כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ע (כלל קכה) עבדא כמקרקעי או כמטלטלי
[א] בבא מציעא דף נ"ו מתני' אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות והקדשות אין להם תשלומי כפל ולא דו"ה שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם וכו'. גמ']. מנא ה"מ דת"ר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינן מטלטלין. יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות (והתנחלתם אותם וכו' הוקשו לאחוזה) אין בהם תשלומי כפל וכו'. מנה"מ דת"ר על כל דבר פשע כלל וכו' כלל ופרט וכלל וכו' מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל וכו' יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות. שומר חנם אינו נשבע דת"ר כי יתן איש אל רעהו כלל. כסף או כלים פרט וגונב מבית האיש חזר וכלל וכו' מה הפרט מפורש דבר המטלטל וכו' (כדלעיל). נושא שכר אינו משלם דת"ר כי יתן איש אל רעהו חמור וכו' כלל ופרט וכלל וכו' (כדלעיל) וכהאי סוגי' איתא נמי בשבועות (דף מ"ה): [ב.] קדושין דף כ"ב ע"ב מתני' עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. [גמ'] מנלן. דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקישן הכתוב לשדה מה שדה נקנה בכסף וכו' אף עבד כנעני:
[ג.] יבמות דף צ"ט ת"ר יש שמוכר את אביו להגבות אמו כתובתה כיצד ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן ושחרר את השפחה ונשאה ועמד וכתב כל נכסיו לבנה ונמצא זה מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה. מאי קמ"ל כולה ר"מ היא ועבדא כמטלטלי ומטלטלי משתעבד' לכתוב' ואיבע"א הא קמ"ל דעבדא כמקרקעי. כתבו תוס' אע"ג דבכל דוכתי אמרי' הוקשו עבדים לקרקעות הכא יש לחשבם כמטלטלי דלא סמכה דעתה עלייהו לפי שמתים ובורחים ללישנא דחשיב להו מקרקעי סבר דסמכה דעתא עלייהו כמו בקרקעות עכ"ל:
[ד.] ב"ק דף צ"ז מתני' גזל בהמה והזקינ' עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה ר"מ אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך (דכקרקע דמי וברשותא דמרי' קיימי). גמרא. אמר רב הלכה כר"מ ורב שביק רבנן ועביד כר"מ אמרי משום דבריית' איפכא תניא (רמ"א כשעת הגזלה וחכ"א בעבדים אומר הש"ל וקאמר רב הלכה כר"מ דמתני' דהיינו רבנן דברייתא) ורב שביק מתני' ועביד כברייתא רב מתניתין נמי איפכ' תני' ומ"ט דרב דאפיך מתני' מקמי בריית' אדרב' וכו' אמרי רב מתני' נמי איפכ' אתנייא (רבותיו) ואיבע"א כי לא אפיך חדא מקמי' חדא חדא מקמי תרתי אפיך דתני' המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר ברשותי ילדה וזה שותק זכה בה זה אומר א"י כו' יחלוקו זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שברשותו ילדה לפי שכל הנשבעין שבתור' נשבעין ולא משלמין דברי ר"מ וחכ"א אין נשבעין א על העבדים ולא על הקרקעות האי הלכ' כר"מ הלכה כרבנן מבעי' לי' ה"ק למאי דאפכיתו ותניתו הלכ' כר"מ ומי אמר רב עבדא כמקרקע דמי והאמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור (מלשלם לבעליו שכרו) ואי ס"ד עבד' כמקרקע דמי אמאי פטור ברשותי' דמרי' קיימי (ואם הי' כקרקע אפילו נחת לי' בתורת גזלנות לא נפק מרשותיה דאין נגזלת ומשלם אגר' היכ' דקיימ' לאגר' כמו ספינה היכ' דלא נחת בתורת גזלנות'. תוס') הכא במאי עסקינן שלא בשעת מלאכה (דזה נהנה וזה לא חסר) (ועיין ב"מ דף ק' ע"ב דאיתא התם דבקרקע מודה ר"מ דאין נשבעין. כתבו תוס' וא"ת אי ר"מ דריש רבוי ומיעוט א"כ אקרקע נמי נשבעין ואי דריש כלל ופרט אעבדים נמי אין נשבעין וי"ל דדריש רבוי ומיעוט ואית לי' שום מיעוט דמוקי לה למעוטי קרקעות ולא עבדים דמאן דדריש רבוי ומיעוט צריך שני מיעוטין למעוטי קרקע ועבדים אע"ג דהוקשו לקרקעות כדאמר ב"ק דף ס"ג): [ה.] מגלה דף כ"ג ע"ב מתני' ואין מזמנין בשם פחות מעשרה. ובקרקעות (של הקדש הבא לפדותן צריך עשרה) תשעה וכהן. ואדם כיוצא בהן (אם בא לפדות מיד הקדש). גמ'] אדם מי קדוש אמר ר' אבהו באומר דמי עלי דתני' האומר דמי עלי שמין אותו כעבד ועבד אתקש לקרקע דכתיב והתנחלתם. כתבו תוס' משמע דעבד עברי אתקש לקרקע וה"נ משמע קדושין (דף ז') דאשה הוי לה נכסים שיש להן אחריות מטעם דעבד הוקש לקרקעות. וקשי' דהיינו דוק' עבד כנעני דעלי' כתיב והתנחלתם אבל עבד עברי לא מצינו כלל דאתקש לקרקע ודאי ההיא דקדושין יש לדחות כדפרישית שם אבל הכא קשיא עכ"ל. (ובקדושין דף ז' אית' בעי רבא הילך מנה ואקדש אני לך מהו אמר מר זוטרא מקודשת א"ל רב אשי א"כ הוי לי' נכסים שיש להם אחריות נקנין עם נכסים שאין להם אחריות (אדם הוקשה לקרקע דכתיב והתנחלתם) ותוס' הקשו על רש"י הא ההיא בעבד אבל בן חורין לא אתקש אלא דוק' בדמי עלי ששמין אותו כעבד לכך פי' תוס' פירוש אחר):
[ו.] ובבא קמא דף י"א ע"ב אמר עול' אמר ר' אלעזר הלכת' גובין מן העבדים (חוב) אפי' מיתמי (דסבר עבדא כקרקע) הוי עובד' בנהרדע' ואגבי' דייני דנהרדע' וכו' א"ל רב נחמן זילו אהדרי (דסבר עבדא כמטלטלי דמי). א"ל רבא לר"נ. הא ר' אלעזר וכו' (כולהו ס"ל דכקרקע דמי) מר כמאן ס"ל א"ל אנא מתנית' ידענ' דתני אבימי פרוזבול חל על הקרקע ואינו חל על עבדים מטלטלין נקנין עם הקרקע ואינן נקנים עם העבדים וכו'. כתבו תוס' אע"ג דבכמה דוכתי אשכחן דכקרקע דמי לענין אונאה ושבועה אור"י דהכ' לא איירי אלא במילי דרבנן ולגבי מיתמי ומלקוחות וסבר שעבוד' לאו דאוריית' ולא גבי אלא מדרבנן. ולענין פרוזבול וקנין אגב דהוי נמי דרבנן וקרא דערים בצורות אסמכת' בעלמ' הוא עכ"ל. [עיין מה שכתבתי בסוף כלל זה אות ח']. וכ"כ הרא"ש דקיי"ל כר"נ דכמטלטלי דמי. וכתב אספ"ז קשה בעיני שא"כ נצטרך לומר שעבוד' לאו דאוריית' דאי דאוריית' אפילו הם נגבין מן היתומים ואנן קי"ל שעבוד' דאוריית' וכן פסק הריא"פ והוא הביא אותה דאין גובין מן העבדים שבפ' יש נוחלין. הרשב"א עכ"ל. ובב"ב דף ק"נ אית' איבעי' להו עבד' כמקרקע או כמטלטלי (ודאי כקרקע דמי לענין שבועה דקנין כסף וכו' דכל מילי דאוריית' דין קרקע יש להם מוהתנחלתם אבל לענין לשון בני אדם אקרי להו מטלטלי וישנ' בכלל מתנות מטלטלי שהרי מטלטל הוא או לא) ורצה לפשוט התם ודחי לה. ובב"ב דף קכ"ח אית' שלח לי' ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה גובין מן העבדים. ורב נחמן אמר אין גובין (דנהי דאתקש לקרקע ה"מ לדברים הכתובים בתורה וכו' אבל לענין ב"ח כמטלטלי דמי דאין ב"ח סומך אלא על הקרקעות שאין יכולין ליאבד ולא לזוז ממקומן אבל אעבדים לא סמכה דעתי' הלכך לא משתעבד' לי') ואפסקא לקמן דאין גובין כתב הרא"ש בב"ק דף צ"ז בשם הרי"ף דלית הלכת' כרב דקי"ל עבד' כמטלטלי ולא נהיו' דמהיכ' קיי"ל דכמטלטלי מהא דאמר ר"נ דב"ח לא גבי מיתמי ומהא דתני אבימי מכל הנהו אין ראי' דפי' רשב"ם דלכל מילי דאוריית' חשיב כקרקע והתם במילי דרבנן איירי וכגון פרוזבול וקנין אגב ולגבות מיתמי נמי דרבנן דסבר שעבוד' לאו דאוריית' וכ"כ הראב"ד ורמ"ה ז"ל עכ"ל. בב"ב דף ק"נ לענין אם אמר מטלטלי לפלני' כתב הרא"ש דעבד' כמטלטלי דמי דפסקינן ביש נוחלין כר"ן דאין גובין מן העבדים אלמ' כמטלטלי דמי. ואספ"ז ב"ק דף צ"ז כתב בשם הראב"ד כמו הרא"ש. וכתב לכל מילי דרבנן וכו' ולגבות מן היתומים למ"ד שעבוד' לאו דאוריית'. ואפי' למ"ד דאוריית' תקנו שלא לגבות מהן מן היתומים הואיל דניידי כדרך שתקנו במטלטלין. רשב"א עכ"ל. ונימוקי יוסף בפ' הגוזל כ' וז"ל כתב הרא"ה דפסק הרי"ף עבדא כקרקע ובסוף ימיו חזר בו ואמר לית הלכת' כרב דקי"ל עבד' כמטלטלי והרז"ה השיג עליו א"כ הוי לי' למפסק נמי דנשבעין על העבדים והא ליכ' למ"ד וכו' ובודאי שזהו צריכה לפנים וכו' והעיקר בזה שבכל דברי תורה עבדא כקרקע דבכל אלו הוציאו קרקעות ועבדים הוקשו להם אבל ההיא דבתר' תל' בלשון בני אדם אם קורין לעבדים מטלטלין וההיא דר"נ היינו שאין דעתו של מצוה עליהן לפי שיכול להבריחן וקנין אגב דאפש' דהוי דין תור' וכו' אף היא תלוי בדעתו של אדם שאדם סומך הדבר המטלטל על הקרקע שהו' עיקר לעולם שאדם סומך בו ולפיכך עבדים כיון שאין אדם סומך עליהן א"א לסמוך מטלטלין עליהן וכן כתב רשב"ם בבתר' והוא עיקר:
[פסק]:
[ו.] בפ"ב ממכירה כתב הרמב"ם עבד כנעני הרי הוא כקרקע לקניי' וכו'. ובפ"ג כתב המקנה עבדים וקרקעות כאח' החזיק בעבדים לא קנה קרקע החזיק בקרקע לא קנה עבדים עד שיהא עומדין בתוך הקרקע ואע"פ שאמר לו קנה עבדים ע"ג קרקע לא קנה עד שיהיו בתוכה שהעבד מהלך לדעת עצמו (דזה הוא דאמרי' ב"ק דף י"ב דשאני מטלטלי דניידי ממטלטלי דלא ניידי ושאני מקרקע דניידי מקרקע דלא ניידי). כתב הראב"ד דכי אמר אגב לא בעינא שיהא בתוכו וה"ה תמה עליו שהרי הסוגי' דפ"ק דב"ק מפורשת היא דבין למ"ד כקרקע וכולי אין עבד נקנה אגב קרקע אלא אם עומד בתוכה. ומה שהקשה מצאן שאני עבד דנייד על דעתו אבל צאן ניידי אדעת' דרועה עכ"ל. (וכ"כ תו' ב"ק דף י"ב ע"ב ד"ה שאני). ובפ"ג מגזלה כתב גזל עבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך (וטור הי' לו הגרסא ברמב"ם שמשלם כשעת הגזלה כרי"ף כ"מ(, ולח"מ הקשה לרי"ף למה פסק בשבועו' דאין נשבעין על העבדים עוד קשה למה כתב הרי"ף גבי תוקף עבדו של חברו והוא דלא בטלו ממלאכה הא לא הוצרכו לתירוץ זה אלא אליב' דרב וכולי ע"ש מה שתירץ. (ובפ"ב משכירות כתב הרמב"ם דאין נשבעין על העבדים. ובפ"ב מגניבה כתב דאין משלם כפל וכולי. ובפרק י"ג ממכירה כתב שאין הוניי' לעבדים. (ובפי"ג מזכיי' כתב ש"מ שאמר כל מטלטלין שיש לו לפלוני וכולי העבדים בכלל מטלטלין. ובפי"ג ממכירה כתב השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הוניי' מפני שהיא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם הוניי'. ובפ"ה מטוען כתב וכן החופר שדה חברו בורות וכולי והפסידוה והרי הוא חייב לשלם בין שטענו שחפר והוא אומר לא חפרתי או שטענו שחפר ב' מערות והוא אומ' לא חפרתי אלא א' וכולי ה"ז נשבע היסת על הכל. כתב הראב"ד נראין הדברים שתבעו למלאות החפירות וכו' אבל שתבעו לשלם פחתו הרי הוא כשאר תביעות ממון וכמו שאמר לו חבלת בי שתים והוא אומר לא חבלתי אלא אחת עכ"ל כתב ה"ה נראה שכוונתו לומר דאף על גב דאדם הוקש לקרקעו' כשהוא תובעו דמי החבלה הרי הוא כמטלטלין ואין זו ראיה דכי אמרי' הוקש לקרקע ה"מ עבדים אבל שאר אנשים ודאי לא עכ"ל. וכתב מש"ל זה אינו דאף שאר אינשי נמי הוקשו וכ"כ רבינו פי"ג ממכירה ושמא יאמר הרב דהתם דוק' איתמר משום הטעם שכ' רבינו שהוא כקונה אותו לזמן אבל אין דברי ה"ה מיושבין שכתב ה"מ עבדים דכתיב בהו והתנחלתם וההוא בעבד כנעני כתיב וכו' עכ"ל. ומהרימ"ט כתב דוהתנחלתם קאי אעבד כנעני אלא מהא דאמרן עד היכן גלגול שבועה עד דא"ל השבע לי שלא נמכרת לי בע"ע. וע"ע גופו קנוי ופריך הש"ס אי הכי היינו קרקע וכו':
(ועיין ר"ן פ"ק דקדושין דכתב לאו למימרא דע"ע הוי כקרקע דהא לא אתקש אלא עבד כנעני אלא ה"ק מאי קמ"ל רב יהודה הא ודאי פשיט' כיון דעל קרקע נשבעין אף על גב דלאו שייך בי' שבועה ה"ה בהא (דהכא לא שייך שבועה משום דשבועה דקרא בתביעת ממון ולא בתביעת גופו) דהיכא תיסק אדעתן דלגרע מיניה). וש"ע ח"מ סי' שס"ג כתב דבעבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך. כתב הש"ך כתבו תוספו' ורא"ש דכי אמרי' עבד' כמקרקע דוק' במילי דתור' אבל במילי דרבנן לא. ולא נהירא דאם כן לדידן דשעבוד' דאוריית' תקשי הא דר"נ דאין גובין מיתמי לכן עיקר הטעם לענין סמיכת הב"ח וכולי כמ"ש הנ"י וכן נראה כוונת הרשב"א וכן מ"ש המאור ודינ' בעבדים בדבר שאינו מן התורה כמטלטלי וכולי ר"ל בדבר שאינו תלוי בדין תורה רק באומדן דעתיה אי סמיך עליה או לא עכ"ל. ובמ"ש המחבר והזקינו וכולי כתב הש"ך ה"ה נשרפו ואינן בעולם כלל לדידן דקי"ל דכמקרקע דמי ודלא כראב"ד דפ"ט דגזלה שכתב היכי שמת העבד גזלן מת דלית' דאינו נגזל כמו קרקע ואם מת לנגזל מת. (אם לא ששרפן בעצמו שחייב משום דינ' דגרמי):
[ח.] כתב שער המלך בפ"ג ממכירה וז"ל דין קנין אגב כתבו תוס' ב"ק (דף י"ב) דהוי מדרבנן וכן הוא דעת הרא"ש וכ"כ רשב"ם פרק יש נוחלין וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' ל"ו) עיין כה"ג ח"מ סי' ר"ב בהגהות ב"י אות ד' אולם בתוס' ב"ק. (דף ק"ד ע"ב) ד"ה אגב אסיפ' יש להוכיח דס"ל קנין אגב דאוריית'. שכתבו וההיא דפרק הזהב גבי הי' עומד בגורן וכולי התם מדאוריית' בעינן דאית לי' ארעא דאי לית לי' לא היו קרוין מעותיו מדאוריית' שיוכל לפדות בהן פירות מעשר שני וכולי ע"ש אשר נראה מדבריהם דס"ל דקנין הודאה הוי מדרבנן ומש"ה גבי מעשר שני לא פריך בגמרא דלודי דיש לו קרקע וניקנינהו ניהלי' אגב קרקע משום דבעינן שיהיו מעותיו מדאוריית' ואי ס"ל דקנין אגב דרבנן קשה דהיכי פריך התם בהזהב וליקניה ליה אגב ארעא הא קנין אגב דרבנן וכולי אלא מבואר דס"ל קנין אגב דאוריית'. וכן דעת הריטב"א בפ"ק דקדושין שכתב וז"ל ובב"ק מוכח קצת דדין אגב מדרבנן מש"ה אין מטלטלין נקנין אגב עבדים ומיהו לאו ראי' גמורה דאיכא למימר דאגב דאוריית' ואפ"ה אין מטלטלין נקנין אגב עבדים משום דהוי מקרקע דניידי ובעינן דומיא דערים בצורו' וזה דעת מורי עכ"ל והנה מה שדחה תמוהין דבריו וכולי ויש לי לדקדק לדעת הסוברין דאגב דרבנן מהא דב"ב (דף קכ"ו) דפריך ולר"מ יכיר למה לי אמאי לא משני דיכיר איצטריך להיכא שהי' לו מעות במדינת הים דלא מצי לאקנויי אלא בקנין אגב דאי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין ובשטר אין מטלטלין נקנין ובמשיכה ליתנהו גביה ובאגב אינו אלא מדרבנן אלא ודאי דקנין אגב דאוריית' ועיין בתי כהונה חלק בית ועד סי' ד' וה' מתוך דבריו יש ישוב לזה עכ"ל: