ח כורתים אלא דבע"ח סגי וכ' ג"כ לכתחלה בעי ע"מ שהם העיקר ועולה יפה ע"פ מ"ש לפי שאין ע"ח מועילין אלא משום דהוי כאלו נמסר בפניהם עכ"ל. והמאור כתב כר' אפרים וע' במרדכי שם:
[פסק]:
[יב.] כ' הרמב"ם בפ"א מגירושין ומנין שיתנהו לה בפני עדים הרי הוא אומר ע"פ ב' עדים יקום דבר וא"א שתהיה זו היום ערוה והבא עליה במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים לפיכך אם נתן לה גט בינה לבינו ואפי' בעד א' אינו גט כלל. בד"א כשהי' הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו ע"א ונתנו לה ה"ז גט פסול. כתב המפרש תימה על זה הטעם שכ' שהרי אשה שאנו יודעין שהיא א"א והלכה למד"ה וחזרה ואמרה מת בעלי נאמנת וכו' ולולי הטעם שכ' הרב אין זה קושי' דכל המקדש וכו' והם אמרו ע"י דבורה יעקרו הקדושין. ובכמה מקומות אמרי' שהיא צריכה או לע"ח או לע"מ והטעם שכ' הרב לא מצאתי. ונראה הואיל וקיי"ל כר"א דאמר ע"מ כרתי צריך שיעידו עדים שגרשה מטעם דילפינן דבר מממון ואפי' לר"מ בעי' ע"ח מה"ט וגבי גט הוא דכתיב דבר אבל אי אמרה מת הרי היא נאמנת מטעם שאמרו מתוך חומר שהחמרת וכו'. ולח"מ כ' ואפשר שרמב"ם במ"ש וא"א הרגיש בקושי' האיך מצינן למילף דבר מממון דדיו לבא מן הדין וכו' א"כ כששניהם מודים למה צריך ב' עדים לכך כ' דשאני גבי גט דא"א וכו' ע"ש. תקנת חכמים הוא שיהו עדים חותמין על הגט שמא יתן לה הגט בפני שנים וימותו ונמצא הגט שבידה כחרס שהרי אין בו עדים לפיכך תקנו שיעידו מתוכו. ואע"פ שהעדים בתוכו נותנה לה בפני ב' בין בפני אותן העדים החתומין עליו. בין בפני ב' אחרים שעיקר הגירושין בע"מ. חתמו בו ב' ועבר ונתנו לה בינו לבינה או שנמצאו ע"מ פסולין ה"ז כשר הואיל ועדים שבו כשרים והרי גט יוצא מתחת ידה. ויש מן הגאונים שהורו שהוא פסול. ובאה"ע סי' קל"ג פסק הטור כרא"ש דע"ח בלא ע"מ לא מהני. וש"ע שם הביא ב' דעות ודעת הרא"ש הביא בשם י"א באחרונה. וגם כ' בלא ע"מ שפסול. כ' ב"ש הנה בתוס' ורא"ש ומרדכי מבואר שהגט בטל אלא שהרמב"ם כ' בשם הגאונים שפסול. וכ"כ הר"ן פ' השולח בשם הגאונים ולמעשה צ"ע. וע' אה"ע סי' ל"ב כתב חלקת מחוקק לקמן סי' קל"ג אית' פלוגת' אם חתמו ע"ח ומסרו בינו לבינה אם כשר ופלוגת' זו שייך הכא ג"כ בקדושין. עוד כתב רמ"א שם בשם נ"י פ' ד' אחין בקדושין אם כתב בכתב ידו ואין עליו עד מקודשת מספק וע"ש בב"ש. ובפי"א ממלוה כתב הרמב"ם לוה שכ' שטר בכתב ידו והעיד בו עדים ונתנו למלוה ה"ז שטר כשר וכן אם כתב שטר אף על פי שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים ה"ז מלוה בשטר והוא שיהי' כתב שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם ויש מן הגאונים שהורו שצ"ל לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר וכו'. כתב ה"ה דפוסק כר"א אף בשטרות ומ"ש דבעי' כת' שאינו יכול להזדייף כר"א דאמר בשאר שטרות בעי' כתב שא"י להזדייף. וטעם הגאונים נרא' כדי שיהי' לזה קול שהרי העדים אם ירצו יעשו שטר שזה הכתב נמסר בפניהם ואם לא אמר להם כן לא היו כותבין ולא הי' לו קול ורבינו לא הכריע וכו' והיא סברת ר' האי ור' שרירא ז"ל. וש"ע ח"מ סי' מ' כתב כלשון הרמב"ם. ובסי' מ"ב כ' אין כותבין ש"ח על דבר שיכול להזדייף אם כתבו פסול אפי' לגבות בו לאלתר וכתב רמ"א דוקא ש"ח אבל שטרות אקנייתא כשר (פי' שטר' שקונה בו וכו' שכתב שדי מכורה לך שאינו עומד לראי' כלל אלא אחר שקנאוהו בשטר כותב שטר אחר לראי'. סמ"ע). וטור ח"מ סי' נ"א (וכ"פ בש"ע). כתב הלכת' ע"מ כרתי בין בגיטין בין בשטרות לפיכך שטר שנמסר בפני ב' עדים גובין בו ממשעבדי אף על פי שאינן חתומין בו ומ"מ אם נמצאו עדי חתימתו פסולין הוא פסול אף על פי שנמסר בפני עדים כשרים. כתב ב"י מתוך לשון רש"י משמע דבע"מ בלא ע"ח אינו גובה ממשעבדי ורבינו סתם כדעת הרא"ש דגובה. (וע' ר"ן בהמגרש שכ' שמצא בגרסת הרי"ף והלכ' כר"א אף בשטרות ורמב"ן כ' שרי"ף פסק כר"א בגיטין ולא בשטרות. וש"ך שם כתב דרבים מראשונים פסקו דלית הלכת' כר"א בשטרות א"כ המוחזק יכול לומר קים לי. ואין גובין בו ממשעבדי). וע' סי' ק"ד ס"ח לענין ב' שטרי הלואה יוצאין ביום א' יחלוקו. ובסי' ר"מ ס"ג דב' שטרי מכר ביום א' שודא וע' רמב"ם פ"ה הל' ו' מזכייה לענין ב' שטרות וכו':