אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות מ (כלל קיד) מראית עין

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות מ (כלל קיד) מראית עין

אות מ (כלל קיג) מצות עשה שהזמן גרמא

[א.] שביעית פ"ג משנ' א' מאימתי מוציאין זבלים לאשפות משהפסיקו עובדי עבודה (וקודם לכן אסור משום מראית עין. ופריך בירושלמי אפי' משיפסקו יהא אסור משום מ"ע שלא יהיו אומרים לתוך שדה בית השלחין שלו הוא מוציא. ומשני שיודעין בני עירו אם יש לו בית השלחין או לא. ולאותו שיש לו אסור. אמר ר' יוסי הדא אמרה לא חשו לעוברים ושבים ע"ש) ועיין עוד מ"ד. ובפ"ט מכלאים השיריים והכלך אין בהם כלאים אבל אסורין משום מ"ע:

[ב.] חולין דף מ"א ע"ב מתני' השוחט לשם עולה וכו' שחיטתו פסולה (דכיון דבאה בנדר ונדב' הרוא' אומר עכשיו הוא מקדיש ושוחטה לעולה וקדשים בחוץ מותרין וגזרו רבנן עליה פיסול) ור"ש מכשיר (לא חייש למראית עין). ותוס' מפרשים בשם ריב"א דלא שייך כלל לר"ש מ"ע דדומה למקדיש ע"מ לשחוט בחוץ ור"ש לטעמי' דמפ' במנחות (דף ק"ט) הרי עלי עולה ע"מ שאקריבנו בבית חוניו ר"ש אומר אין זה עולה וטעמא שלא התנדב כדרך המתנדבין ובהדיא תנא בתוספתא אהך דהכא] השוחט לשם חטאת לשם אשם ודאי וכו' כשרה זה הכלל כל דבר שנידר ונידב השוחט לשמו אסור ושאינו נידר ונידב כשר. [ועיין פסחים דף נ"ג דאמר רב אסור שיאמר בשר זה לפסח מפני שנרא' כמקדיש וכו']:

[ג.] יבמות דף כ"א ת"ר מה הם שניות אם אמו וכו' ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חרגו וכו'. כתבו תוס' ירושלמי אשת חמיו אסור' משום מראית עין ואם תאמר תורה הא דוד נשא רצפה בת איה. וקאמר נמי שני חרגין שגדלו בבית אסור' מפני מ"ע ר' חנינא אומר יסבון באתרא דלא חכימו להו ומעש' בפרובינצא באחד שהי' טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו ואפסדי' ר"ת לסעודתי' ואע"ג דשמעתין שרי להו אשת חמיו וחורגו שמא אח"כ אסרום ומיהו בסוף משוח מלחמ' מוכיח סוגיא דלא חיישי' למראית עין גבי חורג' הגדילה בין האחין עכ"ל. וכתב הרא"ש ושמא בחורג' הגדילה בין האחין אית לי' קלא כגמר' דידן בסוטה דאמרי' התם אמר ר' יוחנן משום ר"א בן יעקב חורגתא הגדילה בין האחין אסורה לינשא לאחין דמתחזיא כי אחתי' ולא היא קלא אית לה למילת'. אבל באשת חמיו ל"ל קלא ואיכא למיחש למ"ע וכן מסתבר עכ"ל:

[ד.] מ"ק דף י"ב אמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום אסור (ליתן מלאכה לא"י בקבולת כי עביד לה בשבת דידעי כ"ע ואמרי היום בשבת יהב לי' והא דשרי ב"ה (בשבת דף י"ז) ליתן כלים לכובס בע"ש עם חשכה משום דכביסה בא"י מידי דלא מינכר וליכא חשדא אבל מידי דמנכר בתוך התחום אסור משום חשדא) חוץ לתחום מותר. אמר ר"פ ואפי' חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרב' להתם אבל איכ' וכו' אסור. אמר רב משרשיא וכי ליכא מתא דמקרב' נמי לא אמרן אלא בשבתות וי"ט דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם אבל בחש"מ אסור. עיין שם בתוס'. ובע"א דף כ"א תני' לא ישכיר אדם מרחצו לא"י מפני שנקר' על שמו וא"י זה עושה בו מלאכ' בשבתות וימים טובים. ועיין שם בתוס' פלפול ארוך:

[ה.] שבת דף קמ"ו מתני' מי שנשרו כליו בדרך במים מהלך בהם ואינו חושש (מי שנפלו למים בשבת) הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. ובשבת דף ס"ד איתא אמר ר"י אמר רב כ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור. ומסיק תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרין. ובביצה דף ט' איתא מתני' בש"א אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון וב"ה מתירין א"ר חנן בר אמי מחלוקת ברה"ר דב"ש סברי הרואה אומר להטיח גגו הוא צריך וב"ה סברי שובכו מוכיח עליו. אבל ברה"י ד"ה מותר. איני. והאמר רב כ"מ שאסרו וכו' (וקשיא דרב אדרב חנן ואע"ג דאמור' הוא מקשי' מיני' מפני שרבן של כל בני הגולה הי' בדורו חוץ משמואל) תנאי היא דתניא שוטחן בחמה וכו' ר"א ור"ש אוסרין איכא דאמרי מחלוקת ברה"י דב"ש אית להו דר"י אמר רב וב"ה לית להו אבל ברה"ר ד"ה אסור. ורב כב"ש. תנאי היא וכו' (כלומר ודאי רב סבר דב"ה אפי' ברה"ר שרי ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שוטחן בחמה דל"ל דרב וההוא תנא מוקי ב"ה כוותי' דלא התירו אלא ברה"י). ולקמן תניא בסולם של עלייה ד"ה אסור. כתבו תוס' ותימא דאמר בעירובין (דף ע"ז) מטלטלין את הסולם וכו'. וה"ר אברהם מבורגיל פי' דהתם מיירי בשבת דמאי טעמא דאסרי לטלטל משום דמחזי להטיח גגו צריך ובשבת ליכא חששא שאסור להוציאה לחוץ אבל הכא מיירי בי"ט דמותר להוציאו לחוץ. וא"כ איכא הך חששא עכ"ל. ורא"ש תירץ נמי כתוס' וז"ל וכיון דאסור ברה"ר אפי' בחדרי חדרים אסור אבל בשבת דאין דרך להוציא דרך רה"ר הלכך בבית מותר עכ"ל. ובשבת דף ס"ד איתא נמי להא דר"י אמר רב. ופריך הש"ס תנן ולא בזוג (אין פרה יוצאת בשבת) אע"פ שפקוק (משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא) ותניא עלה פוקק לה זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר. (דליכא מראית עין) תנאי היא דתניא שוטחן בחמה וכו':

[ו.] ע"א דף י"ב ת"ר עיר שיש בה עבודת כוכבים אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת דברי ר"מ וחכ"א כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור אין הדרך מיוחדת וכו' מותר. ישב לו קוץ בפני צורת כוכב הנעבד לא ישחה ויטול מפני שנרא' כמשתחוה לע"א ואם אינו נראה מותר נתפזרו לו מעותיו בפני צורת כוכב לא ישחה ויטלם מפני שנרא' כמשתחוה לע"א ואם אינו נרא' מותר. מעיין המושך לפני צורת כוכב לא ישחה וישתה מפני שנרא' כמשתחוה ואם אינו נרא' מותר. פרצופות המקלחין מים לכרכין לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנרא' כמנשק לע"א וכו'. מאי אינו נרא' אילימ' דלא מתחזי (שאין אדם רואהו) והא אמר ר"י אמר רב כ"מ שאסרו וכו' אפי' בחדרי חדרים אסור (כ"מ שאסרו חכמים דבר המותר ואסרוהו מפני מראית עין שהרוא' חושדו בדבר עברה אפי' במקום שאין אדם רואוהו אסרוהו) אלא אימא אם אינו נרא' כמשתחוה (שפונה אחריו או צדו לע"א) מותר. צריכא דאי תנא קוץ משום דאפשר למיזל קמי' ומשקלי' אבל מעות דלא אפשר אימא לא ואי תנא מעות משום דממונ' אבל קוץ דצער' אימא לא. ואי תנא הני תרתי משום דליכא סכנה. אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית אימא לא. צריכ'. פרצופות ל"ל משום דקבעי למתני כיוצא בו לא יניח פיו ע"ג הסילון וישתה מפני סכנת עלוקה. (ואע"ג דמנשק אינו חמור כמשתחוה מ"מ כיון דאיכא איסור דאוריית' שמעי' לה מהא דלעיל דאסור. תוס'):

[ז.] חולין דף מ"א מתני' אין שוחטין לגומא כל עיקר אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן שמא יחקה את הצדוקים (יחזיק את ידיהם בחוקתיהם שהוא חוק הצדוקי' לע"א). כתבו תוס' ואף ע"ג דאמר רב כ"מ שאסרו וכו' היינו כמו שוטחן בחמה שאם היו רואין אותו עושה כן בצנעה הי' שם חשד כמו בשוק אבל כאן הרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצרו הוא עושה. ומיהו בירושלמי יש דהך משנה פליג אדרב. ונרא' שאין הש"ס שלנו סובר כן מדלא הקש' ממתני' לרב כמו שהקש' בזוג שבצואר. ומשני תנאי היא וכל הנהו דפריך לרב בע"א (דף י"ב) ומשני להו קאמר בירושלמי דפליגי אדרב. והא דאמר כתובות (דף ס') צינור שעלו בו קשקשין בשבת ממעכן ברגלו בצנע' בשבת וכו' בההיא נמי מודה רב דלא שייך שם חשד דהא מדאוריי' שרי למעכו לכתחל' בשבת עכ"ל. וכ"כ תוס' בכתובות דף ס' הא דאמר רב כ"מ וכו' היינו דוקא באיסור מלאכ' דאוריית' כמו שוטחן וכו' שיסברו שכבסן בשבת אבל הכא לא יראה אלא מלאכה כלאחר יד דהוי דרבנן ולא גזרי בחדרי חדרים. עכ"ל. ורא"ש בשבת דף קמ"ו כתב בשם הרי"ף הא מילתא אע"ג דהוי סתם במשנה ומחלוקת בבריית' הלכת' כמחלוקת (דאפי' בחדרי חדרים אסור כר"א ור"ש) דקאי רב כוותי' דמקש' מיני' בע"א דף י"ב וכו' ורבינו נסים גאון פסק דאין הלכ' כרב. וראי' מהא דחולין ובשוק לא יעשה כן וכו' ולאו ראי' הוא דמאי אולמי' האי בריית' וכו'. ועוד דשאני התם דהרואה אומר לנקר חצרו וליכא חשדא. ואין ראי' נמי מהא דתני' צנור שעלו בו קשקשין ופסק התם הלכת' הכי דשאני התם דליכא חשדא דאיסורא דאוריית' משום שרואין שעושה כלאחר יד. בירושלמי פרק בתרא דכלאים. פשתן שצבע בחרת לא יעשה ממנה אימר' מפורסמת. בכרים וכסתות מותר. מתנית' פליגא אדרב. נתפזרו לו מעות לפני ע"א וכו' אם הי' מקום צנוע מותר. מתני' פליגי עלי' דרב. פרצופים שמטילין מים לא יתן פיו וכו' ואם הי' מקום צנוע מותר. מתני' פליג עלי' דרב. אין שוחטין בגומא וכו' ובשוק לא יעשה כן וכו' מתני' פליגא אדרב וכו' אילין פליגא אדרב ולית להון קיום עכ"ל. ור"נ פ"ק דביצה כתב רי"ף פסק כרב ור"נ גאון פסק דלא כרב וראי' מפרק השוחט וכו'. וממועד קטן (דף ח') דאמרי' עושין נברכת במועד. וארון עם המת בחצר אלמא דוקא בחצר ודלא כרב. ומיהו לא נהירא דהנהו לא קשי' לרב וכו' דהתם כי עביד לה עם המת בחצר ליכא מראית עין שהכל רואין שלצורך המת עושה לפיכך אמרי' בירושלמי אם הי' אדם מפורסם עושה ארון אפי' בשוק וכו' אלא מההיא דתני' התם ועושין לו ארון מנסרים המנוסרין מעי"ט. רשבג"א אף מביא נסרים ומנסרם בצנעה בתוך ביתו הוא דאיכא למידק עלי' מה מהני לן צנעה. וחלקו ואמרו דבחושדין אותו בדבר שאלו עשאו עביד איסורא בהכי אמר אפי' בחדרי חדרים אסור אבל היכא שחושדין אותו שסוברים שהוא עושה איסור ואינו עושה אותו בני האי גונא בצנע' שרי. והיינו ההיא דארון וצינור וכו'. ואיני אומר כן אלא הנהו לא שייך בדרב כלל דרב הכי קאמר דכל דבר שהוא מותר גמור וחכמים אסרוהו מפני מ"ע בלבד אין לחלק בין רה"ר לרה"י שאם אתה מתיר ברה"י אף יעשה כן ברשות הרבים כיון שהדבר מותר ויאמר אין כאן רואין וכו' אבל ההיא דארון וצינור ודכותייהו לא שייך ברב כלל דאדרבה מצד עצמ' אסורים ומפני הצורך התירום דארון מלאכ' גמורה היא וצנור נמי מתקן כלאחר יד הוא אלא דבמקום פסיד' לא גזרו הלכך כיון דאסורה לא רצו חכמים להתיר אלא בצנעה וליכא למימר נמי שלא יתירום כלל דאי אפשר בלאו הכי וליכא למיחש נמי שמתוך הצנעה בא יבא לידי פרהסי' שכיון שהדבר אסור בעצמו ישמע לך משא"כ בדבר שמותר בעצמו. ואי נמי אמרת דאיכא למיחש אי אפשר בלאו הכי עכ"ל:

[ח.] שבת דף ס"א ע"ב על הא דתנן במתני' לא יצא האיש וכו' ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה וכו' קאמר בגמ' אי אמרת דיש בקמיע שום קדושה זמנין דמצטרך לבית הכסא ואתי לאיתויינהו ד"א בר"ה. ומשני כיון דמסי אע"ג דנקט לה בידי' שפיר דמי (תכשיט הוא) והתניא ר' אושעי' אומר ובלבד שלא יאחזנו בידו ויעבירנו ד"א. הב"ע במחופה עור וכו'. כתבו תוס' ותימא לר"י (מאי פריך) דלמא משום מראית עין הוא אסור מדרבנן כמו קושר בשיר ובטבעת דהשת' ליכא למגזר דאפי' מייתי לה ליכא איסור דאוריית'. ואור"י דשלא יאחזנו בידו משמע אפי' בקומצו דליכא מראית עין וכו' ואפי' למ"ד כ"מ שאסרו אפי' בחדרי וכו' הכא לא שייך למגזר דאפי' עומד בשוק ונושאן בקומצו אין כאן מראית עין עכ"ל. כתב שער המלך פ"ה הל' ד' מי"ט דכוונתם לומר דדוק' במידי דע"כ איכא משום מראית עין בעומד בשוק כגון ההיא דשוטחן והולכת סולם גזרו בת"ח. אמנם במידי דאפי' בשוק אין כאן מראית עין לא גזרו. ובהכי מיושב קושי' באר שבע בתשוב' סי' י"ז שהקשה מהא דאמרי' כתובות (דף ס') דם שע"ג הככר גוררו ושבין השנים מוצצו ואינו חושש. ופירש"י דליכא דחזי לי' וכו' דהא כ"מ שאסרו וכו' אפי' בח"ח אסור עכ"ל. ובדברי תוס' אלו מיושב דדם דבין השנים כיון דאפי' עומד בשוק אין כאן מ"ע לא גזרו. ועוד כתב שער המלך דמדברי הר"ן מוכח דלא ס"ל חילוק שכתבו תוס' בכתובות בין שחושדין לאיסור דאוריית' או לא. מדלא משני אהא דצינור כמ"ש תוס' ע"ש:

[פסק]:

[ט.] כתב הרמב"ם פרק כ"ב משבת כל מקום שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור. ובפ"ה מי"ט כתב אין מוליכין את הסולם של שובך וכו' ברה"ר שמא יאמרו לתקן גגו הוא מוליכו אבל ברה"י מוליכו אע"פ שכ"מ שאסרו וכו' בח"ח אסור כאן התירו מפני שמחת י"ט כתב הראב"ד הוא אמר דבר זה אבל הגמר' לא אמרה אלא העמידה כתנאי עכ"ל כתב ה"ה ונרא' לי פי' הסוגי' לדעת רבינו דרב חנן דפלוגת' דב"ש וב"ה תלי' בהא דרב ואקשי' א"כ תקשי לי' לרב מב"ה ותירצו תנאי כלומר מה שהעמיד רב חנן מחלוקתן בכך הוא כת"ק דשוטחן. ורב לא מוקי פלוגתייהו בהכי אלא ד"ה בעלמא ס"ל דאסור אפי' בסתר וכו' מיהו אוקימת' דר"ח דפליגי ברה"י כדקאי קאי ולא תקשי לרב דמשום שי"ט התירו כאן עכ"ל. עיין מהרי"ק שורש קע"ה שכתב דודאי האי פירכ' התם קיימא אמאי דס"ד דב"ש לקולא גבי ההיא דהשוחט וא"כ לא מצי לשנוי' גבי סולם משום שמחת י"ט התירו לב"ש אליבא דלשנא בתרא ולב"ה אסרו ללישנא בתרא וכו' דא"כ מחלפו שטתייהו דגבי השוחט ב"ש לקולא וכו' לכן הוצרך לומר דפליגי בעיקר הדין אם יש לגזור וכו' ללישנא קמא אי אמרי' שובכו מוכיח ולל"ב אי אמרי' כ"מ שאסרו והשת' לא שייך להקשות דמחלפ' שטתייהו דהא איכא לשנוי' כדמשני תלמודא בתר הכי אבל לפי המסקנ' דמסיק ר' יוחנן מוחלפת השיטה תו לא קשי' מב"ש לב"ש וכו' דסבר' הוא למתלי כולי הני פלוגת' דב"ש וב"ה דפרק קמא די"ט בחד טעמא והיינו אי שרינן קצת איסור משום שלא ימנע משמחת י"ט ומעתה אין להקשות מרב לרב חנן כלל עכ"ל. ועיין בפ"ג מע"א שהעתיק הרמב"ם ההיא דישב לו קוץ לפני צור' כוכב וההיא דנתפזרו לו מעות וכו' אלא ישב ואח"כ יטול פרצופו' המקלחות וכו' מפני שנרא' כמנשק וכו' ולא כתב ההיא דמעיין כתב כ"מ ונראה שלא הי' בנוסחאות שלהם שגם הרי"ף לא כתבו ומה שלא כתב ואם אינו נרא' מותר משום דמילת' דפשיט' היא. ובש"ע א"ח סי' ש"א כתב מי שנשרו כליו במים וכו' ולא ישטח' לנגבם מפני מראית עין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת ואפי' בחדרי חדרים אסור ולא אסרו אלא לשוטחן בשבת אבל אם שטח בע"ש כלים המכובסים אינו חייב לסלקן בשבת. כתב מ"א דבשלטי גבורים פרק חבית הקשה על הפוסקים כרב וגבי בהמה בזוג שבצוארה פוסקים שמטייל בה בחצר אבל לא תצא בו ברה"ר ובגמר' אמרי' דלרב אפי' בחצר אסור. ולדעת תוס' במקום דליכא חשד איסור דאוריית' לא גזרו לא קשי' מ"מ ק' הוי לי' לשנוי' בש"ס הכי ואפשר דתוס' סוברים דסוגי' דשבת אדחי מקמי סוגי' דכתובות דצנור וכו' עכ"ל ורמ"א בסימן רמ"ג ס"ב כתב ואם אין רוחצין במרחץ רק אותן שבביתו והם ידעו ששכרו א"י שרי וכתב הט"ז צ"ע הא כתב בסי' רמ"ד דאפי' דר בין הא"י יש לחוש לאורחים הבאים שם ה"נ ניחוש לזה. ותו דהא פסקינן כ"מ שאסרו וכו' וה"נ הוי איסור משום מראית עין שיאמרו שכירו הוא למה מותר במקום שאין שם מצוין בני אדם ולדעת סמ"ק דמלאכה ע"י א"י לישראל הוי דאוריי' כמ"ש ב"י בסי' רמ"ד וכו' עכ"ל ועיין במ"א שם. ועיין ברמ"א סי' רמ"ד שכתב אפי' אם דר בין הא"י יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו שיחשדו אותו. (לכן אסור ליתן לא"י בקבולת מלאכה המפורסמת כתב מ"א בירוש' אית' דלא חיי שי' לעוברי' ושבים צ"ל בשביעית הקילו וכו'). ועיין ש"ע י"ד סי' ה' לענין שוחט לשם קדשים. ובסי' י"ב לענין אין שוחטין לגומ'. וסי' ק"נ לענין ישב לו קוץ לפני צורת כוכב הנעבד. ובסי' ס"ו כתב ש"ע דם דגים אע"פ שהוא מותר אם קבצו בכלי אסור משום מ"ע לפיכך אם ניכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר (דין זה מימר' כריתות דף כ"א אמר רב דם דגים שכינסו אסור מיתבי דם דגים דם חגבים מותר ואפי' לכתחלה ההוא בשלא כינסו וכו' דכוותי' גבי מהלכי שתים בשלא כנסו מי אסור והתני' דם שבין השנים מוצצו ואינו חושש אלא כי תניא ההיא דאית בי' קשקשין (מותר לכתחלה דלא אתי לאחלופי בדם חיה ובהמה) כי קאמר רב אסור דלית בי' קשקשין ורמב"ם בפרק ששי מהלכות מאכלות כתב דם דגים וחגבים טהורים מותר לאכלו אפי' כנסו בכלי ושתהו מותר. ודם חגבים ודגים טמאים אסור משום שהוא תמצית גופן וכו' כ' הראב"ד אסרוהו במכונס מפני מ"ע אא"כ יש בו קשקשים עכ"ל. וה"ה כתב נרא' שרבינו מפרש ההיא מתנית' בדגים טהורים דאית בי' קשקשים ודרב בטמאים וכו' אלא שאין הלשון נאות לזה הי' לו לומר מתניתן בטהורין וכו') ובסי' פ"ז כתב רמ"א ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחין בה בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן אבל בשר בהמה יש להניח אצל החלב שקדים משום מראית עין כמ"ש לענין דם. כתב הש"ך ודעת מהרש"ל אפי' גבי בשר עוף יש להניח שקדים ע"ש. כתב ש"ע אסור לבשל בחלב אשה מפני מ"ע ואם נפל לתוך התבשיל בטל ואין צריך שיעור. כתב רמ"א ונרא' לפ"ז כ"ש דאסור לבשל לכתחלה בחלב טמאה או בשר טמא בחלב טהור ודוקא בשר בהמ' אבל בשר עוף אין לחוש. כתב הש"ך ודעת המתיר שמשמע דבזה ליכא מ"ע נרא' דודאי בבישול לחודא ליכא מראית עין שיכול להיות שמבשל לרפואה ובאכילה הא בלא"ה אסור לאכול ע"ש. עיין ש"ע א"ח סי' תס"ט לענין בשר זה לפסח דאסור ובטור אה"ע סי' ט"ו כתב ב' חורגין הגדלין יחד בבית מותר כל אחד באשת חברו ולא חיישי' למראית עין לומר שנרא' כאשת אחיו. אשת חמיו אסורה לו וגם חמיו אסור באשתו. כתב ב"י והרי"ף סתם וכתב מותר אדם באשת חמיו כדתניא בגמ' דידן ולא חייש לדברי הירושלמי וכן נרא' שהוא דעת הרמב"ם של מנה אשת חמיו בכלל האסורות וכתב נ"י בפ"ב דיבמות בשם הריטב"א שהרמב"ן ורבי' מרבותינו ז"ל התירו וכן עיקר המנהג בכל ספרד עכ"ל. ומ"ש רבינו גם חמיו אסור באשתו כבר כתבתי בסמוך שבעל הלכות כ"כ וטעמו מפני שנראה כנושא בתו ומ"מ אין זה מוכרח אף לדברי האוסרים באשת חמיו ע"פ הירושלמי איכא למימר הבו דלא לוסיף עלה עכ"ל ב"י. וש"ע שם כתב מותר באשת חמיו ויש מי שאוסר (וע' בס' עצי אלמוגים בה' שניות דמסיק דאשת חמיו מותר לאחר מיתת אשתו. וכ"ה בס' נו"ב. והא דאסר בירושלמי מפני מראית עין היינו בחיי אשתו. ע"ש שהאריך בזה):

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה