אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ע (כלל קכו) עד נעשה דיין או לא

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ע (כלל קכו) עד נעשה דיין או לא

אות ע (כלל קכה) עבדא כמקרקעי או כמטלטלי

[א.] ר"ה דף כ"ה ע"ב מתני' ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו השנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם וכו'. גמ']. אמאי. לא תהא שמיעה גדולה מראיי' (יקדשוהו בראייתה דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדול מראי' דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש) (ותוס' כתבו דבחנם דחק דאפי' גבי דיני נפשות אמרי' הכי ב"ק (דף צ') אם ראהו ביום אמר ר' זירא כגון שראוהו בלילה הלכך למחר אי לאו שמיעה על מה יקדשו). למימרא דעד נעשה דיין [מי שראוי להיות עד בדבר נעשה דיין ואלו כולן ראוין להיות עדים שהרי כלם ראוהו] לימא מתני' דלא כר"ע דתני' סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין. (ויעיד בפני חבריהם דגבי ד"נ עדות בעינן דכתיב ע"פ ב' עדים יומת המת) דברי ר' טרפון ר"ע אומר כולן נעשין עדים ואין עד נעשה דיין (דר"ט נמי לא אמר דעד נעשה דיין אלא הראוין להעיד אבל המעידין לא ישבו וידונו עמהם וגבי עדות החדש גופי' נמי לא אכשרי במתני' להיות העדים נעשים דיינים דא"כ ל"ל יושיבו מאבריהם ויעידו בפני יחיד ואח"כ ישבו הם עמו ויקדשו והכי אמרי' בכתובות דף כ"א) אפי' תימא ר"ע עד כאן לא קאמר ר"ע אלא בד"נ דרחמנ' אמר ושפטו והצילו העדה (יהפכו בזכותו) וכיון דחזיוהו דקטל נפשא לא מצי חזו ליה זכותה אבל הכא אפי' ר"ע מודה. כתב המאור ובמכות גרסי' מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר שנא' עד עמדו לפני העדה למשפט אלא שיש לומר ר"ע לדבריו דר"ט קאמר לדידי אין עד נעשה דיין לעול' ואע"פ שראוהו ביום מדכתיב עד עמדו וכו' אלא לדידך דפליג' כשראוהו ביום שממיתין אותו בלא עדות שלא תהא שמיעה גדול' מראיי' ולא ס"ל מדרש דעד עמדו וסבר' למימר היכא דראו בלילה מקצתן נעשין עדים וכו' אודי לי מיהת מאחר שראוהו בשעה שלא היו ראוין לדון אלא לעדות הרי נעשין כול' עדים ואין עד נעשה דיין בד"נ כה"ג משום ושפטו העדה שיש להם לבדוק בעדות העדים כדי להציל וכו' והא כיון דחזויה לא בדקי להו לעדים בדיקה יפה וכו' ור"ט אמר לבדיקה יפה לא חיישי' ולעולם עד נעשה דיין כלומר הראוי לעדות כגון שראה בלילה וכ"ש ראה ביום שלא תהא שמיעה וכו' אבל עד מאחר שהעיד עדותו אינו ראוי לדין ד"ה עכ"ל. עיין כתובות פרק האשה שנתארמלה מה שכתב שם המאור. כתבו תוס' ובעד נעשה דיין יש דינים חלוקים בעדות החדש דאוריית' עד הרוא' נעש' דיין ובקיום שטרות אפי' עד המעיד נעשה דיין ובד"נ עד הרואה אין נעשה דיין:

[ב.] בבא קמא דף צ' ע"ב ההוא גברא דתקע ליה לחברי' אתא לקמי' דר"י נשיאה א"ל הא אנא והא ר"י הגלילי וכו' מאי הא אנא אילימ' הא אנא דחזיתך והא ריה"ג דאמר מנה צורי זיל הב ליה מנה צורי למימר' דעד נעשה דיין והתני' סנהדרין שראו וכו' עד כאן לא קאמר ר"ט אלא דמקצתן נעש' עדים וכו' אבל עד נעשה דיין לא קאמר כי תני' ההיא כגון שראו בלילה דלא למעבד דינא נינהו ור"י הנשיא כת"ט ס"ל] ואיבע"א הא אנא דס"ל כריה"ג דאמר מנה צורי וכו'. כתבו תוס' אם ראו ביום דנין ע"פ ראיי' דלא תהא שמיעה וכו' אבל ראו בלילה אין יכולין לדון ע"פ ראיית לילה דראיי' כקבלת עדות וקבלת עדות כתחלת דין ותחלת דין ביום אפי' בד"מ כדאמר סנהדרין (דף ל"ד) וכיון דצריכין להעיד אין המעיד נעשה דיין אבל עד הרואה כגון שיש עדים אחרים מעידין לפניהם נעשה דיין אפי' בד"נ לרבנן דלא כרשב"ם בב"ב דף קי"ג שפירש ג' שנכנסו לבק' דוקא לבקר אבל אם נתכוונו להעיד כותבין ואין עושין דין דהוי לי' עדים ואין עד נעשה דיין ולר"ע אפי' עד הרואה אין נעשה דיין בד"נ וטעמ' מפרש במכות מדכתיב עד עמדו לפני העדה ובר"ה מפרש משום והצילו וכו' ההיא דמכות עיקר אבל בר"ה בא לפרש דלא גמרי' מיני' דשאני ד"נ דכתיב והצילו וכו' ובדרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין וכו' וטעם דאין המעיד נעשה דיין יש מפרשים משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דלא יקבל הזמה על עצמו וקשה להר"י דאורליינש אלא מעתה עדים הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם וכו' אלא ע"כ יכולין להזימה בב"ד אחר ה"נ יכולין להזימם בב"ד אחר ורשב"ם מפרש משום דכתיב ועמדו ב' אנשים ואמרי' בשבועות דף ל' אלו עדים לפני אלו הדיינין משמע שיעמדו העדים לפני הדיינין אבל העדים אינן חוזרין ויושבין ודנין ועוד פי' ר"י טעם אחר משום דנפק' לן מביום הנחילו את בניו דע"פ הנחלות יום ששמעו מבקרי החול' שנתן לכל אחד מבניו יעמדו כל א' בחלקו אבל ע"פ שמיעתו בלילה לא יעמדו כל א' בחלקו לפי ששמיעתו בלילה אינה ראוי' לדון ע"פ כיון שאין יכול לדון ע"פ ראיית לילה עד שיעידו עליהם ה"ל עדים ולכך אין יכולין לדון דאין עד נעשה דיין אלמ' מהכא הוא דשמעי' דאין עד נעשה דיין והיינו דקאמר סנהדרין (דף ל"ד) ור"מ דנפק' ליה שאין דנין אפי' גמר דין אלא ביום מדאתקיש ריבים לנגעים ביום הנחילו מאי עביד בי' ומוקי לי' ביום אתה מפיל נחלות וכו' דבלילה כותבין ואין עושין דין ומסיק ואזיל כולי' סוגי' עד דהוי להו עדים ואין עד נעשה דיין ולהכי אצטריך לאתויי עלה הא דרב חסדא דכל עיקר לא מייתי דרשה דביום הנחילו אלא משום דבעי לאפוקי מיניה דאין עד נעשה דיין כדמפרש רב חסד דאי לאו להכי אתי אמאי איצטריך כלל ביום הנחילו לר"מ ואתי שפיר דמייתי עלה ואמר ר"ח ולא קאמר אמר ר"ח בלא וי"ו עכ"ל. כתב נמוקי יוסף על הא דאמרי' למימר' דעד נעשה דיין כלומר עד הרואה וכו' וא"ת מ"ש דהכא קשה ליה ובר"ה פשיט' ליה דעד נעשה דיין ע"פ ראייתו ורש"י תירץ דשאני קידוש החדש דכזה ראה כתיב ולהכי אמרי' לא תהא שמיעה גדולה אבל בד"מ הגדה כתיב ומש"ה מספק' לן הכא עד הרואה אם יכול לדון ע"פ ראייתו ואתי שפיר הא אמרי' כתובות (דף כ"א) שאני הכא דמקיימי הגדה בחד אבל לעולם דיינים המכירים חתימת ידי עדים צריכין להעיד בפניהם אלמ' דבד"מ לא אמרי' לא תהא שמיעה וכו'. וכתב הרא"ה אין עד נעשה דיין בד"מ הוא על ג' דרכים האחד שהוא ברור וידוע שעד המעיד אינו נעשה דיין לעולם מאחר שהעיד ואפי' בהגדת אחרים והשני עד הרואה שאינו רשאי לדון בד"מ אפי' קודם שהעיד ע"פ ראייתו כדברי רש"י והשלישי שהי' יכול לדון כהגדת אחרים שיעידו לפניהם כדברי ר"ט דע"כ לא פליג ר"ע אלא בד"נ אבל בד"מ מודה עכ"ל:

[ג.] כתובות דף כ"א אמר ר"ה אמר רב ג' שישבו לקיים את השטר ב' מהן מכירין חתימת ידי עדים וא' אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם משחתמו אין מעידין בפניו וחותם (דחתימה ראשונה בשקר' הוי דלאו תלת' הוי דידעי) ש"מ תלת ש"מ עד נעשה דיין וכו' יתיב ראב"א וקאמר להא שמעת' איתבי' רב ספרא ראוהו ג' והן ב"ד יעמדו שנים וכו' ואי ס"ד עד נעשה דיין ליתבו בדוכתייהו [לאחר שהעידו בפניו] וליקדשי' וכו' הנח לעדות החדש דאוריי' וקיום שטרות דרבנן [עיין בתוס' שכתבו כמו שכתבו בבבא קמא]. כ' הר"ן בהלכות נקטינן בקיום שטרות אפי' עד המעיד נעש' דיין ואפי' בשעת עדותו נמי נעשה דיין לקבל עדות של עצמו אבל בקדה"ח דאוריית' עד המעיד אין נעשה דיין ומיהו עד היודע נעשה דיין ודן ע"פ ידיעתו כל שאין צריכין להעיד ובד"מ איכ' מ"ד דכקידוש החדש דמי דעד היודע נעשה דיין ואיכ' מ"ד דוק' בקדה"ח הוא דמקשי' לא תהא שמיעה וכו' משום דלא כתיב הגדה אבל בד"מ דכתיב הגדה לא ולא מחוור דאפילו בד"נ אמרינן אליב' דר"ט ב"ק (דף צ') דרשאין לדון ע"פ ידיעתן ובסנהד' מפרשי' נמי דטעמ' דר"ש משום ושפטו וכו' הא לאו הכי הוי רשאין לדון ע"פ ראייתן הלכך נקטינן דבד"נ עד היודע אינו נעש' דיין מהאי טעמ' אבל בד"מ עד היודע נעשה דיין:

[ד.] ב"ב דף קי"ג אמר רב יהודה ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין מ"ט דהוי להו עדים ואין עד נעשה דיין [המעיד על הדבר וכו' וגם אם ראה את הדבר ונעשה עד אין נעשה עליה עוד דיין בעדות עצמו אא"כ מעידין אחרים בפניו ונראה בעיני דגזרת הכתוב הוא דכתיב ועמדו וכו' ונרא' בעיני דוק' נקט נכנסו לבקר הלכך רצו יעידו רצו יהיו דיינים אבל אם נכנסו להעיד שזמנם לשם לשמוע כדי להעיד הרי הן עדים ואין עד נעשה דיין וראיי' ממכות (דף ו') דחשיב להו. עדים בראיי' בעלמ' עכ"ל רשב"ם]. ותוס' פליגי על זה. וכן כתב הרא"ש שם. וכתב נמוקי יוסף דוק' נכנסו וכו' אבל זמנו אותם להעיד כאלו העידו וא"ת והא בעינן הגדה בשאר ממון חוץ מקדה"ח וי"ל כי מה שצוה בפניהם חשוב כהגדת עדות דהודאת בע"ד כמאה עדים ולא אתמר דבעי' הגדה אלא לאפוקי מה שראו מעצמן או שיודעין שלא מפי בעל דבר וזה ברור. אבל שנים כותבין ואין עושין דין לעולם כיון דאינם אלא שנים דלא חזו להיות דיינין בתורת עדות מסר להם הדברים והוי כנזדמנו להעיד דשוב אינן נעשין דיינין לאותו עדות. ומ"ש רשב"ם דאין עד נעשה דיין גזרת הכתוב משום דכתיב ועמדו וכו' יש לגמגם דא"כ לא יגמרו שום דין אלא בעדים ממש ולא בהודאת בע"ד עכ"ל:

ופסק [ה.] בפ"ה מעדות כתב הרמב"ם כל עד שהעיד בד"נ אינו מורה בדין זה הנהרג ולא ילמוד עליו לא לזכות ולא לחובה שנאמר ועד א' לא יענה בנפש למות בין לזכות בין לחובה ומאי זה שנאמר למות כלומר עד המעיד בנפש למות לא יענה דבר אלא יעיד וישתוק אבל בד"מ יש לו ללמד עליו זכות או חובה אבל לא ימצא עם הדיינין ולא יעש' דיין שאין עד נעשה דיין אפי' בד"מ. בד"א בדבר שצריך עדים מן התור' וצריך דיינין לדון באותו דבר מן התורה אבל בשל דבריהם עד נעשה דיין כיצד אחד שהביא גט ואמר בפ"נ ובפ"נ הוא ושנים נותנין אותו לה ונמצ' כאלו נטלוהו מב"ד וכן כל כיוצא בזה. כתב כ"מ ורבינו שכתב דכל עד שהעיד משמע דוק' העיד אבל אם לא העיד דן דפוסק כר"ט אפילו בד"נ. ועיין לח"מ מה שהקשה עליו. ובפ"ז כתב האי דינא דקיום שטרות עד נעשה דיין. ובפ"ג מסנהדרין כתב שנים שנכנסו לבקר וכולי כותבים ואין עושין דין שלשה רצו כותבין רצו עושין דין בד"א ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין ועיין בכ"מ שכתב דמשמע דרבינו מסכים לפי' רשב"ם דאם נכנסו להעיד הרי הן עדים ואין עד נעשה דיין וראיה ממכות ותוספות פי' ההיא דמכות בענין אחר ורבינו מפרש בפ"ה מעדות ההיא דמכות כרשב"ם מכלל דס"ל כוותי' ע"ש. ועיין רמב"ם פ"ב מקידוש החדש. וטור ח"מ סי' ז' כתב אין עד נעשה דיין ודוק' עד המעיד וכו' אבל אם אינו מעיד כגון ששלשתן הדיינין ראו המעשה אפי' אם כוונו לראות בתורת עדות אם ראו בשעה שראוי לדון נעשין דיינין אבל לא ראו בשעה שראוי לדון אין דנין עליו. כתב ב"י בשם הר"ן פ' י"נ כללי השמועה שמחשבה בלבד אינו עושה אותן עד לא לפסול את הכשרים ולא לפסול אם חברו אם הוא פסול ולפסול את עצמו לדין אפי' בעדות אחרים (וכן דעת רמב"ן אף על פי שרשב"א לא כ"כ) ראה בלילה ע"פ עצמו אינו דן אבל ע"פ עדות אחרים נעשה דיין עכ"ל. עיין ריב"ש סי' קס"ח. כ' רי"ו עד החתום בשטר אינו דן באותו שטר וכ"כ העיטור בשם הרי"ף ורשב"א כתב בתשובה שיש לדון להכשיר אפילו עד החתום בשטר להיות דיין ע"כ. עיין שם עוד בב"י. וש"ע מביא ב' דעות שכתב שם אם הוזמנו להעיד אף בעדות אחרים אין דנין וי"א אף בהוזמנו דנין בעדות אחרים (תוספות). כתב הש"ך בשם הב"ח אם ראו בשבת ויום טוב אינן נעשין דיינים אף על גב דאינו אסור לדון אלא מדרבנן וצריך עיון לדינ'. ועיין ח"מ סימן מ"ו ורנ"ג:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה