אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות מ (כלל קיח) מקצת היום אי הוי ככולו או לא

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות מ (כלל קיח) מקצת היום אי הוי ככולו או לא

אות מ (כלל קיז) מתנה עמ להחזיר אי שמה מתנה

[א.] מועד קטן דף י"ט מתני' הקובר מתו ג' ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שבעה שמנה ימים וכו' בטלה ממנו גזירת שלשים וכו' והתניא הקובר מתו ג' ימים וכו' בטל' ממנו גזרת שבעה. שמנה ימים וכו' בטלה הימנו גזרת שלשים ומגלח ערב הרגל אם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל (דקסבר האי תנא גזרת בטלו ימים לא בטלו דעדיין תלויים ועומדין ואחר החג חלין) אבא שאול אומר מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות ג' מבטלת גזרת ז' (ואינו יושב לאחר הרגל כלום) כן מצות ז' מבטלת גזרת שלשים (דאפי' לא גילח ערב הרגל מגלח אחר הרגל). שבעה והאנן שמנה תנן קסבר אבא שאול מקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן (דחשיב נמי שמיני) אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא הל' כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בע"ש (משום כבוד הרגל התירו תוס') כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצ' כמאן כאבא שאול. אמר אביי הלכה כאבא שאול ביום ז' ומודים חכמים לא"ש ביום שלשים דאמרי' מקצת היום ככולו. רבא אמר הלכה כאבא שאול ביום שלשים ואין הלכה ביום ז' ונהרדעי אמרי הלכה בזו ובזו דאמר שמואל הל' כדברי המיקל באבל וכו': [ב.] נזיר דף ה' מתני' סתם נזירות ל' יום. גמ'] מה"מ אמר רב מתנא אמר קרא קדוש יהי' יהי' בגימט' תלתין הוי. בר פדא אמר כנגד נזיר נזרו האמורין בתור' ל' חסר אחת (לבר פדא סתם נזירות כ"ט יום תוס') תנן סתם נזירו' ל' יום אמר לך בר פדא איידי דאיכא יום תלתין דמגלח ומביא קרבנותיו מש"ה תני שלשים. תנן מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד בשלמא לרב מתנא ניחא (דהיינו לאחר מלאת ימי נזרו) אלא לבר פדא קשיא (דאמר עיקר נזירות לא הוי אלא כ"ט יום בשלשים אבעיא לגלח) אמר לך בר פדא אימא סיפא אם גילח ליום שלשים יצא אלא סיפא מסייע לי' רישא נעש' כאומר שלימין ולרב מתנא קשיא סיפא קסבר מקצת היום ככולו (שעבר מיום שלשים כמי שעבר כולו דמי והאי דמגלח לבתר הכי נעשה כמי שגילח ליום ל' ואחד וא"ת הואיל ולבר פדא נמי צריך להמתין עד יום שלשים ואחד מאי איכא בין רב מתנא לבר פדא איכא דלבר פדא אם נטמא ביום שלשים אחר מלאת קרינא בי' ושוב אינו סותר וכו' ולרב מתנא דאמר אין עיקר נזירות פחות מל' תוך מלאת קרינא בי' וצריך למנות פעם שניי' אי נמי איכא בינייהו שאם אמר הריני נזיר כ"ט יום מגלח לכתחל' ליום שלשים לבר פדא ולרב מתנא הולך ומשלים כל ל' שאין שום נזירו' פחות מל' ואינו מגלח עד ל' ואחד) תנן מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונ' יום שלשים ואחד והשניי' ליום ששים ואחד בשלמא לרב מתנא ניחא אלא לבר פדא קשיא אמר לך בר פדא אימא סיפא ואם גילח את הראשונ' ביום ל' מגלח את השניי' ליום ששים אלא סיפא מסייע לי' רישא באומר שלימים ולרב מתנא קשיא סיפא א"ל כדקתני סיפא יום שלשים עולה לו לכאן ולכאן מאי היא מקצת היום ככולו הא אמרה חדא זימנא מהו דתימא ה"מ לענין חדא נזירות אבל לשתי נזירו' לא (לשתי נזירות לא אמרי' דליהוי יום א' עולה למנין נזירות ראשונ' ושניי') קמ"ל. כתבו תוס' בר פדא סבר דלא אמרי' מקצת היום ככולו דא"כ אפי' ביום כ"ט אם גילח יצא והתנא אמר ביום שלשים יצא עכ"ל. ועוד רצה הש"ס שם לומר גבי מי שנטמא יום שלשים סותר הכל ור"א אומר אינו סותר אלא שבעה דבעי הזאה ג' וז' ואח"כ יביא קרבן נזיר בטהר' דסבר ר"א מקצת היום ככולו ולבסוף מסיק הש"ס דלא סבר הכי וכו':

[ג.] נזיר דף ט"ו מתני' הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר מאה יום נולד לו בן עד שבעים לא הפסיד כלום לאחר שבעים סותר ע' שאין תגלחת פחות מל' יום. [גמ'] אמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן (נולד לו בן ביום ע' אותו יום עול' למנין ע' ולמנין של בנו דלבנו נמי מתחיל למנות בו ביום וכן כשבא להשלים מאה שלו לאחר נזירות של בנו א"צ למנות אלא כ"ט) ורב כמאן אמרה לשמעתי' אילימא כאבא שאול (דבביעי עולה לכאן ולכאן) דלמא ע"כ לא קאמר אבא שאול אלא באבלות ז' דרבנן אבל בנזיר דאוריית' לא אלא דאמר כר"י דתניא ר"י אומר שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואח"כ ראתה ה"ז אינה אוכלת ופטורה מפסח שני מ"ט דר"י לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו (דיום שני שהוא תשיעי ככולו דמי והו"ל טהורה בשעה ששחטו וזרקו עליה ולכן פטור' מפסח שני וכו') ור"י מכדי סבר מקצת היום ככולו זבה גמור' דמייתי קרבן היכי משכחת לה כיון דחזיא בפלגא דיומא אידך פלגא דיומא סליק לי' לשמור איבע"א דשפע' תלתא יומי בהדי הדדי ואבע"א דחזי תלתא יומי סמוך לשקיעת חמה דלא הוי שהות דסליק ליה למנינא:

[ד.] בכורות דף י"ט מתני' הלוקח בהמה מן הא"י ואינו יודע אם בכרה וכו' ר' ישמעאל אומר עז בת שנת' ודאי לכהן מכאן ואילך ספק וכו' (וכן הוא בברייתא) וכשנאמרו דברים לפני ר' יהושע א"ל אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת הי' כדבריך אלא סי' הולד בדקה טינוף וכו' ואני איני אומר כן אלא עז שטנפה בת ששה יולדת בתוך שנתה וכו' ולקמן אמרי' מאי איכ' בין גמרי' לסברי' ומסיק איבע"א במקצת היום ככולו קמפלגי (שגמר חדש חמישי וכו') לגמרי' לא אמרי' מקצת היום ככולו לסברי' אמרי' וכו' ת"ר גדי' שילדה ג' בנות וכל בנותיה ילדו ג' ג' כולן נכנסות לדיר להתעשר א"ר שמעון אני ראיתי שעישרה בתוך שנת' וכו' מאי איכא בין ת"ק לר"ש וכו' ואיבע"א במקצת היום ככולו קמפלגי לת"ק לא אמרי' מקצת היום וכו' לר"ש אמרי'. כתבו תוס' למאי דמוקי פלוגתייהו במקצת וכו' דצריך למצוא הכל מאחד באלול של שנה זו לאחד באלול של שנה הבאה לשנת הלבנה לת"ק לא אמרי' מקצת וכו' וכשנולד' בא' באלול לא קבלה זכר עד מלאת שלשים יום שנולד' דכיון דאמר זעירי אין טינוף פחות משלשים יום כ"ש בתה והשתא שלמי אינהו ל' יום בשני בתשרי דבעינן ל' מעת לעת כיון דאין מקצת וכו' ואלול חסר הוא ובו ביום אפשר להתעבר וה' חדשים של עבור שלמו יום שני של אדר ובו ביום ילדה חשוב שלשים יום מעת לעת לבנותיה קודם שיקבלו זכר ויכלו ביום ל' של ניסן ובו ביום נתעברו ונמצא שכלו ה' חדשים עיבורן ביום שלישי של אלול ובו ביום ילדו. ור"ש סבר מקצת היום ככולו וכלים ל' יום באחד בתשרי ובו ביום נתעברה נמצא כלו ה' חדשים ביום אחרון של שבט דמקצת היום ככולו ובו ביום ילדה חשוב שלשים לבנות ויכלו ביום אחרון של אדר שהוא חסר ובו ביום נתעברו ונמצא שכלים בכ"ט באב ה' חדשי העבור עכ"ל. ואבע"א דכ"ע מקצת היום ככולו והכא במחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קמפלגי וכו':

[ה.] נדה דף ל"א ע"ב מתני' בנות כותים נדות מעריסתן והכותים מטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהם בועלי נדות והם יושבות על כל דם ודם (בין אדום בין ירוק ותקלה היא וכו' כלו' להכי הוי בועלי נדות). [גמ'] תניא אמר ר"מ אם הם יושבות על כל דם תקנה היא להן אלא שרואו' דם אדום ומשלימות אותו לדם ירוק דבר אחר יום שפוסקות בו סופרות למנין שבעה (ואנו ז' נקיים שלמין בעינן) מתקיף לה רמב"ח ותספרנו ואנן נמי נספרי' דקי"ל מקצת היום ככולו אמר רבא א"כ שכבת זרע דסתר בזיבה היכא משכחת וזב שפסק והתחיל לספור וראה קרי קי"ל דסותר אותו יום ותו לא ואי מקצת היום ככולו מאי סותר) והא מקצת היום ככולו אי דחזאי בפלגא דיומא ה"נ הכא במאי עסקינן דחזאי סמוך לשקיעת החמ' וכו'. כתבו תוס' אין האמת כן מדפריך לקמן (דף ס"ט) ורב ככותאי אמרה לשמעתי'. ועוד כתבו תוס' ודאמרי' בנזיר מקצת היום ככולו וזבה גדול' משכחת ברואה בין השמשו' וכו' וכי ר' יוסי ככותאי אמרה וכו' וי"ל דר"י לית לי' מקצת היום ככולו אלא בסוף ספירה כמו שומרת יום אבל בתחלה כמ"ש כותים מודה דלא אמרי' עכ"ל. וע' תוס' נדה דף ע"ב: [ו.] ר"ה דף ט' ת"ר אחד הנוטע אחד המבריך וכו' ערב שביעית ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית (עלתה שנה למנין שני ערלה) פחות מל' יום לא עלת' לו שנה וכו' ופירות נטיע' זו אסורין עד ט"ו בשבט אם לערל' ערלה אם לרבעי רבעי (ואע"פ שאמרנו עלתה לו שנה אם חנטו בה פירות לאחר ר"ה של שנה שלישית מיד עדיין אסורין הן עולמית משום ערלה שאע"פ שר"ה תשרי לנטיעה ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנה מתחדש לצאת מידי ערל' עד ט"ו בשבט אבל משם ולהלן אם יחנטו בה פירות דין רבעי עליהם ובט"ו לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החנוטים בה מכאן ואילך ולכך הועילו לה שלשים שלפני ר"ה שממהר היתרה מט"ו בשבט ועד ר"ה) מנא ה"מ (ששנות הערלה ורבעי נמשכין לאסור פירות החנוטין קודם ט"ו בשבט לאחר שכלו שלשת שני ערלה) אמר ר"ח בר אבא א"ר יוחנן אמר קרא ובשנ' הרביעית ובשנה החמישית (ובשנה הד' ו' מוסיף על ענין הראשון יהי' לכם ערלים אף בתוך שנת הרביעי' ובשנה הה' תאכלו את פריו מוסיף על ענין רבעי דסליק מיני') פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום ערלה וכו' לימא דלא כר"מ דאי כר"מ הא דאמר יום אחד בשנה חשיב שנה והא דקתני לעיל פחות משלשים לא עלתה לו שנה לימא דלא כר"מ) דתניא פר האמור בתור' סתם בן עשרים וארבע' חדש ויום א' דברי ר"מ ר' אלעזר אומר בן כ"ד חדש ושלשים יום שהי' ר"מ אומר כ"מ שנא' עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש אפי' תימא ר"מ כי קאמר ר"מ יום א' בשנה חשיב שנה בסוף שנה (כגון יום א' בשנה שלישית שהוא סוף הכשר שנותיו של פר אבל בתחלת שנה לא (כגון שנה ראשונ' של נטיעה שהוא תחלת מנין שני ערלה לא אמר). אמר רבא ולאו ק"ו הוא ומה נדה שאין תחלת היום עולה לה בסופה שנא' ז' ימים תהי' בנדתה ולא תאמר מקצת יום שביעי ככולו ותטבול כיום) סוף היום עולה לה בתחלת' (שאם ראתה סמוך לחשכ' עולה לה יום זה בשבעת ימי נדה ואינה צריכה למנות אלא ששה) שנה שיום אחד עולה לה בסופ' (שנים הקצובין לכל דבר שיום אחד עולה להן בתחלת שנה אחרונה בסוף שנים הקצובות לדבר) אינו דין שיום אחד עולה בתחלתה (שיעלה יום אחד בסוף שנה ראשונ' לתחלת קצבת השנים הקצובים לכך) [עיין בתוס' שכתבו לר' יוסי גבי זבה תחלת היום עולה בסופה דאמרי' מקצת היום ככולו איכא למימר זבה תוכיח צ"ל דהאי ק"ו לרבנן ולא לר' יוסי וכו' ע"ש]. ומסיק הש"ס לעולם ר"מ וכי קאמר שלשים לקליטה שתהא נשרשת בארץ קודם ר"ה אי הכי שלשים ואחד בעי קסבר יום ל' עולה לכאן ולכאן ושניהם מקרא אחד דרשו (ר"מ ור"א) ויהי באחד ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש ר"מ סבר מדאכתי יום אחד הוא דעייל בשנה וקא קרי לי' שנה ש"מ יום אחד בשנה חשוב שנה ואידך אי כתיב בשש מאות ואחת שנה כדקאמרת השתא דכתיב באחת וכו' שנה אשש מאות קאי ומאי אחת אתחלתה דאחת קאמר ור"א מאי טעמ' דכתיב בראשון באחד לחדש מדאכתי יום אחד הוא דעייל בחדש וקא קרי ליה חדש ש"מ דיום א' בחדש חשוב חדש ומדיום אחד בחדש חשוב חדש שלשים יום בשנה חשובין שנה חדש למנויו שנה למנויו. ועיין פסחים דף נ"א אליבי' דר' יהודה דסבר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת אמר רבינא בהשרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן אם היה שותל ביה"ש של כניסת י"ד בניסן הוי אמרי דקלטה בי"ד שלם ובט"ו שלם מקצת ששה עשר והעומר מתיר אבל תרי מקצת היום ככולו כגון שותל בי"ד לא אמרי' ורבא ורב אשי נראה דלא ס"ל הכי ע"ש:

[פסק]:

[ז.] רמב"ם פ"ו מאבל פסק מקצת היום ככולו בין לז' בין לשלשים. וכ"כ ש"ע י"ד סי' שצ"ה. ועוד כתב הטור שם י"א דוקא מקצת יום שצריך לנהוג אבלות קצת היום ומה שנהג בלילה לא חשבי' ככל היום וי"א דה"ה נמי מקצת הלילה חשיב ככל היום והר"מ מרוטנבורג כתב דגבי ז' כיון שצריך ספירת ז' לא חשבינן מקצת לילה ככל היום אבל בשמועה רחוקה שאינו נוהג אלא יום אחד אבל אם שמע בליל' חשוב ככל היום. כתב ב"י הרא"ש כ' בפסקיו שם בשם תוס' מספקא לר' הא דאמר מקצת וכו' אי אמרי' נמי מקצת מן הלילה וכו' או דוקא יום בעינן ונ"מ אם באת לו שמוע' רחוק' בלילה וישב מקצת הלילה אם מותר לרחוץ בלילה ולבסוף כתב משום דבלילה לא מוכחת מילתא שהרי דרך ב"א לחלוץ מנעליהם ורשב"ם כ' נוהגין העם לישב מקצת היום ז' וכו' ולא ידענו טעמא מאי. ומהר"ם כ' אם שמע שמועה וכו' דמקצת הלילה ככולו ואף על גב דגבי ז' לא אמרי' מקצת הליל' ככל היום מדאמרי' אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה משמע דוקא ביום ז' וכ"נ דכשמנה ל' צריך למנות עד מקצת יום ל' מדאמרי' מגלה (דף כ') שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה אלמא כל דבר דלא סליק ביומי' ובעי ספירה לא אמרי' מקצת הליל' וכו' הלכך אבל לא יצא מפסח ביתו עד שתנץ החמה, וכן ביום ל' לא יגלח עד הנץ החמה. ומיהו לענין שמועה רחוקה דלא בעי ספירה אלא סגי בשעה א' סלק' אפי' בליל' עכ"ל. ולענין הלכה נקטינן כמהר"ם. כ' בתה"ד מי שמת אביו ואמו בר"ח ניסן כשיגיע אחריו כ"ט באדר ונהג דין אבלות יב"ח במקצת אותו יום כלו לו אבלות דיב"ח או לא. תשובה יראה דלא כלו וצריך לנהוג עד שיכנס ר"ח ניסן ולא דמי ליום ז' ול' דהתם הספירה היא לפי הימים אבל גבי אבלות דיב"ח דלא הזכירו אלא יב"ח ולא שנ"ד ימים דהספיר' היא לפי החדשים אי הוי אמרי' מקצת ככולו הוי שרי בתחלת יב"ח והא ודאי ליתא ולכך לא כלו עד שיכנס ר"ח ניסן. ומ"ש רבינו שר"ת התיר בשעת הדחק לרחוץ בליל ז' כ"כ הרמב"ן בשמו עכ"ל הב"י. ובסי' ש"ץ כתב הב"י בשם תוס' וז"ל. בפ' אלו מגלחין (דף י"ט) כ' ה"ר י"ט פי' כיון דקי"ל מקצת יום ז' ככולו ועולה לכאן ולכאן יכול לגלח ביום כ"ט ובתוס' הרב לא פי' כן דלא אמרי' שיהא יום ז' לב' ימים לענין ל' עכ"ל. וד"מ כ' שכן משמע במרדכי כמהרי"ט וכן משמע בנזיר (דף ו') דאם נדר ב' נזירות וגלח ביום נ"ט יצא אף על גב דסתם נזירות ל' יום משום שאמרי' מקצת היום ככולו בתחלתו ובסופו ויום ל' עולה לכאן ולכאן וה"ה ביום ז' וצ"ע דאין המנהג כן עכ"ל ד"מ [ואפשר שע"ז סמך מהרי"ל מה שהתיר אם חל יום ל' בשבת לגלח ע"ש שהוא יום כ"ט ודגול מרבבה השיג עליו בי"ד סי' ת' ולפי דברי ה"ר י"ט בלא"ה מותר לכן עכ"פ סמך עליו כשחל יום ל' בשבת כנ"ל]. ע' רמב"ם פ"ד מנזירות ופ"א ממעה"ק ופ"ט ממעשר שני. ועמ"ש אות ו' סוגיא דר"ה לכאור' מוכח דיום אחד בחדש חשיב חדש וא"כ למה כ' תה"ד הא ודאי ליתא וכו' ולמה לא אמרי' יום א' בחדש חשיב חדש ויש לחלק וק"ל:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה